מסמך 1		Paper 1
האב האוניברסאלי		The Universal Father
1:0.1 (21.1) האב האוניברסאלי הוא אל כל הבריאה, הוא המקור הראשון ומרכז כל הדברים והבריות. חישבו על האל בראש ובראשונה כעל יוצר, לאחר מכן כעל שליט ולבסוף כעל מקיים אינסופי. האמת על אודות האב האוניברסאלי הפציעה בשמי האנושות בשעה שפתח הנביא ואמר: "אתה, אלוהים לבדך; אין זולתך. אתה עשית את השמים ואת שמי השמים ואת כל צבאם; אתה מקיים ומושל בכולם. היקומים בידי בני האל נעשו. הבורא נוטה אור כשלמה ושמים כיריעה." רק הרעיון של האב אוניברסאלי - אל יחיד במקומם של אלים רבים - הוא שאיפשר לבני התמותה להבין את האב כבורא אלוהי וכשליט אינסופי.		1:0.1 (21.1) THE Universal Father is the God of all creation, the First Source and Center of all things and beings. First think of God as a creator, then as a controller, and lastly as an infinite upholder. The truth about the Universal Father had begun to dawn upon mankind when the prophet said: “You, God, are alone; there is none beside you. You have created the heaven and the heaven of heavens, with all their hosts; you preserve and control them. By the Sons of God were the universes made. The Creator covers himself with light as with a garment and stretches out the heavens as a curtain.” Only the concept of the Universal Father—one God in the place of many gods—enabled mortal man to comprehend the Father as divine creator and infinite controller.
1:0.2 (21.2) מערכות הכוכבים נוצרו במספרן העצום על-מנת שישמשו בסופו של דבר כמקום מושבם של סוגים שונים ורבים של בריות תבוניות; בריות אשר ביכולתן לדעת את האל, לקבל את חיבתו האלוהית ולהשיב לו אהבה. יקום היקומים הינו פרי מלאכתו של האל ומקום מושבם של מגוון ברואיו. "יהוה ברא את השמים ויצר את הארץ; יוצר הארץ ומכוננה; לא לשווא יצרה כי אם לשבת בה."		1:0.2 (21.2) The myriads of planetary systems were all made to be eventually inhabited by many different types of intelligent creatures, beings who could know God, receive the divine affection, and love him in return. The universe of universes is the work of God and the dwelling place of his diverse creatures. “God created the heavens and formed the earth; he established the universe and created this world not in vain; he formed it to be inhabited.”
1:0.3 (21.3) העולמות המוארים כולם מכירים באב האוניברסאלי, ביוצר הנצחי ובמקיים האינסופי של כלל הבריאה, וכולם סוגדים לו. מיקומים על-גבי יקומים, יצאו היצורים הרצוניים למסעם הארוך, המסע הממושך אל עבר פָּרַדִיס; זהו המאבק המרתק של ההרפתקה הנצחית, החתירה לעבר השגת האל האב. ייעודם הטרנסצנדנטאלי של ילדי הזמן הוא למצוא את האל הנצחי, לתפוש את המהות האלוהית ולהכיר את האב האוניברסאלי. יצורים יודעי-אל מוּנַעים בשאיפה עליונה אחת, ביצר מְאַכֵּל אחד, והוא להפוך מושלמים הם במקומם, כפי שהוא שוכן במושלמות השמימית של אישיותו בספֵירה האוניברסאלית של הצדיקות העליונה. ומן האב האוניברסלי השוכן בנצח הגיעה המצווה העליונה, "היו שלמים אתם, כשם ששלם אנוכי." מזה עידן ועידנים נושאים שליחי פרדיס את המסר השמימי הזה אל כל היקומים באהבה ובחסד, ואפילו אל יצורים נחותים אשר מקורם בחיה כמינים האנושיים של אוּרָנְטִיה.		1:0.3 (21.3) The enlightened worlds all recognize and worship the Universal Father, the eternal maker and infinite upholder of all creation. The will creatures of universe upon universe have embarked upon the long, long Paradise journey, the fascinating struggle of the eternal adventure of attaining God the Father. The transcendent goal of the children of time is to find the eternal God, to comprehend the divine nature, to recognize the Universal Father. God-knowing creatures have only one supreme ambition, just one consuming desire, and that is to become, as they are in their spheres, like him as he is in his Paradise perfection of personality and in his universal sphere of righteous supremacy. From the Universal Father who inhabits eternity there has gone forth the supreme mandate, “Be you perfect, even as I am perfect.” In love and mercy the messengers of Paradise have carried this divine exhortation down through the ages and out through the universes, even to such lowly animal-origin creatures as the human races of Urantia.
1:0.4 (22.1) המצווה המופלאה והאוניברסאלית לשאוף לשלמות האלוהית הינה חובתם הראשונה של כל הברואים הנאבקים אשר ברא אל המושלמות, ומן הראוי שמצווה זו תהא אף כמיהתם העזה ביותר. אפשרותו של האדם להשיג שלמות אלוהית הינה היעוד הסופי והוודאי של כלל התקדמותו הרוחנית הנצחית.		1:0.4 (22.1) This magnificent and universal injunction to strive for the attainment of the perfection of divinity is the first duty, and should be the highest ambition, of all the struggling creature creation of the God of perfection. This possibility of the attainment of divine perfection is the final and certain destiny of all man’s eternal spiritual progress.
1:0.5 (22.2) בני התמותה של אורנטיה יכולים אך בקושי לקוות להשיג שלמות במובן האינסופי, אולם הם בהחלט יכולים לצאת לדרכם, כפי שהם אכן עושים על הפלנטה הזו, על-מנת להשיג את הייעוד הנשגב והאלוהי אשר קבע האל הנצחי בעבור האדם בן התמותה; וכאשר בני האנוש ימלאו אחר ייעודם, הם יהיו, בכל הנוגע להגשמתם העצמית וליכולות הדעת שלהם, שלמים ואלוהיים במשכנם השמימי, בדיוק כפי שהאל עצמו, הנצחי והאינסופי, הינו שלם במשכנו. אפשר ששלמות כזו אינה אוניברסאלית במובן הגשמי, אפשר שאינה בלתי מוגבלת במובן השכלתני, או סופית כחוויה רוחנית, אולם היא שלמה וסופית מכל ההיבטים הסופיים של אלוהיות הרצון, שלמות השאיפה האישית וידיעת האל.		1:0.5 (22.2) Urantia mortals can hardly hope to be perfect in the infinite sense, but it is entirely possible for human beings, starting out as they do on this planet, to attain the supernal and divine goal which the infinite God has set for mortal man; and when they do achieve this destiny, they will, in all that pertains to self-realization and mind attainment, be just as replete in their sphere of divine perfection as God himself is in his sphere of infinity and eternity. Such perfection may not be universal in the material sense, unlimited in intellectual grasp, or final in spiritual experience, but it is final and complete in all finite aspects of divinity of will, perfection of personality motivation, and God-consciousness.
1:0.6 (22.3) וזוהי המשמעות האמיתית של אותה מצווה האלוהית, "היו אתם שלמים, כשם ששלם אנוכי," אשר מניעה ברציפות את האדם בן התמותה קדימה ומפנה אותו פנימה במאבקו הארוך והמרתק להשגת רמות גבוהות יותר ויותר של ערכים רוחניים וידע אמיתי אודות משמעות היקום. החיפוש הנשגב אחר אלוהֵי היקומים הינו ההרפתקה העליונה של שוכני כל עולמות הזמן והמרחב.		1:0.6 (22.3) This is the true meaning of that divine command, “Be you perfect, even as I am perfect,” which ever urges mortal man onward and beckons him inward in that long and fascinating struggle for the attainment of higher and higher levels of spiritual values and true universe meanings. This sublime search for the God of universes is the supreme adventure of the inhabitants of all the worlds of time and space.
1. שמו של האב ^top		1. The Father’s Name ^top
1:1.1 (22.4) מכל השמות בהם נודע האל האב ברחבי היקומים, הנפוצים ביותר הם אלו המציינים אותו כמקור הראשון וכמרכז האוניברסאלי. האב הראשון ידוע בשמות משתנים ביקומים השונים ואף במגזרים שונים של אותו היקום. השמות אשר מעניק הברוא לבורא תלויים, במידה רבה, במושג של הברוא המסוים על אודות הבורא. המקור הראשון והמרכז האוניברסאלי מעולם לא גילה עצמו באמצעות שם, אלא באמצעות טבעו בלבד. אם אנו אכן מאמינים שהיננו ילדיו של בורא זה, אך טבעי הוא שנקרא לו, בסופו של דבר - אבא. ואולם, שם זה נתון לבחירתנו אנו, והוא נובע מן ההכרה ביחס האישי שלנו למקור והמרכז הראשון.		1:1.1 (22.4) Of all the names by which God the Father is known throughout the universes, those which designate him as the First Source and the Universe Center are most often encountered. The First Father is known by various names in different universes and in different sectors of the same universe. The names which the creature assigns to the Creator are much dependent on the creature’s concept of the Creator. The First Source and Universe Center has never revealed himself by name, only by nature. If we believe that we are the children of this Creator, it is only natural that we should eventually call him Father. But this is the name of our own choosing, and it grows out of the recognition of our personal relationship with the First Source and Center.
