מסמך 191		Paper 191
ההופעות לעיני השליחים ולעיני מנהיגים אחרים		Appearances to the Apostles and Other Leaders
191:0.1 (2037.1) אותו יום ראשון של התחייה היה יום איום ונורא בחייהם של השליחים; עשרה מהם בילו את מרבית היום באולם העליון, מאחורי דלתיים סגורות. הם חשבו לנוס מירושלים, אך חששו שסוכני הסנהדרין יעצרו אותם אם ימצאו אותם מחוץ לעיר. תומאס שקע בצרותיו לבדו בבית פגי. היה לו טוב יותר אילו נשאר עם חבריו השליחים, ואילו היה מסייע להם להכווין את הדיונים אל קווים מועילים יותר.		191:0.1 (2037.1) RESURRECTION Sunday was a terrible day in the lives of the apostles; ten of them spent the larger part of the day in the upper chamber behind barred doors. They might have fled from Jerusalem, but they were afraid of being arrested by the agents of the Sanhedrin if they were found abroad. Thomas was brooding over his troubles alone at Bethpage. He would have fared better had he remained with his fellow apostles, and he would have aided them to direct their discussions along more helpful lines.
191:0.2 (2037.2) לאורך כל היום טען יוחנן כי ישוע קם לתחייה מן המתים. הוא הזכיר להם לא פחות מחמש פעמים שבהן המאסטר הכריז כי יקום שוב, ולפחות שלוש פעמים שבהן התייחס אל היום השלישי. דעתו של יוחנן השפיעה עליהם עד מאוד, במיוחד על אחיו יעקב ועל נתנאל. ויוחנן היה משפיע עליהם יותר, אילולא היה הצעיר שבחבורה.		191:0.2 (2037.2) All day long John upheld the idea that Jesus had risen from the dead. He recounted no less than five different times when the Master had affirmed he would rise again and at least three times when he alluded to the third day. John’s attitude had considerable influence on them, especially on his brother James and on Nathaniel. John would have influenced them more if he had not been the youngest member of the group.
191:0.3 (2037.3) הבידוד שלהם תרם רבות לצרותיהם. יוחנן מרקוס עדכן אותם באשר להתפתחויות מסביב למקדש וסיפר להם על חרושת השמועות אשר נפוצה בעיר, ואולם לא עלה בדעתם ללקט חדשות מקבוצות המאמינים השונות אשר ישוע כבר הופיע לעיניהן. עד כה הם קיבלו שירות מהסוג הזה משליחיו של דוד, אך כעת אלה נעדרו כולם, שכן כבר נשלחו אל משימתם האחרונה – לבשר את התחייה לקבוצות המאמינים אשר גרו הרחק מירושלים. לראשונה בכל השנים האלה, הבינו השליחים עד כמה הם הסתמכו על שליחיו של דוד בכדי ללמוד מדי יום על המתרחש במלכות.		191:0.3 (2037.3) Their isolation had much to do with their troubles. John Mark kept them in touch with developments about the temple and informed them as to the many rumors gaining headway in the city, but it did not occur to him to gather up news from the different groups of believers to whom Jesus had already appeared. That was the kind of service which had heretofore been rendered by the messengers of David, but they were all absent on their last assignment as heralds of the resurrection to those groups of believers who dwelt remote from Jerusalem. For the first time in all these years the apostles realized how much they had been dependent on David’s messengers for their daily information regarding the affairs of the kingdom.
191:0.4 (2037.4) לאורך כל היום הזה, פטרוס, כפי שהדבר אופייני לו, התנודד רגשית בין תקווה לבין ספק באשר לתחייתו של המאסטר. פטרוס לא הצליח לשכוח את מראה התכריכים אשר נחו שם בקבר, כאילו ישוע פשוט התאדה מתוכם. ״אבל,״ כך סבר פטרוס, ״אם הוא קם לתחייה ויכול להופיע לעיני הנשים, מדוע לא הופיע לעינינו השליחים?״ עצבות עלתה בלבו של פטרוס בשעה שחשב שאולי ישוע אינו מופיע לעיניהם בשל נוכחותו שלו בקרב השליחים, ובשל העובדה שהתכחש אליו באותו לילה בחצר ביתו של חנן. ואז הוא נמלא שמחה בשל החדשות אשר בישרו הנשים, ״לכו ספרו לשליחיי – ולפטרוס.״ ואולם, אם הוא בחר להתעודד מהמסר הזה, פירושו של דבר כי הוא נדרש להאמין שהנשים אכן ראו ושמעו את המאסטר אשר קם לתחייה. וכך התנודד פטרוס בין תקווה לבין ספק במשך כל היום עד לשעה שמונה בערב, אז יצא לחצר. פטרוס ביקש להתבודד מעט מחברת השליחים בכדי לא למנוע מישוע להופיע לעיניהם, מפאת שהוא עצמו התכחש למאסטר.		191:0.4 (2037.4) All this day Peter characteristically vacillated emotionally between faith and doubt concerning the Master’s resurrection. Peter could not get away from the sight of the grave cloths resting there in the tomb as if the body of Jesus had just evaporated from within. “But,” reasoned Peter, “if he has risen and can show himself to the women, why does he not show himself to us, his apostles?” Peter would grow sorrowful when he thought that maybe Jesus did not come to them on account of his presence among the apostles, because he had denied him that night in Annas’s courtyard. And then would he cheer himself with the word brought by the women, “Go tell my apostles—and Peter.” But to derive encouragement from this message implied that he must believe that the women had really seen and heard the risen Master. Thus Peter alternated between faith and doubt throughout the whole day, until a little after eight o’clock, when he ventured out into the courtyard. Peter thought to remove himself from among the apostles so that he might not prevent Jesus’ coming to them because of his denial of the Master.
