מסמך 195		Paper 195
לאחר פנטקוסט		After Pentecost
195:0.1 (2069.1) תוצאות הדרשה של פטרוס ביום של פנטקוסט, חג השבועות, היו כאלה שקבעו את המדיניות העתידית ואת תכניותיהם של מרבית השליחים באשר למאמציהם להטיף לבשורת המלכות. פטרוס היה מייסדהּ האמיתי של הכנסייה הנוצרית; פאולוס הביא את המסר הנוצרי אל הגויים, ואילו המאמינים היוונים הפיצו אותו ברחבי האימפריה הרומית כולה.		195:0.1 (2069.1) THE results of Peter’s preaching on the day of Pentecost were such as to decide the future policies, and to determine the plans, of the majority of the apostles in their efforts to proclaim the gospel of the kingdom. Peter was the real founder of the Christian church; Paul carried the Christian message to the gentiles, and the Greek believers carried it to the whole Roman Empire.
195:0.2 (2069.2) אף-על-פי שתחת עול הכוהנים סירבו העברים המשועבדים-למסורת, כעם, לקבל את בשורת ישוע על אודות אבהות האל ואחוות האדם, או את התורה אשר לה הטיפו פטרוס ופאולוס על אודות תחייתו של המשיח והרקעתו (הנצרות אשר באה לאחר מכן), יתר האימפריה הרומית נטה לקבל את התורה הנוצרית המתפתחת. הציוויליזציה המערבית בעת הזו הייתה אינטלקטואלית, עייפה ממלחמות וספקנית עד מאוד ביחס לכל הדתות והפילוסופיות האוניברסאליות של התקופה. עמי המערב, אשר נהנו מן התרבות היוונית, התרפקו על מסורת של עבר מפואר. הם יכלו להגות במורשת הכבירה של הישגי הפילוסופיה, האמנות, הספרות והקִדמה הפוליטית. אך לצד כל ההישגים הללו, לא הייתה בידם דת המסוגלת לספק את נשמתם. כמיהותיהם הרוחניות נותרו בלא מענה.		195:0.2 (2069.2) Although the tradition-bound and priest-ridden Hebrews, as a people, refused to accept either Jesus’ gospel of the fatherhood of God and the brotherhood of man or Peter’s and Paul’s proclamation of the resurrection and ascension of Christ (subsequent Christianity), the rest of the Roman Empire was found to be receptive to the evolving Christian teachings. Western civilization was at this time intellectual, war weary, and thoroughly skeptical of all existing religions and universe philosophies. The peoples of the Western world, the beneficiaries of Greek culture, had a revered tradition of a great past. They could contemplate the inheritance of great accomplishments in philosophy, art, literature, and political progress. But with all these achievements they had no soul-satisfying religion. Their spiritual longings remained unsatisfied.
195:0.3 (2069.3) ואל תוך זירת החברה האנושית הזו נדחפה פתע תורתו של ישוע, אשר נכללה במסר הנוצרי. סדר חיים חדש הוצג כך בפני הלבבות הרעבים של עמי המערב. משמעותו של המצב הזה הייתה עימות מידי בין מנהגי הדת הישנים יותר לבין הגרסה הנוצרית של המסר של ישוע לעולם. שומה על עימות שכזה להסתיים בניצחון ברור של הישן, בניצחונו של החדש, או במידה מסוימת של פשרה. ההיסטוריה מעידה על כך שהמאבק הסתיים בפשרה. הנצרות התיימרה לאמץ יותר מדי מכדי שעם אחד יוכל לאמץ במהלך דור או שניים. לא הייתה זו פנייה רוחנית פשוטה, כמות זו אשר הציג ישוע לנשמת האדם; בראשיתה, הנצרות החליטה לאמץ גישה מובחנת ביחס לטקסי דת, לחינוך, לקסם, לרפואה, לאומנות, לספרות, למשפט, לממשל, למוסר, לשליטה בהתנהגות המינית, לפוליגמיה, ובמידה מוגבלת אפילו ביחס לעבדות. הנצרות לא הייתה רק בבחינת דת חדשה – כזו שכל האימפריה הרומית ועמי המזרח ציפו לה – אלא סדר חברתי אנושי חדש. וככזאת, יומרתהּ מיהרה לגרום להתנגשות החברתית-מוסרית של העידנים. האידיאלים של ישוע, כפי שפירשה אותם מחדש הפילוסופיה היוונית, וכפי שהם קיבלו ביטוי חברתי בדמות הנצרות, העזו כעת לקרוא תיגר על מסורות האנושות, כפי שאלה מצאו להן ביטוי באתיקה, במוסר ובדתות של הציוויליזציה המערבית.		195:0.3 (2069.3) Upon such a stage of human society the teachings of Jesus, embraced in the Christian message, were suddenly thrust. A new order of living was thus presented to the hungry hearts of these Western peoples. This situation meant immediate conflict between the older religious practices and the new Christianized version of Jesus’ message to the world. Such a conflict must result in either decided victory for the new or for the old or in some degree of compromise. History shows that the struggle ended in compromise. Christianity presumed to embrace too much for any one people to assimilate in one or two generations. It was not a simple spiritual appeal, such as Jesus had presented to the souls of men; it early struck a decided attitude on religious rituals, education, magic, medicine, art, literature, law, government, morals, sex regulation, polygamy, and, in limited degree, even slavery. Christianity came not merely as a new religion—something all the Roman Empire and all the Orient were waiting for—but as a new order of human society. And as such a pretension it quickly precipitated the social-moral clash of the ages. The ideals of Jesus, as they were reinterpreted by Greek philosophy and socialized in Christianity, now boldly challenged the traditions of the human race embodied in the ethics, morality, and religions of Western civilization.
195:0.4 (2069.4) בתחילה הנצרות הצליחה להמיר אך ורק מקרב שכבות המעמד החברתי והכלכלי הנמוכות. ואולם, עד לראשית המאה השנייה, מיטב התרבות היוונית-רומית פנתה במספרים הולכים וגדלים אל הסדר החדש הזה של האמונה הנוצרית, למושג החדש הזה באשר לתכלית החיים ולמטרת הקיום.		195:0.4 (2069.4) At first, Christianity won as converts only the lower social and economic strata. But by the beginning of the second century the very best of Greco-Roman culture was increasingly turning to this new order of Christian belief, this new concept of the purpose of living and the goal of existence.
195:0.5 (2070.1) כיצד הצליח המסר החדש הזה ממקור יהודי, אשר כמעט ונכשל בארץ הולדתו, לקנות לו אחיזה כה מהירה וכה יעילה במיטב המוחות של האימפריה הרומית? ניצחון הנצרות על דתות הפילוסופיה ועל כתות המסתורין נבע מן הגורמים הללו:		195:0.5 (2070.1) How did this new message of Jewish origin, which had almost failed in the land of its birth, so quickly and effectively capture the very best minds of the Roman Empire? The triumph of Christianity over the philosophic religions and the mystery cults was due to:
195:0.6 (2070.2) 1. ארגון. פאולוס היה מארגן בחסד וממשיכי דרכו שמרו על הרף אשר הוא הציב.		195:0.6 (2070.2) 1. Organization. Paul was a great organizer and his successors kept up the pace he set.
195:0.7 (2070.3) 2. הנצרות הפכה להלניסטית לחלוטין. היא אימצה את המיטב של הפילוסופיה היוונית, כמו גם את העידית של התיאולוגיה היהודית.		195:0.7 (2070.3) 2. Christianity was thoroughly Hellenized. It embraced the best in Greek philosophy as well as the cream of Hebrew theology.
195:0.8 (2070.4) 3. אך הטוב ביותר היה שהיא הכילה אידיאל חדש וכביר, הד חיי המתת של ישוע והשתקפות מסר הגאולה שלו לאנושות כולה.		195:0.8 (2070.4) 3. But best of all, it contained a new and great ideal, the echo of the life bestowal of Jesus and the reflection of his message of salvation for all mankind.
195:0.9 (2070.5) 4. מנהיגי הנצרות היו מוכנים להתפשר עם הדת המיתראית, וכתוצאה מכך המחצית הטובה יותר מקרב מאמיניה הצטרפו לכת אשר באנטיוכיה.		195:0.9 (2070.5) 4. The Christian leaders were willing to make such compromises with Mithraism that the better half of its adherents were won over to the Antioch cult.
195:0.10 (2070.6) 5. בדומה לכך, הדורות הבאים, המאוחרים יותר, של מנהיגי הנצרות התפשרו עוד יותר עם הפגאניזם, עד אשר אפילו הקיסר הרומי קונסטנטין הצטרף לדת החדשה.		195:0.10 (2070.6) 5. Likewise did the next and later generations of Christian leaders make such further compromises with paganism that even the Roman emperor Constantine was won to the new religion.
195:0.11 (2070.7) ואולם, הנוצרים עשו עסקה טובה וממולחת עם הפגאנים, בכך שהם אימצו את טקסיהם המרהיבים, בה בעת שאילצו אותם לקבל את הגרסה ההלניסטית של הנצרות הפאוליסטית. העסקה עם הפגאנים הייתה טובה יותר מזו אשר הם עשו עם הכת המיתראית, אך אפילו הפשרה המוקדמת יותר מיקמה אותם יותר ככובשים, זאת משום שהם הצליחו לחסל את חוסר המוסריות העמוק של כת המסתורין הפרסית, כמו גם מנהגים דוחים רבים אחרים שלה.		195:0.11 (2070.7) But the Christians made a shrewd bargain with the pagans in that they adopted the ritualistic pageantry of the pagan while compelling the pagan to accept the Hellenized version of Pauline Christianity. They made a better bargain with the pagans than they did with the Mithraic cult, but even in that earlier compromise they came off more than conquerors in that they succeeded in eliminating the gross immoralities and also numerous other reprehensible practices of the Persian mystery.
195:0.12 (2070.8) בין אם הם נהגו בחוכמה ובין אם לאו, מנהיגי הנצרות המוקדמים התפשרו במתכוון על האידיאלים של ישוע במאמץ לשמר ולקדם רבים מרעיונותיו. ובכך הם הצליחו עד מאוד. אך בל תטעו! האידיאלים הללו של המאסטר, אשר עליהם הם התפשרו, עדיין שוכנים רדומים בתוך בשורתו, וביום מן הימים הם עתידים להפעיל את מלוא עוצמתם על העולם.		195:0.12 (2070.8) Wisely or unwisely, these early leaders of Christianity deliberately compromised the ideals of Jesus in an effort to save and further many of his ideas. And they were eminently successful. But mistake not! these compromised ideals of the Master are still latent in his gospel, and they will eventually assert their full power upon the world.
195:0.13 (2070.9) תהליך ההשפעה הפגאני על הנצרות העניק לסדר הישן מספר רב של ניצחונות פעוטים בהיבטים הטקסיים, ואולם הנוצרים יצאו כאשר ידם על העליונה, משום ש:		195:0.13 (2070.9) By this paganization of Christianity the old order won many minor victories of a ritualistic nature, but the Christians gained the ascendancy in that:
195:0.14 (2070.10) 1. המוסר האנושי עלה למדרגה חדשה וגבוהה הרבה יותר.		195:0.14 (2070.10) 1. A new and enormously higher note in human morals was struck.
195:0.15 (2070.11) 2. העולם קיבל מושג חדש ומורחב ביותר על אודות אלוהים.		195:0.15 (2070.11) 2. A new and greatly enlarged concept of God was given to the world.
195:0.16 (2070.12) 3. תקוות האלמוות הפכה לחלק מן ההבטחה של דת מוכרת.		195:0.16 (2070.12) 3. The hope of immortality became a part of the assurance of a recognized religion.
195:0.17 (2070.13) 4. ישוע מנצרת ניתן לנשמתו הרעבה של האדם.		195:0.17 (2070.13) 4. Jesus of Nazareth was given to man’s hungry soul.
195:0.18 (2070.14) רבות מן האמיתות הגדולות אשר ישוע לימד אבדו כמעט לחלוטין בתוככי הפשרות האלה של תחילת הדרך, ואולם הן עדיין שוכנות רדומות בדת הנצרות הפגאנית, אשר למעשה הייתה הגרסה הפאוליסטית לחייו ולתורתו של בן האדם. אפילו לפני שהנצרות הפכה לפגאנית, היא הפכה הלניסטית לחלוטין. הנצרות חבה ליוונים הרבה, הרבה מאוד. היה זה יווני ממצרים, אשר עמד באומץ כה רב בניקיאה וקרא תיגר ללא-מורא נוכח הוועידה, עד אשר זו לא העזה להחביא כל-כך את המושג על אודות טיבו של ישוע, ולהעמיד בסכנת הכחדה את האמת האמיתית של משימת המתת שלו. שמו של היווני היה אתנסיוס, ואלמלא הרהיטות של המאמין הזה והלוגיקה שלו, היו טיעוניו המשכנעים של אריוס מתקבלים.		195:0.18 (2070.14) Many of the great truths taught by Jesus were almost lost in these early compromises, but they yet slumber in this religion of paganized Christianity, which was in turn the Pauline version of the life and teachings of the Son of Man. And Christianity, even before it was paganized, was first thoroughly Hellenized. Christianity owes much, very much, to the Greeks. It was a Greek, from Egypt, who so bravely stood up at Nicaea and so fearlessly challenged this assembly that it dared not so obscure the concept of the nature of Jesus that the real truth of his bestowal might have been in danger of being lost to the world. This Greek’s name was Athanasius, and but for the eloquence and the logic of this believer, the persuasions of Arius would have triumphed.
1. השפעת היוונים ^top		1. Influence of the Greeks ^top
195:1.1 (2071.1) תהליך ההלניזציה של הנצרות החל למעשה באותו יום רב-מאורעות שבו עמד השליח פאולוס אל מול ועידת אָרֵיוֹפָּגוֹס באתונה וסיפר לתושבי אתונה על ״האלוהים הבלתי-ידוע.״ שם, תחת צלו של האקרופוליס, האזרח הרומי הזה הטיף ליוונים הללו את גרסתו לדת החדשה אשר מקורה בארץ היהודים שבגליל. והיה מוזר לראות את הדומה שבין הפילוסופיה היוונית להרבה מתורת ישוע. לשתיהן הייתה מטרה משותפת – שתיהן כיוונו להופעתו של היחיד. היוונים, להופעתו החברתית והפוליטית; ישוע, להופעתו המוסרית והרוחנית. היוונים לימדו כי הליברליות האינטלקטואלית מובילה לחירות פוליטית; ישוע לימד כי הליברליות הרוחנית מובילה לחירות דתית. השילוב של שני הרעיונות הללו גם יחד יצר אמנה חדשה וכבירה לחירות האנושית; הם בישרו על שחרורו החברתי, הפוליטי והרוחני של האדם.		195:1.1 (2071.1) The Hellenization of Christianity started in earnest on that eventful day when the Apostle Paul stood before the council of the Areopagus in Athens and told the Athenians about “the Unknown God.” There, under the shadow of the Acropolis, this Roman citizen proclaimed to these Greeks his version of the new religion which had taken origin in the Jewish land of Galilee. And there was something strangely alike in Greek philosophy and many of the teachings of Jesus. They had a common goal—both aimed at the emergence of the individual. The Greek, at social and political emergence; Jesus, at moral and spiritual emergence. The Greek taught intellectual liberalism leading to political freedom; Jesus taught spiritual liberalism leading to religious liberty. These two ideas put together constituted a new and mighty charter for human freedom; they presaged man’s social, political, and spiritual liberty.
195:1.2 (2071.2) שני דברים עיקריים הביאו להולדת הנצרות ולניצחונה על כל יתר הדתות אשר התחרו בה:		195:1.2 (2071.2) Christianity came into existence and triumphed over all contending religions primarily because of two things:
195:1.3 (2071.3) 1. הדעת היוונית הייתה מוכנה לשאול רעיונות חדשים וטובים אפילו מן היהודים.		195:1.3 (2071.3) 1. The Greek mind was willing to borrow new and good ideas even from the Jews.
195:1.4 (2071.4) 2. פאולוס וממשיכי דרכו היו בעלי-פשרה חכמים וממולחים; הם היו סוחרים תיאולוגיים פקחים.		195:1.4 (2071.4) 2. Paul and his successors were willing but shrewd and sagacious compromisers; they were keen theologic traders.