1:1.2 (22.5) האב האוניברסאלי לעולם אינו כופה על הברואים התבוניים והרצוניים של היקומים כל צורה שהיא של הבעת הכרה שרירותית, פולחן רשמי או שירות משעבד. ואולם, שומה על התושבים המתפתחים המאכלסים את עולמות הזמן והמרחב להכיר מעצמם באל - בלבבותיהם שלהם - לאהבו ולסגוד לו מרצונם החופשי. הבורא מסרב לאלץ או לכפות על הרצון הרוחני החופשי של ברואיו הגשמיים את התמסרותם. ההקדשה האוהבת של הרצון האנושי לעשיית רצון האל הינה מתנת הבחירה העילאית של האדם לאל; לאמיתו של דבר, הקדשה שכזו של רצון הברוא לבוראו היא המתנה היחידה בעלת ערך של אמת שאותה יכול בן-אנוש להעניק לאב אשר בפרדיס. האדם חי באל, ובאל הוא פועל ומתקיים; לא קיים דבר שאותו יכול האדם להעניק לאל, זולת בחירתו זו לפעול בהתאם לרצונו של האב. ובחירה שכזו, המתבצעת על ידי הברואים התבוניים בעלי רצון ברחבי היקומים, מכוננת את המציאות של פולחן אמיתי זה אשר כה משביעה את רצון האב הבורא ואשר כה תואמת את טבעו הנמשל על ידי האהבה.		1:1.2 (22.5) The Universal Father never imposes any form of arbitrary recognition, formal worship, or slavish service upon the intelligent will creatures of the universes. The evolutionary inhabitants of the worlds of time and space must of themselves—in their own hearts—recognize, love, and voluntarily worship him. The Creator refuses to coerce or compel the submission of the spiritual free wills of his material creatures. The affectionate dedication of the human will to the doing of the Father’s will is man’s choicest gift to God; in fact, such a consecration of creature will constitutes man’s only possible gift of true value to the Paradise Father. In God, man lives, moves, and has his being; there is nothing which man can give to God except this choosing to abide by the Father’s will, and such decisions, effected by the intelligent will creatures of the universes, constitute the reality of that true worship which is so satisfying to the love-dominated nature of the Creator Father.
1:1.3 (22.6) ובשעה שהפכת ליודע-אל באמת ובתמים, ולאחר שגילית באמת את הבורא המלכותי, ולאחר שהתנסית זה מכבר בידיעת הנוכחות של הבקר האלוהי השוכן בתוכך, או אז, ובהתאם למידת הארתך ולאופן שבו מגלים הבנים האלוהיים את האל, תמצא שֵם לאב האוניברסאלי; שם התואם את המושג שגיבשת אתה עצמך על אודות המקור והמרכז הראשון הכביר. וכך, מוכָּר הבורא בעולמות וביקומים השונים בתארים שונים, אשר זהים במהות היחס שלהם אליו, אך נבדלים במילים ובסמלים, כך שכל שם ושם מייצג את המידה ואת העומק שבהם מולך האל בלבבות ברואיו באותו עולם.		1:1.3 (22.6) When you have once become truly God-conscious, after you really discover the majestic Creator and begin to experience the realization of the indwelling presence of the divine controller, then, in accordance with your enlightenment and in accordance with the manner and method by which the divine Sons reveal God, you will find a name for the Universal Father which will be adequately expressive of your concept of the First Great Source and Center. And so, on different worlds and in various universes, the Creator becomes known by numerous appellations, in spirit of relationship all meaning the same but, in words and symbols, each name standing for the degree, the depth, of his enthronement in the hearts of his creatures of any given realm.
1:1.4 (23.1) לרוב, בקרבת מרכז יקום היקומים, ידוע האב האוניברסאלי בשמות אשר עשויים להביע את המשמעות של המקור הראשון. בהתרחק החוצה ביקומי החלל, המונחים הנפוצים המשמשים לכינוי האב האוניברסאלי משמעותם המרכז האוניברסאלי. והרחק אף יותר אל עבר הבריאה זרוּעת הכוכבים, וכפי שהוא ידוע בעולם המטֶה של היקום המקומי שלכם, מכונה האב המקור הראשון לבריאה והמרכז האלוהי. באחד המערכים השכנים, ידוע האל בשם אבי היקומים. במערך אחר הוא ידוע כתומך האינסופי, ובמזרח, כבָּקַר האלוהי. הוא אף ידוע בכינויים אבי האורות, מתנת החיים והאחד רָב-הכֹּח.		1:1.4 (23.1) Near the center of the universe of universes, the Universal Father is generally known by names which may be regarded as meaning the First Source. Farther out in the universes of space, the terms employed to designate the Universal Father more often mean the Universal Center. Still farther out in the starry creation, he is known, as on the headquarters world of your local universe, as the First Creative Source and Divine Center. In one near-by constellation God is called the Father of Universes. In another, the Infinite Upholder, and to the east, the Divine Controller. He has also been designated the Father of Lights, the Gift of Life, and the All-powerful One.
1:1.5 (23.2) בעולמות אשר בהם חי בן פרדיס חיים של שליחות ומתת, ידוע האל, על-פי-רוב, בשמות מסוימים המרמזים על יחס אישי, חיבה רכה ודבקות אבהית. במטֶה המערך שלכם מכונה האל האב האוניברסאלי, בעוד שבפלנטות השונות במערכת העולמות המיושבים המקומית שלכם הוא ידוע בשמות משתנים כאבי האבות, אב בפרדיס, אב הַאווֹנָה והאב הרוח. אלה אשר יודעים את האל באמצעות התגלות המתת והשליחות של בני פרדיס, נוטים, בסופו של דבר, להתמסר לקשר הרגשי שביחסים הקרובים שבין הברוא והבורא ולכנות את האל בשם "אבינו".		1:1.5 (23.2) On those worlds where a Paradise Son has lived a bestowal life, God is generally known by some name indicative of personal relationship, tender affection, and fatherly devotion. On your constellation headquarters God is referred to as the Universal Father, and on different planets in your local system of inhabited worlds he is variously known as the Father of Fathers, the Paradise Father, the Havona Father, and the Spirit Father. Those who know God through the revelations of the bestowals of the Paradise Sons, eventually yield to the sentimental appeal of the touching relationship of the creature-Creator association and refer to God as “our Father.”
1:1.6 (23.3) בפלנטות שבהן חיים יצורים מיניים, בעולמות שבהם הדחף ההורי שוכן בלבבות הבריות התבוניות, המושג אבא הופך מושג הולם המבטא נאמנה את המשמעות של האל הנצחי. ברחבי הפלנטה שלכם, אורנטיה, הוא ידוע ומוכר ביותר לרוב רובכם בשם האל. לשם המסוים הניתן לו קיימת חשיבות מועטה בלבד; ואולם, החשוב הוא שתדעו אותו ושתשאפו להיות כמותו. אכן אמת דיברו נביאיכם הקדומים כאשר כינוהו "אל עולם" וראו בו את זה אשר "שוכן לעד."		1:1.6 (23.3) On a planet of sex creatures, in a world where the impulses of parental emotion are inherent in the hearts of its intelligent beings, the term Father becomes a very expressive and appropriate name for the eternal God. He is best known, most universally acknowledged, on your planet, Urantia, by the name God. The name he is given is of little importance; the significant thing is that you should know him and aspire to be like him. Your prophets of old truly called him “the everlasting God” and referred to him as the one who “inhabits eternity.”
2. מציאות האל ^top		2. The Reality of God ^top
1:2.1 (23.4) האל הינו המציאות הקדומה בעולם הרוח; הינו מקור האמת במשכנות הדעת; האל מטיל צלו על העולמות הגשמיים כולם. בעבור כל הברואים התבוניים, האל מהווה אישיות, וברחבי יקום היקומים הוא הינו המקור והמרכז הראשון של המציאות הנצחית. האל אינו דמוי אדם ואף אינו דמוי מכונה. האב הראשון הינו רוח אוניברסאלית, אמת נצחית, מציאות אינסופית ואישיות אב.		1:2.1 (23.4) God is primal reality in the spirit world; God is the source of truth in the mind spheres; God overshadows all throughout the material realms. To all created intelligences God is a personality, and to the universe of universes he is the First Source and Center of eternal reality. God is neither manlike nor machinelike. The First Father is universal spirit, eternal truth, infinite reality, and father personality.
1:2.2 (23.5) האל הנצחי הינו יותר - ובאופן אינסופי יותר - מאשר אידאליזציה של המציאות או האנשה של היקום. האל אינו התשוקה הנשגבת של האדם כפשוטה, קרי, מושא החיפוש של בני התמותה שעבר החפצה. האל אף אינו מושג בלבד, כעוצמת פוטנציאל היַשְׁרוּת. האב האוניברסאלי אינו שם נרדף לטבע ואף אינו האנשה של חוק הטבע. האל הינו מציאות טרנסצנדנטאלית, שמעבר למושגים הנשגבים המסורתיים של האדם. האל אינו תוצר של המיקוד הפסיכולוגי של משמעויות רוחניות, ואף אינו "היצירה האצילית ביותר של האדם." האל עשוי להיות מומשג במחשבת האדם בעזרת כל אחד מן האופנים הללו או בעזרת כולם, אך הוא הרבה יותר מכך. האל הינו אישיות שומרת ואב אוהב לכל אלה אשר נהנים משלווה רוחנית על פני כדור-הארץ ואשר כמהים לחוות את הישרדות האישיות ברגע מותם.		1:2.2 (23.5) The eternal God is infinitely more than reality idealized or the universe personalized. God is not simply the supreme desire of man, the mortal quest objectified. Neither is God merely a concept, the power-potential of righteousness. The Universal Father is not a synonym for nature, neither is he natural law personified. God is a transcendent reality, not merely man’s traditional concept of supreme values. God is not a psychological focalization of spiritual meanings, neither is he “the noblest work of man.” God may be any or all of these concepts in the minds of men, but he is more. He is a saving person and a loving Father to all who enjoy spiritual peace on earth, and who crave to experience personality survival in death.
1:2.3 (24.1) ממשות קיום האל מודגמת בהתנסות האנושית אמצעות השכינה האלוהית הבאה לדוּר באדם, הווה אומר, המשגיח הרוחני אשר נשלח מפרדיס לשכון בדעתם של בני התמותה, ושם לסייע בהתפתחות הנשמה האלמותית של ההישרדות הנצחית. נוכחותו של מְכַוְנֵן אלוהי זה בדעת האנושית מתגלה דרך שלוש התופעות ההתנסותיות הבאות:		1:2.3 (24.1) The actuality of the existence of God is demonstrated in human experience by the indwelling of the divine presence, the spirit Monitor sent from Paradise to live in the mortal mind of man and there to assist in evolving the immortal soul of eternal survival. The presence of this divine Adjuster in the human mind is disclosed by three experiential phenomena:
1:2.4 (24.2) 1. היכולת האינטלקטואלית לדעת את האל - תודעת-האל.		1:2.4 (24.2) 1. The intellectual capacity for knowing God—God-consciousness.