191:0.5 (2037.5) יעקב זבדיה הציע בתחילה שכולם ילכו אל הקבר; הוא היה בעד עשיית דבר-מה על-מנת לרדת לפשר התעלומה. היה זה נתנאל אשר עצר אותם מלצאת החוצה ולהופיע בציבור כעצתו של יעקב, והזכיר להם את אזהרתו של ישוע שלא יסכנו את חייהם לשווא בשעה הזאת. עד לצהרי היום הסכים יעקב להמשיך ולהמתין. הוא לא אמר הרבה; הוא היה מאוד מאוכזב מכך שישוע לא הופיע לעיניהם, ואולם הוא לא ידע על הופעותיו הרבות של המאסטר לעיני אחרים, הן בפני קבוצות והן בפני יחידים.		191:0.5 (2037.5) James Zebedee at first advocated that they all go to the tomb; he was strongly in favor of doing something to get to the bottom of the mystery. It was Nathaniel who prevented them from going out in public in response to James’s urging, and he did this by reminding them of Jesus’ warning against unduly jeopardizing their lives at this time. By noontime James had settled down with the others to watchful waiting. He said little; he was tremendously disappointed because Jesus did not appear to them, and he did not know of the Master’s many appearances to other groups and individuals.
191:0.6 (2038.1) אנדראס הקשיב הרבה באותו יום. הוא היה מבולבל מאוד מהמצב ונמלא ספקות לא מעטים, אך לפחות הוא הרגיש תחושה מסוימת של שחרור מאחריות להכוונת חבריו השליחים. הוא היה אסיר תודה על כך שהמאסטר שחרר אותו מעול ההנהגה בטרם החלו הזמנים המאתגרים הללו.		191:0.6 (2038.1) Andrew did much listening this day. He was exceedingly perplexed by the situation and had more than his share of doubts, but he at least enjoyed a certain sense of freedom from responsibility for the guidance of his fellow apostles. He was indeed grateful that the Master had released him from the burdens of leadership before they fell upon these distracting times.
191:0.7 (2038.2) עצתו הפילוסופית האופיינית של נתנאל הייתה היחידה אשר תמכה בקבוצה יותר מפעם אחת במשך השעות הטראגיות, הארוכות והמתישות של היום הזה. הוא אכן היווה את גורם ההשפעה השולט בקרב העשרה לאורך כל היום. הוא לא ביטא אפילו פעם אחת את דעתו באשר לאמונתו, או לחוסר-אמונתו, בתחייתו של המאסטר. אך ככל שנקפו השעות, הוא השתכנע יותר ויותר ונטה להאמין כי אכן ישוע מילא את הבטחתו לקום מחדש.		191:0.7 (2038.2) More than once during the long and weary hours of this tragic day, the only sustaining influence of the group was the frequent contribution of Nathaniel’s characteristic philosophic counsel. He was really the controlling influence among the ten throughout the entire day. Never once did he express himself concerning either belief or disbelief in the Master’s resurrection. But as the day wore on, he became increasingly inclined toward believing that Jesus had fulfilled his promise to rise again.
191:0.8 (2038.3) שמעון הקנאי היה מרוסק מדי מכדי להשתתף בדיונים. רוב הזמן הוא שכב על ספה בפינת החדר ופניו אל הקיר; במשך היום כולו הוא לא דיבר יותר מחצי תריסר פעמים. המושג שלו באשר למלכות התרסק, והוא לא הצליח להבין כי תחייתו של המאסטר יכולה הייתה לשנות באופן מהותי את המצב. האכזבה שלו הייתה אישית ועמוקה מדי מכדי שהוא יוכל להתאושש ממנה מהר כל-כך, ואפילו לאחר התרחשותו של מאורע מדהים כמו התחייה מן המתים.		191:0.8 (2038.3) Simon Zelotes was too much crushed to participate in the discussions. Most of the time he reclined on a couch in a corner of the room with his face to the wall; he did not speak half a dozen times throughout the whole day. His concept of the kingdom had crashed, and he could not discern that the Master’s resurrection could materially change the situation. His disappointment was very personal and altogether too keen to be recovered from on short notice, even in the face of such a stupendous fact as the resurrection.
