מסמך 190		Paper 190
הופעותיו המורונטיות של ישוע		Morontia Appearances of Jesus
190:0.1 (2029.1) ישוע, אשר קם לתחייה, מתכונן כעת לבלות במשך זמן קצר באורנטיה על-מנת לחוות את הקריירה המורונטית של בן-אנוש מן העולמות. אף-על-פי שהוא יבלה את הזמן הזה בעולם שבו התגשם בגוף בן-תמותה, חוויה זו תהא מקבילה בכל המובנים לזו של בני התמותה של שטניה, אשר חולפים דרך החיים המורונטיים המתקדמים של שבעת העולמות העליונים של ירושֵם.		190:0.1 (2029.1) THE resurrected Jesus now prepares to spend a short period on Urantia for the purpose of experiencing the ascending morontia career of a mortal of the realms. Although this time of the morontia life is to be spent on the world of his mortal incarnation, it will, however, be in all respects the counterpart of the experience of Satania mortals who pass through the progressive morontia life of the seven mansion worlds of Jerusem.
190:0.2 (2029.2) כלל העוצמה הטבועה בישוע – מתת החיים – אשר אִפשרה לו לקום לתחייה מן המתים, היא-היא מתת חיי הנצח אשר אותה הוא יעניק למאמיני המלכות, ואשר אפילו כעת היא מבטיחה את תחייתם ואת שחרורם מכבלי המוות הטבעי.		190:0.2 (2029.2) All this power which is inherent in Jesus—the endowment of life—and which enabled him to rise from the dead, is the very gift of eternal life which he bestows upon kingdom believers, and which even now makes certain their resurrection from the bonds of natural death.
190:0.3 (2029.3) בני התמותה של העולמות ישכימו בבוקר תחייתם עם אותו סוג של גוף מעבר מורונטי אשר עמו קם ישוע מן הקבר בבוקר של יום ראשון הזה. בגוף מן הסוג זה לא זורם דם, והוויות מן הסוג הזה אינן ניזונות ממזון חומרי רגיל; ואולם יחד עם זאת, הצורות המורונטיות האלה הינן אמיתיות. כאשר המאמינים השונים ראו את ישוע לאחר תחייתו, הם אכן ראו אותו; הם לא נפלו קורבן לאשליה העצמית של חזיונות או הזיות.		190:0.3 (2029.3) The mortals of the realms will arise in the morning of the resurrection with the same type of transition or morontia body that Jesus had when he arose from the tomb on this Sunday morning. These bodies do not have circulating blood, and such beings do not partake of ordinary material food; nevertheless, these morontia forms are real. When the various believers saw Jesus after his resurrection, they really saw him; they were not the self-deceived victims of visions or hallucinations.
190:0.4 (2029.4) אמונה אמיתית בתחייתו של ישוע היוותה את גרעין האמונה של כל הזרמים של תורת הבשורה המוקדמת. כל מורי הבשורה בירושלים, באלכסנדריה, באנטיוכיה ובפילדלפיה היו מאוחדים באמונה הבסיסית הזו בתחיית המאסטר.		190:0.4 (2029.4) Abiding faith in the resurrection of Jesus was the cardinal feature of the faith of all branches of the early gospel teaching. In Jerusalem, Alexandria, Antioch, and Philadelphia all the gospel teachers united in this implicit faith in the Master’s resurrection.
190:0.5 (2029.5) כאשר מתבוננים בתפקיד המשמעותי אשר נטלה מרים המגדלית בהכרזה על תחייתו של המאסטר, ראוי לזכור כי מרים הייתה הדוברת הראשית של סגל הנשים, כפי שפטרוס שימש עבור הגברים. מרים לא עמדה בראש הנשים הפועלות, אך היא שימשה כמורה הראשית וכדוברת שלהן. מרים הפכה לאישה שקולה מאוד, ולפיכך התעוזה שבה דיברה אל הגבר אשר אותו חשבה לגנן הגן של יוסף, מעידה על האימה שאחזה בה כאשר מצאה את הקבר ריק. היו אלה הצער והאהבה העמוקים אשר היא חשה, וכן שלמוּת מסירותה, אשר גרמו לה לשכוח, אך לרגע, את האיסור אשר חל על אישה יהודייה לפנות אל גבר זר.		190:0.5 (2029.5) In viewing the prominent part which Mary Magdalene took in proclaiming the Master’s resurrection, it should be recorded that Mary was the chief spokesman for the women’s corps, as was Peter for the apostles. Mary was not chief of the women workers, but she was their chief teacher and public spokesman. Mary had become a woman of great circumspection, so that her boldness in speaking to a man whom she considered to be the caretaker of Joseph’s garden only indicates how horrified she was to find the tomb empty. It was the depth and agony of her love, the fullness of her devotion, that caused her to forget, for a moment, the conventional restraints of a Jewish woman’s approach to a strange man.
1. מבשרי התחייה ^top		1. Heralds of the Resurrection ^top
190:1.1 (2029.6) השליחים לא רצו שישוע יעזוב אותם; לפיכך, הם נטו להתעלם מכל אמירותיו על כך שהוא ימות, וכך גם מהבטחתו לקום שוב מן המתים. הם לא ציפו לתחייה כאשר זו התרחשה, והם סרבו להאמין בה עד אשר הם פשוט היו מוכרחים להאמין נוכח הראיות ללא-רבב וההוכחה המוחלטת של התנסותם שלהם.		190:1.1 (2029.6) The apostles did not want Jesus to leave them; therefore had they slighted all his statements about dying, along with his promises to rise again. They were not expecting the resurrection as it came, and they refused to believe until they were confronted with the compulsion of unimpeachable evidence and the absolute proof of their own experiences.