1:2.5 (24.3) 2. הדחף הרוחני למצוא את האל - דרישת-האל.		1:2.5 (24.3) 2. The spiritual urge to find God—God-seeking.
1:2.6 (24.4) 3. כמיהת האישיות להידמות לאל - התשוקה הבוקעת מלב שלם לעשות את רצון האב.		1:2.6 (24.4) 3. The personality craving to be like God—the wholehearted desire to do the Father’s will.
1:2.7 (24.5) קיומו של האל לעולם אינו ניתן להוכחה באמצעות ניסוי מדעי או על-ידי ההיגיון הצרוף של היסק לוגי טהור. ניתן להיווכח באל אך ורק במישור ההתנסות האנושית; אף-על-פי-כן, המושג האמיתי בדבר מציאות האל הינו סביר בעבור ההיגיון, מתקבל על הדעת מבחינה פילוסופית, הכרחי בעבור הדת וחיוני בעבור כל תקווה שהיא להישרדותה של האישיות.		1:2.7 (24.5) The existence of God can never be proved by scientific experiment or by the pure reason of logical deduction. God can be realized only in the realms of human experience; nevertheless, the true concept of the reality of God is reasonable to logic, plausible to philosophy, essential to religion, and indispensable to any hope of personality survival.
1:2.8 (24.6) אלה אשר יודעים את האל חוו זה מכבר את עובדת נוכחותו; ובני תמותה יודעי-אל אלה נושאים בחווייתם האישית את ההוכחה המעשית היחידה - אשר יכול אדם אחד להציע למשנהו - לקיומו ולחיותו של האל. קיומו של האל מצוי לחלוטין מעבר לכל יכולת הדגמה, למעט הקשר שבין תודעת-האל בדעת האנושית לבין נוכחות-האל בדמות מְכַוְנֵן הַמַחְשָבָה השוכן באינטלקט של בן התמותה, שהינו המתנה החופשית של האב האוניברסאלי לבן האנוש.		1:2.8 (24.6) Those who know God have experienced the fact of his presence; such God-knowing mortals hold in their personal experience the only positive proof of the existence of the living God which one human being can offer to another. The existence of God is utterly beyond all possibility of demonstration except for the contact between the God-consciousness of the human mind and the God-presence of the Thought Adjuster that indwells the mortal intellect and is bestowed upon man as the free gift of the Universal Father.
1:2.9 (24.7) מן הבחינה התיאורטית, תוכלו לחשוב על האל כעל בורא, והוא אכן ברא אישית את פרדיס ואת היקום המרכזי של המושלמות. ואולם, יקומי המרחב והזמן נבראים ומנוהלים כולם בידי גַיִס הבנים הבוראים של פרדיס. האב האוניברסאלי לא ברא בעצמו את היקום המקומי של נֶבָּאדוֹן; יקום זה, אשר בו הינכם שוכנים, נברא בידי בנו מיכאל. אף על פי שהאב אינו בורא באופן אישי את היקומים האבולוציוניים, הוא שולט בהם באמצעות רבות ממערכות היחסים האוניברסאליות וכן באמצעות כמה מהתגלמויות היקום ברבדים האנרגטיים הגשמיים, השכליים, והרוחניים. האל האב הינו הבורא האישי של יקום פרדיס, וכן, בשותפות עם הבן הנצחי, הוא הינו הבורא של כל יתר הבוראים האישיים של היקומים.		1:2.9 (24.7) In theory you may think of God as the Creator, and he is the personal creator of Paradise and the central universe of perfection, but the universes of time and space are all created and organized by the Paradise corps of the Creator Sons. The Universal Father is not the personal creator of the local universe of Nebadon; the universe in which you live is the creation of his Son Michael. Though the Father does not personally create the evolutionary universes, he does control them in many of their universal relationships and in certain of their manifestations of physical, mindal, and spiritual energies. God the Father is the personal creator of the Paradise universe and, in association with the Eternal Son, the creator of all other personal universe Creators.
1:2.10 (24.8) כבקָר הפיזי של יקום היקומים הגשמי פועל המקור והמרכז הראשון בדפוסי אי פרדיס הנצחי; באמצעות מרכז כבידה מוחלט זה מקיים האל הנצחי שליטת-על קוסמית עילאית ברובד הפיזי, שליטה הזהה ביקום המרכזי וברחבי יקום היקומים. כדעת, פועל האל כאלוהות בדמות הרוח האינסופית; כרוח, מתגשם האל באישיות הבן הנצחי ובאישיותם של ילדיו האלוהיים של בן זה. יחסי גומלין אלו בין המקור והמרכז הראשון לבין האישיויות המתואמות ולמוחלָטוּיוֹת פרדיס אינה פוגמת כהוא זה בפעולה הישירה והאישית של האב האוניברסאלי בכל רחבי הבריאה על כלל רבדיה. באמצעות נוכחותם של רסיסי רוחו מקיים האב הבורא על קשר בלתי-אמצעי עם ילדיו-ברואיו ועם יקומיו הברואים.		1:2.10 (24.8) As a physical controller in the material universe of universes, the First Source and Center functions in the patterns of the eternal Isle of Paradise, and through this absolute gravity center the eternal God exercises cosmic overcontrol of the physical level equally in the central universe and throughout the universe of universes. As mind, God functions in the Deity of the Infinite Spirit; as spirit, God is manifest in the person of the Eternal Son and in the persons of the divine children of the Eternal Son. This interrelation of the First Source and Center with the co-ordinate Persons and Absolutes of Paradise does not in the least preclude the direct personal action of the Universal Father throughout all creation and on all levels thereof. Through the presence of his fragmentized spirit the Creator Father maintains immediate contact with his creature children and his created universes.
3. האל הינו רוח אוניברסלית ^top		3. God is a Universal Spirit ^top
1:3.1 (25.1) "האלוהים רוח הוא." הוא הינו נוכחות רוחנית אוניברסאלית. האב האוניברסאלי הינו מציאות רוחנית אינסופית; הוא "הריבון, הנצחי, האלמותי, הבלתי-נראה והאל האמיתי היחיד." אף-על-פי שהינכם "צאצאי האל", אל לכם לחשוב כי האב דומה לכם בצורה או בגוף, וזאת על-אף שנאמר כי "נבראתם בצלמו" - בקרבכם שוכן משגיח המסתורין אשר נשלח מן המשכן המרכזי של נוכחותו הנצחית. בריות רוחניות הינן אמיתיות, אף שעין אדם לא תראינה אותן, ואף שאין להן בשר ודם.		1:3.1 (25.1) “God is spirit.” He is a universal spiritual presence. The Universal Father is an infinite spiritual reality; he is “the sovereign, eternal, immortal, invisible, and only true God.” Even though you are “the offspring of God,” you ought not to think that the Father is like yourselves in form and physique because you are said to be created “in his image”—indwelt by Mystery Monitors dispatched from the central abode of his eternal presence. Spirit beings are real, notwithstanding they are invisible to human eyes; even though they have not flesh and blood.
1:3.2 (25.2) אמר החוזה הקדום: "הן יעבור עלי ולא אראהו; ויחלוף, ולא אבין לו." אף כי נחזה ברציפות במעשי האל, ואף כי נתוודע מאוד להוכחות הגשמיות להתנהלותו המלכותית, רק לעיתים נדירות נזכה להביט בהתגלמות הנצפית של האלוהיות, ואפילו לא נוכל לראות את נוכחותו הרוחנית המואצלת על האדם ושוכנת בו.		1:3.2 (25.2) Said the seer of old: “Lo, he goes by me, and I see him not; he passes on also, but I perceive him not.” We may constantly observe the works of God, we may be highly conscious of the material evidences of his majestic conduct, but rarely may we gaze upon the visible manifestation of his divinity, not even to behold the presence of his delegated spirit of human indwelling.
1:3.3 (25.3) האב האוניברסלי אינו בלתי-נראה רק משום שהוא מסתיר עצמו מן הברואים הנמוכים, המתמודדים עם מגבלות חומריות והניחנים ביכולות רוחניות מוגבלות. לאמיתו של דבר, פני הדברים הם אלה: "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני אדם וחי." אין בנמצא אדם גשמי אשר יביט ברוח האל ועדיין יוכל לשמור על קיומו הגשמי. הבוהק הרוחני והתפארת של נוכחות האישיות האלוהית הינם בלתי נגישים בעליל בעבור הבריות הרוחניות מן הסדרים הנמוכים ובעבור כל סדרי הבריות הגשמיות. אוֹרִיּוּת רוח נוכחותו האישית של האל הינה "אור שאיש לא יוכל לקרוב אליו; אי לא ראהו ולא יוכל לראותו." ואולם, אין כל הכרח לצפות באל בעין הבשר בכדי להיווכח בקיומו באמצעות עין-האמונה של הדעת הרוחנית.		1:3.3 (25.3) The Universal Father is not invisible because he is hiding himself away from the lowly creatures of materialistic handicaps and limited spiritual endowments. The situation rather is: “You cannot see my face, for no mortal can see me and live.” No material man could behold the spirit God and preserve his mortal existence. The glory and the spiritual brilliance of the divine personality presence is impossible of approach by the lower groups of spirit beings or by any order of material personalities. The spiritual luminosity of the Father’s personal presence is a “light which no mortal man can approach; which no material creature has seen or can see.” But it is not necessary to see God with the eyes of the flesh in order to discern him by the faith-vision of the spiritualized mind.