191:0.9 (2038.4) מוזר לציין שפיליפוס, שעל-פי-רוב לא התבטא הרבה, דיבר הרבה בשעות אחר הצהריים של היום הזה. בשעות הבוקר אף הוא דיבר מעט, ואולם במשך כל שעות אחר הצהריים הוא שאל את השליחים האחרים שאלות. פטרוס התעצבן משאלותיו של פיליפוס, אך האחרים קיבלו את חקירותיו ברוח טובה. בייחוד עניין את פיליפוס לדעת האם יירָאו סימני הצליבה על גופו של ישוע, אם אכן קם לתחייה מן הקבר.		191:0.9 (2038.4) Strange to record, the usually inexpressive Philip did much talking throughout the afternoon of this day. During the forenoon he had little to say, but all afternoon he asked questions of the other apostles. Peter was often annoyed by Philip’s questions, but the others took his inquiries good-naturedly. Philip was particularly desirous of knowing, provided Jesus had really risen from the grave, whether his body would bear the physical marks of the crucifixion.
191:0.10 (2038.5) מתִי היה מבולבל כהוגן; הוא הקשיב לשיחות של חבריו, אך רוב הזמן חשב על הבעיות הכספיות העתידיות. בלי תלות בתחייתו של ישוע, לכאורה, יהודה הסתלק, דוד הפקיד את הכספים בידיו, והם נותרו ללא מנהיג אחראי. לפני שמתי הספיק לשקול ברצינות את טיעוניהם באשר לתחייה, הוא כבר ראה את המאסטר פנים אל פנים.		191:0.10 (2038.5) Matthew was highly confused; he listened to the discussions of his fellows but spent most of the time turning over in his mind the problem of their future finances. Regardless of Jesus’ supposed resurrection, Judas was gone, David had unceremoniously turned the funds over to him, and they were without an authoritative leader. Before Matthew got around to giving serious consideration to their arguments about the resurrection, he had already seen the Master face to face.
191:0.11 (2038.6) התאומים לבית חלפי לקחו אך חלק קטן בדיונים הרציניים הללו; הם היו עסוקים למדי בענייניהם הרגילים. אחד מהם ביטא את דעת שניהם, כאשר ענה לשאלה אשר שאל פיליפוס: ״איננו מבינים את נושא התחייה, אבל אימא שלנו אומרת שהיא דיברה עם המאסטר, ואנחנו מאמינים לה.״		191:0.11 (2038.6) The Alpheus twins took little part in these serious discussions; they were fairly busy with their customary ministrations. One of them expressed the attitude of both when he said, in reply to a question asked by Philip: “We do not understand about the resurrection, but our mother says she talked with the Master, and we believe her.”
191:0.12 (2038.7) תומאס היה שרוי בעיצומו של אחד מהתקפי הדיכאון והייאוש האופייניים לו. הוא ישן חלק מן היום ובשאר הזמן הלך בגבעות. הוא הרגיש את הצורך לחבור אל חבריו השליחים, אך הצורך להימצא לבדו היה חזק יותר.		191:0.12 (2038.7) Thomas was in the midst of one of his typical spells of despairing depression. He slept a portion of the day and walked over the hills the rest of the time. He felt the urge to rejoin his fellow apostles, but the desire to be by himself was the stronger.
