מסמך 176		Paper 176
יום שלישי בערב בהר הזיתים		Tuesday Evening on Mount Olivet
176:0.1 (1912.1) בשעות אחר הצהריים של יום שלישי הזה, בעוד שישוע והשליחים חולפים מחוץ למקדש בדרכם למחנה בגת שמנים, הפנה מתי את תשומת הלב לאופן שבו בנוי המקדש, ואמר: ״מאסטר, ראה את צורת הבניינים האלה. ראה את האבנים העצומות, ראה את הקישוטים היפהפיים; האם מן האפשר שהבניינים האלה ייהרסו?״ בעודם ממשיכים אל עבר הר הזיתים, אמר ישוע: ״הַרְאִיתֶם אֶת כָּל הַאֲבָנִים וְאֶת הַמִקְדָשׁ הַעָצוּם; אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כי קרבים הימים שבהם לֹא תישאר פֹּה אֶבֶן עַל אֶבֶן. שֶּהַרֵי הֵן כֻּלָן תִתְפָּרֶקְנה.״ ההערות האלה בדבר הרס המקדש עוררו את סקרנות השליחים אשר צעדו לצד המאסטר; שהרי הם לא היו מסוגלים להעלות בדעתם שום מאורע אשר יביא להרס המקדש, פרט לקץ העולם.		176:0.1 (1912.1) THIS Tuesday afternoon, as Jesus and the apostles passed out of the temple on their way to the Gethsemane camp, Matthew, calling attention to the temple construction, said: “Master, observe what manner of buildings these are. See the massive stones and the beautiful adornment; can it be that these buildings are to be destroyed?” As they went on toward Olivet, Jesus said: “You see these stones and this massive temple; verily, verily, I say to you: In the days soon to come there shall not be left one stone upon another. They shall all be thrown down.” These remarks depicting the destruction of the sacred temple aroused the curiosity of the apostles as they walked along behind the Master; they could conceive of no event short of the end of the world which would occasion the destruction of the temple.
176:0.2 (1912.2) מתוך כוונה לחמוק מן ההמונים אשר חלפו דרך עמק הקדרון אל עבר גת שמנים, החליטו ישוע ועמיתיו לעלות על מדרונותיו המערביים של הר הזיתים למשך מרחק קצר, ואז ללכת בשביל המוביל למחנה הפרטי שלהם בגת שמנים, הממוקם מעט מעל לחניון הציבורי. כאשר הם נפנו לרדת מן הדרך המובילה אל בית עניא, הם התבוננו במקדש אשר נצבע בגווני השקיעה המרהיבים; ובעודם חונים על ההר, עלו אורותיה של העיר ועטפו את המקדש המואר; ושם, תחת אורו הרך של הירח המלא, ישבו ישוע והשנים-עשר. המאסטר שוחח עמם, ואז שאל נתנאל כך: ״אנא אמור לנו, מאסטר, כיצד נדע מתי יתרחשו האירועים האלה?״		176:0.2 (1912.2) In order to avoid the crowds passing along the Kidron valley toward Gethsemane, Jesus and his associates were minded to climb up the western slope of Olivet for a short distance and then follow a trail over to their private camp near Gethsemane located a short distance above the public camping ground. As they turned to leave the road leading on to Bethany, they observed the temple, glorified by the rays of the setting sun; and while they tarried on the mount, they saw the lights of the city appear and beheld the beauty of the illuminated temple; and there, under the mellow light of the full moon, Jesus and the twelve sat down. The Master talked with them, and presently Nathaniel asked this question: “Tell us, Master, how shall we know when these events are about to come to pass?”
1. חורבן ירושלים ^top		1. The Destruction of Jerusalem ^top
176:1.1 (1912.3) ענה ישוע על שאלתו של נתנאל, וכך אמר: ״כן, אספר לכם על הזמנים שבהם העם הזה יגדיש את סאת העוון; בשעה שייעשה הצדק עם עיר אבותיכם. אני עומד לעזוב אתכם; אני הולך אל האב. ולאחר שאעזוב אתכם, אל תלכו שולל אחר האנשים אשר ינסו לרמות אתכם, שכן רבים יתיימרו לגאול ורבים ילכו אחריהם שולל. אל תדאגו כאשר תשמעו על מלחמות ועל שמועות מלחמה, שכן כל אלה יקרו עוד בטרם יקרב קיצה של ירושלים. אל תניחו לרעב ולרעידות אדמה להטריד אתכם; ואל תדאגו כאשר תימָסרו אתם לידי הרשויות האזרחיות ובשעה שירדפו אתכם בעבור הבשורה. בעבורי תיזָרקו אל מחוץ לבתי הכנסיות ותושלכו אל הכלא, וכמה מכם ייהרגו. וכאשר יביאו אתכם לפני השליטים והמושלים, יהא זה המבחן לדבקותכם בבשורת המלכות. ובטרם תעמדו אל מול הדיינים, אל תחששו באשר למה שנדרש מכם לומר, שכן הרוח תנחה אתכם מה לומר לאויביכם. בימי המבחן הללו, תחת הנהגתם של אלה אשר דחו את בן האדם, אפילו בני עמכם ישליכו אתכם לכלא ויהרגו אתכם. לזמן מה, ייתכן שכולם ישנאו אתכם בעבורי, אך גם ברדיפות האלה אני לא אטוש אתכם; רוחי תהיה עמכם. היו סבלניים! ואל תטילו ספק בכך שבשורת המלכות הזו תתעלה מעל לכל אויביה, ובסופו של דבר תינשא בפי האומות כולן.״		176:1.1 (1912.3) In answering Nathaniel’s question, Jesus said: “Yes, I will tell you about the times when this people shall have filled up the cup of their iniquity; when justice shall swiftly descend upon this city of our fathers. I am about to leave you; I go to the Father. After I leave you, take heed that no man deceive you, for many will come as deliverers and will lead many astray. When you hear of wars and rumors of wars, be not troubled, for though all these things will happen, the end of Jerusalem is not yet at hand. You should not be perturbed by famines or earthquakes; neither should you be concerned when you are delivered up to the civil authorities and are persecuted for the sake of the gospel. You will be thrown out of the synagogue and put in prison for my sake, and some of you will be killed. When you are brought up before governors and rulers, it shall be for a testimony of your faith and to show your steadfastness in the gospel of the kingdom. And when you stand before judges, be not anxious beforehand as to what you should say, for the spirit will teach you in that very hour what you should answer your adversaries. In these days of travail, even your own kinsfolk, under the leadership of those who have rejected the Son of Man, will deliver you up to prison and death. For a time you may be hated by all men for my sake, but even in these persecutions I will not forsake you; my spirit will not desert you. Be patient! doubt not that this gospel of the kingdom will triumph over all enemies and, eventually, be proclaimed to all nations.”