190:1.2 (2030.1) לאחר שהשליחים סרבו להאמין לדיווח של חמש הנשים אשר טענו שראו את ישוע ושוחחו עמו, חזרה מרים המגדלית אל הקבר, ואילו האחרות הלכו אל ביתו של יוסף, שם הן תיארו את חוויותיהן לבתו של יוסף ולשאר הנשים. הנשים האמינו לדיווח שלהן. מעט לאחר השעה שש בבוקר, הלכו בתו של יוסף הרמתי וארבע הנשים האחרות אשר ראו את ישוע אל ביתו של ניקודמוס וסיפרו על המאורעות ליוסף, לניקודמוס, לדוד זבדיה ולשאר הגברים שהיו שם. ניקודמוס והאחרים הטילו ספק באמיתות הסיפור, הם הטילו ספק בכך שישוע קם לתחייה; הם שיערו שהיהודים לקחו את הגופה. יוסף ודוד נטו להאמין לדיווח, ולכן מיהרו לבדוק את הקבר ומצאו כי הכול אכן תאם את הדיווח של הנשים. הם היו האחרונים לראות את הקבר במצבו הזה, זאת משום שהכוהן הגדול שלח את מפקד משמר המקדש אל הקבר בשעה שבע וחצי ופקד עליו לקחת את התכריכים. המפקד עטף אותם בסדין פשתן והשליך אותם ממצוק סמוך.		190:1.2 (2030.1) When the apostles refused to believe the report of the five women who represented that they had seen Jesus and talked with him, Mary Magdalene returned to the tomb, and the others went back to Joseph’s house, where they related their experiences to his daughter and the other women. And the women believed their report. Shortly after six o’clock the daughter of Joseph of Arimathea and the four women who had seen Jesus went over to the home of Nicodemus, where they related all these happenings to Joseph, Nicodemus, David Zebedee, and the other men there assembled. Nicodemus and the others doubted their story, doubted that Jesus had risen from the dead; they conjectured that the Jews had removed the body. Joseph and David were disposed to believe the report, so much so that they hurried out to inspect the tomb, and they found everything just as the women had described. And they were the last to so view the sepulchre, for the high priest sent the captain of the temple guards to the tomb at half past seven o’clock to remove the grave cloths. The captain wrapped them all up in the linen sheet and threw them over a near-by cliff.
190:1.3 (2030.2) מן הקבר הלכו דוד ויוסף ישירות אל ביתו של אליהו מרקוס, שם הם נפגשו עם עשרת השליחים באולם העליון. אך ורק יוחנן זבדיה נטה להאמין כי ישוע קם לתחייה, וגם הוא היה רחוק מלהאמין בדבר בלב שלם. פטרוס האמין בתחילה, אך בהמשך נמלא ספקות גדולים כאשר לא הצליח למצוא את המאסטר. כולם נטו להאמין שהיהודים לקחו את הגופה. דוד לא התווכח עמם, אך אמר כאשר יצא: ״אתם השליחים, ואתם צריכים להבין את הדברים האלה. לא אתווכח אתכם, אבל עם זאת, אלך כעת אל ביתו של ניקודמוס, שם קבעתי להיפגש עם שליחיי בבוקר הזה, ולאחר שהם יגיעו, אשלח אותם אל משימתם האחרונה, לבשר את תחייתו של המאסטר מן המתים. אני שמעתי את המאסטר אומר שלאחר שימות, יקום ביום השלישי, ואני מאמין לו.״ ולאחר דבריו אלו אל שגרירי המלכות המדוכאים והמיואשים, יצא דוד, אשר מינה את עצמו למנהל התקשורת והמודיעין, ועזב את השליחים. בדרכו החוצה מן האולם העליון הוא הניח בחיקו של מתי לוי את שק הכסף של יהודה, אשר הכיל את כל כספי קבוצת השליחים.		190:1.3 (2030.2) From the tomb David and Joseph went immediately to the home of Elijah Mark, where they held a conference with the ten apostles in the upper chamber. Only John Zebedee was disposed to believe, even faintly, that Jesus had risen from the dead. Peter had believed at first but, when he failed to find the Master, fell into grave doubting. They were all disposed to believe that the Jews had removed the body. David would not argue with them, but when he left, he said: “You are the apostles, and you ought to understand these things. I will not contend with you; nevertheless, I now go back to the home of Nicodemus, where I have appointed with the messengers to assemble this morning, and when they have gathered together, I will send them forth on their last mission, as heralds of the Master’s resurrection. I heard the Master say that, after he should die, he would rise on the third day, and I believe him.” And thus speaking to the dejected and forlorn ambassadors of the kingdom, this self-appointed chief of communication and intelligence took leave of the apostles. On his way from the upper chamber he dropped the bag of Judas, containing all the apostolic funds, in the lap of Matthew Levi.
190:1.4 (2030.3) היה זה בקרבת השעה תשע-ושלושים שאחרוני עשרים-ושישה השליחים של דוד הגיעו אל ביתו של ניקודמוס. מיד דוד קיבץ אותם בחצר הרחבה ופנה אליהם כך:		190:1.4 (2030.3) It was about half past nine o’clock when the last of David’s twenty-six messengers arrived at the home of Nicodemus. David promptly assembled them in the spacious courtyard and addressed them:
190:1.5 (2030.4) ״אישיי ואחיי, כל הזמן הזה שירתם אותי בהתאם לשבועת האמונים אשר נשבעתם לי ואשר נשבעתם זה לזה, ואני קורא לכם להעיד כי מעולם לא שלחתי אתכם עם מידע כוזב בידיכם. אני עומד לשלוח אתכם אל משימתכם האחרונה כשליחיה המתנדבים של המלכות, ובזה הנני משחרר אתכם משבועתכם ומפזר את סגל השליחים. אישיי, הנני מכריז בפניכם כי סיימנו את עבודתנו. המאסטר לא נזקק עוד לשליחים בני-תמותה; הוא קם לתחייה מן המתים. הוא אמר לנו לפני שנעצר כי הוא ימות ויקום לתחייה ביום השלישי. אני ראיתי את הקבר – הוא ריק. שוחחתי עם מרים המגדלית ועם ארבע הנשים האחרות אשר דיברו עם ישוע. הנני מפזר אתכם כעת, נפרד מכם לשלום, והמסר אשר אותו הנני מפקיד בידיכם עבור המאמינים הוא: ישוע קם לתחייה מן המתים; הקבר ריק.״		190:1.5 (2030.4) “Men and brethren, all this time you have served me in accordance with your oath to me and to one another, and I call you to witness that I have never yet sent out false information at your hands. I am about to send you on your last mission as volunteer messengers of the kingdom, and in so doing I release you from your oaths and thereby disband the messenger corps. Men, I declare to you that we have finished our work. No more does the Master have need of mortal messengers; he has risen from the dead. He told us before they arrested him that he would die and rise again on the third day. I have seen the tomb—it is empty. I have talked with Mary Magdalene and four other women, who have talked with Jesus. I now disband you, bid you farewell, and send you on your respective assignments, and the message which you shall bear to the believers is: ‘Jesus has risen from the dead; the tomb is empty.’”
