מסמך 160		Paper 160
רוֹדָן מאלכסנדריה		Rodan of Alexandria
160:0.1 (1772.1) בבוקרו של יום ראשון, ה-18 בספטמבר, הכריז אנדראס כי לא מתוכננת כל עבודה לשבוע הקרוב. כל השליחים, למעט נתנאל ותומאס, הלכו אל בתיהם על-מנת לבקר את בני משפחותיהם או לשהות אצל חברים. בשבוע הזה ישוע נהנה מפרק זמן של מנוחה כמעט שלמה, אך נתנאל ותומאס היו עסוקים עד מאוד בדיוניהם עם פילוסוף יווני מסוים מאלכסנדריה אשר שמו רוֹדָן. יווני זה הפך לאחרונה לתלמיד של ישוע הודות להנחיה שקיבל מאחד מעמיתיו של אבנר, אשר ערך מסע לאלכסנדריה. רודן החל לבקש כעת הרמוניה בין פילוסופיית החיים האישית שלו לבין התורה הדתית החדשה של ישוע, והוא הגיע למגדן מתוך תקווה שהמאסטר ישוחח עמו על הסוגיות האלה. הוא אף חפץ לקבל גרסה מוסמכת של הבשורה ישירות מפיו של ישוע, או לחלופין מפי אחד משליחיו. אף-על-פי שהמאסטר סירב להשתתף במפגשים מעין אלה עם רודן, הוא קיבל אותו בסבר פנים יפות ומיד הורה כי נתנאל ותמאס יקשיבו לכל מה שהיה לו לומר ובתורם יספרו לו על הבשורה.		160:0.1 (1772.1) ON SUNDAY morning, September 18, Andrew announced that no work would be planned for the coming week. All of the apostles, except Nathaniel and Thomas, went home to visit their families or to sojourn with friends. This week Jesus enjoyed a period of almost complete rest, but Nathaniel and Thomas were very busy with their discussions with a certain Greek philosopher from Alexandria named Rodan. This Greek had recently become a disciple of Jesus through the teaching of one of Abner’s associates who had conducted a mission at Alexandria. Rodan was now earnestly engaged in the task of harmonizing his philosophy of life with Jesus’ new religious teachings, and he had come to Magadan hoping that the Master would talk these problems over with him. He also desired to secure a firsthand and authoritative version of the gospel from either Jesus or one of his apostles. Though the Master declined to enter into such a conference with Rodan, he did receive him graciously and immediately directed that Nathaniel and Thomas should listen to all he had to say and tell him about the gospel in return.
1. הפילוסופיה היוונית של רודן ^top		1. Rodan’s Greek Philosophy ^top
160:1.1 (1772.2) מוקדם בבוקר של יום שני, החל רודן לשאת סדרה בת עשר הרצאות באוזני נתנאל, תומאס וקבוצה בת כשני תריסרי מאמינים אשר שהתה במגדן במקרה באותה עת. הסיכום הכולל של ההרצאות האלה – המובא בזאת במשולב ובקיצור ובניסוח מחודש במונחים ד-היום – מציג את המחשבות הבאות באופן שניתן לשיקול אותן:		160:1.1 (1772.2) Early Monday morning, Rodan began a series of ten addresses to Nathaniel, Thomas, and a group of some two dozen believers who chanced to be at Magadan. These talks, condensed, combined, and restated in modern phraseology, present the following thoughts for consideration:
160:1.2 (1772.3) חיי האדם מבוססים על שלושה גורמים מניעים עיקריים – דחפים, תשוקות ופיתויים. ניתן לגבש אופי חזק, אישיות בעלת-נוכחות, אך ורק כאשר מתמירים את הדחפים הטבעיים של החיים לאמנות של החיים בחברה, וזאת באמצעות התמרת תשוקות ההווה לכדי כמיהות גבוהות יותר אשר מניעות להישגים ברי-קיימא, זאת במקביל להעברה ההכרחית של פיתויי הקיום הנפוצים ממחוזות הרעיונות השגרתיים והמבוססים אל העולמות הגבוהים יותר של הרעיונות הבלתי-חקורים ושל אידיאלים אשר טרם התגלו.		160:1.2 (1772.3) Human life consists in three great drives—urges, desires, and lures. Strong character, commanding personality, is only acquired by converting the natural urge of life into the social art of living, by transforming present desires into those higher longings which are capable of lasting attainment, while the commonplace lure of existence must be transferred from one’s conventional and established ideas to the higher realms of unexplored ideas and undiscovered ideals.
160:1.3 (1772.4) ככל שהציוויליזציה הופכת מורכבת יותר, כך גם אמנות החיים הופכת קשה יותר. ככל שהשינויים במנהגי החברה מהירים יותר, כך הופכת משימת פיתוח האופי קשה יותר. על-מנת שהקדמה תימשך ותשרור, על האנושות ללמוד מחדש את אמנות החיים מדי עשרה דורות. ובמידה שהאדם ממשיך לשפר את יכולות ההמצאה שלו ומגדיל ומעלה מהר יותר את מורכבות החברה, או אז יהיה נדרש להתמחות מחדש באמנות החיים תוך זמן קצר יותר, ואולי אפילו מדי דור. אם ההתפתחות של אמנות החיים לא תעמוד בקצב של טכניקות הקיום, כי אז האנושות תחזור במהרה לחיים פשוטים ומוּנעי-דחפים – הרצון להגשים את תשוקות ההווה. וכך, האנושות תישאר בחוסר-בגרותה; והחברה לא תצליח לצמוח למלוא הבגרות.		160:1.3 (1772.4) The more complex civilization becomes, the more difficult will become the art of living. The more rapid the changes in social usage, the more complicated will become the task of character development. Every ten generations mankind must learn anew the art of living if progress is to continue. And if man becomes so ingenious that he more rapidly adds to the complexities of society, the art of living will need to be remastered in less time, perhaps every single generation. If the evolution of the art of living fails to keep pace with the technique of existence, humanity will quickly revert to the simple urge of living—the attainment of the satisfaction of present desires. Thus will humanity remain immature; society will fail in growing up to full maturity.
160:1.4 (1773.1) בגרות חברתית שקולה לשיעור שבו אדם מוכן לוותר על מילוי תשוקותיו החולפות בהווה, בתמורה לקידום כמיהותיו הגבוהות יותר להגשמת הישגים המעניקים סיפוק מרובה יותר, בשל ההתקדמות המדורגת אל עבר יעדים קבועים. ואולם, סימן ההיכר האמיתי של בשלות חברתית הינו הנכונות של עם לוותר על זכותו לחיות בשלום ובאושר תחת אמות המידה הנוחוֹת, הנובעות מן הפיתוי לדבוק באמונות קיימות וברעיונות מקובלים, ולחלופין לבחור בפיתוי המערער, הדורש השקעת אנרגיה, של המרדף אחר אפשרויות אשר טרם נחקרו להשגת יעדים אשר טרם התגלו של מציאויות רחניות אידיאליסטיות.		160:1.4 (1773.1) Social maturity is equivalent to the degree to which man is willing to surrender the gratification of mere transient and present desires for the entertainment of those superior longings the striving for whose attainment affords the more abundant satisfactions of progressive advancement toward permanent goals. But the true badge of social maturity is the willingness of a people to surrender the right to live peaceably and contentedly under the ease-promoting standards of the lure of established beliefs and conventional ideas for the disquieting and energy-requiring lure of the pursuit of the unexplored possibilities of the attainment of undiscovered goals of idealistic spiritual realities.
160:1.5 (1773.2) בעלי החיים מגיבים באצילות לדחף החיים, ואולם, רק האדם יוכל להתמחות באמנות החיים, אף כי מרבית האנושות מתנסה אך בדחף החייתי לחיות. בעלי החיים מכירים אך ורק את הדחף האינסטינקטיבי העיוור; האדם יכול לבחור לחְיות במישור הגבוה של האמנות האינטלקטואלית, ואפילו בזה של האושר השמימי ושל האקסטזה הרוחנית. בעלי החיים אינם חוקרים את תכלית החיים; לפיכך, הם לעולם אינם דואגים, ואף אינם מתאבדים. ההתאבדות בקרב בני האדם מעידה על כך שאותם אנשים הגיחו מרמת הקיום החייתית גרידא, וכן שמאמצי החקר של אותם בני-אדם לא הצליחו להגיע לרמה האמנותית של ההתנסות בת התמותה. בעלי החיים אינם יודעים את משמעות החיים; רק האדם יכול להכיר בערכים ולהבין משמעויות, והוא אף מודע למשמעות של המשמעויות – הוא ניחן במודעות-עצמית באשר לתובנה.		160:1.5 (1773.2) Animals respond nobly to the urge of life, but only man can attain the art of living, albeit the majority of mankind only experience the animal urge to live. Animals know only this blind and instinctive urge; man is capable of transcending this urge to natural function. Man may elect to live upon the high plane of intelligent art, even that of celestial joy and spiritual ecstasy. Animals make no inquiry into the purposes of life; therefore they never worry, neither do they commit suicide. Suicide among men testifies that such beings have emerged from the purely animal stage of existence, and to the further fact that the exploratory efforts of such human beings have failed to attain the artistic levels of mortal experience. Animals know not the meaning of life; man not only possesses capacity for the recognition of values and the comprehension of meanings, but he also is conscious of the meaning of meanings—he is self-conscious of insight.
