מסמך 150		Paper 150
מסע ההטפה השלישי		The Third Preaching Tour
150:0.1 (1678.1) בערב יום ראשון, ה-16 בינואר, שנת 29 לספירה, הגיעו אבנר ושליחיו של יוחנן אל בית צידה, ולמחרת היום הלכו לפגישה משותפת עם אנדראס ועם שליחיו של ישוע. אבנר ועמיתיו קבעו את המטה שלהם בחברון, ומשם נהגו לעלות אל בית צידה מדי תקופה לשם השתתפות במפגשים הללו.		150:0.1 (1678.1) ON SUNDAY evening, January 16, a.d. 29, Abner, with the apostles of John, reached Bethsaida and went into joint conference with Andrew and the apostles of Jesus the next day. Abner and his associates made their headquarters at Hebron and were in the habit of coming up to Bethsaida periodically for these conferences.
150:0.2 (1678.2) בין הנושאים הרבים אשר נידונו בוועידה המשותפת הזו, היה גם הנוהג לסוך בשמנים מסוימים את החולים בשעה שנאמרו תפילות למען החלמתם. שוב ישוע סירב להשתתף בדיוניהם, או להביע את דעתו ביחס למסקנות אשר אליהן הם הגיעו. שליחיו של יוחנן נהגו תמיד לסוך את החולים ואת הסובלים בשמן, והם ביקשו להפוך את המנהג הזה למנהג אחיד בשתי הקבוצות, אך שליחיו של ישוע סירבו לקשור את עצמם בנוהג הזה.		150:0.2 (1678.2) Among the many matters considered by this joint conference was the practice of anointing the sick with certain forms of oil in connection with prayers for healing. Again did Jesus decline to participate in their discussions or to express himself regarding their conclusions. The apostles of John had always used the anointing oil in their ministry to the sick and afflicted, and they sought to establish this as a uniform practice for both groups, but the apostles of Jesus refused to bind themselves by such a regulation.
150:0.3 (1678.3) ביום שלישי, ה-18 בינואר, התאספו העשרים-וארבעה בבית זבדיה אשר בבית צידה, ואליהם הצטרפו האוונגליסטים אשר צלחו את המבחן, כשבעים-וחמישה במספר, כהכנה ליציאה למסע ההטפה השלישי בגליל. המשימה השלישית הזו נמשך לאורך תקופה של כשבעה שבועות.		150:0.3 (1678.3) On Tuesday, January 18, the twenty-four were joined by the tested evangelists, about seventy-five in number, at the Zebedee house in Bethsaida preparatory to being sent forth on the third preaching tour of Galilee. This third mission continued for a period of seven weeks.
150:0.4 (1678.4) האוונגליסטים נשלחו החוצה בקבוצות של חמישה, ואילו ישוע והשנים-עשר הלכו יחדיו רוב הזמן, כאשר מעת לעת, ועל-פי הצורך, השליחים יצאו זוגות-זוגות להטביל מאמינים. לאורך תקופה שנמשכה כמעט שלושה שבועות, עבדו גם אבנר ועמיתיו בצמוד לקבוצת האוונגליסטים, ייעצו להם והטבילו מאמינים. הם ביקרו במגדל, טבריה, נצרת, ובכל הערים והכפרים המרכזיים במרכז ובדרום הגליל, בכל המקומות אשר בהם ביקרו קודם לכן, וכן במקומות רבים אחרים. הייתה זו הפעם האחרונה שבה הם בישרו בגליל, למעט בחלקיו הצפוניים.		150:0.4 (1678.4) The evangelists were sent out in groups of five, while Jesus and the twelve traveled together most of the time, the apostles going out two and two to baptize believers as occasion required. For a period of almost three weeks Abner and his associates also worked with the evangelistic groups, advising them and baptizing believers. They visited Magdala, Tiberias, Nazareth, and all the principal cities and villages of central and southern Galilee, all the places previously visited and many others. This was their last message to Galilee, except to the northern portions.
1. סגל הנשים האוונגליסטיות ^top		1. The Women’s Evangelistic Corps ^top
150:1.1 (1678.5) מכל הדברים הנועזים אשר עשה ישוע בימי חייו על-פני האדמה, המדהים מכולם היה הכרזתו הפתאומית בערב ה-16 בינואר: ״מחר אנחנו נמנה עשר נשים לשמש בעבודת סעד המלכות.״ בתחילת החופשה בת השבועיים, החופשה אשר במהלכה היו מתוכננים השליחים והאוונגליסטים להיעדר מבית צידה, ביקש ישוע מדוד לזמן את הוריו חזרה אל ביתו ולשלוח שליחים אשר יקראו אל בית צידה לעשר נשים מסוּרות אשר שימשו במנהלת המחנה ובמאהל בית החולים הקודם. כל הנשים האלה הקשיבו להנחיה אשר ניתנה לאוונגליסטים הצעירים, אך מעולם לא עלה על דעתן, או על דעת מוריהן, כי ישוע יעז להסמיך אותן ללמד את בשורת המלכות ולסעוד את החולים. עשר הנשים אשר ישוע בחר והסמיך היו: שושנה, בתו של החזן לשעבר של בית הכנסת בנצרת; יוֹחָנָה, אֵשֶׁת כּוּזָא, מנהל משק ביתו של הורדוס אנטיפס; אלישבע, בתו של יהודי עשיר מטבריה ומציפורי; מרתה, אחותם הבכורה של אנדראס ושל פטרוס; רחל, גיסתו של יהודה, האח בשר ודם של המאסטר; נָסָנְטָה, בתו של אַלְמָן, הרופא הסורי. מִילְכּה, דודנית של השליח תומאס; רות, בתו הבכורה של מתי לוי; סֵלְטָה, בתו של קנטוריון רומי; וכן אָגָמָן, אלמנה מדמשק. לאחר מכן הוסיף ישוע לקבוצה שתי נשים נוספות – מרים המַגְדָּלִית, ורבקה, בתו של יוסף הרמתי.		150:1.1 (1678.5) Of all the daring things which Jesus did in connection with his earth career, the most amazing was his sudden announcement on the evening of January 16: “On the morrow we will set apart ten women for the ministering work of the kingdom.” At the beginning of the two weeks’ period during which the apostles and the evangelists were to be absent from Bethsaida on their furlough, Jesus requested David to summon his parents back to their home and to dispatch messengers calling to Bethsaida ten devout women who had served in the administration of the former encampment and the tented infirmary. These women had all listened to the instruction given the young evangelists, but it had never occurred to either themselves or their teachers that Jesus would dare to commission women to teach the gospel of the kingdom and minister to the sick. These ten women selected and commissioned by Jesus were: Susanna, the daughter of the former chazan of the Nazareth synagogue; Joanna, the wife of Chuza, the steward of Herod Antipas; Elizabeth, the daughter of a wealthy Jew of Tiberias and Sepphoris; Martha, the elder sister of Andrew and Peter; Rachel, the sister-in-law of Jude, the Master’s brother in the flesh; Nasanta, the daughter of Elman, the Syrian physician; Milcha, a cousin of the Apostle Thomas; Ruth, the eldest daughter of Matthew Levi; Celta, the daughter of a Roman centurion; and Agaman, a widow of Damascus. Subsequently, Jesus added two other women to this group—Mary Magdalene and Rebecca, the daughter of Joseph of Arimathea.
150:1.2 (1679.1) ישוע הסמיך את הנשים האלה לייסד ארגון משלהן, והורה ליהודה להקצות עבורן כספים לשם רכישת ציוד ובהמות משא. העשר בחרו בשושנה לעמוד בראשן וביוחנה לשמש כגזברית. מכאן ואילך, הן השיגו לעצמן את המשאבים הנדרשים; ומעולם לא ביקשו עוד מיהודה לתמוך בהן.		150:1.2 (1679.1) Jesus authorized these women to effect their own organization and directed Judas to provide funds for their equipment and for pack animals. The ten elected Susanna as their chief and Joanna as their treasurer. From this time on they furnished their own funds; never again did they draw upon Judas for support.
