מסמך 178		Paper 178
יום אחרון במחנה		Last Day at the Camp
178:0.1 (1929.1) ישוע התכוון לבלות יחד עם שליחיו, ועם כמה תלמידים נאמנים ומסורים, את יום חמישי הזה, יומו החופשי האחרון כבן אלוהי אשר התגשם בגוף בשר ודם. מעט לאחר ארוחת הבוקר של היום היפה הזה, המאסטר הוביל אותם אל פינה נסתרת, במרחק קצר מעל למחנה שלהם, ושם לימד אותם אמיתות חדשות רבות. אף-על-פי שישוע נשא דרשות אחרות באוזני השליחים בשעות המוקדמות של הערב, השיחה הזו של בוקר יום חמישי הייתה שיחת הפרידה שלו מן השליחים ומן התלמידים הנבחרים, יהודים וגויים כאחד. כל השנים-עשר, פרט ליהודה, היו נוכחים. פטרוס, וכן כמה שליחים נוספים, ציינו את היעדרו של יהודה, וכמה מהם סברו כי ישוע שלח אותו לירושלים לטפל בעניין כלשהו, ככל הנראה בנוגע לפרטים של חגיגות הפסח הממשמשות ובאות. יהודה לא שב למחנה עד לשעות אחר הצהריים, זמן קצר לפני שישוע הוביל את השנים-עשר לירושלים אל הסעודה האחרונה.		178:0.1 (1929.1) JESUS planned to spend this Thursday, his last free day on earth as a divine Son incarnated in the flesh, with his apostles and a few loyal and devoted disciples. Soon after the breakfast hour on this beautiful morning, the Master led them to a secluded spot a short distance above their camp and there taught them many new truths. Although Jesus delivered other discourses to the apostles during the early evening hours of the day, this talk of Thursday forenoon was his farewell address to the combined camp group of apostles and chosen disciples, both Jews and gentiles. The twelve were all present save Judas. Peter and several of the apostles remarked about his absence, and some of them thought Jesus had sent him into the city to attend to some matter, probably to arrange the details of their forthcoming celebration of the Passover. Judas did not return to the camp until midafternoon, a short time before Jesus led the twelve into Jerusalem to partake of the Last Supper.
1. הדרשה על היות בנים ועל אזרחות ^top		1. Discourse on Sonship and Citizenship ^top
178:1.1 (1929.2) במשך כמעט שעתיים שוחח ישוע עם כחמישים מתלמידיו הנאמנים וענה על כתריסר שאלות באשר לקשר שבין מלכות השמים לבין מלכויות העולם הזה, וכן לקשר בין היות האדם בן האלוהים לבין היותו אזרח של ממשלות הארץ. ניתן לסכם ולהציג את הדרשה הזו, במונחים ד-היום, באופן הבא:		178:1.1 (1929.2) Jesus talked to about fifty of his trusted followers for almost two hours and answered a score of questions regarding the relation of the kingdom of heaven to the kingdoms of this world, concerning the relation of sonship with God to citizenship in earthly governments. This discourse, together with his answers to questions, may be summarized and restated in modern language as follows:
178:1.2 (1929.3) מכיוון שמלכויות העולם הזה הינן חומריות, הן עשויות לעיתים קרובות להידרש להפעיל כוח פיזי על-מנת להוציא אל הפועל את החוקים ולשמור על הסדר. במלכות השמים מאמיני-אמת לא יידרשו להפעיל כוח פיזי. את מלכות השמים, בהיותה אחווה רוחנית של בני האל אשר נולדו מן הרוח, ניתן לקדם אך בכוחה של רוח. ההבדל בגישה מתייחס לקשר שבין מלכות המאמינים למלכויות הממשל האזרחי, ואינו מבטל את זכותן של קבוצות חברתיות של מאמינים לשמור על הסדר בשורותיהן, וכן להשית משמעת על חברים סוררים ובלתי-ממושמעים.		178:1.2 (1929.3) The kingdoms of this world, being material, may often find it necessary to employ physical force in the execution of their laws and for the maintenance of order. In the kingdom of heaven true believers will not resort to the employment of physical force. The kingdom of heaven, being a spiritual brotherhood of the spirit-born sons of God, may be promulgated only by the power of the spirit. This distinction of procedure refers to the relations of the kingdom of believers to the kingdoms of secular government and does not nullify the right of social groups of believers to maintain order in their ranks and administer discipline upon unruly and unworthy members.
178:1.3 (1929.4) אין כל סתירה בין היותכם בנים במלכות הרוח לבין היותכם אזרחים של ממשל אזרחי או ממשל חילוני. זוהי חובתו של המאמין לתת לקיסר את אשר לקיסר, ולתת לאל את אשר לאל. לא יכולה להיות כל סתירה בין שתי החובות האלה – האחת הינה חובה חומרית ואילו השנייה חובה רוחנית – אלא אם כן יתיימר הקיסר לנכס לעצמו את זכויות האל ולתבוע כי יסגדו לו מן הבחינה הרוחנית, וכי הוא יהיה מושא הסגידה העליון. במקרה שכזה, עליכם לסגוד לאל לבדו, וכן לבקש להאיר את עיניהם של השליטים הארציים הטועים, ובכך להוביל גם אותם להכיר באב שבשמים. אל לכם לסגוד לשליטי הארץ מן הבחינה הרוחנית; ובאותה מידה, אל לכם להשתמש בכוחות הפיזיים של ממשלות הארץ, אשר ביום מן הימים עשויים שליטיהן להפוך אף הם למאמינים, בכדי להרחיב את משימת מלכות הרוח.		178:1.3 (1929.4) There is nothing incompatible between sonship in the spiritual kingdom and citizenship in the secular or civil government. It is the believer’s duty to render to Caesar the things which are Caesar’s and to God the things which are God’s. There cannot be any disagreement between these two requirements, the one being material and the other spiritual, unless it should develop that a Caesar presumes to usurp the prerogatives of God and demand that spiritual homage and supreme worship be rendered to him. In such a case you shall worship only God while you seek to enlighten such misguided earthly rulers and in this way lead them also to the recognition of the Father in heaven. You shall not render spiritual worship to earthly rulers; neither should you employ the physical forces of earthly governments, whose rulers may sometime become believers, in the work of furthering the mission of the spiritual kingdom.