160:1.6 (1773.3) כאשר בני האדם מעזים לנטוש את חיי התשוקות הטבעיות לטובת חיים של אמנות הרפתקנית ושל לוגיקה בלתי-וודאית, הם חייבים לצפות שכתוצאה מכך הם יסתכנו בהקרבת קורבן רגשי – עימותים, אומללות וחוסר-וודאות – לפחות עד לעת שבה הם ישיגו מידה מסוימת של בשלות אינטלקטואלית ורגשית. האכזבה, הדאגה והבטלנות מעידות בבירור על חוסר-בגרות מוסרית. החברה האנושית ניצבת בפני שתי בעיות: הגעתו של היחיד לבשלות והגעת הגזע לבשלות. האדם הבשל מתחיל במהרה לראות את שאר בני האדם באמצעות רגשות של רכות וסובלנות. בני-אדם בשלים מתייחסים לאחיהם הבלתי-בשלים באותה אהבה והתחשבות שהורים רוחשים לילדיהם.		160:1.6 (1773.3) When men dare to forsake a life of natural craving for one of adventurous art and uncertain logic, they must expect to suffer the consequent hazards of emotional casualties—conflicts, unhappiness, and uncertainties—at least until the time of their attainment of some degree of intellectual and emotional maturity. Discouragement, worry, and indolence are positive evidence of moral immaturity. Human society is confronted with two problems: attainment of the maturity of the individual and attainment of the maturity of the race. The mature human being soon begins to look upon all other mortals with feelings of tenderness and with emotions of tolerance. Mature men view immature folks with the love and consideration that parents bear their children.
160:1.7 (1773.4) חיים מוצלחים אינם אלא התמחות באומנות השימוש בטכניקות בדוקות לפתרון בעיות נפוצות. הצעד הראשון בפתרון כל בעיה שהיא הוא איתור הקושי, בידוד הבעיה וההכרה הכֵּנה בטיבהּ ובחומרתהּ. השגיאה הגדולה מתרחשת בשעה שבעיות החיים מעוררות את הפחדים העמוקים שלנו, אך אנו מסרבים להכיר בהם. וכן, כאשר ההכרה בקשיים שלנו מחייבת לוותר על הרמייה אשר אימצנו לעצמנו זה מכבר, להודות בקנאה, לנטוש דעות קדומות מושרשות; האדם הממוצע מעדיף להיאחז באשליות הביטחון של העבר ובתחושות הביטחון הכוזבות אשר אימץ לעצמו זה מכבר. רק אדם אמיץ יהיה מוכן להודות בכנות בתגליות של דעת כנה ולוגית, ולעמוד מולן ללא-חת.		160:1.7 (1773.4) Successful living is nothing more or less than the art of the mastery of dependable techniques for solving common problems. The first step in the solution of any problem is to locate the difficulty, to isolate the problem, and frankly to recognize its nature and gravity. The great mistake is that, when life problems excite our profound fears, we refuse to recognize them. Likewise, when the acknowledgment of our difficulties entails the reduction of our long-cherished conceit, the admission of envy, or the abandonment of deep-seated prejudices, the average person prefers to cling to the old illusions of safety and to the long-cherished false feelings of security. Only a brave person is willing honestly to admit, and fearlessly to face, what a sincere and logical mind discovers.
160:1.8 (1773.5) מציאת פתרון חכם ויעיל לבעיה כלשהי מחייב את הדעת להיות חופשיה מכל נטייה, תשוקה, או כל דעה קדומה אישית גרידא אחרת, אשר עלולה להתערב בבחינה נטולת-עניין של מה שגורם בפועל לבעיה שלה נדרש למצוא פתרון. פתרון בעיות החיים דורש אומץ וכנות. רק יחידים כנים ואמיצים יכולים להמשיך ולצעוד באומץ במבוך החיים התמוהים והמבלבלים בכיוון שאליו מצביעה הלוגיקה של דעת ללא-חת. ולא ניתן לשחרר את הדעת, ואת הנשמה, ללא הכוח המניע של התלהבות אינטלקטואלית הגובלת בקנאות דתית. נדרש כוח פיתוי של אידיאל כביר על-מנת להניע אדם במרדף אחר מטרה שהדרך שלו אליה זרועה בבעיות חומריות קשות ובסכנות אינטלקטואליות למכביר.		160:1.8 (1773.5) The wise and effective solution of any problem demands that the mind shall be free from bias, passion, and all other purely personal prejudices which might interfere with the disinterested survey of the actual factors that go to make up the problem presenting itself for solution. The solution of life problems requires courage and sincerity. Only honest and brave individuals are able to follow valiantly through the perplexing and confusing maze of living to where the logic of a fearless mind may lead. And this emancipation of the mind and soul can never be effected without the driving power of an intelligent enthusiasm which borders on religious zeal. It requires the lure of a great ideal to drive man on in the pursuit of a goal which is beset with difficult material problems and manifold intellectual hazards.
160:1.9 (1774.1) ואפילו אם אתה מצויד כראוי בכדי להתמודד עם מצבים קשים בחיים, לא תוכל לצפות להצלחה, אלא אם כן תצטייד בחוכמת הדעת ובקסם האישיות אשר יאפשרו לך לזכות בתמיכה המלאה של חבריך ובשיתוף הפעולה שלהם. רק אם תלמד לשכנע את חבריך ולכבד את לב רעיך, תוכל לצפות להצלחה גדולה בעבודתך, החילונית או הדתית. פשוט עליך להיות בעל טקט וסובלנות.		160:1.9 (1774.1) Even though you are effectively armed to meet the difficult situations of life, you can hardly expect success unless you are equipped with that wisdom of mind and charm of personality which enable you to win the hearty support and co-operation of your fellows. You cannot hope for a large measure of success in either secular or religious work unless you can learn how to persuade your fellows, to prevail with men. You simply must have tact and tolerance.
160:1.10 (1774.2) אך את השיטה הטובה מכולן לפתרון בעיות למדתי מישוע, המאסטר שלכם. אני מתכוון למה שהוא מתרגל באדיקות, מה שהקפיד ללמד אתכם, להתבודד למדיטציה של סגידה. המפתח טמון בהרגל הזה של ישוע להתבודד תכופות לשם התייחדות עם האב שבשמים, וזאת לא רק על-מנת להתחזק ולהחכים באשר לעימותי החיים הרגילים, אלא גם על-מנת לקבל את האנרגיה הנדרשת לפתרון בעיות מוסריות ורוחניות מסדר גבוה יותר. אך אפילו השיטות הנכונות לפתרון בעיות לא תוכלנה לפצות על המגרעות הטבועות של האישיות, או לכפר על היעדר הרעב והצמא לצדיקות אמיתית.		160:1.10 (1774.2) But the greatest of all methods of problem solving I have learned from Jesus, your Master. I refer to that which he so consistently practices, and which he has so faithfully taught you, the isolation of worshipful meditation. In this habit of Jesus’ going off so frequently by himself to commune with the Father in heaven is to be found the technique, not only of gathering strength and wisdom for the ordinary conflicts of living, but also of appropriating the energy for the solution of the higher problems of a moral and spiritual nature. But even correct methods of solving problems will not compensate for inherent defects of personality or atone for the absence of the hunger and thirst for true righteousness.
160:1.11 (1774.3) אני מתרשם עמוקות ממנהגו של ישוע, מן האופן שבו הוא מתבודד על-מנת לבחון לבדו למשך זמן-מה את בעיות החיים; וזאת על-מנת למלא את מצבורי החוכמה והאנרגיה הדרושים לטובת מגוון משימות השירות לחברה; להאיץ ולהעמיק את תכלית החיים העילאית באמצעות הכפפה-למעשה של האישיות כולה למודעות לקשר עם האלוהות; לבקש לרכוש שיטות חדשות וטובות יותר על-מנת להתאים את עצמו למצבי החיים המשתנים כל העת; לערוך בגישתו האישית את אותן התאמות ואת אותם שינויים החיוניים לשם רכישת הבנה נרחבת של כל מה שהינו ראוי ואמיתי; ולעשות את כל זאת אך ורק לתפארת האל – ולשלוח לשמים בכנות את תפילתו המועדפת של המאסטר, ״לא רצוני, כי אם רצונך יעשה.״		160:1.11 (1774.3) I am deeply impressed with the custom of Jesus in going apart by himself to engage in these seasons of solitary survey of the problems of living; to seek for new stores of wisdom and energy for meeting the manifold demands of social service; to quicken and deepen the supreme purpose of living by actually subjecting the total personality to the consciousness of contacting with divinity; to grasp for possession of new and better methods of adjusting oneself to the ever-changing situations of living existence; to effect those vital reconstructions and readjustments of one’s personal attitudes which are so essential to enhanced insight into everything worth while and real; and to do all of this with an eye single to the glory of God—to breathe in sincerity your Master’s favorite prayer, “Not my will, but yours, be done.”
160:1.12 (1774.4) הסגידה הזו שמְתַרגל המאסטר שלכם, מביאה לרגיעה שמרעננת את הדעת; היא גורמת לאותה הארה שמעוררת השראה בנשמה; לאותו אומץ המאפשר לאדם לעמוד בעוז אל מול בעיותיו; היא מייצרת את אותה הבנה-עצמית שמחסלת את הפחד המשתק; והיא גורמת לאותה מודעות של אחדות עם האלוהיות, אשר מפתחת אצל האדם את הביטחון שמאפשר לו להעז להידמות לאל. מנוחת הסגידה, או ההתייחדות הרוחנית שאותה מתרגל המאסטר, מרגיעה את הלחץ, פותרת קונפליקטים ומעצימה עד מאוד את כלל המשאבים של האישיות. ולמיטב הבנתי, הדת החדשה כוללת את כל הפילוסופיה הזו, בנוסף לבשורת המלכות.		160:1.12 (1774.4) This worshipful practice of your Master brings that relaxation which renews the mind; that illumination which inspires the soul; that courage which enables one bravely to face one’s problems; that self-understanding which obliterates debilitating fear; and that consciousness of union with divinity which equips man with the assurance that enables him to dare to be Godlike. The relaxation of worship, or spiritual communion as practiced by the Master, relieves tension, removes conflicts, and mightily augments the total resources of the personality. And all this philosophy, plus the gospel of the kingdom, constitutes the new religion as I understand it.