176:1.2 (1913.1) ישוע עצר את דיבורו בעודו מתבונן מטה אל העיר. המאסטר הבין כי דחייתו של המושג הרוחני של המשיח, ההתעקשות לדבוק באופן עיוור במשימתו החומרית של הגואל המיוחל, תהיה זו אשר תגרום ליהודים להתנגש ישירות עם צבאותיה החזקים של רומא; וכי התנגשות שכזו יכולה להסתיים אך ורק בחיסולה השלם של האומה היהודית. כאשר בני עמו דחו את משימתו הרוחנית, וכאשר סירבו לקבל את אור השמים אשר האיר מעליהם ברוב חסד, הם סתמו במו ידם את הגולל על קיומם כעם עצמאי בעל משימה רוחנית ייחודית על-פני האדמה. ואפילו מנהיגי היהודים הכירו לאחר-מכן בעובדה שרעיון המשיחיות החילונית היה מה שהוביל במישרין למערבולת אשר הביאה לבסוף להשמדתם.		176:1.2 (1913.1) Jesus paused while he looked down upon the city. The Master realized that the rejection of the spiritual concept of the Messiah, the determination to cling persistently and blindly to the material mission of the expected deliverer, would presently bring the Jews in direct conflict with the powerful Roman armies, and that such a contest could only result in the final and complete overthrow of the Jewish nation. When his people rejected his spiritual bestowal and refused to receive the light of heaven as it so mercifully shone upon them, they thereby sealed their doom as an independent people with a special spiritual mission on earth. Even the Jewish leaders subsequently recognized that it was this secular idea of the Messiah which directly led to the turbulence which eventually brought about their destruction.
176:1.3 (1913.2) מכיוון שירושלים הייתה עתידה לשמש כערש תנועת הבשורה, ישוע לא רצה שמוריה ומטיפיה ימותו בחורבן האיום אשר יבוא על העם היהודי יחד עם חורבן ירושלים; לפיכך הוא נתן לחסידיו את ההנחיות הבאות. ישוע הוטרד עד מאוד מן האפשרות שכמה מתלמידיו יהיו מעורבים בהתקוממויות העתידות להתרחש במהרה, ולמות בשל כך בעת נפילת ירושלים.		176:1.3 (1913.2) Since Jerusalem was to become the cradle of the early gospel movement, Jesus did not want its teachers and preachers to perish in the terrible overthrow of the Jewish people in connection with the destruction of Jerusalem; wherefore did he give these instructions to his followers. Jesus was much concerned lest some of his disciples become involved in these soon-coming revolts and so perish in the downfall of Jerusalem.
176:1.4 (1913.3) אז שאל אנדראס: ״אבל, מאסטר, אם תיחרב עיר הקודש ואם ייחרב המקדש, ואם אתה לא תהיה כאן כדי להנחות אותנו, מתי עלינו לעזוב את ירושלים?" אמר ישוע: ״תוכלו להישאר בירושלים גם לאחר לכתי, ואפילו במשך תקופת הרדיפות המרות והמבחנים הללו, אך כאשר תראו לבסוף את צבאותיה של רומא צרים על ירושלים לאחר ההתקוממות של נביאי השקר, או-אז תדעו כי סופה קרוב; ואז עליכם לנוס אל ההרים. אל ישתהה איש משוכני העיר בכדי להציל דבר-מה, ואל יעז איש מבחוץ להיכנס אליה. צרות גדולות עתידות להתרחש. הן אלה יהיו ימי הנקמה של הגויים. ולאחר שתינטשו את העיר, תושביה הסרבנים יפלו על חרבם ויוגלו לשבי אל כל האומות; כך תירמס ירושלים תחת רגלי הגויים. ולעת עתה, הנני מזהירכם לבל תלכו שולל. אם יבוא אליכם מישהו ויאמר, ׳ראו, הנה הגואל,׳ או ׳ראו, הנה הוא,׳ אל תאמינו לו. הן מורֵי כזב רבים יופיעו ורבים יוּלכו שולל; אך לא אתם, הן את כל אלה אמרתי לכם מבעוד מועד.”		176:1.4 (1913.3) Then Andrew inquired: “But, Master, if the Holy City and the temple are to be destroyed, and if you are not here to direct us, when should we forsake Jerusalem?” Said Jesus: “You may remain in the city after I have gone, even through these times of travail and bitter persecution, but when you finally see Jerusalem being encompassed by the Roman armies after the revolt of the false prophets, then will you know that her desolation is at hand; then must you flee to the mountains. Let none who are in the city and around about tarry to save aught, neither let those who are outside dare to enter therein. There will be great tribulation, for these will be the days of gentile vengeance. And after you have deserted the city, this disobedient people will fall by the edge of the sword and will be led captive into all nations; and so shall Jerusalem be trodden down by the gentiles. In the meantime, I warn you, be not deceived. If any man comes to you, saying, ‘Behold, here is the Deliverer,’ or ‘Behold, there is he,’ believe it not, for many false teachers will arise and many will be led astray; but you should not be deceived, for I have told you all this beforehand.”
176:1.5 (1913.4) השליחים ישבו בדממה תחת אור הירח במשך זמן ממושך, בעוד שהתחזיות המדהימות האלה של מאסטר נחרטות בזיכרונם. ואכן, למעשה כל קבוצת המאמינים והשליחים נהגה בהתאם להנחיות האלה בדיוק, ונסה מירושלים בשעה שהחיילים הרומיים הופיעו לראשונה. הם מצאו מקום מקלט בפלה, בצפון.		176:1.5 (1913.4) The apostles sat in silence in the moonlight for a considerable time while these astounding predictions of the Master sank into their bewildered minds. And it was in conformity with this very warning that practically the entire group of believers and disciples fled from Jerusalem upon the first appearance of the Roman troops, finding a safe shelter in Pella to the north.
176:1.6 (1913.5) ואפילו לאחר אזהרה מפורשת שכזו, רבים מחסידי ישוע פירשו את התחזיות שלו כאילו הן מתייחסות לשינויים אשר בוודאי יחולו בירושלים כאשר יבוא המשיח מחדש ותכוּנן ירושלים החדשה, אשר תתרחב ותשמש כבירת העולם. היהודים התעקשו להמשיך ולקשור בדעתם את חורבן המקדש עם ״סוף העולם״. הם האמינו כי אותה ירושלים חדשה תמלא את פלשתינה כולה; כי סוף העולם יסמן את הופעתם המידית של ״שמים וארץ חדשים״. ועל-כן, אין להתפלא על הערתו של פטרוס, אשר אמר: ״מאסטר, אנחנו יודעים שכל הדברים עתידים לחלוף מן העולם בשעה שיופיעו השמים והארץ החדשים; אך איך נדע מתי אתה תשוב לחולל את כל אלה?״		176:1.6 (1913.5) Even after this explicit warning, many of Jesus’ followers interpreted these predictions as referring to the changes which would obviously occur in Jerusalem when the reappearing of the Messiah would result in the establishment of the New Jerusalem and in the enlargement of the city to become the world’s capital. In their minds these Jews were determined to connect the destruction of the temple with the “end of the world.” They believed this New Jerusalem would fill all Palestine; that the end of the world would be followed by the immediate appearance of the “new heavens and the new earth.” And so it was not strange that Peter should say: “Master, we know that all things will pass away when the new heavens and the new earth appear, but how shall we know when you will return to bring all this about?”
