מסמך 165		Paper 165
תחילת המשימה בפראה		The Perean Mission Begins
165:0.1 (1817.1) ביום שלישי ה-3 בינואר, שנת 30 לספירה, כינס אבנר את עמיתיו והנחה אותם לקראת שילוחם למשימתם בכל הערים והכפרים של פראה. אבנר עמד בעבר בראש שנים-עשר שליחיו של יוחנן, וכן היה לפנים נזיר וראש לנזירי עין-גדי, ואילו כעת הוא עמד בראש קבוצת שבעים שליחי המלכות. המשימה הזו בפראה נמשכה כמעט שלושה חודשים והיוותה את הסעד האחרון של המאסטר. מהפעילויות האלה המשיך ישוע ישירות אל ירושלים על-מנת לעמוד בחווייתו האחרונה בגוף. השבעים – שישוע ושנים-עשר השליחים סייעו בידם מעת לעת – פעלו בערים ובעיירות הבאות ובכחמישים כפרים נוספים: צפון, גדרה, מָקַד, ארבלה, רמת, עדרי, בוסרה, כספין, מצפה, ג׳רש, רגבה, סוכות, אמתוּס, אדם, פנוּאל, קפיטוֹליאס, דיון, חטיטא, גדה, פילדלפיה, נֹבח, גלעד, בית נמרא, צור, אלעלה, בית רמתה, חשבון, לשה, בית פעור, שיטים, שִבֵמַה, מדבה, בית מעון, רבּה וערוער.		165:0.1 (1817.1) ON TUESDAY, January 3, a.d. 30, Abner, the former chief of the twelve apostles of John the Baptist, a Nazarite and onetime head of the Nazarite school at Engedi, now chief of the seventy messengers of the kingdom, called his associates together and gave them final instructions before sending them on a mission to all of the cities and villages of Perea. This Perean mission continued for almost three months and was the last ministry of the Master. From these labors Jesus went directly to Jerusalem to pass through his final experiences in the flesh. The seventy, supplemented by the periodic labors of Jesus and the twelve apostles, worked in the following cities and towns and some fifty additional villages: Zaphon, Gadara, Macad, Arbela, Ramath, Edrei, Bosora, Caspin, Mispeh, Gerasa, Ragaba, Succoth, Amathus, Adam, Penuel, Capitolias, Dion, Hatita, Gadda, Philadelphia, Jogbehah, Gilead, Beth-Nimrah, Tyrus, Elealah, Livias, Heshbon, Callirrhoe, Beth-Peor, Shittim, Sibmah, Medeba, Beth-Meon, Areopolis, and Aroer.
165:0.2 (1817.2) במהלך המסע הזה בפראה, נטל סגל הנשים – אשר מנה כעת שישים-ושתיים חברות – את רוב מלאכת הסעד לחולים. הייתה זו תקופת התפתחותם הסופית של היבטיה הרוחניים הגבוהים יותר של בשורת המלכות, ובשל כך היא נעדרה מעשי-פלא כלשהם. שום אזור אחר של פלשתינה לא טופל ביסודיות כזו על-ידי שליחיו ותלמידיו של ישוע, ובשום אזור אחר לא התקבלה תורתו של המאסטר באופן טוב יותר על-ידי שדרות האזרחים הגבוהות יותר.		165:0.2 (1817.2) Throughout this tour of Perea the women’s corps, now numbering sixty-two, took over most of the work of ministration to the sick. This was the final period of the development of the higher spiritual aspects of the gospel of the kingdom, and there was, accordingly, an absence of miracle working. No other part of Palestine was so thoroughly worked by the apostles and disciples of Jesus, and in no other region did the better classes of citizens so generally accept the Master’s teaching.
165:0.3 (1817.3) בעת הזאת היו תושבי פראה מורכבים בחלוקה שווה בערך בין יהודים לגויים, זאת מכיוון שבאופן כללי היהודים סולקו מהאזורים הללו בימי יהודה המכבי. פראה הייתה החבל היפה והציורי ביותר בכל רחבי פלשתינה, ושמה הנפוץ בקרב היהודים היה ״עבר הירדן.״		165:0.3 (1817.3) Perea at this time was about equally gentile and Jewish, the Jews having been generally removed from these regions during the times of Judas Maccabee. Perea was the most beautiful and picturesque province of all Palestine. It was generally referred to by the Jews as “the land beyond the Jordan.”
165:0.4 (1817.4) במהלך התקופה הזו חילק ישוע את זמנו בין המחנה בפלה לבין מסעות עם שנים-עשר השליחים לשם סיוע לשבעים בערים השונות שבהם הם לימדו והטיפו. תחת הנחיתו של אבנר, הטבילו השבעים את כל המאמינים, אף כי ישוע לא הנחה אותם לעשות כן.		165:0.4 (1817.4) Throughout this period Jesus divided his time between the camp at Pella and trips with the twelve to assist the seventy in the various cities where they taught and preached. Under Abner’s instructions the seventy baptized all believers, although Jesus had not so charged them.
1. במחנה בפלה ^top		1. At the Pella Camp ^top
165:1.1 (1817.5) עד למחצית חודש ינואר, למעלה מאלף-ומאתיים איש נקבצו במחנה בפלה, וכאשר ישוע שהה במחנה, הוא לימד את הקהל לפחות פעם ביום, על-פי-רוב בשעה תשע בבוקר, אלא אם כן הגשם מנע זאת. פטרוס ויתר השליחים לימדו את ההמונים בכל אחר-צהריים. את הערבים הקדיש ישוע למפגשי השאלות והתשובות הרגילים עם השנים-עשר ועם התלמידים המתקדמים. בקבוצות הערב נכחו כחמישים איש בממוצע.		165:1.1 (1817.5) By the middle of January more than twelve hundred persons were gathered together at Pella, and Jesus taught this multitude at least once each day when he was in residence at the camp, usually speaking at nine o’clock in the morning if not prevented by rain. Peter and the other apostles taught each afternoon. The evenings Jesus reserved for the usual sessions of questions and answers with the twelve and other advanced disciples. The evening groups averaged about fifty.
165:1.2 (1817.6) עד למחצית חודש מרץ, הזמן שבו שישוע יצא לכיוון ירושלים, מעל לארבעת-אלפים איש האזינו להטפות הבוקר של ישוע או של פטרוס. המאסטר בחר לסיים את עבודתו על-פני האדמה כאשר העניין במסר שלו הגיע לשיאו, שיאו של שלב ההתפתחות השני, הבלתי-פלאי, של המלכות. ואף כי כשלושה-רבעים מקרב ההמון היו מחפשי אמת, נכחו שם גם פרושים רבים מירושלים וממקומות אחרים, כמו גם ספקנים ופקפקנים רבים.		165:1.2 (1817.6) By the middle of March, the time when Jesus began his journey toward Jerusalem, over four thousand persons composed the large audience which heard Jesus or Peter preach each morning. The Master chose to terminate his work on earth when the interest in his message had reached a high point, the highest point attained under this second or nonmiraculous phase of the progress of the kingdom. While three quarters of the multitude were truth seekers, there were also present a large number of Pharisees from Jerusalem and elsewhere, together with many doubters and cavilers.