160:1.13 (1774.5) הדעות הקדומות מכסות את עיני הנשמה ומונעות ממנה מלראות את האמת. וניתן להסיר את הדעות הקדומות רק כאשר הנשמה מתמסרת בכנות לתכלית שלמה, כזו אשר כוללת את הזולת בכללותו. לא ניתן להפריד בין הדעות הקדומות לאנוכיות. את הדעות הקדומות ניתן לחסל אך ורק כאשר אדם מפסיק לבקש עבור עצמו, ובמקום זאת רודף אחר הסיפוק שבשירות למען מטרה שהינה לא רק גדולה ממנו עצמו, אלא גדולה אפילו מן האנושות כולה – החיפוש אחר האל, ההגעה לאלוהיות. על בשלותה של אישיות מעידה התמרתה של התשוקה האנושית למצב שבו היא מבקשת כל העת להגשים את הערכים הגבוהים ביותר ואת אלו שאמיתוּתם היא האלוהית ביותר.		160:1.13 (1774.5) Prejudice blinds the soul to the recognition of truth, and prejudice can be removed only by the sincere devotion of the soul to the adoration of a cause that is all-embracing and all-inclusive of one’s fellow men. Prejudice is inseparably linked to selfishness. Prejudice can be eliminated only by the abandonment of self-seeking and by substituting therefor the quest of the satisfaction of the service of a cause that is not only greater than self, but one that is even greater than all humanity—the search for God, the attainment of divinity. The evidence of maturity of personality consists in the transformation of human desire so that it constantly seeks for the realization of those values which are highest and most divinely real.
160:1.14 (1774.6) בתוך עולם אשר משתנה כל העת, בתוככי סדר חברתי מתפתח, לא ניתן לשמור על מטרות המבוססות על הנצח. ויוכלו לחוות יציבות של האישיות, רק אלה אשר גילו את האל החי ואימצו אותו כמטרת הנצח של ההישג האינסופי. על-מנת להעביר את המטרות מן הזמן אל הנצח, מן הארץ אל פרדיס, מן האנושי אל האלוהי, נדרש האדם לחדש את עצמו, לעבור המרה, להיוולד מחדש; זאת על-מנת להפוך לילדהּ המחודש של רוח אלוה; על-מנת שהוא ייכנס בשעריה של אחוות מלכות שמים. כל הפילוסופיות וכל הדתות אשר מציבות רף נמוך מן האידיאלים הללו אינן בשֵלות. הפילוסופיה שאותה אני מלמד, כשהיא מחוברת לבשורה אשר לה אתם מטיפים, מייצגת את הדת הבשלה החדשה, את האידיאל לכל דורות העתיד. ואלו הם דברי אמת משום שהאידיאל שלנו סופי, נטול-שגיאה, נצחי, אוניברסאלי, מוחלט ואינסופי.		160:1.14 (1774.6) In a continually changing world, in the midst of an evolving social order, it is impossible to maintain settled and established goals of destiny. Stability of personality can be experienced only by those who have discovered and embraced the living God as the eternal goal of infinite attainment. And thus to transfer one’s goal from time to eternity, from earth to Paradise, from the human to the divine, requires that man shall become regenerated, converted, be born again; that he shall become the re-created child of the divine spirit; that he shall gain entrance into the brotherhood of the kingdom of heaven. All philosophies and religions which fall short of these ideals are immature. The philosophy which I teach, linked with the gospel which you preach, represents the new religion of maturity, the ideal of all future generations. And this is true because our ideal is final, infallible, eternal, universal, absolute, and infinite.
160:1.15 (1775.1) הפילוסופיה שלי הניעה אותי לבקש את מציאויות ההישג האמיתי, את מטרת הבשלוּת. אך הדחף שלי נעדר-אוֹן; החיפוש שלי נעדר כוח מניע; המרדף שלי היה נטול כיוון וודאי. ואת כל החֶסֶר הזה השלימה בנדיבות בשורתו החדשה של ישוע, על תובנותיה המורחבות, על האידיאלים המרוממים שבה ועל מטרותיה הברורות. וכעת, ללא כל ספק וחשש, יכול אני לצאת בלב שלם אל הרפתקת הנצח.		160:1.15 (1775.1) My philosophy gave me the urge to search for the realities of true attainment, the goal of maturity. But my urge was impotent; my search lacked driving power; my quest suffered from the absence of certainty of directionization. And these deficiencies have been abundantly supplied by this new gospel of Jesus, with its enhancement of insights, elevation of ideals, and settledness of goals. Without doubts and misgivings I can now wholeheartedly enter upon the eternal venture.
2. אמנות החיים ^top		2. The Art of Living ^top
160:2.1 (1775.2) בני-תמותה יכולים לחיות אך באחת משתי דרכים: הדרך החומרית, או החייתית, והדרך הרוחנית, או האנושית. בעלי החיים מסוגלים לתקשר אלה עם אלה באופן מוגבל באמצעות סימנים וקולות. אך צורות התקשורת האלה אינן מסוגלות להעביר משמעויות, ערכים, או רעיונות. ההבדל היחיד בין האדם לבין בעל החיים הוא שהאדם כן יכול לתקשר עם אחַיו באמצעות סמלים, אשר בהחלט יכולים לציין משמעויות, ערכים, רעיונות ואפילו אידיאלים.		160:2.1 (1775.2) There are just two ways in which mortals may live together: the material or animal way and the spiritual or human way. By the use of signals and sounds animals are able to communicate with each other in a limited way. But such forms of communication do not convey meanings, values, or ideas. The one distinction between man and the animal is that man can communicate with his fellows by means of symbols which most certainly designate and identify meanings, values, ideas, and even ideals.
160:2.2 (1775.3) מכיוון שבעלי-חיים אינם יכולים להעביר רעיונות אלה לאלה, הם אינם יכולים לפתח אישיות. האדם מפתח אישיות משום שהוא אכן יכול לתקשר כך עם אחַיו ולהעביר אליהם הן רעיונות והן אידיאלים.		160:2.2 (1775.3) Since animals cannot communicate ideas to each other, they cannot develop personality. Man develops personality because he can thus communicate with his fellows concerning both ideas and ideals.
160:2.3 (1775.4) התרבות האנושית מתבססת על יכולות התקשורת ועל שיתוף המשמעויות האלה. והמשמעויות האלה מאפשרות לאדם, באמצעות הקשרים החברתיים, לבנות ציוויליזציה. הידע והחוכמה מצטברים הודות ליכולתו של האדם להעביר את הנכסים האלה לדורות הבאים. וכך מתחילות פעילויות התרבות של הגזע: האמנות, המדע, הדת והפילוסופיה.		160:2.3 (1775.4) It is this ability to communicate and share meanings that constitutes human culture and enables man, through social associations, to build civilizations. Knowledge and wisdom become cumulative because of man’s ability to communicate these possessions to succeeding generations. And thereby arise the cultural activities of the race: art, science, religion, and philosophy.
160:2.4 (1775.5) התקשורת הסמלית בין בני האדם הינה תנאי מוקדם להולדתן של קבוצות חברתיות. הקבוצה החברתית היעילה מכולן הינה המשפחה, וליתר דיוק שני ההורים. החיבה האישית הינה הדבק הרוחני אשר שומר על מערכות היחסים החומריות האלה. מערכת יחסים אוהבת שכזו אפשרית גם בין שני אנשים מאותו המין, כפי שמדגימה בשפע המסירות אשר מאפיינת חברוּיות אמיתיות רבות.		160:2.4 (1775.5) Symbolic communication between human beings predetermines the bringing into existence of social groups. The most effective of all social groups is the family, more particularly the two parents. Personal affection is the spiritual bond which holds together these material associations. Such an effective relationship is also possible between two persons of the same sex, as is so abundantly illustrated in the devotions of genuine friendships.
160:2.5 (1775.6) מערכות היחסים האלה של חברות ושל חיבה הדדית, מעודדות את החִברוּת ואת אצילות האדם לפי שהן מעודדות ומטפחות את הגורמים הבאים, ההכרחיים לרמות הגבוהות יותר של אמנות החיים:		160:2.5 (1775.6) These associations of friendship and mutual affection are socializing and ennobling because they encourage and facilitate the following essential factors of the higher levels of the art of living:
160:2.6 (1775.7) 1. ביטוי-עצמי הדדי והבנה-עצמית. דחפים אנושיים נאצלים רבים דועכים ומתים משום שאין מי שישמע את ביטוים. אכן, לא טוב היות האדם לבדו. מידה מסוימת של הכרה וכמות מסוימת של הערכה נדרשות בכדי לפתח אופי אנושי. ללא האהבה האמיתית של בית, שום ילד לא יוכל לפתח עד תום אופי נורמאלי. האופי הינו דבר-מה שהוא יותר מאשר דעת ומוסר. מכל מערכות היחסים בחברה אשר מיועדות לפתח את האופי, היעילה והאידיאלית ביותר מכולן היא החברות האוהבת והאוהדת שבין גבר לאישה אשר מקיימים ברית נישואין בחוכמה. הנישואין, על שלל מערכות היחסים שבהם, מהווים את המערכת שמטבעה מיטיבה להפעיל את אותם הדחפים יקרי-ערך ואת אותם מניעים נעלים אשר הינם הכרחיים לשם התפתחותו של אופי חזק. אינני מהסס להלל ולשבח כך את חיי המשפחה, משום שהמאסטר שלכם בחר בחוכמתו במערכת היחסים שבין אב לבנו כאבן היסוד של בשורת המלכות החדשה הזו. ושום מערכת יחסים לא תדמה לחברות הזו שבין הגבר לאישה אשר חובקים יחדיו את האידיאלים הגבוהים ביותר של הזמן. ההתנסות הזו הינה כה רבת-ערך ומספקת, עד שהיא שווה כל מחיר, כל קורבן וכל דרישה אשר מתבקש האדם לשלם עבורה.		160:2.6 (1775.7) 1. Mutual self-expression and self-understanding. Many noble human impulses die because there is no one to hear their expression. Truly, it is not good for man to be alone. Some degree of recognition and a certain amount of appreciation are essential to the development of human character. Without the genuine love of a home, no child can achieve the full development of normal character. Character is something more than mere mind and morals. Of all social relations calculated to develop character, the most effective and ideal is the affectionate and understanding friendship of man and woman in the mutual embrace of intelligent wedlock. Marriage, with its manifold relations, is best designed to draw forth those precious impulses and those higher motives which are indispensable to the development of a strong character. I do not hesitate thus to glorify family life, for your Master has wisely chosen the father-child relationship as the very cornerstone of this new gospel of the kingdom. And such a matchless community of relationship, man and woman in the fond embrace of the highest ideals of time, is so valuable and satisfying an experience that it is worth any price, any sacrifice, requisite for its possession.