176:1.7 (1914.1) כאשר שמע זאת ישוע, הוא חשב במשך זמן-מה. ואז אמר: ״אתם ממשיכים לשגות, הן תמיד אתם מנסים לקשור את השיעור החדש לשיעור הישן; אתם נחושים להבין שלא כהלכה את כל שיעוריי לכם; אתם מתעקשים לפרש את הבשורה בהתאם למערכת האמונות הנוכחית שלכם. וחרף זאת, אני אנסה להאיר את עיניכם.״		176:1.7 (1914.1) When Jesus heard this, he was thoughtful for some time and then said: “You ever err since you always try to attach the new teaching to the old; you are determined to misunderstand all my teaching; you insist on interpreting the gospel in accordance with your established beliefs. Nevertheless, I will try to enlighten you.”
2. הגעתו השנייה של המאסטר ^top		2. The Master’s Second Coming ^top
176:2.1 (1914.2) בכמה הזדמנויות אמר ישוע דברים אשר גרמו למאזיניו להסיק כי גם אם הוא מתכוון לעזוב את העולם הזה בקרוב, הרי שבוודאי הוא ישוב בכדי לסיים את מלאכת מלכות השמים. ככל שחסידיו השתכנעו כי הוא עתיד לעזוב אותם, ולאחר שהוא אכן עזב את העולם, היה זה אך טבעי עבור מאמיניו להמשיך ולדבוק בהבטחותיו אלו לשובו. הדוקטרינה על אודות הגעתו השנייה של המשיח נכללה, אפוא, כבר בתורה הנוצרית המוקדמת, וכמעט כל דורות החסידים אשר באו לאחר מכן האמינו באדיקות באמת הזו וציפו בבטחה להגעתו של המשיח אי-אז בעתיד.		176:2.1 (1914.2) On several occasions Jesus had made statements which led his hearers to infer that, while he intended presently to leave this world, he would most certainly return to consummate the work of the heavenly kingdom. As the conviction grew on his followers that he was going to leave them, and after he had departed from this world, it was only natural for all believers to lay fast hold upon these promises to return. The doctrine of the second coming of Christ thus became early incorporated into the teachings of the Christians, and almost every subsequent generation of disciples has devoutly believed this truth and has confidently looked forward to his sometime coming.
176:2.2 (1914.3) מכיוון שנגזר עליהם להיפרד מן המאסטר ומן המורה שלהם, התלמידים הראשונים והשליחים נאחזו עוד יותר בהבטחתו לשוב, והם לא בזבזו רגע לפני שקשרו את חורבנה הצפוי של ירושלים עם ההגעה השנייה המובטחת הזו. והם המשיכו לפרש כך את מילותיו, על-אף שלכל אורך אותו ערב, בשעה שלימד אותם על הר הזיתים, המאסטר התאמץ במיוחד על-מנת למנוע שגיאה שכזו.		176:2.2 (1914.3) If they were to part with their Master and Teacher, how much more did these first disciples and the apostles grasp at this promise to return, and they lost no time in associating the predicted destruction of Jerusalem with this promised second coming. And they continued thus to interpret his words notwithstanding that, throughout this evening of instruction on Mount Olivet, the Master took particular pains to prevent just such a mistake.
176:2.3 (1914.4) אמר ישוע בהמשך לשאלתו של פטרוס: ״מדוע אתם עדיין מצפים מבן האדם לעלות על כס דוד המלך ולהגשים את החלומות החומריים של היהודים? האם לא אמרתי לכם כי מלכותי איננה מן העולם הזה? מה שקורה כעת הולך וקרב אל סיומו, אך תהא זו התחלה חדשה אשר ממנה תצא בשורת המלכות אל העולם כולו, והגאולה הזו תתפשט אל כל העמים. וכאשר תתגשם המלכות במלואה, היו בטוחים כי האב שבשמים ישלח לכם התגלות רחבה יותר של אמת והדגמה גדולה יותר של צדק, ממש כפי שכבר העניק לעולם את זה אשר הפך לנסיך החושך, ואז את אדם, אשר לאחריו הגיע מלכי-צדק, ובימים האלה את בן האדם. וכך ימשיך אבי להגיר את חסדו ולהראות את אהבתו אפילו לעולם האפל והמרושע הזה. וכך, לאחר שיעניק לי אבי את כל העוצמה והסמכות, אמשיך אני לעקוב אחרי מעשיכם ולהנחות את מלאכת המלכות באמצעות רוחי, אשר במהרה תשטוף כל בשר. ואף כי אהיה נוכח עמכם ברוחי, הנני גם מבטיח כי אשוב ביום מן הימים אל העולם הזה, שבו חייתי בגוף בשר ודם ובו הגשמתי את ההתנסות הבו-זמנית של התגלות האל לאדם והובלת האדם אל האל. בקרוב מאוד יהיה עליי לעזוב אתכם ולהמשיך בעבודה אשר הפקיד בידי האב, ואתם, היו אמיצים, שכן ביום מן הימים שוב אשוב. ולעת עתה, תנחה ותנחם אתכם רוחי, רוח האמת של היקום.		176:2.3 (1914.4) In further answer to Peter’s question, Jesus said: “Why do you still look for the Son of Man to sit upon the throne of David and expect that the material dreams of the Jews will be fulfilled? Have I not told you all these years that my kingdom is not of this world? The things which you now look down upon are coming to an end, but this will be a new beginning out of which the gospel of the kingdom will go to all the world and this salvation will spread to all peoples. And when the kingdom shall have come to its full fruition, be assured that the Father in heaven will not fail to visit you with an enlarged revelation of truth and an enhanced demonstration of righteousness, even as he has already bestowed upon this world him who became the prince of darkness, and then Adam, who was followed by Melchizedek, and in these days, the Son of Man. And so will my Father continue to manifest his mercy and show forth his love, even to this dark and evil world. So also will I, after my Father has invested me with all power and authority, continue to follow your fortunes and to guide in the affairs of the kingdom by the presence of my spirit, who shall shortly be poured out upon all flesh. Even though I shall thus be present with you in spirit, I also promise that I will sometime return to this world, where I have lived this life in the flesh and achieved the experience of simultaneously revealing God to man and leading man to God. Very soon must I leave you and take up the work the Father has intrusted to my hands, but be of good courage, for I will sometime return. In the meantime, my Spirit of the Truth of a universe shall comfort and guide you.
176:2.4 (1915.1) ״לעת הזאת רואים אתם אותי חלש, בגוף בשר ודם, אך כאשר אשוב, יהיה זה בעוצמה וברוח. עיני הגוף רואות את בן האדם בגוף, אך רק עיני הרוח תוכלנה לחזות בבן האדם אשר אותו הילל האב, ואשר יופיע על-פני האדמה בשמו שלו.		176:2.4 (1915.1) “You behold me now in weakness and in the flesh, but when I return, it shall be with power and in the spirit. The eye of flesh beholds the Son of Man in the flesh, but only the eye of the spirit will behold the Son of Man glorified by the Father and appearing on earth in his own name.
