מסמך 175		Paper 175
הדרשה האחרונה במקדש		The Last Temple Discourse
175:0.1 (1905.1) מעט לאחר השעה שתיים אחר הצהריים ביום שלישי הזה, יצא ישוע בלוויית אחד-עשר שליחים, יוסף הרמתי, שלושים היוונים ותלמידים אחרים נוספים. הוא הגיע אל המקדש והחל לשאת בחצרות הבית הקדוש את דרשתו האחרונה. דרשה זו נועדה לשמש כפנייתו האחרונה אל היהודים, וככתב האשמה הסופי כנגד אויביו המושבעים וכנגד אלה אשר עתידים לחסלו – הסופרים, הפרושים, הצדוקים וראשי מנהיגי ישראל. במשך הבוקר כולו ניתנה הזדמנות לקבוצות השונות לשאול שאלות את ישוע; במהלך אחר הצהריים הזה איש לא שאל אותו דבר.		175:0.1 (1905.1) SHORTLY after two o’clock on this Tuesday afternoon, Jesus, accompanied by eleven apostles, Joseph of Arimathea, the thirty Greeks, and certain other disciples, arrived at the temple and began the delivery of his last address in the courts of the sacred edifice. This discourse was intended to be his last appeal to the Jewish people and the final indictment of his vehement enemies and would-be destroyers—the scribes, Pharisees, Sadducees, and the chief rulers of Israel. Throughout the forenoon the various groups had had an opportunity to question Jesus; this afternoon no one asked him a question.
175:0.2 (1905.2) בשעה שהמאסטר החל לשאת את דבריו, שקט וסדר שררו בחצר המקדש. מאז שישוע הניע את ההמונים יום קודם להניס את חלפני הכספים ואת הסוחרים החוצה, אלו לא העזו להיכנס שוב אל המקדש. בטרם הוא החל לשאת את הדרשה, התבונן ישוע בחיבה בקהל אשר עתיד היה לשמוע את דרשת הפרידה הפומבית שלו, דרשה שכללה חסד לאנושות בשילוב עם ההוקעה האחרונה אשר הוקיע את מורי הכזב ואת המנהיגים צרי האופקים של העם היהודי.		175:0.2 (1905.2) As the Master began to speak, the temple court was quiet and orderly. The money-changers and the merchandisers had not dared again to enter the temple since Jesus and the aroused multitude had driven them out the previous day. Before beginning the discourse, Jesus tenderly looked down upon this audience which was so soon to hear his farewell public address of mercy to mankind coupled with his last denunciation of the false teachers and the bigoted rulers of the Jews.
1. הדרשה ^top		1. The Discourse ^top
175:1.1 (1905.3) ״זמן רב שאנוכי הייתי עמכם. חציתי את הארץ לאורכה ולרוחבה והטפתי על אהבת האב את ילדי האדם. ורבים ראו את האור ובאו מתוך אמונה בשערי מלכות השמים. לצד הלימוד וההטפה, ביצע האב מעשי פלאות רבים, ואפילו החייה את המתים. חולים ומדוכאים רבים נרפאו הודות לאמונתם; אך כל הטפת האמת הזו, וכל הריפוי הזה, לא הצליחו לפקוח את עיני אלה אשר מסרבים לראות את האור, אלה הנחושים לדחות את בשורת המלכות הזו.		175:1.1 (1905.3) “This long time have I been with you, going up and down in the land proclaiming the Father’s love for the children of men, and many have seen the light and, by faith, have entered into the kingdom of heaven. In connection with this teaching and preaching the Father has done many wonderful works, even to the resurrection of the dead. Many sick and afflicted have been made whole because they believed; but all of this proclamation of truth and healing of disease has not opened the eyes of those who refuse to see light, those who are determined to reject this gospel of the kingdom.
175:1.2 (1905.4) ״לפי עשיית רצון אבי בכל דבר ועניין, ניסינו, אנוכי ושליחיי, לחיות בשלום עם אחינו, להתאים את עצמנו לדרישות הסבירות של תורת משה ושל מסורת ישראל. התמדנו לרדוף שלום, אך מנהיגי ישראל לא אבו לעשות כדבר הזה. ובשעה שהם ידחו את אמת האלוהים ואת אור השמים, הם שמים את עצמם בשגיאה ובחשכה. לא יוכל לשרור שלום בין האור לחושך, בין החיים לבין המוות, בין האמת לבין השגיאה.		175:1.2 (1905.4) “In every manner consistent with doing my Father’s will, I and my apostles have done our utmost to live in peace with our brethren, to conform with the reasonable requirements of the laws of Moses and the traditions of Israel. We have persistently sought peace, but the leaders of Israel will not have it. By rejecting the truth of God and the light of heaven, they are aligning themselves on the side of error and darkness. There cannot be peace between light and darkness, between life and death, between truth and error.
175:1.3 (1905.5) ״רבים מכם העזו להאמין לתורתי, וכבר נהנו מן האושר ומן החירות אשר טמונה במודעות של היותכם בנים לאלוהים. ואתם תעידו בי כי הצעתי לכל בית ישראל, גם לאלה אשר מבקשים כעת להשמידני, את אותה ההצעה להיות בנים לאלוהים. ואפילו כעת היה אבי מקבל את המורים העיוורים ואת המנהיגים הצבועים הללו, אילו רק היו פונים אליו ומקבלים את רחמיו. אפילו כעת, אין זה מאוחר מדי עבור בני עמו לקבל את דברי השמים ולקבל את בן האדם.		175:1.3 (1905.5) “Many of you have dared to believe my teachings and have already entered into the joy and liberty of the consciousness of sonship with God. And you will bear me witness that I have offered this same sonship with God to all the Jewish nation, even to these very men who now seek my destruction. And even now would my Father receive these blinded teachers and these hypocritical leaders if they would only turn to him and accept his mercy. Even now it is not too late for this people to receive the word of heaven and to welcome the Son of Man.
175:1.4 (1906.1) ״זמן רב היה אבי רחום כלפי עמו. דור אחר דור שלחנו את נביאינו בכדי ללמדם ולהזהירם, ודור אחר דור הם הרגו את המורים הללו אשר מן השמים נשלחו. וכעת, הכוהנים הראשיים הנחושים שלכם והמנהיגים העקשנים שלכם עומדים לנהוג בדיוק כך. ממש כפי שהורדוס המית את יוחנן, כך אתם מתכוננים להשמיד כעת את בן האדם.		175:1.4 (1906.1) “My Father has long dealt in mercy with this people. Generation after generation have we sent our prophets to teach and warn them, and generation after generation have they killed these heaven-sent teachers. And now do your willful high priests and stubborn rulers go right on doing this same thing. As Herod brought about the death of John, you likewise now make ready to destroy the Son of Man.