160:2.7 (1776.1) 2. איחוד בין נשמות – חוכמה בפעולה. כל אדם רוכש במוקדם או במאוחר מושג מסוים על אודות העולם הזה והשקפה מסוימת באשר לעולם הבא. באמצעות קשרים בין אנשים, ניתן כעת לאחד בין נקודות ההשקפה האלה של הקיום בר החלוף ושל פוטנציאל הנצח. כך, תוך אימוץ תובנות הזולת, מתרחבים הערכים הרוחניים בדעת האדם. וכך, תוך שהם מקבצים יחדיו את נכסיהם הרוחניים, מעשירים בני האדם את נשמותיהם. בדומה לכך, האדם יכול באותו האופן להימנע מליפול קורבן לנטייתו התמידית לעוות את ראייתו, לאמץ השקפות המבוססות על דעות קדומות ולשפוט באופן צר. אך ורק באמצעות קשר קרוב לְדעת אחרת ניתן להימנע מן הפחד, מן הקנאה ומן רמייה. אני מסב את תשומת לבכם לעובדה שהמאסטר לעולם אינו שולח אתכם לפעול לבדכם למען הרחבת המלכות; תמיד הוא שולח אתכם זוגות-זוגות. ומכיוון שחוכמה הינה ידע-עַל, נובע מכך כי מאיחוד החוכמה, חולקים חברי הקבוצה החברתית, קטנה כגדולה, באופן הדדי את כלל הידע.		160:2.7 (1776.1) 2. Union of souls—the mobilization of wisdom. Every human being sooner or later acquires a certain concept of this world and a certain vision of the next. Now it is possible, through personality association, to unite these views of temporal existence and eternal prospects. Thus does the mind of one augment its spiritual values by gaining much of the insight of the other. In this way men enrich the soul by pooling their respective spiritual possessions. Likewise, in this same way, man is enabled to avoid that ever-present tendency to fall victim to distortion of vision, prejudice of viewpoint, and narrowness of judgment. Fear, envy, and conceit can be prevented only by intimate contact with other minds. I call your attention to the fact that the Master never sends you out alone to labor for the extension of the kingdom; he always sends you out two and two. And since wisdom is superknowledge, it follows that, in the union of wisdom, the social group, small or large, mutually shares all knowledge.
160:2.8 (1776.2) 3. ההתלהבות לחיים. הבידוד נוטה לחסל את מטען האנרגיה של הנשמה. הקרבה לחברים הכרחית לשם חידוש טעם החיים, והיא נחוצה לשם שימור האומץ ללחום בקרבות ההעפלה לרמות הגבוהות יותר של חיים אנושיים. החברוּת מעצימה את השמחות ומהללת את ניצחונות החיים. קשרים אנושיים קרובים ואוהבים נוטים להפחית מן הצער שבסבל ולהקל על המרירות שבקושי. נוכחותו של חבר מעצימה את כלל היופי ומרוממת את כלל הטוּב. האדם יכול להעצים ולהרחיב את יכולת ההערכה של חבריו תוך שימוש בסמלים תבוניים. אחד מהישגיה הדגולים של החברה האנושית הוא היכולת לגירוי הדדי של הדמיון והכוח שבגירוי שכזה. כוח רוחני אדיר טמון במודעות להתמסרות בלב-שלם לתכלית משותפת, לנאמנות ההדדית לאלוהות קוסמית.		160:2.8 (1776.2) 3. The enthusiasm for living. Isolation tends to exhaust the energy charge of the soul. Association with one’s fellows is essential to the renewal of the zest for life and is indispensable to the maintenance of the courage to fight those battles consequent upon the ascent to the higher levels of human living. Friendship enhances the joys and glorifies the triumphs of life. Loving and intimate human associations tend to rob suffering of its sorrow and hardship of much of its bitterness. The presence of a friend enhances all beauty and exalts every goodness. By intelligent symbols man is able to quicken and enlarge the appreciative capacities of his friends. One of the crowning glories of human friendship is this power and possibility of the mutual stimulation of the imagination. Great spiritual power is inherent in the consciousness of wholehearted devotion to a common cause, mutual loyalty to a cosmic Deity.
160:2.9 (1776.3) 4. ההגנה המועצמת כנגד כל רוע. הקשר בין אישיויות והחיבה ההדדית מהווים תעודת ביטוח יעילה כנגד הרוע. הקשיים, הצער, האכזבה והתבוסה קשים וכואבים יותר כאשר עוברים אותם לבד. אף כי החברוּת איננה מתמירה את הרוע לצדיקות, היא בהחלט מוציאה הרבה מן העוקץ שלו. כך אמר המאסטר שלכם, ״אשרי הבוכים״ – אם החבר נמצא שם בכדי לנחם. יש הרבה כוח חיובי בידיעה שאתם חיים לרווחת הזולת, וכן שהזולת חי לרווחתכם, בכדי לקדם אתכם. האדם נמק בבידוד. כאשר בני-אדם מתבוננים אך ורק בפעולות הזמן, הם תמיד מתייאשים. כאשר מנתקים את ההווה מן העבר ומן העתיד, הוא הופך טריוויאלי להכעיס. רק הצצה חטופה במעגל הנצח יכולה לעורר באדם השראה לעשות כמיטב יכולתו ולאתגר את המיטב שבו על-מנת למצות את עצמו. ובשעה שאדם עושה כך כמיטב יכולתו, הוא חי באופן הבלתי-אנוכי ביותר ולטובת הזולת, לטובת רעיו החיים לצדו בזמן ובנצח.		160:2.9 (1776.3) 4. The enhanced defense against all evil. Personality association and mutual affection is an efficient insurance against evil. Difficulties, sorrow, disappointment, and defeat are more painful and disheartening when borne alone. Association does not transmute evil into righteousness, but it does aid in greatly lessening the sting. Said your Master, “Happy are they who mourn”—if a friend is at hand to comfort. There is positive strength in the knowledge that you live for the welfare of others, and that these others likewise live for your welfare and advancement. Man languishes in isolation. Human beings unfailingly become discouraged when they view only the transitory transactions of time. The present, when divorced from the past and the future, becomes exasperatingly trivial. Only a glimpse of the circle of eternity can inspire man to do his best and can challenge the best in him to do its utmost. And when man is thus at his best, he lives most unselfishly for the good of others, his fellow sojourners in time and eternity.
160:2.10 (1777.1) אני חוזר, האפשרות האידיאלית לכינון מערכות יחסים מעין אלה, מערכות מאצילות ומעוררת השראה, טמונה במוסד הנישואין האנושי. אמת היא כי ניתן להפיק הרבה מן הנישואין, וכי נישואין רבים מאוד כלל אינם מצליחים להניב פירות מוסריים ורוחניים שכאלה. פעמים רבות מדי, אלה הבאים בשערי מוסד הנישואין מבקשים ערכים נמוכים יותר מערכי החברותא העילאית אשר יכולים להפיק מהם בני-אדם בשלים. יש לבסס את הנישואין האידיאליים על יסודות יציבים יותר מאשר הרגשות המשתנים והפכפכותה של המשיכה המינית; ראוי לבסס אותם על מסירות אישית הדדית אמיתית. וכך, אם תוכלו לבנות קבוצות חברתיות אנושיות קטנות יעילות ומהימנות שכאלה, כאשר תתקבצנה אלה יחדיו, יחזה העולם במבנה חברתי כביר ומרהיב, בציוויליזציה בעלת בשלות אנושית. גזע שכזה עשוי להתחיל לקיים חלק מן האידיאל אשר מדבר עליו המאסטר שלכם, ״שלום על-פני האדמה ורצון טוב בינות לבני-אדם.״ אף כי חברה שכזו לא תהיה מושלמת, או חפה מכל רשע, היא בוודאי תתקרב ליציבות של בשלות.		160:2.10 (1777.1) I repeat, such inspiring and ennobling association finds its ideal possibilities in the human marriage relation. True, much is attained out of marriage, and many, many marriages utterly fail to produce these moral and spiritual fruits. Too many times marriage is entered by those who seek other values which are lower than these superior accompaniments of human maturity. Ideal marriage must be founded on something more stable than the fluctuations of sentiment and the fickleness of mere sex attraction; it must be based on genuine and mutual personal devotion. And thus, if you can build up such trustworthy and effective small units of human association, when these are assembled in the aggregate, the world will behold a great and glorified social structure, the civilization of mortal maturity. Such a race might begin to realize something of your Master’s ideal of “peace on earth and good will among men.” While such a society would not be perfect or entirely free from evil, it would at least approach the stabilization of maturity.