176:2.5 (1915.2) ״אך רק במועצות פרדיס ידוע מועד הופעתו המחודשת של בן האדם; ואפילו מלאכיות השמים לא תדענה מתי יקרה הדבר. למרות זאת, עליכם להבין את זאת, כי לאחר שתופץ בשורת המלכות אל העולם כולו לגאולת כלל העמים, וכאשר יגיע העידן אל קצו, ישלח האב אליכם מתת-עידן נוספת, או שבן האדם יגיע לשפוט את העידן.		176:2.5 (1915.2) “But the times of the reappearing of the Son of Man are known only in the councils of Paradise; not even the angels of heaven know when this will occur. However, you should understand that, when this gospel of the kingdom shall have been proclaimed to all the world for the salvation of all peoples, and when the fullness of the age has come to pass, the Father will send you another dispensational bestowal, or else the Son of Man will return to adjudge the age.
176:2.6 (1915.3) ״ובאשר לצרות שיבואו על ירושלים, אשר עליהן דברתי כעת, דעו כי עוד בימי הדור הזה יתמלאו דבריי; אך באשר להגעתו השנייה של בן האדם, אל יתיימר איש בשמים או בארץ לפצות את פיו. עם זאת, היו חכמים לזהות את הבשלת העידן; היו ערניים לבחון את אותות הזמן. הן אתם יודעים כי הקַיִץ קרב בשעה שהתאנה מוציאה ענפים רכים ומצמחת את עליה. וכך, כאשר יחלוף החורף הממושך אשר במהלכו יתמקד העולם בחומר, וכאשר תראו את סימניו של אביב רוחני של עידן חדש, דעו כי קַיִץ הביקור-מחדש ממשמש ובא.		176:2.6 (1915.3) “And now concerning the travail of Jerusalem, about which I have spoken to you, even this generation will not pass away until my words are fulfilled; but concerning the times of the coming again of the Son of Man, no one in heaven or on earth may presume to speak. But you should be wise regarding the ripening of an age; you should be alert to discern the signs of the times. You know when the fig tree shows its tender branches and puts forth its leaves that summer is near. Likewise, when the world has passed through the long winter of material-mindedness and you discern the coming of the spiritual springtime of a new dispensation, should you know that the summertime of a new visitation draws near.
176:2.7 (1915.4) ״אך מהי חשיבות השיעור הזה ומה הקשר בינו לבין בואם של בני האל? האם לא תראו כי כאשר כל אחד מכם ייקרֶא למסור את נפשו ולעבור דרך שערי המוות, אתם תועמדו מיד לדין, ותתייצבו פנים-אל-פנים נוכח העובדות הנוגעות לתקופת שירות חדשה בתכנית הנצחית של האב האינסופי? את מה שיידרש העולם כולו לעבור, הלכה למעשה, בסיומו של העידן, יידרש כל אחד מכם לעבור באופן אישי בשעה שתסיימו את חייכם הטבעיים בגוף, כאשר תעברו להתמודד עם התנאים ועם הדרישות הטבועים בהתגלות הבאה בהתקדמות הנצחית של מלכות האב.״		176:2.7 (1915.4) “But what is the significance of this teaching having to do with the coming of the Sons of God? Do you not perceive that, when each of you is called to lay down his life struggle and pass through the portal of death, you stand in the immediate presence of judgment, and that you are face to face with the facts of a new dispensation of service in the eternal plan of the infinite Father? What the whole world must face as a literal fact at the end of an age, you, as individuals, must each most certainly face as a personal experience when you reach the end of your natural life and thereby pass on to be confronted with the conditions and demands inherent in the next revelation of the eternal progression of the Father’s kingdom.”
176:2.8 (1915.5) מכל הדרשות אשר נשא המאסטר באוזני שליחיו, לא הייתה אחת אשר בלבלה אותם יותר מאשר הדרשה הזו, אשר ניתנה בערב יום שלישי על הר הזיתים, ונגעה לשני נושאים – לחורבן ירושלים ולהגעתו השנייה שלו עצמו. לפיכך, שררה הסכמה מועטה בלבד בין הגרסאות הכתובות אשר נרשמו לאחר-מכן בהסתמך על הזיכרון של מה שאמר המאסטר באותו מאורע יוצא-דופן. כתוצאה מכך, ובשל החלל אשר נוצר בנוגע למה שנאמר באותו ערב יום שלישי, צמחו מסורות רבות. בראשית המאה השנייה נרשמה נבואה אפוקליפטית באשר למשיח מידי אחד בשם סֵלְטָה, אשר היה נספח לחצר הקיסר קליגולה. נבואה זו הועתקה כלשונה לבשורה על-פי מתי ו(בחלקה )לבשורות על-פי מרקוס ולוקס. המשל על עשר הבתולות הופיע בכתביו אלו של סלטה. השיעור של אותו ערב נרשם בבשורה באופן המבלבל והשגוי ביותר מכל השיעורים כולם. ואולם השליח יוחנן מעולם לא התבלבל כך.		176:2.8 (1915.5) Of all the discourses which the Master gave his apostles, none ever became so confused in their minds as this one, given this Tuesday evening on the Mount of Olives, regarding the twofold subject of the destruction of Jerusalem and his own second coming. There was, therefore, little agreement between the subsequent written accounts based on the memories of what the Master said on this extraordinary occasion. Consequently, when the records were left blank concerning much that was said that Tuesday evening, there grew up many traditions; and very early in the second century a Jewish apocalyptic about the Messiah written by one Selta, who was attached to the court of the Emperor Caligula, was bodily copied into the Matthew Gospel and subsequently added (in part) to the Mark and Luke records. It was in these writings of Selta that the parable of the ten virgins appeared. No part of the gospel record ever suffered such confusing misconstruction as this evening’s teaching. But the Apostle John never became thus confused.
176:2.9 (1915.6) כאשר המשיכו שלושה-עשר הגברים בדרכם אל המחנה, הם נותרו ללא-מילים ותחת מתח רגשי עצום. יהודה אישר סופית את החלטתו לנטוש את חבריו. השעה הייתה מאוחרת כאשר דוד זבדיה, יוחנן-מרקוס וכמה מן התלמידים הבולטים קיבלו את פניהם של ישוע והשנים-עשר במחנה, ואולם, השליחים לא אבו לישון; הם רצו ללמוד עוד על חורבן ירושלים, על עזיבת המאסטר ועל קץ העולם.		176:2.9 (1915.6) As these thirteen men resumed their journey toward the camp, they were speechless and under great emotional tension. Judas had finally confirmed his decision to abandon his associates. It was a late hour when David Zebedee, John Mark, and a number of the leading disciples welcomed Jesus and the twelve to the new camp, but the apostles did not want to sleep; they wanted to know more about the destruction of Jerusalem, the Master’s departure, and the end of the world.