175:1.5 (1906.2) ״כל עוד יש סיכוי שהיהודים יפנו אל אבי ויבקשו להיגאל, ימשיך אלוהי אברהם, יצחק ויעקב להושיט את ידיו הרחומות אליכם; אך כאשר תוסיפו שלא להתחרט, עד אשר תימלא הכוס, כאשר תדחו סופית את רחמי אבי, אומה זו תִיזַנח לגורלה, ובמהרה יגיע סופה המר והנמהר. העם הזה, אשר נקרא לשמש כאור לגויים, העם אשר נקרא להדגים את תפארת הרוח כעם יודע-אֵל, הרחיק כל כך מהגשמת זכותו האלוהית, עד אשר מנהיגיכם עתידים כעת לעשות את המעשה המטופש ביותר שבכל הזמנים, שהרי הם מצויים על סף דחיית מתת האל לכל בני האדם בכל הזמנים – דחיית התגלות אהבת האב אשר בשמים אל כל יצוריו אשר בארץ.		175:1.5 (1906.2) “As long as there is a chance that the Jews will turn to my Father and seek salvation, the God of Abraham, Isaac, and Jacob will keep his hands of mercy outstretched toward you; but when you have once filled up your cup of impenitence, and when once you have finally rejected my Father’s mercy, this nation will be left to its own counsels, and it shall speedily come to an inglorious end. This people was called to become the light of the world, to show forth the spiritual glory of a God-knowing race, but you have so far departed from the fulfillment of your divine privileges that your leaders are about to commit the supreme folly of all the ages in that they are on the verge of finally rejecting the gift of God to all men and for all ages—the revelation of the love of the Father in heaven for all his creatures on earth.
175:1.6 (1906.3) ״ובשעה שתדחו את התגלות האלוהים לאדם, תינתן מלכות השמים לעמים אחרים, לעמים אשר יקבלוה בשמחה ובאושר. בשם אבי אשר שלחני, הנני מזהירכם כי אתם עתידים לאבד את מקומכם כנושאי דגל אמת הנצח, וכעם אשר מופקד על חוק אלוה. מציע אני לכם כעת את ההזדמנות האחרונה לעשות צעד קדימה ולהתחרט, ובכך לאותת על כוונתכם לבקש את האל בכל מאודכם, ולבוא כילדים קטנים ומתוך אמונה כנה בשערי הביטחון והגאולה של מלכות השמים.		175:1.6 (1906.3) “And when you do once reject this revelation of God to man, the kingdom of heaven shall be given to other peoples, to those who will receive it with joy and gladness. In the name of the Father who sent me, I solemnly warn you that you are about to lose your position in the world as the standard-bearers of eternal truth and the custodians of the divine law. I am just now offering you your last chance to come forward and repent, to signify your intention to seek God with all your hearts and to enter, like little children and by sincere faith, into the security and salvation of the kingdom of heaven.
175:1.7 (1906.4) ״אבי פועל זה מכבר למען גאולתכם, ובאתי אני לחיות בקרבכם ובעצמי להראותכם את הדרך. רבים מקרב היהודים, השומרונים, ואפילו הגויים, האמינו לבשורת המלכות, אך אלה אשר ראוי היה להם להאמין ראשונים, אלה אשר ראוי היה כי יצעדו לפנים ויקבלו את אור השמים, אלה ממשיכים בנחישות לסרב להאמין בהתגלות אמת האל – באלוהים המתגלה באדם ובאדם המורם אל האל.		175:1.7 (1906.4) “My Father has long worked for your salvation, and I came down to live among you and personally show you the way. Many of both the Jews and the Samaritans, and even the gentiles, have believed the gospel of the kingdom, but those who should be first to come forward and accept the light of heaven have steadfastly refused to believe the revelation of the truth of God—God revealed in man and man uplifted to God.
175:1.8 (1906.5) ״היום, באחר הצהריים הזה, עומדים כאן שליחיי לפניכם בדממה, אך בקרוב תשמעו את קולותיהם נישאים ברמה בקריאה לגאולה; הם יקראו לכם להתאחד עם מלכות השמים כבניו החיים של האל. ואילו כעת, קורא אני לשליחיי, לתלמידיי, כמו גם לשליחים הבלתי-נראים אשר עומדים לצדם, להעיד כי פעם אחת נוספת הצעתי לעם ישראל ולשליטיו גאולה והצלה. אבל כולכם רואים כיצד מזלזלים בחסד האב וכיצד דוחים את מבשרי האמת. על אף כל זאת, הנני מתריע בפניכם כי כל עוד הסופרים והפרושים הללו יושבים על כס משה, מבקש אנוכי כי תשתפו פעולה עם זקני ישראל, עד אשר העליונים אשר מולכים בממלכות האדם יסלקו לבסוף את האומה הזו ואת השליטים הללו ממקומם. אינכם מחויבים להשתתף בתכניותיהם לחסל את בן האדם, אך בכל הנוגע לשלומו של עם ישראל עליכם להיות כפופים להם. בכל אלה, עשו כפי שיצוו אתכם ומלאו אחר דרישות החוק, אך אל לכם להשתתף בתוכניות הרשע שלהם. זכרו, זהו חטאם של השליטים הללו: הם אומרים מה הוא הטוב, אך לא עושים את הטוב בעצמם. והיטב תדעו כי השליטים הללו מעמיסים נטל כבד על כתפיכם, משא כבד מנשוא, ואינם נוקפים אפילו אצבע בכדי לסייע לכם לשאת את כובד המשקל. הם דיכאו אתכם בטקסים ושעבדו אתכם במסורות.		175:1.8 (1906.5) “This afternoon my apostles stand here before you in silence, but you shall soon hear their voices ringing out with the call to salvation and with the urge to unite with the heavenly kingdom as the sons of the living God. And now I call to witness these, my disciples and believers in the gospel of the kingdom, as well as the unseen messengers by their sides, that I have once more offered Israel and her rulers deliverance and salvation. But you all behold how the Father’s mercy is slighted and how the messengers of truth are rejected. Nevertheless, I admonish you that these scribes and Pharisees still sit in Moses’ seat, and therefore, until the Most Highs who rule in the kingdoms of men shall finally overthrow this nation and destroy the place of these rulers, I bid you co-operate with these elders in Israel. You are not required to unite with them in their plans to destroy the Son of Man, but in everything related to the peace of Israel you are to be subject to them. In all these matters do whatsoever they bid you and observe the essentials of the law but do not pattern after their evil works. Remember, this is the sin of these rulers: They say that which is good, but they do it not. You well know how these leaders bind heavy burdens on your shoulders, burdens grievous to bear, and that they will not lift as much as one finger to help you bear these weighty burdens. They have oppressed you with ceremonies and enslaved you by traditions.