191:0.13 (2038.8) המאסטר דחה את הופעתו המורונטית הראשונה לעיני השליחים בשל מספר סיבות. ראשית, הוא רצה שיהיה להם די זמן לחשוב היטב, לאחר ששמעו על תחייתו, על מה שסיפר להם על מותו ועל תחייתו כאשר עדיין היה איתם בגוף. המאסטר רצה שפטרוס יתמודד עם כמה מן הקשיים הייחודיים שלו בטרם יופיע לעיני כולם. שנית, הוא ביקש שתומאס יהיה איתם בשעת הופעתו הראשונה. יוחנן מרקוס מצא את תומאס בביתו של שמעון בבית פגי מוקדם בבוקרו של יום ראשון הזה, וסיפר על כך לשליחים בשעה אחת-עשרה. תומאס היה חוזר עמם בכל זמן, אילו נתנאל, או כל שניים מן השליחים, היו באים לקחת אותו. הוא באמת רצה לחזור, אך בשל האופן שבו עזב ערב קודם לכן, הוא היה גאה מדי מכדי לחזור כה מהר בעצמו. למחרת הוא היה כה מדוכא עד כי נדרש לו כמעט שבוע כדי להחליט לחזור. השליחים חיכו לו, והוא חיכה לאחַיו שיחפשו אותו ויבקשו ממנו לחזור אליהם. וכך נותר תומאס בנפרד מהם עד לשבת הבאה בערב, כאשר, לאחר רדת החשיכה, יצאו פטרוס ויוחנן אל בית פגי והביאו אותו עמם בחזרה. וזוהי גם הסיבה שבעטיה הם לא יצאו לגליל מיד לאחר הופעתו הראשונה של ישוע לעיניהם; הם לא רצו ללכת ללא תומאס.		191:0.13 (2038.8) The Master put off the first morontia appearance to the apostles for a number of reasons. First, he wanted them to have time, after they heard of his resurrection, to think well over what he had told them about his death and resurrection when he was still with them in the flesh. The Master wanted Peter to wrestle through with some of his peculiar difficulties before he manifested himself to them all. In the second place, he desired that Thomas should be with them at the time of his first appearance. John Mark located Thomas at the home of Simon in Bethpage early this Sunday morning, bringing word to that effect to the apostles about eleven o’clock. Any time during this day Thomas would have gone back to them if Nathaniel or any two of the other apostles had gone for him. He really wanted to return, but having left as he did the evening before, he was too proud to go back of his own accord so soon. By the next day he was so depressed that it required almost a week for him to make up his mind to return. The apostles waited for him, and he waited for his brethren to seek him out and ask him to come back to them. Thomas thus remained away from his associates until the next Saturday evening, when, after darkness had come on, Peter and John went over to Bethpage and brought him back with them. And this is also the reason why they did not go at once to Galilee after Jesus first appeared to them; they would not go without Thomas.
1. ההופעה לעיני פטרוס ^top		1. The Appearance to Peter ^top
191:1.1 (2039.1) היה זה בסמוך לשעה שמונה-ושלושים בערב של יום ראשון הזה, שישוע הופיע לעיני שמעון פטרוס בְּגן ביתהּ של משפחת מרקוס. הייתה זו הופעתו המורונטית השמינית. מאז שפטרוס התכחש למאסטר, עול כבד ואשמה גדולה העיקו עליו. במשך כל יום השבת וכל יום הראשון הזה, הוא נלחם בפחד שמא, אולי, הוא כבר לא היה שליח. הוא נרעד למראה גורלו של יהודה וחשב כי אולי אף הוא בגד במאסטר. במשך כל שעות אחר הצהריים האלה הוא חשב שייתכן שנוכחותו בקרב השליחים היא זו אשר מנעה מישוע מלהופיע לעיניהם, בהנחה שהוא אכן קם לתחייה מן המתים. וזה היה מצבו של הנפשי ומצב הנשמה של פטרוס בשעה שישוע הופיע בפני השליח המיואש אשר שוטט בין השיחים והפרחים.		191:1.1 (2039.1) It was near half past eight o’clock this Sunday evening when Jesus appeared to Simon Peter in the garden of the Mark home. This was his eighth morontia manifestation. Peter had lived under a heavy burden of doubt and guilt ever since his denial of the Master. All day Saturday and this Sunday he had fought the fear that, perhaps, he was no longer an apostle. He had shuddered at the fate of Judas and even thought that he, too, had betrayed his Master. All this afternoon he thought that it might be his presence with the apostles that prevented Jesus’ appearing to them, provided, of course, he had really risen from the dead. And it was to Peter, in such a frame of mind and in such a state of soul, that Jesus appeared as the dejected apostle strolled among the flowers and shrubs.
191:1.2 (2039.2) כאשר פטרוס חשב על מבטו האוהב של המאסטר בעת שחלף לידו על המרפסת בביתו של חנן, ועת שנזכר במסר הנפלא אשר הביאו עבורו הנשים אשר שבו מן הקבר הריק מוקדם באותו בוקר, ״לכו וספרו לשליחיי – ולפטרוס,״ – בשעה שחשב על הבעות החמלה האלה החלה תקוותו להתעלות מעל לספקותיו והוא נעמד איתן, קפץ את אגרופיו, ואמר בקול רם: ״אני מאמין שהוא קם לתחייה מן המתים; אלך ואומר זאת לאֵחַי.״ ועם שהוא אמר את זאת, הופיעה מולו לפתע דמות אדם אשר דיבר אליו בקול מוכר ואמר: ״פטרוס, האויב ביקש אותך, אך אני לא הסכמתי לוותר עליך. ידעתי שההתכחשות שלך איננה יוצאת מעומק הלב; ולפיכך סלחתי לך עוד בטרם ביקשת; אך כעת עליך להפסיק לחשוב על עצמך ועל צרותיך העכשוויות, ולהתכונן לבשר את החדשות הטובות של הבשורה לאלה היושבים בחשיכה. אל לך להמשיך ולעסוק במה שאתה יכול להפיק מן המלכות, כי אם עליך לעסוק במה שאתה יכול לתת לאלה המצויים בעוני רוחני גדול. שמעון, הכן את עצמך לקרב של יום חדש, למאבק בחשיכה הרוחנית ובספקות המרושעים של טבע דעת האדם.״		191:1.2 (2039.2) When Peter thought of the loving look of the Master as he passed by on Annas’s porch, and as he turned over in his mind that wonderful message brought him early that morning by the women who came from the empty tomb, “Go tell my apostles—and Peter”—as he contemplated these tokens of mercy, his faith began to surmount his doubts, and he stood still, clenching his fists, while he spoke aloud: “I believe he has risen from the dead; I will go and tell my brethren.” And as he said this, there suddenly appeared in front of him the form of a man, who spoke to him in familiar tones, saying: “Peter, the enemy desired to have you, but I would not give you up. I knew it was not from the heart that you disowned me; therefore I forgave you even before you asked; but now must you cease to think about yourself and the troubles of the hour while you prepare to carry the good news of the gospel to those who sit in darkness. No longer should you be concerned with what you may obtain from the kingdom but rather be exercised about what you can give to those who live in dire spiritual poverty. Gird yourself, Simon, for the battle of a new day, the struggle with spiritual darkness and the evil doubtings of the natural minds of men.”
