מסמך 138		Paper 138
הכשרת מבשרי המלכות		Training the Kingdom’s Messengers
138:0.1 (1538.1) באותו אחר-צהריים, לאחר שנשא את הדרשה ״על המלכות,״, כינס ישוע את ששת השליחים והחל לתאר בפניהם את תכניותיו בנוגע לביקור בערים באזור הכנרת וסביבותיה. אחַיו של ישוע, יעקב ויהודה, נפגעו עד מאוד מכיוון שלא זומנו לפגישה הזו. עד אותה עת, הם החשיבו את עצמם כחלק מן המעגל הפנימי של מקורבי ישוע. אך ישוע תכנן שלא לכלול קרובי משפחה כחברים בסגל הניהול של שליחי הממלכה. העובדה שהוא לא כלל את יעקב ויהודה בקרב המעטים אשר נבחרו, יחד עם ריחוקו הנראה לעין מאמו מאז האירוע בכנא, היוו את תחילתו של שסע אשר הלך ונפער בין ישוע לבין בני משפחתו. וכך היו פני הדברים לכל אורך עבודתו הציבורית – הם כמעט ודחו אותו – וחילוקי הדעות הללו לא יושבו עד תום, אלא לאחר מותו ותחייתו מן המתים. אמו נעה תדירוֹת בין אמונה ותקווה לבין רגשות הולכים וגוברים של אכזבה, השפלה וייאוש. אך ורק רות, הצעירה ביותר מקרב בני המשפחה, שמרה אמונים לאביה-אחיה ברציפות.		138:0.1 (1538.1) AFTER preaching the sermon on “The Kingdom,” Jesus called the six apostles together that afternoon and began to disclose his plans for visiting the cities around and about the Sea of Galilee. His brothers James and Jude were very much hurt because they were not called to this conference. Up to this time they had regarded themselves as belonging to Jesus’ inner circle of associates. But Jesus planned to have no close relatives as members of this corps of apostolic directors of the kingdom. This failure to include James and Jude among the chosen few, together with his apparent aloofness from his mother ever since the experience at Cana, was the starting point of an ever-widening gulf between Jesus and his family. This situation continued throughout his public ministry—they very nearly rejected him—and these differences were not fully removed until after his death and resurrection. His mother constantly wavered between attitudes of fluctuating faith and hope, and increasing emotions of disappointment, humiliation, and despair. Only Ruth, the youngest, remained unswervingly loyal to her father-brother.
138:0.2 (1538.2) עד לתחייתו של ישוע מן המתים, הייתה למשפחתו אך נגיעה קלושה לסעדו. אם אין נביא בעירו, אזי ברי כי הוא לא יובן על-ידי בני משפחתו שלו.		138:0.2 (1538.2) Until after the resurrection, Jesus’ entire family had very little to do with his ministry. If a prophet is not without honor save in his own country, he is not without understanding appreciation save in his own family.
1. הנחיות אחרונות ^top		1. Final Instructions ^top
138:1.1 (1538.3) למחרת, ביום ראשון ה-23 ליוני, שנת 26 לספירה, מסר ישוע את הנחיותיו האחרונות לששת השליחים. הוא הנחה אותם לצאת בזוגות ולבשר את החדשות הטובות על אודות המלכות. הוא אסר עליהם להטביל וייעץ להם שלא להטיף בפומבי. עוד הוא הסביר, כי מאוחר יותר הוא יתיר להם להטיף בפומבי, אך למשך תקופה מסוימת, ובשל סיבות רבות, הוא ביקש שיתנסו במגע אישי עם אחיהם בני האדם. כוונתו של ישוע הייתה כי המסע הראשון שלהם יעסוק בעבודה אישית בלבד. ואף כי השליחים התאכזבו במידה מסוימת למשמע ההכרזה הזו, הם הבינו, לפחות באופן חלקי, את הסיבות שבעטיין בחר ישוע להתחיל להטיף למלכות באופן הזה, והם יצאו בלב שמח ובהתלהבות בטוחה. הוא שלח אותם בזוגות; את יעקב ויוחנן לכורזים, את אנדראס פטרוס לכפר נחום, ואילו פיליפוס ונתנאל יצאו לטָָרִִיכֵֶאָָה.		138:1.1 (1538.3) The next day, Sunday, June 23, a.d. 26, Jesus imparted his final instructions to the six. He directed them to go forth, two and two, to teach the glad tidings of the kingdom. He forbade them to baptize and advised against public preaching. He went on to explain that later he would permit them to preach in public, but that for a season, and for many reasons, he desired them to acquire practical experience in dealing personally with their fellow men. Jesus purposed to make their first tour entirely one of personal work. Although this announcement was something of a disappointment to the apostles, still they saw, at least in part, Jesus’ reason for thus beginning the proclamation of the kingdom, and they started out in good heart and with confident enthusiasm. He sent them forth by twos, James and John going to Kheresa, Andrew and Peter to Capernaum, while Philip and Nathaniel went to Tarichea.
138:1.2 (1538.4) לפני ששלח אותם למשך השבועיים הראשונים של שירותם, הודיע להם ישוע כי הוא מבקש כי שנים-עשר שליחים יוסמכו לעבוד עבור המלכות לאחר עזיבתו; והוא הסמיך כל אחד מהם לבחור אדם אחד מקרב המומרים המוקדמים שלו, על-מנת שיצטרף לסגל השליחים המתוכנן. יוחנן נשא את קולו ושאל: ״אבל מאסטר, האם ששת האנשים הללו יבואו בקרבנו ויחלקו הכול כשווים בין שווים עמנו, אלו אשר הננו עמך מאז הירדן, ושמאז קיבלנו את דבריך ואת ההכשרה למשימתנו הראשונה הזו עבור המלכות?״ וישוע ענה לו: ״כן, יוחנן, האנשים אשר תבחרו יהפכו להיות כחלק מאתנו, ואתם תלמדו אותם את כל אשר נוגע למלכות, ממש כפי שאני לימדתי אתכם.״ ולאחר שישוע אמר זאת, הוא עזב אותם.		138:1.2 (1538.4) Before they began this first two weeks of service, Jesus announced to them that he desired to ordain twelve apostles to continue the work of the kingdom after his departure and authorized each of them to choose one man from among his early converts for membership in the projected corps of apostles. John spoke up, asking: “But, Master, will these six men come into our midst and share all things equally with us who have been with you since the Jordan and have heard all your teaching in preparation for this, our first labor for the kingdom?” And Jesus replied: “Yes, John, the men you choose shall become one with us, and you will teach them all that pertains to the kingdom, even as I have taught you.” After thus speaking, Jesus left them.
138:1.3 (1539.1) השישה נפרדו לדרכם, אך לא בטרם דיברו ממושכות ביניהם על הנחיתו של ישוע, על כך שעל כל אחד מהם לבחור שליח חדש. לבסוף התקבלה עצתו של אנדראס, והם יצאו למלאכתם. בתמציתיות, אלו היו דבריו של אנדראס: ״המאסטר צודק; אנחנו מעטים מדי לביצוע המלאכה הזו. נדרשים יותר מורים, והמאסטר הביע את בטחונו הרב בנו בשעה שהפקיד את משימת בחירת ששת השליחים החדשים הללו בידינו.״ בבוקר הזה, כאשר הם נפרדו אלו מאלו על-מנת לצאת למלאכתם, הכביד על לבם דכאון קל, אם כי מוסתר. הם ידעו כי יתגעגעו אל ישוע, ובנוסף לפחדים ולחששות אשר חשו, לא זו הייתה הדרך שבה הם דמיינו את תחילת כינונה של מלכות שמיים.		138:1.3 (1539.1) The six did not separate to go to their work until they had exchanged many words in discussion of Jesus’ instruction that each of them should choose a new apostle. Andrew’s counsel finally prevailed, and they went forth to their labors. In substance Andrew said: “The Master is right; we are too few to encompass this work. There is need for more teachers, and the Master has manifested great confidence in us inasmuch as he has intrusted us with the choosing of these six new apostles.” This morning, as they separated to go to their work, there was a bit of concealed depression in each heart. They knew they were going to miss Jesus, and besides their fear and timidity, this was not the way they had pictured the kingdom of heaven being inaugurated.
138:1.4 (1539.2) נקבע כי השישה יעבדו במשך שבועיים, ולאחר מכן ישובו להיפגש בביתו של זבדיה. בינתיים, הלך ישוע לנצרת בכדי לבקר את יוסף ושמעון ואת בני משפחתו האחרים אשר גרו בסביבה. ישוע עשה כל שלאל ידו לעשות, כבן-אנוש, תוך שמירה על נאמנות לעשיית רצון אביו, על-מנת לשמר את אמונה ואת אהבתה של משפחתו. בנושא הזה הוא יצא ידי חובתו ואף יותר מכך.		138:1.4 (1539.2) It had been arranged that the six were to labor for two weeks, after which they were to return to the home of Zebedee for a conference. Meantime Jesus went over to Nazareth to visit with Joseph and Simon and other members of his family living in that vicinity. Jesus did everything humanly possible, consistent with his dedication to the doing of his Father’s will, to retain the confidence and affection of his family. In this matter he did his full duty and more.