175:1.9 (1907.1) ״יותר מכך, השליטים הללו, המרוכזים אך בעצמם, נהנים לעשות מעשים טובים לעיני כול. הם מגדילים את התפילין שלהם ומאריכים את ציציותיהם. הם כמהים לקבל מקום של כבוד בכל סעודה, כמו את מקומות הכבוד בבתי הכנסת. הם משתוקקים לברכות כבוד בשווקים, ומבקשים להיקרא 'רבי' בפי כל אדם. ובעת שהם מבקשים שכולם יכבדו אותם, הם פועלים בסתר בכדי לגזול את בתי האלמנות ולהרוויח משירותי המקדש. הצבועים האלה מאריכים למראית עין בתפילה בציבור, ונותנים צדקה בכדי שאחיהם יבחינו במעשיהם.		175:1.9 (1907.1) “Furthermore, these self-centered rulers delight in doing their good works so that they will be seen by men. They make broad their phylacteries and enlarge the borders of their official robes. They crave the chief places at the feasts and demand the chief seats in the synagogues. They covet laudatory salutations in the market places and desire to be called rabbi by all men. And even while they seek all this honor from men, they secretly lay hold of widows’ houses and take profit from the services of the sacred temple. For a pretense these hypocrites make long prayers in public and give alms to attract the notice of their fellows.
175:1.10 (1907.2) ״ואף כי ראוי לכם לכבד את שליטיכם ולהעריך את מוריכם, אל תקראו לאיש 'אבא' בהוראה הרוחנית של המילה, כי יש לכם רק אבא אחד – הוא אלוהים. אל נא תנסו להתעלות מעל לאחיכם אשר במלכות. זכרו, לימדתי אתכם כי הַגָּדוֹל בָּכֶם יְהִי לָכֶם לִמְשָׁרֵת. אם תתיימרו לרומם את עצמכם מלפני האל, בוודאי תושפלו; אך זה אשר משפיל את עצמו באמת, בוודאי ירוּמָם. אל תבקשו להלל את עצמכם בחיי היום-יום, אלא לפאר את האל. בחוכמה הכפיפו את רצונכם שלכם לרצון האב אשר בשמים.		175:1.10 (1907.2) “While you should honor your rulers and reverence your teachers, you should call no man Father in the spiritual sense, for there is one who is your Father, even God. Neither should you seek to lord it over your brethren in the kingdom. Remember, I have taught you that he who would be greatest among you should become the server of all. If you presume to exalt yourselves before God, you will certainly be humbled; but whoso truly humbles himself will surely be exalted. Seek in your daily lives, not self-glorification, but the glory of God. Intelligently subordinate your own wills to the will of the Father in heaven.
175:1.11 (1907.3) ״ואל תטעו במילותיי. אינני רוצה ברעתם של הכוהנים הראשיים ושל השליטים אשר ממש כעת מבקשים לחסלני; אינני כועס על הסופרים ועל הפרושים אשר דוחים את תורתי. יודע אני כי רבים מכם מאמינים בסתר, וכי כאשר תבוא שעתי תצהירו בגלוי על נאמנותכם למלכות. אך כיצד יצדיקו את עצמם רבניכם, אשר מתיימרים לשוחח עם אלוהים, ואז מתיימרים לדחות ולחסל את זה אשר בא לגלות את האב אל העולם?		175:1.11 (1907.3) “Mistake not my words. I bear no malice toward these chief priests and rulers who even now seek my destruction; I have no ill will for these scribes and Pharisees who reject my teachings. I know that many of you believe in secret, and I know you will openly profess your allegiance to the kingdom when my hour comes. But how will your rabbis justify themselves since they profess to talk with God and then presume to reject and destroy him who comes to reveal the Father to the worlds?
175:1.12 (1907.4) ״אוֹי לָכֶם, הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים! כִּי סֹגְרִים אַתֶּם מִפְּנֵי הָאָדָם אֵת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם, רַק מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בָּקִיא בְּתוֹרָתְכֵם. הֵן אַתֶּם לֹא תבואּו בָהּ, וּמִן הַבָּאִים תִּמְנְעוּ בְּכָל מְאוֹדְכֶם מִלָבוֹא. עומדים אתם עם הגב אל דלתות הגאולה, ונלחמים אתם בכל זה אשר מבקש לבוא בשער.		175:1.12 (1907.4) “Woe upon you, scribes and Pharisees, hypocrites! You would shut the doors of the kingdom of heaven against sincere men because they happen to be unlearned in the ways of your teaching. You refuse to enter the kingdom and at the same time do everything within your power to prevent all others from entering. You stand with your backs to the doors of salvation and fight with all who would enter therein.
175:1.13 (1907.5) ״אוֹי לָכֶם, הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים! כִּי סוֹבֲבִים אַתֶּם בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה לְמַעַן גַּיֵּר אִישׁ אֶחָד, וְכִי יִתְגָיֶר, לֹא תָּנוּחוּ עַד אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ אוֹתוֹ לְבֶן-גֵיהִינוֹם כִּפְלַיִם מֶאֲשֶׁר הָיָה כְּיֶלֶד הַשָׁמַיִם.		175:1.13 (1907.5) “Woe upon you, scribes and Pharisees, hypocrites that you are! for you do indeed encompass land and sea to make one proselyte, and when you have succeeded, you are not content until you have made him twofold worse than he was as a child of the heathen.