195:1.5 (2071.5) בזמן שפאולוס נעמד באתונה והטיף ל״יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְהוּא הַנִּצְלָב,״ היוונים היו מורעבים רוחנית; הם שאלו, התעניינו, ואכן חיפשו אמת רוחנית. אף פעם אל תשכחו כי בתחילה הרומאים נלחמו בנצרות בשעה שהיוונים אימצו אותה, והיו אלה היוונים אשר לאחר מכן הכריחו את הרומאים, פשוטו כמשמעו, לקבל את הדת החדשה הזו, לאחר השינויים אשר חלו בה, כחלק מן התרבות היוונית.		195:1.5 (2071.5) At the time Paul stood up in Athens preaching “Christ and Him Crucified,” the Greeks were spiritually hungry; they were inquiring, interested, and actually looking for spiritual truth. Never forget that at first the Romans fought Christianity, while the Greeks embraced it, and that it was the Greeks who literally forced the Romans subsequently to accept this new religion, as then modified, as a part of Greek culture.
195:1.6 (2071.6) היוונים העריצו את היופי, ואילו היהודים את הקדושה, אך שני העמים כאחד אהבו את האמת. במשך מאות בשנים היוונים חשבו ברצינות ודנו בכובד ראש בכל בעיות האדם – החברתיות, הכלכליות, הפוליטיות והפילוסופיות – למעט הדת. אך ורק יוונים מעטים הקדישו מידה רבה של תשומת לב לדת; הם אפילו לא לקחו את הדת שלהם ברצינות רבה. במשך מאות בשנים הזניחו היהודים את כל שאר תחומי ההגות הללו, והקדישו את עיקר הגותם לדת. הם לקחו את הדת ברצינות רבה, ברצינות רבה מדי. כפי שתוכן המסרים של ישוע מדגים, השילוב בין מאות שנים של המחשבה של שני העמים הללו הפך כעת לכוח המניע העומד מאחורי סדר חברתי אנושי חדש, ובמידה מסוימת, סדר חדש של אמונה ומנהגים דתיים.		195:1.6 (2071.6) The Greek revered beauty, the Jew holiness, but both peoples loved truth. For centuries the Greek had seriously thought and earnestly debated about all human problems—social, economic, political, and philosophic—except religion. Few Greeks had paid much attention to religion; they did not take even their own religion very seriously. For centuries the Jews had neglected these other fields of thought while they devoted their minds to religion. They took their religion very seriously, too seriously. As illuminated by the content of Jesus’ message, the united product of the centuries of the thought of these two peoples now became the driving power of a new order of human society and, to a certain extent, of a new order of human religious belief and practice.
195:1.7 (2071.7) כאשר אלכסנדר הפיץ את הציוויליזציה ההלניסטית אל אזור המזרח הקרוב, השפעתהּ של התרבות היוונית כבר חדרה אל תוככי ארצות מערב הים התיכון. הפוליטיקה והדת של היוונים התאימה להם מאוד, כל עוד הם חיו בערי מדינה קטנות, ואולם הצרות החלו כאשר המלך המוקדוני העז להרחיב את יוון לכדי אימפריה, אשר השתרעה מן הים האדריאטי ועד לנהר האינדוס. האמנות והפילוסופיה של היוונים שירתו באופן מושלם את התרחבות האימפריה, ואולם הממשל הפוליטי, או הדת, של היוונים, לא צלחו לכך. לאחר שְערי המדינה של יוון התרחבו לכדי אימפריה, האֵלים שלהם, אלים יחסית קרתניים, נראו מעט מוזר. היוונים אכן חיפשו אחר אל אחד, אל גדול וטוב יותר, כאשר הגרסה הנוצרית של הדת היהודית הישנה יותר הגיעה אל היוונים.		195:1.7 (2071.7) The influence of Greek culture had already penetrated the lands of the western Mediterranean when Alexander spread Hellenistic civilization over the near-Eastern world. The Greeks did very well with their religion and their politics as long as they lived in small city-states, but when the Macedonian king dared to expand Greece into an empire, stretching from the Adriatic to the Indus, trouble began. The art and philosophy of Greece were fully equal to the task of imperial expansion, but not so with Greek political administration or religion. After the city-states of Greece had expanded into empire, their rather parochial gods seemed a little queer. The Greeks were really searching for one God, a greater and better God, when the Christianized version of the older Jewish religion came to them.
195:1.8 (2072.1) האימפריה ההלניסטית, ככזו, לא יכולה הייתה לשרוד. השפעתה התרבותית נמשכה, ואולם היא עצמה שרדה אך ורק לאחר שאימצה לעצמה מן המערב את גאונותם הפוליטית של הרומאים בכדי למשול באימפריה, ולאחר שהם קיבלו מן המזרח דת אשר האל האחד שלה היה מכובד מספיק עבור האימפריה.		195:1.8 (2072.1) The Hellenistic Empire, as such, could not endure. Its cultural sway continued on, but it endured only after securing from the West the Roman political genius for empire administration and after obtaining from the East a religion whose one God possessed empire dignity.
195:1.9 (2072.2) במהלך המאה הראשונה לספירה, התרבות ההלניסטית כבר הגיעה לשיאה; נסיגתה כבר החלה; הלימוד המשיך להתקדם, אך הגאונות הייתה בירידה. בדיוק בזמן הזה, הרעיונות והאידיאלים של ישוע, כפי שאלו קיבלו ביטוי חלקי בנצרות, היו חלק ממה שהציל את התרבות ואת הידע של היוונים.		195:1.9 (2072.2) In the first century after Christ, Hellenistic culture had already attained its highest levels; its retrogression had begun; learning was advancing but genius was declining. It was at this very time that the ideas and ideals of Jesus, which were partially embodied in Christianity, became a part of the salvage of Greek culture and learning.
195:1.10 (2072.3) אלכסנדר תקף את המזרח כשהוא מצויד במתת התרבות של הציוויליזציה היוונית; פאולוס תקף את המערב כשהוא מצויד בגרסה הנוצרית של בשורת ישוע. והנצרות ההלניסטית השתרשה בכל אזורי המערב שבהם שלטה התרבות היוונית.		195:1.10 (2072.3) Alexander had charged on the East with the cultural gift of the civilization of Greece; Paul assaulted the West with the Christian version of the gospel of Jesus. And wherever the Greek culture prevailed throughout the West, there Hellenized Christianity took root.
195:1.11 (2072.4) למרות שהגרסה המזרחית של המסר של ישוע נותרה נאמנה יותר לתורתו, היא המשיכה לדבוק בגישתו הבלתי-מתפשרת של אבנר. היא מעולם לא התקדמה כמו הגרסה ההלניסטית, ולבסוף אבדה בתנועה האסלאמית.		195:1.11 (2072.4) The Eastern version of the message of Jesus, notwithstanding that it remained more true to his teachings, continued to follow the uncompromising attitude of Abner. It never progressed as did the Hellenized version and was eventually lost in the Islamic movement.
2. ההשפעה הרומית ^top		2. The Roman Influence ^top
195:2.1 (2072.5) הרומאים השתלטו גופא על התרבות היוונית, והחליפו את הממשל בהטלת פור בממשל ייצוגי. לאחר מכן, השינוי הזה שיחק לידי הנצרות ברומא בכך שרומא הביאה לעולם סובלנות חדשה לשפות, לעמים ואפילו לדתות חדשות.		195:2.1 (2072.5) The Romans bodily took over Greek culture, putting representative government in the place of government by lot. And presently this change favored Christianity in that Rome brought into the whole Western world a new tolerance for strange languages, peoples, and even religions.
195:2.2 (2072.6) הרבה מן הרדיפות המוקדמות אשר חוו הנוצרים ברומא, נבעו אך ורק משום שהם הטיפו תוך שימוש אומלל במילה ״מלכות.״ הרומאים הפגינו סובלנות כלפי כל הדתות כולן, אך רגזו מאוד מכל מה שהם הרגישו כיריבות פוליטית. וכך, כאשר תמו הרדיפות המוקדמות האלה, אשר נבעו בעיקר מאי-הבנה, שדה התעמולה הדתי נותר פתוח לרווחה. תושב רומא התעניין במנהל פוליטי; הוא לא כל-כך התעניין באמנות ובדת, אך הוא הפגין סובלנות בלתי-רגילה כלפי שתיהן.		195:2.2 (2072.6) Much of the early persecution of Christians in Rome was due solely to their unfortunate use of the term “kingdom” in their preaching. The Romans were tolerant of any and all religions but very resentful of anything that savored of political rivalry. And so, when these early persecutions, due so largely to misunderstanding, died out, the field for religious propaganda was wide open. The Roman was interested in political administration; he cared little for either art or religion, but he was unusually tolerant of both.
195:2.3 (2072.7) החוק במזרח היה קשוח ושרירותי; החוק היווני היה גמיש ואמנותי; החוק הרומי היה מכובד, ורכשו לו כבוד. החינוך הרומי הוביל לנאמנות קשוחה, כזו אשר לא נודעה כדוגמתה. הרומאים המוקדמים הקדישו את עצמם לפוליטיקה והם היו יחידים מסורים עד מאוד. הם היו כנים, קנאים ומסורים לאידיאלים שלהם, אך הם נעדרו דת ראויה לשמה. אין להתפלא אפוא על כך שמוריהם היוונים הצליחו לשכנע אותם לקבל את הנצרות של פאולוס.		195:2.3 (2072.7) Oriental law was stern and arbitrary; Greek law was fluid and artistic; Roman law was dignified and respect-breeding. Roman education bred an unheard-of and stolid loyalty. The early Romans were politically devoted and sublimely consecrated individuals. They were honest, zealous, and dedicated to their ideals, but without a religion worthy of the name. Small wonder that their Greek teachers were able to persuade them to accept Paul’s Christianity.
195:2.4 (2072.8) והרומאים הללו אכן היו עם גדול. הם הצליחו למשול במערב משום שהם הצליחו למשול בעצמם. הכנות, המסירות והשליטה העצמית הנחושה, שאין אשר ישווה להן, היוו מצע אידיאלי לקבלתהּ של הנצרות ולצמיחתהּ.		195:2.4 (2072.8) And these Romans were a great people. They could govern the Occident because they did govern themselves. Such unparalleled honesty, devotion, and stalwart self-control was ideal soil for the reception and growth of Christianity.
195:2.5 (2072.9) ליוונים-רומאים הללו היה קל להתמסר רוחנית לכנסיה ממסדית, בדיוק כפי שהם התמסרו פוליטית למדינה. הרומאים נלחמו בכנסייה אך ורק כאשר הם חששו ממנה כמתחרה למדינה. מאחר שלרומא לא הייתה פילוסופיה לאומית, או תרבות משל עצמה, היא ניכסה לעצמה את התרבות היוונית ואימצה בעוז את המשיח כפילוסופיה המוסרית שלה. אף-על-פי שהנצרות הפכה לפילוסופיה המוסרית של רומא, קשה לומר שהיא הייתה הדת שלה במובן של היותה ההתנסות האישית בצמיחה הרוחנית אשר חוו אלה אשר אימצו את הדת החדשה בלב שלם. אכן אמת הדבר שיחידים רבים חדרו מבעד לקליפה של דת המדינה הזו, ומצאו מזון לנשמותיהם בדמות הערכים האמיתיים אשר שכנו במשמעויות הנסתרות של האמיתות הרדומות שבגרסה ההלניסטית והפגאנית של הנצרות.		195:2.5 (2072.9) It was easy for these Greco-Romans to become just as spiritually devoted to an institutional church as they were politically devoted to the state. The Romans fought the church only when they feared it as a competitor of the state. Rome, having little national philosophy or native culture, took over Greek culture for its own and boldly adopted Christ as its moral philosophy. Christianity became the moral culture of Rome but hardly its religion in the sense of being the individual experience in spiritual growth of those who embraced the new religion in such a wholesale manner. True, indeed, many individuals did penetrate beneath the surface of all this state religion and found for the nourishment of their souls the real values of the hidden meanings held within the latent truths of Hellenized and paganized Christianity.
195:2.6 (2073.1) האדם הסטואי והאופן שבו הוא פנה בנחישות ״לטבע ולמצפון״ רק סייע לרומא כולה להתכונן לקבלתו של המשיח, לפחות במובן האינטלקטואלי. הרומאי היה מטבעו ובהכשרתו איש חוק; הוא העריץ אפילו את חוקי הטבע. וכעת, הוא הבחין דרך הנצרות בחוקי האל המצויים בתוככי חוקי הטבע. עַם אשר הצליח להעמיד אנשים כקיקרו וורגיליוס, היה בשל לנצרות הפאוליסטית ההלניסטית.		195:2.6 (2073.1) The Stoic and his sturdy appeal to “nature and conscience” had only the better prepared all Rome to receive Christ, at least in an intellectual sense. The Roman was by nature and training a lawyer; he revered even the laws of nature. And now, in Christianity, he discerned in the laws of nature the laws of God. A people that could produce Cicero and Vergil were ripe for Paul’s Hellenized Christianity.
195:2.7 (2073.2) וכך, אותם יוונים אשר הפכו לרומאים, אילצו הן את היהודים והן את הנוצרים להפוך את דתם לפילוסופית, לתאם בין הרעיונות המצויים בה, למסד את האידיאלים שבה באופן שיטתי ולסגל את מנהגי הדת לצורת החיים הנוכחית. וכל אלה הסתייעו מאוד בעובדה שכתבי הקודש העבריים תורגמו ליוונית, וכי לאחר מכן נכתבה הברית החדשה בלשון היוונית.		195:2.7 (2073.2) And so did these Romanized Greeks force both Jews and Christians to philosophize their religion, to co-ordinate its ideas and systematize its ideals, to adapt religious practices to the existing current of life. And all this was enormously helped by translation of the Hebrew scriptures into Greek and by the later recording of the New Testament in the Greek tongue.
195:2.8 (2073.3) בניגוד ליהודים ולעמים רבים אחרים, בקרב היוונים שררה זה מכבר אמונה באלמותיות, בצורה כזו או אחרת של הישרדות לאחר המוות, ומכיוון שהיה זה לב לבה של תורת ישוע, היה ברור שהם יימשכו מאוד לנצרות.		195:2.8 (2073.3) The Greeks, in contrast with the Jews and many other peoples, had long provisionally believed in immortality, some sort of survival after death, and since this was the very heart of Jesus’ teaching, it was certain that Christianity would make a strong appeal to them.
195:2.9 (2073.4) שורת ניצחונות תרבותיים של היוונים וניצחונות פוליטיים של הרומאים גיבשו את ארצות המזרח התיכון לכדי אימפריה אחת, בעלת שפה אחת ותרבות אחת, אשר הכינו את המערב לקבלתו של אל אחד. הדת היהודית סיפקה את האל האחד, אך היא לא הייתה מקובלת על היוונים-הרומיים הללו. פילון סייע להפחית במידת-מה את הסתייגויותיהם, ואולם הנצרות גילתה להם מושג אפילו טוב יותר על אודותיו של אל אחד, והם מיהרו לאמץ אותו.		195:2.9 (2073.4) A succession of Greek-cultural and Roman-political victories had consolidated the Mediterranean lands into one empire, with one language and one culture, and had made the Western world ready for one God. Judaism provided this God, but Judaism was not acceptable as a religion to these Romanized Greeks. Philo helped some to mitigate their objections, but Christianity revealed to them an even better concept of one God, and they embraced it readily.
3. תחת האימפריה הרומית ^top		3. Under the Roman Empire ^top
195:3.1 (2073.5) לאחר התבססות השלטון הפוליטי של רומא ולאחר שנפוצה הנצרות, הנוצרים מצאו את עצמם עם אל אחד, עם מושג דתי מתקדם, אך ללא אימפריה. היוונים-הרומיים מצאו את עצמם עם אימפריה כבירה, אך ללא אל אשר ראוי לשמש כמושא הסגידה הדתית וכגורם לאחדותה הרוחנית. הנוצרים קיבלו את האימפריה; האימפריה אימצה את הנצרות. הרומאי סיפק את אחדות הממשל הפוליטי; היווני, אחדות של תרבות ולימוד; הנצרות, אחדות במחשבה הדתית ובמנהגי הדת.		195:3.1 (2073.5) After the consolidation of Roman political rule and after the dissemination of Christianity, the Christians found themselves with one God, a great religious concept, but without empire. The Greco-Romans found themselves with a great empire but without a God to serve as the suitable religious concept for empire worship and spiritual unification. The Christians accepted the empire; the empire adopted Christianity. The Roman provided a unity of political rule; the Greek, a unity of culture and learning; Christianity, a unity of religious thought and practice.
195:3.2 (2073.6) האימפריאליזם האוניברסאלי של רומא כבש את מסורת הלאומנות, ובפעם הראשונה בהיסטוריה אִפשר לגזעים ולאומות שונות, לקבל דת אחת, לפחות במידה מסוימת.		195:3.2 (2073.6) Rome overcame the tradition of nationalism by imperial universalism and for the first time in history made it possible for different races and nations at least nominally to accept one religion.