1:3.4 (25.4) הבן הנצחי של פרדיס, המתקיים-בצוותא עם האב האוניברסאלי, חולק עמו את מלוא טבעו הרוחני. באותו אופן, חולקים האב והבן חולקים את הרוח הנצחית והאוניברסאלית במלואה וללא סייג, זאת יחד עם האישיות האחודה והמְתָאֶמֶת שלהם, היא הרוח האינסופית. רוחו של האל, בו וכשלעצמו, הינה מוחלטת; בבן היא בלתי-מוגדרת; ברוח היא אוניברסאלית; ובכולם גם יחד ודרך כולם היא הינה אינסופית.		1:3.4 (25.4) The spirit nature of the Universal Father is shared fully with his coexistent self, the Eternal Son of Paradise. Both the Father and the Son in like manner share the universal and eternal spirit fully and unreservedly with their conjoint personality co-ordinate, the Infinite Spirit. God’s spirit is, in and of himself, absolute; in the Son it is unqualified, in the Spirit, universal, and in and by all of them, infinite.
1:3.5 (25.5) האל הינו רוח אוניברסאלית; האל הינו האישיות האוניברסאלית. המציאות העילאית האישית של הבריאה הסופית היא רוח; המציאות המרבית של הקוסמוס האישי היא רוח מוחלטוֹפית. רק רמות האינסוף הן מוחלטות, ורק ברמות שכאלה מושגת סופיוּת של אחדות בין החומר, הדעת והרוח.		1:3.5 (25.5) God is a universal spirit; God is the universal person. The supreme personal reality of the finite creation is spirit; the ultimate reality of the personal cosmos is absonite spirit. Only the levels of infinity are absolute, and only on such levels is there finality of oneness between matter, mind, and spirit.
1:3.6 (25.6) ברחבי היקומים, האל האב הוא השליט העילאי הפוטנציאלי של החומר, של הדעת ושל הרוח. האל עוסק במישרין באישיויות המשתייכות לבריאה העצומה של בריות רצוניות אך ורק באמצעות מעגל האישיות הנרחב, אולם הוא נגיש לְקֶשֶר (מחוץ לפרדיס) רק באמצעות הנוכחות של ישויותיו הרסיסיות, אשר מהוות את רצון האל ברחבי היקומים. רוח פרדיס, השוכנת בדעת האנושית ומטפחת את התפתחות הנשמה האלמותית של בן התמותה השורד, הינה מטבעו ומאלוהותו של האב האוניברסאלי. לעומתה, מקור הדעת של הבריות האבולוציוניות הינו ביקום המקומי ולפיכך שומה עליה להשיג שלמות אלוהית באמצעות אותן התמרות התנסותיות של הישגים רוחניים שהינם תולדה בלתי נמנעת של בחירת הברייה לעשות את רצון אבינו שבשמיים.		1:3.6 (25.6) In the universes God the Father is, in potential, the overcontroller of matter, mind, and spirit. Only by means of his far-flung personality circuit does God deal directly with the personalities of his vast creation of will creatures, but he is contactable (outside of Paradise) only in the presences of his fragmented entities, the will of God abroad in the universes. This Paradise spirit that indwells the minds of the mortals of time and there fosters the evolution of the immortal soul of the surviving creature is of the nature and divinity of the Universal Father. But the minds of such evolutionary creatures originate in the local universes and must gain divine perfection by achieving those experiential transformations of spiritual attainment which are the inevitable result of a creature’s choosing to do the will of the Father in heaven.
1:3.7 (26.1) בחווייתו הפנימית של האדם, חומר ודעת מחוברים יחדיו ואין ביכולתה של דעת שכזו, המחוברת-לחומר, לשרוד את המוות. טכניקת ההישרדות טמונה בהסתגלות הרצון האנושי ובהתמרות של הדעת של בן התמותה אשר באמצעותן הופך אט-אט אינטלקט יודע-אל לְלמוּד-רוח ובסופו של דבר אף למונהג על-ידה. התפתחות זו של הדעת מן החיבור אל החומרי אל האיחוד עם הרוח, מולידה את ההתמרה של הרבדים הרוחניים הפוטנציאליים של דעת בן התמותה לעבר המציאויות המוֹרוֹנטיוֹת של הנשמה האלמותית. דעת בן-תמותה הכפופה לחומר נידונה להפוך חומרית יותר ויותר ולפיכך להיכחד, בסופו של דבר, כאישיות; דעת המתמסרת לרוח תהפוך רוחנית יותר ויותר ולבסוף תשיג אחדות עם הרוח האלוהית המדריכה אותה; כך היא תשיג גם את הישרדותה ואת התקיימותה הנצחית של האישיות.		1:3.7 (26.1) In the inner experience of man, mind is joined to matter. Such material-linked minds cannot survive mortal death. The technique of survival is embraced in those adjustments of the human will and those transformations in the mortal mind whereby such a God-conscious intellect gradually becomes spirit taught and eventually spirit led. This evolution of the human mind from matter association to spirit union results in the transmutation of the potentially spirit phases of the mortal mind into the morontia realities of the immortal soul. Mortal mind subservient to matter is destined to become increasingly material and consequently to suffer eventual personality extinction; mind yielded to spirit is destined to become increasingly spiritual and ultimately to achieve oneness with the surviving and guiding divine spirit and in this way to attain survival and eternity of personality existence.
1:3.8 (26.2) הנני מגיע מהנצחי ופעמים רבות שבתי אל נוכחותו של האב האוניברסאלי. הנני יודע נכוחה את ממשותו ואת אישיותו של המקור והמרכז הראשון, האב האוניברסאלי הנצחי. הנני יודע שבה בעת שהאל הכביר הינו מוחלט, נצחי ואינסופי, כך הוא גם טוב, אלוהי ומלא חסד. הנני יודע את אמיתוּת ההצהרות הנשגבות: "האלוהים רוח הוא" ו"האלוהים הוא אהבה"; ושתי תכונות אלה מתגלות ליקום בשיא שלמותן בדמותו של הבן הנצחי.		1:3.8 (26.2) I come forth from the Eternal, and I have repeatedly returned to the presence of the Universal Father. I know of the actuality and personality of the First Source and Center, the Eternal and Universal Father. I know that, while the great God is absolute, eternal, and infinite, he is also good, divine, and gracious. I know the truth of the great declarations: “God is spirit” and “God is love,” and these two attributes are most completely revealed to the universe in the Eternal Son.
4. המסתורין של האל ^top		4. The Mystery of God ^top
1:4.1 (26.3) שלמות אינסופיותו של האל הינה היסוד הנצחי למסתוריותו. המסתורין הבלתי-נתפש הגדול ביותר של האל הינו תופעת השתכנותו של האלוהי בדעתם של בני התמותה. האופן בו נוכח האב האוניברסאלי בקרבן של בריות הזמן הינו המסתורין המופלא ביקום; הנוכחות האלוהית בתוככי הדעת האנושית הינה מסתורי המסתורין.		1:4.1 (26.3) The infinity of the perfection of God is such that it eternally constitutes him mystery. And the greatest of all the unfathomable mysteries of God is the phenomenon of the divine indwelling of mortal minds. The manner in which the Universal Father sojourns with the creatures of time is the most profound of all universe mysteries; the divine presence in the mind of man is the mystery of mysteries.
1:4.2 (26.4) גופם הפיזי של בני התמותה הינו "מקדש האל". אף כי הבנים הבוראים השליטים קרֵבים אל הברואים בעולמותיהם המיושבים ו"מושכים כל אדם אליהם"; אף כי הם "עומדים בשער" התודעה ו"מתדפקים", ובעונג באים אל קרבם של כל אלה "הפותחים את דלתות לבבם"; אף כי קירבה אישית אינטימית זו אכן מתקיימת בין הבנים הבוראים לבין ברואיהם, על אף כל זאת, בני התמותה קיבלו דבר-מה מהאל עצמו, דבר השוכן בקרבם; וגופם מהווה לו מקדש.		1:4.2 (26.4) The physical bodies of mortals are “the temples of God.” Notwithstanding that the Sovereign Creator Sons come near the creatures of their inhabited worlds and “draw all men to themselves”; though they “stand at the door” of consciousness “and knock” and delight to come in to all who will “open the doors of their hearts”; although there does exist this intimate personal communion between the Creator Sons and their mortal creatures, nevertheless, mortal men have something from God himself which actually dwells within them; their bodies are the temples thereof.
1:4.3 (26.5) לכשתסיימו כאן למטה על-פני כדור-הארץ את המסע הזמני בגופכם, לכשיסתיים מבחן מסעכם בדמות בשר ודם והעפר ממנו עשוי משכנכם כבני תמותה "ישוב לאדמה אשר ממנו בא"; או אז, כך נגלה, "הרוח שוב-תשוב אל האלוהים אשר נתנהּ." בקרבה של כל ברייה מוסרית על-פני הפלנטה הזו שוכן רסיס מן האל, רכיב של אלוהיות. חלק זה עדיין אינו בגדר חזקתכם ואולם הוא מכוון ומיועד להיות אחד עימכם, באם תשרדו את קיומכם כבני-תמותה.		1:4.3 (26.5) When you are through down here, when your course has been run in temporary form on earth, when your trial trip in the flesh is finished, when the dust that composes the mortal tabernacle “returns to the earth whence it came”; then, it is revealed, the indwelling “Spirit shall return to God who gave it.” There sojourns within each moral being of this planet a fragment of God, a part and parcel of divinity. It is not yet yours by right of possession, but it is designedly intended to be one with you if you survive the mortal existence.
1:4.4 (26.6) היננו ניצבים באופן תדיר אל מול מסתורין זה של האל; היננו עומדים נבוכים לעומת היריעה הנפרשת וּגְדֵלה של אמת טוּבוֹ האינסופי, של חסדו חסר הגבולות, של בינתו שאין כמותה ושל אופיו הנהדר.		1:4.4 (26.6) We are constantly confronted with this mystery of God; we are nonplused by the increasing unfolding of the endless panorama of the truth of his infinite goodness, endless mercy, matchless wisdom, and superb character.