138:1.5 (1539.3) ובעוד שהשליחים יצאו למשימתם, ישוע חשב רבות על יוחנן, אשר בשעה הזאת נמצא בכלא. ישוע עמד אל מול הפיתוי הגדול, להשתמש בכוחותיו הפוטנציאליים על-מנת לשחררו, אך פעם נוספת הוא החליט ״לחכות לרצונו של האב.״		138:1.5 (1539.3) While the apostles were out on this mission, Jesus thought much about John, now in prison. It was a great temptation to use his potential powers to release him, but once more he resigned himself to “wait upon the Father’s will.”
2. בחירת השישה ^top		2. Choosing the Six ^top
138:2.1 (1539.4) השליחות המיסיונרית הראשונה של השישה הייתה מוצלחת בהחלט. הם כולם גילו את ערכו הרב של המגע הישיר והאישי עם בני האדם. עם שובם אל ישוע הם הבינו הרבה יותר כי אחרי ככלות הכול, הדת אינה אלא חוויה אישית לגמרי. הם החלו לחוש עד כמה פשוטי העם כמהו לשמוע את מילות הנחמה הדתית, ואת מילות העידוד הרוחני. כאשר התקבצו סביב ישוע, כולם ביקשו לדבר בבת אחת, אך אנדראס נטל את ההובלה וקרא להם למסור למאסטר, בזה אחר זה, את דיווחיהם הרשמיים ולהציג את המועמדים להימנות עם ששת השליחים החדשים.		138:2.1 (1539.4) This first missionary tour of the six was eminently successful. They all discovered the great value of direct and personal contact with men. They returned to Jesus more fully realizing that, after all, religion is purely and wholly a matter of personal experience. They began to sense how hungry were the common people to hear words of religious comfort and spiritual good cheer. When they assembled about Jesus, they all wanted to talk at once, but Andrew assumed charge, and as he called upon them one by one, they made their formal reports to the Master and presented their nominations for the six new apostles.
138:2.2 (1539.5) לאחר שכל אחד מהם הציג את המועמד להיות שליח, ביקש ישוע מכל האחרים להצביע על מועמדותו; וכך התקבלו רשמית כל ששת השליחים החדשים על-ידי כל ששת השליחים הוותיקים יותר. או אז ישוע הכריז כי כולם יחדיו יבקרו את כל המועמדים ויקראו להם לשירות.		138:2.2 (1539.5) Jesus, after each man had presented his selection for the new apostleships, asked all the others to vote upon the nomination; thus all six of the new apostles were formally accepted by all of the older six. Then Jesus announced that they would all visit these candidates and give them the call to service.
138:2.3 (1539.6) השליחים החדשים אשר נבחרו היו:		138:2.3 (1539.6) The newly selected apostles were:
138:2.4 (1539.7) 1. מתי לוי, גובה המכס של כפר נחום, אשר משרדו שכן מעט ממזרח לעיר, בסמוך לגבול הבשן. הוא נבחר על-ידי אנדראס.		138:2.4 (1539.7) 1. Matthew Levi, the customs collector of Capernaum, who had his office just to the east of the city, near the borders of Batanea. He was selected by Andrew.
138:2.5 (1539.8) 2. תומאס דִידִימוּס, דייג מטריכאה ולשעבר נגר וסתת אבן מגדר. הוא נבחר על-ידי פיליפוס.		138:2.5 (1539.8) 2. Thomas Didymus, a fisherman of Tarichea and onetime carpenter and stone mason of Gadara. He was selected by Philip.
138:2.6 (1539.9) 3. יעקב חלפי, דייג וחקלאי מכורזים אשר נבחר על-ידי יעקב זבדיה.		138:2.6 (1539.9) 3. James Alpheus, a fisherman and farmer of Kheresa, was selected by James Zebedee.
138:2.7 (1539.10) 4. יהודה חלפי, אחיו התאום של יעקב חלפי, אף הוא דייג, אשר נבחר על-ידי יוחנן זבדיה.		138:2.7 (1539.10) 4. Judas Alpheus, the twin brother of James Alpheus, also a fisherman, was selected by John Zebedee.
138:2.8 (1540.1) 5. שמעון הקנאי נשא בתפקיד רם דרג בארגון הקנאים הלאומני, תפקיד שעליו הוא ויתר על-מנת להצטרף לשליחיו של ישוע. לפני שהצטרף לקנאים היה שמעון סוחר. הוא נבחר על-ידי פטרוס.		138:2.8 (1540.1) 5. Simon Zelotes was a high officer in the patriotic organization of the Zealots, a position which he gave up to join Jesus’ apostles. Before joining the Zealots, Simon had been a merchant. He was selected by Peter.
138:2.9 (1540.2) 6. יהודה איש-קריות היה בנם היחיד של זוג יהודים עשירים מיריחו. הוא חבר ליוחנן המטביל, והוריו – הצדוֹקים – נישלו אותו. כאשר מצאו אותו שליחיו של ישוע, הוא חיפש עבודה באזור. ונתנאל הזמין אותו להצטרף אל שורותיהם בעיקר בשל ניסיונו בכספים. יהודה איש-קריות היה תושב יהודה היחידי מבין שנים-עשר השליחים.		138:2.9 (1540.2) 6. Judas Iscariot was an only son of wealthy Jewish parents living in Jericho. He had become attached to John the Baptist, and his Sadducee parents had disowned him. He was looking for employment in these regions when Jesus’ apostles found him, and chiefly because of his experience with finances, Nathaniel invited him to join their ranks. Judas Iscariot was the only Judean among the twelve apostles.
138:2.10 (1540.3) ישוע בילה עם השישה במשך יום שלם, השיב לשאלותיהם ושמע את פרטי דיווחיהם. היו להם התנסויות רבות ומועילות לחלוק. כעת הם ראו עד כמה נהג המאסטר בחוכמה כאשר שלח אותם לעבוד בשקט, ובאופן אישי, לפני שהחלו במאמץ היומרני יותר של עבודתם הציבורית.		138:2.10 (1540.3) Jesus spent a full day with the six, answering their questions and listening to the details of their reports, for they had many interesting and profitable experiences to relate. They now saw the wisdom of the Master’s plan of sending them out to labor in a quiet and personal manner before the launching of their more pretentious public efforts.
3. הקריאה למתי ולשמעון ^top		3. The Call of Matthew and Simon ^top
138:3.1 (1540.4) למחרת הלכו ישוע והשישה לבקר את מתי, גובה המכס. מתי המתין להם, לאחר שסיים לעבוד על איזון ספריו והכין אותם לשם מסירת הטיפול בענייני משרדו לידי אחִיו. כאשר הם התקרבו אל בית המכס, צעד אנדראס קדימה עם ישוע, אשר התבונן בעיני מתי ואמר: ״בוא אחרי.״ והוא קם והלך אל ביתו עם ישוע ועם השליחים.		138:3.1 (1540.4) The next day Jesus and the six went to call upon Matthew, the customs collector. Matthew was awaiting them, having balanced his books and made ready to turn the affairs of his office over to his brother. As they approached the toll house, Andrew stepped forward with Jesus, who, looking into Matthew’s face, said, “Follow me.” And he arose and went to his house with Jesus and the apostles.
138:3.2 (1540.5) מתי סיפר לישוע על אודות הסעודה אשר ארגן לאותו ערב, או לפחות שביקש לערוך עבור משפחתו וחבריו, אם רק יסכים לכך ישוע ויאות לשמש כאורח הכבוד. וישוע הניד בראשו לאות הן. פטרוס לקח את מתי הצידה, הסביר לו שהוא הזמין אדם בשם שמעון להצטרף לשליחים, וקיבל את הסכמתו להזמין גם אותו לסעודה.		138:3.2 (1540.5) Matthew told Jesus of the banquet he had arranged for that evening, at least that he wished to give such a dinner to his family and friends if Jesus would approve and consent to be the guest of honor. And Jesus nodded his consent. Peter then took Matthew aside and explained that he had invited one Simon to join the apostles and secured his consent that Simon be also bidden to this feast.
138:3.3 (1540.6) לאחר ארוחת הצהריים בביתו של מתי, נלוו כולם אל פטרוס לביקור אצל שמעון הקנאי, שאותו מצאו סמוך לבית העסק הישן שלו, אשר נוהל כעת בידי אחיינו. כאשר הוביל פטרוס את ישוע אל שמעון, בירך המאסטר את הפטריוט היוקד ואמר לו רק: ״בוא אחרי.״		138:3.3 (1540.6) After a noontide luncheon at Matthew’s house they all went with Peter to call upon Simon the Zealot, whom they found at his old place of business, which was now being conducted by his nephew. When Peter led Jesus up to Simon, the Master greeted the fiery patriot and only said, “Follow me.”