195:3.3 (2073.7) הנצרות זכתה לחיבה ברומא בזמן שבו התרחש עימות ער בין תורתם הנמרצת של הסטואיים לבין הבטחות הגאולה של כתות המסתורין. הנצרות הביאה נחמה מרעננת ועוצמה משחררת לְעַם של אנשים רעבים רוחנית, אשר לא הכירו את המילה ״חוסר-אנוכיות״.		195:3.3 (2073.7) Christianity came into favor in Rome at a time when there was great contention between the vigorous teachings of the Stoics and the salvation promises of the mystery cults. Christianity came with refreshing comfort and liberating power to a spiritually hungry people whose language had no word for “unselfishness.”
195:3.4 (2073.8) הכוח הגדול ביותר של הנצרות נבע מן האופן שבו חיו מאמיניה חיי שירות, ואפילו מן האופן שבו הם מתו למען אמונתם בתקופות המוקדמות יותר של הרדיפות הקשות.		195:3.4 (2073.8) That which gave greatest power to Christianity was the way its believers lived lives of service and even the way they died for their faith during the earlier times of drastic persecution.
195:3.5 (2073.9) מה שישוע לימד על אהבת הילדים חיסל מהר מאוד את המנהג הנפוץ של הפקרת ילדים לא-רצויים למוות, ובמיוחד של תינוקות ממין נקבה.		195:3.5 (2073.9) The teaching regarding Christ’s love for children soon put an end to the widespread practice of exposing children to death when they were not wanted, particularly girl babies.
195:3.6 (2074.1) מנהגי הסגידה המוקדמים של הנצרות נלקחו ברובם מבית הכנסת היהודי, והותאמו על-ידי הטקסים המיתראיים; מאוחר יותר, נוספה אליהם הרבה מן הטקסיות הפגאנית. עמוד השדרה של ראשית הכנסייה התבסס על גֵרים יהודיים יווניים אשר הומרו לנצרות.		195:3.6 (2074.1) The early plan of Christian worship was largely taken over from the Jewish synagogue, modified by the Mithraic ritual; later on, much pagan pageantry was added. The backbone of the early Christian church consisted of Christianized Greek proselytes to Judaism.
195:3.7 (2074.2) המאה השנייה שלאחר הספירה הייתה הזמן הטוב ביותר בכלל ההיסטוריה של העולם לשם התקדמותה של דת טובה במערב. במהלך המאה הראשונה הנצרות הכינה את עצמה, תוך מאבקים ופשרות, על-מנת להכות שורש ולהתפשט במהירות. הנצרות אימצה את הקיסר; מאוחר יותר, הקיסר אימץ את הנצרות. היה זה עידן כביר לשם תפוצתה של דת חדשה. הייתה חירות דתית; נסעו מכל מקום אל כל מקום, והמחשבה הייתה חופשית.		195:3.7 (2074.2) The second century after Christ was the best time in all the world’s history for a good religion to make progress in the Western world. During the first century Christianity had prepared itself, by struggle and compromise, to take root and rapidly spread. Christianity adopted the emperor; later, he adopted Christianity. This was a great age for the spread of a new religion. There was religious liberty; travel was universal and thought was untrammeled.
195:3.8 (2074.3) הדחף הרוחני לקבלה מסויגת של הנצרות ההלניסטית הגיע אל רומא מאוחר מכדי למנוע את הנפילה המוסרית אשר החלה זה מכבר, או בכדי לפצות על ההידרדרות הגזעית אשר כבר התבססה והלכה והתגברה. הדת החדשה הזו היוותה צורך תרבותי עבור רומא הקיסרית, וחבל מאוד שהיא לא הפכה לחבל ההצלה הרוחני במובן הרחב יותר.		195:3.8 (2074.3) The spiritual impetus of nominally accepting Hellenized Christianity came to Rome too late to prevent the well-started moral decline or to compensate for the already well-established and increasing racial deterioration. This new religion was a cultural necessity for imperial Rome, and it is exceedingly unfortunate that it did not become a means of spiritual salvation in a larger sense.
195:3.9 (2074.4) אפילו דת טובה לא תוכל להציל אימפריה כבירה מן ההשלכות הוודאיות של היעדר השתתפות היחיד בענייני הממשל, עודף פטרנליזם, מיסוי מוגזם ועוול גדול בגבייה, מסחר לא מאוזן עם הלבנט אשר רוקן את מאגרי הזהב, שיגעון הבידור, התקנות הרומיות, ביזוי האישה, העבדות והניוון הגזעי, מגפות פיזיות, ומכנסיית מדינה אשר התמסדה כמעט עד לנקודה של עקרות רוחנית.		195:3.9 (2074.4) Even a good religion could not save a great empire from the sure results of lack of individual participation in the affairs of government, from overmuch paternalism, overtaxation and gross collection abuses, unbalanced trade with the Levant which drained away the gold, amusement madness, Roman standardization, the degradation of woman, slavery and race decadence, physical plagues, and a state church which became institutionalized nearly to the point of spiritual barrenness.
195:3.10 (2074.5) באלכסנדריה, לעומת זאת, התנאים לא היו כל-כך רעים. בתי הספר המוקדמים המשיכו ללמד את תורת ישוע אשר לא עברה שום פשרה. פָּנְתָנֵאוּס היה זה אשר לימד את קְלֵמֵנט, ולאחר מכן הלך בעקבות נתנאל בכדי להטיף לישוע בהודו. בעוד שכמה מן האידיאלים של ישוע הוקרבו לצורך בניית הנצרות, מן ההוגנות לציין כי עד לסוף המאה השנייה, כמעט כלל המוחות הגדולים בעולם היווני-רומי היו נוצרים. הניצחון הלך ונשלם.		195:3.10 (2074.5) Conditions, however, were not so bad at Alexandria. The early schools continued to hold much of Jesus’ teachings free from compromise. Pantaenus taught Clement and then went on to follow Nathaniel in proclaiming Christ in India. While some of the ideals of Jesus were sacrificed in the building of Christianity, it should in all fairness be recorded that, by the end of the second century, practically all the great minds of the Greco-Roman world had become Christian. The triumph was approaching completion.
195:3.11 (2074.6) והאימפריה הרומית הזו שרדה די זמן בכדי להבטיח את הישרדות הנצרות אפילו לאחר התמוטטות האימפריה. ואולם לעיתים קרובות ניסינו לשער בדעתנו מה היה מתרחש ברומא ובעולם אילו בשורת המלכות הייתה מתקבלת במקום הנצרות היוונית.		195:3.11 (2074.6) And this Roman Empire lasted sufficiently long to insure the survival of Christianity even after the empire collapsed. But we have often conjectured what would have happened in Rome and in the world if it had been the gospel of the kingdom which had been accepted in the place of Greek Christianity.
4. ימי הביניים באירופה ^top		4. The European Dark Ages ^top
195:4.1 (2074.7) הכנסייה, בהיותה חלק מן החברה ובת-בריתה של הפוליטיקה, נידונה להוות חלק מן ההידרדרות האינטלקטואלית והרוחנית של מה שכונה ״תקופת החושך״ של אירופה. במהלך התקופה הזו, הדת הפכה ליותר ויותר נזירית, סגפנית וחוקית. במובן הרוחני, הנצרות הייתה שרויה בתרדמת חורף. לאורך כל התקופה הזו התקיים לצד הדת, אשר ישנה והפכה חילונית, זרם בלתי-פוסק של מיסטיות, של התנסות רוחנית פנטסטית על גבול הבלתי-מציאותי, התנסות אשר דמתה מבחינה פילוסופית לפנתאיזם.		195:4.1 (2074.7) The church, being an adjunct to society and the ally of politics, was doomed to share in the intellectual and spiritual decline of the so-called European “dark ages.” During this time, religion became more and more monasticized, asceticized, and legalized. In a spiritual sense, Christianity was hibernating. Throughout this period there existed, alongside this slumbering and secularized religion, a continuous stream of mysticism, a fantastic spiritual experience bordering on unreality and philosophically akin to pantheism.
195:4.2 (2074.8) במהלך מאות השנים החשוכות והמייאשות האלה, הדת חזרה במידה רבה לתפוס מקום משני. היחיד כמעט ונעלם אל מול סמכות הכנסייה, מסורותיהּ וצוויהּ. איום רוחני חדש צץ בדמות יצירתה של ״גלקסיית״ קדושים, אשר נחשבו כבעלי השפעה מיוחדת בבתי הדין השמימיים, ולפיכך, אם היו מקבלים פנייה ראויה, היו יכולים לבקש מן האלים עבור האדם.		195:4.2 (2074.8) During these dark and despairing centuries, religion became virtually secondhanded again. The individual was almost lost before the overshadowing authority, tradition, and dictation of the church. A new spiritual menace arose in the creation of a galaxy of “saints” who were assumed to have special influence at the divine courts, and who, therefore, if effectively appealed to, would be able to intercede in man’s behalf before the Gods.
195:4.3 (2075.1) ואולם, מכיוון שהנצרות הפכה לחברתית ולפגאנית במידה מספקת, אף-על-פי שלא עלה בידה לעצור את בואם של ימי החושך, היא הייתה מוכנה דיה על-מנת לשרוד את תקופת החשיכה המוסרית ואת התקיעות הרוחנית הממושכת הזו. והיא אכן שרדה את הלילה הארוך של הציוויליזציה המערבית, ועדיין היוותה השפעה מוסרית בעולם בשעה שהנץ שחר הרנסנס. שיקומה של הנצרות לאחר ימי הביניים הוליד כתות נוצריות רבות, אמונות אשר התאימו במיוחד לסוגי האישיות האנושיים האינטלקטואליים, הרגשניים והרוחניים. ורבות מן הקבוצות הנוצריות המיוחדות האלה עודן מתקיימות בזמן הכנתהּ של מצגת זו.		195:4.3 (2075.1) But Christianity was sufficiently socialized and paganized that, while it was impotent to stay the oncoming dark ages, it was the better prepared to survive this long period of moral darkness and spiritual stagnation. And it did persist on through the long night of Western civilization and was still functioning as a moral influence in the world when the renaissance dawned. The rehabilitation of Christianity, following the passing of the dark ages, resulted in bringing into existence numerous sects of the Christian teachings, beliefs suited to special intellectual, emotional, and spiritual types of human personality. And many of these special Christian groups, or religious families, still persist at the time of the making of this presentation.
195:4.4 (2075.2) הנצרות מדגימה את ההיסטוריה של נביעתה מתוך התמרה בלתי-מכוונת מן הדת של ישוע לדת על אודות ישוע. בנוסף, היא מציגה את ההתנסות שלה בשעה שהפכה הלניסטית, פגאנית, חילונית וממסדית, וכאשר סבלה מהידרדרות אינטלקטואלית, מניוון רוחני, מתרדמת חורף מוסרית, כאשר עמדה בפני סכנת הכחדה, ולאחר מכן התעוררה, התפצלה, ולאחרונה השתקמה במידה מסוימת. אילן יוחסין שכזה מעיד על החיוניות הטבועה בה, ועל יכולת שיקום כבירה. ואותה נצרות ממש מתקיימת היום בעולם המתורבת של עמי המערב, והיא עומדת פנים-אל-פנים נוכח מאבק על קיומה, סכנה המאיימת עליה אף יותר מכל המשברים החשובים אשר אפיינו בעבר את המאבק שלה לעליונות.		195:4.4 (2075.2) Christianity exhibits a history of having originated out of the unintended transformation of the religion of Jesus into a religion about Jesus. It further presents the history of having experienced Hellenization, paganization, secularization, institutionalization, intellectual deterioration, spiritual decadence, moral hibernation, threatened extinction, later rejuvenation, fragmentation, and more recent relative rehabilitation. Such a pedigree is indicative of inherent vitality and the possession of vast recuperative resources. And this same Christianity is now present in the civilized world of Occidental peoples and stands face to face with a struggle for existence which is even more ominous than those eventful crises which have characterized its past battles for dominance.
195:4.5 (2075.3) הדת ניצבת כעת נוכח האתגר של מוחות העידן המדעי החדש והנטיות החומרניות. במאבק הכביר הזה בין החילוני לבין הרוחני, הדת של ישוע עתידה לנצח בסופו של דבר.		195:4.5 (2075.3) Religion is now confronted by the challenge of a new age of scientific minds and materialistic tendencies. In this gigantic struggle between the secular and the spiritual, the religion of Jesus will eventually triumph.
5. הבעיה המודרנית ^top		5. The Modern Problem ^top
195:5.1 (2075.4) המאה העשרים העמידה לפתחן של הנצרות ושל כל הדתות האחרות בעיות חדשות הדורשות פתרון. ככל שציוויליזציה מעפילה, האדם – במאמציו לייצב את החברה ולפתור את בעיותיה החומריות – נדרש יותר ויותר להתאמץ ולמלא את חובתו ״לבקש קודם את מציאויות השמים.״		195:5.1 (2075.4) The twentieth century has brought new problems for Christianity and all other religions to solve. The higher a civilization climbs, the more necessitous becomes the duty to “seek first the realities of heaven” in all of man’s efforts to stabilize society and facilitate the solution of its material problems.
195:5.2 (2075.5) האמת גורמת לעיתים קרובות לבלבול כאשר היא מבותרת, מופרדת, מבודדת ועוברת יותר מדי ניתוחים. האמת החיה מלמדת את מבקש האמת באופן הנכון, רק כאשר מאמצים אותה במלואה כמציאות רוחנית חיה, ולא בדמות עובדת מדע החומר, או כהשראה המעוררת אמנות כלשהי המתווכת אותה.		195:5.2 (2075.5) Truth often becomes confusing and even misleading when it is dismembered, segregated, isolated, and too much analyzed. Living truth teaches the truth seeker aright only when it is embraced in wholeness and as a living spiritual reality, not as a fact of material science or an inspiration of intervening art.
195:5.3 (2075.6) הדת הינה התגלות ייעודו האלוהי והנצחי של האדם. הדת הינה התנסות רוחנית ואישית לחלוטין, ולעולם יש להפריד בינה לבין צורות המחשבה הגבוהות האחרות של האדם, כדוגמת:		195:5.3 (2075.6) Religion is the revelation to man of his divine and eternal destiny. Religion is a purely personal and spiritual experience and must forever be distinguished from man’s other high forms of thought, such as:
195:5.4 (2075.7) 1. הגישה הלוגית של האדם לדברי מציאות החומר.		195:5.4 (2075.7) 1. Man’s logical attitude toward the things of material reality.
195:5.5 (2075.8) 2. ההערכה האסתטית אשר רוחש האדם ליופי המנוגד לכיעור.		195:5.5 (2075.8) 2. Man’s aesthetic appreciation of beauty contrasted with ugliness.
195:5.6 (2075.9) 3. ההכרה האתית של האדם את מחויבויותיו לחברה ואת חובותיו הפוליטיות.		195:5.6 (2075.9) 3. Man’s ethical recognition of social obligations and political duty.
195:5.7 (2075.10) 4. אפילו החוש המוסרי של האדם, כשלעצמו, איננו דתי.		195:5.7 (2075.10) 4. Even man’s sense of human morality is not, in and of itself, religious.
195:5.8 (2075.11) הדת מיועדת למצוא את אותם ערכי היקום אשר מניעים לאמונה, לאמון ולביטחון; שיאה של הדת הינה הסגידה. הדת מגלה עבור הנשמה את אותם ערכים עליונים אשר מנוגדים לערכים היחסיים אשר מגלה הדעת. ניתן להגיע לתובנה על-אנושית מעין זו, אך ורק באמצעות חוויה דתית אמיתית.		195:5.8 (2075.11) Religion is designed to find those values in the universe which call forth faith, trust, and assurance; religion culminates in worship. Religion discovers for the soul those supreme values which are in contrast with the relative values discovered by the mind. Such superhuman insight can be had only through genuine religious experience.
195:5.9 (2075.12) לא ניתן לתחזק מערכת חברתית קבועה ללא מוסריות המתבססת על מציאויות הרוח, ממש כשם שלא תיתכן מערכת שמש ללא כבידה.		195:5.9 (2075.12) A lasting social system without a morality predicated on spiritual realities can no more be maintained than could the solar system without gravity.