1:4.5 (26.7) מרכיבי המסתורין האלוהי טמונים בהבדלים המובְנים הקיימים בין הסופי לאינסופי, בין הזמני לנצחי, בין ברואי הזמן-מרחב לבורא האוניברסאלי, בין החומרי והרוחני, ובין הפגום שבאדם למושלם שבאלוהות פרדיס. אלוה האהבה האוניברסאלית לעולם מתגלה, לכל אחת ואחד מברואיו, עד למלוא יכולתו הרוחנית של הברוא לתפוש את איכויות האמת, היופי והטוּב האלוהי.		1:4.5 (26.7) The divine mystery consists in the inherent difference which exists between the finite and the infinite, the temporal and the eternal, the time-space creature and the Universal Creator, the material and the spiritual, the imperfection of man and the perfection of Paradise Deity. The God of universal love unfailingly manifests himself to every one of his creatures up to the fullness of that creature’s capacity to spiritually grasp the qualities of divine truth, beauty, and goodness.
1:4.6 (27.1) אל מול כל בריה רוחנית ואל מול כל ברוא בן-תמותה השוכנים בכל אחד מהעולמות ובמשכנות יקום היקומים, מגלה האב האוניברסאלי את מלוא החסד ואת מלוא העצמיוּת האלוהית אשר בריות אלה, רוחניות או בנות-תמותה, מסוגלות להבין או לתפוש. האל אינו נושא פני הבריות, רוחניות כגשמיות. הנוכחות האלוהית שממנה נהנה כל ילד ביקום בכל רגע נתון מוגבלת אך ורק על ידי מידת יכולתו של הברוא לקבל ולהבחין במציאויות הרוחניות של העולם העל-חומרי.		1:4.6 (27.1) To every spirit being and to every mortal creature in every sphere and on every world of the universe of universes, the Universal Father reveals all of his gracious and divine self that can be discerned or comprehended by such spirit beings and by such mortal creatures. God is no respecter of persons, either spiritual or material. The divine presence which any child of the universe enjoys at any given moment is limited only by the capacity of such a creature to receive and to discern the spirit actualities of the supermaterial world.
1:4.7 (27.2) האל אינו מהווה מסתורין במציאותו הרוחנית ההתנסותית של האדם. אולם, המסתורין מופיע כל אימת שנעשה ניסיון לפרוש בפשטות את מציאויות העולם הרוחני בפני הדעת הגשמית של בני הסדר החומרי: ומסתורין זה הינו כה עדין ועמוק, עד שרק תפישת האמונה של בן התמותה יודע-האל מצליחה לחולל את הנס הפילוסופי שבו הסופי מכיר את האינסופי, ובני התמותה השוכנים ומתפתחים בעולמות הגשמיים של הזמן והמרחב, מבחינים באל הנצחי.		1:4.7 (27.2) As a reality in human spiritual experience God is not a mystery. But when an attempt is made to make plain the realities of the spirit world to the physical minds of the material order, mystery appears: mysteries so subtle and so profound that only the faith-grasp of the God-knowing mortal can achieve the philosophic miracle of the recognition of the Infinite by the finite, the discernment of the eternal God by the evolving mortals of the material worlds of time and space.
5. אישיות האב האוניברסאלי ^top		5. Personality of the Universal Father ^top
1:5.1 (27.3) אל נא תתירו לשיעור קומתו של האל ולאינסופיותו, להסתיר את אישיותו או להאפיל עליה. "הנוטע אוזן, האם לא ישמע? אם יוצר עין, האם לא יביט?" האב האוניברסאלי הינו פסגת האישיות האלוהית; הוא הינו המקור והיעד של כל אישיות בכלל רחבי הבריאה. האל הוא בה בעת אינסופי ואישי; הוא הינו אישיות אינסופית. האב הוא אכן אישיות, אף-על-פי שאינסופיות אישיותו משימה אותו לנצח מעבר ליכולתן של בריות גשמיות וסופיות להבין הבנה מלאה.		1:5.1 (27.3) Do not permit the magnitude of God, his infinity, either to obscure or eclipse his personality. “He who planned the ear, shall he not hear? He who formed the eye, shall he not see?” The Universal Father is the acme of divine personality; he is the origin and destiny of personality throughout all creation. God is both infinite and personal; he is an infinite personality. The Father is truly a personality, notwithstanding that the infinity of his person places him forever beyond the full comprehension of material and finite beings.
1:5.2 (27.4) האל הינו הרבה יותר מאשר אישיות, כפי שאישיות מובנת על-ידי הדעת האנושית; והוא אף הרבה מעבר לכל מושג אפשרי של אישיות-על. אולם, יהיה זה חסר תועלת לחלוטין לדון במושגי האישיות האלוהית הבלתי נתפשים עם הדעת של בריות גשמיות, המסוגלת, לכל היותר, לתפוש את מציאות ההוויה כמורכבת מרעיון ומאידיאל של אישיות. התפישה הגבוהה ביותר האפשרית של הברייה הגשמית את הבורא האוניברסאלי מקופלת בתוככי האידיאלים הרוחניים של הרעיון המרומם של האישיות האלוהית. לפיכך, בה במידה שביכולתכם לדעת שהאל הוא בהכרח הרבה מעבר להמשגה האנושית של האישיות, הינכם מסוגלים לדעת שהאב האוניברסאלי אינו יכול להיות דבר כלשהו פחות מאשר אישיות נצחית, אינסופית, אמיתית, טובה ויפה.		1:5.2 (27.4) God is much more than a personality as personality is understood by the human mind; he is even far more than any possible concept of a superpersonality. But it is utterly futile to discuss such incomprehensible concepts of divine personality with the minds of material creatures whose maximum concept of the reality of being consists in the idea and ideal of personality. The material creature’s highest possible concept of the Universal Creator is embraced within the spiritual ideals of the exalted idea of divine personality. Therefore, although you may know that God must be much more than the human conception of personality, you equally well know that the Universal Father cannot possibly be anything less than an eternal, infinite, true, good, and beautiful personality.
1:5.3 (27.5) האל אינו מסתתר מברואיו, יהיו אשר יהיו. הוא בלתי-נגיש בעבור כה רבים מסדרי ברואיו פשוט משום שהינו "שוכן באור ששום ברייה חומרית אליו לא תוכל לקרב." השיעור וההדר של האישיות האלוהית מצויים מעבר ליכולת התפיסה של דעתם החסרה של בני תמותה מתפתחים. האל "מודד בשועלו מים ואת היקום בכף ידו. הוא היושב על חוג הארץ, הנוטה בדוֹק שמים וימתחם כאוהל לשבת בו." "שאו עיניכם למרום וראו מי ברא את כל אלה, המוציא במספר צבאם ומונה מספר לכוכבים ולכולם שמות יקרא"; ואכן, נכון הדבר כי "מעשיו הנעלמים של האל, רק במעט יוודעו לברואיו." היום, כפי שהנכם כעת, עליכם להבחין בבורא הבלתי נראה דרך שלל הופעות בריאתו הענפה, וכן דרך ההתגלות והסעד של בניו ושל כפיפיהם הרבים.		1:5.3 (27.5) God is not hiding from any of his creatures. He is unapproachable to so many orders of beings only because he “dwells in a light which no material creature can approach.” The immensity and grandeur of the divine personality is beyond the grasp of the unperfected mind of evolutionary mortals. He “measures the waters in the hollow of his hand, measures a universe with the span of his hand. It is he who sits on the circle of the earth, who stretches out the heavens as a curtain and spreads them out as a universe to dwell in.” “Lift up your eyes on high and behold who has created all these things, who brings out their worlds by number and calls them all by their names”; and so it is true that “the invisible things of God are partially understood by the things which are made.” Today, and as you are, you must discern the invisible Maker through his manifold and diverse creation, as well as through the revelation and ministration of his Sons and their numerous subordinates.
1:5.4 (28.1) אף-על-פי שבני תמותה מנועים מלחזות באל באופן אישי, שומה עליהם לעלוז בהבטחה כי הוא אכן אישיות; עליהם לקבל באמונה כי אהבה רבה אהב אלוהים את העולם, עד כי התיר ואיפשר את התפתחות רוחנית נצחית לנמוכים שבשוכניו; וכן, עליהם לדעת כי הוא "עולז בילדיו". האל אינו חסֵר מאומה בתכונותיו האלוהיות העל-אנושיות המתגשמות כאישיות בוראת מושלמת, נצחית, אוהבת ואינסופית.		1:5.4 (28.1) Even though material mortals cannot see the person of God, they should rejoice in the assurance that he is a person; by faith accept the truth which portrays that the Universal Father so loved the world as to provide for the eternal spiritual progression of its lowly inhabitants; that he “delights in his children.” God is lacking in none of those superhuman and divine attributes which constitute a perfect, eternal, loving, and infinite Creator personality.
1:5.5 (28.2) למעט בעלי התפקידים של יקומי-העל, האל עצמו אינו שוכן באופן אישי בבריאה המקומית, פרט לנוכחותו בה באמצעות הבנים הבוראים של פרדיס, אבותיהם של העולמות המיושבים וריבוני היקומים המקומיים. כאשר ניחנת ברייה באמונה מושלמת, היא יודעת אל נכון כי בראותה בן בורא היא אף רואה את האב האוניברסאלי; ובחפשה אחר האב, היא לא תבקש, אף לא תצפה, לראות אחר מלבד הבן. בן תמותה פשוט אינו יכול לראות את האל, לא עד שיעבור התמרה רוחנית מלאה ויבוא למעשה בשערי פרדיס.		1:5.5 (28.2) In the local creations (excepting the personnel of the superuniverses) God has no personal or residential manifestation aside from the Paradise Creator Sons who are the fathers of the inhabited worlds and the sovereigns of the local universes. If the faith of the creature were perfect, he would assuredly know that when he had seen a Creator Son he had seen the Universal Father; in seeking for the Father, he would not ask nor expect to see other than the Son. Mortal man simply cannot see God until he achieves completed spirit transformation and actually attains Paradise.