190:1.6 (2030.5) מרבית הנוכחים ניסו להניא את דוד מלעשות זאת. ואולם, הם לא הצליחו להשפיע עליו. אז הם ביקשו לשכנע את השליחים, ואולם אלה לא הקשיבו למילות הספקות. וכך, מעט לפני השעה עשר בבוקר של יום ראשון הזה, יצאו עשרים-ושישה השליחים לדרך, להיות הראשונים לבשר את עובדת האמת הכבירה של תחיית ישוע. והם יצאו למשימה הזו כפי שעשו פעמים רבות קודם לכן, מתוך השבועה אשר נשבעו לדוד ואשר נשבעו זה לזה. הגברים הללו בטחו בדוד עד מאוד. והם יצאו למשימתם אפילו מבלי שהשתהו לשוחח עם אלה אשר ראו את ישוע; הם האמינו לדבריו של דוד כפשוטם. מרביתם האמינו למה שדוד אמר להם, ואפילו אלה אשר הטילו ספק-מה נשאו את המסר באותה ודאות ובאותה מהירות.		190:1.6 (2030.5) The majority of those present endeavored to persuade David not to do this. But they could not influence him. They then sought to dissuade the messengers, but they would not heed the words of doubt. And so, shortly before ten o’clock this Sunday morning, these twenty-six runners went forth as the first heralds of the mighty truth-fact of the resurrected Jesus. And they started out on this mission as they had on so many others, in fulfillment of their oath to David Zebedee and to one another. These men had great confidence in David. They departed on this assignment without even tarrying to talk with those who had seen Jesus; they took David at his word. The majority of them believed what David had told them, and even those who somewhat doubted, carried the message just as certainly and just as swiftly.
190:1.7 (2031.1) השליחים, הסגל הרוחני של המלכות, מקובצים היום באולם העליון, מלאים בחששות ובספקות, בעוד שההדיוטות הללו, המייצגים את הניסיון הראשון ליצור חברה המבוססת על אחוות האדם של בשוֹרת המאסטר, יוצאים בפקודת מנהיגם היעיל וחסר-הפחד לבשר על תחייתו של גואל עולם ויקום. והם מעניקים את השירות החשוב הזה עוד לפני שנציגיו הנבחרים מוכנים להאמין לדבריו, או לקבל את הראיות אשר הציגו עדי הראייה.		190:1.7 (2031.1) The apostles, the spiritual corps of the kingdom, are this day assembled in the upper chamber, where they manifest fear and express doubts, while these laymen, representing the first attempt at the socialization of the Master’s gospel of the brotherhood of man, under the orders of their fearless and efficient leader, go forth to proclaim the risen Savior of a world and a universe. And they engage in this eventful service ere his chosen representatives are willing to believe his word or to accept the evidence of eyewitnesses.
190:1.8 (2031.2) העשרים-ושישה הללו יצאו אל ביתו של אלעזר בבית עניא, ומשם אל כל מרכזי המאמינים, מבאר-שבע שבדרום ועד לדמשק וצידון שבצפון; ומפילדלפיה שבמזרח ועד לאלכסנדריה במערב.		190:1.8 (2031.2) These twenty-six were dispatched to the home of Lazarus in Bethany and to all of the believer centers, from Beersheba in the south to Damascus and Sidon in the north; and from Philadelphia in the east to Alexandria in the west.
190:1.9 (2031.3) לאחר שדוד נפרד מאחיו, הוא הלך אל ביתו של יוסף לקחת את אמו, ומשם הם יצאו אל בית עניא והצטרפו אל משפחתו הממתינה של ישוע. דוד נשאר שם עם מרתה ועם מרים עד לאחר שהם מכרו את רכושן, והתלווה אליהן במסען להצטרף אל אחִיהן אלעזר בפילדלפיה.		190:1.9 (2031.3) When David had taken leave of his brethren, he went over to the home of Joseph for his mother, and they then went out to Bethany to join the waiting family of Jesus. David abode there in Bethany with Martha and Mary until after they had disposed of their earthly possessions, and he accompanied them on their journey to join their brother, Lazarus, at Philadelphia.
190:1.10 (2031.4) בערך שבוע לאחר מכן, לקח יוחנן זבדיה את מרים אם ישוע אל ביתה בבית צידה. אחיו הבכור של ישוע, יעקב, נותר עם משפחתו בירושלים. רות נותרה בבית עניא עם אחיותיו של אלעזר. יתר בני משפחתו של ישוע חזרו לגליל. דוד זבדיה יצא בראשית חודש יוני מבית עניא לכיוון פילדלפיה יחד עם מרתה ומרים, יום לאחר שנישא לרות, אחותו הצעירה ביותר של ישוע.		190:1.10 (2031.4) In about one week from this time John Zebedee took Mary the mother of Jesus to his home in Bethsaida. James, Jesus’ eldest brother, remained with his family in Jerusalem. Ruth remained at Bethany with Lazarus’s sisters. The rest of Jesus’ family returned to Galilee. David Zebedee left Bethany with Martha and Mary, for Philadelphia, early in June, the day after his marriage to Ruth, Jesus’ youngest sister.
2. הופעתו של ישוע בבית עניא ^top		2. Jesus’ Appearance at Bethany ^top
190:2.1 (2031.5) למן הרגע שבו ישוע קם לתחייה בצורתו המורונטית ועד להרקעתו הרוחנית מעלה, ישוע הופיע תשע-עשרה פעמים בדמות נראית-לעין בפני מאמיניו אשר בארץ. הוא לא הופיע בפני אויביו, ואף לא בפני מי שלא יכול היה להפיק תועלת רוחנית מהופעתו בדמות נראית-לעין. הופעתו הראשונה הייתה בפני חמש הנשים בסמוך לקבר; הופעתו השנייה, בפני מרים המגדלית, אף היא בסמוך לקבר.		190:2.1 (2031.5) From the time of the morontia resurrection until the hour of his spirit ascension on high, Jesus made nineteen separate appearances in visible form to his believers on earth. He did not appear to his enemies nor to those who could not make spiritual use of his manifestation in visible form. His first appearance was to the five women at the tomb; his second, to Mary Magdalene, also at the tomb.