195:5.10 (2076.1) אל תנסו לספק בתקופת חיים קצרה אחת בגוף את הסקרנות אשר מביעה הנשמה, או את כל יצר ההרפתקנות שבהּ. היו סבלניים! אל תתפתו להשתעשע בהפקרות של הרפתקאות זולות ומטונפות. שימרו על האנרגיה שלכם ואזרו את תשוקתכם; היו רגועים בזמן ההמתנה להופעתה של הנתיבה האינסופית של ההרפתקה המדורגת ושל הגילוי המרטיט.		195:5.10 (2076.1) Do not try to satisfy the curiosity or gratify all the latent adventure surging within the soul in one short life in the flesh. Be patient! be not tempted to indulge in a lawless plunge into cheap and sordid adventure. Harness your energies and bridle your passions; be calm while you await the majestic unfolding of an endless career of progressive adventure and thrilling discovery.
195:5.11 (2076.2) בתוככי הבלבול באשר למקורותיו של האדם, בל תשכחו את ייעודו הנצחי. בל תשכחו כי ישוע אהב אפילו ילדים קטנים, וכי הוא הבהיר לתמיד את ערכה האדיר של האישיות האנושית.		195:5.11 (2076.2) In confusion over man’s origin, do not lose sight of his eternal destiny. Forget not that Jesus loved even little children, and that he forever made clear the great worth of human personality.
195:5.12 (2076.3) כאשר אתם מתבוננים בעולם, זכרו כי כתמי הרוע השחורים אשר אתם רואים מוצגים על הרקע הלבן של הטוּב הבסיסי. אינכם מתבוננים אך בכתמים לבנים עגומים אשר מופיעים על רקע שחור של רוע.		195:5.12 (2076.3) As you view the world, remember that the black patches of evil which you see are shown against a white background of ultimate good. You do not view merely white patches of good which show up miserably against a black background of evil.
195:5.13 (2076.4) כאשר יש כל-כך הרבה אמת טובה אשר ניתן לתת לה ביטוי ולהטיף לה, מדוע בני האדם מקדישים זמן רב כל-כך לרוע המצוי בעולם רק משום שהוא נדמה כעובדה? יפי ערכי הרוח של האמת נעימים יותר ומרוממים יותר מתופעות הרוע.		195:5.13 (2076.4) When there is so much good truth to publish and proclaim, why should men dwell so much upon the evil in the world just because it appears to be a fact? The beauties of the spiritual values of truth are more pleasurable and uplifting than is the phenomenon of evil.
195:5.14 (2076.5) במסגרת הדת, ישוע הטיף להתנסוּת, והוא השתמש בשיטה הזו ממש כשם שהמדע המודרני דבק בטכניקות הניסוי. הנחייתה של הבוננות הרוחנית מובילה אותנו למצוא את אלוהים, אך אנו מתקרבים לבוננות הזו של הנשמה באמצעות אהבת מה שיפה, חיפוש האמת, הנאמנות לחובתנו, והסגידה לטוּב האלוהי. ואולם, מכל הערכים הללו, המַנְחָה האמיתית המובילה לבוננות אמת הינה האהבה.		195:5.14 (2076.5) In religion, Jesus advocated and followed the method of experience, even as modern science pursues the technique of experiment. We find God through the leadings of spiritual insight, but we approach this insight of the soul through the love of the beautiful, the pursuit of truth, loyalty to duty, and the worship of divine goodness. But of all these values, love is the true guide to real insight.
6. חומרנות ^top		6. Materialism ^top
195:6.1 (2076.6) שלא במתכוון, הכניסו המדענים את האנושות לפאניקה חומרנית; הם גרמו לשוד של בנק המוסר של ההיסטוריה, אך בבנק ההתנסות האנושית הזה מופקדים נכסים רוחניים עצומים; הוא יכול לעמוד בתביעות אשר תובעים ממנו. רק מי שאינו חושב ייכנס לפאניקה ביחס לנכסי הרוח של המין האנושי. כאשר תסתיים הפאניקה החומרנית-חילונית, נמצא כי דתו של ישוע לא פשטה את הרגל. בנק הרוח של מלכות השמים ישלם במטבע של אמונה, תקווה, וביטחון מוסרי לכל מי שיתבע זאת ממנו ״בשמו.״		195:6.1 (2076.6) Scientists have unintentionally precipitated mankind into a materialistic panic; they have started an unthinking run on the moral bank of the ages, but this bank of human experience has vast spiritual resources; it can stand the demands being made upon it. Only unthinking men become panicky about the spiritual assets of the human race. When the materialistic-secular panic is over, the religion of Jesus will not be found bankrupt. The spiritual bank of the kingdom of heaven will be paying out faith, hope, and moral security to all who draw upon it “in His name.”
195:6.2 (2076.7) בלא קשר לקונפליקט לכאורה שבין החומרנות לבין תורתו של ישוע, אתם יכולים להיות בטוחים בכך שבעידנים אשר יבואו תצא תורתו של המאסטר וידה על העליונה. לאמיתו של דבר, דת אמיתית איננה יכולה להיות חלוקה עם המדע; היא כלל אינה עסוקה בדברים של חומר. אף כי הדת אוהדת את המדע, היא הינה אדישה כלפיו ומתרכזת כולה במדען עצמו.		195:6.2 (2076.7) No matter what the apparent conflict between materialism and the teachings of Jesus may be, you can rest assured that, in the ages to come, the teachings of the Master will fully triumph. In reality, true religion cannot become involved in any controversy with science; it is in no way concerned with material things. Religion is simply indifferent to, but sympathetic with, science, while it supremely concerns itself with the scientist.
195:6.3 (2076.8) רדיפת הידע לכשעצמו, ללא הפירוש הנלווה של החוכמה והבוננות הרוחנית של ההתנסות הדתית, מובילה בסופו של דבר את האדם לפסימיות ולייאוש. ידע מועט אכן מעורר דאגה.		195:6.3 (2076.8) The pursuit of mere knowledge, without the attendant interpretation of wisdom and the spiritual insight of religious experience, eventually leads to pessimism and human despair. A little knowledge is truly disconcerting.
195:6.4 (2076.9) בזמן כתיבת המילים האלה, כבר חלף החלק הגרוע של עידן החומרנות; כבר מתחיל לזרוח שחר של הבנה טובה יותר. אף כי המוחות הטובים יותר של עולם המדע כבר אינם דבקים בפילוסופיה חומרנית לחלוטין, האנשים הפשוטים עדיין נוטים לכיוון הזה בשל מה שהם למדו בעבר. ואולם, העידן הזה של הריאליזם הפיזי הינו פרק חולף בחיי האדם עלי אדמות. המדע המודרני לא נגע בדת האמיתית – בתורתו של ישוע, כפי שזו מתבטאת בחיי מאמיניו. כל מה שהמדע עשה היה חיסול האשליות הילדותיות של הפירושים השגויים של החיים.		195:6.4 (2076.9) At the time of this writing the worst of the materialistic age is over; the day of a better understanding is already beginning to dawn. The higher minds of the scientific world are no longer wholly materialistic in their philosophy, but the rank and file of the people still lean in that direction as a result of former teachings. But this age of physical realism is only a passing episode in man’s life on earth. Modern science has left true religion—the teachings of Jesus as translated in the lives of his believers—untouched. All science has done is to destroy the childlike illusions of the misinterpretations of life.
195:6.5 (2077.1) ביחס לחייו של אדם על הארץ, המדע מהווה התנסות כמותית, ואילו הדת מהווה התנסות איכותית. המדע עוסק בתופעות; הדת, במקורות, בערכים ובמטרות. מי שמגדיר גורמים בכדי להסביר תופעות פיזיות, מתוודה על בורותו באשר לדברים האולטימטיביים, ובסופו של דבר, המדען מובל בחזרה אל הגורם הגדול הראשון – אל האב האוניברסאלי של פרדיס.		195:6.5 (2077.1) Science is a quantitative experience, religion a qualitative experience, as regards man’s life on earth. Science deals with phenomena; religion, with origins, values, and goals. To assign causes as an explanation of physical phenomena is to confess ignorance of ultimates and in the end only leads the scientist straight back to the first great cause—the Universal Father of Paradise.
195:6.6 (2077.2) המעבר האלים מעידן הניסים אל עידן המכונות מתברר כמאוד מטריד עבור האדם. הפקחות והגמישות של הפילוסופיות הכוזבות של המכניזם, מזימות את טיעוני המכניסטיים. הקלילות המנטאלית הקטלנית של האדם החומרני מפריכה לתמיד את טענותיו כי היקום הינו תופעה אנרגטית עיוורת וחסרת תכלית.		195:6.6 (2077.2) The violent swing from an age of miracles to an age of machines has proved altogether upsetting to man. The cleverness and dexterity of the false philosophies of mechanism belie their very mechanistic contentions. The fatalistic agility of the mind of a materialist forever disproves his assertions that the universe is a blind and purposeless energy phenomenon.
195:6.7 (2077.3) הן הטבעיות המכניסטית אשר מפגינים אנשים מחונכים-לכאורה, והן החילוניוּת נטולת המחשבה אשר מפגין האיש ברחוב עוסקות אך ורק בדברים; הן נעדרות לחלוטין כל ערך, אישור, או סיפוק מטבע רוחני, וכן, הן נטולות אמונה, תקווה והבטחה נצחית. אחת מהבעיות הגדולות ביותר של החיים המודרניים היא שהאדם חושב שהוא עסוק מדי מכדי למצוא זמן עבור מדיטציה רוחנית ועבור מסירות דתית.		195:6.7 (2077.3) The mechanistic naturalism of some supposedly educated men and the thoughtless secularism of the man in the street are both exclusively concerned with things; they are barren of all real values, sanctions, and satisfactions of a spiritual nature, as well as being devoid of faith, hope, and eternal assurances. One of the great troubles with modern life is that man thinks he is too busy to find time for spiritual meditation and religious devotion.
195:6.8 (2077.4) החומרנות מצמצמת את האדם לכדי אוטומט חסר-נשמה, והופכת אותו לסמל אריתמטי אשר מוצא מקום חסר-ישע בנוסחה המתמטית של יקום בלתי-רומנטי ומכאניסטי. ואולם, מניין מגיע כל היקום המתמטי העצום הזה ללא מתמטיקאי רב-אומן? המדע יכול לתהות על שימור החומר, אך הדת נותנת תוקף לשימור נשמת האדם – והיא עוסקת בהתנסויות שלהם ביחס למציאויות רוחניות ולערכים נצחיים.		195:6.8 (2077.4) Materialism reduces man to a soulless automaton and constitutes him merely an arithmetical symbol finding a helpless place in the mathematical formula of an unromantic and mechanistic universe. But whence comes all this vast universe of mathematics without a Master Mathematician? Science may expatiate on the conservation of matter, but religion validates the conservation of men’s souls—it concerns their experience with spiritual realities and eternal values.
195:6.9 (2077.5) הסוציולוג החומרני של היום סוקר קהילה, כותב עליה דו"ח ומותיר את האנשים כפי שמצא אותם. לפני אלף-תשע-מאות שנה, חזו תושבי הגליל הבלתי-משכילים בישוע הנותן את חייו כמתת רוחני למען התנסותו הפנימית של האדם, ואז הם הלכו והפכו לגמרי את כלל האימפריה הרומית.		195:6.9 (2077.5) The materialistic sociologist of today surveys a community, makes a report thereon, and leaves the people as he found them. Nineteen hundred years ago, unlearned Galileans surveyed Jesus giving his life as a spiritual contribution to man’s inner experience and then went out and turned the whole Roman Empire upside down.
195:6.10 (2077.6) ואולם, מנהיגי הדת שוגים שגיאה גדולה כאשר הם מנסים לקרוא את האדם המודרני אל הקרב הרוחני בתקיעת החצוצרות של ימי הביניים. הדת חייבת לרכוש לעצמה סיסמאות חדשות ועדכניות. לא הדמוקרטיה, ולא שום תרופת פלא אחרת, תוכלנה להחליף את הקדמה הרוחנית. אף-על-פי שדתות כוזבות עלולות לייצג התחמקות מן המציאות, בבשורתו הציג ישוע בפני האדם בן התמותה את שער הכניסה ממש אל מציאות נצחית של קידמה רוחנית.		195:6.10 (2077.6) But religious leaders are making a great mistake when they try to call modern man to spiritual battle with the trumpet blasts of the Middle Ages. Religion must provide itself with new and up-to-date slogans. Neither democracy nor any other political panacea will take the place of spiritual progress. False religions may represent an evasion of reality, but Jesus in his gospel introduced mortal man to the very entrance upon an eternal reality of spiritual progression.
195:6.11 (2077.7) אם נאמר כי הדעת ״הגיחה״ מן החומר, לא נסביר בכך דבר. אם היקום היה אך ורק מנגנון והדעת הייתה בלתי-נפרדת מן החומר, לעולם לא היינו מקבלים שני פירושים שונים לכל תופעה נצפית. המושגים של אמת, יופי וטוּב, אינם חלק אינהרנטי מן הפיזיקה, ואף לא מן הכימיה. מכונה אינה יכולה לדעת, קל וחומר לדעת אמת, לרעוב לצדיקות ולהוקיר את הטוּב.		195:6.11 (2077.7) To say that mind “emerged” from matter explains nothing. If the universe were merely a mechanism and mind were unapart from matter, we would never have two differing interpretations of any observed phenomenon. The concepts of truth, beauty, and goodness are not inherent in either physics or chemistry. A machine cannot know, much less know truth, hunger for righteousness, and cherish goodness.
195:6.12 (2077.8) ייתכן שהמדע הינו חומרי, אך בה-בעת דעתו של המדען אשר מבחין באמת הינה על-חומרית. החומר איננו יודע את האמת, ואף לא יוכל לאהוב את החסד, או להתענג על מציאויות רוח. האמונות המוסריות המבוססות על ההארה הרוחנית והנובעות מן ההתנסות האנושית, הינן מציאותיות וודאיות בדיוק כמו ההיסקים המתמטיים המבוססים על התצפיות הפיזיות, אלא שהן ברמה אחרת וגבוהה יותר.		195:6.12 (2077.8) Science may be physical, but the mind of the truth-discerning scientist is at once supermaterial. Matter knows not truth, neither can it love mercy nor delight in spiritual realities. Moral convictions based on spiritual enlightenment and rooted in human experience are just as real and certain as mathematical deductions based on physical observations, but on another and higher level.
195:6.13 (2077.9) אילו היו בני-אדם מכונות ותו לא, הם היו מגיבים ליקום החומרי באופן פחות או יותר אחיד. לא הייתה מתקיימת האינדיבידואליות, קל וחומר האישיוּת.		195:6.13 (2077.9) If men were only machines, they would react more or less uniformly to a material universe. Individuality, much less personality, would be nonexistent.
195:6.14 (2077.10) עובדת המנגנון המוחלט של פרדיס במרכז של יקום היקומים, בנוכחות הרצון הבלתי-מסויג של המקור והמרכז השני, מבטיחה בוודאות ולתמיד כי הדטרמיניזם איננו החוק הבלעדי של הקוסמוס. המטריאליזם מצוי שם, אך הוא איננו בלעדי; המכניזם מצוי שם; אך הוא איננו בלתי-מסויג; הדטרמיניזם מצוי שם, אך אינו מצוי שם לבדו.		195:6.14 (2077.10) The fact of the absolute mechanism of Paradise at the center of the universe of universes, in the presence of the unqualified volition of the Second Source and Center, makes forever certain that determiners are not the exclusive law of the cosmos. Materialism is there, but it is not exclusive; mechanism is there, but it is not unqualified; determinism is there, but it is not alone.
195:6.15 (2078.1) יקום החומר הסופי היה הופך לבסוף לאחיד ולדטרמיניסטי, אלמלא נוכחותם המשולבת של הדעת ושל הרוח. השפעתהּ של הדעת הקוסמית ממשיכה כל העת להחדיר ספונטאניות אפילו לעולמות החומר.		195:6.15 (2078.1) The finite universe of matter would eventually become uniform and deterministic but for the combined presence of mind and spirit. The influence of the cosmic mind constantly injects spontaneity into even the material worlds.
195:6.16 (2078.2) החופש או היוזמה, אשר מצויים בכל עולם ועולם בקיום, עומדים ביחס ישר לשיעור ההשפעה הרוחנית ולשליטתה של הדעת הקוסמית; במילים אחרות, בהתנסות האנושית, הם עומדים ביחס ישר לשיעור של העשייה בפועל את ״רצון האב.״ ולפיכך, התחלת החיפוש שלכם אחר האל, מהווה את ההוכחה הניצחת לכך שאלוהים מצא אתכם זה מכבר.		195:6.16 (2078.2) Freedom or initiative in any realm of existence is directly proportional to the degree of spiritual influence and cosmic-mind control; that is, in human experience, the degree of the actuality of doing “the Father’s will.” And so, when you once start out to find God, that is the conclusive proof that God has already found you.