138:3.4 (1540.7) הם שבו כולם אל ביתו של מתי, שם שוחחו ממושכות על פוליטיקה ועל דת עד לשעת ארוחת הערב. משפחת לוי עסקה מזה רב בעסקים ובגביית מכסים; משום כך, רבים מן האורחים אשר הזמין מתי למשתה היו מכונים בידי הפּרוּשים ״מוֹכְסִים וְחוטאִים״.		138:3.4 (1540.7) They all returned to Matthew’s home, where they talked much about politics and religion until the hour of the evening meal. The Levi family had long been engaged in business and tax gathering; therefore many of the guests bidden to this banquet by Matthew would have been denominated “publicans and sinners” by the Pharisees.
138:3.5 (1540.8) באותם ימים, כאשר נערכה סעודת משתה מעין זו לכבוד אדם בעל שיעור קומה, נהגו כל המעוניינים להסתובב בחדר שבו נערכה הסעודה ולהאזין לדבריהם של האורחים המכובדים ולנאומיהם. וכך, באותו ערב נכחו במקום רוב הפרושים של כפר נחום, והם התבוננו באופן שבו נהג ישוע באירוע החברתי יוצא הדופן הזה.		138:3.5 (1540.8) In those days, when a reception-banquet of this sort was tendered a prominent individual, it was the custom for all interested persons to linger about the banquet room to observe the guests at meat and to listen to the conversation and speeches of the men of honor. Accordingly, most of the Capernaum Pharisees were present on this occasion to observe Jesus’ conduct at this unusual social gathering.
138:3.6 (1540.9) וככל שהערב נמשך, כך גברה וגאתה שמחת הסועדים וכולם נהנו עד מאוד. עד כדי כך רבתה השמחה, שהפרושים אשר בקהל החלו לבקר את ישוע בלבם על השתתפותו במאורע כה עליז ונטול דאגות. מאוחר יותר באותו ערב, בשעת הנאומים, העז אחד מן הפרושים היותר מרושעים לבקר את התנהגותו של ישוע באזני פטרוס ואמר: ״כיצד תעזו לטעון כי זהו צדיק, כאשר הוא אוכל ושותה עם מוכסים וחוטאים, ומעניק את נוכחותו להילולות קלות דעת שכאלה?״ פטרוס לחש את דבר הביקורת הזה באוזני ישוע, בטרם זה נשא דברי ברכה של פרידה באוזני הנוכחים. בתחילת דבריו, אמר ישוע: ״באתי הערב לקבל את פניהם של מתי ושל שמעון לחבורתנו, ואני מרוצה בראותי את שמחתכם ואת עליזותכם בחברה, אך עליכם לשמוח עוד יותר מכך, לפי שרבים מכם יבואו בשערי מלכות הרוח הקרבה, ושם תמצאו בשפע רב הרבה יותר את כל הטוּב של מלכות שמיים. ולאלו אשר עומדים כאן אתנו ומבקרים אותי בליבם כי באתי לשמוח עם החברים שכאן, אומר אני לכם כי באתי לבשר שמחה למדוכאי החברה וחירות של רוח למשועבדי המוסר. האם מצטרך אני להזכירכם כי הַחֲזָקִים אֵינָם צְרִיכִים לְרֹפֵא, כִּי אִם הַחוֹלִים? לֹא בָאתִי לִקְרֹא אֶת הַצַּדִּיקִים, כִּי אִם אֶת הַחוטּאִים.״		138:3.6 (1540.9) As the dinner progressed, the joy of the diners mounted to heights of good cheer, and everybody was having such a splendid time that the onlooking Pharisees began, in their hearts, to criticize Jesus for his participation in such a lighthearted and carefree affair. Later in the evening, when they were making speeches, one of the more malignant of the Pharisees went so far as to criticize Jesus’ conduct to Peter, saying: “How dare you to teach that this man is righteous when he eats with publicans and sinners and thus lends his presence to such scenes of careless pleasure making.” Peter whispered this criticism to Jesus before he spoke the parting blessing upon those assembled. When Jesus began to speak, he said: “In coming here tonight to welcome Matthew and Simon to our fellowship, I am glad to witness your lightheartedness and social good cheer, but you should rejoice still more because many of you will find entrance into the coming kingdom of the spirit, wherein you shall more abundantly enjoy the good things of the kingdom of heaven. And to you who stand about criticizing me in your hearts because I have come here to make merry with these friends, let me say that I have come to proclaim joy to the socially downtrodden and spiritual liberty to the moral captives. Need I remind you that they who are whole need not a physician, but rather those who are sick? I have come, not to call the righteous, but sinners.”
138:3.7 (1541.1) ואכן, היה זה מראה מוזר בקרב היהודים בכללותם; לראות אדם צדיק מתרועע בחופשיות ובשמחה עם פשוטי העם, ואפילו עם חילוניים ורודפי תענוגות בדמות קהל של מוכסים ושל חוטאים. שמעון הקנאי ביקש לשאת נאום באסיפה הזו, בבית מתי, אך אנדראס שכנע אותו להימנע מלדבר בציבור, ביודעו כי ישוע לא רצה לבלבל בין המלכות הקרבה לבין תנועת הקנאים.		138:3.7 (1541.1) And truly this was a strange sight in all Jewry: to see a man of righteous character and noble sentiments mingling freely and joyously with the common people, even with an irreligious and pleasure-seeking throng of publicans and reputed sinners. Simon Zelotes desired to make a speech at this gathering in Matthew’s house, but Andrew, knowing that Jesus did not want the coming kingdom to become confused with the Zealots’ movement, prevailed upon him to refrain from making any public remarks.
138:3.8 (1541.2) באותו לילה, לנו ישוע והשליחים בביתו של מתי, ובעת שהאורחים פנו לביתם הם דיברו אך על דבר אחד ויחיד: על טובו של ישוע ועל חַבְרוּתִיּוּתוֹ.		138:3.8 (1541.2) Jesus and the apostles remained that night in Matthew’s house, and as the people went to their homes, they spoke of but one thing: the goodness and friendliness of Jesus.
4. הקריאה לתאומים ^top		4. The Call of the Twins ^top
138:4.1 (1541.3) למחרת בבוקר, שטו כל התשעה בסירה אל כורזים, לביקור רשמי אצל שני השליחים הבאים, יעקב ויהודה, בניו התאומים של חלפי, שאותם מינו יעקב ויוחנן זבדיה. התאומים הדייגים המתינו לישוע ולשליחיו ולכן ציפו להם על החוף. יעקב זבדיה הציג את המאסטר בפני הדייגים מכורזים, וישוע התבונן בהם, הניד בראשו ואמר, ״בואו אחרי.״		138:4.1 (1541.3) On the morrow all nine of them went by boat over to Kheresa to execute the formal calling of the next two apostles, James and Judas the twin sons of Alpheus, the nominees of James and John Zebedee. The fisherman twins were expecting Jesus and his apostles and were therefore awaiting them on the shore. James Zebedee presented the Master to the Kheresa fishermen, and Jesus, gazing on them, nodded and said, “Follow me.”
138:4.2 (1541.4) באותו אחר-צהריים אשר בילו יחדיו, נתן להם ישוע את מלוא ההנחיה באשר להשתתפות בפסטיבלים ובחגיגות, ואת דבריו סיים כך: ״כל בני האדם אחַי הם. אבי אשר בשמיים איננו מתעב כל יצור אשר הינו מבריאתנו. מלכות השמים פתוחה בפני כל גבר וכל אישה. לא יוכל איש לנעול את דלת החסד בפני נשמה רעבה אשר מבקשת להיכנס בעדה. אנו נסעד עם כל מי שמבקש לשמוע על המלכות. כשם שאבינו שבשמיים, בשעה שהוא מסתכל אל הארץ, רואה את כל בני האדם דומים זה לזה. אל נא תסרבו לחלוק פת לחם עם פרוש או עם חוטא, עם צדוקי או עם מוכס, עם רומאי או יהודי, עשיר או עני, בן-חורין או עבד. דלת המלכות פתוחה לרווחה בפני כל אלו אשר מבקשים ללמוד את האמת ולמצוא את האל.״		138:4.2 (1541.4) That afternoon, which they spent together, Jesus fully instructed them concerning attendance upon festive gatherings, concluding his remarks by saying: “All men are my brothers. My Father in heaven does not despise any creature of our making. The kingdom of heaven is open to all men and women. No man may close the door of mercy in the face of any hungry soul who may seek to gain an entrance thereto. We will sit at meat with all who desire to hear of the kingdom. As our Father in heaven looks down upon men, they are all alike. Refuse not therefore to break bread with Pharisee or sinner, Sadducee or publican, Roman or Jew, rich or poor, free or bond. The door of the kingdom is wide open for all who desire to know the truth and to find God.”