150:1.3 (1679.2) באותם ימים, כאשר נאסר על נשים אפילו להיכנס אל האולם הראשי של בית הכנסת (הן היו מוגבלות לעזרת נשים), הן נדהמו כאשר הכירו בהן כמורות מוסמכות של בשורת המלכות החדשה. המשימה אשר הטיל עליהן ישוע בשעה שמינה אותן ללמד את הבשורה ולסעוד, היוותה הכרזת שחרור, אשר שחררה את כל הנשים מאותו יום ואילך, ולכל הזמנים העתידים לבוא; לא עוד יתנשא הגבר מעל האישה ויחשיב אותה כנחותה ממנו מבחינה רוחנית. היה זה הלם אמיתי, אפילו עבור שנים-עשר השליחים. ואף-על-פי שהם שמעו את המאסטר אומר פעמים רבות כי ״בְּמָלְכוּת הַשָׁמַיִם אֵין עוֹד לֹא עָשִיר וְלֹא עָנִי, אֵין עֶבֶד וְאֵין בֶן-חוֹרִין, אֵין זָכָר וְלֹא נְקֵבָה, כִּי אִם כּוּלָם אֶחָד, בְּנֵי הַאֶל וּבְנוֹתָיו,״ הם נדהמו ממש, פשוטו כמשמעו, כאשר הוא הציע באופן רשמי להסמיך את עשר הנשים האלה כמורות דת, ואף להתיר להן להסתובב עמם. הפעולה הזו עוררה הדים בכל האזור, וצִיידה את אויביו של ישוע בתחמושת רבה, אך בכל מקום שבו נשים האמינו בבשורות הטובות, הן עמדו בעוז מאחורי אחיותיהן הנבחרות ולא הסתירו את תמיכתן בהכרה הזו במעמד האישה בעבודת הדת, אף אם זו איחרה לבוא. ואף כי מיד לאחר עזיבתו של המאסטר, המשיכו השליחים לתמוך בשחרור האישה ולהכיר בנשים כראוי להן, בדורות שבאו לאחר מכן חלה נסיגה אל המנהגים אשר מקדם. בראשית ימי הכנסייה הנוצרית כונו נשים מורות ונשים של כמורה בשם – דִיקָאנִיוֹת, והן זכו להכרה כוללת. אך למרות העובדה שפאולוס הסכים לכל אלה בתיאוריה, מעולם הוא לא נקט בגישה הזו בעצמו, והתקשה לבצע את הדברים הללו הלכה למעשה.		150:1.3 (1679.2) It was most astounding in that day, when women were not even allowed on the main floor of the synagogue (being confined to the women’s gallery), to behold them being recognized as authorized teachers of the new gospel of the kingdom. The charge which Jesus gave these ten women as he set them apart for gospel teaching and ministry was the emancipation proclamation which set free all women and for all time; no more was man to look upon woman as his spiritual inferior. This was a decided shock to even the twelve apostles. Notwithstanding they had many times heard the Master say that “in the kingdom of heaven there is neither rich nor poor, free nor bond, male nor female, all are equally the sons and daughters of God,” they were literally stunned when he proposed formally to commission these ten women as religious teachers and even to permit their traveling about with them. The whole country was stirred up by this proceeding, the enemies of Jesus making great capital out of this move, but everywhere the women believers in the good news stood stanchly behind their chosen sisters and voiced no uncertain approval of this tardy acknowledgment of woman’s place in religious work. And this liberation of women, giving them due recognition, was practiced by the apostles immediately after the Master’s departure, albeit they fell back to the olden customs in subsequent generations. Throughout the early days of the Christian church women teachers and ministers were called deaconesses and were accorded general recognition. But Paul, despite the fact that he conceded all this in theory, never really incorporated it into his own attitude and personally found it difficult to carry out in practice.
2. העצירה במגדל ^top		2. The Stop at Magdala ^top
150:2.1 (1679.3) עת יצאה חבורת השליחים מבית צידה הנשים צעדו מאחור. בזמן המפגש הן תמיד ישבו יחדיו, כקבוצה, בחזית ולימין הדובר. יותר ויותר נשים החלו להאמין בבשורת המלכות, ומקרים מביכים רבים אירעו כאשר הן ביקשו לשוחח באופן אישי עם ישוע, או עם אחד מן השליחים. ואילו כעת, כל זה השתנה. כאשר אחת מן המאמינות ביקשה לראות את המאסטר, או להיוועד עם השליחים, היא הלכה אל שושנה, ומשם פנתה ישירות לשוחח עם המאסטר, או עם אחד משליחיו, בלוויית אחת משתים-עשרה האוונגליסטיות.		150:2.1 (1679.3) As the apostolic party journeyed from Bethsaida, the women traveled in the rear. During the conference time they always sat in a group in front and to the right of the speaker. Increasingly, women had become believers in the gospel of the kingdom, and it had been a source of much difficulty and no end of embarrassment when they had desired to hold personal converse with Jesus or one of the apostles. Now all this was changed. When any of the women believers desired to see the Master or confer with the apostles, they went to Susanna, and in company with one of the twelve women evangelists, they would go at once into the presence of the Master or one of his apostles.
150:2.2 (1680.1) בְּמגדל הוּכחה לראשונה יעילותן של הנשים ומידת החוכמה של הבחירה בהן. אנדראס החמיר יחסית עם השליחים ביחס לעבודתם האישית עם נשים, ובייחוד עם בעלות האופי המפוקפק שבהן. כאשר הקבוצה נכנסה למגדל, עשר הנשים האוונגליסטיות היו חופשיות לבוא בשערי המקומות המפוקפקים ולבשר שם לכל שוכניהן את הבשורות הטובות. וכאשר נשים אלה ביקרו את הנשים החולות, הן יכלו לסעוד את אחיותיהן הנגועות מקרוב מאוד. כתוצאה מן הסעד של עשר הנשים האלה (אשר לאחר מכן נודעו כשתים-עשרה הנשים), הצטרפה למלכות מרים המגדלית. כתוצאה מרצף של אירועי מזל-ביש, וכפועל יוצא מיחס החברה המכובדת כלפי נשים אשר שגו כך, מצאה אישה זו את עצמה באחד מן המקומות המפוקפקים במגדל. היו אלה מרתה ורחל אשר הסבירו למרים בפשטות כי שערי המלכות פתוחים גם בפני אחת שכמותה. מרים האמינה לחדשות הטובות, ולמחרת היום הוטבלה על-ידי פטרוס.		150:2.2 (1680.1) It was at Magdala that the women first demonstrated their usefulness and vindicated the wisdom of their choosing. Andrew had imposed rather strict rules upon his associates about doing personal work with women, especially with those of questionable character. When the party entered Magdala, these ten women evangelists were free to enter the evil resorts and preach the glad tidings directly to all their inmates. And when visiting the sick, these women were able to draw very close in their ministry to their afflicted sisters. As the result of the ministry of these ten women (afterward known as the twelve women) at this place, Mary Magdalene was won for the kingdom. Through a succession of misfortunes and in consequence of the attitude of reputable society toward women who commit such errors of judgment, this woman had found herself in one of the nefarious resorts of Magdala. It was Martha and Rachel who made plain to Mary that the doors of the kingdom were open to even such as she. Mary believed the good news and was baptized by Peter the next day.
150:2.3 (1680.2) מרים המגדלית הפכה ליעילה ביותר שבמורות הבשורה מבין שתים-עשרה האוונגליסטיות שבקבוצה. היא הוסמכה לשרת כך, יחד עם רבקה, ביודפת, ארבעה שבועות לערך אחרי שהומרה. במשך שארית חייו של ישוע על-פני האדמה, פעלו מרים ורבקה, יחד עם שאר חברות הקבוצה, בנאמנות וביעילות על-מנת להאיר את הדרך לאחיותיהן הנדכאות ולרומם אותן; וכאשר התחוללה הסצנה האחרונה, הטראגית, בחייו של ישוע, אף-על-פי שכל השליחים, למעט אחד, נסו על נפשם, כל הנשים האלה היו נוכחות, ואף לא אחת מהן בגדה בו או נטשה אותו.		150:2.3 (1680.2) Mary Magdalene became the most effective teacher of the gospel among this group of twelve women evangelists. She was set apart for such service, together with Rebecca, at Jotapata about four weeks subsequent to her conversion. Mary and Rebecca, with the others of this group, went on through the remainder of Jesus’ life on earth, laboring faithfully and effectively for the enlightenment and uplifting of their downtrodden sisters; and when the last and tragic episode in the drama of Jesus’ life was being enacted, notwithstanding the apostles all fled but one, these women were all present, and not one either denied or betrayed him.