3. כוחות המשיכה של הבשלות ^top		3. The Lures of Maturity ^top
160:3.1 (1777.2) המאמץ לנוע אל עבר הבשלות דורש עבודה, ועבודה דורשת אנרגיה. מנין יבואו הכוחות הדרושים לכל אלה? ברור, אם כן, שנדרש להתבסס על הדברים הפיזיים, אך היטב דרש המאסטר כאשר אמר, ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם.״ אם נניח שהאדם ניחן בגוף רגיל ובבריאות טובה באופן סביר, עלינו לחפש הלאה את מה שמושך אותו ומגרה אותו למצות את הכוחות הרוחניים הרדומים שבתוכו. ישוע לימד אותנו כי האל שוכן באדם פנימה; אם כן, כיצד נוכל לעורר אדם לשחרר את הכוחות האלוהיים האינסופיים אשר טמונים בנשמתו? כיצד נוכל לגרום לאדם לשחרר את האל כך שיוכל לפרוץ החוצה, לרענן את נשמותינו שלנו, ואף לשרת את הארתן של אינספור נשמות אחרות, לגרום להתרוממותן ולברכן? מהי הדרך הטובה ביותר להעיר את הכוחות המיטיבים הפוטנציאליים האלה אשר מצויים רדומים בנשמותיכם? בדבר אחד אני בטוח: ההתרגשות הרגשית אינה הגירוי הרוחני האידיאלי. ההתרגשות איננה מעלה את האנרגיה; היא דווקא מכלה את כוחות הנפש והגוף. מנין, אם כן, תבוא האנרגיה לעשות את כל הדברים הכבירים הללו? הביטו במאסטר שלכם. ממש כעת הוא מתמלא בכוחות על הגבעות, בעוד שאנו מכלים כאן את האנרגיה. בסוגיה הזו, הסוד טמון בהתייחדות רוחנית, בסגידה. מנקודת המבט האנושית, מדובר בשילוב שבין מדיטציה להתרגעות. המדיטציה מחברת בין הדעת לרוח; ההתרגעות קובעת את קיבולת הקליטה הרוחנית. והתהליך הזה, שבו מתחלפים החולשה בכוח, הפחד באומץ, והרצון-העצמי ברצון-האל, מהווה סגידה. לכל הפחות, זהו אופן ההתבוננות של הפילוסוף.		160:3.1 (1777.2) The effort toward maturity necessitates work, and work requires energy. Whence the power to accomplish all this? The physical things can be taken for granted, but the Master has well said, “Man cannot live by bread alone.” Granted the possession of a normal body and reasonably good health, we must next look for those lures which will act as a stimulus to call forth man’s slumbering spiritual forces. Jesus has taught us that God lives in man; then how can we induce man to release these soul-bound powers of divinity and infinity? How shall we induce men to let go of God that he may spring forth to the refreshment of our own souls while in transit outward and then to serve the purpose of enlightening, uplifting, and blessing countless other souls? How best can I awaken these latent powers for good which lie dormant in your souls? One thing I am sure of: Emotional excitement is not the ideal spiritual stimulus. Excitement does not augment energy; it rather exhausts the powers of both mind and body. Whence then comes the energy to do these great things? Look to your Master. Even now he is out in the hills taking in power while we are here giving out energy. The secret of all this problem is wrapped up in spiritual communion, in worship. From the human standpoint it is a question of combined meditation and relaxation. Meditation makes the contact of mind with spirit; relaxation determines the capacity for spiritual receptivity. And this interchange of strength for weakness, courage for fear, the will of God for the mind of self, constitutes worship. At least, that is the way the philosopher views it.
160:3.2 (1777.3) כאשר חוזרים עליהן לעיתים תכופות, ההתנסויות האלה מתגבשות לכדי הרגלים, הרגלי סגידה מחזקים; והרגלים שכאלה מתגבשים בסופו של דבר לכדי אופי רוחני, ובסופו של דבר חבריו של האדם מכירים את האופי הזה כאישיות בשלה. בתחילה, התרגול הזה קשה ודורש זמן רב, אך ברגע שהוא הופך להרגל, הוא גם מרגיע וגם חוסך זמן. ככל שהחברה הופכת מורכבת יותר, ככל שגורמי המשיכה בציוויליזציה מתרבים, כך הופך לדחוף הצורך של יחידים יודעי-אל ליצור לעצמם הרגלים מגוננים שכאלה אשר מיועדים לשמר את האנרגיות הרוחניות שלהם ולהעצים אותן.		160:3.2 (1777.3) When these experiences are frequently repeated, they crystallize into habits, strength-giving and worshipful habits, and such habits eventually formulate themselves into a spiritual character, and such a character is finally recognized by one’s fellows as a mature personality. These practices are difficult and time-consuming at first, but when they become habitual, they are at once restful and timesaving. The more complex society becomes, and the more the lures of civilization multiply, the more urgent will become the necessity for God-knowing individuals to form such protective habitual practices designed to conserve and augment their spiritual energies.
160:3.3 (1778.1) דרישה נוספת להגעה לבשלות היא האופן שבו הקבוצות החברתיות השונות משתפות פעולה בכדי להתאים את עצמן לתנאי הסביבה המשתנים כל העת. היחיד הבלתי-בשל מעורר התנגדויות בקרב חבריו; האדם הבשל זוכה בשיתוף הפעולה המלא של עמיתיו, ובכך מקבל תמורה כפולה ומכופלת על מאמציו בחיים.		160:3.3 (1778.1) Another requirement for the attainment of maturity is the co-operative adjustment of social groups to an ever-changing environment. The immature individual arouses the antagonisms of his fellows; the mature man wins the hearty co-operation of his associates, thereby many times multiplying the fruits of his life efforts.
160:3.4 (1778.2) הפילוסופיה שלי גורסת כי לפעמים, במקרה הצורך, אני נדרש להילחם על-מנת להגן על מושג הצדק שלי. אך אין לי ספק שהמאסטר, בעל האישיות הבשלה יותר, יוכל בכוח החסד של הטקט והסובלנות להבטיח ניצחון זהה בקלות ובחן. לעיתים קרובות מדי אנחנו נלחמים עבור מה שצודק, ומגלים כי הן המנצח והן המנוצח נחלו תבוסה. רק אתמול שמעתי את המאסטר אומר כי ״חכם אשר רואה את דלת הכניסה נעולה, לא יהרוס אותה, אלא יחפש את המפתח הפותח אותה.״ לעתים קרובות מדי אנחנו נלחמים אך ורק כדי לשכנע את עצמנו שאנחנו לא מפחדים.		160:3.4 (1778.2) My philosophy tells me that there are times when I must fight, if need be, for the defense of my concept of righteousness, but I doubt not that the Master, with a more mature type of personality, would easily and gracefully gain an equal victory by his superior and winsome technique of tact and tolerance. All too often, when we battle for the right, it turns out that both the victor and the vanquished have sustained defeat. I heard the Master say only yesterday that the “wise man, when seeking entrance through the locked door, would not destroy the door but rather would seek for the key wherewith to unlock it.” Too often we engage in a fight merely to convince ourselves that we are not afraid.
160:3.5 (1778.3) בשורת המלכות החדשה הזו משרתת עד מאוד את אמנות החיים. היא עושה זאת בכך שהיא מעניקה לאמנות החיים תמריץ חדש ועשיר יותר לחיים נעלים. היא מציגה תכלית ייעוד חדשה ומרוממת, מטרת חיים נעלה. והמושגים הללו, על אודות תכלית הקיום הנצחית והאלוהית, הינם כשלעצמם גירויים טרנסצנדנטיים. הם מעודדים את התגובה של המיטב השוכן בטיבו הנעלה של האדם. על כל פסגת מחשבה אינטלקטואלית נוכל למצוא מרגוע לדעת, כוח לנשמה והתייחדות לרוח. מנקודות השקפה שכאלה, של חיים גבוהים, יוכל האדם להתעלות מעל למה שמציק לו ברמה החומרית ושמקורו ברמות המחשבה הנמוכות – הדאגה, הקנאה, הנקמה וגאוות האישיות הבלתי-בשלה. נשמות מגביהות-לטפס מעין אלה גואלות את עצמן מן הקונפליקטים הנוגדים הרבים של הזוטות בחיים, ומשחררות את עצמן בכדי להגיע למודעות באשר לזרמים הגבוהים יותר של מושגי הרוח והתקשורת השמימית. ואולם, נדרש לשמור מכל משמר על תכלית החיים מפני הפיתוי לבקש את ההישגים הקלים וברי החלוף; וכן, נדרש לטפח את התכלית הזאת על-מנת לחסן אותה מפני הסכנות הנוראות המאיימות של הקנאות.		160:3.5 (1778.3) This new gospel of the kingdom renders a great service to the art of living in that it supplies a new and richer incentive for higher living. It presents a new and exalted goal of destiny, a supreme life purpose. And these new concepts of the eternal and divine goal of existence are in themselves transcendent stimuli, calling forth the reaction of the very best that is resident in man’s higher nature. On every mountaintop of intellectual thought are to be found relaxation for the mind, strength for the soul, and communion for the spirit. From such vantage points of high living, man is able to transcend the material irritations of the lower levels of thinking—worry, jealousy, envy, revenge, and the pride of immature personality. These high-climbing souls deliver themselves from a multitude of the crosscurrent conflicts of the trifles of living, thus becoming free to attain consciousness of the higher currents of spirit concept and celestial communication. But the life purpose must be jealously guarded from the temptation to seek for easy and transient attainment; likewise must it be so fostered as to become immune to the disastrous threats of fanaticism.
4. האיזון שבבשלות ^top		4. The Balance of Maturity ^top
160:4.1 (1778.4) אפילו בעודכם מתמקדים בהשגתן של מציאויות הנצח, אתם נדרשים להתחשב גם בצרכי החיים בגוף. ואף כי הרוח הינה מטרתנו, הגוף הינו עובדה. לעיתים דרישות החיים נופלות לידינו באקראי, אך ככלל אנו נדרשים לפעול באופן נבון לשם השגתן. שתי הבעיות העיקריות בחיים הן: להתפרנס בזמן בעודנו בגוף ולהשיג את הישרדות הנצח. ואפילו בעיית הפרנסה נדרשת לדת לשם מציאת פתרון אידיאלי. שני הדברים מהווים בעיות אישיות עד מאוד. ולאמיתו של דבר, דת של אמת איננה פועלת בנפרד מן היחיד.		160:4.1 (1778.4) While you have an eye single to the attainment of eternal realities, you must also make provision for the necessities of temporal living. While the spirit is our goal, the flesh is a fact. Occasionally the necessities of living may fall into our hands by accident, but in general, we must intelligently work for them. The two major problems of life are: making a temporal living and the achievement of eternal survival. And even the problem of making a living requires religion for its ideal solution. These are both highly personal problems. True religion, in fact, does not function apart from the individual.