138:4.3 (1541.5) באותו ערב, במהלך ארוחה פשוטה בבית חלפי, התקבלו האחים התאומים לשורות משפחת השליחים. מאוחר יותר באותו ערב נתן ישוע לשליחיו את השיעור הראשון אשר נושאו היה המקור, הטיב והייעוד של רוחות בלתי-נקיות, אך הם לא קלטו את חשיבות הדברים אשר אמר. היה להם קל מאוד לאהוב ולהעריץ את ישוע, אך קשה מאוד להבין הרבה ממה שלימד.		138:4.3 (1541.5) That night at a simple supper at the Alpheus home, the twin brothers were received into the apostolic family. Later in the evening Jesus gave his apostles their first lesson dealing with the origin, nature, and destiny of unclean spirits, but they could not comprehend the import of what he told them. They found it very easy to love and admire Jesus but very difficult to understand many of his teachings.
138:4.4 (1542.1) לאחר לילה של מנוחה, הפליגה החבורה כולה, אשר כעת מנתה אחד-עשר איש, בסירה אל עבר טריכאה.		138:4.4 (1542.1) After a night of rest the entire party, now numbering eleven, went by boat over to Tarichea.
5. הקריאה לתומאס וליהודה ^top		5. The Call of Thomas and Judas ^top
138:5.1 (1542.2) תומאס הדייג ויהודה הנווד פגשו את ישוע ואת השליחים במזח הדייגים של טריכאה, ותומאס הוביל את החבורה אל ביתו הסמוך. פיליפוס הציג כעת את תומאס כמועמדו להתקבל כשליח, ואילו נתנאל הציג את יהודה איש-קריות, בן חבל יהודה, לקבלת המינוי. ישוע הביט בתומאס ואמר: ״נחסרת בך אמונה, תומאס; ואף-על-פי-כן, אקבל אותך. בוא אחרי.״ ליהודה איש-קריות אמר המאסטר: ״יהודה, כולנו אחים בני בשר אחד, וכפי שמקבל אני אותך אלינו, אתפלל כי תמיד תשמור אמונים לאחֵיךָ הגליליים. בוא אחרי.״		138:5.1 (1542.2) Thomas the fisherman and Judas the wanderer met Jesus and the apostles at the fisher-boat landing at Tarichea, and Thomas led the party to his near-by home. Philip now presented Thomas as his nominee for apostleship and Nathaniel presented Judas Iscariot, the Judean, for similar honors. Jesus looked upon Thomas and said: “Thomas, you lack faith; nevertheless, I receive you. Follow me.” To Judas Iscariot the Master said: “Judas, we are all of one flesh, and as I receive you into our midst, I pray that you will always be loyal to your Galilean brethren. Follow me.”
138:5.2 (1542.3) לאחר שסעדו את לבם, לקח ישוע את השנים-עשר לזמן-מה על-מנת להתפלל עמם ולהנחות אותם באשר לטיבה ולאופן פעולתה של רוח הקודש. אך, שוב, הם התקשו להבין את מלוא משמעותן של האמיתות הנפלאות אשר הוא התאמץ ללמדם. אחד מהם הבין נקודה מסוימת והאחר הבין נקודה אחרת, אך איש מהם לא הצליח לתפוש את כל אשר לימד. ותמיד הם שגו בכך שניסו להתאים את בשורתו החדשה של ישוע לאמונות הישנות שלהם. הם לא הצליחו לתפוש כי ישוע בא על-מנת להכריז על בשורת גאולה חדשה, ולבסס דרך חדשה למציאת האל; הם לא הבחינו בכך שהוא היווה התגלות חדשה של האב שבשמים.		138:5.2 (1542.3) When they had refreshed themselves, Jesus took the twelve apart for a season to pray with them and to instruct them in the nature and work of the Holy Spirit, but again did they largely fail to comprehend the meaning of those wonderful truths which he endeavored to teach them. One would grasp one point and one would comprehend another, but none of them could encompass the whole of his teaching. Always would they make the mistake of trying to fit Jesus’ new gospel into their old forms of religious belief. They could not grasp the idea that Jesus had come to proclaim a new gospel of salvation and to establish a new way of finding God; they did not perceive that he was a new revelation of the Father in heaven.
138:5.3 (1542.4) למחרת הניח ישוע את השנים-עשר דֵי לנפשם; הוא חפץ בכך שיתוודעו זה אל זה ושייוותרו לבדם על-מנת לשוחח על כל מה שלימד אותם. המאסטר שב לקראת ארוחת הערב, ובשעות שלאחריה שוחח עמם על אודות סעד השרפים. כמה מן השליחים הבינו את אשר לימד. הם נחו בלילה ולמחרת הפליגו בסירה אל כפר נחום.		138:5.3 (1542.4) The next day Jesus left his twelve apostles quite alone; he wanted them to become acquainted and desired that they be alone to talk over what he had taught them. The Master returned for the evening meal, and during the after-supper hours he talked to them about the ministry of seraphim, and some of the apostles comprehended his teaching. They rested for a night and the next day departed by boat for Capernaum.
138:5.4 (1542.5) זבדיה ושלומית עזבו את ביתם והלכו לחיות עם בנם דוד, והם מסרו את ביתם המרווח לידי ישוע ושנים-עשר שליחיו. כאן בילה ישוע שבת שקטה עם השליחים אשר בחר; הוא שרטט בקפידה את התכניות להכרזה על המלכות, הסביר באופן מלא את החשיבות של הימנעות מהיתקלות עם השלטונות האזרחיים, ואמר: ״אם יהיה נחוץ לגעור בשלטון האזרחי, השאירו את המלאכה הזו בידי. הקפידו להימנע מלגנות את הקיסר או את מי ממשרתיו.״ באותו ערב לקח יהודה איש-קריות את ישוע הצידה ושאל מדוע לא נעשָה דבר על-מנת לשחרר את יוחנן מכלאו. ויהודה לא היה שבע רצון לגמרי מגישתו של ישוע.		138:5.4 (1542.5) Zebedee and Salome had gone to live with their son David so that their large home could be turned over to Jesus and his twelve apostles. Here Jesus spent a quiet Sabbath with his chosen messengers; he carefully outlined the plans for proclaiming the kingdom and fully explained the importance of avoiding any clash with the civil authorities, saying: “If the civil rulers are to be rebuked, leave that task to me. See that you make no denunciations of Caesar or his servants.” It was this same evening that Judas Iscariot took Jesus aside to inquire why nothing was done to get John out of prison. And Judas was not wholly satisfied with Jesus’ attitude.
6. שבוע ההכשרה האינטנסיבית ^top		6. The Week of Intensive Training ^top
138:6.1 (1542.6) השבוע שלאחר מכן הוקדש לתוכנית הכשרה אינטנסיבית. בכל יום הופקד כל אחד מששת השליחים החדשים בידיו של השליח אשר הציע את מועמדתו, והם עברו ביסודיות על כל מה שהם למדו והתנסו בו כהכנה לעבודת המלכות. השליחים הוותיקים עברו בקפידה על כל מה שלימד אותם ישוע, עד לאותה עת, לטובת השליחים החדשים. בערבים, הם התאספו בגן של זבדיה וקיבלו הנחיה מישוע.		138:6.1 (1542.6) The next week was devoted to a program of intense training. Each day the six new apostles were put in the hands of their respective nominators for a thoroughgoing review of all they had learned and experienced in preparation for the work of the kingdom. The older apostles carefully reviewed, for the benefit of the younger six, Jesus’ teachings up to that hour. Evenings they all assembled in Zebedee’s garden to receive Jesus’ instruction.
138:6.2 (1542.7) בזמן הזה החליט ישוע על יום מנוחה אמצע-שבועי, יום של מנוחה והתרגעות. והם המשיכו ושמרו על תוכנית המנוחה בת היום האחד בכל שבוע כל זמן שהוא חי בגוף. ככלל, הם נמנעו מפעילותיהם השגרתיות בימי רביעי. ביום המנוחה השבועי הזה היה ישוע על-פי-רוב עוזב אותם, ואומר: ״ילדיי, לכו ושחקו לכם למשך יום אחד. נוחו ממלאכת המלכות הקשה ונפשו. חזרו למלאכתם הקודמת, או חפשו אפיקי התרעננות ופנאי חדשים.״ ואף כי בשלב הזה בחייו הארציים של ישוע, הוא לא נזקק ליום המנוחה הזה, הוא שמר על התוכנית הזו משום שידע כי היא תיטיב עם עמיתיו האנושיים. ישוע היה המורה – המאסטר; עמיתיו היו תלמידיו – חסידיו.		138:6.2 (1542.7) It was at this time that Jesus established the mid-week holiday for rest and recreation. And they pursued this plan of relaxation for one day each week throughout the remainder of his material life. As a general rule, they never prosecuted their regular activities on Wednesday. On this weekly holiday Jesus would usually take himself away from them, saying: “My children, go for a day of play. Rest yourselves from the arduous labors of the kingdom and enjoy the refreshment that comes from reverting to your former vocations or from discovering new sorts of recreational activity.” While Jesus, at this period of his earth life, did not actually require this day of rest, he conformed to this plan because he knew it was best for his human associates. Jesus was the teacher—the Master; his associates were his pupils—disciples.