190:2.2 (2031.6) הופעתו השלישית התרחשה בבית עניא, בערך בצהרי יום ראשון הזה. מעט לאחר צוהרי היום, עמד יעקב, אחיו המבוגר ביותר של ישוע, בגן של אלעזר לפני הקבר הריק של אחיהן של מרתה ומרים אשר קם לתחייה, והגה בחדשות אשר הביאו שליחיו של דוד רק שעה אחת קודם לכן. יעקב תמיד נטה להאמין במשימה של אחיו הבכור עלי אדמות, אך זה מכבר הוא איבד את הקשר עם עבודתו של ישוע והתמלא ספקות גדולים בנוגע להכרזות אשר הכריזו השליחים מאוחר יותר בדבר היותו המשיח. המשפחה כולה נבהלה והייתה מבולבלת עד מאוד מן החדשות שהביאו השליחים. ובעת שיעקב עמד מול הקבר הריק של אלעזר, הגיעה למקום מרים המגדלית והחלה לספר למשפחה בהתרגשות על אודות חוויותיה בשעות הבוקר המוקדמות בקבר של יוסף. עוד בטרם סיימה לומר את דבריה, הגיעו דוד זבדיה ואמו. רות, כמובן, האמינה לדיווח, וכך גם יהודה, לאחר ששוחח עם דוד ועם שלומית.		190:2.2 (2031.6) The third appearance occurred about noon of this Sunday at Bethany. Shortly after noontide, Jesus’ oldest brother, James, was standing in the garden of Lazarus before the empty tomb of the resurrected brother of Martha and Mary, turning over in his mind the news brought to them about one hour previously by the messenger of David. James had always inclined to believe in his eldest brother’s mission on earth, but he had long since lost contact with Jesus’ work and had drifted into grave doubting regarding the later claims of the apostles that Jesus was the Messiah. The whole family was startled and well-nigh confounded by the news brought by the messenger. Even as James stood before Lazarus’s empty tomb, Mary Magdalene arrived on the scene and was excitedly relating to the family her experiences of the early morning hours at the tomb of Joseph. Before she had finished, David Zebedee and his mother arrived. Ruth, of course, believed the report, and so did Jude after he had talked with David and Salome.
190:2.3 (2032.1) בינתיים, בעודם מחפשים אחר יעקב ועוד לפני שמצאו אותו, בעודו עומד שם בגן בסמוך לקבר הריק, הוא הפך מודע לנוכחות קרובה, כאילו מישהו נגע בו בכתף; וכאשר הוא נפנה להסתכל, הוא ראה צורה מוזרה הולכת ומופיעה בהדרגה לצדו. הוא נדהם מכדי לדבר והיה מפוחד מדי מכדי לברוח. ואז דיברה אליו הצורה המוזרה ואמרה: ״יעקב, באתי לקרוא לך לשרת את המלכות. שלב ידיים עם אחֵיך ובוא אחרי.״ כאשר שמע יעקב את שמו, הוא ידע שמדובר באחיו הבכור, ישוע, אשר פנה אליו. הם כולם התקשו פחות או יותר להכיר את הצורה המורונטית של המאסטר, אך רק מעטים התקשו להכיר את קולו, או לזהות את אישיותו המקסימה, לאחר שהוא החל לתקשר עמם.		190:2.3 (2032.1) In the meantime, as they looked for James and before they found him, while he stood there in the garden near the tomb, he became aware of a near-by presence, as if someone had touched him on the shoulder; and when he turned to look, he beheld the gradual appearance of a strange form by his side. He was too much amazed to speak and too frightened to flee. And then the strange form spoke, saying: “James, I come to call you to the service of the kingdom. Join earnest hands with your brethren and follow after me.” When James heard his name spoken, he knew that it was his eldest brother, Jesus, who had addressed him. They all had more or less difficulty in recognizing the morontia form of the Master, but few of them had any trouble recognizing his voice or otherwise identifying his charming personality when he once began to communicate with them.
190:2.4 (2032.2) כאשר יעקב הבין כי ישוע פונה אליו, הוא החל ליפול על ברכיו וקרא, ״אבי ואחי,״ אך ישוע ביקש ממנו לעמוד בשעה שהם דיברו. והם צעדו ברחבי הגן ושוחחו במשך כמעט שלוש דקות; הם שוחחו על חוויות הימים שעברו ועל האירועים הצפויים בעתיד הקרוב. כאשר הם התקרבו אל הבית, אמר ישוע: ״להתראות, יעקב, עד שאברך את כולכם יחד.״		190:2.4 (2032.2) When James perceived that Jesus was addressing him, he started to fall to his knees, exclaiming, “My father and my brother,” but Jesus bade him stand while he spoke with him. And they walked through the garden and talked for almost three minutes; talked over experiences of former days and forecast the events of the near future. As they neared the house, Jesus said, “Farewell, James, until I greet you all together.”
190:2.5 (2032.3) יעקב רץ אל תוך הבית, אפילו בעת שחיפשו אותו בבית פגי, וקרא: ״ממש עכשיו ראיתי את ישוע ושוחחתי איתו, פגשתי אותו. הוא לא מת; הוא קם לתחייה! הוא נעלם אל מול עיניי ואמר 'להתראות, יעקב, עד שאברך את כולכם יחד'.״ מיד עם סיום דבריו, חזר יהודה, ואז יעקב סיפר לטובת יהודה מחדש על אודות המפגש שלו עם ישוע בגן. כעת כולם החלו להאמין בתחייתו של ישוע. כעת הכריז יעקב שהוא איננו מתכוון לחזור לגליל, ודוד קרא: ״לא רק נשים נרגשות ראו אותו; אפילו גברים אמיצים החלו לראות אותו. אני מצפה לראות אותו בעצמי.״		190:2.5 (2032.3) James rushed into the house, even while they looked for him at Bethpage, exclaiming: “I have just seen Jesus and talked with him, visited with him. He is not dead; he has risen! He vanished before me, saying, ‘Farewell until I greet you all together.’” He had scarcely finished speaking when Jude returned, and he retold the experience of meeting Jesus in the garden for the benefit of Jude. And they all began to believe in the resurrection of Jesus. James now announced that he would not return to Galilee, and David exclaimed: “He is seen not only by excited women; even stronghearted men have begun to see him. I expect to see him myself.”