178:1.4 (1930.1) מנקודת המבט של הציוויליזציה המתקדמת, היותכם בנים במלכות תסייע לכם להפוך לאזרחים אידיאלים של ממלכות העולם הזה. זאת לפי שהאחווה והשירות הינן אבני היסוד של בשורת המלכות. קריאת האהבה של מלכות הרוח תתברר כתרופת-נגד יעילה לחיסול דחפי השנאה של אזרחיהן מחרחרי המלחמה הבלתי-מאמינים של ממלכות הארץ. ואולם, בנים בעלי דעת חומרית אלו, המצויים בחשיכה, לעולם לא יידעו את אור רוח האמת אשר לכם, אלא אם כן תתקרבו אליהם מאוד הודות לשירות הבלתי-אנוכי הזה שלכם לחברה, שירות הנובע באופן טבעי מפירות הרוח בחוויית החיים של כל מאמין יחיד.		178:1.4 (1930.1) Sonship in the kingdom, from the standpoint of advancing civilization, should assist you in becoming the ideal citizens of the kingdoms of this world since brotherhood and service are the cornerstones of the gospel of the kingdom. The love call of the spiritual kingdom should prove to be the effective destroyer of the hate urge of the unbelieving and war-minded citizens of the earthly kingdoms. But these material-minded sons in darkness will never know of your spiritual light of truth unless you draw very near them with that unselfish social service which is the natural outgrowth of the bearing of the fruits of the spirit in the life experience of each individual believer.
178:1.5 (1930.2) כבני-תמותה וכבני-אדם חומריים, אכן הנכם אזרחים של ממלכות הארץ. וראוי לכם להיות אזרחים טובים, טובים אף יותר בשל העובדה כי נולדתם מחדש כבני-רוח של המלכות השמימית. כבנים מוארים-באמונה ומשוחררי-רוח של מלכות השמים, מוטלת עליכם האחריות הכפולה לשרת את האדם ואת האל, וזאת בה-בעת שאתם נוטלים על עצמכם מרצונכם שלכם חובה קדושה שלישית: לשרת את האחווה של המאמינים יודעי-האל.		178:1.5 (1930.2) As mortal and material men, you are indeed citizens of the earthly kingdoms, and you should be good citizens, all the better for having become reborn spirit sons of the heavenly kingdom. As faith-enlightened and spirit-liberated sons of the kingdom of heaven, you face a double responsibility of duty to man and duty to God while you voluntarily assume a third and sacred obligation: service to the brotherhood of God-knowing believers.
178:1.6 (1930.3) נאסר עליכם לסגוד לשליטיכם בני הזמן, ונאסר עליכם להפעיל כוח גשמי על-מנת לקדם את מלכות הרוח; ואולם, עליכם להפגין את סעד הצדיקות ולשרת באהבה דומה הן את המאמינים והן את הלא-מאמינים. על בשורת המלכות שורה רוח האמת הכבירה, ובקרוב אשלח את אותה הרוח לשטוף כל בשר. פירות הרוח, השירות הכן והאוהב שלכם, הינם המנוף החברתי הכביר אשר ירומם את הגזעים מן החשיכה, ורוח האמת הזו תשמש לכם כנקודת משען מכפילת-כוח.		178:1.6 (1930.3) You may not worship your temporal rulers, and you should not employ temporal power in the furtherance of the spiritual kingdom; but you should manifest the righteous ministry of loving service to believers and unbelievers alike. In the gospel of the kingdom there resides the mighty Spirit of Truth, and presently I will pour out this same spirit upon all flesh. The fruits of the spirit, your sincere and loving service, are the mighty social lever to uplift the races of darkness, and this Spirit of Truth will become your power-multiplying fulcrum.
178:1.7 (1930.4) היו חכמים ונבונים בכל מגעיכם עם השליטים האזרחיים הלא-מאמינים. הפגינו שיקול דעת ואת יכולתכם ליישב מחלוקות קטנות ולגשר על אי-הבנות פעוטות. נסו בכל דרך אפשרית – בכל דרך אשר איננה פוגעת בנאמנותכם לשליטי היקום – לחיות בשלום עם כלל בני האדם. לעולם היו חכמים כנחשים ותמימים כיונים.		178:1.7 (1930.4) Display wisdom and exhibit sagacity in your dealings with unbelieving civil rulers. By discretion show yourselves to be expert in ironing out minor disagreements and in adjusting trifling misunderstandings. In every possible way—in everything short of your spiritual allegiance to the rulers of the universe—seek to live peaceably with all men. Be you always as wise as serpents but as harmless as doves.
178:1.8 (1930.5) אתם תהפכו גם לאזרחים טובים יותר של הממשלות האזרחיות כתוצאה מכך שתהפכו לבנים מוארים של המלכות; וכך, גם שליטיהן של ממשלות הארץ יהפכו לשליטים אזרחיים טובים יותר כתוצאה מאמונתם בבשורת מלכות השמים. כל מאמין במלכות אשר דבק בשירות בלתי-אנוכי לזולת, ואשר סוגד בתבונה לאל יהפוך לאזרח טוב יותר בעולם; ואילו לאזרחים ישרים אשר מתמסרים בדבקות למילוי חובותיהם בעולם, יהיה קל יותר לשמוע את קול הרוח הקוראת להם להצטרף כבנים למלכות השמים.		178:1.8 (1930.5) You should be made all the better citizens of the secular government as a result of becoming enlightened sons of the kingdom; so should the rulers of earthly governments become all the better rulers in civil affairs as a result of believing this gospel of the heavenly kingdom. The attitude of unselfish service of man and intelligent worship of God should make all kingdom believers better world citizens, while the attitude of honest citizenship and sincere devotion to one’s temporal duty should help to make such a citizen the more easily reached by the spirit call to sonship in the heavenly kingdom.