1:5.6 (28.3) טיבעם של הבנים הבוראים של פרדיס אינו מקיף את מלוא הפוטנציאל הבלתי-מוגדר של המוחלטוּת האוניברסאלית שלטיבו האינסופי של המקור והמרכז הראשון, ואולם, האב האוניברסאלי נוכח, לכל דבר ועניין, באופן אלוהי בבנים הבוראים. האב ובניו אחד הם. בני פרדיס אלה, המשתייכים לסדר מיכאל, הינם אישיויות מושלמות, ואף מהווים תבנית בעבור כל אישיויות היקום המקומי, החל מכוכב הבוקר הזוהר וכלה בירוד שבבני האנוש המתקדם בשלבי ההתפתחות החייתית.		1:5.6 (28.3) The natures of the Paradise Creator Sons do not encompass all the unqualified potentials of the universal absoluteness of the infinite nature of the First Great Source and Center, but the Universal Father is in every way divinely present in the Creator Sons. The Father and his Sons are one. These Paradise Sons of the order of Michael are perfect personalities, even the pattern for all local universe personality from that of the Bright and Morning Star down to the lowest human creature of progressing animal evolution.
1:5.7 (28.4) בלעדי האל וללא אישיותו המרכזית והכבירה, לא הייתה כל אישיות ברחבי יקום היקומים העצום. האל הינו אישיות.		1:5.7 (28.4) Without God and except for his great and central person, there would be no personality throughout all the vast universe of universes. God is personality.
1:5.8 (28.5) אף כי האל הינו עוצמה נצחית, נוכחות מלכותית, אידיאל טרנסצנדנטאלי ורוח מהוללת, ואף כי הינו כל אלה ועד אינסוף מעבר לכך, יהא האל לנצח האישיות הבוראת המושלמת, אישיות אשר "יודַעת וְנוֹדַעת", "הוא אשר אהב אותי ואוהבי אהוב" והוא האחד אשר עשוי לשמש לנו כידיד אמת; ואילו אתם יכולים להיות נודעים, כבני-אדם אחרים בעבר, כידידי האל. האל הינו רוח אמיתית ומציאות רוחנית.		1:5.8 (28.5) Notwithstanding that God is an eternal power, a majestic presence, a transcendent ideal, and a glorious spirit, though he is all these and infinitely more, nonetheless, he is truly and everlastingly a perfect Creator personality, a person who can “know and be known,” who can “love and be loved,” and one who can befriend us; while you can be known, as other humans have been known, as the friend of God. He is a real spirit and a spiritual reality.
1:5.9 (28.6) בעוד היננו חוזים בהתגלות האב האוניברסאלי ברחבי יקומו; בעוד היננו מבחינים בשכינתו בתוככי ברואיו הרבים לאין-ספור; בעוד היננו חוזים בו באישיותם של בניו הריבוניים; בעוד היננו ממשיכים לחוש בנוכחותו האלוהית כאן ושם, קרוב ורחוק, אַל לנו להטיל כל ספק ואף לא לפקפק בעליונות אישיותו. ועל אף פרישה נרחבת זו, הוא נותר אישיות אמיתית אשר לנצח מקיימת חיבור אישי עם כל אחת ואחד מאינספור ברואיו הפזורים ברחבי יקום היקומים.		1:5.9 (28.6) As we see the Universal Father revealed throughout his universe; as we discern him indwelling his myriads of creatures; as we behold him in the persons of his Sovereign Sons; as we continue to sense his divine presence here and there, near and afar, let us not doubt nor question his personality primacy. Notwithstanding all these far-flung distributions, he remains a true person and everlastingly maintains personal connection with the countless hosts of his creatures scattered throughout the universe of universes.
1:5.10 (28.7) רעיון האישיות של האב האוניברסאלי הינו מושג מורחב ונכון יותר של האל, אשר הגיע לאנושות בעיקר באמצעות התגלות. השכל הישר, התבונה, והחוויה הדתית מרמזים כולם על אישיות האל, אולם אין ביכולתם של אלה לתקֵף עובדה זו עד תום. אף מכוונן המחשבה השוכן בדעת האדם הינו קדם-אישיותי. מידת האמיתוּת והבשלוּת של כל דת באשר היא עומדת ביחס ישר להמשגתה את האישיות האינסופית של האל, ולתפישתה את האיחוד המוחלט של האלוהות. לאחר שהדת גיבשה לראשונה את מושג אחדות האל, הופך רעיון האלוהות האישית מדד לבשלותה.		1:5.10 (28.7) The idea of the personality of the Universal Father is an enlarged and truer concept of God which has come to mankind chiefly through revelation. Reason, wisdom, and religious experience all infer and imply the personality of God, but they do not altogether validate it. Even the indwelling Thought Adjuster is prepersonal. The truth and maturity of any religion is directly proportional to its concept of the infinite personality of God and to its grasp of the absolute unity of Deity. The idea of a personal Deity becomes, then, the measure of religious maturity after religion has first formulated the concept of the unity of God.
1:5.11 (29.1) הדת הפרימיטיבית ניחנה באלים אישיים רבים אשר עוצבו בדמותו של האדם. רעיון האישיות של האל - אשר מוצג כאפשרות בלבד בעיקרון היסוד המדעי בדבר המחולל הראשוני, והמוצע באופן ארעי ברעיון הפילוסופי בדבר האחדות האוניברסאלית - מקבל את תוקפו באמצעות ההתגלות. רק על-ידי גישה אישיותית יכול כל אדם להתחיל להבין את אחדות האל. כל שדחיית הרעיון של אישיות המקור והמרכז הראשון מותירה, הוא הבחירה בין שתי דילמות פילוסופיות: מטריאליזם או פנתיאיזם.		1:5.11 (29.1) Primitive religion had many personal gods, and they were fashioned in the image of man. Revelation affirms the validity of the personality concept of God which is merely possible in the scientific postulate of a First Cause and is only provisionally suggested in the philosophic idea of Universal Unity. Only by personality approach can any person begin to comprehend the unity of God. To deny the personality of the First Source and Center leaves one only the choice of two philosophic dilemmas: materialism or pantheism.
1:5.12 (29.2) בעת ההתבוננות באלוהות לשם בחינתה, עלינו להפשיט את מושג האישיות מרעיון הגשמיות. אישיות אינה מחייבת גוף גשמי, לא בעבור האדם ולא בעבור האל. השגיאה הנוגעת לגשמיות מופיעה בשני הקצוות של הפילוסופיה האנושית. לפי הגישה המטריאליסטית, מכיוון שעם המוות מאבד האדם את גופו, הוא גם חדל להתקיים כאישיות; ולפי הגישה הפנתיאיסטית, מכיוון שהאל הינו חסר גוף, לפיכך הוא גם אינו אישיות. הטיפוס העל-אנושי של האישיות המתפתחת פועל בְאיחוד של דעת ושל רוח.		1:5.12 (29.2) In the contemplation of Deity, the concept of personality must be divested of the idea of corporeality. A material body is not indispensable to personality in either man or God. The corporeality error is shown in both extremes of human philosophy. In materialism, since man loses his body at death, he ceases to exist as a personality; in pantheism, since God has no body, he is not, therefore, a person. The superhuman type of progressing personality functions in a union of mind and spirit.
1:5.13 (29.3) האישיות אינה רק עוד תכונה של האל; לעומת זאת, היא ניצבת כעדות לכּוֹלְלָנוּת של הטבע האינסופי המתואם ושל הרצון האלוהי האחוד המוצג בנצחיות ובאוניברסאליות של ביטוי מושלם. במובן העילאי, האישיות הינה התגלותו של האל ליקום היקומים.		1:5.13 (29.3) Personality is not simply an attribute of God; it rather stands for the totality of the co-ordinated infinite nature and the unified divine will which is exhibited in eternity and universality of perfect expression. Personality, in the supreme sense, is the revelation of God to the universe of universes.
1:5.14 (29.4) האל, בהיותו נצחי, אוניברסאלי, מוחלט ואינסופי, אינו מרחיב את הידע שלו ואף אינו מָחְכּים. האל אינו צובר ניסיון, בדומה לאופן שבו האדם הסופי עשוי להבין או להסיק זאת, אך הוא אכן נהנה, בתחום אישיותו הנצחית, מהתרחבויות רציפות של ידיעה-עצמית, אשר במובנים מסוימים מקבילות וניתנות להשוואה לרכישת ניסיון חדש הנחווית על-ידי הבריות הסופיות של העולמות האבולוציוניים.		1:5.14 (29.4) God, being eternal, universal, absolute, and infinite, does not grow in knowledge nor increase in wisdom. God does not acquire experience, as finite man might conjecture or comprehend, but he does, within the realms of his own eternal personality, enjoy those continuous expansions of self-realization which are in certain ways comparable to, and analogous with, the acquirement of new experience by the finite creatures of the evolutionary worlds.
1:5.15 (29.5) בשל מושלמותו המוחלטת של האל האינסופי הוא היה סובל מן המגבלות הנוראיות של הסופיות הבלתי מוגדרת של השלמות אלמלא השתתף האב האוניברסאלי, במישרין, במאבק האישיות של כל אחת מן הנשמות הלקויות במרחבי היקום, המבקשות, בעזרת הסיוע האלוהי, להעפיל אל השלמוּת הרוחנית של העולמות העליונים. חוויה הדרגתית זו של כל בריה רוחנית ושל כל יצור בן תמותה ברחבי יקום היקומים מהווה חלק מן התודעה האלוהית ההולכת ומתרחבת של האב על אודות המעגל האלוהי הבלתי-פוסק של ידיעה-עצמית מתמשכת.		1:5.15 (29.5) The absolute perfection of the infinite God would cause him to suffer the awful limitations of unqualified finality of perfectness were it not a fact that the Universal Father directly participates in the personality struggle of every imperfect soul in the wide universe who seeks, by divine aid, to ascend to the spiritually perfect worlds on high. This progressive experience of every spirit being and every mortal creature throughout the universe of universes is a part of the Father’s ever-expanding Deity-consciousness of the never-ending divine circle of ceaseless self-realization.