3. דיון מאוחר יותר במחנה ^top		3. Later Discussion at the Camp ^top
176:3.1 (1916.1) כעשרים מהם התקבצו מסביב למדורה, ותומאס שאל: ״מכיוון שאתה עתיד לשוב ולסיים את מלאכת המלכות, מה צריכה להיות הגישה שלנו באשר לעסקי האב בעת היעדרותך?״ ישוע התבונן בהם לאור המדורה, וכך ענה:		176:3.1 (1916.1) As they gathered about the campfire, some twenty of them, Thomas asked: “Since you are to return to finish the work of the kingdom, what should be our attitude while you are away on the Father’s business?” As Jesus looked them over by the firelight, he answered:
176:3.2 (1916.2) ״ואפילו אתה, תומאס, לא מצליח להבין את אשר אמרתי. האם לא לימדתי אתכם כל הזמן הזה שהקשר שלכם למלכות הינו רוחני ויחידני, ונוגע אך ורק להתנסות האישית ברוח הודות לאמונה ולהכרה כי אתם הנכם בני האל? מה עוד עליי לומר? קריסת אומות, נפילת אימפריות, השמדת היהודים הבלתי-מאמינים, סיומו של עידן, ואפילו קץ העולם, לא נוגעים לאלה אשר מאמינים בבשורה, לאלה אשר הפקידו את חייהם בביטחון של מלכות הנצח. אתם, אשר הנכם יודעי האל ומאמינים בבשורה, כבר קיבלתם ביטחונות לחיי נצח. מכיוון שחייתם את חייכם ברוח ועבור האב, שום דבר לא יוכל באמת להטריד אתכם. את בנאי המלכות, המוכרים כאזרחי עולמות השמים, אין מטרידות סערות הזמן ולא מדאיגות הקטסטרופות אשר בארץ. מה משנה לכם, מאמיניה של בשורת המלכות, אם אומות נופלות, אם העידן מגיע לסיומו, או אם הכול יקרוס וייפול? הרי אתם יודעים כי חייכם הינם מתת הבן, והנכם בטוחים לעד באב. ולאחר שחייתם את חיי הזמן באמונה, ולאחר שהנבתם את פירות הרוח והיושרה בדמות שירות אוהב לרעיכם, יכולים אתם לשאת את עיניכם בבטחה אל הצעד הבא בנתיבת הנצח, מתוך אותה אמונה גואלת אשר נשאה אתכם לכל אורך ההרפתקה הראשונה שלכם על-פני הארץ כבני האל.		176:3.2 (1916.2) “And even you, Thomas, fail to comprehend what I have been saying. Have I not all this time taught you that your connection with the kingdom is spiritual and individual, wholly a matter of personal experience in the spirit by the faith-realization that you are a son of God? What more shall I say? The downfall of nations, the crash of empires, the destruction of the unbelieving Jews, the end of an age, even the end of the world, what have these things to do with one who believes this gospel, and who has hid his life in the surety of the eternal kingdom? You who are God-knowing and gospel-believing have already received the assurances of eternal life. Since your lives have been lived in the spirit and for the Father, nothing can be of serious concern to you. Kingdom builders, the accredited citizens of the heavenly worlds, are not to be disturbed by temporal upheavals or perturbed by terrestrial cataclysms. What does it matter to you who believe this gospel of the kingdom if nations overturn, the age ends, or all things visible crash, since you know that your life is the gift of the Son, and that it is eternally secure in the Father? Having lived the temporal life by faith and having yielded the fruits of the spirit as the righteousness of loving service for your fellows, you can confidently look forward to the next step in the eternal career with the same survival faith that has carried you through your first and earthly adventure in sonship with God.
176:3.3 (1916.3) ״המאמינים בכל דור ודור חייבים להמשיך במלאכתם תוך שהם מצפים לשובו האפשרי של בן האדם, ממש כפי שהמאמין היחיד ממשיך במלאכת חייו אפילו בידיעה שמותו הטבעי הינו בלתי-נמנע. אם התבססתם פעם כבני האל באמונה, שום דבר אחר לא משפיע עוד על ביטחון הישרדותכם. אך בל-תטעו! האמונה הגואלת הזו הינה אמונה חיה, והיא מניבה את פירות הרוח האלוהית אשר עוררה אותה לראשונה בלב האדם, בשיעורים הולכים וגדלים. העובדה שקיבלתם על עצמכם את היותכם בנים במלכות השמים לא תציל אתכם, אם תתמידו לדחות ביודעין את אותן אמיתות אשר נוגעות לפירות ההתקדמות הרוחנית של בני האל הגשמיים. אלה מכם אשר היו איתי בעסקי האב על הארץ יכולים לנטוש את המלכות אפילו כעת, אם הם מגלים כי אינם אוהבים את דרך האב בשירות האנושות.		176:3.3 (1916.3) “Each generation of believers should carry on their work, in view of the possible return of the Son of Man, exactly as each individual believer carries forward his lifework in view of inevitable and ever-impending natural death. When you have by faith once established yourself as a son of God, nothing else matters as regards the surety of survival. But make no mistake! this survival faith is a living faith, and it increasingly manifests the fruits of that divine spirit which first inspired it in the human heart. That you have once accepted sonship in the heavenly kingdom will not save you in the face of the knowing and persistent rejection of those truths which have to do with the progressive spiritual fruit-bearing of the sons of God in the flesh. You who have been with me in the Father’s business on earth can even now desert the kingdom if you find that you love not the way of the Father’s service for mankind.
176:3.4 (1916.4) ״שמעו אותי, הן כיחידים והן כדור מאמינים, ואספר לכם משל: היֹה-היה אדון, אשר בטרם נסע לְמֵרָחוֹק קָרָא אֶל עֲבָדָיו וַיַּפְקֵד בְּיָדָם אֶת רְכוּשׁוֹ. וַיִיתֵן לָזֶה חָמֵשׁ כִּכָּרִים, וְלָזֶה שְׁתַּים וְלָזֶה אֶחָת, לְכָל אִישׁ לְפִי יְכוֹלְתוֹ וַיְמַהֵר וַיִיסָע מִשָׁם. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ הַלֹּקֵחַ חָמֵשׁ כִּכָּרִים, וַיִּסְחַר בָּהֶן וַיַּעַשׂ חָמֵשׁ כִּכָּרִים אֲחֵרוֹת. וְכֵן הַלּקֵחַ שְׁתַּיִם, גַּם הוּא הרוויחַ שְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת. וְלֹקֵח הָאַחַת הָלַךְ וַיַּחְפּור בָּאֲדָמָה וַיִטְמוֹן אֶת כֶּסֶף אֲדוֹנַיו. ואז, בדרך בלתי-צפויה, שב אֲדוֹנֵי הָעֲבָדִים הָהֵם, וַיַּעַשׂ חֶשְׁבּוֹן עִמָּהֶם. וַיִיגָשׁ הַלּקֵחַ חֲמֵשׁ הַכִּכָּרִים, וַיָּבֵא חָמֵשׁ כִּכָּרִים אֲחֵרוֹת וַיֹּאמַר, ׳אֲדֹנִי חָמֵשׁ כִּכָּרִים הִפְקַדְתָּ בְּיָדִי, הִנֵּה חָמֵשׁ כִּכָּרִים אֲחֵרוֹת הִרְוָוחְתִי בָהֵן׳. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדוֹנָיו: ׳הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת עֶבֶד טוֹב וְנֶאֱמָן, כִּי בִמְעַט נֶאֱמָן הָיִיתָ, וְעַל הַרְבֵּה אַפְקִידֶךָ בּוֹא לְשִׂמְחַת אֲדוֹנֵיךָ.