195:6.17 (2078.3) חיפוש כן אחר הטוּב, היופי, והאמת מוביל למציאת האל. וכל תגלית מדעית מדגימה את קיומם הן של החופש והן של האחדות ביקום. המגלה רוצה להיות חופשי לגלות. הדבר המתגלה הינו אמיתי ונדמה כאחיד, שאלמלא כן הוא לא היה יכול להיוודע כדבר.		195:6.17 (2078.3) The sincere pursuit of goodness, beauty, and truth leads to God. And every scientific discovery demonstrates the existence of both freedom and uniformity in the universe. The discoverer was free to make the discovery. The thing discovered is real and apparently uniform, or else it could not have become known as a thing.
7. פגיעוּתה של החומרנות ^top		7. The Vulnerability of Materialism ^top
195:7.1 (2078.4) כמה מטופש מצד האדם בעל הדעת החומרנית להרשות לתיאוריות פגיעוֹת מעין אלה, כדוגמת היקום המכניסטי, לשלול ממנו את המשאבים הרוחניים העצומים של ההתנסות האישית בדת של אמת. העובדות אף-פעם אינן מתווכחות עם אמונה רוחנית אמיתית; התיאוריות עשויות לעשות כן. מוטב למדע להקדיש את עצמו לחיסולן של האמונות הטפלות, מאשר לנסות ולמוטט את האמונה הדתית – את האמונה האנושית במציאויות הרוח ובערכי אלוה.		195:7.1 (2078.4) How foolish it is for material-minded man to allow such vulnerable theories as those of a mechanistic universe to deprive him of the vast spiritual resources of the personal experience of true religion. Facts never quarrel with real spiritual faith; theories may. Better that science should be devoted to the destruction of superstition rather than attempting the overthrow of religious faith—human belief in spiritual realities and divine values.
195:7.2 (2078.5) ראוי למדע לתרום לאדם באופן חומרי את מה שתורמת לו הדת מבחינה רוחנית; להרחיב את אופקיו בחיים ולהעצים את אישיותו. מדע של אמת לא ייכנס לוויכוח עם הדת. ״השיטה המדעית״ איננה אלא אמת מידה אינטלקטואלית למדידת הרפתקאות החומר וההישגים הפיזיים. ואולם, מכיוון שהוא חומרי ואינטלקטואלי בלבד, לחלוטין אין לו יכולת להעריך את מציאויות הרוח ואת ההתנסויות הדתיות.		195:7.2 (2078.5) Science should do for man materially what religion does for him spiritually: extend the horizon of life and enlarge his personality. True science can have no lasting quarrel with true religion. The “scientific method” is merely an intellectual yardstick wherewith to measure material adventures and physical achievements. But being material and wholly intellectual, it is utterly useless in the evaluation of spiritual realities and religious experiences.
195:7.3 (2078.6) חוסר העקביות של המכניסט המודרני הוא זה: אילו היה היקום אך ורק יקום של חומר, ואילו היה האדם אך ורק מכונה, אזי אדם שכזה לא היה יכול כלל להכיר את עצמו כמכונה שכזו, ובאותה המידה, אדם-מכונה זה היה בלתי-מודע לחלוטין לעובדת קיומו של יקום חומרי מעין זה. הייאוש החומרני של המדע המכניסטי לא הצליח להכיר בעובדת קיומה של דעת אשר בה-שוכנת-רוח של אותו המדען אשר תובנתו העל-חומרית היא המנסחת את המושגים השגויים והלוקים בסתירה-פנימית על אודות יקום מטריאליסטי.		195:7.3 (2078.6) The inconsistency of the modern mechanist is: If this were merely a material universe and man only a machine, such a man would be wholly unable to recognize himself as such a machine, and likewise would such a machine-man be wholly unconscious of the fact of the existence of such a material universe. The materialistic dismay and despair of a mechanistic science has failed to recognize the fact of the spirit-indwelt mind of the scientist whose very supermaterial insight formulates these mistaken and self-contradictory concepts of a materialistic universe.
195:7.4 (2078.7) ערכי פרדיס נצחיים ואינסופיים של אמת, יופי וטוב, מתחבאים בתוככי עובדות התופעות של יקומי הזמן והמרחב. ואולם, נדרש מבט של אמונה של אדם אשר נולד מן הרוח בכדי לגלות ולהבחין בערכים הרוחניים הללו.		195:7.4 (2078.7) Paradise values of eternity and infinity, of truth, beauty, and goodness, are concealed within the facts of the phenomena of the universes of time and space. But it requires the eye of faith in a spirit-born mortal to detect and discern these spiritual values.
195:7.5 (2078.8) המציאויות וערכי ההתקדמות הרוחנית אינן ״השלכה פסיכולוגית״ – הם אינם רק חלום מופלא בהקיץ של הדעת החומרית. דברים מעין אלה הינם תחזיותיו הרוחניות של המכוונן השוכן, רוח האלוהים אשר חיה בדעת האדם. ואל תניחו להתעסקויות שלכם בהצצות הקטנות שלכם אל מה שמצאתם על ״היחסיות״, להפריע למושגיכם על אודות נצחיותו של האל ואינסופיותו. וככל שתבקשו וככל שתידרשו חברתית לביטוי-עצמי, אל נא תשגו ותתעלמו מן הצורך לאפשר את ביטוי-המכוונן, הביטוי של העצמי האמיתי והטוב יותר שלכם.		195:7.5 (2078.8) The realities and values of spiritual progress are not a “psychologic projection”—a mere glorified daydream of the material mind. Such things are the spiritual forecasts of the indwelling Adjuster, the spirit of God living in the mind of man. And let not your dabblings with the faintly glimpsed findings of “relativity” disturb your concepts of the eternity and infinity of God. And in all your solicitation concerning the necessity for self-expression do not make the mistake of failing to provide for Adjuster-expression, the manifestation of your real and better self.
195:7.6 (2079.1) אילו היה זה אך יקום חומרי, האדם החומרי לא היה מצליח אף-פעם לגבש מושג על אודות טיבו המכניסטי של קיום חומרי לגמרי שכזה. כשלעצמו, המושג המכניסטי על אודות היקום הינו תופעת דעת בלתי-חומרית, ומקור הדעת כולה ממקור בלתי-חומרי, גם אם נדמה כי הדעת מותנית לחלוטין בחומר ונשלטת לגמרי באופן מכניסטי.		195:7.6 (2079.1) If this were only a material universe, material man would never be able to arrive at the concept of the mechanistic character of such an exclusively material existence. This very mechanistic concept of the universe is in itself a nonmaterial phenomenon of mind, and all mind is of nonmaterial origin, no matter how thoroughly it may appear to be materially conditioned and mechanistically controlled.
195:7.7 (2079.2) המנגנון המנטאלי המפותח-חלקית של בן התמותה אינו ניחן ביתר עקביות וביתר חוכמה. לעיתים קרובות הרמייה של האדם גוברת על ההיגיון שלו וחומקת מן הלוגיקה שלו.		195:7.7 (2079.2) The partially evolved mental mechanism of mortal man is not overendowed with consistency and wisdom. Man’s conceit often outruns his reason and eludes his logic.
195:7.8 (2079.3) הפסימיזם של האדם המטריאליסטי הפסימי ביותר הוא כשלעצמו הוכחה מספקת לכך שהיקום של הפסימיסט איננו לגמרי חומרי. הן האופטימיזם והן הפסימיזם הינם תגובות מושגיות בדעת אשר מודעת לערכים כמו גם לעובדות. אילו היה היקום מה שהמטריאליסט חושב שהוא, האדם, שהיה כמכונה אנושית, היה נעדר כל יכולת להכיר בעובדה הזו באופן מודע. אילו לדעת אשר נולדה-מן-הרוח לא הייתה מודעות למושג של ערכים, האדם כלל לא יכול היה להכיר בעובדת המטריאליזם ביקום ובתופעות המכניסטיות של פעולת היקום. מכונה אחת לא יכולה להיות מודעת באשר לטיבה או לערכה של מכונה אחרת.		195:7.8 (2079.3) The very pessimism of the most pessimistic materialist is, in and of itself, sufficient proof that the universe of the pessimist is not wholly material. Both optimism and pessimism are concept reactions in a mind conscious of values as well as of facts. If the universe were truly what the materialist regards it to be, man as a human machine would then be devoid of all conscious recognition of that very fact. Without the consciousness of the concept of values within the spirit-born mind, the fact of universe materialism and the mechanistic phenomena of universe operation would be wholly unrecognized by man. One machine cannot be conscious of the nature or value of another machine.
195:7.9 (2079.4) פילוסופיה מכניסטית על אודות החיים והיקום איננה יכולה להיות מדעית, זאת לפי שהמדע עוסק אך ורק בחומרים ובעובדות. שומה על הפילוסופיה להיות על-מדעית. אף-על-פי שהאדם אכן הינו עובדה חומרית בטבע, חייו הינם תופעה המתעלה מעל לרמות החומר בטבע, זאת לפי שהם מפגינים את איכויות השליטה של הדעת ואת איכויות היצירתיות של הרוח.		195:7.9 (2079.4) A mechanistic philosophy of life and the universe cannot be scientific because science recognizes and deals only with materials and facts. Philosophy is inevitably superscientific. Man is a material fact of nature, but his life is a phenomenon which transcends the material levels of nature in that it exhibits the control attributes of mind and the creative qualities of spirit.
195:7.10 (2079.5) מאמציו הכנים של האדם להפוך למכניסט מייצגים את התופעה הטראגית של המאמץ חסר-התוחלת להתאבד אינטלקטואלית ומוסרית. ואולם, האדם איננו יכול לעשות זאת.		195:7.10 (2079.5) The sincere effort of man to become a mechanist represents the tragic phenomenon of that man’s futile effort to commit intellectual and moral suicide. But he cannot do it.
195:7.11 (2079.6) אילו היה היקום חומרי בלבד, ואילו היה האדם מכונה גרידא, לא היה קיים המדע אשר הודות לו יאזור המדען עוז ויציע כהשערה את המכניסטיות של היקום. מכונות אינן יכולות למדוד, לסווג, או להעריך את עצמן. אך ורק ישות בעלת מעמד נעלה-על-המכונה תוכל לבצע פעולה מדעית מעין זו.		195:7.11 (2079.6) If the universe were only material and man only a machine, there would be no science to embolden the scientist to postulate this mechanization of the universe. Machines cannot measure, classify, nor evaluate themselves. Such a scientific piece of work could be executed only by some entity of supermachine status.
195:7.12 (2079.7) אילו המציאות ביקום הייתה רק של מכונה כבירה אחת, אזי על-מנת להכיר בעובדה הזו ולהיות מודע לתובנה שבהערכה מעין זו, היה חייב האדם להימצא מחוץ ליקום ולהיות נפרד ממנו.		195:7.12 (2079.7) If universe reality is only one vast machine, then man must be outside of the universe and apart from it in order to recognize such a fact and become conscious of the insight of such an evaluation.
195:7.13 (2079.8) אילו היה האדם מכונה בלבד, כיצד היה מצליח האדם הזה להאמין בכך שהוא רק מכונה, או לטעון כי הוא יודע זאת? מכונה גרידא לעולם לא תתאפיין ביכולת להעריך את עצמה באופן המודע לעצמו. המכניסט המודע לעצמו והמכריז על עצמו ככזה, הינו המענה הטוב ביותר למכניזם. אילו היה המטריאליזם עובדה, לא היה יכול להתקיים מכניסט מודע לעצמו. ואף נכון הדבר שלפני שאדם יכול לפעול באופן בלתי-מוסרי, עליו להיות קודם אדם מוסרי.		195:7.13 (2079.8) If man is only a machine, by what technique does this man come to believe or claim to know that he is only a machine? The experience of self-conscious evaluation of one’s self is never an attribute of a mere machine. A self-conscious and avowed mechanist is the best possible answer to mechanism. If materialism were a fact, there could be no self-conscious mechanist. It is also true that one must first be a moral person before one can perform immoral acts.
195:7.14 (2079.9) הטענה עצמה על המטריאליזם מרמזת על התודעה העל-חומרית של הדעת אשר מתיימרת לטעון לדוֹגמה שכזו. מכניזם עשוי להידרדר, אך לעולם הוא איננו יכול להתקדם. מכונות אינן חושבות, יוצרות, חולמות, שואפות, מחזיקות באידיאלים, רעבות לאמת, או צמאות לצדיקות. הן אינן מניעות את חייהן באמצעות התשוקה לשרת מכונות אחרות, או הבחירה, כתכלית של התקדמות נצחית, במשימה הנשגבת של מציאת האל והשאיפה להידמות לו. מכונות אף-פעם אינן אינטלקטואליות, רגשניות, אסתטיות, אתיות, מוסריות או רוחניות.		195:7.14 (2079.9) The very claim of materialism implies a supermaterial consciousness of the mind which presumes to assert such dogmas. A mechanism might deteriorate, but it could never progress. Machines do not think, create, dream, aspire, idealize, hunger for truth, or thirst for righteousness. They do not motivate their lives with the passion to serve other machines and to choose as their goal of eternal progression the sublime task of finding God and striving to be like him. Machines are never intellectual, emotional, aesthetic, ethical, moral, or spiritual.
195:7.15 (2079.10) האמנות מוכיחה כי האדם איננו מכניסטי, אך היא איננה מוכיחה כי הוא הינו אלמוֹתי מבחינה רוחנית. האמנות הינה התווך המורונטי של בני התמותה, השדה המתווך שבין האדם, כאדם חומרי, לאדם, כאדם רוחני. השירה הינה ניסיון לחמוק ממציאויות החומר אל ערכי הרוח.		195:7.15 (2079.10) Art proves that man is not mechanistic, but it does not prove that he is spiritually immortal. Art is mortal morontia, the intervening field between man, the material, and man, the spiritual. Poetry is an effort to escape from material realities to spiritual values.
195:7.16 (2080.1) בציוויליזציה גבוהה נמצא כי האמנות הופכת את המדע לאנושי, ואילו הדת האמיתית – התובנות על אודות מציאויות רוחניות ונצחיות – הופכת את האמנות לרוחנית. האמנות מייצגת את האופן שבו מעריך האדם את המציאות בזמן-מרחב. הדת הינה אימוץ של ערכים קוסמיים, והיא מצביעה על התקדמות נצחית בדמות הרקעה והתרחבות רוחנית. האמנות של הזמן מסוכנת אך ורק כאשר היא הופכת עיוורת באשר לאמות המידה הרוחניות של התבניות האלוהיות, אשר הנצח משקף כמציאות הצללים של הזמן. אמנות אמיתית הינה התפעול היעיל של הדברים החומריים של החיים; הדת הינה ההתמרה הנאצלת של עובדות החומר של החיים, והיא אף-פעם איננה חדלה מההערכה הרוחנית שלה את האמנות.		195:7.16 (2080.1) In a high civilization, art humanizes science, while in turn it is spiritualized by true religion—insight into spiritual and eternal values. Art represents the human and time-space evaluation of reality. Religion is the divine embrace of cosmic values and connotes eternal progression in spiritual ascension and expansion. The art of time is dangerous only when it becomes blind to the spirit standards of the divine patterns which eternity reflects as the reality shadows of time. True art is the effective manipulation of the material things of life; religion is the ennobling transformation of the material facts of life, and it never ceases in its spiritual evaluation of art.
195:7.17 (2080.2) כמה טיפשי להתיימר ולטעון שאוטומט יכול להגות פילוסופיה של אוטומטיות, וכמה מגוחכת ההנחה שהוא מתיימר לגבש מושג שכזה על אחיו, האוטומטים האחרים!		195:7.17 (2080.2) How foolish to presume that an automaton could conceive a philosophy of automatism, and how ridiculous that it should presume to form such a concept of other and fellow automatons!