3. שבת בטבריה ^top		3. Sabbath at Tiberias ^top
150:3.1 (1680.3) במצוות ישוע הפקיד אנדראס את תפילת השבת של החבורה בידי הנשים. כמובן שמהסיבה הזאת הם לא יכלו לערוך אותה בבית הכנסת החדש. הנשים בחרו את יוחנה להוביל את האירוע, והמפגש נערך בחדר האוכל של הארמון החדש של הורדוס. הורדוס עצמו שהה במשכנו ביוליאס, בפראה. יוחנה קראה בתורה על עבודתן של הנשים בדת ישראל, והזכירה את מרים, דבורה, אסתר ואחרות.		150:3.1 (1680.3) The Sabbath services of the apostolic party had been put in the hands of the women by Andrew, upon instructions from Jesus. This meant, of course, that they could not be held in the new synagogue. The women selected Joanna to have charge of this occasion, and the meeting was held in the banquet room of Herod’s new palace, Herod being away in residence at Julias in Perea. Joanna read from the Scriptures concerning woman’s work in the religious life of Israel, making reference to Miriam, Deborah, Esther, and others.
150:3.2 (1680.4) מאוחר באותו ערב הרצה ישוע בפני כלל הקבוצה את הרצאתו הבלתי-נשכחת על ״קסמים ואמונות טפלות.״ באותם ימים האמינו כי ההופעה בשמים של כוכב זוהר חדש לכאורה, סימלה את הולדתו של אדם גדול על-פני האדמה. מכיוון שכוכב כזה נצפה לאחרונה, שאל אנדראס את ישוע אם יש אמת באמונות האלה. בתשובתו הארוכה של המאסטר לשאלתו של אנדראס הוא דן ביסודיות בכלל הנושא של אמונותיו הטפלות של האדם. וכך ניתן לסכם, במונחים של היום, את אשר אמר ישוע באותו מפגש:		150:3.2 (1680.4) Late that evening Jesus gave the united group a memorable talk on “Magic and Superstition.” In those days the appearance of a bright and supposedly new star was regarded as a token indicating that a great man had been born on earth. Such a star having then recently been observed, Andrew asked Jesus if these beliefs were well founded. In the long answer to Andrew’s question the Master entered upon a thoroughgoing discussion of the whole subject of human superstition. The statement which Jesus made at this time may be summarized in modern phraseology as follows:
150:3.3 (1680.5) 1. נתיבי הכוכבים אינם קשורים כהוא זה למאורעות בחיי האדם על-פני האדמה. האסטרונומיה הינה עיסוק מדעי ראוי, אך האסטרולוגיה הינה אסופת אמונות טפלות, ואין לה מקום בבשורת המלכות.		150:3.3 (1680.5) 1. The courses of the stars in the heavens have nothing whatever to do with the events of human life on earth. Astronomy is a proper pursuit of science, but astrology is a mass of superstitious error which has no place in the gospel of the kingdom.
150:3.4 (1680.6) 2. בחינת אבריה הפנימיים של חיה אשר הומתה לפני זמן מה, איננה יכולה לגלות דבר בנוגע למזג האוויר, למאורעות העתיד, או למה שיקרה בחיי האדם.		150:3.4 (1680.6) 2. The examination of the internal organs of an animal recently killed can reveal nothing about weather, future events, or the outcome of human affairs.
150:3.5 (1680.7) 3. רוחות המתים אינן שבות על-מנת לתקשר עם בני משפחותיהם החיים, או עם מי שהיו לפנים חבריהם ועדיין מצויים בין החיים.		150:3.5 (1680.7) 3. The spirits of the dead do not come back to communicate with their families or their onetime friends among the living.
150:3.6 (1681.1) 4. לקמעות ולחפצים קדושים אין כל יכולת לרפא מחלות, למנוע אסונות, או להשפיע על רוחות רעות; האמונה כי בשיטות חומריות שכאלה יש השפעה על עולם הרוח איננה אלא אמונה טפלה מן המעלה הראשונה.		150:3.6 (1681.1) 4. Charms and relics are impotent to heal disease, ward off disaster, or influence evil spirits; the belief in all such material means of influencing the spiritual world is nothing but gross superstition.
150:3.7 (1681.2) 5. אף-על-פי שניתן להשתמש בהגרלות כדי ליישב מחלוקות פעוטות, אין בהן בכדי לגלות את רצון האל. תוצאות אלה הן עניין טהור של מזל חומרי בלבד. הדרכים היחידות להתייחד עם עולם הרוח כוללות את מתת הרוח של האנושות, רוחו השוכנת של האב, יחד עם הרוח השוטפת וגואה של הבן ועם השפעתה של הרוח האינסופית, אשר נוכחת בכל בעת ובעונה אחת.		150:3.7 (1681.2) 5. Casting lots, while it may be a convenient way of settling many minor difficulties, is not a method designed to disclose the divine will. Such outcomes are purely matters of material chance. The only means of communion with the spiritual world is embraced in the spirit endowment of mankind, the indwelling spirit of the Father, together with the outpoured spirit of the Son and the omnipresent influence of the Infinite Spirit.
150:3.8 (1681.3) 6. חיזוי העתיד, כישוף ומעשי כשפים אינם אלא אמונות טפלות של אנשים בורים, וכך גם אשליות הקסם. האמונה במספרי קסם, סימנים למזל טוב ואותות למזל רע, אינם אלא אמונה טפלה בלתי-מבוססת.		150:3.8 (1681.3) 6. Divination, sorcery, and witchcraft are superstitions of ignorant minds, as also are the delusions of magic. The belief in magic numbers, omens of good luck, and harbingers of bad luck, is pure and unfounded superstition.
150:3.9 (1681.4) 7. פירוש חלומות הינו בעיקרו מערכת בלתי-מבוססת של אמונה טפלה ושל השערות פנטסטיות. אין שום דבר משותף לבשורת המלכות ולכוהניהּ מגידי העתידות של הדת הפרימיטיבית.		150:3.9 (1681.4) 7. The interpretation of dreams is largely a superstitious and groundless system of ignorant and fantastic speculation. The gospel of the kingdom must have nothing in common with the soothsayer priests of primitive religion.
150:3.10 (1681.5) 8. הרוחות הטובות והרעות אינן יכולות לשכון בסמלים חומריים עשויים חמָר, עץ או מתכת; צלמים אינם יותר מהחומר אשר ממנו הם עשויים.		150:3.10 (1681.5) 8. The spirits of good or evil cannot dwell within material symbols of clay, wood, or metal; idols are nothing more than the material of which they are made.
150:3.11 (1681.6) 9. מנהגיהם של לוחשי הלחשים, המכשפים, הקוסמים ומחוללי הכשפים, מקורם באמונותיהם הטפלות של המצרים, האשורים, הבבלים והכנענים הקדומים. אין שום תוחלת לקמעות ולכל הלחשים למיניהם, ואין להם שום יכולת לזכות בחסדן של הרוחות הטובות, או לסלק את הרוחות הרעות-לכאורה.		150:3.11 (1681.6) 9. The practices of the enchanters, the wizards, the magicians, and the sorcerers, were derived from the superstitions of the Egyptians, the Assyrians, the Babylonians, and the ancient Canaanites. Amulets and all sorts of incantations are futile either to win the protection of good spirits or to ward off supposed evil spirits.
150:3.12 (1681.7) 10. הוא חשף והוקיע את אמונותיהם בלחשים, בהתנסויות קשות, בכישוף, בקללות, באותות, בשימוש בדּוּדָא ובכל צורותיה האחרות, הבּוּרוֹת והמשעבדות, של האמונה הטפלה.		150:3.12 (1681.7) 10. He exposed and denounced their belief in spells, ordeals, bewitching, cursing, signs, mandrakes, knotted cords, and all other forms of ignorant and enslaving superstition.