׳ וַיִיגָשׁ גַּם לֹקֵחַ הַכִּכָּרַיִם וַיֹּאמַר, ׳אֲדֹנִי כִּכָּרַיִם הִפְקַדְתָּ בְיָדִי, הִנֵּה כִּכָּרַיִם הִרְוָוחְתִי בָּהֵן.׳ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדוֹנָיו: ׳הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת עֶבֶד טוֹב וְנֶאֱמָן, בַּמִּזְעָר נֶאֱמַן הָיִּיתָ וְעַל הַרְבֵּה אַפְקִידֶךָ, בּוֹא לְשִׂמְחַת אֲדוֹנֵיךָ.׳ וַיִּגַּשׁ גַּם הַלּקֵחַ אֶת הַכִּכָּר הָאַחַת וַיֹּאמַר, ׳אֲדֹנִי יְדַעְתִּיךָ כִּי אִישׁ קָשֶׁה אַתָּה, קֹצֵר בַּאֲשֶׁר לֹא זָרַעְתָּ וְכֹנֵס מֵאֲשֶׁר לֹא פִזָּרְתָּ. וָאִירָא וָאֵלֵךְ וָאֶטְמֹן אֶת כִּכָּרְךָ בָּאֲדָמָה, וְעַתָּה הֵא לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.׳ וַיַּעַן אֲדוֹנַיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: ׳הָעֶבֶד הָרַע וְהֶעָצֵל אַתָּה, יָדַעְתָּ כִּי קֹצֵר אָנֹכִי בַּאֲשֶׁר לֹא זָרַעְתִּי וְכֹנֵס מֵאֲשֶׁר לֹא פִּיזָרְתִי. לָכֵן הָיָה עָלֶיךָ לָתֵת אֶת כַּסְפִּי לַשֻׁלְחָנִים, וַאֲנִי בְּבוֹאִי הָיִיתִי לֹקֵחַ אֵת אֲשֶׁר לִי וְאֵת תַרְבִּיתוֹ.׳ נפנה האדון אל רב המשרתים ואמר: ׳עַל כֵּן שְׂאוּ מִמֶּנּוּ אֵת הַכִּכָּר, וּתְנוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עֶשֶׂר הַכִּכָּר.׳		176:3.4 (1916.4) “As individuals, and as a generation of believers, hear me while I speak a parable: There was a certain great man who, before starting out on a long journey to another country, called all his trusted servants before him and delivered into their hands all his goods. To one he gave five talents, to another two, and to another one. And so on down through the entire group of honored stewards, to each he intrusted his goods according to their several abilities; and then he set out on his journey. When their lord had departed, his servants set themselves at work to gain profits from the wealth intrusted to them. Immediately he who had received five talents began to trade with them and very soon had made a profit of another five talents. In like manner he who had received two talents soon had gained two more. And so did all of these servants make gains for their master except him who received but one talent. He went away by himself and dug a hole in the earth where he hid his lord’s money. Presently the lord of those servants unexpectedly returned and called upon his stewards for a reckoning. And when they had all been called before their master, he who had received the five talents came forward with the money which had been intrusted to him and brought five additional talents, saying, ‘Lord, you gave me five talents to invest, and I am glad to present five other talents as my gain.’ And then his lord said to him: ‘Well done, good and faithful servant, you have been faithful over a few things; I will now set you as steward over many; enter forthwith into the joy of your lord.’ And then he who had received the two talents came forward, saying: ‘Lord, you delivered into my hands two talents; behold, I have gained these other two talents.’ And his lord then said to him: ‘Well done, good and faithful steward; you also have been faithful over a few things, and I will now set you over many; enter you into the joy of your lord.’ And then there came to the accounting he who had received the one talent. This servant came forward, saying, ‘Lord, I knew you and realized that you were a shrewd man in that you expected gains where you had not personally labored; therefore was I afraid to risk aught of that which was intrusted to me. I safely hid your talent in the earth; here it is; you now have what belongs to you.’ But his lord answered: ‘You are an indolent and slothful steward. By your own words you confess that you knew I would require of you an accounting with reasonable profit, such as your diligent fellow servants have this day rendered. Knowing this, you ought, therefore, to have at least put my money into the hands of the bankers that on my return I might have received my own with interest.’ And then to the chief steward this lord said: ‘Take away this one talent from this unprofitable servant and give it to him who has the ten talents.’
176:3.5 (1917.1) ״כִּי מִי אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, יִינָתֵן לוֹ וְיַעְדִּיף; וּמִי אֲשֶׁר אֵין לוֹ, יֻקַּח מִמֶּנּוּ גַּם אֶת אֲשֶׁר לוֹ. אינכם יכולים לעמוד מלכת בעסקי מלכות השמים. אבי דורש מכל ילדיו לגדול בחסדם, ולהרבות בידע האמת. אתם, אשר יודעים את האמיתות האלה, חייבים להרבות את פירות הרוח ולהפגין מסירות הולכת וגדלה לשירות הבלתי-אנוכי של אחיכם המשרתים. וזכרו, מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם לְאֶחָד מֵאַחַי הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה, לִי עֲשִׂיתֶם.		176:3.5 (1917.1) “To every one who has, more shall be given, and he shall have abundance; but from him who has not, even that which he has shall be taken away. You cannot stand still in the affairs of the eternal kingdom. My Father requires all his children to grow in grace and in a knowledge of the truth. You who know these truths must yield the increase of the fruits of the spirit and manifest a growing devotion to the unselfish service of your fellow servants. And remember that, inasmuch as you minister to one of the least of my brethren, you have done this service to me.
176:3.6 (1917.2) ״וכך עליכם להמשיך ולעסוק במלאכת האב, מכאן והלאה, ולנצח. המשיכו עד אשר אבוא. עשו נאמנה את מה שהופקד בידיכם, וכך תהיו מוכנים ליום הדין של המוות. ולאחר שחייתם כך לתפארת האב ולשביעות רצונו של הבן, תבואו בשמחה ובאושר-רב בשערי השירות הנצחי של מלכות העד.״		176:3.6 (1917.2) “And so should you go about the work of the Father’s business, now and henceforth, even forevermore. Carry on until I come. In faithfulness do that which is intrusted to you, and thereby shall you be ready for the reckoning call of death. And having thus lived for the glory of the Father and the satisfaction of the Son, you shall enter with joy and exceedingly great pleasure into the eternal service of the everlasting kingdom.”