175:1.14 (1907.6) ״אוֹי לָכֶם, הכוהנים הראשיים והשליטים, כִּי בֹלְעִים אַתֶּם את רכוש העניים ומטילים מס כבד על אלה המבקשים לעבוד את האל כאשר הם מבינים את מצוות משה! אתם, אשר מסרבים לרחם, כיצד תוכלו לקוות לרחמים בעולמות הבאים?		175:1.14 (1907.6) “Woe upon you, chief priests and rulers who lay hold of the property of the poor and demand heavy dues of those who would serve God as they think Moses ordained! You who refuse to show mercy, can you hope for mercy in the worlds to come?
175:1.15 (1907.7) אוֹי לָכֶם, מוֹרִים כּוֹזְבִים, מַנְהִיגִים עִיוְורִים! מה ניתן לצפות מאומה אשר בה העיוור מוליך את העיוור? שהרי שניהם נופלים לבסוף אל השחת.		175:1.15 (1907.7) “Woe upon you, false teachers, blind guides! What can be expected of a nation when the blind lead the blind? They both shall stumble into the pit of destruction.
175:1.16 (1907.8) ״אוֹי לָכֶם הנשבעים והמעמידים-פנים! אתם מוליכים שולל, הן אַתֶם הָאֹמְרִים הַנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל – אֵין זֹאת מְאוּמָה, וְהַנִּשְׁבָּע בִּזְהַב הַהֵיכָל – חֲיָב. כְּסִילִים וְעִיווְרִים אַתֶם. אף בשקר אינכם עקביים, כִּי מַה הוּא הַגָּדוֹל, אִם הַזָּהָב אוֹ הַהֵיכָל הַמְקַדֵּשׁ לִכְאוֹרָה אֶת הַזָּהָב? וַאֲמַרְתֶּם, הַנִּשְׁבָּע בַּמִּזְבֵּחַ אֵין מְאוּמָה; וְהַנִּשְׁבָּע בַּקָּרְבָּן אֲשֶׁר עָלָיו – חֲיָב. ושוב אתם הנכם כעיוורים לאמת, כִּי מַה הוּא הַגָּדוֹל, אִם הַקָּרְבָּן אוֹ הַמִּזְבֵּחַ הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַקָּרְבָּן? הכיצד תוכלו להצדיק צביעות ורמאות שכזו לעיני האל אשר בשמים?		175:1.16 (1907.8) “Woe upon you who dissimulate when you take an oath! You are tricksters since you teach that a man may swear by the temple and break his oath, but that whoso swears by the gold in the temple must remain bound. You are all fools and blind. You are not even consistent in your dishonesty, for which is the greater, the gold or the temple which has supposedly sanctified the gold? You also teach that, if a man swears by the altar, it is nothing; but that, if one swears by the gift that is upon the altar, then shall he be held as a debtor. Again are you blind to the truth, for which is the greater, the gift or the altar which sanctifies the gift? How can you justify such hypocrisy and dishonesty in the sight of the God of heaven?
175:1.17 (1908.1) ״אוֹי לָכֶם, הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים, כִּי מְעַשְּׂרִים אַתֶּם אֶת הַמִּנְתָּא וְאֶת הַשֶׁבֶת וְאֶת הַכַּמֹּן, ובה-בעת תַּנִיחוּ אֶת הַחֲמוּרוֹת אֲשֶׁר בַּתּוֹרָה – אֶת הַמִּשְׁפָּט וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָאֱמוּנָה! וְהָיָה לָכֶם לַעֲשׂוֹת אֶת אֵלֶּה, וְלֹא לְהַנִּיחַ גַּם אֶת אֵלֶּה. אָכֵן, מַנְהִיגִים עיוורִים אַתֶם וּמוֹרִים שׁוֹטִים; הַמְסַנֲנִים אֵת הַיַּתּוּשׁ וּבֹלְעִים אֵת הַגָּמָל.		175:1.17 (1908.1) “Woe upon you, scribes and Pharisees and all other hypocrites who make sure that they tithe mint, anise, and cumin and at the same time disregard the weightier matters of the law—faith, mercy, and judgment! Within reason, the one you ought to have done but not to have left the other undone. You are truly blind guides and dumb teachers; you strain out the gnat and swallow the camel.
175:1.18 (1908.2) ״אוֹי לָכֶם, הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים והַחֲנֵפִים! כִּי תָּקְפִּידוּ לְטָהֵר אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַקְּעָרָה מִחוּץ, וְתוֹכָן מָלֵא גָּזֵל, גַרְגְּרָנוּת וּמִרְמָה. לוקים אתם בעיוורון רוחני. אינכם מבינים עד כמה עדיף בהרבה לְטַהֵר בָּרִאשׁוֹנָה אֶת תּוֹךְ הַכּוֹס, לְמַעַן תִּטָּהֵר גַּם-מִחוּץ במה שיישפך? רשעים מגונים אתם! אתם ממלאים כלפי חוץ אחר הפרשנות שלכם למצוות משה, בעוד שנשמותיכם מלאות באוַן וברצח.		175:1.18 (1908.2) “Woe upon you, scribes, Pharisees, and hypocrites! for you are scrupulous to cleanse the outside of the cup and the platter, but within there remains the filth of extortion, excesses, and deception. You are spiritually blind. Do you not recognize how much better it would be first to cleanse the inside of the cup, and then that which spills over would of itself cleanse the outside? You wicked reprobates! you make the outward performances of your religion to conform with the letter of your interpretation of Moses’ law while your souls are steeped in iniquity and filled with murder.
175:1.19 (1908.3) ״אוֹי לָכֶם, אלה הדוחים את האמת ואת החסד! כִּי רבים מכם דומִים לַקְּבָרִים המסוידים, הַנִּרְאִים נָאִים מִחוּץ וְתוֹכָם מָלֵא עַצְמוֹת מֵתִים וְכָל טֻמְאָה. ואתם, אשר דוחים ביודעין את עצת האל, כָּכָה צַדִּיקִים אַתֶּם לְמַרְאֵה עֵינֵי בְנֵי-אָדָם, וְתוֹכֲכֶם מָלֵא חֲנֻפָּה וָאָוֶן.		175:1.19 (1908.3) “Woe upon all of you who reject truth and spurn mercy! Many of you are like whited sepulchres, which outwardly appear beautiful but within are full of dead men’s bones and all sorts of uncleanness. Even so do you who knowingly reject the counsel of God appear outwardly to men as holy and righteous, but inwardly your hearts are filled with hypocrisy and iniquity.