4. שליחת השליחים זוגות-זוגות ^top		4. Sending the Apostles Out Two and Two ^top
150:4.1 (1681.8) למחרת בערב, לאחר שישוע קיבץ יחדיו את שנים-עשר השליחים, את שליחיו של יוחנן ואת סגל הנשים החדש אשר זה עתה הוסמך, הוא אמר: ״הֵן הַקָּצִיר רַב וְהַפֹּעֲלִים מְעַטִּים. לָכֵן, הִתְחַנֲנוּ אֶל אֲדוֹן הַקָּצִיר וְיִשְׁלַח פֹּעֲלִים לִקְצִירוֹ. בעוד שאני אשאר כאן לנחם ולהכשיר את המורים הצעירים, זוגות-זוגות אשלח אתכם, הוותיקים יותר, למען תעברו מהר ברחבי הגליל ותבשרו את בשורת המלכות, כל עוד הדבר ניתן והשקט שורר.״ ואז הוא חילק את השליחים לזוגות, כפי שרצה שייצאו אל משימתם: אנדראס ופטרוס, יעקב ויוחנן זבדיה, פיליפוס ונתנאל, תומאס ומתי, יעקב ויהודה חלפי, שמעון הקנאי ויהודה איש-קריות.		150:4.1 (1681.8) The next evening, having gathered together the twelve apostles, the apostles of John, and the newly commissioned women’s group, Jesus said: “You see for yourselves that the harvest is plenteous, but the laborers are few. Let us all, therefore, pray the Lord of the harvest that he send forth still more laborers into his fields. While I remain to comfort and instruct the younger teachers, I would send out the older ones two and two that they may pass quickly over all Galilee preaching the gospel of the kingdom while it is yet convenient and peaceful.” Then he designated the pairs of apostles as he desired them to go forth, and they were: Andrew and Peter, James and John Zebedee, Philip and Nathaniel, Thomas and Matthew, James and Judas Alpheus, Simon Zelotes and Judas Iscariot.
150:4.2 (1681.9) ישוע קבע תאריך למפגש של השנים-עשר בנצרת, ובהיפרדו מהם אמר: ״בִּמְשִׂימָה זוֹ אַל תֵּלֵכוּ אֶל דֶּרֶךְ הַגוֹיִים, וְאַל תבואּו אֶל עִיר הַשׁוֹמְרוֹנִים, אֶלָא לְכוּ אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל. וּבְלֶכְתְּכֶם קִרְאוּ לֵאמוֹר מַלְכוּת הַשָׁמַיִם קָרְבָה לָבוֹא, וְהוֹדִיעוּ עַל הָאֱמֶת הַגוֹאֶלֶת, כִּי הַאָדָם בֵּן הַאֶל הוּא. זִכְרוּ כִּי אֵין תַּלְמִיד נַעֲלֶה עַל רַבּוֹ וְאֵין עֶבֶד נַעֲלֶה עַל אֲדונָיו. דַּיּוֹ לַתַּלְמִיד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ וְלָעֶבֶד לִהְיוֹת כְּאֲדוֹנָיו. אִם לְבַעַל הַבַּיִת קָרְאוּ בַעַל-זְבוּל, אַף כִּי לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ! עַל כֵּן, לֹא תִירְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי אֵין דָּבָר מְכֻסֶּה אֲשֶׁר לֹא יִגָּלֶה, וְאֵין נֶעְלָם אֲשֶׁר לֹא יִוָּדֵעַ. אֵת אֲשֶׁר אֹמֵר אֲנִי לָכֶם בַּחשֶׁךְ, לְכוּ וּדַּבְּרוּ בָאוֹר, וְאֶת אֲשֶׁר יִלָּחֵשׁ לְאוֹזְנֵיכֵם, הַשְׁמִיעוּ מֵעַל הַגַּגּוֹת. וְאַל תִּירְאוּ מִן הַהוֹרְגִים אֶת הַגּוּף, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ לֹא יוּכְלוּ לַהֲרֹג; כִּי אִם תִּירְאוּ אֵת אֲשֶׁר יוּכַל לְקָיֵם אֶת הַגּוּף גַּם לִגְאוֹל אֶת הַנֶּפֶשׁ.		150:4.2 (1681.9) Jesus arranged the date for meeting the twelve at Nazareth, and in parting, he said: “On this mission go not to any city of the gentiles, neither go into Samaria, but go instead to the lost sheep of the house of Israel. Preach the gospel of the kingdom and proclaim the saving truth that man is a son of God. Remember that the disciple is hardly above his master nor a servant greater than his lord. It is enough for the disciple to be equal with his master and the servant to become like his lord. If some people have dared to call the master of the house an associate of Beelzebub, how much more shall they so regard those of his household! But you should not fear these unbelieving enemies. I declare to you that there is nothing covered up that is not going to be revealed; there is nothing hidden that shall not be known. What I have taught you privately, that preach with wisdom in the open. What I have revealed to you in the inner chamber, that you are to proclaim in due season from the housetops. And I say to you, my friends and disciples, be not afraid of those who can kill the body, but who are not able to destroy the soul; rather put your trust in Him who is able to sustain the body and save the soul.
150:4.3 (1682.1) ״הֲלֹא יִימַכְרוּ שְׁנֵי דְּרוֹרִים בִּפְרוּטָה? אומר אני לכם כי אֵין אַחַת מֵהֶן נִשְׁכַּחַת לִפְנֵי הַאֱלוֹהִים. הלא תדעו גַּם שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם נִמְנוֹת אחת לְאחת? לָכֵן אַל תִּירָאוּ, יְקַרְתֶּם מִצִּפֳּרִים רַבּוֹת. אל תתביישו בתורתי; לכו והטיפו לשלום ולרצון טוב, אף אל תשלו את עצמכם – לא תמיד הדבר יעבור שלום. באתי להטיל שלום על הארץ, אך כאשר ידחו את מתנתי, התוצאה תהא פירוד וסערה. שלום של אמת ישכון רק בבית שבו כל בני המשפחה מקבלים את בשורת המלכות; אך כאשר חלק מבני המשפחה יבוא בשערי המלכות, ואילו החלק האחר ידחה את הבשורה, כי אז פירוד שכזה עלול לגרום אך לצער וליגון. השתדלו לפעול בכדי להציל את כל בני המשפחה, למען לא ישנאו אותו בני ביתו של אדם. אך לאחר שעשיתם ככל יכולתם למען כל בן משפחה, אומר לכם כי הָאֹהֵב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מן הבשורה הזו אינו ראוי למלכות.״		150:4.3 (1682.1) “Are not two sparrows sold for a penny? And yet I declare that not one of them is forgotten in God’s sight. Know you not that the very hairs of your head are all numbered? Fear not, therefore; you are of more value than a great many sparrows. Be not ashamed of my teaching; go forth proclaiming peace and good will, but be not deceived—peace will not always attend your preaching. I came to bring peace on earth, but when men reject my gift, division and turmoil result. When all of a family receive the gospel of the kingdom, truly peace abides in that house; but when some of the family enter the kingdom and others reject the gospel, such division can produce only sorrow and sadness. Labor earnestly to save the whole family lest a man’s foes become those of his own household. But, when you have done your utmost for all of every family, I declare to you that he who loves father or mother more than this gospel is not worthy of the kingdom.”
150:4.4 (1682.2) ולאחר שהשנים-עשר שמעו את המילים האלה, הם התכוננו לצאת. והם לא נפגשו שוב עד בוא זמן המפגש עם ישוע בנצרת, לפי מה שקבע המאסטר עם שאר התלמידים.		150:4.4 (1682.2) When the twelve had heard these words, they made ready to depart. And they did not again come together until the time of their assembling at Nazareth to meet with Jesus and the other disciples as the Master had arranged.