178:1.9 (1930.6) כל עוד שליטי ממשלות הארץ מבקשים להפעיל סמכות דיקטטורית דתית, אתם, אשר מאמינים בבשורה הזו, יכולים לצפות אך ורק לצרות, רדיפות ואפילו למוות. ואולם, אותו אור אשר אתם מפיצים בעולם – ואפילו האופן שבו תסבלו ותמותו עבור בשורת המלכות – הוא כשלעצמו יאיר לבסוף את העולם כולו, וכתוצאה מכך תיפרדנה בהדרגה הפוליטיקה והדת. ההטפה המתמדת לבשורה הזו של המלכות תניב ביום מן הימים שחרור, חופש אינטלקטואלי וחירות דתית חדשים בל-יאומנו עבור האומות כולן.		178:1.9 (1930.6) So long as the rulers of earthly governments seek to exercise the authority of religious dictators, you who believe this gospel can expect only trouble, persecution, and even death. But the very light which you bear to the world, and even the very manner in which you will suffer and die for this gospel of the kingdom, will, in themselves, eventually enlighten the whole world and result in the gradual divorcement of politics and religion. The persistent preaching of this gospel of the kingdom will some day bring to all nations a new and unbelievable liberation, intellectual freedom, and religious liberty.
178:1.10 (1931.1) תחת הרדיפות העתידות להתרחש כבר בקרוב מידם של אלו השונאים את בשורת האושר והחירות הזו, אתם תשגשגו והמלכות תצלח. ואולם, בזמנים שלאחר מכן, צפויה לכם סכנה איומה בשעה שרוב בני האדם יתייחסו בחיוב למלכות המאמינים, ורבים מן האנשים במקומות הגבוהים יקבלו-לכאורה את בשורת מלכות השמים. לימדו לשמור אמונים למלכות גם בימי שלום ושגשוג. ואל תפתו את מלאכי השרת שלכם להוליך אתכם בדרכים של קושי, אשר מיועדות להציל באהבה את נשמותיכם אשר הקלוּת הסיחה אותן.		178:1.10 (1931.1) Under the soon-coming persecutions by those who hate this gospel of joy and liberty, you will thrive and the kingdom will prosper. But you will stand in grave danger in subsequent times when most men will speak well of kingdom believers and many in high places nominally accept the gospel of the heavenly kingdom. Learn to be faithful to the kingdom even in times of peace and prosperity. Tempt not the angels of your supervision to lead you in troublous ways as a loving discipline designed to save your ease-drifting souls.
178:1.11 (1931.2) זכרו כי מוניתם להטיף לבשורת המלכות – הרצון העילאי לעשות את רצון האב הכרוך בשמחה העילאית של ההכרה באמונה של היותכם בני האל – ואסור לכם לאפשר לדבָר כלשהו להסיח אתכם מן החובה הזו. תנו לאנושות כולה ליהנות משפע סעד הרוח האוהב שלכם, מן ההתייחדות האינטלקטואלית המאירה שלכם, ומן השירות המרוֹמם שלכם לחברה; אך אל תרשו לדבר מכל המעשים האנושיים הללו – ואף לא לכל אלה גם יחד – לתפוס את מקומה של ההטפה לבשורה. הסעד החברתי הכביר הזה הינו תוצר-לוואי של סעדים והתמרות כבירים ועדינים עוד יותר, אשר מחוללת רוח האמת החיה בלב המאמין במלכות, וגם בשל ההבנה האישית של האדם כי אמונתו של אדם אשר נולד מן הרוח מבטיחה לו יחסי-אחווה חיים עם אלוהי הנצח.		178:1.11 (1931.2) Remember that you are commissioned to preach this gospel of the kingdom—the supreme desire to do the Father’s will coupled with the supreme joy of the faith realization of sonship with God—and you must not allow anything to divert your devotion to this one duty. Let all mankind benefit from the overflow of your loving spiritual ministry, enlightening intellectual communion, and uplifting social service; but none of these humanitarian labors, nor all of them, should be permitted to take the place of proclaiming the gospel. These mighty ministrations are the social by-products of the still more mighty and sublime ministrations and transformations wrought in the heart of the kingdom believer by the living Spirit of Truth and by the personal realization that the faith of a spirit-born man confers the assurance of living fellowship with the eternal God.
178:1.12 (1931.3) אל לכם לקדם את האמת, או לבסס את היושרה, באמצעות כוח הממשלים האזרחיים, או באמצעות אכיפת חוקים חילוניים. לעולם מותר לכם לפעול על-מנת לשנות את דעתו של אדם, אך אף-פעם אל תעזו להכריח אותו. אל תשכחו את החוק האנושי הגדול של ההוגנות, החוק אשר לימדתי אתכם בצורתו החיובית: מה שהייתם חפצים שאחרים יעשו לכם, כזאת עשו אתם לאחרים.		178:1.12 (1931.3) You must not seek to promulgate truth nor to establish righteousness by the power of civil governments or by the enaction of secular laws. You may always labor to persuade men’s minds, but you must never dare to compel them. You must not forget the great law of human fairness which I have taught you in positive form: Whatsoever you would that men should do to you, do even so to them.