190:2.6 (2032.4) דוד חיכה אך מעט, שכן הופעתו הרביעית של ישוע לעיני אדם אירעה מעט לפני השעה שתיים בביתן של מרתה ומרים, כאשר הוא נגלה לעיני כל בני משפחתו הארצית וחבריהם, כעשרים איש בסך הכול. המאסטר הופיע ליד הדלת האחורית הפתוחה ואמר: ״שלום עליכם. ברכות לכל מי שפעם היו קרובי דמי, ולאחיי ואחיותיי למלכות השמים. כיצד הטלתם ספק? מדוע התמהמהתם כל-כך בטרם בחרתם ללכת בלב שלם אחר אור האמת? בואו, אפוא, הצטרפו אל אחוות רוח האמת במלכות האב.״ ממש כאשר הם החלו להתאושש מן ההלם הראשוני אשר אחז בהם, והם נעו לקראתו כמו על-מנת לחבקו, הוא נעלם מעיניהם.		190:2.6 (2032.4) And David did not long wait, for the fourth appearance of Jesus to mortal recognition occurred shortly before two o’clock in this very home of Martha and Mary, when he appeared visibly before his earthly family and their friends, twenty in all. The Master appeared in the open back door, saying: “Peace be upon you. Greetings to those once near me in the flesh and fellowship for my brothers and sisters in the kingdom of heaven. How could you doubt? Why have you lingered so long before choosing to follow the light of truth with a whole heart? Come, therefore, all of you into the fellowship of the Spirit of Truth in the Father’s kingdom.” As they began to recover from the first shock of their amazement and to move toward him as if to embrace him, he vanished from their sight.
190:2.7 (2032.5) הם ביקשו כולם למהר אל העיר ולספר לשליחים אחוזי הספקות את אשר אירע, אך יעקב עצר בעדם. אך ורק מרים המגדלית הורשתה לשוב אל ביתו של יוסף. יעקב אסר עליהם לפרסם את דבר הביקור המורונטי הזה, בשל דבר-מה אשר אמר לו ישוע בעת שיחתם בגן. ואולם, יעקב מעולם לא גילה לאיש יותר על אודות שאירע בפגישתו עם המאסטר אשר קם לתחייה באותו יום בביתו של אלעזר שבבית עניא.		190:2.7 (2032.5) They all wanted to rush off to the city to tell the doubting apostles about what had happened, but James restrained them. Mary Magdalene, only, was permitted to return to Joseph’s house. James forbade their publishing abroad the fact of this morontia visit because of certain things which Jesus had said to him as they conversed in the garden. But James never revealed more of his visit with the risen Master on this day at the Lazarus home in Bethany.
3. בביתו של יוסף ^top		3. At the Home of Joseph ^top
190:3.1 (2033.1) הופעתו המורונטית החמישית של ישוע לעיני בני-אדם בני-תמותה אירעה בנוכחותן של כעשרים-וחמש נשים מאמינות אשר התקבצו בביתו של יוסף הרמתי, בערך בשעה ארבע-ורבע אחר הצהריים של אותו יום ראשון. מרים המגדלית חזרה אל ביתו של יוסף רק כמה דקות לפני ההופעה הזו. יעקב, אחי ישוע, ביקש ממנה שלא לספר דבר על אודות הופעתו של המאסטר בבית עניא. אך הוא לא ביקש את מרים להימנע מלספר על אודות המאורע לאחיותיה המאמינות. ועל-כן, לאחר שמרים השביעה את כל הנשים לשמור על הסוד, היא החלה לספר להן את אשר אירע זמן קצר ממש לפני כן, בעת ביקורהּ אצל משפחתו של ישוע בבית עניא. וממש באמצע הסיפור המרגש הזה, נפלה עליהן לפתע דממה; הן הבחינו בקרבן בדמותו של ישוע אשר קם לתחייה. הוא בירך אותן ואמר: ״שלום עליכן. באחוות המלכות לא יהיו יהודים ולא גויים, לא עשירים ולא עניים, לא בני חורין ולא עבדים, לא גברים ולא נשים. אתן נקראות לבשֶׂר את החדשות הטובות על אודות חירות האנושות אשר מניבה את בשורת היות האדם בנו של האל במלכות השמים. לכו אל קצוות עולם ובשרו את הבשורה הזו, ותנו תוקף לאמונת המאמינים בה. ובשעה שתעשו כן, אל תשכחו לסעוד את החולים ולחזק את חלשי הלב ומוכי הפחדים. ואני אהיה עמכן תמיד, אף עד קצוות עולם.״ ולאחר שסיים לומר את הדברים האלה, הוא נעלם מעיניהן, והנשים השתטחו אפיים ארצה וסגדו בדממה.		190:3.1 (2033.1) The fifth morontia manifestation of Jesus to the recognition of mortal eyes occurred in the presence of some twenty-five women believers assembled at the home of Joseph of Arimathea, at about fifteen minutes past four o’clock on this same Sunday afternoon. Mary Magdalene had returned to Joseph’s house just a few minutes before this appearance. James, Jesus’ brother, had requested that nothing be said to the apostles concerning the Master’s appearance at Bethany. He had not asked Mary to refrain from reporting the occurrence to her sister believers. Accordingly, after Mary had pledged all the women to secrecy, she proceeded to relate what had so recently happened while she was with Jesus’ family at Bethany. And she was in the very midst of this thrilling recital when a sudden and solemn hush fell over them; they beheld in their very midst the fully visible form of the risen Jesus. He greeted them, saying: “Peace be upon you. In the fellowship of the kingdom there shall be neither Jew nor gentile, rich nor poor, free nor bond, man nor woman. You also are called to publish the good news of the liberty of mankind through the gospel of sonship with God in the kingdom of heaven. Go to all the world proclaiming this gospel and confirming believers in the faith thereof. And while you do this, forget not to minister to the sick and strengthen those who are fainthearted and fear-ridden. And I will be with you always, even to the ends of the earth.” And when he had thus spoken, he vanished from their sight, while the women fell on their faces and worshiped in silence.
190:3.2 (2033.2) מכל חמש ההופעות המורונטיות של ישוע עד לאותו רגע, מרים המגדלית הייתה עדה לארבע.		190:3.2 (2033.2) Of the five morontia appearances of Jesus occurring up to this time, Mary Magdalene had witnessed four.