5. מה עלי לעשות בכדי להיגאל? ^top		5. What Must I Do to Be Saved? ^top
150:5.1 (1682.3) ערב אחד, בשׁוּנֵם, לאחר ששליחיו של יוחנן שבו אל חברון ולאחר ששליחיו של ישוע נשלחו זוגות-זוגות, בשעה שהמאסטר לימד קבוצה של שנים-עשר אוונגליסטים צעירים אשר פעלו תחת הנחיתו של יעקב, יחד עם שתים-עשרה הנשים, שאלה רחל את ישוע את השאלה הבאה: ״מאסטר, מה נענה לנשים אשר שואלות אותנו 'מה עלי לעשות בכדי להיגאל'?״ כאשר שמע ישוע את השאלה, הוא ענה:		150:5.1 (1682.3) One evening at Shunem, after John’s apostles had returned to Hebron, and after Jesus’ apostles had been sent out two and two, when the Master was engaged in teaching a group of twelve of the younger evangelists who were laboring under the direction of Jacob, together with the twelve women, Rachel asked Jesus this question: “Master, what shall we answer when women ask us, What shall I do to be saved?” When Jesus heard this question, he answered:
150:5.2 (1682.4) ״כאשר גברים ונשים שואלים אתכם מה עליהם לעשות בכדי להיגאל, עליכם לענות: האמינו בבשורת המלכות; קבלו את מחילת האל. הכירו בְּאמונה את רוחו של האל השוכנת בכם, זו אשר קבלתה הופכת אתכם לבני האל. האם לא קראתם בתורה ככתוב, ׳אַךְ בַּיְהוָה לִי אָמַר, צְדָקוֹת וָעֹז.׳ וכן, את שהאב אומר, ׳קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי, וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ.׳ ׳תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי.׳ האם לא קראתם את שאומר האב אשר שמו ׳אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ, יְהוָה צִדְקֵנוּ.׳ ׳הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים של הצדקנות-עצמית, וְהַלְבֵּשׁ בְּנִי מַחֲלָצוֹת צדקת-אלוה וגאולת עד.׳ לנצח נכון הוא כי, ׳צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.׳ הכניסה אל מלכות האב חופשית היא לגמרי, אך הקִדמה – הצמיחה בחסד – הכרחית על-מנת להישאר בה.		150:5.2 (1682.4) “When men and women ask what shall we do to be saved, you shall answer, Believe this gospel of the kingdom; accept divine forgiveness. By faith recognize the indwelling spirit of God, whose acceptance makes you a son of God. Have you not read in the Scriptures where it says, ‘In the Lord have I righteousness and strength.’ Also where the Father says, ‘My righteousness is near; my salvation has gone forth, and my arms shall enfold my people.’ ‘My soul shall be joyful in the love of my God, for he has clothed me with the garments of salvation and has covered me with the robe of his righteousness.’ Have you not also read of the Father that his name ‘shall be called the Lord our righteousness.’ ‘Take away the filthy rags of self-righteousness and clothe my son with the robe of divine righteousness and eternal salvation.’ It is forever true, ‘the just shall live by faith.’ Entrance into the Father’s kingdom is wholly free, but progress—growth in grace—is essential to continuance therein.
150:5.3 (1682.5) ״גאולה הינה מתת האב והיא מתגלה בבניו. אם תקבלו באמונה, תהפכו לשותפים לטבע האלוהי, תהיו לבן או לבת האל. באמונה תצדקו; באמונה תיגָאלו; ובאותה אמונה ממש תתקדמו לנצח בדרכֵּי הקדמה והשלמוּת האלוהיות. באמונה הצטדק אברהם ונגלו לו דרכי הגאולה בדמות תורת מלכי-צדק. לכל אורך הדורות, הייתה זו אותה האמונה אשר הצילה את בני האדם, אך כעת בא בן מעִם האב, על-מנת להפוך את הגאולה לאמיתית יותר ולמקובלת יותר.״		150:5.3 (1682.5) “Salvation is the gift of the Father and is revealed by his Sons. Acceptance by faith on your part makes you a partaker of the divine nature, a son or a daughter of God. By faith you are justified; by faith are you saved; and by this same faith are you eternally advanced in the way of progressive and divine perfection. By faith was Abraham justified and made aware of salvation by the teachings of Melchizedek. All down through the ages has this same faith saved the sons of men, but now has a Son come forth from the Father to make salvation more real and acceptable.”
150:5.4 (1683.1) שמחה גדולה פרצה בקרב מאזיניו של ישוע כאשר סיים את לשאת דברי החסד האלה, ובימים שלאחר מכן המשיכו כולם לבשר את בשורת המלכות בעוצמה חדשה, ובחִיות ובהתלהבות מחודשות. ויותר מכל שמחו הנשים לדעת כי גם הן נכללו בתוכניות ייסוד המלכות על-פני האדמה.		150:5.4 (1683.1) When Jesus had left off speaking, there was great rejoicing among those who had heard these gracious words, and they all went on in the days that followed proclaiming the gospel of the kingdom with new power and with renewed energy and enthusiasm. And the women rejoiced all the more to know they were included in these plans for the establishment of the kingdom on earth.
150:5.5 (1683.2) לסיכום דבריו אמר ישוע: ״לא תוכלו לקנות גאולה; ולא תוכלו להרוויח את הצדיקות. גאולה הינה מתת האל, וצדיקות הינה הפרי הטבעי של חיים אשר נולדו מן הרוח של היות בן במלכות. אינכם נגאלים מפאת שחייתם חיי צדיקות; כי אם, אתם חיים חיי צדיקות משום שכבר נגאלתם, כבר הכרתם במתת האל של היותכם בנים, ובשירות במלכות כתענוג העילאי של החיים עלי אדמות. אדם המאמין בבשורה הזו, אשר הינה התגלות טובו של האל, יוּבל להתחרט מרצונו שלו על כל חטאיו הידועים. ההכרה בכך שהוא בן איננה עולה בקנה אחד עם התשוקה לחטוא. המאמינים במלכות רעבים הם לצדיקות וצמאים הם לשלמות אלוהית.״		150:5.5 (1683.2) In summing up his final statement, Jesus said: “You cannot buy salvation; you cannot earn righteousness. Salvation is the gift of God, and righteousness is the natural fruit of the spirit-born life of sonship in the kingdom. You are not to be saved because you live a righteous life; rather is it that you live a righteous life because you have already been saved, have recognized sonship as the gift of God and service in the kingdom as the supreme delight of life on earth. When men believe this gospel, which is a revelation of the goodness of God, they will be led to voluntary repentance of all known sin. Realization of sonship is incompatible with the desire to sin. Kingdom believers hunger for righteousness and thirst for divine perfection.”
6. שיעורי הערב ^top		6. The Evening Lessons ^top
150:6.1 (1683.3) בדיוני הערב שוחח ישוע על אודות נושאים רבים. עד לסיום המסע – ובטרם המועד שבו כולם חזרו לנצרת – הוא דן ב״אהבת האל״, ״חלומות וחזיונות״, ״הרוע״, ״ענווה וצנעה״, ״אומץ ונאמנות״, ״מוסיקה וסגידה״, ״שירות וציות״, ״גאווה והתיימרות״, ״סליחה הקשורה בחרטה״, ״שלום ושלמות״, ״דברי בלע וקנאה״, ״רוע, חטא ופיתוי״, ״ספק וחוסר-אמונה״, ״חוכמה וסגידה.״ היעדרם של השליחים הוותיקים עודד את קבוצות הגברים והנשים הצעירים יותר האלה לדון ביתר-חופשיות בנושאים הללו עם המאסטר.		150:6.1 (1683.3) At the evening discussions Jesus talked upon many subjects. During the remainder of this tour—before they all reunited at Nazareth—he discussed “The Love of God,” “Dreams and Visions,” “Malice,” “Humility and Meekness,” “Courage and Loyalty,” “Music and Worship,” “Service and Obedience,” “Pride and Presumption,” “Forgiveness in Relation to Repentance,” “Peace and Perfection,” “Evil Speaking and Envy,” “Evil, Sin, and Temptation,” “Doubts and Unbelief,” “Wisdom and Worship.” With the older apostles away, these younger groups of both men and women more freely entered into these discussions with the Master.
150:6.2 (1683.4) לאחר שבילה יומיים או שלושה עם קבוצה אחת בת שנים-עשר אוונגליסטים, עבר ישוע והצטרף לקבוצה אחרת. שליחיו של דוד עדכנו אותו על תנועות הקבוצות ועל מיקומן. בשל העובדה שהיה זה מסען הראשון של הנשים, הן נותרו רוב הזמן עם ישוע. שירות ההודעות אפשר לכל אחת מן הקבוצות להתעדכן באופן מלא באשר להתקדמות המסע, וקבלת החדשות אשר הגיעו מן הקבוצות האחרות היוותה תמיד מקור עידוד עבור העוסקים במלאכה בקבוצות השונות הפזורות באזור.		150:6.2 (1683.4) After spending two or three days with one group of twelve evangelists, Jesus would move on to join another group, being informed as to the whereabouts and movements of all these workers by David’s messengers. This being their first tour, the women remained much of the time with Jesus. Through the messenger service each of these groups was kept fully informed concerning the progress of the tour, and the receipt of news from other groups was always a source of encouragement to these scattered and separated workers.
150:6.3 (1683.5) בטרם נפרדו, סוכם כי שנים-עשר השליחים, האוונגליסטים וסגל הנשים, יתאספו בנצרת ביום שישי, ה-4 במרץ, ושם יפגשו עם המאסטר. בהתאם לכך, בסביבות הזמן המיועד, החלו כל קבוצות השליחים והאוונגליסטים לנוע אל עבר נצרת מכל חלקי מרכז הגליל ודרומו. עד לשעות אחר-הצהריים המוקדמות הגיעו אנדראס ופטרוס, אשר היו האחרונים להגיע למחנה שהוקם על-ידי ראשוני המגיעים ומוקם בגבעות שמצפון לעיר. והייתה זו הפעם הראשונה שבה ישוע ביקר בנצרת מאז החל בעבודתו הציבורית.		150:6.3 (1683.5) Before their separation it had been arranged that the twelve apostles, together with the evangelists and the women’s corps, should assemble at Nazareth to meet the Master on Friday, March 4. Accordingly, about this time, from all parts of central and southern Galilee these various groups of apostles and evangelists began moving toward Nazareth. By midafternoon, Andrew and Peter, the last to arrive, had reached the encampment prepared by the early arrivals and situated on the highlands to the north of the city. And this was the first time Jesus had visited Nazareth since the beginning of his public ministry.