195:7.18 (2080.3) כל פרשנות מדעית באשר ליקום החומרי הינה חסרת-ערך, אלא אם כן היא מכירה במדען. שום הערכה של האמנות איננה אותנטית, אלא אם כן היא מכירה בערכו של האמן. שום הערכה של אמות המוסר איננה כדאית, אלא אם כן היא כוללת את האדם המוסרי. שום הכרה בפילוסופיה איננה בונה אם היא מתעלמת מן הפילוסוף, והדת איננה יכולה להתקיים ללא התנסותו האמיתית של האדם הדתי, אשר באמצעות התנסות זו ממש הוא מבקש למצוא את האל ולדעת אותו. בדומה לכך, יקום היקומים הינו חסר-משמעות בנפרד מן "האני הוא", האל האינסופי אשר ברא אותו ואשר מנהל אותו ברציפות.		195:7.18 (2080.3) Any scientific interpretation of the material universe is valueless unless it provides due recognition for the scientist. No appreciation of art is genuine unless it accords recognition to the artist. No evaluation of morals is worth while unless it includes the moralist. No recognition of philosophy is edifying if it ignores the philosopher, and religion cannot exist without the real experience of the religionist who, in and through this very experience, is seeking to find God and to know him. Likewise is the universe of universes without significance apart from the I AM, the infinite God who made it and unceasingly manages it.
195:7.19 (2080.4) המכניסטים – הומניסטים – נוטים להיסחף בזרמי החומר. האידיאליסטים והאנשים הרוחניים מעזים להשתמש במשוטיהם בחוכמה ובכוח על-מנת לסגל את זרמי האנרגיה אשר נדמים כזורמים באופן חומרי לגמרי.		195:7.19 (2080.4) Mechanists—humanists—tend to drift with the material currents. Idealists and spiritists dare to use their oars with intelligence and vigor in order to modify the apparently purely material course of the energy streams.
195:7.20 (2080.5) המדע חי על פי המתמטיקה של הדעת; המוזיקה מבטאת את קצב הרגשות. הדת הינה הקצב הרוחני של הנשמה, קצב המצוי בהרמוניה בזמן-מרחב עם תווי המנגינה הגבוהה יותר, הנצחית, של האינסופיוּת. ההתנסות הדתית אכן מהווה דבר-מה על-מתמטי בחיי האדם.		195:7.20 (2080.5) Science lives by the mathematics of the mind; music expresses the tempo of the emotions. Religion is the spiritual rhythm of the soul in time-space harmony with the higher and eternal melody measurements of Infinity. Religious experience is something in human life which is truly supermathematical.
195:7.21 (2080.6) בשפה, האלף-בית מייצג את המנגנון המטריאליסטי, בעוד שהמילים מבטאות את המשמעות של אלפי מחשבות, רעיונות כבירים ואידיאלים נאצלים – באשר לאהבה ולשנאה, לפחדנות ולאומץ – ומייצגות את פעולות הדעת בטווח אשר מגדירים חוקי החומר וחוקי הרוח, תחת הכוונת רצון האישיוּת, ותחת הגבלת התנאים האינהרנטיים למצב.		195:7.21 (2080.6) In language, an alphabet represents the mechanism of materialism, while the words expressive of the meaning of a thousand thoughts, grand ideas, and noble ideals—of love and hate, of cowardice and courage—represent the performances of mind within the scope defined by both material and spiritual law, directed by the assertion of the will of personality, and limited by the inherent situational endowment.
195:7.22 (2080.7) היקום איננו כמו החוקים, המנגנונים וביטויי האחדות אשר מגלה המדען, ושאותם הוא מחשיב כמדע, אלא דווקא כמו המדען הסקרן, החושב, הבוחר, היצירתי, המשלב והבוחן, אשר צופה בתופעות היקום ומסווג את העובדות המתמטיות המהוות חלק אינהרנטי מן ההיבט החומרי של הבריאה. היקום אף איננו כמו האמנות של האומן, אלא דווקא כמו האמן המתאווה, החולם, השואף והמתקדם, אשר מבקש להתעלות מעל לְעולם דברי החומר במאמץ להשיג מטרה רוחנית.		195:7.22 (2080.7) The universe is not like the laws, mechanisms, and the uniformities which the scientist discovers, and which he comes to regard as science, but rather like the curious, thinking, choosing, creative, combining, and discriminating scientist who thus observes universe phenomena and classifies the mathematical facts inherent in the mechanistic phases of the material side of creation. Neither is the universe like the art of the artist, but rather like the striving, dreaming, aspiring, and advancing artist who seeks to transcend the world of material things in an effort to achieve a spiritual goal.
195:7.23 (2080.8) המדען, ולא המדע, הוא זה אשר מבחין במציאות של יקום מתפתח ומתקדם של אנרגיה וחומר. האמן, ולא האמנות, הוא זה המעיד על קיומו של העולם המורונטי המצוי בתווך שבין הקיום החומרי והחירות הרוחנית. האדם הדתי, ולא הדת, הוא זה אשר מוכיח את קיומן של מציאויות הרוח ושל הערכים האלוהיים אשר ניתן לפגוש בהתקדמות הנצח.		195:7.23 (2080.8) The scientist, not science, perceives the reality of an evolving and advancing universe of energy and matter. The artist, not art, demonstrates the existence of the transient morontia world intervening between material existence and spiritual liberty. The religionist, not religion, proves the existence of the spirit realities and divine values which are to be encountered in the progress of eternity.
8. הטוטליטריאניזם החילוני ^top		8. Secular Totalitarianism ^top
195:8.1 (2081.1) ואולם, אפילו לאחר שהמטריאליזם והמכניזם חוסלו פחות-או-יותר, השפעתה ההרסנית של החילוניוּת במאה העשרים היא אשר עדיין מאפילה על ההתנסות הרוחנית של מיליוני נשמות אשר אינן חושדות בכך כלל.		195:8.1 (2081.1) But even after materialism and mechanism have been more or less vanquished, the devastating influence of twentieth-century secularism will still blight the spiritual experience of millions of unsuspecting souls.
195:8.2 (2081.2) החילוניות המודרנית קודמה בידי שתי השפעות כלל עולמיות. אביה של החילוניות היה הגישה צרת-המוחין ונטולת האל של מה שמכונה המדע – המדע האתאיסטי – במהלך המאה התשע-עשרה והמאה העשרים. אֵם החילוניות המודרנית הייתה הכנסייה הנוצרית הטוטליטרית של ימי הביניים. החילוניות נולדה כמחאה הולכת וגוברת כנגד שליטתה המוחלטת-כמעט של הכנסייה הנוצרית הממוסדת בציוויליזציה המערבית.		195:8.2 (2081.2) Modern secularism has been fostered by two world-wide influences. The father of secularism was the narrow-minded and godless attitude of nineteenth- and twentieth-century so-called science—atheistic science. The mother of modern secularism was the totalitarian medieval Christian church. Secularism had its inception as a rising protest against the almost complete domination of Western civilization by the institutionalized Christian church.
195:8.3 (2081.3) בזמן ההתגלות הנוכחית, האקלים האינטלקטואלי והפילוסופי השורר באמריקה, כמו גם באירופה, הינו בהחלט חילוני במובחן – הומניסטי. במשך שלוש-מאות שנה הפכה המחשבה המערבית ליותר ויותר חילונית. השפעת הדת הפכה שולית יותר ויותר, במידה נרחבת כמנהג טקסי. מרבית תושבי הציוויליזציה המערבית אשר מעידים על עצמם כנוצרים, הינם בפועל, שלא מדעת, חילונים.		195:8.3 (2081.3) At the time of this revelation, the prevailing intellectual and philosophical climate of both European and American life is decidedly secular—humanistic. For three hundred years Western thinking has been progressively secularized. Religion has become more and more a nominal influence, largely a ritualistic exercise. The majority of professed Christians of Western civilization are unwittingly actual secularists.
195:8.4 (2081.4) על-מנת לשחרר את המחשבה ואת החיים של עמי המערב מן האחיזה המנוונת של השפעה ממסדית דתית טוטליטרית, נדרש כוח כביר, נדרשה השפעה עצומה. החילוניות אכן שברה את האחיזה של שליטת הכנסייה, וכעת בתורה היא מאיימת לכונן שליטה חדשה ונטולת-אֵל בלבבות ובדעת בני האדם המודרניים. המדינה הפוליטית הרודנית והדיקטטורית הינה צאצא ישיר של המטריאליזם המדעי ושל החילוניות הפילוסופית. מיד לאחר שהחילוניות שחררה את האדם משליטתה של הכנסייה הממסדית, היא מוכרת אותו כעבד לידי המדינה הטוטליטרית. החילוניות משחררת את האדם מן השעבוד לממסד הדתי, אך ורק בכדי לבגוד בו ולמסרו לידי השעבוד של הרודנות הפוליטית והכלכלית.		195:8.4 (2081.4) It required a great power, a mighty influence, to free the thinking and living of the Western peoples from the withering grasp of a totalitarian ecclesiastical domination. Secularism did break the bonds of church control, and now in turn it threatens to establish a new and godless type of mastery over the hearts and minds of modern man. The tyrannical and dictatorial political state is the direct offspring of scientific materialism and philosophic secularism. Secularism no sooner frees man from the domination of the institutionalized church than it sells him into slavish bondage to the totalitarian state. Secularism frees man from ecclesiastical slavery only to betray him into the tyranny of political and economic slavery.
195:8.5 (2081.5) המטריאליזם מכחיש את אלוהים, החילוניות פשוט מתעלמת ממנו; לפחות כך היא נהגה לעשות בהתחלה. לאחרונה סיגלה לעצמה החילוניות גישה מיליטנטית יותר, והחלה להתיימר לתפוש את המקום של אותה דת אשר בעבר היא התנגדה לשעבוד הטוטליטרי שלה. החילוניות במאה העשרים נוטה לטעון כי האדם איננו זקוק לאלוהים. אך היזהרו! הפילוסופיה נטולת-האל הזו של החברה האנושית תוביל רק לחוסר-שקט, לאיבה, לאומללות, למלחמות ולאסונות כלל עולמיים.		195:8.5 (2081.5) Materialism denies God, secularism simply ignores him; at least that was the earlier attitude. More recently, secularism has assumed a more militant attitude, assuming to take the place of the religion whose totalitarian bondage it onetime resisted. Twentieth-century secularism tends to affirm that man does not need God. But beware! this godless philosophy of human society will lead only to unrest, animosity, unhappiness, war, and world-wide disaster.
195:8.6 (2081.6) החילוניות אף-פעם לא תוכל להביא לאנושות שלווה. דבר לא יוכל לתפוש את מקומו של האל בחברה האנושית. אך שימו לב היטב! אל תמהרו לוותר על התועלות ועל הרווחים של המהפכה החילונית ושל השחרור מהטוטליטריאניזם של הממסד הדתי. כתוצאה מן המהפכה החילונית, נהנית היום הציוויליזציה המערבית מחירויות ומסיפוקים רבים. השגיאה הגדולה של החילוניות הייתה זו: לאחר שהיא התקוממה כנגד שליטתה המוחלטת-כמעט של הסמכות הדתית בחיים, ולאחר שהיא השיגה את השחרור מרודנות הממסד הדתי, החילונים המשיכו וכוננו התקוממות כנגד אלוהים עצמו, לעיתים בסתר ולעיתים בגלוי.		195:8.6 (2081.6) Secularism can never bring peace to mankind. Nothing can take the place of God in human society. But mark you well! do not be quick to surrender the beneficent gains of the secular revolt from ecclesiastical totalitarianism. Western civilization today enjoys many liberties and satisfactions as a result of the secular revolt. The great mistake of secularism was this: In revolting against the almost total control of life by religious authority, and after attaining the liberation from such ecclesiastical tyranny, the secularists went on to institute a revolt against God himself, sometimes tacitly and sometimes openly.
195:8.7 (2081.7) אתם חבים למהפכה החילונית את היצירתיות המדהימה של התעשייה האמריקנית, ואת הקדמה החומרית חסרת התקדים של הציוויליזציה המערבית. ולפי שהמהפכה החילונית הלכה רחוק מדי ואיבדה את הקשר אל אלוהים ואל דת אמיתית, קיבלתם גם את התוצאות הבלתי-רצויות בדמות מלחמות עולם וחוסר-יציבות בינלאומית.		195:8.7 (2081.7) To the secularistic revolt you owe the amazing creativity of American industrialism and the unprecedented material progress of Western civilization. And because the secularistic revolt went too far and lost sight of God and true religion, there also followed the unlooked-for harvest of world wars and international unsettledness.
195:8.8 (2081.8) אין הכרח להקריב את האמונה באלוהים על-מנת ליהנות מברכותיה של המהפכה החילונית המודרנית: סובלנות, שירותי חברה, ממשל דמוקרטי וחירות-פרט. החילוניים לא היו חייבים להילחם עם הדת האמיתית בכדי לקדם את המדע ובכדי לפתח את החינוך.		195:8.8 (2081.8) It is not necessary to sacrifice faith in God in order to enjoy the blessings of the modern secularistic revolt: tolerance, social service, democratic government, and civil liberties. It was not necessary for the secularists to antagonize true religion in order to promote science and to advance education.
195:8.9 (2082.1) ואולם החילוניות היא איננה ההורה היחידי של כל היתרונות אשר התקבלו לאחרונה בחיים. לתועלות אשר התקבלו במאה העשרים תרמו לא רק המדע והחילוניות, אלא גם פעולתם הרוחנית של חייו ותורתו של ישוע מנצרת, אשר אינם מוכרים ואשר לא זכו להכרה.		195:8.9 (2082.1) But secularism is not the sole parent of all these recent gains in the enlargement of living. Behind the gains of the twentieth century are not only science and secularism but also the unrecognized and unacknowledged spiritual workings of the life and teaching of Jesus of Nazareth.
195:8.10 (2082.2) ללא אלוהים, ללא הדת, לעולם לא תוכל החילוניות המדעית לתאם בין כוחותיה, להביא לידי הרמוניה בין האינטרסים, הגזעים והכוחות הלאומניים המנוגדים זה לזה והנלחמים זה בזה. על אף הישגים חומריים אשר לא נודעו כמותם, החברה האנושית החילונית מתפוררת לאיטה. הכוח המאחד העיקרי אשר מתנגד להתפרקות הזו אשר מקורה ביריבות, הוא הלאומנות. והלאומנות הינה המחסום העיקרי בדרך לשלום עולמי.		195:8.10 (2082.2) Without God, without religion, scientific secularism can never co-ordinate its forces, harmonize its divergent and rivalrous interests, races, and nationalisms. This secularistic human society, notwithstanding its unparalleled materialistic achievement, is slowly disintegrating. The chief cohesive force resisting this disintegration of antagonism is nationalism. And nationalism is the chief barrier to world peace.
195:8.11 (2082.3) החולשה הטבועה בחילוניות טמונה בכך שהיא זונחת את האתיקה ואת הדת לטובת הפוליטיקה והכוח. פשוט לא תוכלו לכונן את אחוות האדם תוך התעלמות מאבהותו של האל, או מתוך שלילתה.		195:8.11 (2082.3) The inherent weakness of secularism is that it discards ethics and religion for politics and power. You simply cannot establish the brotherhood of men while ignoring or denying the fatherhood of God.
195:8.12 (2082.4) אופטימיזם חברתי ופוליטי חילוני הינו אשליה. ללא אלוהים, לא החירות ולא החופש, לא הקניין ולא העושר, יובילו לשלום.		195:8.12 (2082.4) Secular social and political optimism is an illusion. Without God, neither freedom and liberty, nor property and wealth will lead to peace.
195:8.13 (2082.5) החילוּן המוחלט של המדע, החינוך, התעשייה והחברה, יכול להוביל רק לאסון. במהלך השליש הראשון של המאה העשרים הרגו תושבי אורנטיה יותר בני אדם מאשר כל אלה אשר נהרגו במהלך התקופה הנוצרית עד לאותו הזמן. וזוהי רק תחילת קציר אסון החומרנות והחילוניות; הרס איום עוד יותר עתיד לבוא.		195:8.13 (2082.5) The complete secularization of science, education, industry, and society can lead only to disaster. During the first third of the twentieth century Urantians killed more human beings than were killed during the whole of the Christian dispensation up to that time. And this is only the beginning of the dire harvest of materialism and secularism; still more terrible destruction is yet to come.
9. הבעיה של הנצרות ^top		9. Christianity’s Problem ^top
195:9.1 (2082.6) אל נא תתעלמו מערכּהּ של המורשת הרוחנית שלכם, מנהר האמת אשר זורם במורד המאות בשנים, ואפילו עד לזמנים הצחיחים של עידן החומרנות והחילוניות. בכל מאמציכם הראויים להיפטר מן האמונות הטפלות של עידני העבר, וודאו כי אתם נותרים נאמנים לאמת הנצחית. אך התאזרו בסבלנות! כאשר תסתיים ההתקוממות הנוכחית של האמונות הטפלות, ייוותרו לעמוד בזוהרן אמיתות בשורת ישוע, והן יאירו דרך חדשה וטובה יותר.		195:9.1 (2082.6) Do not overlook the value of your spiritual heritage, the river of truth running down through the centuries, even to the barren times of a materialistic and secular age. In all your worthy efforts to rid yourselves of the superstitious creeds of past ages, make sure that you hold fast the eternal truth. But be patient! when the present superstition revolt is over, the truths of Jesus’ gospel will persist gloriously to illuminate a new and better way.