178:1.13 (1931.4) כאשר מאמין במלכות נקרא לשרת את הממשל האזרחי, הניחו לו לשרת ממשלה זו כאזרח העולם של ממשל מעין זה. יחד עם זאת, על המאמין להפגין במסגרת שירותו האזרחי את כל איכויות האזרחות הרגילות אשר השתבחו בו באמצעות ההארה הרוחנית של החיבור הנאצל בין דעת בן התמותה לבין רוח אלוהֵי הנצח השוכנת בהּ. אם אדם בלתי-מאמין נמצא ראוי לשרת בתפקיד אזרחי רם, ראוי לכם לבדוק ברצינות אם לא יבשו שורשי האמת בלבכם בשל חוסר במֵי החיים של השילוב בין ההתייחדות הרוחנית לבין השירות לחברה. ראוי לה למודעוּת של היותכם בנים לאל לחזק את כלל השירות אשר מעניקים בחייהם כל גבר, אישה, או ילד, אשר קיבלו דחף עצום שכזה לכישורים הטבועים בְּאישיות אנושית.		178:1.13 (1931.4) When a kingdom believer is called upon to serve the civil government, let him render such service as a temporal citizen of such a government, albeit such a believer should display in his civil service all of the ordinary traits of citizenship as these have been enhanced by the spiritual enlightenment of the ennobling association of the mind of mortal man with the indwelling spirit of the eternal God. If the unbeliever can qualify as a superior civil servant, you should seriously question whether the roots of truth in your heart have not died from the lack of the living waters of combined spiritual communion and social service. The consciousness of sonship with God should quicken the entire life service of every man, woman, and child who has become the possessor of such a mighty stimulus to all the inherent powers of a human personality.
178:1.14 (1931.5) אל לכם להיות מיסטיקנים פאסיביים, או סגפנים דהויים; אל נא תהפכו לחולמניים ולנוודים הסומכים על ההשגחה העליונה שתספק להם אפילו את צורכי החיים. אכן, הנכם נדרשים להיות עדינים ביחסכם כלפי בני-תמותה שוגים, סבלניים ביחסכם כלפי אנשים בורים, ולגלות סובלנות כאשר מתגרים בכם; ואולם, עליכם גם להגן באומץ על הצדיקים, להפיץ בעוצמה את האמת ולפעול בתוקפנות בהטפה לבשורת המלכות, ואפילו עד קצוות תבל.		178:1.14 (1931.5) You are not to be passive mystics or colorless ascetics; you should not become dreamers and drifters, supinely trusting in a fictitious Providence to provide even the necessities of life. You are indeed to be gentle in your dealings with erring mortals, patient in your intercourse with ignorant men, and forbearing under provocation; but you are also to be valiant in defense of righteousness, mighty in the promulgation of truth, and aggressive in the preaching of this gospel of the kingdom, even to the ends of the earth.
178:1.15 (1931.6) בשורת המלכות הזו הינה אמת חיה. וכפי שאמרתי לכם, היא הינה כשמרים בבצק וכזרע החרדל; וכעת, אכריז כי היא כמו הגרעין של יצור חי, אשר מדור לדור, בעודו נותר אותו גרעין חי, הוא מתפתח ומתבטא באופנים שונים, וצומח ומשתנה בהתאם לנדרש ובהתאם לצרכים ולתנאים הייחודים של כל דור ודור. ההתגלות אשר הצגתי לכם הינה התגלות חיה, ואני רוצה שהיא תישא פירות ראויים בכל יחיד ובכל דור בהתאם לחוקי הצמיחה והגידול הרוחניים, ובהתאם להתפתחות הרוחנית המתואמת. מדור לדור חייבת הבשורה הזו להפגין חיוניות הולכת וגדלה ולבטא עומק של כוח רוחני גדול יותר. אין להתיר לה להפוך אך לזיכרון קדוש, למסורת ותו לא על אודותיי ועל אודות הימים אשר בהם אנחנו חיים כעת.		178:1.15 (1931.6) This gospel of the kingdom is a living truth. I have told you it is like the leaven in the dough, like the grain of mustard seed; and now I declare that it is like the seed of the living being, which, from generation to generation, while it remains the same living seed, unfailingly unfolds itself in new manifestations and grows acceptably in channels of new adaptation to the peculiar needs and conditions of each successive generation. The revelation I have made to you is a living revelation, and I desire that it shall bear appropriate fruits in each individual and in each generation in accordance with the laws of spiritual growth, increase, and adaptative development. From generation to generation this gospel must show increasing vitality and exhibit greater depth of spiritual power. It must not be permitted to become merely a sacred memory, a mere tradition about me and the times in which we now live.
178:1.16 (1932.1) ובל-תשכחו: לא התקפנו ישירות את האנשים אשר יושבים על כס משה, או את סמכותם; רק הצענו להם את האור החדש, אשר אותו הם דחו בנחישות כה רבה. רק התקפנו אותם בשעה שהוקענו אותם על חוסר-נאמנותם הרוחנית לאמיתות אשר אותן הם עצמם מתיימרים ללמד ואשר עליהן הם מתיימרים לשמור. התנגשנו עם השליטים בדין, וכן עם המנהיגים המוכרים, אך ורק כאשר הם הפריעו לנו באופן ישיר במלאכת ההטפה לבשורת המלכות לבני האדם. ואפילו כעת, לא אנו מתקיפים אותם, אלא הם אלה אשר מבקשים את השמדתנו. בל-תשכחו כי הוסמכתם לצאת ולהטיף אך ורק את החדשות הטובות. אל לכם להתקיף את המסורות הישנות; עליכם להוסיף בכישרון את השמרים של האמת החדשה אל תוך האמונות אשר מקדם. הניחו לרוח האמת לעשות את מלאכתה שלה. הניחו לעימות להגיע רק כאשר אלה אשר מתעבים אתכם כופים אותו עליכם. ואולם, כאשר האדם אשר דבק במכוון בחוסר-האמונה תוקף אתכם, אל תהססו להגן בנחישות על האמת אשר הצילה אתכם וקידשה אתכם.		178:1.16 (1932.1) And forget not: We have made no direct attack upon the persons or upon the authority of those who sit in Moses’ seat; we only offered them the new light, which they have so vigorously rejected. We have assailed them only by the denunciation of their spiritual disloyalty to the very truths which they profess to teach and safeguard. We clashed with these established leaders and recognized rulers only when they threw themselves directly in the way of the preaching of the gospel of the kingdom to the sons of men. And even now, it is not we who assail them, but they who seek our destruction. Do not forget that you are commissioned to go forth preaching only the good news. You are not to attack the old ways; you are skillfully to put the leaven of new truth in the midst of the old beliefs. Let the Spirit of Truth do his own work. Let controversy come only when they who despise the truth force it upon you. But when the willful unbeliever attacks you, do not hesitate to stand in vigorous defense of the truth which has saved and sanctified you.