165:1.3 (1818.1) ישוע ושנים-עשר השליחים הקדישו חלק ניכר מזמנם להמונים אשר נקבצו במחנה בפלה. השנים-עשר עסקו אך מעט, אם בכלל, בעבודת השדה, ויצאו רק מעת לעת עם ישוע לבקר את עמיתיו של אבנר. אבנר הכיר היטב את פראה, משום שבה התרכזה מרבית עבודתו של המאסטר הקודם שלו, יוחנן המטביל. לאחר שאבנר והשבעים יצאו להתחיל במשימה בפראה, הם מעולם לא שבו שוב למחנה בפלה.		165:1.3 (1818.1) Jesus and the twelve apostles devoted much of their time to the multitude assembled at the Pella camp. The twelve paid little or no attention to the field work, only going out with Jesus to visit Abner’s associates from time to time. Abner was very familiar with the Perean district since this was the field in which his former master, John the Baptist, had done most of his work. After beginning the Perean mission, Abner and the seventy never returned to the Pella camp.
2. הדרשה על הרועה הטוב ^top		2. Sermon on the Good Shepherd ^top
165:2.1 (1818.2) עם תום חג החנוכה, כאשר ישוע נס צפונה הרחק מתחום שלטונם של מנהיגי היהודים, עקבה אחריו אל פלה חבורה בת שלוש-מאות ירושלמים, פרושים ואחרים; ובנוכחות המורים והמנהיגים היהודיים הללו, כמו גם בנוכחות שנים-עשר השליחים, נשא ישוע את הדרשה על ״הרועה הטוב.״ לאחר שיחה בלתי-רשמית בת כחצי שעה, דיבר ישוע אל קבוצה של כמאה מאזינים, וכך אמר:		165:2.1 (1818.2) A company of over three hundred Jerusalemites, Pharisees and others, followed Jesus north to Pella when he hastened away from the jurisdiction of the Jewish rulers at the ending of the feast of the dedication; and it was in the presence of these Jewish teachers and leaders, as well as in the hearing of the twelve apostles, that Jesus preached the sermon on the “Good Shepherd.” After half an hour of informal discussion, speaking to a group of about one hundred, Jesus said:
165:2.2 (1818.3) ״בלילה הזה דברים רבים לי אליכם, ומכיוון שרבים מכם הינם תלמידיי, ואילו אחדים מכם הנכם אויביי המושבעים, אציג את השיעור בצורת משל, וכך כל אחד מכם יוכל לקחת לעצמו את אשר לבו יקבל.		165:2.2 (1818.3) “On this night I have much to tell you, and since many of you are my disciples and some of you my bitter enemies, I will present my teaching in a parable, so that you may each take for yourself that which finds a reception in your heart.
165:2.3 (1818.4) ״מצויים כאן הלילה כאלה אשר מוכנים למות למעני ולמען בשורת המלכות, ואחדים מהם אכן יציעו את עצמם כך בשנים לבוא; אך מצויים בכם גם אחדים המשועבדים למסורת, אשר עקבו אחרי לכאן מירושלים, ואשר יחד עם מנהיגיהם החשוכים והלוקים-באשליות, מבקשים להמית את בן האדם. החיים שאותם אני חי כיום בגוף בשר ודם ישפטו את אלה גם את אלה, את הרועים האמיתיים ואת הרועים הכוזבים. אילו היו הרועים הכוזבים עיוורים, לא היה בזה משום חטא, אך הנכם טוענים כי אתם רואים; אתם מעידים על עצמכם כמורים בישראל; ומשום כך, חטאכם קם ועומד עליכם.		165:2.3 (1818.4) “Tonight, here before me are men who would be willing to die for me and for this gospel of the kingdom, and some of them will so offer themselves in the years to come; and here also are some of you, slaves of tradition, who have followed me down from Jerusalem, and who, with your darkened and deluded leaders, seek to kill the Son of Man. The life which I now live in the flesh shall judge both of you, the true shepherds and the false shepherds. If the false shepherd were blind, he would have no sin, but you claim that you see; you profess to be teachers in Israel; therefore does your sin remain upon you.
165:2.4 (1818.5) ״בעתות סכנה מקבץ הרועה הטוב את צאנו למכלאה מדי לילה. וכשעולה הבוקר, הרועה נכנס למכלאה דרך הדלת, וכאשר הוא קורא לצאן בקולו, הצאן יודעות את קולו. כל רועה אשר נכנס למכלאה שלא דרך הדלת, אינו אלא גנב ושודד. הרועה האמיתי נכנס למכלאה לאחר שהשוער פתח בפניו את השער, וצאנו, אשר יודעות את קולו, יוצאות לפקודתו; וכאשר תצאנה הצאן, הולך הרועה האמיתי לפניהן; הוא מוביל והן הולכות אחריו. הצאן הולכות אחריו לפי שהן מכירות את קולו; הן לא תלכנה אחר זר. הן תנוסנה מפני הזר, מפני שהן לא תדענה את קולו. ההמון אשר נקבץ כאן היום הוא כעדר ללא רועה, אך כאשר נדבר אליהם, הם יכירו את קול הרועה וילכו אחרינו; לכל הפחות, אלה אשר רעבים וצמאים לאמת ולצדק יעשו כן. כמה מכם אינכם צאן מרעיתי; אינכם מכירים את קולי ואינכם הולכים אחרי. ומכיוון שהנכם רועים כוזבים, הצאן לא מכירות את קולכם ולא תלכנה אחריכם.״		165:2.4 (1818.5) “The true shepherd gathers his flock into the fold for the night in times of danger. And when the morning has come, he enters into the fold by the door, and when he calls, the sheep know his voice. Every shepherd who gains entrance to the sheepfold by any other means than by the door is a thief and a robber. The true shepherd enters the fold after the porter has opened the door for him, and his sheep, knowing his voice, come out at his word; and when they that are his are thus brought forth, the true shepherd goes before them; he leads the way and the sheep follow him. His sheep follow him because they know his voice; they will not follow a stranger. They will flee from the stranger because they know not his voice. This multitude which is gathered about us here are like sheep without a shepherd, but when we speak to them, they know the shepherd’s voice, and they follow after us; at least, those who hunger for truth and thirst for righteousness do. Some of you are not of my fold; you know not my voice, and you do not follow me. And because you are false shepherds, the sheep know not your voice and will not follow you.”
165:2.5 (1819.1) וכאשר ישוע סיים לספר את המשל, איש לא שאל אותו כל שאלה. לאחר זמן מה הוא החל לדבר שוב ולדון במשל:		165:2.5 (1819.1) And when Jesus had spoken this parable, no one asked him a question. After a time he began again to speak and went on to discuss the parable:
165:2.6 (1819.2) ״אלה מכם אשר יִרְעו את צאן אבי חייבים לא רק להיות מנהיגים ראויים, אלא גם להזין את הצאן במזון טוב; אינכם רועים אמיתיים, אלא אם כן תוליכו את הצאן אל נאות דשא ואל מי מנוחות.		165:2.6 (1819.2) “You who would be the undershepherds of my Father’s flocks must not only be worthy leaders, but you must also feed the flock with good food; you are not true shepherds unless you lead your flocks into green pastures and beside still waters.
165:2.7 (1819.3) "וכעת, כדי שכמה מכם לא יבינו את המשל בקלות יתרה, הנני מצהיר כי אני הן הדלת אל צאן האב, ובה בעת הן הרועה האמיתי של צאן אבי. ייכשל כל רועה אשר יבקש לבוא בשערי המכלאה בלעדי, והצאן לא תשמענה בקולו. אני, יחד עם כל אלה אשר סועדים עמי, הנני השער. כל נשמה הבאה בשערי נתיב הנצח בדרך אשר יצרתי וציוויתי, תיגאל ותוכל להמשיך עד אשר תגיע אל נאות הדשא של פרדיס.		165:2.7 (1819.3) “And now, lest some of you too easily comprehend this parable, I will declare that I am both the door to the Father’s sheepfold and at the same time the true shepherd of my Father’s flocks. Every shepherd who seeks to enter the fold without me shall fail, and the sheep will not hear his voice. I, with those who minister with me, am the door. Every soul who enters upon the eternal way by the means I have created and ordained shall be saved and will be able to go on to the attainment of the eternal pastures of Paradise.