160:4.2 (1778.5) לטעמי, הדברים ההכרחיים של החיים בגוף הינם:		160:4.2 (1778.5) The essentials of the temporal life, as I see them, are:
160:4.3 (1778.6) 1. בריאות פיזית טובה.		160:4.3 (1778.6) 1. Good physical health.
160:4.4 (1778.7) 2. מחשב בהירה ונקייה.		160:4.4 (1778.7) 2. Clear and clean thinking.
160:4.5 (1778.8) 3. יכולות וכישורים.		160:4.5 (1778.8) 3. Ability and skill.
160:4.6 (1778.9) 4. עושר – הדברים הטובים בחיים.		160:4.6 (1778.9) 4. Wealth—the goods of life.
160:4.7 (1778.10) 5. היכולת להתמודד עם תבוסה.		160:4.7 (1778.10) 5. Ability to withstand defeat.
160:4.8 (1778.11) 6. תרבות – חינוך וחוכמה.		160:4.8 (1778.11) 6. Culture—education and wisdom.
160:4.9 (1779.1) ואפילו את הבעיות הפיזיות של הבריאות הגופנית ואת היעילות ניתן לפתור בצורה מיטבית בשעה שמתייחסים אליהן מנקודת המבט הדתית של תורת המאסטר: העובדה שגופו ודעתו של האדם הינם מקום המשכן למתת האל, לרוח האל ההולכת והופכת לרוח האדם. כך הופכת דעת האדם, אפוא, למתווכת שבין דברים חומריים למציאויות הרוח.		160:4.9 (1779.1) Even the physical problems of bodily health and efficiency are best solved when they are viewed from the religious standpoint of our Master’s teaching: That the body and mind of man are the dwelling place of the gift of the Gods, the spirit of God becoming the spirit of man. The mind of man thus becomes the mediator between material things and spiritual realities.
160:4.10 (1779.2) נחוצה אינטליגנציה על-מנת להבטיח את חלקו של האדם בדברים שאליהם הוא משתוקק בחיים. טעות גמורה היא לחשוב שרק ביצוע של מלאכת יומו בנאמנות תבטיח לאדם גמול בדמות עושר. למעט יד המקרה אשר פועלת מפעם לפעם ברכישת עושר, הגמול החומרי בחיים ברי החלוף נרכש בערוצים מסוימים ומאורגנים היטב, ורק בעלי הגישה לערוצים הללו יכולים לצפות לקבל תגמול מלא עבור מאמציהם בחיים. כל מי שמבקש לעצמו עושר בערוצים מבודדים ובדידים יזכה אך לעוני. לפיכך, תכנון נבון הינו המרכיב ההכרחי לשם שגשוג בעולם. ההצלחה דורשת לא רק מסירות לעבודה, אלא גם שהאדם יפעל במסגרת אחד מאותם ערוצים של שפע חומרי. אם אינך פועל בחוכמה, עדיין תוכל להקדיש את חייך לבני דורך, אך ללא גמול חומרי; אם זכית במקרה ליהנות מזרימת העושר, עדיין תוכל להתרפק על מותרות גם אם לא נקפת אצבע למען הזולת.		160:4.10 (1779.2) It requires intelligence to secure one’s share of the desirable things of life. It is wholly erroneous to suppose that faithfulness in doing one’s daily work will insure the rewards of wealth. Barring the occasional and accidental acquirement of wealth, the material rewards of the temporal life are found to flow in certain well-organized channels, and only those who have access to these channels may expect to be well rewarded for their temporal efforts. Poverty must ever be the lot of all men who seek for wealth in isolated and individual channels. Wise planning, therefore, becomes the one thing essential to worldly prosperity. Success requires not only devotion to one’s work but also that one should function as a part of some one of the channels of material wealth. If you are unwise, you can bestow a devoted life upon your generation without material reward; if you are an accidental beneficiary of the flow of wealth, you may roll in luxury even though you have done nothing worth while for your fellow men.
160:4.11 (1779.3) היכולות הינן מה שאנחנו יורשים, ואילו את הכישורים אנחנו רוכשים. החיים אינם ממשיים עבור אדם אשר איננו יכול לעשות דבר-מה אחד היטב, כמומחה. מיומנות הינה אחד הגורמים האמיתיים לסיפוק בחיים. יכולת פירושה מתת הראייה לעתיד, להרחיק לראות. אל תלכו שולל אחר הפיתוי להשיג הישג ברמייה; היו מוכנים לעמול בתמורה לגמול אשר מעניקה הפעולה ההגונה בשלב מאוחר יותר. החכם מסוגל להבדיל בין האמצעים לבין המטרות; אחרת, ייתכן שתכנון-יתר של העתיד יפגע בתכלית הראויה עצמה. כאדם אשר מבקש תענוגות, עליך לשאוף להיות יצרן כשם שהנך צרכן.		160:4.11 (1779.3) Ability is that which you inherit, while skill is what you acquire. Life is not real to one who cannot do some one thing well, expertly. Skill is one of the real sources of the satisfaction of living. Ability implies the gift of foresight, farseeing vision. Be not deceived by the tempting rewards of dishonest achievement; be willing to toil for the later returns inherent in honest endeavor. The wise man is able to distinguish between means and ends; otherwise, sometimes overplanning for the future defeats its own high purpose. As a pleasure seeker you should aim always to be a producer as well as a consumer.
160:4.12 (1779.4) אָמנו את זיכרונכם לשמור ולנצור את אותם מאורעות ראויים בחיים אשר מחזקים אתכם, ושלפו אותם מן הזיכרון כראות עיניכם בכדי להתענג עליהם ובכדי להיבנות מהם. וכך, בנו עבור עצמכם ובתוככם מאגרים של גלריות של יופי, של טוּב ושל פאר אמנותי. ואולם, הנאצלים שבזיכרונות הינם אלו הנוצְרים רגעים גדולים של חברות נשגבת. וכל אוצרות הזיכרון הללו מקרינים את השפעתם המרוממת ויקרת הערך ביותר בשעה שהסגידה הרוחנית משחררת אותם בנגיעתה.		160:4.12 (1779.4) Train your memory to hold in sacred trust the strength-giving and worth-while episodes of life, which you can recall at will for your pleasure and edification. Thus build up for yourself and in yourself reserve galleries of beauty, goodness, and artistic grandeur. But the noblest of all memories are the treasured recollections of the great moments of a superb friendship. And all of these memory treasures radiate their most precious and exalting influences under the releasing touch of spiritual worship.
160:4.13 (1779.5) אך אם לא תלמדו להיכשל בחֵן, החיים יהפכו לעול של קיום. קיימת אמנות של תבוסה שנשמות נאצלות לעולם לומדות; עליכם לדעת להפסיד בכבוד; עליכם לעמוד ללא-חת נוכח האכזבה. לעולם אל תהססו להודות בכישלון. לעולם אל תנסו להסתתר מאחורי חיוכים כוזבים ואופטימיות קורנת. על-אף שתמיד נשמע טוב לטעון להצלחה, התוצאות תהיינה מזעזעות. שיטה שכזו מובילה במישרין ליצירת עולם של כזבים ולהתרסקות הבלתי-נמנעת שבהתפכחות הסופית.		160:4.13 (1779.5) But life will become a burden of existence unless you learn how to fail gracefully. There is an art in defeat which noble souls always acquire; you must know how to lose cheerfully; you must be fearless of disappointment. Never hesitate to admit failure. Make no attempt to hide failure under deceptive smiles and beaming optimism. It sounds well always to claim success, but the end results are appalling. Such a technique leads directly to the creation of a world of unreality and to the inevitable crash of ultimate disillusionment.
160:4.14 (1779.6) הצלחה עשויה להוביל לאומץ ולביטחון, אך את החוכמה ישיג האדם רק הודות להתנסות בהסתגלות לכישלונותיו. מי שמעדיף את אשליות האופטימיוּת על-פני המציאות לעולם לא יוכל להחכים. רק אלה אשר עומדים אל מול העובדות ומתַאמים בינן לבין האידיאלים יכולים להחכים. החוכמה כוללת הן את העובדה והן את האידיאל, ולפיכך היא גואלת את המתמסרים לה משני הקצוות העקרים של הפילוסופיה – ממצבו של האדם אשר האידאלים שלו אינם כוללים עובדות ומזה של המטריאליסט אשר אינו ניחן באופק רוחני. אותן נשמות פחדניות אשר מצליחות להתמודד עם קשיי החיים רק באמצעות אשליה רציפה של הצלחה כוזבת, נועדו לנחול כישלון ולחוות תבוסה כאשר תתעוררנה לבסוף מעולם החלומות של דמיונותיהן הן.		160:4.14 (1779.6) Success may generate courage and promote confidence, but wisdom comes only from the experiences of adjustment to the results of one’s failures. Men who prefer optimistic illusions to reality can never become wise. Only those who face facts and adjust them to ideals can achieve wisdom. Wisdom embraces both the fact and the ideal and therefore saves its devotees from both of those barren extremes of philosophy—the man whose idealism excludes facts and the materialist who is devoid of spiritual outlook. Those timid souls who can only keep up the struggle of life by the aid of continuous false illusions of success are doomed to suffer failure and experience defeat as they ultimately awaken from the dream world of their own imaginations.
160:4.15 (1780.1) ההשפעה העילאית של ההשקפה מרחיקת הראות של הדת נמצאת בדיוק במקום שבו פוגשים את הכישלון ומסתגלים לתבוסה. בחווייתו של האדם מבקש האל אשר יצא להרפתקה הנצחית של חקר יקום, הכישלון הינו פשוט מאורע חינוכי – ניסוי תרבותי בתהליך רכישת החוכמה. עבור אנשים שכאלה, התבוסה אינה אלא כלי חדש לכיבוש רמות המציאות הגבוהות יותר ביקום.		160:4.15 (1780.1) And it is in this business of facing failure and adjusting to defeat that the far-reaching vision of religion exerts its supreme influence. Failure is simply an educational episode—a cultural experiment in the acquirement of wisdom—in the experience of the God-seeking man who has embarked on the eternal adventure of the exploration of a universe. To such men defeat is but a new tool for the achievement of higher levels of universe reality.