190:3.3 (2033.3) כתוצאה מכך שהשליחים נשלחו בשעות הבוקר, וכתוצאה מרמיזות בלתי-מוּדעוֹת על אודות הופעתו של ישוע בביתו של יוסף, החלה השמועה להתפשט ובשעות הערב המוקדמות הגיעה לאוזני מנהיגי היהודים השמועה שדווח ברחבי העיר כי ישוע קם לתחייה, וכי רבים טענו שראו אותו במו עיניהם. חברי הסנהדרין נרעשו עד מאוד לשמע השמועות האלה. לאחר התייעצות חפוזה עם חנן, כינס כֵּיפא פגישה של הסנהדרין לשעה שמונה באותו ערב. במהלך הפגישה הזו הוחלט לסלק מבתי הכנסיות כל אדם אשר יזכיר את תחייתו של ישוע. אפילו הוצע שכל מי שיטען שראה אותו ראוי להיות מומת; ההצעה הזו, אפוא, לא הובאה להצבעה משום שהפגישה התפזרה בבלבול שהלכה למעשה, היה קרוב לפאניקה. הם העזו לחשוב שהם סיימו עם ישוע אחת ולתמיד. והם עמדו לגלות שהצרות האמיתיות שלהם עם האיש מנצרת רק החלו.		190:3.3 (2033.3) As a result of sending out the messengers during the midforenoon and from the unconscious leakage of intimations concerning this appearance of Jesus at Joseph’s house, word began to come to the rulers of the Jews during the early evening that it was being reported about the city that Jesus had risen, and that many persons were claiming to have seen him. The Sanhedrists were thoroughly aroused by these rumors. After a hasty consultation with Annas, Caiaphas called a meeting of the Sanhedrin to convene at eight o’clock that evening. It was at this meeting that action was taken to throw out of the synagogues any person who made mention of Jesus’ resurrection. It was even suggested that anyone claiming to have seen him should be put to death; this proposal, however, did not come to a vote since the meeting broke up in confusion bordering on actual panic. They had dared to think they were through with Jesus. They were about to discover that their real trouble with the man of Nazareth had just begun.
4. הופעה לעיני היוונים ^top		4. Appearance to the Greeks ^top
190:4.1 (2033.4) המאסטר ערך את הופעתו המורונטית השישית בסביבות השעה ארבע-וחצי, בביתו של אדם בשם פְלַווְיוּס, ובפני כארבעים מאמינים יוונים אשר נקבצו שם. בעת שהם עסקו בדיווחים על אודות תחייתו של המאסטר, הופיע הוא עצמו ביניהם, אפילו שהדלתות היו נעולות בבטחה, ואמר: ״שלום עליכם. אף כי בן האדם הופיע בארץ בקרב היהודים, הוא בא לסעוד את כל בני האדם. במלכותו של אבי לא יהיו יהודים ולא גויים; אתם כולכם תהיו אחים – בני האלוהים. לכו, אפוא, אל קצוות עולם והטיפו לבשורת הגאולה אשר קיבלתם משגרירי המלכות, ואני אהיה עמכם באחוות בני האמונה והאמת של האב.״ ולאחר שציווה עליהם כך, נפרד מהם ישוע והם לא ראו אותו יותר. הם נשארו בבית כל אותו הערב; הם התייראו ופחדו מדי מכדי לצאת. באותו לילה איש מן היוונים לא עצם עין; הם נשארו ערים כל הלילה ודנו בדברים הללו, מתוך תקווה שהמאסטר יבקר אותם שוב. מקרב קבוצת היוונים הזו נכחו רבים בגת שמנים כאשר החיילים עצרו את ישוע ובשעה שיהודה בגד בו בנשיקה.		190:4.1 (2033.4) About half past four o’clock, at the home of one Flavius, the Master made his sixth morontia appearance to some forty Greek believers there assembled. While they were engaged in discussing the reports of the Master’s resurrection, he manifested himself in their midst, notwithstanding that the doors were securely fastened, and speaking to them, said: “Peace be upon you. While the Son of Man appeared on earth among the Jews, he came to minister to all men. In the kingdom of my Father there shall be neither Jew nor gentile; you will all be brethren—the sons of God. Go you, therefore, to all the world, proclaiming this gospel of salvation as you have received it from the ambassadors of the kingdom, and I will fellowship you in the brotherhood of the Father’s sons of faith and truth.” And when he had thus charged them, he took leave, and they saw him no more. They remained within the house all evening; they were too much overcome with awe and fear to venture forth. Neither did any of these Greeks sleep that night; they stayed awake discussing these things and hoping that the Master might again visit them. Among this group were many of the Greeks who were at Gethsemane when the soldiers arrested Jesus and Judas betrayed him with a kiss.
190:4.2 (2034.1) השמועות על אודות תחייתו של ישוע מן המתים והדיווחים על אודות ההופעות הרבות אשר ערך לעיני חסידיו החלו לפוץ במהירות, וכל העיר הייתה כמרקחה. המאסטר כבר הופיע לעיני בני משפחתו, לעיני הנשים ולעיני היוונים, והוא עתיד היה להופיע בקרב השליחים. הסנהדרין עמדה להתחיל לדון בבעיות החדשות האלה אשר ניצבו לפתע לפתחם של מנהיגי היהודים. ישוע חשב הרבה על שליחיו, ואולם הוא ביקש להניח להם להימצא לבדם למשך כמה שעות נוספות, בכדי שיוכלו להרהר ולשקול את הדברים ביסודיות בטרם יבקר אותם.		190:4.2 (2034.1) Rumors of Jesus’ resurrection and reports concerning the many appearances to his followers are spreading rapidly, and the whole city is being wrought up to a high pitch of excitement. Already the Master has appeared to his family, to the women, and to the Greeks, and presently he manifests himself in the midst of the apostles. The Sanhedrin is soon to begin the consideration of these new problems which have been so suddenly thrust upon the Jewish rulers. Jesus thinks much about his apostles but desires that they be left alone for a few more hours of solemn reflection and thoughtful consideration before he visits them.
5. ההליכה עם שני האחים ^top		5. The Walk with Two Brothers ^top
190:5.1 (2034.2) בְּאֶמַאוֹס, כעשרה קילומטרים ממערב לירושלים, חיו שני אחים, רועי צאן, אשר בילו את שבוע הפסח בירושלים וחזו בקורבנות, בטקסים ובארוחות. קְלֵיאוֹפָּס, האח הבכור, האמין חלקית בישוע; לכל הפחות הוא סולק מבית הכנסת בשל כך. אחיו, יעקב, לא היה מאמין, אף-על-פי שהוא מאוד הסתקרן ממה ששמע על אודות תורת המאסטר ופועלו.		190:5.1 (2034.2) At Emmaus, about seven miles west of Jerusalem, there lived two brothers, shepherds, who had spent the Passover week in Jerusalem attending upon the sacrifices, ceremonials, and feasts. Cleopas, the elder, was a partial believer in Jesus; at least he had been cast out of the synagogue. His brother, Jacob, was not a believer, although he was much intrigued by what he had heard about the Master’s teachings and works.