7. השהייה בנצרת ^top		7. The Sojourn at Nazareth ^top
150:7.1 (1683.6) באותו יום שישי אחרי הצהריים, צעד ישוע ברחבי נצרת, ובמידה רבה לא הבחינו בו ולא הכירו אותו. הוא חלף ליד בית ילדותו וליד הנגרייה, ובילה מחצית השעה על הגבעה שכל-כך אהב בנערותו. למן היום שבו הוטבל על-ידי יוחנן בנהר הירדן לא שטפו את נשמתו של בן האדם רגשות אנושיים רבים כל-כך. עת ירד מן הגבעה, הוא שמע את קולהּ המוכר של החצוצרה המבשרת את שקיעת החמה, קול אשר שמע פעמים כה רבות כנער אשר גדל בנצרת. לפני ששב למחנה, חלף ליד בית הכנסת שבו למד את לימודיו ובדעתו צפו ועלו זיכרונות רבים מימי ילדותו. מוקדם יותר באותו יום שלח ישוע את תומאס לתאם עם רב בית הכנסת, כדי שיוכל לשאת דברים בתפילת הבוקר של אותה שבת.		150:7.1 (1683.6) This Friday afternoon Jesus walked about Nazareth quite unobserved and wholly unrecognized. He passed by the home of his childhood and the carpenter shop and spent a half hour on the hill which he so much enjoyed when a lad. Not since the day of his baptism by John in the Jordan had the Son of Man had such a flood of human emotion stirred up within his soul. While coming down from the mount, he heard the familiar sounds of the trumpet blast announcing the going down of the sun, just as he had so many, many times heard it when a boy growing up in Nazareth. Before returning to the encampment, he walked down by the synagogue where he had gone to school and indulged his mind in many reminiscences of his childhood days. Earlier in the day Jesus had sent Thomas to arrange with the ruler of the synagogue for his preaching at the Sabbath morning service.
150:7.2 (1684.1) תושבי נצרת מעולם לא נודעו באדיקותם ובצדקתם. בחלוף השנים, הלך הכפר והזדהם באמות המוסר הנמוכות של ציפורי השכנה. במהלך נערותו של ישוע ובשנותיו כאדם צעיר, נחלקו תושבי הכפר בדעתם עליו; המעבר שלו לכפר נחום עורר תרעומת רבה. ואף כי תושבי נצרת שמעו רבות על מעשיו של הנגר שלהם משכבר הימים, הם נעלבו על כך שהוא מעולם לא כלל את כפר מולדתו במסעות ההטפה הקודמים שלו. הם אכן שמעו על הפרסום אשר זכה לו ישוע, אך מרבית התושבים כעסו על כך שלא חולל את מעשיו המופלאים בעיר בחרותו. במשך חודשים תושבי נצרת דיברו רבות על אודות ישוע, אך, ככלל, דעתם לא נטתה לטובתו.		150:7.2 (1684.1) The people of Nazareth were never reputed for piety and righteous living. As the years passed, this village became increasingly contaminated by the low moral standards of near-by Sepphoris. Throughout Jesus’ youth and young manhood there had been a division of opinion in Nazareth regarding him; there was much resentment when he moved to Capernaum. While the inhabitants of Nazareth had heard much about the doings of their former carpenter, they were offended that he had never included his native village in any of his earlier preaching tours. They had indeed heard of Jesus’ fame, but the majority of the citizens were angry because he had done none of his great works in the city of his youth. For months the people of Nazareth had discussed Jesus much, but their opinions were, on the whole, unfavorable to him.
150:7.3 (1684.2) וכך מצא המאסטר את עצמו זוכה לא לקבלת פנים אוהבת, אלא ליחס עוין וביקורתי עד-מאוד. אבל זה לא היה הכול. אויביו, אשר ידעו כי הוא עתיד לבלות את השבת בנצרת, ושיערו כי הוא מתכנן לשאת דברים בבית הכנסת, שכרו בריונים גסים רבים בכדי להציק לו ולגרום לצרות בכל דרך אפשרית.		150:7.3 (1684.2) Thus did the Master find himself in the midst of, not a welcome homecoming, but a decidedly hostile and hypercritical atmosphere. But this was not all. His enemies, knowing that he was to spend this Sabbath day in Nazareth and supposing that he would speak in the synagogue, had hired numerous rough and uncouth men to harass him and in every way possible make trouble.
150:7.4 (1684.3) מרבית חבריו הוותיקים של ישוע, ובהם החזן המורה אשר אהב אותו בצעירותו, הלכו לעולמם זה מכבר, או עזבו את נצרת, והדור הצעיר יותר התמרמר קשות על הפרסום שלו זכה וקינא בו. הם לא זכרו את מסירותו למשפחתו בנערותו, והם ביקרו אותו במרירות על כך שלא ביקר את אחַיו, וכן את אחיותיו הנשואות, אשר התגוררו בנצרת. גם גישת בני משפחתו של ישוע כלפיו תרמה להתגברות הטינה אשר חשו התושבים. האדוקים שבין היהודים אף התיימרו לבקר את ישוע משום שהוא צעד מהר מדי אל בית הכנסת בדרך לתפילת הבוקר של אותה השבת.		150:7.4 (1684.3) Most of the older of Jesus’ friends, including the doting chazan teacher of his youth, were dead or had left Nazareth, and the younger generation was prone to resent his fame with strong jealousy. They failed to remember his early devotion to his father’s family, and they were bitter in their criticism of his neglect to visit his brother and his married sisters living in Nazareth. The attitude of Jesus’ family toward him had also tended to increase this unkind feeling of the citizenry. The orthodox among the Jews even presumed to criticize Jesus because he walked too fast on the way to the synagogue this Sabbath morning.
8. תפילת השבת ^top		8. The Sabbath Service ^top
150:8.1 (1684.4) יום השבת הזה היה יום יפהפה, ונצרת כולה, חברים כמו אויבים, התכנסו על-מנת לשמוע את התושב לשעבר של העיר נושא דברים בבית הכנסת. רבים מחבורת השליחים נותרו מחוץ לבית הכנסת; לא היה מקום לכל מי שבא לשמוע אותו. עוד כשהיה איש צעיר, נשא ישוע דברים לעיתים קרובות בבית התפילה הזה, ובבוקר הזה, כאשר מסר רב בית הכנסת לידיו את מגילת כתבי הקודש על-מנת שיקרא את השיעור, נדמה כי איש מן הנוכחים לא זכר כי היה זה בדיוק אותו כתב יד שהוא עצמו העניק לבית הכנסת.		150:8.1 (1684.4) This Sabbath was a beautiful day, and all Nazareth, friends and foes, turned out to hear this former citizen of their town discourse in the synagogue. Many of the apostolic retinue had to remain without the synagogue; there was not room for all who had come to hear him. As a young man Jesus had often spoken in this place of worship, and this morning, when the ruler of the synagogue handed him the roll of sacred writings from which to read the Scripture lesson, none present seemed to recall that this was the very manuscript which he had presented to this synagogue.
150:8.2 (1684.5) התפילה באותו יום התנהלה ממש כפי שנעשה הדבר בזמן שישוע היה עוד נער. הוא עלה אל דוכן הנואמים יחד עם רב בית הכנסת, והתפילה החלה בקריאת שתי הברכות הבאות: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֲלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכּל; הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים. וּבְטוּבו מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. תִּתְבָּרַךְ ה' אֱלוֹהֵינוּ עַל כָּל שֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָּצַרְתָּ הֵמָּה יְפָאֲרוּךָ, סֶּלָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת.״		150:8.2 (1684.5) The services on this day were conducted just as when Jesus had attended them as a boy. He ascended the speaking platform with the ruler of the synagogue, and the service was begun by the recital of two prayers: “Blessed is the Lord, King of the world, who forms the light and creates the darkness, who makes peace and creates everything; who, in mercy, gives light to the earth and to those who dwell upon it and in goodness, day by day and every day, renews the works of creation. Blessed is the Lord our God for the glory of his handiworks and for the light-giving lights which he has made for his praise. Selah. Blessed is the Lord our God, who has formed the lights.”