160:4.16 (1780.2) אם כל כישלון בחיים מניב את הפרי של חוכמה ושל הישג רוחני, אזי גם אם כל מפעל חייו של האדם בזמן החיים יהיה כישלון חרוץ, עשויה הקריירה של אדם מבקש-אל זה להתברר כהצלחה גדולה מנקודת המבט של הנצח. אל תשגו ואל תתבלבלו בין הידע, התרבות והחוכמה. אף אם בחיים הם קשורים ביניהם, הם מייצגים ערכי רוח שונים עד מאוד; החוכמה לעולם עולה על הידע ותמיד מהללת את התרבות.		160:4.16 (1780.2) The career of a God-seeking man may prove to be a great success in the light of eternity, even though the whole temporal-life enterprise may appear as an overwhelming failure, provided each life failure yielded the culture of wisdom and spirit achievement. Do not make the mistake of confusing knowledge, culture, and wisdom. They are related in life, but they represent vastly differing spirit values; wisdom ever dominates knowledge and always glorifies culture.
5. דת האידיאל ^top		5. The Religion of the Ideal ^top
160:5.1 (1780.3) סיפרתם לי שהמאסטר שלכם מתייחס אל הדת האנושית האמיתית כאל התנסותו של היחיד במציאויות הרוח. אני הגדרתי דת כהתנסותו של האדם בתגובה לדבר-מה שהוא מחשיב כראוי לסגידה של כלל האנושות ולהתמסרות שלה. במובן הזה, הדת מסמלת את מסירותנו הנעלה ביותר למה שמייצג את המושג הגבוה ביותר שלנו באשר לאידיאלים של המציאות, והמקום הרחוק ביותר שאליו תוכל הדעת שלנו להגיע בשאיפתה אל אפשרויות הנצח של הישגי הרוח.		160:5.1 (1780.3) You have told me that your Master regards genuine human religion as the individual’s experience with spiritual realities. I have regarded religion as man’s experience of reacting to something which he regards as being worthy of the homage and devotion of all mankind. In this sense, religion symbolizes our supreme devotion to that which represents our highest concept of the ideals of reality and the farthest reach of our minds toward eternal possibilities of spiritual attainment.
160:5.2 (1780.4) כאשר בני-אדם מגיבים לדת במובן השבטי, הלאומי, או הגזעי, הם עושים כן משום שהם מחשיבים את אלה שמחוץ לקבוצתם כמי שאינם באמת בני-אדם. אנחנו תמיד מתייחסים למושא הנאמנות הדתית שלנו כאל דבר-מה הראוי לכבוד של כל בני האדם. הדת לעולם לא תוכל להיות אמונה אינטלקטואלית, או היסק פילוסופי, גרידא; דת הינה תמיד, ולעד תהיה, דרך של התמודדות עם מצבים בחיים; היא סוג של התנהגות. דת כוללת חשיבה, הרגשה ופעולה מתוך כבוד למציאות כלשהי אשר אנחנו מחשיבים אותה כראויה להערצה אוניברסאלית.		160:5.2 (1780.4) When men react to religion in the tribal, national, or racial sense, it is because they look upon those without their group as not being truly human. We always look upon the object of our religious loyalty as being worthy of the reverence of all men. Religion can never be a matter of mere intellectual belief or philosophic reasoning; religion is always and forever a mode of reacting to the situations of life; it is a species of conduct. Religion embraces thinking, feeling, and acting reverently toward some reality which we deem worthy of universal adoration.
160:5.3 (1780.5) אם בהתנסות שלכם דבר-מה הפך לדת, ברור מאליו כי כבר הפכתם להיות אוונגליסטים פעילים של אותה דת, זאת משום שאתם מחשיבים את המושג העילאי בדת שלכם כראוי לסגידת האנושות כולה, וכן לסגידה של כל ברייה תבונית ביקום. אם אינכם משמשים בפועל כמיסיונרים לבשורת הדת שלכם, אזי אתם משלים את עצמכם וקוראים לאמונה מסורתית, או למערכת של פילוסופיה אינטלקטואלית, בשם דת. אם הדת שלכם הינה התנסות רוחנית, מושא הסגידה שלכם חייב להיות מציאות רוחנית אוניברסאלית והאידיאל של כל מושגיכם הרוחניים. את כל הדתות המבוססות על פחד, רגשות, מסורת ופילוסופיה אני מכנה בשם דתות אינטלקטואליות, זאת בעוד שאת הדתות המבוססות על התנסות רוחנית אמיתית אני מכנה דתות אמיתיות. מושא ההתמסרות הדתית יכול להיות חומרי או רוחני, אמיתי או כוזב, מציאותי או בלתי-מציאותי, אנושי או אלוהי. לכן דתות יכולות להיות טובות או מרושעות.		160:5.3 (1780.5) If something has become a religion in your experience, it is self-evident that you already have become an active evangel of that religion since you deem the supreme concept of your religion as being worthy of the worship of all mankind, all universe intelligences. If you are not a positive and missionary evangel of your religion, you are self-deceived in that what you call a religion is only a traditional belief or a mere system of intellectual philosophy. If your religion is a spiritual experience, your object of worship must be the universal spirit reality and ideal of all your spiritualized concepts. All religions based on fear, emotion, tradition, and philosophy I term the intellectual religions, while those based on true spirit experience I would term the true religions. The object of religious devotion may be material or spiritual, true or false, real or unreal, human or divine. Religions can therefore be either good or evil.
160:5.4 (1780.6) מוסריות ודת אינן זהות בהכרח. מערכת מוסרית, בכך שהיא מאמצת מושא סגידה, עשויה להפוך לדת. דת אשר מאבדת את גורמי המשיכה שלה לנאמנות ולמסירות עילאית, עלולה להתפתח לכדי מערכת פילוסופית, או לקוד מוסרי. הדבר הזה, ההוויה הזו, המצב הזה, סדר הקיום הזה, או האפשרות הזו להישג אשר מהווה את האידיאל העליון של הנאמנות הדתית, ואשר הוא מושא מסירותם הדתית של אלו הסוגדים, הוא האל. ללא קשר לשם שניתן לאידיאל של מציאות הרוח הזו, זהו האל.		160:5.4 (1780.6) Morality and religion are not necessarily the same. A system of morals, by grasping an object of worship, may become a religion. A religion, by losing its universal appeal to loyalty and supreme devotion, may evolve into a system of philosophy or a code of morals. This thing, being, state, or order of existence, or possibility of attainment which constitutes the supreme ideal of religious loyalty, and which is the recipient of the religious devotion of those who worship, is God. Regardless of the name applied to this ideal of spirit reality, it is God.
160:5.5 (1781.1) מאפייניה החברתיים של דת אמיתית קשורים לעובדה שהיא תמיד תנסה להמיר את היחיד ולהתמיר את העולם. דת פירושה קיומם של אידיאלים אשר טרם התגלו, ואשר מתעלים הרבה מעל לאמות המידה האתיות הידועות ולמוסריותם של אפילו מנהגי החברה הנעלים ביותר של מוסדות הציוויליזציה הבשלים ביותר. הדת נושאת את מבטה אל אידאלים אשר טרם התגלו, אל מציאויות אשר טרם נחקרו, ערכים על-אנושיים, חוכמה אלוהית והישגי רוח אמיתיים. דת אמיתית עושה את כל אלה; כל האמונות האחרות אינן ראויות להיקרא כך. לא תיתכן דת רוחנית אמיתית בלא האידיאל העליון והנעלה של אל נצחי. דת ללא אל שכזה הינה המצאה של האדם, מוסד אנושי של אמונות אינטלקטואליות חסרות-חיים ושל טקסים רגשיים חסרי-משמעות. יש שהדת טוענת שמושא סגידתה הינו אידיאל נשגב. אך אידיאלים מעין אלה הם בלתי-ניתנים להשגה; מושג שכזה הינו בבחינת אשליה. האידיאלים היחידים שאותם יוכל האדם להשיג הם המציאויות האלוהיות של ערכי האינסוף, אשר טמונים בעובדה הרוחנית של אל הנצח.		160:5.5 (1781.1) The social characteristics of a true religion consist in the fact that it invariably seeks to convert the individual and to transform the world. Religion implies the existence of undiscovered ideals which far transcend the known standards of ethics and morality embodied in even the highest social usages of the most mature institutions of civilization. Religion reaches out for undiscovered ideals, unexplored realities, superhuman values, divine wisdom, and true spirit attainment. True religion does all of this; all other beliefs are not worthy of the name. You cannot have a genuine spiritual religion without the supreme and supernal ideal of an eternal God. A religion without this God is an invention of man, a human institution of lifeless intellectual beliefs and meaningless emotional ceremonies. A religion might claim as the object of its devotion a great ideal. But such ideals of unreality are not attainable; such a concept is illusionary. The only ideals susceptible of human attainment are the divine realities of the infinite values resident in the spiritual fact of the eternal God.
160:5.6 (1781.2) המילה או הרעיון של האל, בניגוד לאידיאל של האל, יכולים להפוך לחלק מכל דת שהיא, ללא קשר למידת טיפשותהּ או שקריותהּ. והרעיון על אודות האל יכול להפוך לכל דבר שיבחרו אלה אשר משתעשעים בו. הדתות הנמוכות מעצבות את הרעיון שלהן על אודות האל בהתאם למצבו הטבעי של לב האדם; הדתות הגבוהות תובעות מלב האדם להשתנות על-מנת לעמוד בדרישות האידיאלים של דת אמת.		160:5.6 (1781.2) The word God, the idea of God as contrasted with the ideal of God, can become a part of any religion, no matter how puerile or false that religion may chance to be. And this idea of God can become anything which those who entertain it may choose to make it. The lower religions shape their ideas of God to meet the natural state of the human heart; the higher religions demand that the human heart shall be changed to meet the demands of the ideals of true religion.