138:6.3 (1543.1) ישוע ניסה להבהיר לשליחיו את ההבדל שבין מה שלימד וחי בקרבם לבין התורות אשר עשויות לצוץ בעתיד על אודותיו. וכך אמר ישוע: ״ראוי כי רוב המסר שלכם יסוב על מלכותי ועל הבשורה הקשורה אליה. אל נא תסטו הצידה, אל תעסקו בי ובמה שלימדתי. הטיפו לבשורת המלכות והציגו את ההתגלות שלי את האב אשר בשמיים, אך אל תלכו לאיבוד בטוויית אגדות ובבנייתה של כת העוסקת בְּאמונות ומלמדת את מה שלימדתי ואת מה שהאמנתי בו.״ אך, שוב, הם לא הבינו מדוע הוא דיבר אליהם כך, ואיש מהם לא העז לשאול מדוע הוא הנחה אותם לעשות כן.		138:6.3 (1543.1) Jesus endeavored to make clear to his apostles the difference between his teachings and his life among them and the teachings which might subsequently spring up about him. Said Jesus: “My kingdom and the gospel related thereto shall be the burden of your message. Be not sidetracked into preaching about me and about my teachings. Proclaim the gospel of the kingdom and portray my revelation of the Father in heaven but do not be misled into the bypaths of creating legends and building up a cult having to do with beliefs and teachings about my beliefs and teachings.” But again they did not understand why he thus spoke, and no man dared to ask why he so taught them.
138:6.4 (1543.2) במה שלימד בשלבים המוקדמים הללו, ביקש ישוע להימנע ככל שניתן ממחלוקות עם שליחיו, אלא כאשר העניין נגע למושג שגוי על אודות אביו שבשמים. בכל מקרה מעין זה הוא לא היסס לתקן את האמונות השגויות. אך ורק מניע אחד שלט בתקופת חייו של ישוע שלאחר-ההטבלה, והוא התגלות טובה ואמיתית יותר של אביו מפרדיס; הוא היה החלוץ אשר פרץ דרך חדשה וטובה יותר לאל, היא נתיב האמונה והאהבה. ותמיד הוא האיץ בשליחיו: ״לכו לכם וחפשו את החוטאים; מיצאו את המדוכאים ונחמו את החרדים.״		138:6.4 (1543.2) In these early teachings Jesus sought to avoid controversies with his apostles as far as possible excepting those involving wrong concepts of his Father in heaven. In all such matters he never hesitated to correct erroneous beliefs. There was just one motive in Jesus’ postbaptismal life on Urantia, and that was a better and truer revelation of his Paradise Father; he was the pioneer of the new and better way to God, the way of faith and love. Ever his exhortation to the apostles was: “Go seek for the sinners; find the downhearted and comfort the anxious.”
138:6.5 (1543.3) ישוע הבין את המצב לאשורו; עמדה לרשותו עוצמה אינסופית, שאותה יכול היה לנצל לשם קידום משימתו, אך הוא הסתפק באמצעים ובבני-אדם אשר רוב האנשים האחרים היו מוצאים כבלתי-מספקים וכבלתי-משמעותיים. הוא עסק במשימה של אפשרויות עצומות ודרמטיות, אך התעקש לקדם את ענייני אביו באופן שקט ובלתי-דרמטי ביותר; הוא הקפיד מאוד להימנע מכל מפגן עצמה. וכעת, או לפחות למשך חודשים מספר, תכנן לעבוד בשקט עם שנים-עשר שליחיו מסביב לאגם הכנרת.		138:6.5 (1543.3) Jesus had a perfect grasp of the situation; he possessed unlimited power, which might have been utilized in the furtherance of his mission, but he was wholly content with means and personalities which most people would have regarded as inadequate and would have looked upon as insignificant. He was engaged in a mission of enormous dramatic possibilities, but he insisted on going about his Father’s business in the most quiet and undramatic manner; he studiously avoided all display of power. And he now planned to work quietly, at least for several months, with his twelve apostles around about the Sea of Galilee.
7. אכזבה נוספת ^top		7. Another Disappointment ^top
138:7.1 (1543.4) ישוע התכונן למסע מיסיונרי שקט בן חמישה חודשים של עבודה אישית. הוא לא סיפר לשליחים מה יהא משכו של המסע; הם עבדו משבוע לשבוע. ומוקדם ביום הראשון של השבוע, ממש בעת שהוא עמד להכריז זאת באוזני שנים-עשר השליחים שלו, באו שמעון פטרוס, יעקב זבדיה ויהודה איש-קריות לשוחח עמו בפרטיות. פטרוס לקח את ישוע הצדה והעז ושאל: ״מאסטר, באנו בשם עמיתינו לשאול האם בשלה העת להיכנס אל המלכות. האם אתה מתכוון להכריז על המלכות בכפר נחום, או שמא נמשיך לירושלים? ומתי נדע, כל אחד ואחד מאתנו, מהם התפקידים אשר נמלא בכינונה של המלכות –״ ופטרוס היה ממשיך ושואל שאלות נוספות, אלמלא הרים ישוע את ידו להתרות בו ועצר אותו. ובעת שישוע סימן ליתר השליחים, אשר עמדו בסמוך, להתקרב, הוא אמר: ״ילדיי הקטנים, כמה זמן עוד תנסו אותי?! האם לא הסברתי לכם בבירור כי מלכותי אינה מן העולם הזה? כמה פעמים סיפרתי לכם שלא באתי לשבת על כס המלך דוד, וכעת כיצד קורה הדבר שאתם מבקשים לדעת מה יהא תפקידכם במלכות האב? האם אינכם מבינים שזימנתי אתכם כשגרירים של מלכות רוחנית? האם אינכם מבינים כי בקרוב, בקרוב מאוד, הנכם עתידים לייצג אותי בעולם ולהטיף למלכות, ממש כשם שאני מייצג כעת את אבי שבשמיים? האם אפשר הדבר שבחרתי אתכם ולימדתי אתכם להיות מבשרי המלכות, ועדיין אתם אינכם מבינים את טיבה ואת משמעותה של המלכות הקרבה, מלכות שבה האלוהות תשכון ביד רמה בלבבות בני האדם? ידידיי, הסכיתו שוב ושמעוני. סלקו מדעתכם את הרעיון כי מלכותי הינה שלטון של כוח או מלכות של פאר. ואף כי אכן יינתן בידי בקרוב השלטון על השמיים ועל כל הארץ, אין האב רוצה כי נשתמש במתת אלוה זו כדי לפאר את עצמנו היום. ואף כי בעידן אחר, אכן תשבו עמדי בעוצמה ובפאר, כעת הננו נדרשים לעשות את רצון האב, לציית לו בהכנעה ולעשות את רצונו על-פני האדמה.״		138:7.1 (1543.4) Jesus had planned for a quiet missionary campaign of five months’ personal work. He did not tell the apostles how long this was to last; they worked from week to week. And early on this first day of the week, just as he was about to announce this to his twelve apostles, Simon Peter, James Zebedee, and Judas Iscariot came to have private converse with him. Taking Jesus aside, Peter made bold to say: “Master, we come at the behest of our associates to inquire whether the time is not now ripe to enter into the kingdom. And will you proclaim the kingdom at Capernaum, or are we to move on to Jerusalem? And when shall we learn, each of us, the positions we are to occupy with you in the establishment of the kingdom—” and Peter would have gone on asking further questions, but Jesus raised an admonitory hand and stopped him. And beckoning the other apostles standing near by to join them, Jesus said: “My little children, how long shall I bear with you! Have I not made it plain to you that my kingdom is not of this world? I have told you many times that I have not come to sit on David’s throne, and now how is it that you are inquiring which place each of you will occupy in the Father’s kingdom? Can you not perceive that I have called you as ambassadors of a spiritual kingdom? Do you not understand that soon, very soon, you are to represent me in the world and in the proclamation of the kingdom, even as I now represent my Father who is in heaven? Can it be that I have chosen you and instructed you as messengers of the kingdom, and yet you do not comprehend the nature and significance of this coming kingdom of divine pre-eminence in the hearts of men? My friends, hear me once more. Banish from your minds this idea that my kingdom is a rule of power or a reign of glory. Indeed, all power in heaven and on earth will presently be given into my hands, but it is not the Father’s will that we use this divine endowment to glorify ourselves during this age. In another age you shall indeed sit with me in power and glory, but it behooves us now to submit to the will of the Father and to go forth in humble obedience to execute his bidding on earth.”
138:7.2 (1544.1) שוב הוכו עמיתיו של ישוע בהלם ובתדהמה. ישוע שלח אותם בזוגות להתפלל, וביקש כי יחזרו בשעת הצהריים. בבוקר הקריטי הזה ביקש כל אחד מהם למצוא את האל, וכל אחד מהם ניסה לשמח ולחזק את רעהו, והם שבו אל ישוע כפי שביקש מהם.		138:7.2 (1544.1) Once more were his associates shocked, stunned. Jesus sent them away two and two to pray, asking them to return to him at noontime. On this crucial forenoon they each sought to find God, and each endeavored to cheer and strengthen the other, and they returned to Jesus as he had bidden them.