1:5.16 (29.6) אמת ויציב כי: "בכל צרתכם, אף צר גם לו." וכן ש"בישועותינו הוא עימנו והוא בנוּ." רוחו האלוהית הקדם-אישית מהווה חלק אמיתי מכם. אי פרדיס מגיב לכל התמורות הפיזיות ביקום היקומים; הבן הנצחי מכיל את כל הדחפים הרוחניים של הבריאה בכללותה; הַפּוֹעֵל הֶאָחוּד מכיל בקרבו את כלל ביטויי הדעת הקיימים בקוסמוס המתרחב. האב האוניברסאלי מכיר, במלוא תודעתו האלוהית, את כלל החוויות הפרטניות הנכללות במאבק המתמשך של הדעת המתרחבת ושל הרוח המתעלה בקרב כל ישות, ברייה, או אישיות, בכל רחבי הבריאה האבולוציונית של הזמן והמרחב. וכל זאת אמת ויציב, כמו שנאמר, "כי בו אנחנו חיים ופועלים וקיימים."		1:5.16 (29.6) It is literally true: “In all your afflictions he is afflicted.” “In all your triumphs he triumphs in and with you.” His prepersonal divine spirit is a real part of you. The Isle of Paradise responds to all the physical metamorphoses of the universe of universes; the Eternal Son includes all the spirit impulses of all creation; the Conjoint Actor encompasses all the mind expression of the expanding cosmos. The Universal Father realizes in the fullness of the divine consciousness all the individual experience of the progressive struggles of the expanding minds and the ascending spirits of every entity, being, and personality of the whole evolutionary creation of time and space. And all this is literally true, for “in Him we all live and move and have our being.”
6. אישיות ביקום ^top		6. Personality in the Universe ^top
1:6.1 (29.7) האישיות האנושית הינה הצללית שמטילה אישיותו האלוהית של הבורא במרחב-זמן. ממשות כלשהי לעולם לא תהיה מובנת באופן מספק על-ידי בחינת צלליתה בלבד. אי-לכך, שומה עלינו לפרֵש צלליות בהתייחס למהות האמיתית.		1:6.1 (29.7) Human personality is the time-space image-shadow cast by the divine Creator personality. And no actuality can ever be adequately comprehended by an examination of its shadow. Shadows should be interpreted in terms of the true substance.
1:6.2 (30.1) בעבור המדע, האל הוא גורם, בעבור הפילוסופיה - רעיון, ובעבור הדת - אישיות, אף אבינו האוהב שבשמים. בעיני המדען, האל הינו כוח קדמון, בעיני הפילוסוף, הוא היפותזה של אחדות, ובעיני איש הדת - חוויה רוחנית חיה. המושג הלקוי של האדם על אודות אישיות האב האוניברסאלי ניתן לשיפור רק באמצעות התקדמות רוחנית של האדם ביקום, והוא יהיה הולם באמת אך ורק בשעה שעולי הרגל של הזמן והמרחב יזכו בסופו של דבר בחיבוק האלוהי של האל החי בפרדיס.		1:6.2 (30.1) God is to science a cause, to philosophy an idea, to religion a person, even the loving heavenly Father. God is to the scientist a primal force, to the philosopher a hypothesis of unity, to the religionist a living spiritual experience. Man’s inadequate concept of the personality of the Universal Father can be improved only by man’s spiritual progress in the universe and will become truly adequate only when the pilgrims of time and space finally attain the divine embrace of the living God on Paradise.
1:6.3 (30.2) לעולם זכרו את נקודות ההשקפה הקוטביות של האל ושל האדם בתפישותיהם את האישיות. האדם רואה ומבין את האישיות בעודו מביט מן הסופי אל עבר האינסופי; האל מתבונן מן האינסופי אל עבר הסופי. האדם ניחן באישיות מן הסוג הנמוך ביותר; אישיותו של האל הינה הגבוהה ביותר, והיא אף עליונה, מרבית ומוחלטת. לפיכך, היה על המושגים הטובים יותר על אודות האישיות האלוהית להמתין בסבלנות להופעתם של מושגים משופרים על אודות האישיות האנושית; ובפרט, להתגלות המשופרת הן על אודות האישיות האנושית והן על אודות האישיות האלוהית, במהלך חיי המתת באורנטיה של מיכאל, הבן הבורא.		1:6.3 (30.2) Never lose sight of the antipodal viewpoints of personality as it is conceived by God and man. Man views and comprehends personality, looking from the finite to the infinite; God looks from the infinite to the finite. Man possesses the lowest type of personality; God, the highest, even supreme, ultimate, and absolute. Therefore did the better concepts of the divine personality have patiently to await the appearance of improved ideas of human personality, especially the enhanced revelation of both human and divine personality in the Urantian bestowal life of Michael, the Creator Son.
1:6.4 (30.3) הרוח האלוהית הקדם-אישית השוכנת בדעת בני התמותה נושאת בעצם נוכחותה את העדות החיה לקיומה; אולם ניתן לתפוש את האישיות האלוהית אך ורק באמצעות ההבחנה הרוחנית של חוויה דתית, אישית ואמיתית. כל אישיות, בין אם אנושית ובין אם אלוהית, ניתנת להכרה ולהבנה באופן די בלתי תלוי בתגובותיה החיצוניות או בנוכחותה הגשמית.		1:6.4 (30.3) The prepersonal divine spirit which indwells the mortal mind carries, in its very presence, the valid proof of its actual existence, but the concept of the divine personality can be grasped only by the spiritual insight of genuine personal religious experience. Any person, human or divine, may be known and comprehended quite apart from the external reactions or the material presence of that person.
1:6.5 (30.4) מידה מסוימת של דמיון מוסרי ושל הרמוניה רוחנית נחוצה לשם לקיומה של חברות בין שתי אישיויות; אישיות אוהבת תתקשה לגלות עצמה לאישיות נטולת אהבה. אפילו על-מנת להתקרב לידיעת אישיות אלוהית, על האדם להקדיש את מלוא מתנת אישיותו; התמסרות חלקית וחסרת התלהבות לא תצלח לשם מאמץ זה.		1:6.5 (30.4) Some degree of moral affinity and spiritual harmony is essential to friendship between two persons; a loving personality can hardly reveal himself to a loveless person. Even to approach the knowing of a divine personality, all of man’s personality endowments must be wholly consecrated to the effort; halfhearted, partial devotion will be unavailing.
1:6.6 (30.5) ככל שהבנת האדם את עצמו נשלמת, וככל שהוא מכיר בערכי האישיות של זולתו, כך גוברת כמיהתו לדעת את האישיות המקורית, וכך גוברת גם שאיפתו הכֵּנה של אדם יודע-אל זה להידמות לאישיות המקורית. תוכלו להתווכח על דעותיכם בנוגע לאל, אולם החוויה עימו ובו מתקיימת מעל ומעבר לכל מחלוקת אנושית ולכל הגיון שכלתני גרידא. האדם יודע-האל מתאר את חוויותיו הרוחניות לא לשם שכנועם של הלא-מאמינים, אלא לשם חיזוק רוחם של המאמינים ולשביעות רצונם ההדדית.		1:6.6 (30.5) The more completely man understands himself and appreciates the personality values of his fellows, the more he will crave to know the Original Personality, and the more earnestly such a God-knowing human will strive to become like the Original Personality. You can argue over opinions about God, but experience with him and in him exists above and beyond all human controversy and mere intellectual logic. The God-knowing man describes his spiritual experiences, not to convince unbelievers, but for the edification and mutual satisfaction of believers.
1:6.7 (30.6) להניח שניתן לדעת את היקום ושהוא בר-תפישה, פירושו להניח שהיקום הינו תוצר של דעת ושהוא מנוהל בידי אישיות. דעת אנושית יכולה לתפוש רק את תופעות הדעת של דעת אחרת, בין אם זו אנושית או על-אנושית. הואיל והאישיות האנושית מסוגלת לחוות את היקום, אזי קיימות דעת אלוהית ואישיות ממשית החבויות אי שם ביקום זה.		1:6.7 (30.6) To assume that the universe can be known, that it is intelligible, is to assume that the universe is mind made and personality managed. Man’s mind can only perceive the mind phenomena of other minds, be they human or superhuman. If man’s personality can experience the universe, there is a divine mind and an actual personality somewhere concealed in that universe.
1:6.8 (30.7) האלוהים רוח הוא - אישיות רוחנית; אף האדם הינו רוח - אישיות רוחנית פוטנציאלית. ישוע מנצרת הגשים את מלוא הפוטנציאל של אישיות רוחנית בחוויה האנושית; משום כך, חייו, שהוקדשו לעשיית רצון האב, הופכים להתגלות אישיות האל האמיתית והאידיאלית ביותר אשר זמינה לאדם. אף-על-פי שאישיות האב האוניברסאלי ניתנת לתפישה רק באמצעות חוויה דתית ממשית, בחייו הארציים של ישוע טמונה השראה בדמות התגשמותה המושלמת של הגשמה זו ושל התגלות אישיות האל בחוויה אנושית ממשית.		1:6.8 (30.7) God is spirit—spirit personality; man is also a spirit—potential spirit personality. Jesus of Nazareth attained the full realization of this potential of spirit personality in human experience; therefore his life of achieving the Father’s will becomes man’s most real and ideal revelation of the personality of God. Even though the personality of the Universal Father can be grasped only in actual religious experience, in Jesus’ earth life we are inspired by the perfect demonstration of such a realization and revelation of the personality of God in a truly human experience.