191:1.3 (2039.3) במשך כמעט חמש דקות פטרוס וישוע המורונטי התהלכו בגן ושוחחו על אודות מאורעות העבר, ההווה והעתיד. אז נעלם המאסטר ממבטו ואמר, ״להתראות, פטרוס, עד אשר אראה אותך לצד אחֵיך.״		191:1.3 (2039.3) Peter and the morontia Jesus walked through the garden and talked of things past, present, and future for almost five minutes. Then the Master vanished from his gaze, saying, “Farewell, Peter, until I see you with your brethren.”
191:1.4 (2039.4) לרגע אחד הציפה את פטרוס ההכרה כי הוא שוחח עם המאסטר אשר קם לתחייה, וכי הוא יכול לדעת לבטח כי הוא עדיין שגריר המלכות. ממש כעת הוא שמע את המאסטר המהולל מאיץ בו לצאת ולהטיף לבשורה. וכאשר לבו גדוש בכל אלה, הוא רץ אל האולם העליון, שם היו חבריו השליחים, והכריז בהתרגשות ובחוסר-נשימה: ״אני ראיתי את המאסטר; הוא היה בגן. שוחחתי איתו, והוא סלח לי.״		191:1.4 (2039.4) For a moment, Peter was overcome by the realization that he had talked with the risen Master, and that he could be sure he was still an ambassador of the kingdom. He had just heard the glorified Master exhort him to go on preaching the gospel. And with all this welling up within his heart, he rushed to the upper chamber and into the presence of his fellow apostles, exclaiming in breathless excitement: “I have seen the Master; he was in the garden. I talked with him, and he has forgiven me.”
191:1.5 (2040.1) הכרזתו של פטרוס, על כך שראה את ישוע בגן הותירה רושם עמוק על חבריו השליחים, והם כמעט ונטשו את הספקות, כאשר אנדראס קם והזהיר אותם לבל יושפעו יתר-על-המידה מן הדיווח של אחִיו. אנדראס רמז לכך שפטרוס כבר ראה בעבר דברים שלא היו ולא נבראו. אף-על-פי שאנדראס לא התייחס במישרין לחזיון בלילה, על הכנרת, כאשר פטרוס טען שראה את המאסטר בא לקראתם כשהוא הולך על-פני המים, הוא אמר מספיק בכדי שכל הנוכחים יבינו שלכך התכוון בדעתו. שמעון פטרוס נפגע מאוד מן הרמיזות של אחיו, ומיד השתתק ונדם. התאומים הצטערו מאוד על פטרוס, ושניהם ניגשו אליו כדי להביע את אהדתם, לומר שהם מאמינים לו וגם להזכיר שאף אמם שלהם ראתה את המאסטר.		191:1.5 (2040.1) Peter’s declaration that he had seen Jesus in the garden made a profound impression upon his fellow apostles, and they were about ready to surrender their doubts when Andrew got up and warned them not to be too much influenced by his brother’s report. Andrew intimated that Peter had seen things which were not real before. Although Andrew did not directly allude to the vision of the night on the Sea of Galilee wherein Peter claimed to have seen the Master coming to them walking on the water, he said enough to betray to all present that he had this incident in mind. Simon Peter was very much hurt by his brother’s insinuations and immediately lapsed into crestfallen silence. The twins felt very sorry for Peter, and they both went over to express their sympathy and to say that they believed him and to reassert that their own mother had also seen the Master.