178:1.17 (1932.2) גם בתוך תהפוכות החיים, זכרו תמיד לאהוב זה את זה. ואל-נא תריבו עם אחרים, גם לא עם הלא-מאמינים. היו רחומים, אפילו כלפי אלה אשר מתעללים בכם ומתעבים אתכם. היו אזרחים נאמנים, אומנים ישרים, שכנים ראויים-לשבח, בני-משפחה מסורים, הורים מבינים, ומאמינים כנים במלכות אחוות האב. ותהא רוחי עמכם מעתה ועד עולם.		178:1.17 (1932.2) Throughout the vicissitudes of life, remember always to love one another. Do not strive with men, even with unbelievers. Show mercy even to those who despitefully abuse you. Show yourselves to be loyal citizens, upright artisans, praiseworthy neighbors, devoted kinsmen, understanding parents, and sincere believers in the brotherhood of the Father’s kingdom. And my spirit shall be upon you, now and even to the end of the world.
178:1.18 (1932.3) כאשר סיים ישוע ללמד, השעה כבר הייתה כמעט אחת אחר הצהריים, והם יצאו מיד בחזרה אל המחנה, שם דוד ועמיתיו הכינו ארוחת-צהריים עבורם.		178:1.18 (1932.3) When Jesus had concluded his teaching, it was almost one o’clock, and they immediately went back to the camp, where David and his associates had lunch ready for them.
2. לאחר ארוחת הצהריים ^top		2. After the Noontime Meal ^top
178:2.1 (1932.4) רק למעטים ממאזיניו של המאסטר ניתנה ההזדמנות להאזין לדרשה אשר נשא באותו בוקר מאוחר. מכל המאזינים, היוונים הם אלה אשר הבינו אותו יותר מכל. אפילו אחד-עשר השליחים התבלבלו מכך שאִזכר ממשלות פוליטיות עתידיות ודורות עתידיים של מאמיני המלכות. מרבית חסידיו המסורים ביותר של ישוע לא הצליחו ליישב בין סיום משימתו על-פני האדמה לבין התייחסויותיו לפעילויות העתידיות הנרחבות של המלכות. כמה מן המאמינים היהודים הללו החלו להרגיש כי הטרגדיה הגדולה ביותר אשר אירעה על הארץ מעודה עומדת להתרחש, אך הם לא הצליחו ליישב בין תחושת האסון הקרב לבין מצב רוחו העליז והאדיש, או לדרשה אשר נשא במהלך הבוקר המאוחר, שבמהלכה התייחס שוב ושוב למה שיקרה בעתיד במלכות השמימית, אשר תתפרש על-פני עידני זמן ארוכים ותתייחס לממלכות רבות ועוקבות אשר בארץ.		178:2.1 (1932.4) Not many of the Master’s hearers were able to take in even a part of his forenoon address. Of all who heard him, the Greeks comprehended most. Even the eleven apostles were bewildered by his allusions to future political kingdoms and to successive generations of kingdom believers. Jesus’ most devoted followers could not reconcile the impending end of his earthly ministry with these references to an extended future of gospel activities. Some of these Jewish believers were beginning to sense that earth’s greatest tragedy was about to take place, but they could not reconcile such an impending disaster with either the Master’s cheerfully indifferent personal attitude or his forenoon discourse, wherein he repeatedly alluded to the future transactions of the heavenly kingdom, extending over vast stretches of time and embracing relations with many and successive temporal kingdoms on earth.
178:2.2 (1932.5) עד צוהרי היום הזה ידעו כל השליחים והתלמידים כי אלעזר נס בבהלה מבית עניא. והם החלו לחוש את הנחישות המאיימת של שליטי היהודים לשים קץ לישוע ולתורתו.		178:2.2 (1932.5) By noon of this day all the apostles and disciples had learned about the hasty flight of Lazarus from Bethany. They began to sense the grim determination of the Jewish rulers to exterminate Jesus and his teachings.
178:2.3 (1932.6) הודות לפעולת סוכניו החשאיים בירושלים, נודעו לדוד זבדיה מלוא הפרטים על אודות התקדמות התוכנית לעצור את ישוע ולהרוג אותו. הוא ידע הכול על אודות חלקו של יהודה במזימה, אך מעולם לא גילה זאת למי מהשליחים או למי התלמידים. מעט לאחר ארוחת הצהריים, הוא לקח את ישוע הצידה והעז לשאול אותו אם ידע – אך הוא לא הגיע אל סיום את שאלתו, שכן המאסטר הרים את ידו, עצר אותו, ואמר: ״כן, דוד, יודע אני את הכול על כך, ויודע אני כי אתה יודע, אך וודא כי לא תספר על כך דבר לאיש. ואל תטיל ספק בכך שבסופו של דבר יתמלא רצון האל.״		178:2.3 (1932.6) David Zebedee, through the work of his secret agents in Jerusalem, was fully advised concerning the progress of the plan to arrest and kill Jesus. He knew all about the part of Judas in this plot, but he never disclosed this knowledge to the other apostles nor to any of the disciples. Shortly after lunch he did lead Jesus aside and, making bold, asked him whether he knew—but he never got further with his question. The Master, holding up his hand, stopped him, saying: “Yes, David, I know all about it, and I know that you know, but see to it that you tell no man. Only doubt not in your own heart that the will of God will prevail in the end.”