138:7.3 (1544.2) ישוע שב וסיפר כעת את סיפור בואו של יוחנן, והוסיף על ההטבלה בירדן, על סעודת החתונה בכנא, על השישה אשר נבחרו רק לאחרונה, ועל העובדה שאחַיו שלו הוצאו מן הקבוצה; והוא הזהיר אותם כי גם אויב המלכות יבקש להרחיקם. לאחר שיחה קצרה אך כֵּנה זו, נעמדו כל השליחים על רגליהם, ובהנהגת פטרוס הכריזו על מסירות בלתי-מסויגת למאסטר שלהם ועל נאמנות בלתי-מעורערת למלכות, וכפי שאמר זאת תומאס, ״למלכות הממשמשת הזו, בלא תלות במהותה, ואף אם אינני מבין אותה לגמרי.״ הם כולם באמת האמינו בישוע, אף-על-פי שלא הבינו לגמרי את אשר שלימד.		138:7.3 (1544.2) Jesus now recounted for them the coming of John, the baptism in the Jordan, the marriage feast at Cana, the recent choosing of the six, and the withdrawal from them of his own brothers in the flesh, and warned them that the enemy of the kingdom would seek also to draw them away. After this short but earnest talk the apostles all arose, under Peter’s leadership, to declare their undying devotion to their Master and to pledge their unswerving loyalty to the kingdom, as Thomas expressed it, “To this coming kingdom, no matter what it is and even if I do not fully understand it.” They all truly believed in Jesus, even though they did not fully comprehend his teaching.
138:7.4 (1544.3) וכעת שאל אותם ישוע כמה כסף נמצא ברשותם; הוא אף שאל כיצד התכוננו לתמוך במשפחותיהם. כאשר התברר כי הכסף שברשותם עשוי להספיק אך בקושי לכלכל את עצמם במשך שבועיים, הוא אמר: ״אין זהו רצון אבי שנתחיל את מלאכתנו כך. נישאר כאן במשך שבועיים ימים לחוף הים ונדוג דגים, או שנעבוד בכל אשר נמצא; ולעת עתה, אתם תסדרו את עצמכם תחת הוראתו של אנדראס, ראשון השליחים הנבחרים, ותדאגו לספק לעצמכם את כל אשר תזדקקו לו בעבודתכם העתידית. גם כעת, בשלב האישי של עבודה הסעד, וגם לאחר מכן, כאשר אסמיך אתכם להטיף את הבשורה וללמד חסידים.״ וכולם שמחו למשמע המילים האלה; היה זה הרמז הברור הראשון לכך שישוע תכנן להתחיל, בשלב מאוחר יותר, בעבודה ציבורית אגרסיבית ויומרנית יותר.		138:7.4 (1544.3) Jesus now asked them how much money they had among them; he also inquired as to what provision had been made for their families. When it developed that they had hardly sufficient funds to maintain themselves for two weeks, he said: “It is not the will of my Father that we begin our work in this way. We will remain here by the sea two weeks and fish or do whatever our hands find to do; and in the meantime, under the guidance of Andrew, the first chosen apostle, you shall so organize yourselves as to provide for everything needful in your future work, both for the present personal ministry and also when I shall subsequently ordain you to preach the gospel and instruct believers.” They were all greatly cheered by these words; this was their first clear-cut and positive intimation that Jesus designed later on to enter upon more aggressive and pretentious public efforts.
138:7.5 (1544.4) מכיוון שרוב השליחים החליטו להקדיש את עצמם לדיג, הם בילו את שארית היום בהשלמת הארגון ובהכנת הסירות והרשתות אשר תידרשנה לשם היציאה לדיג למחרת היום; מרביתם היו דייגים, ואפילו ישוע היה מלח ודייג מנוסה. רבות מן הסירות שבהן נעשה שימוש במספר השנים הבאות נבנו בידי ישוע עצמו. והן היו סירות טובות ומהימנות.		138:7.5 (1544.4) The apostles spent the remainder of the day perfecting their organization and completing arrangements for boats and nets for embarking on the morrow’s fishing as they had all decided to devote themselves to fishing; most of them had been fishermen, even Jesus was an experienced boatman and fisherman. Many of the boats which they used the next few years had been built by Jesus’ own hands. And they were good and trustworthy boats.
138:7.6 (1544.5) ישוע הנחה אותם להקדיש את עצמם לדיג במשך שבועיים, והוסיף, ״ואחר זאת תהיו לדייגים של בני אדם.״ הם דגו בשלוש קבוצות, כאשר מדי לילה ישוע הצטרף לקבוצה אחרת. ועד כמה כולם נהנו מישוע! הוא היה דייג טוב, בן לוויה עליז וחבר מעורר השראה; ככל שהם עבדו עמו יותר, כך אהבו אותו יותר. יום אחד אמר מתי: ״ככל שאתה מרבה להבין אנשים מסוימים, כך אתה מעריכם פחות. אבל האדם הזה, אפילו ככל שאני מבינו פחות, אני אוהבו יותר.״		138:7.6 (1544.5) Jesus enjoined them to devote themselves to fishing for two weeks, adding, “And then will you go forth to become fishers of men.” They fished in three groups, Jesus going out with a different group each night. And they all so much enjoyed Jesus! He was a good fisherman, a cheerful companion, and an inspiring friend; the more they worked with him, the more they loved him. Said Matthew one day: “The more you understand some people, the less you admire them, but of this man, even the less I comprehend him, the more I love him.”
138:7.7 (1545.1) במשך יותר מחמישה חודשים, ואפילו עד לתום השנה הזו, שנת 26 לספירה, נמשכה התוכנית הזו של דיג במשך שבועיים, ולאחריהם שבועיים של עבודה אישית עבור המלכות. התכנית הזו נמשכה עד אשר תמו הרדיפות אשר נרדפו, בפקודה מיוחדת, תלמידיו של יוחנן לאחר מאסרו.		138:7.7 (1545.1) This plan of fishing two weeks and going out to do personal work in behalf of the kingdom for two weeks was followed for more than five months, even to the end of this year of a.d. 26, until after the cessation of those special persecutions which had been directed against John’s disciples subsequent to his imprisonment.
8. תחילת עבודתם של השנים-עשר ^top		8. First Work of the Twelve ^top
138:8.1 (1545.2) לאחר שמכרו את הדגה של תקופת הדיג בת השבועיים, חילק יהודה איש-קריות – אשר מונה כגזבר של השנים-עשר – את הכנסות השליחים לשישה חלקים שווים. זאת מכיוון שהכספים אשר יועדו לפרנסת המשפחות כבר הושגו. ואז, לקראת אמצע חודש אוגוסט, בשנת 26 לספירה, הם יצאו בזוגות לעסוק במשימות אשר הטיל עליהם אנדראס. במהלך השבועיים הראשונים נלווה ישוע לאנדראס ולפטרוס, בשבועיים הבאים ליעקב וליוחנן, וכך הלאה גם לזוגות הבאים האחרים, בסדר שאותו הם בחרו. באופן הזה התאפשר לישוע להתלוות לפחות פעם אחת אל כל אחד מן הזוגות, בטרם כינס אותם לתחילת עבודתם הציבורית.		138:8.1 (1545.2) After disposing of the fish catches of two weeks, Judas Iscariot, the one chosen to act as treasurer of the twelve, divided the apostolic funds into six equal portions, funds for the care of dependent families having been already provided. And then near the middle of August, in the year a.d. 26, they went forth two and two to the fields of work assigned by Andrew. The first two weeks Jesus went out with Andrew and Peter, the second two weeks with James and John, and so on with the other couples in the order of their choosing. In this way he was able to go out at least once with each couple before he called them together for the beginning of their public ministry.
138:8.2 (1545.3) ישוע לימד אותם להטיף למחילה על חטאים בדרך של אמונה באל, ללא כפרה או קורבן, וכן כי האב שבשמיים אוהב את כל ילדיו באותה אהבת נצח. הוא התריע בשליחים לבל ידברו על:		138:8.2 (1545.3) Jesus taught them to preach the forgiveness of sin through faith in God without penance or sacrifice, and that the Father in heaven loves all his children with the same eternal love. He enjoined his apostles to refrain from discussing:
138:8.3 (1545.4) 1. עבודתו ומאסרו של יוחנן המטביל.		138:8.3 (1545.4) 1. The work and imprisonment of John the Baptist.
138:8.4 (1545.5) 2. הקול במהלך ההטבלה. אמר ישוע: ״רק אלה אשר שמעו את הקול רשאים לדבר בו. דברו אך על מה ששמעתם ממני; אל תדברו על שמועות.״		138:8.4 (1545.5) 2. The voice at the baptism. Said Jesus: “Only those who heard the voice may refer to it. Speak only that which you have heard from me; speak not hearsay.”