175:1.20 (1908.4) ״אוֹי לָכֶם, מורֵי הכזב של האומה! כִּי בּוֹנִים אַתֶּם קִבְרֵי הַנְּבִיאִים, בעודכם זוממים לחסל את זה אשר עליו הם דיברו. וַתְּיַפּוּ אֶת צִיּוּנֵי קִבְרוֹת הַצַּדִיקִים, ותחמיאו לעצמכם, וַאֲמַרְתֶּם: אִם הַיִינוּ בִּימֵי אֲבוֹתֵינוּ, לֹא הייתה יָדֵנוּ עִמָּהֶם לִשְׁפֹּך אֶת דַּם הַנְּבִיאִים; ואל מול מחשבה צדקנית שכזו, אתם מתכוננים לחסל את זה אשר עליו דיברו הנביאים, את בן האדם. וְהִנֵּה אַתֶּם מְעִידִים בְּעַצְמְכֶם כִּי בָּנִים אַתֶּם לְרוֹצְחֵי הַנְּבִיאִים. וּבְכֵן, מַלְּאוּ אַתֶּם סְאַת אֲבוֹתֵיכֶם!		175:1.20 (1908.4) “Woe upon you, false guides of a nation! Over yonder have you built a monument to the martyred prophets of old, while you plot to destroy Him of whom they spoke. You garnish the tombs of the righteous and flatter yourselves that, had you lived in the days of your fathers, you would not have killed the prophets; and then in the face of such self-righteous thinking you make ready to slay him of whom the prophets spoke, the Son of Man. Inasmuch as you do these things, are you witness to yourselves that you are the wicked sons of them who slew the prophets. Go on, then, and fill up the cup of your condemnation to the full!
175:1.21 (1908.5) ״אוי לכם, ילדֵי-רשע! יוחנן אכן כינה אתכם נְחָשִׁים יַלְדֵי-צִפְעוֹנִים, ואני שואל, אֵיךְ תִּמָּלְטוּ מִדִּין הגיהינום אשר קרא עליכם יוחנן?		175:1.21 (1908.5) “Woe upon you, children of evil! John did truly call you the offspring of vipers, and I ask how can you escape the judgment that John pronounced upon you?
175:1.22 (1908.6) ״ואפילו כעת, מציע אני לכם בשם אבי חסד ומחילה; ואפילו כעת, מושיט אני יד אוהבת של רְעוּת-נצח. אבי שלח אליכם את החכמים ואת הנביאים; את חלקם רדפתם, ואת האחרים רצחתם. אז הופיע יוחנן והטיף לבואו של בן האדם, ואותו חיסלתם לאחר שרבים האמינו בתורתו. ואילו כעת, אתם מתכוננים להמשיך ולשפוך דם-נקי. אינכם מבינים כי יום-דין נורא יבוא עת דיין כל-הארץ יבקש מעמו דין וחשבון על האופן אשר בו הם דחו, רדפו וחיסלו את שליחי-השמיים הללו? האם לא תבינו כי יהא עליכם לתת דין וחשבון על כל דם הצדיקים, למן הנביא הראשון אשר נרצח ועד לימיו של זכריה, אשר נטבח בין ההיכל למזבח? ואם תמשיכו בדרכיכם המרושעות, בֹּא יָבֹא כָּל אֵלֶּה עַל הַדּוֹר הַזֶּה מָמָשׁ.		175:1.22 (1908.6) “But even now I offer you in my Father’s name mercy and forgiveness; even now I proffer the loving hand of eternal fellowship. My Father has sent you the wise men and the prophets; some you have persecuted and others you have killed. Then appeared John proclaiming the coming of the Son of Man, and him you destroyed after many had believed his teaching. And now you make ready to shed more innocent blood. Do you not comprehend that a terrible day of reckoning will come when the Judge of all the earth shall require of this people an accounting for the way they have rejected, persecuted, and destroyed these messengers of heaven? Do you not understand that you must account for all of this righteous blood, from the first prophet killed down to the times of Zechariah, who was slain between the sanctuary and the altar? And if you go on in your evil ways, this accounting may be required of this very generation.
175:1.23 (1908.7) ״הוֹ יְרוּשָׁלַיִם וילדֵי אברהם, אַת הַהוֹרֶגֶת אֶת הַנְּבִיאִים וְהַסּוקֶלֶת אֶת הַשְׁלוּחִים אֵלַיִךְ, וַאֲפִילוּ כָּעֶת הַיִיתִי מְקַבֵּץ אֶת בָּנַיִךְ כְּתָרְנְגוֹלֶת הַמְּקַבֶּצֶת אֶת אֱפְרוֹחֵיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ, וְלֹא אֲבִיתֶם!		175:1.23 (1908.7) “O Jerusalem and the children of Abraham, you who have stoned the prophets and killed the teachers that were sent to you, even now would I gather your children together as a hen gathers her chickens under her wings, but you will not!
175:1.24 (1908.8) ״וכעת אפרד מכם. שמעתם את דבריי וקיבלתם את החלטתכם. אלה אשר האמינו בבשורתי בטוחים כעת במלכות האלוהים. לכם, אשר בחרתם לדחות את מתת האל, אומר אנוכי כי מעתה לא תראוני מלמד במקדש. עבורכם, תמה מלאכתי. הולך אני כעת עם ילדיי, והִנֵּה בֵיתְכֶם יֵעָזֵב לָכֶם שָׁמֵם!		175:1.24 (1908.8) “And now I take leave of you. You have heard my message and have made your decision. Those who have believed my gospel are even now safe within the kingdom of God. To you who have chosen to reject the gift of God, I say that you will no more see me teaching in the temple. My work for you is done. Behold, I now go forth with my children, and your house is left to you desolate!”
175:1.25 (1908.9) או-אז סימן המאסטר לחסידיו לצאת מן המקדש.		175:1.25 (1908.9) And then the Master beckoned his followers to depart from the temple.