178:2.4 (1933.1) השיחה עם דוד נקטעה מפאת הגעתו של שליח מפילדלפיה, אשר הביא מסר מאבנר. לאבנר נודע על המזימה להרוג את ישוע, והוא שאל אם עליו לצאת לירושלים. השליח מיהר לשוב אל פילדלפיה עם המסר הבא עבור אבנר: ״המשך בעבודתך. אם אעזוב אותך בגוף, הרי זה רק כדי שאוכל לשוב ברוח. לא אטוש אותך. אהיה עמך עד הסוף.״		178:2.4 (1933.1) This conversation with David was interrupted by the arrival of a messenger from Philadelphia bringing word that Abner had heard of the plot to kill Jesus and asking if he should depart for Jerusalem. This runner hastened off for Philadelphia with this word for Abner: “Go on with your work. If I depart from you in the flesh, it is only that I may return in the spirit. I will not forsake you. I will be with you to the end.”
178:2.5 (1933.2) בסביבות אותו הזמן הגיע פיליפוס אל המאסטר ושאלוֹ: ״מאסטר, זמן הפסח הולך וקרב. היכן תרצה שנסעד את הסעודה?״ וכאשר שמע ישוע את שאלתו של פיליפוס, ענה: ״לךְ והבא את פטרוס ואת יוחנן, ואני אנחה אתכם באשר לסעודה אשר נסעד יחדיו הערב. ובאשר לפסח, על זה תתנו את הדעת לאחר שקודם נעשה את זאת.״		178:2.5 (1933.2) About this time Philip came to the Master and asked: “Master, seeing that the time of the Passover draws near, where would you have us prepare to eat it?” And when Jesus heard Philip’s question, he answered: “Go and bring Peter and John, and I will give you directions concerning the supper we will eat together this night. As for the Passover, that you will have to consider after we have first done this.”
178:2.6 (1933.3) כאשר שמע יהודה את המאסטר מדבר עם פיליפוס על הנושאים האלה, הוא התקרב על-מנת לשמוע את השיחה מן הצד. אך דוד זבדיה, שעמד בסמוך, ניגש אל יהודה והחל לשוחח איתו בזמן שפיליפוס, פטרוס ויוחנן הלכו הצידה לשוחח עם המאסטר.		178:2.6 (1933.3) When Judas heard the Master speaking with Philip about these matters, he drew closer that he might overhear their conversation. But David Zebedee, who was standing near, stepped up and engaged Judas in conversation while Philip, Peter, and John went to one side to talk with the Master.
178:2.7 (1933.4) אמר ישוע לשלושה: ״לכו מיד אל תוך ירושלים, וכאשר תיכנסו בשער תִראו אדם הנושא עמו כד מים. הוא ידבר אליכם, ואז אתם תלכו אחריו. כאשר הוא יוביל אתכם אל בית מסוים, היכנסו אחריו ושאלו את בעל הבית הטוב: ׳היכן הוא חדר האורחים אשר בו יסעד המאסטר עם שליחיו?׳ ולאחר שתשאלו, בעל הבית יראה לכם את החדר העליון אשר מוכן ומזומן עבורנו.״		178:2.7 (1933.4) Said Jesus to the three: “Go immediately into Jerusalem, and as you enter the gate, you will meet a man bearing a water pitcher. He will speak to you, and then shall you follow him. When he leads you to a certain house, go in after him and ask of the good man of that house, ‘Where is the guest chamber wherein the Master is to eat supper with his apostles?’ And when you have thus inquired, this householder will show you a large upper room all furnished and ready for us.”
178:2.8 (1933.5) וכאשר הגיעו השליחים אל העיר, הם פגשו ליד השער את האדם עם כד המים, הלכו אחריו אל ביתו של יוחנן מרקוס, שם פגש אותם אבי הנער והראה להם את החדר העליון אשר היה מוכן לשם סעודת הערב.		178:2.8 (1933.5) When the apostles reached the city, they met the man with the water pitcher near the gate and followed on after him to the home of John Mark, where the lad’s father met them and showed them the upper room in readiness for the evening meal.
178:2.9 (1933.6) וכל זאת אירע כתוצאה של הבנה מוקדמת בין המאסטר לבין יוחנן מרקוס, אשר עליה הם סיכמו בשעות אחר הצהריים של היום הקודם בעת ששהו לבדם בגבעות. ישוע ביקש להיות בטוח שהסעודה האחרונה הזו עם שליחיו תהיה בלתי-מופרעת, ובהאמינו כי אם יהודה יידע עליה מבעוד מועד הוא עלול לסכם עם אויביו על מעצרו, ערך בחשאי את הסיכום הזה עם יוחנן מרקוס. וכך, ליהודה לא נודע על מקום המפגש שלהם עד לשעה מאוחרת יותר, כאשר הגיע לשם בלוויית ישוע ויתר השליחים.		178:2.9 (1933.6) And all of this came to pass as the result of an understanding arrived at between the Master and John Mark during the afternoon of the preceding day when they were alone in the hills. Jesus wanted to be sure he would have this one last meal undisturbed with his apostles, and believing if Judas knew beforehand of their place of meeting he might arrange with his enemies to take him, he made this secret arrangement with John Mark. In this way Judas did not learn of their place of meeting until later on when he arrived there in company with Jesus and the other apostles.