2. ההופעה הראשונה לעיני השליחים ^top		2. First Appearance to the Apostles ^top
191:2.1 (2040.2) מעט לאחר השעה תשע בערב הזה, לאחר עזיבתם של קליאופס ושל יעקב, ממש בעת שהתאומים לבית חלפי ניחמו את פטרוס ובשעה שנתנאל גער באנדראס, ובעוד שעשרת השליחים מכונסים מאחורי דלתות נעולות באולם העליון מהחשש למעצרם, המאסטר, בצורתו המורונטית, הופיע לפתע בקרבם, ואמר: ״שלום עליכם. מדוע אתם כל-כך מפחדים מכך שהופעתי, כאילו ראיתם רוח רפאים? האם לא סיפרתי לכם על הדברים הללו כאשר הייתי אתכם בגוף? האם לא אמרתי לכם שהכוהנים הראשיים והשליטים יסגירו אותי בכדי להמיתני, כי אחד מכם יבגוד בי וכי אקום ביום השלישי? למה זה, אפוא, תטילו ספק, ומדוע כל הדיון על אודות דיווחי הנשים, על הדיווחים של קליאופס ושל יעקב ואפילו של פטרוס? עד מתי תטילו ספק במילותיי ותסרבו להאמין להבטחותיי? וכעת, משאתם רואים אותי, האם תאמינו? ואפילו כעת אחד מכם חסר. לאחר שתתאספו שוב יחדיו, ולאחר שכולכם תדעו בוודאות כי בן האדם קם מקברו, לכו מיד אל הגליל. האמינו באלוהים; האמינו זה בזה; וכך תתחילו בשירות החדש במלכות השמים. אני אשתהה אתכם בירושלים עד אשר אתם תהיו מוכנים לצאת אל הגליל. את שלומי אני משאיר כאן אתכם.״		191:2.1 (2040.2) Shortly after nine o’clock that evening, after the departure of Cleopas and Jacob, while the Alpheus twins comforted Peter, and while Nathaniel remonstrated with Andrew, and as the ten apostles were there assembled in the upper chamber with all the doors bolted for fear of arrest, the Master, in morontia form, suddenly appeared in the midst of them, saying: “Peace be upon you. Why are you so frightened when I appear, as though you had seen a spirit? Did I not tell you about these things when I was present with you in the flesh? Did I not say to you that the chief priests and the rulers would deliver me up to be killed, that one of your own number would betray me, and that on the third day I would rise? Wherefore all your doubtings and all this discussion about the reports of the women, Cleopas and Jacob, and even Peter? How long will you doubt my words and refuse to believe my promises? And now that you actually see me, will you believe? Even now one of you is absent. When you are gathered together once more, and after all of you know of a certainty that the Son of Man has risen from the grave, go hence into Galilee. Have faith in God; have faith in one another; and so shall you enter into the new service of the kingdom of heaven. I will tarry in Jerusalem with you until you are ready to go into Galilee. My peace I leave with you.”
191:2.2 (2040.3) ולאחר דבריו אלה, ישוע המורונטי נעלם בן-רגע מעיניהם. והם כולם נפלו על פניהם, היללו את האל וסגדו למאסטר שלהם אשר נעלם. הייתה זו ההופעה המורונטית התשיעית במספר של המאסטר.		191:2.2 (2040.3) When the morontia Jesus had spoken to them, he vanished in an instant from their sight. And they all fell on their faces, praising God and venerating their vanished Master. This was the Master’s ninth morontia appearance.
3. עם היצורים המורונטיים ^top		3. With the Morontia Creatures ^top
191:3.1 (2040.4) את יום המחרת, יום שני, בילה ישוע במלואו עם היצורים המורונטיים אשר היו נוכחים באותה עת באורנטיה. המשתתפים בחוויית המעבר המורונטית של המאסטר, אשר הגיעו לאורנטיה, מנו יותר ממיליון מנהלים מורונטיים ועמיתיהם, יחד עם בני-תמותה בשלב המעבר המורונטי משבעת העולמות העליונים של שטניה. ארבעים יום בילה ישוע המורונטי במחיצת ההוויות התבוניות הנהדרות האלה. הוא לימד אותן ולמד ממנהליהן על אודות חיי המעבר המורונטי, כפי שחווים אותם בני התמותה מן העולמות המיושבים של שטניה בעת שהם עוברים בספרוֹת המורונטיות של המערכת.		191:3.1 (2040.4) The next day, Monday, was spent wholly with the morontia creatures then present on Urantia. As participants in the Master’s morontia-transition experience, there had come to Urantia more than one million morontia directors and associates, together with transition mortals of various orders from the seven mansion worlds of Satania. The morontia Jesus sojourned with these splendid intelligences for forty days. He instructed them and learned from their directors the life of morontia transition as it is traversed by the mortals of the inhabited worlds of Satania as they pass through the system morontia spheres.