2. מעמדם של יהודים יחידים ^top		2. Status of Individual Jews ^top
175:2.1 (1909.1) העובדה שמנהיגיו הרוחניים של העם היהודי ומורי הדת שלו דחו פעם בעבר את תורת ישוע וזממו להביא למותו האכזר, איננה משפיעה כהוא זה על מעמדו של כל יהודי יחיד בעיני האל. ואין בכך בכדי לגרום לדעה קדומה כלפי יהודי כלשהו, בן-תמותה, אצל כל מי שמצהיר על היותו חסיד של ישוע. היהודים, כאומה, כקבוצה חברתית-פוליטית, שילמו את מלוא המחיר הנורא על אשר דחו את נסיך השלום. זה מכבר הם פסקו להיות נושאי הלפיד הרוחני של אמת אלוה עבור עמי העולם. ואולם, זוהי אינה סיבה תקפה לרדיפות אשר אותן סבלו צאצאי אותם יהודים קדומים מידי חסידיו הבלתי-סובלניים, הבלתי-ראויים והגזעניים של ישוע מנצרת, אשר היה בעצמו יהודי מבטן ומלידה.		175:2.1 (1909.1) The fact that the spiritual leaders and the religious teachers of the Jewish nation onetime rejected the teachings of Jesus and conspired to bring about his cruel death, does not in any manner affect the status of any individual Jew in his standing before God. And it should not cause those who profess to be followers of the Christ to be prejudiced against the Jew as a fellow mortal. The Jews, as a nation, as a sociopolitical group, paid in full the terrible price of rejecting the Prince of Peace. Long since they ceased to be the spiritual torchbearers of divine truth to the races of mankind, but this constitutes no valid reason why the individual descendants of these long-ago Jews should be made to suffer the persecutions which have been visited upon them by intolerant, unworthy, and bigoted professed followers of Jesus of Nazareth, who was, himself, a Jew by natural birth.
175:2.2 (1909.2) פעמים רבות הסתיימו רדיפות בלתי-הגיוניות ובלתי-נוצריות בסבלם ובמותם של יהודים מודרניים יחידים תמימים וחפים-מפשע אשר אבות אבותיהם, בזמנו של ישוע, קיבלו בברכה ובלב שלם את הבשורה הזו, ואז מתו ללא-ניד עפעף של חרטה עבור אותה אמת שבה הם האמינו בלב שלם. איזו עווית של טרור חולפת באותן הוויות שמימיות המתבוננות במאמיניו-לכאורה של ישוע המתפתים לרדוף, להציק, ואפילו לרצוח את צאצאיהם של פטרוס, פיליפוס ומתי, ושל יהודים אחרים מפלשתינה אשר בהוד רב הקריבו את חייהם כקדושים המעונים הראשונים של בשורת מלכות השמיים!		175:2.2 (1909.2) Many times has this unreasoning and un-Christlike hatred and persecution of modern Jews terminated in the suffering and death of some innocent and unoffending Jewish individual whose very ancestors, in the times of Jesus, heartily accepted his gospel and presently died unflinchingly for that truth which they so wholeheartedly believed. What a shudder of horror passes over the onlooking celestial beings as they behold the professed followers of Jesus indulge themselves in persecuting, harassing, and even murdering the later-day descendants of Peter, Philip, Matthew, and others of the Palestinian Jews who so gloriously yielded up their lives as the first martyrs of the gospel of the heavenly kingdom!
175:2.3 (1909.3) כמה אכזרי ובלתי-הוגן הוא לחייב ילדים חפים מפשע לסבול בשל חטאי אבותיהם, שגיאות אשר עליהן אין להם כל מושג ושעליהן הם לא יוכלו להיחשב כאחראיים בשום צורה שהיא! ועוד לעשות את כל המעשים המרושעים הללו בשמו של זה אשר לימד את תלמידיו לאהוב אפילו את אויביהם! בסיפור הזה, על אודות חייו של ישוע, נדרש לתאר את האופן שבו אנשים מסוימים – אחַיו של ישוע לעם היהודי – דחו אותו וזממו להביא למותו המביש; ואולם, הננו מזהירים את כל מי שקורא את התיאור ההיסטורי הזה לבל ימצא בו הצדקה לשנאה אשר רוחשים בני-אדם המחשיבים את עצמם כנוצרים כלפי יהודים יחידים במשך מאות רבות, או לאופן שבו חושבים עליהם רבים. אלה המאמינים במלכות, אלה הדבקים בתורת ישוע, חייבים להפסיק לנהוג שלא-כראוי ביהודי היחיד, כאילו היה אשם בדחייתו ובצליבתו של ישוע. האב ובנו הבורא מעולם לא חדלו לאהוב את היהודים. אלוהים אינו נושא פני איש, והגאולה הינה עבור היהודים והגויים כאחד.		175:2.3 (1909.3) How cruel and unreasoning to compel innocent children to suffer for the sins of their progenitors, misdeeds of which they are wholly ignorant, and for which they could in no way be responsible! And to do such wicked deeds in the name of one who taught his disciples to love even their enemies! It has become necessary, in this recital of the life of Jesus, to portray the manner in which certain of his fellow Jews rejected him and conspired to bring about his ignominious death; but we would warn all who read this narrative that the presentation of such a historical recital in no way justifies the unjust hatred, nor condones the unfair attitude of mind, which so many professed Christians have maintained toward individual Jews for many centuries. Kingdom believers, those who follow the teachings of Jesus, must cease to mistreat the individual Jew as one who is guilty of the rejection and crucifixion of Jesus. The Father and his Creator Son have never ceased to love the Jews. God is no respecter of persons, and salvation is for the Jew as well as for the gentile.