178:2.10 (1933.7) לדוד זבדיה היו עניינים עסקיים רבים לסכם עם יהודה, וכך הוא מנע ממנו בקלות מלעקוב אחר פטרוס, יוחנן ופיליפוס, כפי שחפץ מאוד לעשות. כאשר נתן יהודה לדוד סכום מסוים לטובת צידה, אמר לו דוד: ״יהודה, לא יהיה זה רעיון טוב, לאור הנסיבות, אם תיתן לי מעט כסף למפרע עבור הדברים שאצטרך בפועל?״ ולאחר שיהודה חשב לרגע, הוא ענה: ״כן, דוד, אני חושב שזה יהיה נבון. למעשה, לאור הנסיבות המאיימות בירושלים, אני סבור שמוטב כי אעביר את כל הכסף אליך. הם זוממים כנגד המאסטר, ולמקרה שמשהו יקרה לי, ראוי שאתה לא תינזק.״		178:2.10 (1933.7) David Zebedee had much business to transact with Judas so that he was easily prevented from following Peter, John, and Philip, as he so much desired to do. When Judas gave David a certain sum of money for provisions, David said to him: “Judas, might it not be well, under the circumstances, to provide me with a little money in advance of my actual needs?” And after Judas had reflected for a moment, he answered: “Yes, David, I think it would be wise. In fact, in view of the disturbed conditions in Jerusalem, I think it would be best for me to turn over all the money to you. They plot against the Master, and in case anything should happen to me, you would not be hampered.”
178:2.11 (1934.1) וכך קיבל דוד את כל קופת השליחים, וכן את הקבלות על כל ההפקדות. לשליחים נודע על כך רק למחרת בערב.		178:2.11 (1934.1) And so David received all the apostolic cash funds and receipts for all money on deposit. Not until the evening of the next day did the apostles learn of this transaction.
178:2.12 (1934.2) בסביבות השעה ארבע-וחצי אחרי הצהריים שבוּ שלושת השליחים ומסרו לישוע כי הכול מוכן לסעודה. המאסטר התכונן מיד להוביל את שנים-עשר שליחיו לאורך הדרך אל בית עניא ואל תוך ירושלים. וזו הייתה הפעם האחרונה שבה הוא צעד יחד עם כל השנים-עשר.		178:2.12 (1934.2) It was about half past four o’clock when the three apostles returned and informed Jesus that everything was in readiness for the supper. The Master immediately prepared to lead his twelve apostles over the trail to the Bethany road and on into Jerusalem. And this was the last journey he ever made with all twelve of them.
3. בדרך לארוחת הערב ^top		3. On the Way to the Supper ^top
178:3.1 (1934.3) ושוב, כדי להימנע מן ההמונים אשר עברו דרך עמק קידרון הלוך ושוב בין המחנה בגת שמנים לירושלים, צעדו ישוע והשנים-עשר אל הצלע המערבית של הר הזיתים על-מנת לפגוש בדרך מבית עניא אשר מובילה מטה אל העיר. כאשר התקרבו אל המקום שבו השתהה ישוע בערבו של היום הקודם ונשא דרשה על חורבן ירושלים, הם עצרו שלא במודע, והתבוננו בדממה מטה אל עבר העיר. ומכיוון שהקדימו מעט, ומכיוון שישוע ביקש להימנע מלעבור דרך העיר לפני שקיעת החמה, הוא אמר לעמיתיו:		178:3.1 (1934.3) Seeking again to avoid the crowds passing through the Kidron valley back and forth between Gethsemane Park and Jerusalem, Jesus and the twelve walked over the western brow of Mount Olivet to meet the road leading from Bethany down to the city. As they drew near the place where Jesus had tarried the previous evening to discourse on the destruction of Jerusalem, they unconsciously paused while they stood and looked down in silence upon the city. As they were a little early, and since Jesus did not wish to pass through the city until after sunset, he said to his associates:
178:3.2 (1934.4) ״שבו ונוחו ואספר לכם את אשר חייב לקרות בקרוב. כל השנים האלה חייתי ביניכם כאח, לימדתי אתכם את האמת על מלכות השמים, וגיליתי לכם הרבה מסודותיהּ. ואבי אכן ביצע פעולות מרהיבות רבות כחלק ממשימתי על-פני האדמה. אתם הייתם עדים לכל אלה ונטלתם חלק בחוויה של פעולה במשותף עם האל. ואתם יכולים להעיד כי זה זמן-מה שאני מזהיר אתכם כי עלי לשוב בקרוב אל המלאכה אשר הטיל עלי האב לעשותהּ; סיפרתי לכם בפשטות כי עלי לעזוב את העולם הזה בכדי להמשיך בעבודת המלכות. על-כן ייחדתי אתכם בגבעות של כפר נחום. וכעת, עליכם להתכונן לחלוק עם אחרים את החוויה אשר חוויתם עמי. ממש כפי שהאב שלח אותי אל העולם הזה, כך עתיד אני לשלוח אתכם לייצג אותי ולסיים המלאכה אשר התחלתי.		178:3.2 (1934.4) “Sit down and rest yourselves while I talk with you about what must shortly come to pass. All these years have I lived with you as brethren, and I have taught you the truth concerning the kingdom of heaven and have revealed to you the mysteries thereof. And my Father has indeed done many wonderful works in connection with my mission on earth. You have been witnesses of all this and partakers in the experience of being laborers together with God. And you will bear me witness that I have for some time warned you that I must presently return to the work the Father has given me to do; I have plainly told you that I must leave you in the world to carry on the work of the kingdom. It was for this purpose that I set you apart, in the hills of Capernaum. The experience you have had with me, you must now make ready to share with others. As the Father sent me into this world, so am I about to send you forth to represent me and finish the work I have begun.