150:8.3 (1685.1) לאחר השתהות בת רגע, הם המשיכו והתפללו: ״אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלוֹהֵינוּ. חֶמְלָה גְּדולָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדול וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בָךְ וַתְּלַמְּדֵמו חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂות רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כֵּן תְּחָנֵּנוּ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. לֹא נֵבושׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אַתָּה, וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁון. וְקֵרַבְתָּנוּ בֶּאֱמֶת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל – סֶלָה – בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְיַחֶדְךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַבּוחֵר בְּעַמּו יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.״		150:8.3 (1685.1) After a moment’s pause they again prayed: “With great love has the Lord our God loved us, and with much overflowing pity has he pitied us, our Father and our King, for the sake of our fathers who trusted in him. You taught them the statutes of life; have mercy upon us and teach us. Enlighten our eyes in the law; cause our hearts to cleave to your commandments; unite our hearts to love and fear your name, and we shall not be put to shame, world without end. For you are a God who prepares salvation, and us have you chosen from among all nations and tongues, and in truth have you brought us near your great name—selah—that we may lovingly praise your unity. Blessed is the Lord, who in love chose his people Israel.”
150:8.4 (1685.2) ואז קראה הקהילה את קריאת "שמע", היא הצהרת האמונה היהודית. קריאה זו כוללת ציטוט של מספר פסוקים מן התורה המעידים על התכוונותם של המאמינים ליטול על עצמם עול מלכות שמים, ואף את עול המצוות ביום ובלילה.		150:8.4 (1685.2) The congregation then recited the Shema, the Jewish creed of faith. This ritual consisted in repeating numerous passages from the law and indicated that the worshipers took upon themselves the yoke of the kingdom of heaven, also the yoke of the commandments as applied to the day and the night.
150:8.5 (1685.3) ואז נאמרה התפילה השלישית: ״אֱמֶת שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ; מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ; גּואֲלֵנוּ גּואֵל אֲבוֹתֵינוּ. יוֹצְרֵנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵנוּ; פּודֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם. הוּא שִׁמֶךָ וְאֵין לָנוּ עוֹד אֱלוֹהִים זוּלָתְךָ. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדול עַל שְׂפַת הַיָּם יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ: ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל.״		150:8.5 (1685.3) And then followed the third prayer: “True it is that you are Yahweh, our God and the God of our fathers; our King and the King of our fathers; our Savior and the Savior of our fathers; our Creator and the rock of our salvation; our help and our deliverer. Your name is from everlasting, and there is no God beside you. A new song did they that were delivered sing to your name by the seashore; together did all praise and own you King and say, Yahweh shall reign, world without end. Blessed is the Lord who saves Israel.”
150:8.6 (1685.4) רב בית הכנסת תפס אז את מקומו אל מול התיבה, או אל מול הארון שבו שמורים כתבי הקודש, והחל להתפלל את תשע-עשרה הברכות. ואולם, במקרים כמו היום, בהם היה רצוי לקצר את משך התפילה על-מנת שהאורח הנכבד יוכל לשאת דברים באריכות, נאמרו רק התפילה הראשונה והאחרונה. התפילה הראשונה הייתה: ״בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלוֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלוֹהֵי יִצְחָק וֵאלוֹהֵי יַעֲקב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִיבּוֹר וְהַנּוֹרָא. קוֹנֵה הַכּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבות. וּמֵבִיא גּוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמושִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם.״		150:8.6 (1685.4) The ruler of the synagogue then took his place before the ark, or chest, containing the sacred writings and began the recitation of the nineteen prayer eulogies, or benedictions. But on this occasion it was desirable to shorten the service in order that the distinguished guest might have more time for his discourse; accordingly, only the first and last of the benedictions were recited. The first was: “Blessed is the Lord our God, and the God of our fathers, the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob; the great, the mighty, and the terrible God, who shows mercy and kindness, who creates all things, who remembers the gracious promises to the fathers and brings a savior to their children’s children for his own name’s sake, in love. O King, helper, savior, and shield! Blessed are you, O Yahweh, the shield of Abraham.”
150:8.7 (1685.5) ואז נאמרה התפילה האחרונה: ״שָׁלוֹם רָב עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם, כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם. וְטוֹב לְבָרֵךְ כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֶת וּבְכָל שָׁעַה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.״ הקהל לא התבונן ברב במשך התפילה. לאחר הברכות, הוא נשא תפילה לא רשמית אשר התאימה למאורע, וכאשר תמו כל אלו, הצטרפה הקהילה כולה באמירת אמן.		150:8.7 (1685.5) Then followed the last benediction: “O bestow on your people Israel great peace forever, for you are King and the Lord of all peace. And it is good in your eyes to bless Israel at all times and at every hour with peace. Blessed are you, Yahweh, who blesses his people Israel with peace.” The congregation looked not at the ruler as he recited the benedictions. Following the benedictions he offered an informal prayer suitable for the occasion, and when this was concluded, all the congregation joined in saying amen.
150:8.8 (1685.6) או אז ניגש החזן אל הארון, הוציא מגילה ומסר אותה לידי ישוע, על-מנת שיקרא את שיעור התורה. נהוג היה לקרוא לשבעה אנשים, שכל אחד מהם קרא לפחות שלושה פסוקים מן התורה, אך הפעם לא נהגו כך, וניתן לאורח לקרוא שיעור לבחירתו. ישוע עמד, נטל את המגילה והחל לקרוא מספר דברים: ״כִּי הַמִצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצָוְךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִיקָחֶהָּ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה? וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא, לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִיקָחֶהָּ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה? כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ.״		150:8.8 (1685.6) Then the chazan went over to the ark and brought out a roll, which he presented to Jesus that he might read the Scripture lesson. It was customary to call upon seven persons to read not less than three verses of the law, but this practice was waived on this occasion that the visitor might read the lesson of his own selection. Jesus, taking the roll, stood up and began to read from Deuteronomy: “For this commandment which I give you this day is not hidden from you, neither is it far off. It is not in heaven, that you should say, who shall go up for us to heaven and bring it down to us that we may hear and do it? Neither is it beyond the sea, that you should say, who will go over the sea for us to bring the commandment to us that we may hear and do it? No, the word of life is very near to you, even in your presence and in your heart, that you may know and obey it.”
150:8.9 (1686.1) וכאשר סיים לקרוא מן התורה, פנה אל ספר ישעיהו והחל לקרוא:״רוּחַ אֲדֹנָי יֱהוֹה עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵׂר עֲנָוִים. שְׁלָחַנִי לַחֲבשׁ לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וּלְעִוְורִים פְּקַח-קוֹחַ, לְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים לִקְרֹא שְׁנַת-רָצוֹן לַיְהוָֹה.״		150:8.9 (1686.1) And when he had ceased reading from the law, he turned to Isaiah and began to read: “The spirit of the Lord is upon me because he has anointed me to preach good tidings to the poor. He has sent me to proclaim release to the captives and the recovering of sight to the blind, to set at liberty those who are bruised and to proclaim the acceptable year of the Lord.”
150:8.10 (1686.2) אז סגר ישוע את הספר, ולאחר שמסר אותו לידי רב בית הכנסת, התיישב והחל לשאת דברים באוזני הקהל. הוא החל את דבריו במילים: ״ביום הזה התממש הכתוב בפסוקים הללו.״ ואז דיבר ישוע במשך כמעט חמש-עשרה דקות על ״בני ובנות האל.״ רבים מן הנוכחים היו מרוצים מן הדרשה, והתפלאו על חוכמתה ועל חינה.		150:8.10 (1686.2) Jesus closed the book and, after handing it back to the ruler of the synagogue, sat down and began to discourse to the people. He began by saying: “Today are these Scriptures fulfilled.” And then Jesus spoke for almost fifteen minutes on “The Sons and Daughters of God.” Many of the people were pleased with the discourse, and they marveled at his graciousness and wisdom.