3. פגישתה הגורלית של הסנהדרין ^top		3. The Fateful Sanhedrin Meeting ^top
175:3.1 (1909.4) בשעה שמונה, בערבו של יום שלישי הזה, החלה הפגישה הגורלית של הסנהדרין באופן רשמי. פעמים רבות קודם לכן, ציווה בית הדין העליון הזה של היהודים באופן לא-רשמי על מות ישוע. פעמים רבות היה הגוף המשפטי הנעלה הזה נחוש לעצור את פעולתו של ישוע, אך מעולם לפני כן הוא לא החליט להביא למעצרו ולמותו בכל מחיר. מעט לפני חצות היום, ביום שלישי הזה, ה-4 באפריל, שנת 30 לספירה, הצביעו חברי הסנהדרין בהרכבה באותה עת פה אחד ובאופן רשמי על הטלת גזר-דין מוות על ישוע ועל אלעזר. היה זה המענה לפנייתו האחרונה של המאסטר אל שליטי היהודים במקדש, שעות ספורות קודם לכן, והוא ביטא את תגובתם שטופת הטינה המרה אשר חשו כלפי כתב האישום הנחוש שגזר ישוע על אותם כוהנים ראשיים, ועל הצדוקים והפרושים אשר לא הביעו חרטה. גזר-דין עונש המוות (אף בטרם המשפט) אשר נגזר על בן האדם היה תגובת הסנהדרין להצעת הרחמים השמימית האחרונה אשר הוצעה מאז לאומה היהודית בכללותה ככזאת.		175:3.1 (1909.4) At eight o’clock on this Tuesday evening the fateful meeting of the Sanhedrin was called to order. On many previous occasions had this supreme court of the Jewish nation informally decreed the death of Jesus. Many times had this august ruling body determined to put a stop to his work, but never before had they resolved to place him under arrest and to bring about his death at any and all costs. It was just before midnight on this Tuesday, April 4, a.d. 30, that the Sanhedrin, as then constituted, officially and unanimously voted to impose the death sentence upon both Jesus and Lazarus. This was the answer to the Master’s last appeal to the rulers of the Jews which he had made in the temple only a few hours before, and it represented their reaction of bitter resentment toward Jesus’ last and vigorous indictment of these same chief priests and impenitent Sadducees and Pharisees. The passing of death sentence (even before his trial) upon the Son of God was the Sanhedrin’s reply to the last offer of heavenly mercy ever to be extended to the Jewish nation, as such.
175:3.2 (1910.1) מרגע זה ואילך נעזבו היהודים כך שיסיימו את תפקידם הקצר כאומה, בהתאם למעמדם האנושי האישי בקרב עמי אורנטיה. עם ישראל דחה את בן האל, אשר כרת ברית עם אברהם, והתוכנית להפוך את בני אברהם לנושאי הדגל של אור האמת בעולם התנפצה לרסיסים. הברית האלוהית בוטלה, וקיצה של האומה העברית התקרב במהירות.		175:3.2 (1910.1) From this time on the Jews were left to finish their brief and short lease of national life wholly in accordance with their purely human status among the nations of Urantia. Israel had repudiated the Son of the God who made a covenant with Abraham, and the plan to make the children of Abraham the light-bearers of truth to the world had been shattered. The divine covenant had been abrogated, and the end of the Hebrew nation drew on apace.
175:3.3 (1910.2) סוכני הסנהדרין קיבלו את ההוראות למעצרו של ישוע מוקדם בבוקר שלמחרת. הם נצטווו שלא לעצור אותו בפומבי. נאמר להם לעצור אותו בחשאי, וכי עדיף לעשות זו בפתאומיות ולעת ליל. בהבינם כי הוא לא ישוב ככל הנראה באותו היום (רביעי) ללמד במקדש, הם הנחו את הסוכנים הללו של הסנהדרין ״להביאו לפני בית הדין העליון היהודי לפני חצות הליל של יום חמישי.״		175:3.3 (1910.2) The officers of the Sanhedrin were given the orders for Jesus’ arrest early the next morning, but with instructions that he must not be apprehended in public. They were told to plan to take him in secret, preferably suddenly and at night. Understanding that he might not return that day (Wednesday) to teach in the temple, they instructed these officers of the Sanhedrin to “bring him before the high Jewish court sometime before midnight on Thursday.”
4. המצב בירושלים ^top		4. The Situation in Jerusalem ^top
175:4.1 (1910.3) עם סיום דרשתו האחרונה של ישוע במקדש, שוב נותרו השליחים מבולבלים ונבוכים. לפני שהמאסטר החל להוקיע בדבריו האיומים את שליטי היהודים, שב יהודה אל המקדש, ולכן כל השנים-עשר שמעו את מחציתה השנייה של דרשתו האחרונה של ישוע במקדש. למרבה הצער, יהודה איש-קריות לא שמע את מחציתה הראשונה של דרשת הפרידה. הוא לא שמע את הפעם האחרונה שבה הוצע החסד לשליטי היהודים, משום שעדיין נועד עם קבוצת צדוקים קרובים וחברים מסוימת שעמם סעד את ארוחת הצהריים, ושעמם התייעץ באשר לדרך הראויה לסיים את קשריו עם ישוע ועם עמיתיו השליחים. היה זה בשעה שיהודה שהאזין לכתב האישום האחרון אשר גזר ישוע על שליטי היהודים, שיהודה גמר אומר באופן סופי ומוחלט לנטוש את תנועת הבשורה ולנקות את עצמו ממנה לחלוטין. למרות זאת, הוא יצא מן המקדש בלוויית השנים-עשר, הלך עמם אל הר הזיתים, ושם, יחד עם עמיתיו השליחים, האזין לדרשה הרת הגורל על חורבן ירושלים ועל קץ האומה היהודית. והוא נותר עמם באותו ליל שלישי במחנה החדש שליד גת שמנים.		175:4.1 (1910.3) At the conclusion of Jesus’ last discourse in the temple, the apostles once more were left in confusion and consternation. Before the Master began his terrible denunciation of the Jewish rulers, Judas had returned to the temple, so that all twelve heard this latter half of Jesus’ last discourse in the temple. It is unfortunate that Judas Iscariot could not have heard the first and mercy-proffering half of this farewell address. He did not hear this last offer of mercy to the Jewish rulers because he was still in conference with a certain group of Sadducean relatives and friends with whom he had lunched, and with whom he was conferring as to the most fitting manner of dissociating himself from Jesus and his fellow apostles. It was while listening to the Master’s final indictment of the Jewish leaders and rulers that Judas finally and fully made up his mind to forsake the gospel movement and wash his hands of the whole enterprise. Nevertheless, he left the temple in company with the twelve, went with them to Mount Olivet, where, with his fellow apostles, he listened to that fateful discourse on the destruction of Jerusalem and the end of the Jewish nation, and remained with them that Tuesday night at the new camp near Gethsemane.
175:4.2 (1910.4) ההמונים אשר שמעו את ישוע נע מהצעת החסד לשליטי היהודים אל התוכחה הפתאומית, הפוגענית, אשר גבלה בהוקעה חסרת-פשרות, נותרו המומים ונבוכים. באותו לילה, בעת שהסנהדרין ישבה וגזרה על ישוע גזר-דין מיתה, ובעוד שהמאסטר ישב עם שליחיו ועם כמה מתלמידיו בהר הזיתים וניבא את חורבן האומה היהודית, ירושלים כולה עסקה בסתר בסוגיה חשובה אחת ויחידה: ״מה הם יעשו עם ישוע?״		175:4.2 (1910.4) The multitude who heard Jesus swing from his merciful appeal to the Jewish leaders into that sudden and scathing rebuke which bordered on ruthless denunciation, were stunned and bewildered. That night, while the Sanhedrin sat in death judgment upon Jesus, and while the Master sat with his apostles and certain of his disciples out on the Mount of Olives foretelling the death of the Jewish nation, all Jerusalem was given over to the serious and suppressed discussion of just one question: “What will they do with Jesus?”