176:3.7 (1917.3) אמת היא חיים; רוח האמת לעולם מובילה את ילדי האור אל עבר מחוזות חדשים של מציאות רוח ושל שירות אלוהי. לא ניתנה לכם האמת על-מנת שתגבשו אותה לכדי צורות בטוחות, לכדי מסורות מקודשות. התגלות האמת אשר ניתנה לכם, חייבת להתעצם באמצעות ההתנסות האישית שלכם. וכך, יוצגו בפני כל אלה אשר רואים את פירות הרוח שלכם, יופי חדש ורווחים רוחניים אמיתיים, וכתוצאה מכל אלה, הם עצמם יבקשו לפאר את האב אשר בשמים. רק אותם משרתים נאמנים, אשר מרחיבים את ידיעת האמת, ובכך מפתחים את יכולתם להכיר באופן אלוהי במציאויות הרוח, יכולים לקוות ״לבוא במלואם אל שמחת אדוניהם.״ כמה מצער יהיה לראות דורות של מאמינים, לכאורה, בישוע, המעידים על האמת האלוהית אשר הופקדה בידם: ״הנה, מאסטר, הנה האמת אשר הפקדת בידינו לפני מאה שנה או לפני אלף שנה. לא איבדנו ממנה כזית; שימרנו בנאמנות את כל מה שלימדת אותנו; הנה האמת אשר נתת בידינו.״ אך פנייה שכזו, מתוך עצלות רוחנית, לא תצדיק נוכח המאסטר את מעשיו של זה אשר לא הניב פירות אמת. המאסטר ידרוש מכם דין וחשבון בהתאם לאמת אשר הופקדה בידכם.		176:3.7 (1917.3) Truth is living; the Spirit of Truth is ever leading the children of light into new realms of spiritual reality and divine service. You are not given truth to crystallize into settled, safe, and honored forms. Your revelation of truth must be so enhanced by passing through your personal experience that new beauty and actual spiritual gains will be disclosed to all who behold your spiritual fruits and in consequence thereof are led to glorify the Father who is in heaven. Only those faithful servants who thus grow in the knowledge of the truth, and who thereby develop the capacity for divine appreciation of spiritual realities, can ever hope to “enter fully into the joy of their Lord.” What a sorry sight for successive generations of the professed followers of Jesus to say, regarding their stewardship of divine truth: “Here, Master, is the truth you committed to us a hundred or a thousand years ago. We have lost nothing; we have faithfully preserved all you gave us; we have allowed no changes to be made in that which you taught us; here is the truth you gave us.” But such a plea concerning spiritual indolence will not justify the barren steward of truth in the presence of the Master. In accordance with the truth committed to your hands will the Master of truth require a reckoning.
176:3.8 (1918.1) בעולם הבא תידרשו לתת דין וחשבון על המתנות אשר קיבלתם, ועל המעשים אשר עשיתם, בעולם הזה. בין שהכישרונות המולדים שלכם הינם מועטים ובין שהינם מרובים, תידרשו לעמוד לדין של צדק ורחמים. אם הכישרונות שלכם מנוצלים אך ורק למטרות אנוכיות, ואם לא הוקדשה כל מחשבה לחובה הגבוהה יותר להגדלת תנובת פירות הרוח, כפי שאלה מתבטאים ביתר-שירות לאדם וביתר-סגידה לאל, המשרתים האנוכיים הללו יידרשו לקבל על עצמם את ההשלכות של בחירותיהם המוּדעוֹת.		176:3.8 (1918.1) In the next world you will be asked to give an account of the endowments and stewardships of this world. Whether inherent talents are few or many, a just and merciful reckoning must be faced. If endowments are used only in selfish pursuits and no thought is bestowed upon the higher duty of obtaining increased yield of the fruits of the spirit, as they are manifested in the ever-expanding service of men and the worship of God, such selfish stewards must accept the consequences of their deliberate choosing.
176:3.9 (1918.2) וכמה דומה המשרת אשר קיבל ככר אחת לכל בני האדם האנוכיים, אשר מטילים את האשמה לעצלותם במישרין על אדונם. וכמה נוטה האדם להאשים את האחר, כאשר הוא ניצב אל מול הכישלונות מעשי ידיו שלו, ולעתים קרובות הוא מאשים את אלה אשר הכי פחות ראויים לכך!		176:3.9 (1918.2) And how much like all selfish mortals was this unfaithful servant with the one talent in that he blamed his slothfulness directly upon his lord. How prone is man, when he is confronted with the failures of his own making, to put the blame upon others, oftentimes upon those who least deserve it!
176:3.10 (1918.3) אמר ישוע באותו הלילה, כאשר הם פרשו למנוחת הליל: ״חִנָּם לְקַחְתֶּם; וְלַכֵן חִנָּם תִּתֵּנוּ את אמת השמים, ועת תתנו את האמת הזו, היא תתעצם ותגלה את האור המתעצם של חסד הגאולה, ואף ממש בעת שתעניקו אותה.״		176:3.10 (1918.3) Said Jesus that night as they went to their rest: “Freely have you received; therefore freely should you give of the truth of heaven, and in the giving will this truth multiply and show forth the increasing light of saving grace, even as you minister it.”
4. שובו של מיכאל ^top		4. The Return of Michael ^top
176:4.1 (1918.4) מכל מה שלימד המאסטר, השיעור אשר חולל את אי-ההבנה הגדולה ביותר הוא הבטחתו לשוב ביום מן הימים באופן אישי אל העולם הזה. אין מוזר הדבר שמיכאל יהיה מעוניין לשוב יום אחד אל הפלנטה שבה הוא חווה את משימת המתת השביעית והאחרונה שלו כבן-תמותה מן המניין. אך טבעי הוא כי נאמין שישוע מנצרת, אשר שולט כעת על יקום עצום, יהיה מעוניין לשוב, ולא רק פעם אחת, כי אם פעמים רבות, אל העולם שבו הוא חי חיים ייחודיים כל-כך, ושבו הוא קיבל לבסוף מן האב עוצמה וסמכות בלתי-מוגבלים ביקום. לעולם תהא אורנטיה אחת משבע הפלנטות הילידות שבהן רכש לעצמו מיכאל את הריבונות על היקום.		176:4.1 (1918.4) Of all the Master’s teachings no one phase has been so misunderstood as his promise sometime to come back in person to this world. It is not strange that Michael should be interested in sometime returning to the planet whereon he experienced his seventh and last bestowal, as a mortal of the realm. It is only natural to believe that Jesus of Nazareth, now sovereign ruler of a vast universe, would be interested in coming back, not only once but even many times, to the world whereon he lived such a unique life and finally won for himself the Father’s unlimited bestowal of universe power and authority. Urantia will eternally be one of the seven nativity spheres of Michael in the winning of universe sovereignty.
176:4.2 (1918.5) ישוע אכן הכריז באוזני יחידים רבים ובהזדמנויות רבות על כוונתו לשוב אל העולם הזה. כאשר הבינו חסידיו של המאסטר כי הוא איננו מתכוון לפעול כגואל גשמי, ובשעה שהאזינו לתחזיותיו באשר לחורבן ירושלים ולקריסת העם היהודי, מטבע הדברים הם החלו לקשר את שיבתו המובטחת אל מאורעות הפורענות האלה. אך כאשר הרסו הצבאות הרומיים את חומות ירושלים, החריבו את המקדש והפיצו את היהודים תושבי יהודה לגלות, ועדיין המאסטר לא התגלה בכל עוצמתו והדרו, החלו חסידיו לגבש את האמונה שבסופו של דבר כרכה את הגעתו השנייה של המשיח עם קץ העידן, ואולי אפילו עם סוף העולם.		176:4.2 (1918.5) Jesus did, on numerous occasions and to many individuals, declare his intention of returning to this world. As his followers awakened to the fact that their Master was not going to function as a temporal deliverer, and as they listened to his predictions of the overthrow of Jerusalem and the downfall of the Jewish nation, they most naturally began to associate his promised return with these catastrophic events. But when the Roman armies leveled the walls of Jerusalem, destroyed the temple, and dispersed the Judean Jews, and still the Master did not reveal himself in power and glory, his followers began the formulation of that belief which eventually associated the second coming of Christ with the end of the age, even with the end of the world.