178:3.3 (1934.5) ״עתה אתם מתבוננים מטה בצער אל העיר, כי שמעתם את דברַי המנבאים את קץ ירושלים. הזהרתי אתכם מראש לבל-תמותון גם אתם בשעה שתחרב, ובכך תתעכב ההטפה לבשורת המלכות. בדומה לכך, הנני מזהיר אתכם לבל תְחָשפו שלא לצורך לסכנה בשעה שיבואו לקחת את בן האדם. אני מוכרח ללכת, אך עליכם להישאר ולהעיד על הבשורה בשעה שאלך, ממש כפי שהזהרתי את אלעזר לנוס מפני זעם האדם בכדי שיוכל לספר על תפארת האל. אם זהו רצון אבי שאעזוב, אזי לא תוכלו לעשות דבר בכדי לסכל את התוכנית האלוהית. תהיינה נשמותיכם אמיצות בהגנה על המלכות בכוח הרוח, אך אל תנסו להגן בטיפשות על בן האדם. אינני נזקק לעזרה מאדם כלשהו; ממש כעת עומדים הכן צבאות השמים בסמוך; אך הנני נחוש לעשות את רצון אבי שבשמים, ולפיכך עלינו להסכין למה שעתיד להתרגש עלינו בקרוב.		178:3.3 (1934.5) “You look down on yonder city in sorrow, for you have heard my words telling of the end of Jerusalem. I have forewarned you lest you should perish in her destruction and so delay the proclamation of the gospel of the kingdom. Likewise do I warn you to take heed lest you needlessly expose yourselves to peril when they come to take the Son of Man. I must go, but you are to remain to witness to this gospel when I have gone, even as I directed that Lazarus flee from the wrath of man that he might live to make known the glory of God. If it is the Father’s will that I depart, nothing you may do can frustrate the divine plan. Take heed to yourselves lest they kill you also. Let your souls be valiant in defense of the gospel by spirit power but be not misled into any foolish attempt to defend the Son of Man. I need no defense by the hand of man; the armies of heaven are even now near at hand; but I am determined to do the will of my Father in heaven, and therefore must we submit to that which is so soon to come upon us.
178:3.4 (1934.6) ״וכאשר תחזו בחורבן העיר, אל תשכחו כי כבר באתם בשערי חיי הנצח של שירות העד במלכות השמים המתקדמת לנצח, ואפילו בשערי שמֵי השמים. ראוי לכם לדעת כי משכנות רבים ביקומו של אבי וביקומי שלי, וכי לילדי האור ממתינות להתגלוֹת ערים אשר בנה האל ועולמות אשר בהם החיים מתנהלים כסדרם בצדיקות ובשמחת האמת. הבאתי את מלכות השמים אליכם כאן על הארץ, אך הנני מכריז באוזניכם כי כל אלה אשר יבואו בה באמונה, ואשר יישארו בה בדרכֵי שירות חי של אמת, ודאי יעפילו אל העולמות של מעלה ויישבו לצדי במלכות הרוח של אבינו. אך ראשית, עליכם לשנס מותניים ולהשלים את המלאכה אשר התחלתם בה עמי. ובראשונה עליכם להתנסות בקשיים רבים ולחוות צער רב – והמבחנים הללו עומדים לפתחנו ממש כעת – ולאחר שתסיימו את עבודתכם בארץ, תבואו אלי בשמחה, ממש כפי שאני עצמי סיימתי את מלאכת אבי על הארץ והנני עתיד לשוב אל חיקו.״		178:3.4 (1934.6) “When you see this city destroyed, forget not that you have entered already upon the eternal life of endless service in the ever-advancing kingdom of heaven, even of the heaven of heavens. You should know that in my Father’s universe and in mine are many abodes, and that there awaits the children of light the revelation of cities whose builder is God and worlds whose habit of life is righteousness and joy in the truth. I have brought the kingdom of heaven to you here on earth, but I declare that all of you who by faith enter therein and remain therein by the living service of truth, shall surely ascend to the worlds on high and sit with me in the spirit kingdom of our Father. But first must you gird yourselves and complete the work which you have begun with me. You must first pass through much tribulation and endure many sorrows—and these trials are even now upon us—and when you have finished your work on earth, you shall come to my joy, even as I have finished my Father’s work on earth and am about to return to his embrace.”
178:3.5 (1935.1) ולאחר שהמאסטר סיים לשאת את דבריו, הוא קם והם כולם הלכו בעקבותיו במורד הר הזיתים ואל תוך העיר. למעט שלושה מן השליחים, איש לא ידע לאן מועדות פניהם בשעה שצעדו בסמטאות הצרות והחשיכה החלה לרדת. הם פגשו בהמונים, אך איש לא זיהה אותם, או ידע כי בן האל צועד בתוכם בדרכו אל המפגש בן התמותה האחרון עם שגרירי המלכות הנבחרים שלו. ואיש מן השליחים אף לא ידע כי אחד מהם כבר חבר לקנוניה לבגוד במאסטר ולמסור אותו לידי אויביו.		178:3.5 (1935.1) When the Master had spoken, he arose, and they all followed him down Olivet and into the city. None of the apostles, save three, knew where they were going as they made their way along the narrow streets in the approaching darkness. The crowds jostled them, but no one recognized them nor knew that the Son of God was passing by on his way to the last mortal rendezvous with his chosen ambassadors of the kingdom. And neither did the apostles know that one of their own number had already entered into a conspiracy to betray the Master into the hands of his enemies.
178:3.6 (1935.2) יוחנן מרקוס עקב אחריהם לאורך כל הדרך אל העיר, ולאחר שהם באו בשעריה, הוא מיהר דרך רחוב אחר על-מנת שיוכל להמתין להם בבית אביו בעת הגעתם.		178:3.6 (1935.2) John Mark had followed them all the way into the city, and after they had entered the gate, he hurried on by another street so that he was waiting to welcome them to his father’s home when they arrived.