175:4.3 (1910.5) בביתו של נִיקוֹדֶמוּס נפגשו מעל לשלושים יהודים רבי-השפעה אשר האמינו במלכות בסתר. הם דנו במה שראוי להם לעשות, אם וכאשר יפרוץ עימות גלוי עם הסנהדרין. כל הנוכחים החליטו שהם יצהירו בפומבי על נאמנותם למאסטר ברגע שבו ישמעו על מעצרו. וכך בדיוק הם עשו.		175:4.3 (1910.5) At the home of Nicodemus more than thirty prominent Jews who were secret believers in the kingdom met and debated what course they would pursue in case an open break with the Sanhedrin should come. All present agreed that they would make open acknowledgment of their allegiance to the Master in the very hour they should hear of his arrest. And that is just what they did.
175:4.4 (1911.1) הצדוקים, אשר השתלטו על הסנהדרין ושלטו בה כעת, רצו לסלק את ישוע מהטעמים הבאים:		175:4.4 (1911.1) The Sadducees, who now controlled and dominated the Sanhedrin, were desirous of making away with Jesus for the following reasons:
175:4.5 (1911.2) 1. הם חששו שהאהדה אשר הלכה וגברה כלפיו בציבור סיכנה את קיומה של האומה היהודית בשל ההתערבות האפשרית של השלטונות הרומיים.		175:4.5 (1911.2) 1. They feared that the increased popular favor with which the multitude regarded him threatened to endanger the existence of the Jewish nation by possible involvement with the Roman authorities.
175:4.6 (1911.3) 2. הקנאות שלו לרפורמה במקדש פגעה ישירות בהכנסותיהם; טיהור המקדש השפיע על המחזור הכספי שלהם.		175:4.6 (1911.3) 2. His zeal for temple reform struck directly at their revenues; the cleansing of the temple affected their pocketbooks.
175:4.7 (1911.4) 3. הם הרגישו אחראיים לשימור הסדר החברתי, וחששו מהשלכות של המשך התפשטות הדוקטרינה החדשה והמשונה של ישוע על אודות אחוות האדם.		175:4.7 (1911.4) 3. They felt themselves responsible for the preservation of social order, and they feared the consequences of the further spread of Jesus’ strange and new doctrine of the brotherhood of man.
175:4.8 (1911.5) הפרושים רצו לחסל את ישוע מסיבות אחרות. הם פחדו ממנו כי:		175:4.8 (1911.5) The Pharisees had different motives for wanting to see Jesus put to death. They feared him because:
175:4.9 (1911.6) 1. הוא ביטא התנגדות לאופן המסורתי שבו הם שלטו בעם. הפרושים היו אולטרה-שמרניים, והם התמרמרו עד מאוד על ההתקפות הקיצוניות-לכאורה כנגד סמכותם ויוקרתם כמורי דת.		175:4.9 (1911.6) 1. He was arrayed in telling opposition to their traditional hold upon the people. The Pharisees were ultraconservative, and they bitterly resented these supposedly radical attacks upon their vested prestige as religious teachers.
175:4.10 (1911.7) 2. הם החשיבו את ישוע כמפר-חוק; הוא הפגין זלזול גמור בשבת, בטקסי דת ובחוקים אחרים.		175:4.10 (1911.7) 2. They held that Jesus was a lawbreaker; that he had shown utter disregard for the Sabbath and numerous other legal and ceremonial requirements.
175:4.11 (1911.8) 3. הם האשימו אותו בכפירה מפני שהתייחס לאלוהים כאל אביו.		175:4.11 (1911.8) 3. They charged him with blasphemy because he alluded to God as his Father.
175:4.12 (1911.9) 4. וכעת הם כעסו עליו מאוד בשל הדרשה האחרונה, היום במקדש, אשר במסגרתה הוקיע אותם בנחישות בעת שנפרד מכולם.		175:4.12 (1911.9) 4. And now were they thoroughly angry with him because of his last discourse of bitter denunciation which he had this day delivered in the temple as the concluding portion of his farewell address.
175:4.13 (1911.10) הסנהדרין ציוותה באופן רשמי על מותו של ישוע והוציאה צו למעצרו, ואז, התפזרה בסמוך לחצות הליל של יום שלישי. היא קבעה להיפגש למחרת בשעה עשר בבוקר בביתו של כיפא, הכוהן הראשי, לשם ניסוח כתב האישום שבעטיו יובא ישוע לדין.		175:4.13 (1911.10) The Sanhedrin, having formally decreed the death of Jesus and having issued orders for his arrest, adjourned on this Tuesday near midnight, after appointing to meet at ten o’clock the next morning at the home of Caiaphas the high priest for the purpose of formulating the charges on which Jesus should be brought to trial.
175:4.14 (1911.11) קבוצה קטנה של צדוקים הציעה להיפטר מישוע, הלכה למעשה, באמצעות רציחתו; ואולם, הפרושים סירבו בתוקף לתמוך בהצעה מעין זו.		175:4.14 (1911.11) A small group of the Sadducees had actually proposed to dispose of Jesus by assassination, but the Pharisees utterly refused to countenance such a procedure.
175:4.15 (1911.12) וזה היה המצב בירושלים ובקרב תושביה ביום רב-המאורעות הזה, בעוד שקהל עצום של הוויות שמימיות רוחש בחרדה מעל לסצנה הארצית רבת החשיבות הזו, ומבקש לעשות דבר-מה בכדי לסייע לריבון האהוב שלהם; אך אלה היו מנועים מלעשות דבר, בשל האיסור אשר הוטל עליהם על-ידי הממונים עליהם.		175:4.15 (1911.12) And this was the situation in Jerusalem and among men on this eventful day while a vast concourse of celestial beings hovered over this momentous scene on earth, anxious to do something to assist their beloved Sovereign but powerless to act because they were effectively restrained by their commanding superiors.