195:9.2 (2082.7) ואולם, הנצרות הפגאנית זקוקה למגע חדש עם תורתו המקורית של ישוע; היא משתוקקת להתבוננות חדשה בחייו הארציים של המאסטר. התגלות חדשה ומלאה יותר של הדת של ישוע נועדה לכבוש את אימפריית החילוניות המטריאליסטית ולמוטט את אחיזת הנטורליזם המכניסטי בעולם. אורנטיה ניצבת כעת על סף אחת מתקופות ההתאמה החברתית מחדש, ההאצה המוסרית וההארה הרוחנית, המדהימות והמרתקות ביותר.		195:9.2 (2082.7) But paganized and socialized Christianity stands in need of new contact with the uncompromised teachings of Jesus; it languishes for lack of a new vision of the Master’s life on earth. A new and fuller revelation of the religion of Jesus is destined to conquer an empire of materialistic secularism and to overthrow a world sway of mechanistic naturalism. Urantia is now quivering on the very brink of one of its most amazing and enthralling epochs of social readjustment, moral quickening, and spiritual enlightenment.
195:9.3 (2082.8) אף-על-פי שתורתו של ישוע שונתה במידה רבה, היא שרדה את כתות המסתורין אשר נולדו בסמוך להולדתה שלה, את הבורוּת ואת האמונות הטפלות של ימי הביניים, וממש כעת היא מנצחת לאיטה את המטריאליזם, המכניזם, והחילוניות של המאה העשרים. ותקופות כאלה של מבחנים כבירים ושל סכנת מפלה תמיד מסמלים תקופה של התגלות גדולה.		195:9.3 (2082.8) The teachings of Jesus, even though greatly modified, survived the mystery cults of their birthtime, the ignorance and superstition of the dark ages, and are even now slowly triumphing over the materialism, mechanism, and secularism of the twentieth century. And such times of great testing and threatened defeat are always times of great revelation.
195:9.4 (2082.9) הדת אכן נזקקת למנהיגים חדשים, גברים ונשים רוחניים אשר יעזו להסתמך אך ורק על ישוע ועל תורתו אשר אין ישווה לה. אם הנצרות תתמיד להתעלם ממשימתה הרוחנית, ואם היא תמשיך להתעסק בבעיות חברתיות וחומריות, התקומה הרוחנית תהיה חייבת להמתין לבואם של מורים חדשים אלה של דת ישוע, אשר יעסקו באופן בלעדי בהתחדשותם הרוחנית של בני האדם. והנשמות האלה, אשר נולדו-מן-הרוח, ימהרו לספק את המנהיגות ואת ההשראה הנחוצים לשם ארגון-מחדש של העולם בהיבטים החברתיים, המוסריים, הכלכליים והפוליטיים.		195:9.4 (2082.9) Religion does need new leaders, spiritual men and women who will dare to depend solely on Jesus and his incomparable teachings. If Christianity persists in neglecting its spiritual mission while it continues to busy itself with social and material problems, the spiritual renaissance must await the coming of these new teachers of Jesus’ religion who will be exclusively devoted to the spiritual regeneration of men. And then will these spirit-born souls quickly supply the leadership and inspiration requisite for the social, moral, economic, and political reorganization of the world.
195:9.5 (2083.1) העידן המודרני יסרב לקבל דת אשר אינה עולה בקנה אחד עם העובדות, ואשר אינה מצויה בהרמוניה עם המושגים הגבוהים ביותר שלו ביחס לאמת, ליופי ולטוּב. הגיעה העת לגלות מחדש את יסודותיה האמיתיים והמקוריים של הנצרות בת ימינו, הנצרות המעוותת אשר התפשרה – את חייו ואת תורתו האמיתיים של ישוע.		195:9.5 (2083.1) The modern age will refuse to accept a religion which is inconsistent with facts and out of harmony with its highest conceptions of truth, beauty, and goodness. The hour is striking for a rediscovery of the true and original foundations of present-day distorted and compromised Christianity—the real life and teachings of Jesus.
195:9.6 (2083.2) האדם הפרימיטיבי חי חיי שעבוד של אמונה טפלה בשל הפחד הדתי. האדם המודרני, המתורבת, נמלא אימה מן המחשבה כי ישתלטו עליו אמונות דתיות חזקות. האדם החושב תמיד חשש מהאחיזה של הדת בו. כאשר דת חזקה ומרגשת מאיימת לשלוט בו, הוא לעולם מנסה להסביר אותה, להפוך אותה למסורת ולמסד אותה מתוך תקווה לשלוט בה. וכך, אפילו דת של התגלות הופכת למעשה ידי אדם, תחת שליטת האדם. גברים ונשים מודרניים נבונים מתחמקים מן הדת של ישוע בשל חששם ממה שהיא תעשה להם – ואיתם. כל החששות הללו אכן מבוססים. הדת של ישוע אכן משתלטת על מאמיניה ומתמירה אותם, אכן היא תובעת מן האדם להקדיש את חייו לחיפוש אחר ידיעת רצונו של האב שבשמים ודורשת כי אנרגיות החיים יוקדשו לשירות זולתני של אחוות האדם.		195:9.6 (2083.2) Primitive man lived a life of superstitious bondage to religious fear. Modern, civilized men dread the thought of falling under the dominance of strong religious convictions. Thinking man has always feared to be held by a religion. When a strong and moving religion threatens to dominate him, he invariably tries to rationalize, traditionalize, and institutionalize it, thereby hoping to gain control of it. By such procedure, even a revealed religion becomes man-made and man-dominated. Modern men and women of intelligence evade the religion of Jesus because of their fears of what it will do to them—and with them. And all such fears are well founded. The religion of Jesus does, indeed, dominate and transform its believers, demanding that men dedicate their lives to seeking for a knowledge of the will of the Father in heaven and requiring that the energies of living be consecrated to the unselfish service of the brotherhood of man.
195:9.7 (2083.3) גברים ונשים אנוכיים פשוט לא ישלמו מחיר שכזה, אפילו לא עבור האוצרות הרוחניים הגדולים ביותר אשר אי-פעם הוצעו לאדם. אך ורק לאחר שאדם התייאש דיו מן האכזבות המצערות הנלוות למרדף המטופש והמטעה של האנוכיות, ורק לאחר שהוא גילה את עקרותהּ של הדת הממסדית, הוא יהיה מוכן לפנות בלב שלם לבשורת המלכות, לדת של ישוע מנצרת.		195:9.7 (2083.3) Selfish men and women simply will not pay such a price for even the greatest spiritual treasure ever offered mortal man. Only when man has become sufficiently disillusioned by the sorrowful disappointments attendant upon the foolish and deceptive pursuits of selfishness, and subsequent to the discovery of the barrenness of formalized religion, will he be disposed to turn wholeheartedly to the gospel of the kingdom, the religion of Jesus of Nazareth.
195:9.8 (2083.4) העולם נזקק ליותר דת מיד ראשונה. אפילו הנצרות – הדת הטובה ביותר של המאה העשרים – אינה רק דת על אודות ישוע, אלא גם דת אשר נחווית בעיקר מיד שנייה. בני האדם מקבלים את כלל הדת שלהם ממורי הדת המוסמכים שלהם. איזו התעוררות היה חווה העולם אילו רק יכול היה לראות את ישוע באופן שבו הוא חי באמת על-פני האדמה ולדעת – מיד ראשונה – את תורתו נותנת החיים! מילים אשר מתארות דברים יפים לא תוכלנה לרגש כמו המראה עצמו, ומילות אמונה לא תוכלנה לעורר השראה בלב נשמת האדם כמו החוויה של ידיעת נוכחות האל. ואולם, האמונה המייחלת-תמיד תשמור את דלת התקווה של נשמת האדם פתוחה לשם כניסתן של מציאויות הרוח הנצחיות של ערכי אלוה של העולמות המצויים מעבר.		195:9.8 (2083.4) The world needs more firsthand religion. Even Christianity—the best of the religions of the twentieth century—is not only a religion about Jesus, but it is so largely one which men experience secondhand. They take their religion wholly as handed down by their accepted religious teachers. What an awakening the world would experience if it could only see Jesus as he really lived on earth and know, firsthand, his life-giving teachings! Descriptive words of things beautiful cannot thrill like the sight thereof, neither can creedal words inspire men’s souls like the experience of knowing the presence of God. But expectant faith will ever keep the hope-door of man’s soul open for the entrance of the eternal spiritual realities of the divine values of the worlds beyond.
195:9.9 (2083.5) הנצרות העזה להנמיך את האידיאלים שלה נוכח האתגרים אשר הציבו בפניה תאוות הבצע, שיגעון המלחמה והתשוקה האנושית לכוח; ואולם, הדת של ישוע ממשיכה לקרוא את קריאתה הרוחנית הטרנסצנדנטית והטהורה, היא ממשיכה לקרוא למיטב שבאדם להתעלות מעל לכל הסממנים הללו של מורשתו החייתית, ולהעפיל, מתוך חסד, אל רמות המוסר של הייעוד האנושי האמיתי.		195:9.9 (2083.5) Christianity has dared to lower its ideals before the challenge of human greed, war-madness, and the lust for power; but the religion of Jesus stands as the unsullied and transcendent spiritual summons, calling to the best there is in man to rise above all these legacies of animal evolution and, by grace, attain the moral heights of true human destiny.
195:9.10 (2083.6) על הנצרות מאיים מוות איטי הנובע מן הרשמיות, מארגון-יתר, מן השכלתנות, וכן מנטיות בלתי-רוחניות אחרות. הכנסייה הנוצרית המודרנית איננה אותה אחוות מאמינים דינאמית אשר עליה הטיל ישוע את משימת ההתמרה הרוחנית הרציפה של כלל דורותיהּ העוקבים של האנושות.		195:9.10 (2083.6) Christianity is threatened by slow death from formalism, overorganization, intellectualism, and other nonspiritual trends. The modern Christian church is not such a brotherhood of dynamic believers as Jesus commissioned continuously to effect the spiritual transformation of successive generations of mankind.
195:9.11 (2083.7) מה שמכונה נצרות, הפך להיות תנועה חברתית ותרבותית, בנוסף להיותה אמונה ונוהג דתיים. הערוץ של הנצרות המודרנית מנקז הרבה ביצות פגאניות ושטחי סבך ברבריים; קווי פרשת מים תרבותיים נושנים רבים מתנקזים כיום לערוץ התרבותי הזה, בנוסף לרמות הגליל אשר היו אמורות להיות המקור הבלעדי שלו.		195:9.11 (2083.7) So-called Christianity has become a social and cultural movement as well as a religious belief and practice. The stream of modern Christianity drains many an ancient pagan swamp and many a barbarian morass; many olden cultural watersheds drain into this present-day cultural stream as well as the high Galilean tablelands which are supposed to be its exclusive source.
10. העתיד ^top		10. The Future ^top
195:10.1 (2084.1) הנצרות אכן עשתה שירות כביר עבור עולם, ואולם מה שנדרש כעת יותר מכל הוא ישוע. העולם צריך לראות את ישוע חי שוב על-פני האדמה בדמות החוויה של בני-תמותה אשר נולדו-מן-הרוח ואשר מיטיבים לגלות את המאסטר לכל בני האדם. חסר-תוחלת לדבר על תחיית הנצרות הפרימיטיבית; אתם חייבים להתקדם מן המקום שבו אתם נמצאים. התרבות המודרנית חייבת לעבור הטבלה רוחנית באמצעות התגלות חדשה של חיי ישוע, והיא חייבת לקבל הארה מהבנה חדשה של בשורת הגאולה הנצחית שלו. וכאשר ישוע יתעלה כך, הוא ימשוך אליו את כל בני האדם. תלמידי ישוע חייבים להיות יותר מאשר כובשים, הם חייבים להיות אפילו מקורות שופעים של השראה ושל חיים מתקדמים עבור האנושות כולה. הדת איננה אלא הומניזם נאצל, עד אשר היא הופכת לאלוהית בשעה שמגלים את מציאות נוכחות האל בחוויה האישית.		195:10.1 (2084.1) Christianity has indeed done a great service for this world, but what is now most needed is Jesus. The world needs to see Jesus living again on earth in the experience of spirit-born mortals who effectively reveal the Master to all men. It is futile to talk about a revival of primitive Christianity; you must go forward from where you find yourselves. Modern culture must become spiritually baptized with a new revelation of Jesus’ life and illuminated with a new understanding of his gospel of eternal salvation. And when Jesus becomes thus lifted up, he will draw all men to himself. Jesus’ disciples should be more than conquerors, even overflowing sources of inspiration and enhanced living to all men. Religion is only an exalted humanism until it is made divine by the discovery of the reality of the presence of God in personal experience.
195:10.2 (2084.2) היופי והנשגבות, האנושיוּת והאלוהיוּת, הפשטות והייחודיות, של חיי ישוע על-פני האדמה מתארים תמונה מרשימה ומושכת של גאולת האדם ושל גילוי האל, ולפיכך ראוי לתיאולוגים ולפילוסופים של כל הזמנים להימנע מלהעז ולגבש אמונות, או ליצור מערכות תיאולוגיות, של שעבוד רוחני מתוך מתת טרנסצנדנטלי של אלוהים אשר לבש דמות אדם. בישוע מתגלמת העובדה לפיה היקום ייצר אדם בן-תמותה, אשר בו ניצחה רוח האהבה את מגבלות החומר של הזמן, ואשר התעלה על העובדה כי מקורו הינו פיזי.		195:10.2 (2084.2) The beauty and sublimity, the humanity and divinity, the simplicity and uniqueness, of Jesus’ life on earth present such a striking and appealing picture of man-saving and God-revealing that the theologians and philosophers of all time should be effectively restrained from daring to form creeds or create theological systems of spiritual bondage out of such a transcendental bestowal of God in the form of man. In Jesus the universe produced a mortal man in whom the spirit of love triumphed over the material handicaps of time and overcame the fact of physical origin.
195:10.3 (2084.3) זכרו תמיד – האל והאדם זקוקים זה לזה. שניהם גם נדרשים הדדית בכדי להגשים לבסוף את מלוא חוויית האישיוּת הנצחית בייעוד האלוהי של הסוֹפיוּת ביקום.		195:10.3 (2084.3) Ever bear in mind—God and men need each other. They are mutually necessary to the full and final attainment of eternal personality experience in the divine destiny of universe finality.
195:10.4 (2084.4) ״מלכות האלוהים אשר בתוככם״ הינה ככל הנראה ההכרזה המעמיקה ביותר של ישוע, זאת לצד ההכרזה כי אביו הינו רוח חיה ואוהבת.		195:10.4 (2084.4) “The kingdom of God is within you” was probably the greatest pronouncement Jesus ever made, next to the declaration that his Father is a living and loving spirit.
195:10.5 (2084.5) ברכישת נשמות עבור המאסטר, לא הקילומטר הראשון של ההכרח, החובה, או הנוהג, הוא זה אשר יתמיר את האדם ואת עולמו, אלא דווקא הקילומטר השני, אשר מעיד על הישועי המשרת בחופשיות ואשר מפגין מסירות של אהבת-חירות כאשר הוא מושיט את ידו בכדי לאחוז באחיו באהבה, ועל-מנת לסחוף אותו תחת הנחייתו הרוחנית אל עבר התכלית האלוהית והגבוהה יותר של הקיום האנושי. גם כעת הנצרות צועדת ברצון את הקילומטר הראשון, ואולם האנושות קמלה ומדשדשת בחשיכה מוסרית מפאת מיעוט הצועדים בקילומטר השני – כל-כך מעט מחסידיו המוצהרים של ישוע אשר באמת חיים ואוהבים כפי שהוא לימד את תלמידיו לחיות, לאהוב ולשרת.		195:10.5 (2084.5) In winning souls for the Master, it is not the first mile of compulsion, duty, or convention that will transform man and his world, but rather the second mile of free service and liberty-loving devotion that betokens the Jesusonian reaching forth to grasp his brother in love and sweep him on under spiritual guidance toward the higher and divine goal of mortal existence. Christianity even now willingly goes the first mile, but mankind languishes and stumbles along in moral darkness because there are so few genuine second-milers—so few professed followers of Jesus who really live and love as he taught his disciples to live and love and serve.