190:5.2 (2034.3) בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, כחמישה קילומטרים מחוץ לירושלים, כמה דקות לפני השעה חמש, בזמן ששני האחים הללו צעדו אל עבר אֶמַאוֹס, הם שוחחו שיחה ערה מאוד על אודות ישוע, תורתו, פועלו, ובמיוחד על השמועות שהקבר שלו היה ריק, וכן שנשים מסוימות שוחחו עמו. קליאופס נטה להאמין לדיווחים הללו, אך יעקב התעקש שכל העניין היה שקרי ככל הנראה. בזמן שהם התווכחו וצעדו לעבר ביתם, אירעה הופעתו המורונטית השביעית של ישוע, עת הוא הופיע לצדם בשעה שהלכו. קליאופס שמע את ישוע מלמד לעתים מזומנות, ואף סעד עמו מספר פעמים בביתם של מאמיניו בירושלים. ואולם, הוא לא הכיר את המאסטר אפילו כאשר הוא שוחח עמם בחופשיות.		190:5.2 (2034.3) On this Sunday afternoon, about three miles out of Jerusalem and a few minutes before five o’clock, as these two brothers trudged along the road to Emmaus, they talked in great earnestness about Jesus, his teachings, work, and more especially concerning the rumors that his tomb was empty, and that certain of the women had talked with him. Cleopas was half a mind to believe these reports, but Jacob was insistent that the whole affair was probably a fraud. While they thus argued and debated as they made their way toward home, the morontia manifestation of Jesus, his seventh appearance, came alongside them as they journeyed on. Cleopas had often heard Jesus teach and had eaten with him at the homes of Jerusalem believers on several occasions. But he did not recognize the Master even when he spoke freely with them.
190:5.3 (2034.4) לאחר שישוע צעד עמם לאורך מרחק קצר, הוא אמר: ״על מה דברתם בכזו התרגשות כאשר פגשתי אתכם?״ ולאחר שדיבר, הם נעמדו והתבוננו בו בהפתעה מהולה בעצב. אמר קליאופס: ״הייתכן שהיית בירושלים ואינך יודע אילו דברים קרו לא מזמן?” שאל אז המאסטר, ״אילו דברים קרו?״ ענה קליאופס: ״אם אתה לא יודע על זה, אתה היחיד בירושלים שלא שמע את השמועות על אודות ישוע מנצרת, אשר היה נביא גדול, במילה ובמעשה, לפני האדם ולפני המקום. הכוהנים הגדולים והשליטים שלנו הסגירו אותו לרומאים ותבעו מהם לצלוב אותו. רבים מאתנו קיוו שהוא יהיה זה אשר יגאל את ישראל מעול הגויים. אבל זה עוד לא הכול. היום הוא היום השלישי מאז נצלב, ונשים מסוימות הדהימו אותנו היום כאשר הכריזו שממש היום, בשעת בוקר מוקדמת, הן הלכו לקבר שלו ומצאו אותו ריק. ואותן נשים מתעקשות על כך שהן שוחחו עם האדם הזה; הן טוענות שהוא קם לתחייה מן המתים. וכאשר הנשים האלה דיווחו על כך לגברים, שניים משליחיו רצו אל הקבר ואף הם מצאו שהוא ריק״ – ואז קטע יעקב את דברי אחיו ואמר, ״אבל הם לא ראו את ישוע.״		190:5.3 (2034.4) After walking a short way with them, Jesus said: “What were the words you exchanged so earnestly as I came upon you?” And when Jesus had spoken, they stood still and viewed him with sad surprise. Said Cleopas: “Can it be that you sojourn in Jerusalem and know not the things which have recently happened?” Then asked the Master, “What things?” Cleopas replied: “If you do not know about these matters, you are the only one in Jerusalem who has not heard these rumors concerning Jesus of Nazareth, who was a prophet mighty in word and in deed before God and all the people. The chief priests and our rulers delivered him up to the Romans and demanded that they crucify him. Now many of us had hoped that it was he who would deliver Israel from the yoke of the gentiles. But that is not all. It is now the third day since he was crucified, and certain women have this day amazed us by declaring that very early this morning they went to his tomb and found it empty. And these same women insist that they talked with this man; they maintain that he has risen from the dead. And when the women reported this to the men, two of his apostles ran to the tomb and likewise found it empty”—and here Jacob interrupted his brother to say, “but they did not see Jesus.”