165:2.8 (1819.4) ״אבל אני הנני גם הרועה האמיתי אשר מוכן להקריב את חייו למען צאנו. הַגַּנָּב לֹא יָבוֹא, כִּי אִם לִגְנוֹב וְלַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; וַאֲנִי בָאתִי לְהָבִיא לָהֶם חַיִּים וּמְלֹא סִפְקָם. וְהַשָּׂכִיר אֲשֶׁר לֹא רֹעֶה הוּא, וְהַצֹּאן לֹא צֹאנוֹ, הוּא יִרְאֶה כִּי בָא הַזְּאֵב וְעָזַב אֶת הַצֹּאן וָנָס, וְהַזְּאֵב יַחְטוֹף וְהֵפִיץ אֶת הַצֹּאן. אך הרועה האמיתי לא ינוס עם בוא הזאב; הוא יגן על צאנו ובמקרה הצורך אף ייתן נפשו למענם. אמן, אמן אומר לכם, אֲנִי הִנֵנִי הָרֹעֶה הַאֲמִיתִי, וְיָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר לִי וְנוֹדַעְתִּי לַאֲשֶׁר לִי. ולא אנוס בשעת סכנה. ואסיים את השירות כמלוא רצון אבי, ולא אזנח את הצאן אשר הפקידו אבי בידי.		165:2.8 (1819.4) “But I also am the true shepherd who is willing even to lay down his life for the sheep. The thief breaks into the fold only to steal, and to kill, and to destroy; but I have come that you all may have life and have it more abundantly. He who is a hireling, when danger arises, will flee and allow the sheep to be scattered and destroyed; but the true shepherd will not flee when the wolf comes; he will protect his flock and, if necessary, lay down his life for his sheep. Verily, verily, I say to you, friends and enemies, I am the true shepherd; I know my own and my own know me. I will not flee in the face of danger. I will finish this service of the completion of my Father’s will, and I will not forsake the flock which the Father has intrusted to my keeping.
165:2.9 (1819.5) ״וְצֹאן אֲחֵרוֹת יֶשׁ לִי, אֲשֶׁר אֵינָן מִן הַמִּכְלָה הַזֹּאת, ונכון הדבר לא רק באשר לעולם הזה. וצאן אחרות אלה גם תשמענה את קולי, והבטחתי לאב כי כולן תהיינה לעדר אחד, אחווה אחת של בני האל. ואז תדעו את קולו של רועֶה אֶחָד, הרועה האמיתי, והכול יכירו באבהותו של האל.		165:2.9 (1819.5) “But I have many other sheep not of this fold, and these words are true not only of this world. These other sheep also hear and know my voice, and I have promised the Father that they shall all be brought into one fold, one brotherhood of the sons of God. And then shall you all know the voice of one shepherd, the true shepherd, and shall all acknowledge the fatherhood of God.
165:2.10 (1819.6) ״ותדעו מדוע אוהב אותי אבי ומדוע הפקיד בידי את כל הצאן במחוזות האלה; זאת לפי שהאב יודע שלא אכשל בשמירה על הצאן, שלא אטוש אותן, ואם אדרש – אתן את נפשי בעדם ללא היסוס בשירות כל עדרי הצאן הרבים הללו. אך שימו לב כי אם אתן נפשי – אָשׁוּב וְאֶקָּחֶהָ. וְאִישׁ לֹא יִקָּחֶנָּה מֵאִתִּי, כִּי אִם אֲנִי מֵעַצְמִי אֶתְּנֶנָּה. יֶשׁ בְּיָדִי לָתֵת אֹתָהּ, וּבְיָדִי לָשׁוּב וְלְקַחְתָּהּ. אף כי לא תוכלו להבין את זאת, סמכות שכזו קיבלתי מעם אבי עוד לפני היות העולם הזה.״		165:2.10 (1819.6) “And so shall you know why the Father loves me and has put all of his flocks in this domain in my hands for keeping; it is because the Father knows that I will not falter in the safeguarding of the sheepfold, that I will not desert my sheep, and that, if it shall be required, I will not hesitate to lay down my life in the service of his manifold flocks. But, mind you, if I lay down my life, I will take it up again. No man nor any other creature can take away my life. I have the right and the power to lay down my life, and I have the same power and right to take it up again. You cannot understand this, but I received such authority from my Father even before this world was.”
165:2.11 (1819.7) שליחיו של ישוע התבלבלו לשמע הדברים הללו, תלמידיו הוכו בתדהמה, ואילו הפרושים מירושלים ומסביבותיה הלכו אל תוך הלילה ואמרו, ״שֵׁד בּוֹ, אוֹ מְשֻׁגָּע הוּא.״ ואולם, אחדים מן המורים הירושלמים אמרו: ״הוא מדבר מתוך סמכות; ובכלל, מי אי-פעם ראה אִישׁ אֲשֶׁר שֵׁד בּוֹ אשר יוּכַל לִפְקֹחַ עֵינֵי עִוורִ מלידה, או לעשות את כל הדברים הנפלאים אשר עשה האדם הזה?״		165:2.11 (1819.7) When they heard these words, his apostles were confused, his disciples were amazed, while the Pharisees from Jerusalem and around about went out into the night, saying, “He is either mad or has a devil.” But even some of the Jerusalem teachers said: “He speaks like one having authority; besides, who ever saw one having a devil open the eyes of a man born blind and do all of the wonderful things which this man has done?”
165:2.12 (1819.8) למחרת, מחצית מן המורים היהודיים הצהירו על אמונתם בישוע, ואילו מחציתם האחרת חזרו מבוהלים אל בתיהם, לירושלים.		165:2.12 (1819.8) On the morrow about half of these Jewish teachers professed belief in Jesus, and the other half in dismay returned to Jerusalem and their homes.
3. הדרשה בשבת בפלה ^top		3. Sabbath Sermon at Pella ^top
165:3.1 (1819.9) עד לסוף חודש ינואר מנו ההמונים של אחר הצהריים של ימי שבת כמעט שלושת-אלפים איש. ביום שבת ה-28 בינואר נשא ישוע את הדרשה הזכורה לטוב על ״אמון ומוכנות רוחנית.״ לאחר הערות מקדמיות של שמעון פטרוס, אמר המאסטר כך:		165:3.1 (1819.9) By the end of January the Sabbath-afternoon multitudes numbered almost three thousand. On Saturday, January 28, Jesus preached the memorable sermon on “Trust and Spiritual Preparedness.” After preliminary remarks by Simon Peter, the Master said:
165:3.2 (1820.1) ״את אשר אמרתי פעמים רבות לשליחיי ולתלמידיי, אכריז כעת בפני ההמון: אף כי רבים מן הפרושים הללו הינם כנים בלבבם וכמה מהם אף מצויים כאן כתלמידיי, היזהרו משאור הפרושים, שהינו צביעות אשר נולדה מן השיפוטיות ואשר ניזונה מן השעבוד למסורת. עוד מעט תבינו כולכם את אשר אני אומר. כל מה שכעת סמוי מעיניכם, יתגלה כאשר יסיים בן האדם את משימתו בגוף בשר ודם על-פני האדמה.		165:3.2 (1820.1) “What I have many times said to my apostles and to my disciples, I now declare to this multitude: Beware of the leaven of the Pharisees which is hypocrisy, born of prejudice and nurtured in traditional bondage, albeit many of these Pharisees are honest of heart and some of them abide here as my disciples. Presently all of you shall understand my teaching, for there is nothing now covered that shall not be revealed. That which is now hid from you shall all be made known when the Son of Man has completed his mission on earth and in the flesh.