191:3.2 (2041.1) בערך בחצות של יום שני שונתה צורתו המורונטית של המאסטר אל שלב ההתקדמות המורונטית השני. בהופעתו הבאה לעיני ילדיו אשר בארץ, הוא כבר היה הוויה מורונטית משלב שני. עם התקדמותו של המאסטר בשלבי הקריירה המורונטית שלו, הלך וגבר הקושי, מהבחינה הטכנית, של ההוויות המורונטיות התבוניות ושל עמיתיהן המתמירים לגרום לכך שהמאסטר יופיע וייראה לעיניים החומריות של בני התמותה.		191:3.2 (2041.1) About midnight of this Monday the Master’s morontia form was adjusted for transition to the second stage of morontia progression. When he next appeared to his mortal children on earth, it was as a second-stage morontia being. As the Master progressed in the morontia career, it became, technically, more and more difficult for the morontia intelligences and their transforming associates to visualize the Master to mortal and material eyes.
191:3.3 (2041.2) ישוע ערך את המעבר לשלב המורונטי השלישי ביום שישי, ה-14 באפריל; לשלב הרביעי ביום שני, ה-17; לשלב החמישי ביום שבת, ה-22; לשלב השישי ביום חמישי, ה-27; לשלב השביעי ביום שלישי, ה-2 במאי; לאזרחות בירושֵם ביום ראשון, ה-7; והוא נכנס לחיבוקם של הגבוהים ביותר בעדנטיה ביום ראשון, ה-14.		191:3.3 (2041.2) Jesus made the transit to the third stage of morontia on Friday, April 14; to the fourth stage on Monday, the 17th; to the fifth stage on Saturday, the 22nd; to the sixth stage on Thursday, the 27th; to the seventh stage on Tuesday, May 2; to Jerusem citizenship on Sunday, the 7th; and he entered the embrace of the Most Highs of Edentia on Sunday, the 14th.
191:3.4 (2041.3) וכך השלים מיכאל מנבאדון את שירות ההתנסות שלו ביקום, שכן במהלך משימות המתת הקודמות שלו הוא כבר התנסה באופן מלא בחיי בני התמותה המרקיעים של הזמן והמרחב, מן השלב המתחיל במטה הקונסטלציה ועד – ודרך – השירות במטות של יקום העל. החוויות המורונטיות האלה היו האופן שבו הבן הבורא של נבאדון אכן השלים בהצלחה את משימת המתת השביעית והאחרונה שלו ביקום.		191:3.4 (2041.3) In this manner did Michael of Nebadon complete his service of universe experience since he had already, in connection with his previous bestowals, experienced to the full the life of the ascendant mortals of time and space from the sojourn on the headquarters of the constellation even on to, and through, the service of the headquarters of the superuniverse. And it was by these very morontia experiences that the Creator Son of Nebadon really finished and acceptably terminated his seventh and final universe bestowal.
4. ההופעה העשירית (בפילדלפיה) ^top		4. The Tenth Appearance (At Philadelphia) ^top
191:4.1 (2041.4) הופעתו המורונטית העשירית של ישוע לעיני בני-תמותה התרחשה מעט לאחר השעה שמונה, ביום שלישי, ה-11 באפריל, בפילדלפיה, שם הופיע לעיני אבנר ואלעזר וכמאה-וחמישים מעמיתיהם, לרבות יותר מחמישים מחברי סגל שבעים האוונגליסטים. ההופעה אירעה מעט לאחר שהתחילה פגישה מיוחדת בבית הכנסת, אשר אותה זימן אבנר על-מנת לדון בצליבתו של ישוע ובדיווח אשר הביא רק לאחרונה שליחו של דוד. מכיוון שאלעזר, אשר אף הוא הוקם לתחייה, היה חלק מקבוצת המאמינים, הם לא התקשו להאמין לדיווחים כי ישוע קם לתחייה מן המתים.		191:4.1 (2041.4) The tenth morontia manifestation of Jesus to mortal recognition occurred a short time after eight o’clock on Tuesday, April 11, at Philadelphia, where he showed himself to Abner and Lazarus and some one hundred and fifty of their associates, including more than fifty of the evangelistic corps of the seventy. This appearance occurred just after the opening of a special meeting in the synagogue which had been called by Abner to discuss the crucifixion of Jesus and the more recent report of the resurrection which had been brought by David’s messenger. Inasmuch as the resurrected Lazarus was now a member of this group of believers, it was not difficult for them to believe the report that Jesus had risen from the dead.