150:8.11 (1686.3) בבית הכנסת היה נהוג שנושא הדרשה נשאר בתום התפילה הרשמית, כדי שהמעוניינים בכך יוכלו לשאול אותו שאלות. וכך, בבוקר יום השבת הזה ירד ישוע אל תוך הקהל אשר ניגש אליו לשאול שאלות. בתוך הקבוצה הזו היו יחידים רבים אשר דעתם נסערה והם חיפשו לעורר מהומה, ובשוליים הסתובבו האנשים המושחתים אשר נשכרו לגרום לישוע צרות. רבים מן השליחים ומן האוונגליסטים, אשר נותרו בחוץ, נדחקו כעת פנימה אל תוך בית הכנסת והבחינו עד מהרה בצרות המתרחשות. הם ביקשו להוביל את המאסטר הרחק משם, אך הוא סירב ללכת עמם.		150:8.11 (1686.3) It was customary in the synagogue, after the conclusion of the formal service, for the speaker to remain so that those who might be interested could ask him questions. Accordingly, on this Sabbath morning Jesus stepped down into the crowd which pressed forward to ask questions. In this group were many turbulent individuals whose minds were bent on mischief, while about the fringe of this crowd there circulated those debased men who had been hired to make trouble for Jesus. Many of the disciples and evangelists who had remained without now pressed into the synagogue and were not slow to recognize that trouble was brewing. They sought to lead the Master away, but he would not go with them.
9. הדחייה בנצרת ^top		9. The Nazareth Rejection ^top
150:9.1 (1686.4) ישוע מצא את עצמו כשהוא מוקף בבית הכנסת בקהל גדול של אויבים, יחד עם מעטים מחסידיו, ובתשובה לשאלות הגסות ולהצקות המרושעות, העיר חצי בהומור: ״כן, אני הוא בנו של יוסף; אני הוא הנגר, ואינני מופתע שאתם מזכירים לי את הפתגם, ׳רופא, רפא את עצמך׳, וכי אתם דוחקים בי לעשות בנצרת את אשר שמעתם שעשיתי בכפר נחום; אך אני קורא לכם לזכור ולהעיד כי אפילו התורה מצהירה על כך ש'אין כבודו של נביא בעירו ובביתו'.״		150:9.1 (1686.4) Jesus found himself surrounded in the synagogue by a great throng of his enemies and a sprinkling of his own followers, and in reply to their rude questions and sinister banterings he half humorously remarked: “Yes, I am Joseph’s son; I am the carpenter, and I am not surprised that you remind me of the proverb, ‘Physician heal yourself,’ and that you challenge me to do in Nazareth what you have heard I did at Capernaum; but I call you to witness that even the Scriptures declare that ‘a prophet is not without honor save in his own country and among his own people.’”
150:9.2 (1686.5) הם המשיכו להציק לו, הפנו אליו אצבע מאשימה ואמרו: ״אתה חושב שאתה טוב מתושבי נצרת; התרחקת מאתנו, אך אחִיך הוא עדיין פועל פשוט ואחיותיך חיות בקרבנו. אנחנו מכירים את אמך, מרים. איפה כולם היום? אנחנו שומעים עליך דברים גדולים, אך אנו שמים לבנו לכך שכשאתה חוזר, אתה לא מחולל כל נס.״ ענה להם ישוע: ״אוהב אנוכי את תושבי העיר שבה גדלתי, והייתי שמח אילו כולכם הייתם באים בשערי מלכות שמים, אך נפלאות הן דרכי האל ולא לי לחרוץ דבר. החסד נעשה בתגובה לאמונה החיה של אלה אשר יקבלוהו.״		150:9.2 (1686.5) But they jostled him and, pointing accusing fingers at him, said: “You think you are better than the people of Nazareth; you moved away from us, but your brother is a common workman, and your sisters still live among us. We know your mother, Mary. Where are they today? We hear big things about you, but we notice that you do no wonders when you come back.” Jesus answered them: “I love the people who dwell in the city where I grew up, and I would rejoice to see you all enter the kingdom of heaven, but the doing of the works of God is not for me to determine. The transformations of grace are wrought in response to the living faith of those who are the beneficiaries.”
150:9.3 (1686.6) ישוע היה מצליח להתנהל מול ההמון בטוב, והיה מרסן אפילו את האלימים ביותר מקרב אויביו, אלמלא טעות טאקטית של אחד משליחיו, שמעון הקנאי. שמעון, בסיועו של נחור, אחד מהאוונגליסטים הצעירים, אספו בינתיים קבוצה של חבריו הישנים של ישוע מקרב ההמון, והחלו להודיע בתקיפות לאויביו של המאסטר ללכת משם. זה מכבר לימד ישוע את השליחים כי "מענה רך ישיב חמה", אך חסידיו לא היו רגילים לראות את המורה האהוב, אשר לו הם קראו מרצונם "מאסטר", מקבל יחס מביש ולא-ראוי שכזה. זה היה יותר מדי עבורם, והם מצאו את עצמם נותנים ביטוי לתרעומת חזקה וזועמת. כל אלה גרמו רק לרוח האספסוף להתעורר בקרב הקבוצה הגסה והשפלה הזו. וכך, בהנהגת אלו אשר נשכרו לשם כך, תפסו הבריונים את ישוע, דחקו אותו אל מחוץ לבית הכנסת עד למצוק סמוך, שם חשבו להשליכו מטה אל מותו. אך ממש ברגע שהם עמדו להשליך אותו מהצוק ומטה, נפנה ישוע לפתע אל שוביו ושילב בשקט את ידיו. הוא לא אמר דבר, אך חבריו יותר מאשר נדהמו כאשר הוא החל לצעוד קדימה, וההמון פתח לו דרך ואפשר לו לצעוד ללא כל הפרעה.		150:9.3 (1686.6) Jesus would have good-naturedly managed the crowd and effectively disarmed even his violent enemies had it not been for the tactical blunder of one of his own apostles, Simon Zelotes, who, with the help of Nahor, one of the younger evangelists, had meanwhile gathered together a group of Jesus’ friends from among the crowd and, assuming a belligerent attitude, had served notice on the enemies of the Master to go hence. Jesus had long taught the apostles that a soft answer turns away wrath, but his followers were not accustomed to seeing their beloved teacher, whom they so willingly called Master, treated with such discourtesy and disdain. It was too much for them, and they found themselves giving expression to passionate and vehement resentment, all of which only tended to arouse the mob spirit in this ungodly and uncouth assembly. And so, under the leadership of hirelings, these ruffians laid hold upon Jesus and rushed him out of the synagogue to the brow of a near-by precipitous hill, where they were minded to shove him over the edge to his death below. But just as they were about to push him over the edge of the cliff, Jesus turned suddenly upon his captors and, facing them, quietly folded his arms. He said nothing, but his friends were more than astonished when, as he started to walk forward, the mob parted and permitted him to pass on unmolested.
150:9.4 (1687.1) ישוע, ושליחיו אחריו, המשיכו אל עבר המחנה, שם סופר הסיפור כולו. ובמצוות ישוע, הם החלו כבר באותו ערב בהכנות לקראת יציאתם חזרה אל כפר נחום. סיומו הסוער של מסע ההטפה השלישי גרם להתפכחות בקרב כל חסידיו של ישוע. הם החלו להבין את המשמעות של חלק מן הדברים אשר לימד; הם החלו להבין את העובדה כי המלכות תבוא רק באמצעות הרבה צער ואכזבות מרות רבות.		150:9.4 (1687.1) Jesus, followed by his disciples, proceeded to their encampment, where all this was recounted. And they made ready that evening to go back to Capernaum early the next day, as Jesus had directed. This turbulent ending of the third public preaching tour had a sobering effect upon all of Jesus’ followers. They were beginning to realize the meaning of some of the Master’s teachings; they were awaking to the fact that the kingdom would come only through much sorrow and bitter disappointment.
150:9.5 (1687.2) הם עזבו את נצרת ביום ראשון בבוקר, והלכו בדרכים שונות, עד שלבסוף נקבצו כולם בבית צידה בצהרי יום חמישי, ה-10 במרץ. הקבוצה אשר התאספה התפכחה, והפכה לקבוצת מטיפי בשורת אמת רצינית, שקולה ומפוכחת, ולא היו כחבורה נלהבת של צלבנים כובשים ומנצחים.		150:9.5 (1687.2) They left Nazareth this Sunday morning, and traveling by different routes, they all finally assembled at Bethsaida by noon on Thursday, March 10. They came together as a sober and serious group of disillusioned preachers of the gospel of truth and not as an enthusiastic and all-conquering band of triumphant crusaders.