160:5.7 (1781.3) הדת של ישוע עולה על כל המושגים הקודמים שלנו על אודות סגידה, לפי שהיא לא רק מציגה את אביו כאידיאל המציאות האינסופית, אלא גם מכריזה באופן חיובי על כך שאותו מקור אלוהי לערכים, שאותו מרכז נצחי של היקום, אכן ניתן להשגה באופן אישי על-ידי כל יחיד אשר בוחר לבוא בשערי מלכות השמים אשר על-פני הארץ, ואשר בכך מכיר בעובדת היותו בן האל וחלק מאחוות האדם. ואני סבור שזהו המושג הגבוה ביותר על אודות הדת אשר נשמע בעולם מעודו, ואני מכריז כי לא ייתכן מושג גבוה ממנו, משום שהבשורה הזו כוללת את אינסוף המציאויות, את אלוהיוּת הערכים, ואת נצחיות ההישגים האוניברסאליים. מושג שכזה שקול להישג של התנסות באידיאליזם של העליון ושל המרבי.		160:5.7 (1781.3) The religion of Jesus transcends all our former concepts of the idea of worship in that he not only portrays his Father as the ideal of infinite reality but positively declares that this divine source of values and the eternal center of the universe is truly and personally attainable by every mortal creature who chooses to enter the kingdom of heaven on earth, thereby acknowledging the acceptance of sonship with God and brotherhood with man. That, I submit, is the highest concept of religion the world has ever known, and I pronounce that there can never be a higher since this gospel embraces the infinity of realities, the divinity of values, and the eternity of universal attainments. Such a concept constitutes the achievement of the experience of the idealism of the supreme and the ultimate.
160:5.8 (1781.4) אני לא רק מסוקרן מהאידיאלים המושלמים אשר מצויים בדת הזו של המאסטר שלכם, אלא שאני גם מרגיש צורך להתוודות על כך שאני מאמין להכרזותיו כי האידיאלים הללו על אודות מציאויות הרוח הינם ברי-השגה; כי אתם ואני יכולים לצאת להרפתקה הממושכת, הנצחית הזו, מצוידים בהבטחה שלו באשר לוודאות שלפיה לבסוף נגיע אל שערי פרדיס. אחַי, אני הנני מאמין, ואני יצאתי לדרך; אני נמצא בדרכי אִתכם במסע הנצחי. המאסטר אומר כי הוא בא מעִם האב, וכי הוא יראה לנו את הדרך. ואני משוכנע לחלוטין שהוא דובר אמת. כעת אני משוכנע שאין שום אידיאלֵי-מציאות ברי-השגה, או ערכי מושלמות אשר אינם חלק מן האב הנצחי והאוניברסאלי.		160:5.8 (1781.4) I am not only intrigued by the consummate ideals of this religion of your Master, but I am mightily moved to profess my belief in his announcement that these ideals of spirit realities are attainable; that you and I can enter upon this long and eternal adventure with his assurance of the certainty of our ultimate arrival at the portals of Paradise. My brethren, I am a believer, I have embarked; I am on my way with you in this eternal venture. The Master says he came from the Father, and that he will show us the way. I am fully persuaded he speaks the truth. I am finally convinced that there are no attainable ideals of reality or values of perfection apart from the eternal and Universal Father.
160:5.9 (1781.5) על-כן באתי אני לסגוד. ולא רק לאֵל המציאויות, אלא לאל האפשרויות של כל מה שיהיה קיים בעתיד. לפיכך, חייבת המסירות שלכם לאידיאל עליון, אם האידיאל הזה אמיתי, להיות מוקדשת לאל הזה, אל יקומי העבר, ההווה והעתיד של הדברים ושל ההוויות. ואין עוד אל מלבדו, הואיל ולא יכול להיות אל אחר. כל שאר האלים הינם יצירי הדמיון, אשליות הדעת בת התמותה, עיוותים של לוגיקה כוזבת, ואלילי האשליה העצמית של אלה אשר מייצרים אותם. אכן, אפשר שתהיה דת בלעדי האל הזה, אך לא תהיה לה כל משמעות. ואם תבקשו להחליף את המילה אל במציאות של האידיאל הזה על אודות האל החי, רק תשלו את עצמכם בכך שתחליפו אידיאל – מציאות אלוהית – ברעיון. אמונות שכאלה מהוות אך דת של משאלת-לב ריקה.		160:5.9 (1781.5) I come, then, to worship, not merely the God of existences, but the God of the possibility of all future existences. Therefore must your devotion to a supreme ideal, if that ideal is real, be devotion to this God of past, present, and future universes of things and beings. And there is no other God, for there cannot possibly be any other God. All other gods are figments of the imagination, illusions of mortal mind, distortions of false logic, and the self-deceptive idols of those who create them. Yes, you can have a religion without this God, but it does not mean anything. And if you seek to substitute the word God for the reality of this ideal of the living God, you have only deluded yourself by putting an idea in the place of an ideal, a divine reality. Such beliefs are merely religions of wishful fancy.
160:5.10 (1782.1) אני רואה בתורתו של ישוע את הדת במיטבה. הבשורה הזו מאפשרת לנו לבקש את אל האמת, ואף למצוא אותו. אבל האם אנחנו מוכנים לשלם את מחיר כרטיס הכניסה למלכות השמים? האם אנחנו מוכנים להיוולד מחדש? להיווצר מחדש? האם אנחנו מוכנים להעמיד את עצמנו בתהליך הנורא והבוחן הזה של הרס-העצמי ושל בניית הנשמה מחדש? האם לא אמר המאסטר: ״הַמֹּצֵא אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה וְהַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ הוּא יִמְצָאֶנָּה. אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, כִּי אִם מַאֲבָק לַנְשָׁמַה.״ אמת היא כי לאחר שנשלם את מחיר ההתמסרות לרצון האב, אכן נחווה שלווה גדולה, זאת אם נמשיך ונצעד בנתיבי הרוח האלה של חיי ההקדשה.		160:5.10 (1782.1) I see in the teachings of Jesus, religion at its best. This gospel enables us to seek for the true God and to find him. But are we willing to pay the price of this entrance into the kingdom of heaven? Are we willing to be born again? to be remade? Are we willing to be subject to this terrible and testing process of self-destruction and soul reconstruction? Has not the Master said: “Whoso would save his life must lose it. Think not that I have come to bring peace but rather a soul struggle”? True, after we pay the price of dedication to the Father’s will, we do experience great peace provided we continue to walk in these spiritual paths of consecrated living.
160:5.11 (1782.2) כעת אנחנו מוותרים באמת על כל פיתויי סדר הקיום הידוע ומקדישים את עצמנו בלב שלם לחיפוש אחר פיתויי סדר הקיום הבלתי-ידוע והבלתי-נחקר של חיי הרפתקה עתידיים בעולמות הרוח של האידיאליזם הנעלה של מציאות אלוה. אנחנו מבקשים סמלי משמעות אשר באמצעותם נוכל לספר לאחינו בני האדם על אודות המושגים האלה של מציאות האידיאליזם של דת ישוע, ולא נפסיק להתפלל לְבוא היום שבו האנושות כולה תתרגש מן החזון המשותף הגלום באמת העליונה הזו. וכעת, המושג הממוקד שבלבנו על אודות האב הוא כי האלוהים הינו רוח; ובשעה שאנו חולקים אותו עם רעינו, נאמר כי האלוהים הוא אהבה.		160:5.11 (1782.2) Now are we truly forsaking the lures of the known order of existence while we unreservedly dedicate our quest to the lures of the unknown and unexplored order of the existence of a future life of adventure in the spirit worlds of the higher idealism of divine reality. And we seek for those symbols of meaning wherewith to convey to our fellow men these concepts of the reality of the idealism of the religion of Jesus, and we will not cease to pray for that day when all mankind shall be thrilled by the communal vision of this supreme truth. Just now, our focalized concept of the Father, as held in our hearts, is that God is spirit; as conveyed to our fellows, that God is love.
160:5.12 (1782.3) דת ישוע תובעת התנסות חיה ורוחנית. ואף כי דתות אחרות עשויות לכלול אמונות מסורתיות, רגשות ותחושות, מוּדעוּת פילוסופית וכיוצא בזאת, תורתו של המאסטר דורשת השגת שלבים ממשיים של התקדמות רוחנית ואמיתית.		160:5.12 (1782.3) The religion of Jesus demands living and spiritual experience. Other religions may consist in traditional beliefs, emotional feelings, philosophic consciousness, and all of that, but the teaching of the Master requires the attainment of actual levels of real spirit progression.
160:5.13 (1782.4) המודעוּת לדחף להיות דמוי-אל איננה דת אמיתית. הרגשות והתחושות אשר מניעות לסגידה לאל אינן מהוות דת אמיתית. ידיעת ההחלטה להקריב את העצמי ולשרת את האל איננה דת אמיתית. המסקנה החכמה של המהלך התבוני, שהדת הזו היא הדת הטובה מכולן, איננה דת, היא איננה התנסות אישית רוחנית. דת אמיתית מתייחסת לייעוד ולמציאות של הישג, כמו גם למציאותיות ולאידיאליזם של מה שהאדם מאמין בו בלב שלם. וכל זה חייב להפוך עבורנו לאישי באמצעות ההתגלות של רוח האמת.		160:5.13 (1782.4) The consciousness of the impulse to be like God is not true religion. The feelings of the emotion to worship God are not true religion. The knowledge of the conviction to forsake self and serve God is not true religion. The wisdom of the reasoning that this religion is the best of all is not religion as a personal and spiritual experience. True religion has reference to destiny and reality of attainment as well as to the reality and idealism of that which is wholeheartedly faith-accepted. And all of this must be made personal to us by the revelation of the Spirit of Truth.
160:5.14 (1782.5) וכך הסתיימו הרצאותיו של הפילוסוף היווני, אחד הגדולים אשר קמו בעמו, הפילוסוף אשר היה למאמין בבשורתו של ישוע.		160:5.14 (1782.5) And thus ended the dissertations of the Greek philosopher, one of the greatest of his race, who had become a believer in the gospel of Jesus.