138:8.5 (1545.6) 3. הפיכת המים ליין בכנא. ישוע הזהיר אותם בחומרה ואמר: ״אל תספרו לאיש על המים והיין.״		138:8.5 (1545.6) 3. The turning of the water into wine at Cana. Jesus seriously charged them, saying, “Tell no man about the water and the wine.”
138:8.6 (1545.7) הייתה זו תקופה נהדרת עבורם. חמישה או שישה החודשים הללו, שבמהלכם עבדו כדייגים מדי שבועיים לסירוגין, וכך הרוויחו די כסף על-מנת לכלכל עצמם בשדות במשך השבועיים הבאים שבמהלכם שימשו כמיסיונרים עבור המלכות.		138:8.6 (1545.7) They had wonderful times throughout these five or six months during which they worked as fishermen every alternate two weeks, thereby earning enough money to support themselves in the field for each succeeding two weeks of missionary work for the kingdom.
138:8.7 (1545.8) פשוטי העם התפעמו מן הלימוד ומן הסעד של ישוע ושל שליחיו. זה מכבר לימדו הרבנים את היהודים כי הבורים ועמי הארצות לא יוכלו להיות אדוקים או צדיקים. והנה, שליחיו של ישוע היו אדוקים וגם צדיקים; ועדיין, הם היו בורים ועמי ארצות ביחס למה שלימדו הרבנים ובאשר לחוכמת העולם.		138:8.7 (1545.8) The common people marveled at the teaching and ministry of Jesus and his apostles. The rabbis had long taught the Jews that the ignorant could not be pious or righteous. But Jesus’ apostles were both pious and righteous; yet they were cheerfully ignorant of much of the learning of the rabbis and the wisdom of the world.
138:8.8 (1545.9) ישוע הסביר לשליחיו בפשטות את ההבדל שבין הכפרה באמצעות מה שכונה "מעשים טובים", שאליה הטיפו היהודים, לבין השינוי אשר חל בדעת האדם עקב אמונה – של הלידה מחדש – אשר קבע הוא כמחיר הכניסה אל המלכות. הוא לימד את שליחיו כי אמונה הינה דרישת הכניסה היחידה אל מלכות האב. יוחנן לימד אותם, ״שובו – נוסו מן הקצף הקרב לבוא.״ ישוע לימד, ״אמונה היא שער הכניסה הפתוח אל אהבת האל השלמה, הנצחית בהווה.״ ישוע לא דיבר כנביא, אחד אשר מכריז על מילות האל. נדמה שהוא מתייחס לעצמו כאל בעל סמכות. ישוע ביקש להסיט את דעתם מן הנסים והנפלאות אל מציאתה של התנסות אמיתית ואישית בסיפוק ובביטחון מעם רוח האל השוכנת – רוח של אהבה ושל גאולת חסד.		138:8.8 (1545.9) Jesus made plain to his apostles the difference between the repentance of so-called good works as taught by the Jews and the change of mind by faith—the new birth—which he required as the price of admission to the kingdom. He taught his apostles that faith was the only requisite to entering the Father’s kingdom. John had taught them “repentance—to flee from the wrath to come.” Jesus taught, “Faith is the open door for entering into the present, perfect, and eternal love of God.” Jesus did not speak like a prophet, one who comes to declare the word of God. He seemed to speak of himself as one having authority. Jesus sought to divert their minds from miracle seeking to the finding of a real and personal experience in the satisfaction and assurance of the indwelling of God’s spirit of love and saving grace.
138:8.9 (1545.10) במוקדם למדו התלמידים כי המאסטר רוחש כבוד עמוק ואהדה גדולה לכל אדם אשר פגש, והם התרשמו עמוקות מן היחס הזהה, האחיד, אשר העניק לכל סוגי הגברים, הנשים והילדים. הוא היה מפסיק דרשה מעמיקה במהלכה, על-מנת לצאת אל הדרך ולומר מילות נחמה לאישה עוברת אורח, אשר על גופה ונשמתה הכביד עול כבד. הוא היה מפסיק פגישה רצינית עם שליחיו על-מנת להתרועע עם ילד אשר נכנס למרחב שלהם. נדמה כי עבור ישוע שום דבר אינו חשוב יותר מאשר אותו יחיד אשר נקלע כדרך מקרה אל נוכחותו המידית. הוא היה מאסטר ומורה, אך היה יותר מכך – הוא היה גם חבר ושכן, רֵע אוהד.		138:8.9 (1545.10) The disciples early learned that the Master had a profound respect and sympathetic regard for every human being he met, and they were tremendously impressed by this uniform and unvarying consideration which he so consistently gave to all sorts of men, women, and children. He would pause in the midst of a profound discourse that he might go out in the road to speak good cheer to a passing woman laden with her burden of body and soul. He would interrupt a serious conference with his apostles to fraternize with an intruding child. Nothing ever seemed so important to Jesus as the individual human who chanced to be in his immediate presence. He was master and teacher, but he was more—he was also a friend and neighbor, an understanding comrade.
138:8.10 (1546.1) ואף כי הלימוד אשר לימד ישוע בפומבי כלל בעיקר משלים ודרשות קצרות, את שליחיו הוא לימד על-פי-רוב באמצעות שאלות ותשובות. במהלך הדרשות אשר נשא בציבור, בשלב מאוחר יותר, הוא תמיד עצר על-מנת לענות על שאלות כנות.		138:8.10 (1546.1) Though Jesus’ public teaching mainly consisted in parables and short discourses, he invariably taught his apostles by questions and answers. He would always pause to answer sincere questions during his later public discourses.
138:8.11 (1546.2) בתחילה, הוכו השליחים בתדהמה למראה היחס אשר הפגין ישוע כלפי נשים, אך במהרה הם התרגלו לכך; הוא הבהיר להם מפורשות כי לנשים מוענקות במלכות זכויות שוות לאלה של הגברים.		138:8.11 (1546.2) The apostles were at first shocked by, but early became accustomed to, Jesus’ treatment of women; he made it very clear to them that women were to be accorded equal rights with men in the kingdom.
9. חמישה חודשי מבחן ^top		9. Five Months of Testing ^top
138:9.1 (1546.3) תקופה זו של דיג ושל עבודה אישית לסירוגין, אשר הייתה במידה מסוימת חד-גונית, היוותה עבור שנים-עשר השליחים מבחן קשה ביותר, אשר הם עמדו בו בהצלחה. בתוך כל ההתמרמרות, הספקות, וחוסר שביעות הרצון אשר חוו מעת לעת, הם שמרו על שבועת האמונים אשר נשבעו למאסטר. היה זה הקשר האישי שלהם עם ישוע במשך חודשי המבחן הללו אשר חיבב אותו עליהם עד מאוד, במידה כזו שכולם (פרט ליהודה איש-קריות) נותרו נאמנים ומחויבים כלפיו, אפילו בשעות החשיכה של המשפט ושל הצליבה. אנשים אמיתיים פשוט לא היו מסוגלים לנטוש מורה נערץ אשר חי בסמוך כל-כך אליהם, ואשר היה מסור כל-כך אליהם, כפי שישוע היה. במהלך שעות האפלה של מות המאסטר, מה ששלט בלבבות השליחים הללו היה רגש אנושי אחד יוצא-דופן אשר הסיט הצידה את כל ההיגיון, השיפוטיות והלוגיקה – הרגש העילאי של חברות נאמנה. חמשת חודשי העבודה הללו לצד ישוע גרמו לכל אחד ואחד מן השליחים הללו להחשיב את ישוע כַּחבר הטוב ביותר שלו בעולם כולו. והרגש האנושי הזה, ולא תורתו הנשגבת או נפלאות מעשיו, היה אשר החזיק אותם יחדיו עד לאחר שקם מן המתים וחודשה הפצת מסר בשורת המלכות.		138:9.1 (1546.3) This somewhat monotonous period of alternate fishing and personal work proved to be a grueling experience for the twelve apostles, but they endured the test. With all of their grumblings, doubts, and transient dissatisfactions they remained true to their vows of devotion and loyalty to the Master. It was their personal association with Jesus during these months of testing that so endeared him to them that they all (save Judas Iscariot) remained loyal and true to him even in the dark hours of the trial and crucifixion. Real men simply could not actually desert a revered teacher who had lived so close to them and had been so devoted to them as had Jesus. Through the dark hours of the Master’s death, in the hearts of these apostles all reason, judgment, and logic were set aside in deference to just one extraordinary human emotion—the supreme sentiment of friendship-loyalty. These five months of work with Jesus led these apostles, each one of them, to regard him as the best friend he had in all the world. And it was this human sentiment, and not his superb teachings or marvelous doings, that held them together until after the resurrection and the renewal of the proclamation of the gospel of the kingdom.