195:10.6 (2084.6) הקריאה לצאת אל ההרפתקה של בניית חברה אנושית חדשה ומותמרת תוך לידתה מחדש ברוח של אחוות המלכות, צריכה לרגש את כל המאמינים בו, יותר מאשר כל מה שריגש בני-אדם מאז הימים שבהם הם צעדו לצדו על-פני הארץ כאחַיו לגוף.		195:10.6 (2084.6) The call to the adventure of building a new and transformed human society by means of the spiritual rebirth of Jesus’ brotherhood of the kingdom should thrill all who believe in him as men have not been stirred since the days when they walked about on earth as his companions in the flesh.
195:10.7 (2084.7) שום מערכת חברתית, או משטר פוליטי, אשר מכחישים את קיומו של אלוהים, לא יוכלו לתרום באופן בונה ומתמשך לשם התקדמות הציוויליזציה האנושית. ואולם הנצרות, כפי שהיא מחולקת ומחולנת כיום, מציגה את המכשול האחד הגדול ביותר לשם המשך התקדמותה; ודבר זה נכון במיוחד במזרח.		195:10.7 (2084.7) No social system or political regime which denies the reality of God can contribute in any constructive and lasting manner to the advancement of human civilization. But Christianity, as it is subdivided and secularized today, presents the greatest single obstacle to its further advancement; especially is this true concerning the Orient.
195:10.8 (2084.8) אף-פעם הממסד הדתי לא יהיה תואם לאותה אמונה חיה, רוח צומחת והתנסות מיד ראשונה של חבריו-לאמונה של ישוע באחוות האדם של החברוּת הרוחנית במלכות השמים. הרצון, הראוי לשבח, לשמֵר את המסורות של הישגי העבר מוביל לעיתים קרובות להגנה על מערכות סגידה אשר אבד עליהן הכלח. הרצון, מתוך כוונה טובה, לקדם מערכות חשיבה נושנות, מונֵע בפועל קידום שיטות ואמצעים חדשים אשר תכליתם לספק את כמיהותיו הרוחניות של האדם המודרני אשר דעתו מתרחבת ומתקדמת. בדומה לכך, הכנסיות הנוצריות של המאה העשרים מהוות מכשול גדול, אך לגמרי בלתי-מודע, לשם התקדמותה המידית של הבשורה האמיתית – תורתו של ישוע מנצרת.		195:10.8 (2084.8) Ecclesiasticism is at once and forever incompatible with that living faith, growing spirit, and firsthand experience of the faith-comrades of Jesus in the brotherhood of man in the spiritual association of the kingdom of heaven. The praiseworthy desire to preserve traditions of past achievement often leads to the defense of outgrown systems of worship. The well-meant desire to foster ancient thought systems effectually prevents the sponsoring of new and adequate means and methods designed to satisfy the spiritual longings of the expanding and advancing minds of modern men. Likewise, the Christian churches of the twentieth century stand as great, but wholly unconscious, obstacles to the immediate advance of the real gospel—the teachings of Jesus of Nazareth.
195:10.9 (2085.1) אנשים כנים רבים, אשר היו שמחים להביע את נאמנותם למשיח של הבשורה, מתקשים מאוד לתמוך בהתלהבות בכנסייה המציגה כה מעט מן הרוח המצויה בחייו ובתורתו, כנסיה שבטעות לימדו אותם כי הוא ייסד אותה. ישוע לא ייסד את מה שמכונה הכנסייה הנוצרית, אך ככל שהדבר תאם את אופיו, הוא אכן טיפח אותה כגוף המיטיב יותר מכל להציג את עבודתו על-פני האדמה.		195:10.9 (2085.1) Many earnest persons who would gladly yield loyalty to the Christ of the gospel find it very difficult enthusiastically to support a church which exhibits so little of the spirit of his life and teachings, and which they have been erroneously taught he founded. Jesus did not found the so-called Christian church, but he has, in every manner consistent with his nature, fostered it as the best existent exponent of his lifework on earth.
195:10.10 (2085.2) אילו הייתה הכנסייה הנוצרית רק מעזה לדבוק בתכניתו של המאסטר, אלפי צעירים אדישים-לכאורה היו אצים להירשם למפעל רוחני שכזה, והם לא היו מהססים ללכת עד סופה של ההרפתקה הכבירה הזו.		195:10.10 (2085.2) If the Christian church would only dare to espouse the Master’s program, thousands of apparently indifferent youths would rush forward to enlist in such a spiritual undertaking, and they would not hesitate to go all the way through with this great adventure.
195:10.11 (2085.3) הנצרות עומדת ברצינות בפני כיליון, כפי שגורסת אחת מסיסמאותיה: ״וְאִם נֶחְלְקָה מַמְלָכָה עַל עַצְמָהּ, לֹא תוּכַל לַעֲמֹד הַמַּמְלָכָה הַהִיא.״ קשה לראות את העולם הלא-נוצרי מתקפל בפני העולם הנוצרי המשוסע. ישוע החי הינו התקווה היחידה לאיחוד אפשרי של העולם הנוצרי. הכנסייה האמיתית – האחווה של ישוע – הינה בלתי-ניתנת-לחלוקה, היא הינה רוחנית ומתאפיינת באחדות ולאו דווקא באחידות. האחידות הינה סימן ההיכר של העולם הפיזי, המכניסטי מטבעו. האחדות הרוחנית הינה פרי האיחוד עם ישוע החי. הכנסייה הנראית לעין חייבת להסכים להפסיק להפריע להתקדמות אחוות מלכות האלוהים הרוחנית הבלתי-נראית. ואחווה זו עתידה להפוך לאורגניזם חי, זאת בניגוד לארגון חברתי ממוסד. ייתכן שהיא תשתמש בארגונים חברתיים, אך אסור לאלה להחליף אותה.		195:10.11 (2085.3) Christianity is seriously confronted with the doom embodied in one of its own slogans: “A house divided against itself cannot stand.” The non-Christian world will hardly capitulate to a sect-divided Christendom. The living Jesus is the only hope of a possible unification of Christianity. The true church—the Jesus brotherhood—is invisible, spiritual, and is characterized by unity, not necessarily by uniformity. Uniformity is the earmark of the physical world of mechanistic nature. Spiritual unity is the fruit of faith union with the living Jesus. The visible church should refuse longer to handicap the progress of the invisible and spiritual brotherhood of the kingdom of God. And this brotherhood is destined to become a living organism in contrast to an institutionalized social organization. It may well utilize such social organizations, but it must not be supplanted by them.
195:10.12 (2085.4) ואולם, אל לכם לתעב אפילו את הנצרות של המאה העשרים. היא הינה תוצר השילוב של גאונותם המוסרית של אנשים יודעי-אל בני גזעים רבים ובני עידנים רבים, ואכן היא היוותה את אחד הכוחות החזקים ביותר אשר הניעו לטוּב על-פני כדור הארץ, ועל-כן אל לאיש לזלזל בה, זאת למרות הפגמים הטבועים בה ולמרות הפגמים אשר התפתחו בה. הנצרות עדיין מסוגלת לגרום לאנשים חושבים להרגיש רגשות מוסריים חזקים.		195:10.12 (2085.4) But the Christianity of even the twentieth century must not be despised. It is the product of the combined moral genius of the God-knowing men of many races during many ages, and it has truly been one of the greatest powers for good on earth, and therefore no man should lightly regard it, notwithstanding its inherent and acquired defects. Christianity still contrives to move the minds of reflective men with mighty moral emotions.
195:10.13 (2085.5) ואולם, אין כל הצדקה למעורבות הכנסייה במסחר ובפוליטיקה; קשרי חולין אלה מהווים בגידה בעליל במאסטר. אוהבי האמת האמיתיים לא ימהרו לשכוח כיצד לעתים קרובות העזה הכנסייה הממסדית רבת העוצמה להחניק אמונה אשר זה עתה נולדה, ולרדוף אנשים אשר דבקו באמת אך ורק משום שהופיעו בתלבושת בלתי-שגרתית.		195:10.13 (2085.5) But there is no excuse for the involvement of the church in commerce and politics; such unholy alliances are a flagrant betrayal of the Master. And the genuine lovers of truth will be slow to forget that this powerful institutionalized church has often dared to smother newborn faith and persecute truth bearers who chanced to appear in unorthodox raiment.
195:10.14 (2085.6) אכן נכון הדבר כי כנסייה מעין זו לא הייתה שורדת אילולא היו בעולם בני-אדם המעדיפים סגנון סגידה שכזה. נשמות רוחניות עצלות רבות משתוקקות לדת נושנה וסמכותית של מסורות וטקסים קדושים. ההתפתחות האנושית והקדמה הרוחנית עדיין אינן מאפשרות לכל בני האדם להיפטר מן הסמכות הדתית. ואחוות המלכות הבלתי-נראית, בהחלט יכולה לכלול קבוצות המשתייכות למחלקות ולמזגים שונים, אם רק אלה יהיו מוכנים באמת להיות לבני אֵל מונחים-מן-הרוח. ואולם, אין באחוות ישוע מקום ליריבות בין פלגים, למרירות קבוצתית ולטענה לעליונות מוסרית או לרוחניות חפה משגיאות.		195:10.14 (2085.6) It is all too true that such a church would not have survived unless there had been men in the world who preferred such a style of worship. Many spiritually indolent souls crave an ancient and authoritative religion of ritual and sacred traditions. Human evolution and spiritual progress are hardly sufficient to enable all men to dispense with religious authority. And the invisible brotherhood of the kingdom may well include these family groups of various social and temperamental classes if they are only willing to become truly spirit-led sons of God. But in this brotherhood of Jesus there is no place for sectarian rivalry, group bitterness, nor assertions of moral superiority and spiritual infallibility.
195:10.15 (2086.1) אף-על-פי שהקבוצות השונות של הנוצרים עשויות לשרת את מגוון הטיפוסים השונים של מאמינים בפוטנציה בקרב עמי המערב, כאשר עולם הנצרות מנסה להביא אל עמי המזרח את בשורתו של ישוע, חלוקה שכזו בתוכו מתבררת כחולשה גדולה. בני הגזעים הללו עדיין אינם מבינים כי קיימת דת של ישוע אשר הינה נפרדת, ורחוקה במידת-מה, מן הנצרות אשר הפכה להיות יותר דת על אודות ישוע.		195:10.15 (2086.1) These various groupings of Christians may serve to accommodate numerous different types of would-be believers among the various peoples of Western civilization, but such division of Christendom presents a grave weakness when it attempts to carry the gospel of Jesus to Oriental peoples. These races do not yet understand that there is a religion of Jesus separate, and somewhat apart, from Christianity, which has more and more become a religion about Jesus.
195:10.16 (2086.2) תקוותה הגדולה של אורנטיה טמונה באפשרות להתגלוּת חדשה של ישוע, יחד עם הצגה חדשה ונרחבת יותר של מסר הגאולה שלו, אשר תאחדנה בשירות אוהב את כלל הקבוצות הרבות אשר מכריזות על עצמן כממשיכות דרכו כיום.		195:10.16 (2086.2) The great hope of Urantia lies in the possibility of a new revelation of Jesus with a new and enlarged presentation of his saving message which would spiritually unite in loving service the numerous families of his present-day professed followers.
195:10.17 (2086.3) החינוך החילוני אפילו יכול לסייע לתחייה הרוחנית הגדולה הזו, אם הוא יקדיש יותר תשומת-לב להוראת הצעירים וילמד אותם כיצד לתכנן את החיים וכיצד להתקדם ברכישת אופי. תכליתו של כל חינוך אמורה להיות טיפוח תכליתם העילאית של החיים, פיתוחהּ של אישיות מלכותית ומאוזנת היטב. קיים צורך גדול ללמד משמעת מוסרית אשר תתפוס את מקומם של כל-כך הרבה סיפוקים עצמיים. על בסיס שכזה תוכל הדת לתרום את התמריץ הרוחני שלה, ובכך להאדיר ולהעשיר את חיי האדם בן התמותה, אפילו עד לביטחון ולהעצמה של חיי הנצח.		195:10.17 (2086.3) Even secular education could help in this great spiritual renaissance if it would pay more attention to the work of teaching youth how to engage in life planning and character progression. The purpose of all education should be to foster and further the supreme purpose of life, the development of a majestic and well-balanced personality. There is great need for the teaching of moral discipline in the place of so much self-gratification. Upon such a foundation religion may contribute its spiritual incentive to the enlargement and enrichment of mortal life, even to the security and enhancement of life eternal.
195:10.18 (2086.4) הנצרות הינה דת שלא בזמנה, ולפיכך היא חייבת לפעול בהילוך נמוך. היא נדרשת לחכות עם מפגנים רוחניים של ההילוך הגבוה עד להתגלות החדשה ולתקופה שבה דת ישוע תהיה עוד יותר מקובלת ברחבי העולם. ואולם, הנצרות הינה דת חזקה. ראו כיצד תלמידיו הפשוטים של נגר אשר נצלב הניעו תורה אשר כבשה את האימפריה הרומית תוך שלוש-מאות שנה, ואז גם כבשה את הברברים שמוטטו את רומא. אותה נצרות היא שכבשה – ספגה אל תוכה ורוממה – את כל התיאולוגיה היהודית ואת הפילוסופיה היוונית. ואז, לאחר שהדת הנוצרית שקעה בתרדמת בת אלף שנה כתוצאה ממנת-יתר של מסתורין ופגאניות, היא החייתה את עצמה ולמעשה כבשה מחדש את כלל העולם המערבי. הנצרות כוללת בתוכה מספיק מתורתו של ישוע בכדי להיות אלמוֹתית.		195:10.18 (2086.4) Christianity is an extemporized religion, and therefore must it operate in low gear. High-gear spiritual performances must await the new revelation and the more general acceptance of the real religion of Jesus. But Christianity is a mighty religion, seeing that the commonplace disciples of a crucified carpenter set in motion those teachings which conquered the Roman world in three hundred years and then went on to triumph over the barbarians who overthrew Rome. This same Christianity conquered—absorbed and exalted—the whole stream of Hebrew theology and Greek philosophy. And then, when this Christian religion became comatose for more than a thousand years as a result of an overdose of mysteries and paganism, it resurrected itself and virtually reconquered the whole Western world. Christianity contains enough of Jesus’ teachings to immortalize it.
195:10.19 (2086.5) אילו יכלה הנצרות להחזיק יותר מתורתו של ישוע, היא הייתה יכולה לסייע לאדם המודרני הרבה יותר בפתרון בעיותיו החדשות ההולכות ונעשות סבוכות יותר ויותר.		195:10.19 (2086.5) If Christianity could only grasp more of Jesus’ teachings, it could do so much more in helping modern man to solve his new and increasingly complex problems.
195:10.20 (2086.6) הנצרות סובלת ממגבלה כבירה, זאת לפי שהיא הפכה להיות מזוהה ברחבי העולם כחלק מן המערכת החברתית, החיים התעשייתיים, ואמות המידה המוסריות של הציוויליזציה המערבית; וכך, נדמה כי הנצרות שגתה בתמיכתה בְּחברה אשר כורעת תחת עול האשמה הנובעת מהסכמה למדע נטול-אידיאליזם, לפוליטיקה נטולת-עקרונות, לעושר ללא עבודה, לעונג בלתי-מרוסן, לידע נטול-אופי, לעוצמה נטולת מצפון ולתעשייה נטולת-מוסר.		195:10.20 (2086.6) Christianity suffers under a great handicap because it has become identified in the minds of all the world as a part of the social system, the industrial life, and the moral standards of Western civilization; and thus has Christianity unwittingly seemed to sponsor a society which staggers under the guilt of tolerating science without idealism, politics without principles, wealth without work, pleasure without restraint, knowledge without character, power without conscience, and industry without morality.
195:10.21 (2086.7) תקוותה של הנצרות המודרנית טמונה בכך שהיא תפסיק לקדם את המערכות החברתיות ואת המדיניוּת התעשייתית של הציוויליזציה המערבית, ובה-בעת תקוד בענווה לפני הצלב שאליו היא מטיפה באומץ, ובכך היא תִּלְמד מחדש מישוע מנצרת את האמיתות המוסריות הגדולות ביותר שאותן יוכל האדם לשמוע – הבשורה החיה על אודות אבהותו של האל ואחוות האדם.		195:10.21 (2086.7) The hope of modern Christianity is that it should cease to sponsor the social systems and industrial policies of Western civilization while it humbly bows itself before the cross it so valiantly extols, there to learn anew from Jesus of Nazareth the greatest truths mortal man can ever hear—the living gospel of the fatherhood of God and the brotherhood of man.