165:3.3 (1820.2) ״בקרוב, בקרוב מאוד, תצאנה לאור ותוכרזנה באוזני-כל תכניותיהם של אויבינו, הנרקמות כעת בסתר ובחשיכה. אבל לכם, ידידיי, אומר כי כאשר יבקשו להשמיד את בן האדם, אל תפחדו מהם. אַל תִּירְאוּ מִן הַמְמִיתִים אֶת הַגּוּף, וְאַחֲרֵי כֵן אֵין לְאֵל יָדָם לְהָרַע עוֹד. אורה אתכם לא להתיירא מפני דבר, לא בשמים ולא בארץ, אלא לשמוח בידיעתכם את זה אשר יכול לגאול אתכם מן החטא כולו ולהציגכם חסרי-רבב למשפט היקום.		165:3.3 (1820.2) “Soon, very soon, will the things which our enemies now plan in secrecy and in darkness be brought out into the light and be proclaimed from the housetops. But I say to you, my friends, when they seek to destroy the Son of Man, be not afraid of them. Fear not those who, although they may be able to kill the body, after that have no more power over you. I admonish you to fear none, in heaven or on earth, but to rejoice in the knowledge of Him who has power to deliver you from all unrighteousness and to present you blameless before the judgment seat of a universe.
165:3.4 (1820.3) ״הֲלֹא תִּימָכֵרְנָה שְׁתֵּי צִפֳּרִים בְּאִסָּר? ואף כאשר ירפרפו בכנפיהן בבקשן את מזונן, אף אחת מהן לא תתקיים ללא ידיעת האב, מקור החיים כולם. ולשומרות השרפיות, גַּם שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם נִמְנוֹת כֻּלָּן. ואם נכון כל זה, מדוע זה תתייראו מזוטות חיי היום-יום? אומר אני לכם: אַל תִּירָאוּ, הִנֵּה יְקַרְתֶּם מִצִּפֳּרִים רַבּוֹת.		165:3.4 (1820.3) “Are not five sparrows sold for two pennies? And yet, when these birds flit about in quest of their sustenance, not one of them exists without the knowledge of the Father, the source of all life. To the seraphic guardians the very hairs of your head are numbered. And if all of this is true, why should you live in fear of the many trifles which come up in your daily lives? I say to you: Fear not; you are of much more value than many sparrows.
165:3.5 (1820.4) ״לכל מי אשר אמיץ דיו להודות באמונה בבשורתי לִפְנֵי הָאָדָם, אוֹדֶה בּוֹ גַם אָנִי לִפְנֵי הַמָלְאַכִיוֹת אֲשֶׁר בַּשָׁמָיִם; וַאֲשֶׁר יְכַחֵשׁ בְּיוֹדְעִין אֶת אֱמֶת תּוֹרָתִי לִפְנֵי הָאָדָם, תתכחש אליו שומרת הגורל לִפְנֵי הַמָלְאַכִיוֹת אֲשֶׁר בַּשָׁמָיִם.		165:3.5 (1820.4) “All of you who have had the courage to confess faith in my gospel before men I will presently acknowledge before the angels of heaven; but he who shall knowingly deny the truth of my teachings before men shall be denied by his guardian of destiny even before the angels of heaven.
165:3.6 (1820.5) ״גדפו כרצונכם את בן האדם, וייסלח לכם; אבל המתיימר לגדף את האל, יתקשה למצוא מחילה. אלה המרחיקים לכת ומייחסים ביודעין את מעשי האל לכוחות הרשע, אלה הינם המורדים במתכוון הרחוקים מלבקש מחילה על חטאיהם.		165:3.6 (1820.5) “Say what you will about the Son of Man, and it shall be forgiven you; but he who presumes to blaspheme against God shall hardly find forgiveness. When men go so far as knowingly to ascribe the doings of God to the forces of evil, such deliberate rebels will hardly seek forgiveness for their sins.
165:3.7 (1820.6) ״וְכַאֲשֶׁר יָבִיאוּ אֶתְכֶם אֶל-בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְלִפְנֵי הָרָשֻׁיּוֹת וְהַשַּׁלִּיטִים, אַל תִּדְאֲגוּ אֵיךְ תִּצְטַדְּקוּ וּבַמֶּה תִּצְטַדְּקוּ וּמַה תְּדַבֵּרו, כִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בְּקִרְבֶכֵם הוּא יוֹרֶה אֶתְכֶם בַּשָּׁעָה הַהִיא אֶת הַנָּכוֹן לְדַבֵּר בִּזְכוּת בְּשׂוֹרָת הַמָלְכוּת.		165:3.7 (1820.6) “And when our enemies bring you before the rulers of the synagogues and before other high authorities, be not concerned about what you should say and be not anxious as to how you should answer their questions, for the spirit that dwells within you shall certainly teach you in that very hour what you should say in honor of the gospel of the kingdom.
165:3.8 (1820.7) ״עד מתי תשתהו בגיא ההחלטה? מדוע זה תתלבטו בין שתי הדעות? מדוע שיהודי, או גוי, יהסס לקבל את הבשורות הטובות, את הידיעה כי הוא הינו בן האל הנצחי? כמה זמן יידרש לנו בכדי לשכנע אתכם לקבל בשמחה את מורשתכם הרוחנית? אני באתי אל העולם הזה בכדי לגלות לכם את האב, ובכדי להוביל אתכם אל האב. את החלק הראשון השלמתי, אבל את החלק השני לא אוכל להשלים ללא הסכמתכם; לעולם לא ייאלץ האב אדם לבוא בשערי המלכות. מעולם הייתה ולעולם תעמוד זו ההזמנה: וְהַצָּמֵא יָבוֹא, וְהֶחָפֵץ יִיקַח מַיִם חַיִּים חִנָּם.״		165:3.8 (1820.7) “How long will you tarry in the valley of decision? Why do you halt between two opinions? Why should Jew or gentile hesitate to accept the good news that he is a son of the eternal God? How long will it take us to persuade you to enter joyfully into your spiritual inheritance? I came into this world to reveal the Father to you and to lead you to the Father. The first I have done, but the last I may not do without your consent; the Father never compels any man to enter the kingdom. The invitation ever has been and always will be: Whosoever will, let him come and freely partake of the water of life.”
165:3.9 (1820.8) וכאשר סיים ישוע לומר את דבריו, רבים הלכו להיטבל בידי השליחים במי הירדן, בשעה שהוא המשיך להאזין לשאלות הנותרים.		165:3.9 (1820.8) When Jesus had finished speaking, many went forth to be baptized by the apostles in the Jordan while he listened to the questions of those who remained.