176:4.3 (1918.6) ישוע הבטיח לעשות שני דברים לאחר שיעפיל אל האב, ולאחר שכל כוחות השמיים והארץ יופקדו בידיו. ראשית, הוא הבטיח לשלוח לעולם במקומו מורה אחר, את רוח האמת; ואת זאת הוא עשה ביום של פנטקוסט. שנית, הוא אכן הבטיח לחסידיו כי הוא ישוב ביום מן הימים באופן אישי אל העולם הזה. אך הוא לא אמר כיצד, היכן או מתי, יבקר שוב בפלנטה אשר בה ערך את משימת המתת שלו בגוף בשר ודם. בהזדמנות אחת הוא רמז שכפי שעיני הגוף ראו אותו כאשר הוא חי כאן בגוף, עם שובו (לפחות באחד מן הביקורים האפשריים), ניתן יהיה לחזות בו אך ורק בעיני האמונה הרוחנית.		176:4.3 (1918.6) Jesus promised to do two things after he had ascended to the Father, and after all power in heaven and on earth had been placed in his hands. He promised, first, to send into the world, and in his stead, another teacher, the Spirit of Truth; and this he did on the day of Pentecost. Second, he most certainly promised his followers that he would sometime personally return to this world. But he did not say how, where, or when he would revisit this planet of his bestowal experience in the flesh. On one occasion he intimated that, whereas the eye of flesh had beheld him when he lived here in the flesh, on his return (at least on one of his possible visits) he would be discerned only by the eye of spiritual faith.
176:4.4 (1919.1) רבים מאתנו נוטים להאמין שבעידנים אשר יבואו בעתיד ישוב ישוע אל אורנטיה פעמים רבות. איננו מצוידים בהבטחה ספציפית שלו לערוך ביקורים רבים, אך נדמה כי סביר עד מאוד שהאחד אשר בין תאריו ביקום ניתן למנות את התואר "הנסיך הפלנטארי של אורנטיה", ישוב פעמים רבות לבקר את העולם אשר הקנה לו את התואר הייחודי כל-כך.		176:4.4 (1919.1) Many of us are inclined to believe that Jesus will return to Urantia many times during the ages to come. We do not have his specific promise to make these plural visits, but it seems most probable that he who carries among his universe titles that of Planetary Prince of Urantia will many times visit the world whose conquest conferred such a unique title upon him.
176:4.5 (1919.2) הננו בטוחים באמונתנו כי מיכאל יבוא שוב באופן אישי אל אורנטיה, אך אין לנו כל מושג מתי, או באיזה אופן, הוא יבחר לעשות כן. האם יהא ביקורו השני בכדור הארץ קשור ליום הדין של סיום העידן הנוכחי, והאם ייעשה בליוויו או בהיעדרו של בן של סמכות? האם הוא יבוא בהקשר של סיום עידן עתידי כלשהו באורנטיה? האם הוא יבוא ללא כל הודעה מוקדמת וכמאורע אשר אינו קשור לדבר אחר? את זאת איננו יודעים. אך בדבר אחד הננו בטוחים, והוא, לכשישוב, סביר שכל העולם יידע על כך, שכן הוא בוודאי ישוב כשליטו העליון של יקום, ולא כתינוק מבית-לחם אשר איש איננו יודע על קיומו. אך אם כל העיניים תראינה אותו, ואם רק עיניים רוחניות תוכלנה להבחין בנוכחותו, כי אז נדרש להמתין זמן רב עד לביקור הזה.		176:4.5 (1919.2) We most positively believe that Michael will again come in person to Urantia, but we have not the slightest idea as to when or in what manner he may choose to come. Will his second advent on earth be timed to occur in connection with the terminal judgment of this present age, either with or without the associated appearance of a Magisterial Son? Will he come in connection with the termination of some subsequent Urantian age? Will he come unannounced and as an isolated event? We do not know. Only one thing we are certain of, that is, when he does return, all the world will likely know about it, for he must come as the supreme ruler of a universe and not as the obscure babe of Bethlehem. But if every eye is to behold him, and if only spiritual eyes are to discern his presence, then must his advent be long deferred.
176:4.6 (1919.3) לפיכך, טוב תעשו אם תנתקו כל קשר בין שיבת המאסטר באופן אישי אל כדור-הארץ לבין כל מאורע אחר או עידן כלשהו. בדבר אחד בלבד הננו בטוחים: הוא הבטיח לשוב. אין לנו מושג מתי הוא ימלא אחר הבטחתו זו, או בהקשר למה. ככל שידיעתנו מגעת, הוא יכול להופיע בכדור הארץ בכל יום נתון, או שהוא יופיע רק בחלוף עידנים על-פני עידנים שאותם ישפטו כנדרש חבריו הנמנים עם סגל הבנים של פרדיס.		176:4.6 (1919.3) You would do well, therefore, to disassociate the Master’s personal return to earth from any and all set events or settled epochs. We are sure of only one thing: He has promised to come back. We have no idea as to when he will fulfill this promise or in what connection. As far as we know, he may appear on earth any day, and he may not come until age after age has passed and been duly adjudicated by his associated Sons of the Paradise corps.
176:4.7 (1919.4) ביקורו השני של מיכאל אכן הינו מאורע בעל חשיבות סנטימנטלית עצומה, הן לאמצעיונים והן לבני-אדם; אך פרט לכך, אין לו חשיבות מידית עבור האמצעיונים. ועבור בני האדם, אין לו חשיבות מעשית גדולה יותר מאשר למוות הטבעי הנפוץ, אשר מניע באופן כה פתאומי את בן התמותה אל תוך סדרת המאורעות ביקום אשר מובילים במישרין לפגוש את נוכחותו של ישוע עצמו, הריבון השליט של היקום שלנו. ילדי האור עתידים כולם לראות אותו, ואין זה חשוב כל-כך אם אנחנו נלך אליו, או שהוא במקרה יבוא אלינו בראשונה. היו אתם מוכנים לקבל את פניו על-פני האדמה, ממש כשם שהוא מוכן לקבל את פניכם בשמים. אנחנו ממתינים בבטחה להופעתו ברוב-הדר, אף שאין לנו כל מושג כיצד, מתי, או באיזה הקשר הוא עתיד להופיע.		176:4.7 (1919.4) The second advent of Michael on earth is an event of tremendous sentimental value to both midwayers and humans; but otherwise it is of no immediate moment to midwayers and of no more practical importance to human beings than the common event of natural death, which so suddenly precipitates mortal man into the immediate grasp of that succession of universe events which leads directly to the presence of this same Jesus, the sovereign ruler of our universe. The children of light are all destined to see him, and it is of no serious concern whether we go to him or whether he should chance first to come to us. Be you therefore ever ready to welcome him on earth as he stands ready to welcome you in heaven. We confidently look for his glorious appearing, even for repeated comings, but we are wholly ignorant as to how, when, or in what connection he is destined to appear.