138:9.2 (1546.4) החודשים הללו של עבודה שקטה, היוו מבחן כביר לא רק עבור השליחים, אשר שרדו אותם, אלא שתקופה זו, של היעדר פעילות ציבורית, היוותה גם מבחן כביר עבור בני משפחתו של ישוע. עד לעת שבה ישוע היה מוכן להתחיל בעבודתו הציבורית, כל משפחתו (למעט רות) למעשה נטשה אותו. מאוחר יותר, הם ניסו ליצור עמו קשר אך ורק פעמים ספורות, וגם אז רק על-מנת לשכנע אותו לחזור איתם הביתה מכיוון שהאמינו כמעט לחלוטין שהוא פשוט יצא מדעתו. הם פשוט לא הצליחו לתפוש את הפילוסופיה שלו, ואף לא להבין את תורתו; כל אלו היו יותר מדי עבור אלו אשר היו בשר מבשרו.		138:9.2 (1546.4) Not only were these months of quiet work a great test to the apostles, a test which they survived, but this season of public inactivity was a great trial to Jesus’ family. By the time Jesus was prepared to launch forth on his public work, his entire family (except Ruth) had practically deserted him. On only a few occasions did they attempt to make subsequent contact with him, and then it was to persuade him to return home with them, for they came near to believing that he was beside himself. They simply could not fathom his philosophy nor grasp his teaching; it was all too much for those of his own flesh and blood.
138:9.3 (1546.5) השליחים המשיכו במלאכתם האישית בכפר נחום, בבֵּית ציְדה-יוליאס, בכורזים, בגַ'רַש, בסוסיתא, במגדל, בכנא, ביוֹדְפַת, ברָמָה, בצפת, בגּוּשׁ חָלָב, בגדר ובאבילה. ובנוסף לערים הללו, הם פעלו בכפרים רבים אחרים וכן בשטחים הפתוחים. עד לסיומה של התקופה הזו הכינו שנים-עשר השליחים תוכניות מספקות למדי לשם תמיכה במשפחותיהם. ואף כי רוב השליחים היו נשואים, ולאחדים מהם היו כמה ילדים, הם התארגנו על-מנת לתמוך בבני משפחותיהם באופן כזה שנדרשה עבורם אך תמיכה מועטה מקופת השליחות, ולהם התאפשר להקדיש את כל מעייניהם לעבודת המאסטר, מבלי לדאוג לרווחה הכלכלית של בני משפחותיהם.		138:9.3 (1546.5) The apostles carried on their personal work in Capernaum, Bethsaida-Julias, Chorazin, Gerasa, Hippos, Magdala, Cana, Bethlehem of Galilee, Jotapata, Ramah, Safed, Gischala, Gadara, and Abila. Besides these towns they labored in many villages as well as in the countryside. By the end of this period the twelve had worked out fairly satisfactory plans for the care of their respective families. Most of the apostles were married, some had several children, but they had made such arrangements for the support of their home folks that, with some little assistance from the apostolic funds, they could devote their entire energies to the Master’s work without having to worry about the financial welfare of their families.
10. הארגון של השנים-עשר ^top		10. Organization of the Twelve ^top
138:10.1 (1547.1) בשלב מוקדם, ארגנו השליחים את עצמם באופן הבא:		138:10.1 (1547.1) The apostles early organized themselves in the following manner:
138:10.2 (1547.2) 1. אנדראס, ראשון השליחים הנבחרים, מונה ליושב הראש ולמנהל הכללי של השנים-עשר.		138:10.2 (1547.2) 1. Andrew, the first chosen apostle, was designated chairman and director general of the twelve.
138:10.3 (1547.3) 2. פטרוס, יעקב ויוחנן מונו לבני לווייתו האישיים של ישוע. עליהם הוטל לשרתו יומם ולילה, לדאוג לצרכיו הפיזיים והאחרים, ולהתלוות אליו בתפילות הלילה שבהן התייחד במסתוריות עם האב שבשמיים.		138:10.3 (1547.3) 2. Peter, James, and John were appointed personal companions of Jesus. They were to attend him day and night, to minister to his physical and sundry needs, and to accompany him on those night vigils of prayer and mysterious communion with the Father in heaven.
138:10.4 (1547.4) 3. פיליפוס מונה לכלכל החבורה. חובתו הייתה לספק את המזון ולדאוג להאכיל את האורחים, ואפילו להמוני המאזינים, אשר נקבצו מפעם לפעם, היה דבר-מה לאכול.		138:10.4 (1547.4) 3. Philip was made steward of the group. It was his duty to provide food and to see that visitors, and even the multitude of listeners at times, had something to eat.
138:10.5 (1547.5) 4. נתנאל הופקד על צורכי משפחות השנים-עשר. הוא קיבל דוחות סדורים באשר לצרכיה של כל משפחה, וביקש מיהודה, הגזבר, את הכספים המיועדים, אשר אותם שלח מדי שבוע לאלו אשר נזקקו להם.		138:10.5 (1547.5) 4. Nathaniel watched over the needs of the families of the twelve. He received regular reports as to the requirements of each apostle’s family and, making requisition on Judas, the treasurer, would send funds each week to those in need.
138:10.6 (1547.6) 5. מתי הופקד על הפיננסים של סגל השליחים. חובתו הייתה לאזן את התקציב ולמלא את הקופה. אם לא הגיעו הכספים לקופה, ואם התרומות לא הספיקו על-מנת לכלכל את בני החבורה, מתי הוסמך להנחות אותם לחזור ולדוג למשך זמן-מה. אך הוא מעולם לא נדרש לעשות כן, לאחר שהחלו בעבודתם הציבורית; ברשות הגזבר תמיד היו הכספים אשר נדרשו לממן את פעילויותיהם.		138:10.6 (1547.6) 5. Matthew was the fiscal agent of the apostolic corps. It was his duty to see that the budget was balanced, the treasury replenished. If the funds for mutual support were not forthcoming, if donations sufficient to maintain the party were not received, Matthew was empowered to order the twelve back to their nets for a season. But this was never necessary after they began their public work; he always had sufficient funds in the treasurer’s hands to finance their activities.
138:10.7 (1547.7) 6. תומאס ניהל את תכניות המסע. הוא הופקד על ארגון מקומות לינה, ובאופן כללי על בחירת המקומות שבהם ילמדו ויטיפו, כך שתוכנית המסע תהא יעילה וחלקה.		138:10.7 (1547.7) 6. Thomas was manager of the itinerary. It devolved upon him to arrange lodgings and in a general way select places for teaching and preaching, thereby insuring a smooth and expeditious travel schedule.
138:10.8 (1547.8) 7. יעקב ויהודה, בניו התאומים של חלפי, הופקדו על ניהול ההמונים. עליהם הוטלה המשימה לגייס סגנים ועוזרים במספר הנדרש, על-מנת לאפשר להם לקיים את הסדר בקרב ציבור המאזינים במהלך הדרשות.		138:10.8 (1547.8) 7. James and Judas the twin sons of Alpheus were assigned to the management of the multitudes. It was their task to deputize a sufficient number of assistant ushers to enable them to maintain order among the crowds during the preaching.
138:10.9 (1547.9) 8. שמעון הקנאי הופקד על המנוחה והנופש. הוא ניהל את תוכניות יום רביעי, ואף ביקש לאפשר כמה שעות מנוחה והירגעות מידי יום.		138:10.9 (1547.9) 8. Simon Zelotes was given charge of recreation and play. He managed the Wednesday programs and also sought to provide for a few hours of relaxation and diversion each day.
138:10.10 (1547.10) 9. יהודה איש-קריות מונה לגזבר. הוא נשא את צרור הכסף. הוא שילם את כלל ההוצאות וניהל את הספרים. הוא ערך עבור מתי הערכות תקציביות משבוע לשבוע, ואף דיווח באופן שבועי לאנדראס. יהודה שילם כספים בהתאם לאישורו של אנדראס.		138:10.10 (1547.10) 9. Judas Iscariot was appointed treasurer. He carried the bag. He paid all expenses and kept the books. He made budget estimates for Matthew from week to week and also made weekly reports to Andrew. Judas paid out funds on Andrew’s authorization.
138:10.11 (1547.11) וכך פעלו השנים-עשר מתחילת דרכם כארגון, ועד לזמן שבו נדרש ארגון מחדש בשל עריקת יהודה, הבוגד. כך בפשטות המשיכו המאסטר ושנים-עשר שליחיו-תלמידיו, עד ליום ראשון, ה-12 בינואר לשנת 27 לספירה, כאשר זימן אותם יחדיו והסמיך אותם באופן רשמי כשגרירי המלכות וכמטיפים לבשורותיה המשמחות. ומעט לאחר מכן הם התכוננו לצאת לירושלים וליהודה, למסע ההטפה הפומבי הראשון שלהם.		138:10.11 (1547.11) In this way the twelve functioned from their early organization up to the time of the reorganization made necessary by the desertion of Judas, the betrayer. The Master and his disciple-apostles went on in this simple manner until Sunday, January 12, a.d. 27, when he called them together and formally ordained them as ambassadors of the kingdom and preachers of its glad tidings. And soon thereafter they prepared to start for Jerusalem and Judea on their first public preaching tour.