4. חלוקת הירושה ^top		4. Dividing the Inheritance ^top
165:4.1 (1821.1) בעת שהשליחים הטבילו מאמינים, שוחח המאסטר עם אלה אשר נותרו מאחור. אז בא אליו אדם צעיר אחד ואמר: ״מאסטר, אבי נפטר והוריש לאחי ולי רכוש רב, אבל אחי מסרב לתת לי את החלק אשר שייך לי. האם תוכל לבקש מאחי לחלוק עמי את הירושה?״ ישוע התרעם-קמעה על כך שהצעיר החומרני הזה העלה לדיון סוגיה עסקית שכזו; אך הוא התקדם והשתמש בשאלה אשר נשאל בכדי להמשיך וללמד. אמר ישוע: ״בֶּן אָדָם, מִי שָׂמַנִי עֲלֵיכֶם לְשֹׁפֵט וְלִמְחַלֵּק? מאיפה קיבלת את הרעיון שאני מתעסק בענייני החומר של העולם?״ ואז הוא נפנה אל כלל הנוכחים, ואמר: ״רְאוּ וְהִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִבְּצֹעַ בָּצַע, כִּי חַיֵּי הָאָדָם אֵינָם תְּלוּיִים בְּהַרְבּוֹת קִנְיַינָיו. האושר איננו טמון בכוחו של העושר, והשמחה איננה נובעת מן הקניין. הרכוש, כשהוא לעצמו, איננו מקולל, אבל פעמים רבות תוביל אהבת העושר להתמסרות לדברי העולם ולהתעוורות הנשמה באשר ליופי הרוחני של מציאויות הרוח של מלכות האל אשר בארץ ושל שמחת חיי הנצח אשר בשמים.		165:4.1 (1821.1) As the apostles baptized believers, the Master talked with those who tarried. And a certain young man said to him: “Master, my father died leaving much property to me and my brother, but my brother refuses to give me that which is my own. Will you, then, bid my brother divide this inheritance with me?” Jesus was mildly indignant that this material-minded youth should bring up for discussion such a question of business; but he proceeded to use the occasion for the impartation of further instruction. Said Jesus: “Man, who made me a divider over you? Where did you get the idea that I give attention to the material affairs of this world?” And then, turning to all who were about him, he said: “Take heed and keep yourselves free from covetousness; a man’s life consists not in the abundance of the things which he may possess. Happiness comes not from the power of wealth, and joy springs not from riches. Wealth, in itself, is not a curse, but the love of riches many times leads to such devotion to the things of this world that the soul becomes blinded to the beautiful attractions of the spiritual realities of the kingdom of God on earth and to the joys of eternal life in heaven.
165:4.2 (1821.2) ״הבה ואספר לכם סיפור. שְׂדֵה אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד עָשָׂה תְּבוּאָה הַרְבֵּה. וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ הַאִישׁ לֵאמֹר: ׳מָה אֶעֱשֶׂה כִּי אֵין לִי מָקוֹם לֶאֱסוֹף אֶת תְּבוּאָתִי?׳ חשב האיש על הבעיה ואמר: ׳אֶת זֹאת אֶעֱשֶׂה; הָרֹס אֲסָמַי וּבָנֹה גְּדוֹלִים מֵהֶם, וְאֶכְנְסָה שָׁמָּה אֶת-כָּל-יְבוּלִי וְטוּבִ. וְאֹמַר לְנַפְשִׁי, נַפְשִׁי, יֶשׁ לָךְ טוֹבָה הַרְבֵּה לְשָׁנִים רַבּוֹת; הִנָּפְשִׁי, אִכְלִי, שְׁתִי וְשִׂישִׂי.׳		165:4.2 (1821.2) “Let me tell you a story of a certain rich man whose ground brought forth plentifully; and when he had become very rich, he began to reason with himself, saying: ‘What shall I do with all my riches? I now have so much that I have no place to store my wealth.’ And when he had meditated on his problem, he said: ‘This I will do; I will pull down my barns and build greater ones, and thus will I have abundant room in which to store my fruits and my goods. Then can I say to my soul, soul, you have much wealth laid up for many years; take now your ease; eat, drink, and be merry, for you are rich and increased in goods.’
165:4.3 (1821.3) ״אבל אדם עשיר זה היה גם כסיל. הוא סיפק את צורכי החומר לדעתו ולגופו, אך לא צלח ברכישת אוצרות השמים לשם סיפוק הרוח ולשם גאולת הנשמה. ואפילו אז, הוא לא זכה ליהנות מן האוצרות אשר צבר, שכן באותו הלילה ממש נדרשה ממנו נשמתו. באותו לילה באו שודדים אשר פרצו אל ביתו והרגוהו, ולאחר שבזזו את אסמיו, שרפו את כל אשר נותר. ויורשיו נפלו לכדי מלחמה על הרכוש אשר השודדים הללו הותירו מאחור. אדם זה צבר לעצמו רכוש רב על-פני האדמה, אבל לא היה עשיר עבור אלוהים.״		165:4.3 (1821.3) “But this rich man was also foolish. In providing for the material requirements of his mind and body, he had failed to lay up treasures in heaven for the satisfaction of the spirit and for the salvation of the soul. And even then he was not to enjoy the pleasure of consuming his hoarded wealth, for that very night was his soul required of him. That night there came the brigands who broke into his house to kill him, and after they had plundered his barns, they burned that which remained. And for the property which escaped the robbers his heirs fell to fighting among themselves. This man laid up treasures for himself on earth, but he was not rich toward God.”
165:4.4 (1821.4) ישוע דן כך בעניינו של הצעיר הזה ובירושתו, משום שידע שהצרה שלו הייתה החמדנות. אילולא כך היה הדבר, לא היה המאסטר מתערב, לפי שמעולם הוא לא התערב בענייני העולם הזמניים, לא באלה של שליחיו, וקל וחומר שלא באלה של תלמידיו.		165:4.4 (1821.4) Jesus thus dealt with the young man and his inheritance because he knew that his trouble was covetousness. Even if this had not been the case, the Master would not have interfered, for he never meddled with the temporal affairs of even his apostles, much less his disciples.
165:4.5 (1821.5) כאשר סיים ישוע את הסיפור, קם אדם אחר ושאל אותו: ״׳מאסטר, יודע אני כי שליחיך מכרו את כל רכושם בכדי ללכת אחריך, וכי רכושם מוחזק במשותף בדומה לאיסיים; אבל האם תבקש מכולנו, מתלמידיך, לעשות כן? האם זהו חטא להיות בעלים של עושר אשר הושג ביושר?״ ועל השאלה הזו ענה ישוע: ״ידידי, אין זה חטא להיות בעליו של עושר אשר הושג ביושר; אך זהו חטא להפוך את העושר החומרי לאוצרות אשר מושכים אותך מלהקדיש את תשומת לבך לעיסוקי הרוח של המלכות. אין זה חטא להיות בעליו של רכוש ארצי אשר הושג ביושר, בתנאי שאוצרך הוא בשמים, כִּי בִמְקוֹם אֲשֶׁר אוֹצַרְכֶם בּוֹ, שָׁם יִהְיֶה גַם לְבַבְכֶם. יש הבדל גדול בין עושר אשר מוביל לחמדנות ולאנוכיות, לזה שמוחזק ומחולק ברוח של מנהיגות בידי אלה אשר צברו שפע של עושר ארצי, ואשר תורמים בנדיבות בכדי לתמוך באלה אשר מקדישים את כל כוחותיהם לעבודת המלכות. רבים מאלה כאן אשר אין להם כסף משתכנים ומואכלים בעיר האוהלים ההיא, משום שגברים ונשים ליברליים ובעלי-אמצעים תרמו למארחכם, דוד זבדיה, בדיוק לשם הצרכים האלה.		165:4.5 (1821.5) When Jesus had finished his story, another man rose up and asked him: “Master, I know that your apostles have sold all their earthly possessions to follow you, and that they have all things in common as do the Essenes, but would you have all of us who are your disciples do likewise? Is it a sin to possess honest wealth?” And Jesus replied to this question: “My friend, it is not a sin to have honorable wealth; but it is a sin if you convert the wealth of material possessions into treasures which may absorb your interests and divert your affections from devotion to the spiritual pursuits of the kingdom. There is no sin in having honest possessions on earth provided your treasure is in heaven, for where your treasure is there will your heart be also. There is a great difference between wealth which leads to covetousness and selfishness and that which is held and dispensed in the spirit of stewardship by those who have an abundance of this world’s goods, and who so bountifully contribute to the support of those who devote all their energies to the work of the kingdom. Many of you who are here and without money are fed and lodged in yonder tented city because liberal men and women of means have given funds to your host, David Zebedee, for such purposes.