190:5.4 (2035.1) ובזמן שהם המשיכו ללכת, אמר להם ישוע: ״כמה לאט אתם מבינים את האמת! אם תספרו לי שדיברתם על תורתו של האדם הזה, הרשו לי להאיר את עיניכם, שכן אני מכיר את תורתו יותר מכם. האם לא תזכרו שישוע זה תמיד לימד כי מלכותו איננה מן העולם הזה, וכי כל בני האדם, באשר הם בני האלוהים, ימצאו חירות וחופש באושר הרוחני של אחוות השירות האוהב במלכות החדשה הזו של אמת אהבתו של אבינו שבשמיים? האם לא תזכרו כי בן האדם הזה הכריז על גאולת האל למען כל בני האדם, סעד את החולים והפגועים ושחרר את אלה אשר השתעבדו לפחד ולרוע? האם אינכם יודעים כי אדם זה מנצרת אמר לשליחיו כי הוא חייב ללכת לירושלים, להימסר לידי אויביו אשר ימיתו אותו, וכי הוא יקום ביום השלישי? האם לא נאמרו לכם כל הדברים האלה? האם מעולם לא קראתם בתורה על יום התשועה הזה ליהודי ולגוי, ככתוב ונברכו כל משפחות האדמה; כי ישמע את שוועת הנזקקים וְאֶת נַפְשׁוֹת הַאֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ; וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל-גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ? כי גואל כזה יהיה כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲייֵפָה. כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִישָׂא. שייפקח עיניים עִוְרוֹת וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מן החושך אל מלוא האור; שכל יושבי חושך יראו שוב את אורה המלא של גאולת העַד. שיחבוש את נִשְׁבְּרֵי הַלֵב, יקרא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים בפחד וברשע פְּקַח קוֹחַ. שינחם את כל האבלים, וייתן להם שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תהילה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה. שיהיה חמדת כל הגויים ושמחת עַד לכל מבקשי הצדק. שבן האמת והצדק הזה יזרח על העולם באור מרפא ומעוז ישועות; אפילו שיושיע את האובדים מחטאם; שאכן יבקש ויושיע אֶת הָאֹבֵד. שלא יחסל את החלשים, אלא ישׂביע את כל הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לַצְּדָקָה. שכל המאמין לו יֶשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם. שימלֶא את כולם ברוח הקודש, וכי רוח האמת הזו תהיה בְקִרְבּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם. האם לא הבנתם כמה כבירה הייתה בשורת המלכות אשר נתן לכם האדם הזה? האם אינכם מבינים את גודל הגאולה אשר כבר קיבלתם?״		190:5.4 (2035.1) As they walked along, Jesus said to them: “How slow you are to comprehend the truth! When you tell me that it is about the teachings and work of this man that you have your discussions, then may I enlighten you since I am more than familiar with these teachings. Do you not remember that this Jesus always taught that his kingdom was not of this world, and that all men, being the sons of God, should find liberty and freedom in the spiritual joy of the fellowship of the brotherhood of loving service in this new kingdom of the truth of the heavenly Father’s love? Do you not recall how this Son of Man proclaimed the salvation of God for all men, ministering to the sick and afflicted and setting free those who were bound by fear and enslaved by evil? Do you not know that this man of Nazareth told his disciples that he must go to Jerusalem, be delivered up to his enemies, who would put him to death, and that he would arise on the third day? Have you not been told all this? And have you never read in the Scriptures concerning this day of salvation for Jew and gentile, where it says that in him shall all the families of the earth be blessed; that he will hear the cry of the needy and save the souls of the poor who seek him; that all nations shall call him blessed? That such a Deliverer shall be as the shadow of a great rock in a weary land. That he will feed the flock like a true shepherd, gathering the lambs in his arms and tenderly carrying them in his bosom. That he will open the eyes of the spiritually blind and bring the prisoners of despair out into full liberty and light; that all who sit in darkness shall see the great light of eternal salvation. That he will bind up the brokenhearted, proclaim liberty to the captives of sin, and open up the prison to those who are enslaved by fear and bound by evil. That he will comfort those who mourn and bestow upon them the joy of salvation in the place of sorrow and heaviness. That he shall be the desire of all nations and the everlasting joy of those who seek righteousness. That this Son of truth and righteousness shall rise upon the world with healing light and saving power; even that he will save his people from their sins; that he will really seek and save those who are lost. That he will not destroy the weak but minister salvation to all who hunger and thirst for righteousness. That those who believe in him shall have eternal life. That he will pour out his spirit upon all flesh, and that this Spirit of Truth shall be in each believer a well of water, springing up into everlasting life. Did you not understand how great was the gospel of the kingdom which this man delivered to you? Do you not perceive how great a salvation has come upon you?”
190:5.5 (2035.2) וכך הם התקרבו אל כפר מגוריהם של האחים הללו. והאחים לא פצו פה החל מהרגע שישוע החל ללמד אותם. וכאשר הם התקרבו אל ביתם הפשוט, ישוע עמד להיפרד מהם וללכת במורד הדרך, אך הם אילצו אותו להיכנס ולהישאר איתם. הם טענו שהייתה זו כבר שעת לילה וכי עליו ללון איתם. לבסוף הסכים ישוע, ומעט לאחר שנכנסו לבית הם ישבו לסעוד. הם נתנו לו את הלחם לברך עליו, וכאשר הוא החל לבצוע את הלחם ולהעביר להם, נפקחו עיניהם, וקליאופס הבחין שהאורח שלהם הוא המאסטר בכבודו ובעצמו. וכאשר אמר, ״זה המאסטר –,״ נעלם ישוע המורונטי מעיניהם.		190:5.5 (2035.2) By this time they had come near to the village where these brothers dwelt. Not a word had these two men spoken since Jesus began to teach them as they walked along the way. Soon they drew up in front of their humble dwelling place, and Jesus was about to take leave of them, going on down the road, but they constrained him to come in and abide with them. They insisted that it was near nightfall, and that he tarry with them. Finally Jesus consented, and very soon after they went into the house, they sat down to eat. They gave him the bread to bless, and as he began to break and hand to them, their eyes were opened, and Cleopas recognized that their guest was the Master himself. And when he said, “It is the Master—,” the morontia Jesus vanished from their sight.
190:5.6 (2036.1) ואז הם אמרו זה לזה, ״אין פלא שהלב שלנו בער כאשר דיבר אלינו בשעה שהלכנו בדרך! וכאשר הוא פקח את עינינו להבין את הכתוב בתורה!״		190:5.6 (2036.1) And then they said, the one to the other, “No wonder our hearts burned within us as he spoke to us while we walked along the road! and while he opened up to our understanding the teachings of the Scriptures!”
190:5.7 (2036.2) הם לא המתינו על-מנת לסיים את הארוחה. הם ראו את המאסטר המורונטי, והם רצו מביתם, מיהרו בחזרה אל ירושלים כדי להפיץ את הבשורות הטובות כי הגואל קם לתחייה.		190:5.7 (2036.2) They would not stop to eat. They had seen the morontia Master, and they rushed from the house, hastening back to Jerusalem to spread the good news of the risen Savior.
190:5.8 (2036.3) בערך בשעה תשע באותו ערב, וממש לפני שהמאסטר הופיע בפני העשרה, התפרצו שני האחים הנרגשים הללו אל האולם העליון שבו נמצאו השליחים, הכריזו על כך שהם ראו את ישוע ודיברו איתו. והם סיפרו את כל מה שישוע אמר להם, ואיך שהם לא הבחינו מי הוא היה עד לרגע שבצע מן הלחם.		190:5.8 (2036.3) About nine o’clock that evening and just before the Master appeared to the ten, these two excited brothers broke in upon the apostles in the upper chamber, declaring that they had seen Jesus and talked with him. And they told all that Jesus had said to them and how they had not discerned who he was until the time of the breaking of the bread.