7. הערך הרוחני של מושג האישיות ^top		7. Spiritual Value of the Personality Concept ^top
1:7.1 (31.1) כאשר דיבר ישוע על "האלוהים החיים", הוא התכוון בדבריו לאלוהות אישית - לאבינו שבשמים. מושג האלוהות האישית מעודד אחווה; הוא מסייע לפולחן מושכל; והוא מעודד אֵמון מרענן. יחסי גומלין ייתכנו בין דברים בלתי-אישיים, אך לא אחווה. ההנאה שביחסי האחווה שבין אב לבנו, כמו זו שבין האל לאדם, אפשרית רק כאשר שני הצדדים הינם אישיויות. רק אישיויות יכולות להתייחד זו עם זו, אף שהתייחדות אישית זו נעזרת באופן משמעותי בנוכחות ישות אַל-אישית בדמותו של מכוונן המחשבה.		1:7.1 (31.1) When Jesus talked about “the living God,” he referred to a personal Deity—the Father in heaven. The concept of the personality of Deity facilitates fellowship; it favors intelligent worship; it promotes refreshing trustfulness. Interactions can be had between nonpersonal things, but not fellowship. The fellowship relation of father and son, as between God and man, cannot be enjoyed unless both are persons. Only personalities can commune with each other, albeit this personal communion may be greatly facilitated by the presence of just such an impersonal entity as the Thought Adjuster.
1:7.2 (31.2) האדם אינו מתאחד עם האל באופן שבו טיפת מים עשויה להתאחד עם הים. האדם מוצא את האיחוד האלוהי על-ידי התייחדות רוחנית הדדית מדורגת, על-ידי התייחדות האישיות עם האל האישי, ועל-ידי השגה גוברת של הטבע האלוהי באמצעות דבקות תבונית ברצון האל הנעשית בלב שלם. מערכת יחסים מרוממת שכזו עשויה להתקיים אך ורק בין אישיויות.		1:7.2 (31.2) Man does not achieve union with God as a drop of water might find unity with the ocean. Man attains divine union by progressive reciprocal spiritual communion, by personality intercourse with the personal God, by increasingly attaining the divine nature through wholehearted and intelligent conformity to the divine will. Such a sublime relationship can exist only between personalities.
1:7.3 (31.3) ניתן לטפל במושג האמת בנפרד מן העיסוק באישיות; גם מושג היופי יכול להתקיים ללא אישיות; ואולם, מושג הטוּב הנשגב ניתן להבנה אך ורק בהתייחס לאישיות. רק אישיות יכולה לאהוב ולהיות נאהבת. לולא היו היופי והאמת מתכונותיו של אל אישי ואב אוהב, אף הן היו מתנתקות מתקוות ההישרדות.		1:7.3 (31.3) The concept of truth might possibly be entertained apart from personality, the concept of beauty may exist without personality, but the concept of divine goodness is understandable only in relation to personality. Only a person can love and be loved. Even beauty and truth would be divorced from survival hope if they were not attributes of a personal God, a loving Father.
1:7.4 (31.4) אין אנו מסוגלים להבין עד תום כיצד יכול האל להיות קדמון, יציב ובלתי-משתנה, עוצמתי לאין שיעור ומושלם ובו-בזמן להיות מוקף ביקום הנתון לשינוי תמידי, יקום מתפתח המוגבל על-ידי חוק ובו לקויות יחסיות. אולם, הננו מסוגלים לדעת אמת זו מתוך חווייתנו האישית, הואיל וכולנו שומרים על זהות האישיות ועל אחדות הרצון, וזאת למרות השינוי המתמיד שלו אנו וסביבתנו נתונים.		1:7.4 (31.4) We cannot fully understand how God can be primal, changeless, all-powerful, and perfect, and at the same time be surrounded by an ever-changing and apparently law-limited universe, an evolving universe of relative imperfections. But we can know such a truth in our own personal experience since we all maintain identity of personality and unity of will in spite of the constant changing of both ourselves and our environment.
1:7.5 (31.5) המציאות האוניברסאלית המרבית אינה ניתנת לתפישה באמצעות המתמטיקה, הלוגיקה, או הפילוסופיה, אלא רק באמצעות החוויה האישית של דבקות מדורגת ברצונו של אל אישי. אין למדע, לפילוסופיה ואף לא לתיאולוגיה, כל אפשרות לתָקֵף את אישיות האל. רק החוויה האישית של בניו המאמינים של אבינו שבשמים לבדה עשויה להוביל לתפישה רוחנית ממשית של אישיות האל.		1:7.5 (31.5) Ultimate universe reality cannot be grasped by mathematics, logic, or philosophy, only by personal experience in progressive conformity to the divine will of a personal God. Neither science, philosophy, nor theology can validate the personality of God. Only the personal experience of the faith sons of the heavenly Father can effect the actual spiritual realization of the personality of God.
1:7.6 (31.6) המושגים הגבוהים יותר על אודות אישיות ביקום מרמזים על: זהות, תודעה-עצמית ורצון-עצמי; כמו גם על האפשרות לגילוי עצמי. מעבר להן, מרמזות תכונות אלה על אחווה בין אישיות אחת לאישיויות אחרות המשתוות לה, כדוגמת האחווה המתקיימת באיגוד האישיויות של אלוהויות פרדיס. והאחדות המוחלטת של האיגודים הללו הינה כה מושלמת, עד שהאלוהות נודעת באחדותה, בכך שאינה ברת-חלוקה. "האלוהים אחד הוא." אי-חלוקתה של האישיות אינה מפריעה לאל להעניק מרוחו, על-מנת שתשכון זו ותחייה בלבבות בני התמותה. עובדת היות האישיות האנושית של האב בלתי-ניתנת לחלוקה אינה מונעת הולדתם של בנים ובנות בני-תמותה.		1:7.6 (31.6) The higher concepts of universe personality imply: identity, self-consciousness, self-will, and possibility for self-revelation. And these characteristics further imply fellowship with other and equal personalities, such as exists in the personality associations of the Paradise Deities. And the absolute unity of these associations is so perfect that divinity becomes known by indivisibility, by oneness. “The Lord God is one.” Indivisibility of personality does not interfere with God’s bestowing his spirit to live in the hearts of mortal men. Indivisibility of a human father’s personality does not prevent the reproduction of mortal sons and daughters.
1:7.7 (31.7) צירוף מושג אי-החלוקה למושג האחדות מציין את התעלות האלוהות המרבית הן מעל לזמן והן מעל למרחב; לפיכך, לא זמן ולא מרחב יכולים להיות מוחלטים או אינסופיים. המקור והמרכז הראשון הינו אותה אינסופיות, אשר מתעלה ללא סייג מעל לכל דעת, לכל חומר ולכל רוח.		1:7.7 (31.7) This concept of indivisibility in association with the concept of unity implies transcendence of both time and space by the Ultimacy of Deity; therefore neither space nor time can be absolute or infinite. The First Source and Center is that infinity who unqualifiedly transcends all mind, all matter, and all spirit.
1:7.8 (31.8) עובדת שילוש פרדיס אינה סותרת במאום את אמיתוּת האחדות האלוהית. שלוש האישיויות של אלוהות פרדיס הינן כאחת בכל תגובות המציאות האוניברסאלית ובכל היחסים עם הבריות הברואות. אף אין בקיומן של שלוש האישיויות הנצחיות האלה בכדי לסתור את אמיתוּת אי-חלוקת האלוהות. ברי לפני כי אין ברשותי שפה מספקת דיה על-מנת להבהיר לדעת בן התמותה את האופן שבו אנחנו רואים בעיות אוניברסאליות אלה. אך אל לדבר לרפות את ידיכם; לא כל התובנות האלה נהירות במלואן אף לאישיויות הגבוהות המשתייכות לקבוצת בריות פרדיס שאליה הנני משתייך. זכרו לעולם כי אמיתוֹת עמוקות אלה בדבר האלוהות תבררנה לכם בהדרגה כאשר דעתכם תהפוך יותר ויותר רוחנית, במהלך העידנים העוקבים של ההרקעה הארוכה של בני התמותה לעבר פרדיס.		1:7.8 (31.8) The fact of the Paradise Trinity in no manner violates the truth of the divine unity. The three personalities of Paradise Deity are, in all universe reality reactions and in all creature relations, as one. Neither does the existence of these three eternal persons violate the truth of the indivisibility of Deity. I am fully aware that I have at my command no language adequate to make clear to the mortal mind how these universe problems appear to us. But you should not become discouraged; not all of these things are wholly clear to even the high personalities belonging to my group of Paradise beings. Ever bear in mind that these profound truths pertaining to Deity will increasingly clarify as your minds become progressively spiritualized during the successive epochs of the long mortal ascent to Paradise.
1:7.9 (32.1) [הוצג על-ידי יועץ אלוהי, חבר בקבוצת אישיויות שמימית, שעליה הטילו עתיקי היומין באוּוֶרסָה, המטֶה של יקום העל השביעי, את משימת הפיקוח על החלקים בהתגלות קרבה זו, הנוגעים לנושאים שמעבר לגבולות היקום המקומי של נֶבָּאדוֹן. הוטלה עלי המשימה לפרוש את חסותי על גילוי המסמכים המתארים את טיבו ואת תכונותיו של האל, משום שהנני מייצג את מקור המידע הגבוה ביותר הזמין לשם מטרה שכזו בכל העולמות המיושבים. שימשתי כיועץ אלוהי בכל שבעת יקומי העל ושכנתי במשך זמן ממושך בפרדיס, מרכזם של הדברים כולם. פעמים רבות נהניתי מן העונג העילאי שבשהייה בנוכחותו המידית של האב האוניברסלי. הנני מציג את המציאות ואת האמת על טיבו ועל תכונותיו של האב בסמכות ללא עוררין; הנני יודע את שעליו אנוכי מדבר.]		1:7.9 (32.1) [Presented by a Divine Counselor, a member of a group of celestial personalities assigned by the Ancients of Days on Uversa, the headquarters of the seventh superuniverse, to supervise those portions of this forthcoming revelation which have to do with affairs beyond the borders of the local universe of Nebadon. I am commissioned to sponsor those papers portraying the nature and attributes of God because I represent the highest source of information available for such a purpose on any inhabited world. I have served as a Divine Counselor in all seven of the superuniverses and have long resided at the Paradise center of all things. Many times have I enjoyed the supreme pleasure of a sojourn in the immediate personal presence of the Universal Father. I portray the reality and truth of the Father’s nature and attributes with unchallengeable authority; I know whereof I speak.]