165:4.6 (1822.1) ״אך אל נא תשכחו אף-פעם כי אחרי ככלות הכול, העושר הינו בר-חלוף. ולעיתים קרובות מדי, אהבת הכסף מאפילה על הראייה הרוחנית, ואפילו מחסלת אותה. אל תיכשלו בזיהוי הסכנה הטמונה במקרה שבו העושר, במקום להיות משרתכם, הופך לאדונכם.״		165:4.6 (1822.1) “But never forget that, after all, wealth is unenduring. The love of riches all too often obscures and even destroys the spiritual vision. Fail not to recognize the danger of wealth’s becoming, not your servant, but your master.”
165:4.7 (1822.2) ישוע לא הנחה להזניח, להתבטל, או להיות אדיש למילוי הצרכים הפיזיים של משפחתו של האדם, ואף לא להסתמך על נדבות. אך הוא אכן לימד כי נדרש להכפיף את החומרי ובר-החלוף לרווחתהּ של הנשמה ולהתקדמותו של הטבע הרוחני במלכות השמים.		165:4.7 (1822.2) Jesus did not teach nor countenance improvidence, idleness, indifference to providing the physical necessities for one’s family, or dependence upon alms. But he did teach that the material and temporal must be subordinated to the welfare of the soul and the progress of the spiritual nature in the kingdom of heaven.
165:4.8 (1822.3) ואז, בשעה שהקהל ירד אל הנהר בכדי לצפות בהטבלה, ניגש האדם הראשון אל ישוע בפרטיות על-מנת לדון בירושתו. הוא חשב שישוע נהג בו בחומרה. ולאחר שהמאסטר שמע אותו שוב, הוא ענה: ״בני, למה ביום שכזה אתה מחמיץ את ההזדמנות לאכול מלחם החיים ומעדיף להמשיך ולהזין את נטיותיך החמדניות? האם אינך יודע שבקשתך תידון באופן צודק אם תגיש תלונה אל בית הדין של בית הכנסת? האם אינך רואה כי אני פועל בכדי להבטיח שתדע על הירושה השמימית שלך? האם לא קראת בתורה: ׳יש את העשיר שמקמץ מאוד, וזהו גמולו: אומר הוא, מצאתי מנוחה ואוכל את פירותיי, ואיננו יודע מה יביא עליו הזמן, וכן שנגזר עליו להותיר את כל רכושו לאחרים בשעה שימות.׳ האם לא קראת את המצווה: ׳לא תחמוד.׳ ושוב, ׳שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ, וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ.׳ האם קראת בתהילים כי ׳וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ יְהוָה,׳ וכי ׳טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים.׳ ׳חַיִל כִּי יָנוּב, אַל תָּשִׁיתוּ לֵב.׳ האם קראת את ירמיהו אשר אמר, ׳כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל׳; ואמת דיבר יחזקאל כאשר אמר, ׳כִּי עֲגָבִים בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים, אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ.׳״		165:4.8 (1822.3) Then, as the people went down by the river to witness the baptizing, the first man came privately to Jesus about his inheritance inasmuch as he thought Jesus had dealt harshly with him; and when the Master had again heard him, he replied: “My son, why do you miss the opportunity to feed upon the bread of life on a day like this in order to indulge your covetous disposition? Do you not know that the Jewish laws of inheritance will be justly administered if you will go with your complaint to the court of the synagogue? Can you not see that my work has to do with making sure that you know about your heavenly inheritance? Have you not read the Scripture: ‘There is he who waxes rich by his wariness and much pinching, and this is the portion of his reward: Whereas he says, I have found rest and now shall be able to eat continually of my goods, yet he knows not what time shall bring upon him, and also that he must leave all these things to others when he dies.’ Have you not read the commandment: ‘You shall not covet.’ And again, ‘They have eaten and filled themselves and waxed fat, and then did they turn to other gods.’ Have you read in the Psalms that ‘the Lord abhors the covetous,’ and that ‘the little a righteous man has is better than the riches of many wicked.’ ‘If riches increase, set not your heart upon them.’ Have you read where Jeremiah said, ‘Let not the rich man glory in his riches’; and Ezekiel spoke truth when he said, ‘With their mouths they make a show of love, but their hearts are set upon their own selfish gain.’”
165:4.9 (1822.4) שילח ישוע את הצעיר לדרכו ואמר לו: ״בְּנִי, כִּי מַה יּוֹעִיל לְךָ שֶׁתִּקְנֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם וְתְּאבַּד אֶת נַפְשֶׁךָ?״		165:4.9 (1822.4) Jesus sent the young man away, saying to him, “My son, what shall it profit you if you gain the whole world and lose your own soul?”
165:4.10 (1822.5) לאדם אחר, אשר עמד בסמוך ושאל את ישוע מה יהיה על העשירים ביום הדין, הוא ענה: ״לא באתי לכאן בכדי לשפוט את העשירים, ואף לא את העניים, אבל החיים אשר חי האדם יועמדו למשפט לעיני כל. לצדו של כל שיקול אחר אשר ראוי לעשירים לשקול, כל מי שלו רכוש גדול, ראוי לו לשאול לכל הפחות שלוש שאלות, ואלה הן:		165:4.10 (1822.5) To another standing near by who asked Jesus how the wealthy would stand in the day of judgment, he replied: “I have come to judge neither the rich nor the poor, but the lives men live will sit in judgment on all. Whatever else may concern the wealthy in the judgment, at least three questions must be answered by all who acquire great wealth, and these questions are:
165:4.11 (1822.6) ״1. כמה רכוש צברת?		165:4.11 (1822.6) “1. How much wealth did you accumulate?
165:4.12 (1822.7) ״2. כיצד השגת את העושר הזה?		165:4.12 (1822.7) “2. How did you get this wealth?
165:4.13 (1822.8) ״3. כיצד השתמשת בעושר שלך?״		165:4.13 (1822.8) “3. How did you use your wealth?”
165:4.14 (1822.9) אז הלך ישוע אל אוהלו בכדי לנוח במשך זמן-מה לפני ארוחת הערב. וכאשר סיימו השליחים להטביל, ביקשו גם הם לשוחח עמו על העושר אשר בארץ ועל האוצרות אשר בשמים, אך הוא ישן.		165:4.14 (1822.9) Then Jesus went into his tent to rest for a while before the evening meal. When the apostles had finished with the baptizing, they came also and would have talked with him about wealth on earth and treasure in heaven, but he was asleep.
5. שיחות עם השליחים על העושר ^top		5. Talks to the Apostles on Wealth ^top
165:5.1 (1823.1) באותו הערב לאחר הארוחה, כאשר ישוע והשנים-עשר נפגשו למפגש היומי שלהם, שאל אנדראס: ״מאסטר, בזמן שהטבלנו את המאמינים, דברת ארוכות עם הקהל אשר נותר מאחור ואת זאת לא שמענו. האם תסכים לחזור לטובתנו על אשר אמרת?״ ובתשובה לשאלתו של אנדראס ענה ישוע:		165:5.1 (1823.1) That evening after supper, when Jesus and the twelve gathered together for their daily conference, Andrew asked: “Master, while we were baptizing the believers, you spoke many words to the lingering multitude which we did not hear. Would you be willing to repeat these words for our benefit?” And in response to Andrew’s request, Jesus said:
165:5.2 (1823.2) ״כן, אנדראס, אדבר אתכם על ענייני העושר והפרנסה. אבל על דבריי אליכם, השליחים, להיות מעט שונים מאלה אשר אמרתי לתלמידים ולהמונים, משום שאתם ויתרתם על הכול, לא רק בכדי ללכת אחרי, אלא גם בכדי להיות מוסמכים כשגרירי המלכות. לאחר התנסות בת שנים אחדות, אתם כבר יודעים כי האב אשר למלכותו אתם מטיפים לא יזנח אתכם. הקדשתם את חייכם לסעד המלכות; ולפיכך, אין לכם ממה לחשוש באשר לענייני העולם החולף, למה שתאכלו, אפילו לא לגוף, ואף לא למה שתלבשו. בריאותה של הנשמה דורשת יותר מאשר מזון ומשקה; ההתקדמות הרוחנית חשובה בהרבה מן הצורך במלבוש. כאשר אתם מתפתים להטיל ספק בביטחון מזונכם, חישבו על העורבים; הם אינם זורעים ואף לא קוצרים, אין להם אסמים ואף לא מחסנים, ואף-על-פי-כן, מספק האב לכל אחד ואחד מהם אשר מבקש את מזונו. וכמה יקרים אתם הרבה יותר מן העורבים! וחוץ מזה, כל החששות והספקות המכרסמים בכם לא יועילו בכדי לספק את צרכיכם החומריים. האם מי מן החששות יכול להוסיף אצבע לקומתכם, או עוד יום לחייכם? ומכיוון שעניינים אלה אינם בידכם, למה לכם לדאוג מכל הבעיות האלה?		165:5.2 (1823.2) “Yes, Andrew, I will speak to you about these matters of wealth and self-support, but my words to you, the apostles, must be somewhat different from those spoken to the disciples and the multitude since you have forsaken everything, not only to follow me, but to be ordained as ambassadors of the kingdom. Already have you had several years’ experience, and you know that the Father whose kingdom you proclaim will not forsake you. You have dedicated your lives to the ministry of the kingdom; therefore be not anxious or worried about the things of the temporal life, what you shall eat, nor yet for your body, what you shall wear. The welfare of the soul is more than food and drink; the progress in the spirit is far above the need of raiment. When you are tempted to doubt the sureness of your bread, consider the ravens; they sow not neither reap, they have no storehouses or barns, and yet the Father provides food for every one of them that seeks it. And of how much more value are you than many birds! Besides, all of your anxiety or fretting doubts can do nothing to supply your material needs. Which of you by anxiety can add a handbreadth to your stature or a day to your life? Since such matters are not in your hands, why do you give anxious thought to any of these problems?
165:5.3 (1823.3) ״הִתְבּוֹננוּ-נָא אֶל שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה הַצוֹמְחוֹת; לֹא יַעַמְלוּ וְלֹא יִטְווּ; וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם, כִּי גַם שְׁלֹמֹה בְּכָל-הֲדָרוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֵנָּה. וְאִם כָּכָה מַלְבִּישׁ הַאֱלוֹהִים אֶת חֲצִיר הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הַיּוֹם צֹּמֵחַ וּמָחָר יוּשְׁלָךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אַף כִּי אֶתְכֶם, שָׁגְרִירֵי מָלְכוּת הַשָׁמַיִם. הוֹ אָתֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה! אם תקדישו את עצמכם בלבב שלם להטפה לבשורת המלכות, אין לכם מה לפקפק באשר לפרנסתכם ולפרנסת המשפחות אשר עזבתם. אם באמת תקדישו את חייכם לבשורה, חיו על-פי הבשורה. אם הנכם אך תלמידים מאמינים, עליכם לפרנס את עצמכם ולתרום לפרנסת כל אלה אשר מלמדים, מטיפים ומרפאים. אם אתם דואגים ללחם ולמים, במה שונים אתם מכל עממי העולם הדואגים לאותם צרכים ממש? הקדישו את עצמכם לעבודתכם, והאמינו כי הן האב והן אנוכי יודעים את צרכיכם. ואחת ולתמיד הנני מבטיחכם, כי אם תקדישו את חייכם לעבודת המלכות, כל צרכיכם ימולאו. בקשו את הדבר הגדול, ובו תמצאו את הקטן יותר; בקשו את השמימי, והארצי בו יימצא. הצל מגיע לבטח לאחר המהות.		165:5.3 (1823.3) “Consider the lilies, how they grow; they toil not, neither do they spin; yet I say to you, even Solomon in all his glory was not arrayed like one of these. If God so clothes the grass of the field, which is alive today and tomorrow is cut down and cast into the fire, how much more shall he clothe you, the ambassadors of the heavenly kingdom. O you of little faith! When you wholeheartedly devote yourselves to the proclamation of the gospel of the kingdom, you should not be of doubtful minds concerning the support of yourselves or the families you have forsaken. If you give your lives truly to the gospel, you shall live by the gospel. If you are only believing disciples, you must earn your own bread and contribute to the sustenance of all who teach and preach and heal. If you are anxious about your bread and water, wherein are you different from the nations of the world who so diligently seek such necessities? Devote yourselves to your work, believing that both the Father and I know that you have need of all these things. Let me assure you, once and for all, that, if you dedicate your lives to the work of the kingdom, all your real needs shall be supplied. Seek the greater thing, and the lesser will be found therein; ask for the heavenly, and the earthly shall be included. The shadow is certain to follow the substance.
165:5.4 (1823.4) ״אתם הנכם אך קבוצה קטנה, אבל אם תאמינו ולא תיכשלו בפחד, הנני מכריז כי אבי מוצא לנכון לתת לכם את המלכות הזו. מצאתם את אוצרכם בכיסים אֲשֶׁר לֹא יִבְלוּ, אֲשֶׁר גַּנָּב לֹא יִקְרַב אֵלָיו וְסָס לֹא יֹאכְלֵהוּ. וכפי שאמרתי לקהל האנשים, בָּמְקוֹם בּוֹ אוֹצַרְכֶם, שָׁם יִהְיֶה גַם לְבַבְכֶם.		165:5.4 (1823.4) “You are only a small group, but if you have faith, if you will not stumble in fear, I declare that it is my Father’s good pleasure to give you this kingdom. You have laid up your treasures where the purse waxes not old, where no thief can despoil, and where no moth can destroy. And as I told the people, where your treasure is, there will your heart be also.
165:5.5 (1824.1) ״אבל בעבודה אשר מזומנת לכם, ובמה שייוותר לאחר שאלך אני אל האב, מחכֶּה לכם מבחן קשה. שומה עליכם לעמוד על המשמר אל מול הפחד והספק. כל אחד מכם, שִׁמְרוּ עַל מָתְנֵיכֶםּ חֲגוּרִים וְעַל הַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים. וְאַתֶּם, הֱיוּ דומִים לָאֲנָשִׁים הַמְחַכִּים לַאָדוֹנֶיהֵם מָתַי יָשׁוּב מִן הַחֲתוּנָה, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא וְדָפַק יִפְתְּחוּ לוֹ כְּרָגַע. אַשְׁרֵי הָעֲבָדִים הָהֵם, אֲשֶׁר הָאָדוֹן בְּבוֹאוֹ יִמְצָאֵם שֹׁקְדִים, כִּי יִתְאַזֵּר וְיוֹשִׁיבֵם וְהָלַךְ וְשֵׁרֵת אוֹתָם. אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כי משבר עומד להגיע אל חייכם, וראוי לכם לעמוד על המשמר ולהתכונן.		165:5.5 (1824.1) “But in the work which is just ahead of us, and in that which remains for you after I go to the Father, you will be grievously tried. You must all be on your watch against fear and doubts. Every one of you, gird up the loins of your minds and let your lamps be kept burning. Keep yourselves like men who are watching for their master to return from the marriage feast so that, when he comes and knocks, you may quickly open to him. Such watchful servants are blessed by the master who finds them faithful at such a great moment. Then will the master make his servants sit down while he himself serves them. Verily, verily, I say to you that a crisis is just ahead in your lives, and it behooves you to watch and be ready.
165:5.6 (1824.2) ״וְאֶת זֹאת דְּעוּ, אֲשֶׁר לוּ יָדַע בַּעַל הַבַּיִת בְּאֵי-זוֹ אַשְׁמוּרָה יָבֹא הַגַּנָּב, כִּי עַתָּה שָׁקַד וְלֹא הִנִּיחַ לַחְתוֹר אֶת-בֵּיתוֹ. לָכֵן, הֱיוּ נְכוֹנִים גַּם אַתֶּם, כִּי בְשָׁעָה וּבְדֶרֶךְ אֲשֶׁר לֹא תְדַמּוּ, יַעֲזוֹב בֶּן-הָאָדָם.״		165:5.6 (1824.2) “You well understand that no man would suffer his house to be broken into if he knew what hour the thief was to come. Be you also on watch for yourselves, for in an hour that you least suspect and in a manner you think not, shall the Son of Man depart.”
165:5.7 (1824.3) במשך מספר דקות ישבו השנים-עשר בדממה. כמה מן האזהרות האלה הם שמעו קודם לכן, אך לא באופן שבו הן הוצגו בפעם הזאת.		165:5.7 (1824.3) For some minutes the twelve sat in silence. Some of these warnings they had heard before but not in the setting presented to them at this time.
6. תשובה לשאלתו של פטרוס ^top		6. Answer to Peter’s Question ^top
165:6.1 (1824.4) שאל שמעון פטרוס בעת שהם ישבו וחשבו: ״האם אתה מספר לנו, שליחיך, את המשל, או שמא מיועד הוא לכלל התלמידים?״ וענה ישוע:		165:6.1 (1824.4) As they sat thinking, Simon Peter asked: “Do you speak this parable to us, your apostles, or is it for all the disciples?” And Jesus answered:
165:6.2 (1824.5) ״בשעת הניסיון מתגלה נשמתו של אדם; הניסיון מגלה את מה שבאמת מצוי בלב. כשהאדון מנסה את העבד, וכשהעבד עומד בניסיון בהצלחה, או אז יוכל אדון הבית להפקיד בידיו של עבד שכזה את האחריות לדאגה לילדיו ולהזנתם. כך, בקרוב אוכל גם אני לדעת על מי אוכל לסמוך שידאג לילדיי לאחר שאני אשוב אל האב. כמו האדון אשר מפקיד את העבד הנאמן והנבון על ענייני משפחתו, כך ארומם אני את אלה אשר יעמדו במבחני השעה הזאת אל ענייני מלכותי.		165:6.2 (1824.5) “In the time of testing, a man’s soul is revealed; trial discloses what really is in the heart. When the servant is tested and proved, then may the lord of the house set such a servant over his household and safely trust this faithful steward to see that his children are fed and nurtured. Likewise, will I soon know who can be trusted with the welfare of my children when I shall have returned to the Father. As the lord of the household shall set the true and tried servant over the affairs of his family, so will I exalt those who endure the trials of this hour in the affairs of my kingdom.
165:6.3 (1824.6) ״אבל, אם העבד עצל ומתחיל לוֹמָר בְּלִבּוֹ ׳מְאַחֵר אֲדֹנִי לָבוֹא,׳ וְהִכָּה אֶת חֲבֵרָיו וְאָכַל וְשָׁתָה עִם הַסּוֹבְאִים, בּוֹא יָבוֹא אֲדֹנֵי הָעֶבֶד הַהוּא בְּיוֹם לֹא יְצַפֶּה וּבְשָׁעָה לֹא יֵדָע, יגלה את חוסר-נאמנותו ויגרשו בבושת-פנים. לכן, טוב תעשו אם תכינו את עצמכם ליום שבו פתע תזכו לביקור לא-צפוי. זכרו כי הרבה ניתן לכם; ולפיכך, גם הרבה יתבקש מכם. מבחנים עזים עומדים לפניכם. וְיֵשׁ לִי לְהִיטָבֵּל טְבִילָה אַחָת, וּמַה יֵּצַר לִי עַד כִּי תְכֻלֶּה. אתם מטיפים לשלום בארץ, אך משימתי לא תביא לשלום בענייני העולם – לפחות לא לזמן-מה. כִּי מֵעַתָּה חֲמִשָּׁה בְּבַיִת אֶחָד יֵחָלֵקוּ שְׁלשָׁה עַל שְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם עַל שְׁלשָׁה אשר דוחים את הבשורה. הבשורה אשר לה תטיפו עתידה להעמיד אלה כנגד אלה חברים, קרובים ואהובים. אכן, בלבו של כל המאמין ישרור שקט מתמשך וגדול יותר, אך השלום על-פני האדמה לא ישרור בטרם כולם יסכימו להאמין, ויקבלו את מורשתם המופלאה כבני האל. וחרף כל זאת, לכו אל קצוות הארץ והטיפו לבשורה הזו באוזני כל האומות; כל גבר, כל אישה וכל ילד.״		165:6.3 (1824.6) “But if the servant is slothful and begins to say in his heart, ‘My master delays his coming,’ and begins to mistreat his fellow servants and to eat and drink with the drunken, then the lord of that servant will come at a time when he looks not for him and, finding him unfaithful, will cast him out in disgrace. Therefore you do well to prepare yourselves for that day when you will be visited suddenly and in an unexpected manner. Remember, much has been given to you; therefore will much be required of you. Fiery trials are drawing near you. I have a baptism to be baptized with, and I am on watch until this is accomplished. You preach peace on earth, but my mission will not bring peace in the material affairs of men—not for a time, at least. Division can only be the result where two members of a family believe in me and three members reject this gospel. Friends, relatives, and loved ones are destined to be set against each other by the gospel you preach. True, each of these believers shall have great and lasting peace in his own heart, but peace on earth will not come until all are willing to believe and enter into their glorious inheritance of sonship with God. Nevertheless, go into all the world proclaiming this gospel to all nations, to every man, woman, and child.”
165:6.4 (1824.7) וכך הגיע אל סיומו יום השבת העמוס והגדוש. ולמחרת הלכו ישוע והשנים-עשר לבקר את השבעים בעריה הצפוניות של פראה, שם הם פעלו תחת הנחייתו של אבנר.		165:6.4 (1824.7) And this was the end of a full and busy Sabbath day. On the morrow Jesus and the twelve went into the cities of northern Perea to visit with the seventy, who were working in these regions under Abner’s supervision.