191:4.2 (2041.5) ממש כאשר התחילו אבנר ואלעזר, אשר עמדו יחד על דוכן הנואמים, את הפגישה בבית הכנסת, ראה לפתע קהל המאמינים כולו את דמותו של המאסטר מופיעה. הוא צעד קדימה מן המקום שבו הופיע, בין אבנר לבין אלעזר, שאף אחד משניהם לא הבחין בו, בירך את החבורה, ואמר:		191:4.2 (2041.5) The meeting in the synagogue was just being opened by Abner and Lazarus, who were standing together in the pulpit, when the entire audience of believers saw the form of the Master appear suddenly. He stepped forward from where he had appeared between Abner and Lazarus, neither of whom had observed him, and saluting the company, said:
191:4.3 (2041.6) ״שלום עליכם. כולכם יודעים שבשמים יש לנו רק אב אחד, ושיש רק בשורת מלכות אחת – החדשות הטובות על מתת חיֵי הנצח אשר אותם מקבל האדם מתוך אמונה. עת תשמחו בנאמנותכם לבשורה, התפללו לאב ולכך שהאמת תגרום לְאהבה חדשה וגדולה יותר כלפי אחיכם ללבלב בלבבותיכם. עליכם לאהוב את כל בני האדם, כפי שאהבתי אני אתכם; עליכם לשרת את כל בני האדם, כפי ששירתי אני אתכם. הפגינו חיבה מבינה ואהדה של אחווה כלפי אחיכם, והצטרפו אל כל אחיכם אשר מתמסרים להכרזה על החדשות הטובות, בין שהם יהודים ובין שהם גויים, מיוון או מרומא, מפרס או מחבש. יוחנן הקדים והטיף למלכות; אתם כבר הטפתם לבשורה ובעוצמה; היוונים כבר מלמדים את החדשות הטובות; ובקרוב אשלח את רוח האמת אל נשמות כל אלה, אֵחיי, אשר הקדישו את חייהם ללא-אנוכיות בכדי להאיר את אחיהם היושבים בחשיכה רוחנית. אתם כולכם הנכם ילדי האור; ועל-כן, אל תפלו לסבך אי-ההבנות של בני התמותה החשדניים וחסרי-הסובלנות. אם בחסד האמונה אתם אוהבים באצילות את הבלתי-מאמינים, האם לא ראוי כי תאהבו באותה מידה את אחיכם המאמינים השוכנים באחוזת האמונה הנרחבת? זכרו, כל בני האדם יידעו שאתם הנכם תלמידיי, על-פי המידה שבה תאהבו זה את זה.		191:4.3 (2041.6) “Peace be upon you. You all know that we have one Father in heaven, and that there is but one gospel of the kingdom—the good news of the gift of eternal life which men receive by faith. As you rejoice in your loyalty to the gospel, pray the Father of truth to shed abroad in your hearts a new and greater love for your brethren. You are to love all men as I have loved you; you are to serve all men as I have served you. With understanding sympathy and brotherly affection, fellowship all your brethren who are dedicated to the proclamation of the good news, whether they be Jew or gentile, Greek or Roman, Persian or Ethiopian. John proclaimed the kingdom in advance; you have preached the gospel in power; the Greeks already teach the good news; and I am soon to send forth the Spirit of Truth into the souls of all these, my brethren, who have so unselfishly dedicated their lives to the enlightenment of their fellows who sit in spiritual darkness. You are all the children of light; therefore stumble not into the misunderstanding entanglements of mortal suspicion and human intolerance. If you are ennobled, by the grace of faith, to love unbelievers, should you not also equally love those who are your fellow believers in the far-spreading household of faith? Remember, as you love one another, all men will know that you are my disciples.
191:4.4 (2042.1) ״לכו, אפוא, אל קצוות עולם והטיפו לבשורת אבהות האל ואחוות האדם לכל העמים והגזעים, ותמיד בחרו בחוכמה את אופן הצגת החדשות הטובות לגזעים ולשבטים השונים של המין האנושי. בחינם קיבלתם את בשורת המלכות, ובחינם תבשרו את החדשות הטובות לכל העמים. אל תחששו מהתנגדות הרוע, שכן תמיד אני אהיה עמכם, עד קץ הימים. ואת שלומי אשאיר אתכם.״		191:4.4 (2042.1) “Go, then, into all the world proclaiming this gospel of the fatherhood of God and the brotherhood of men to all nations and races and ever be wise in your choice of methods for presenting the good news to the different races and tribes of mankind. Freely you have received this gospel of the kingdom, and you will freely give the good news to all nations. Fear not the resistance of evil, for I am with you always, even to the end of the ages. And my peace I leave with you.”
191:4.5 (2042.2) וכאשר אמר, ״את שלומי אשאיר אתכם,״ הוא נעלם מעיניהם. למעט יוצא-דופן אחד בהופעתו בגליל, שם ראו אותו מעל לחמש-מאות מאמינים, הקבוצה הזו בפילדלפיה כללה את המספר הגדול ביותר של בני-תמותה אשר ראו אותו בהופעה יחידה.		191:4.5 (2042.2) When he had said, “My peace I leave with you,” he vanished from their sight. With the exception of one of his appearances in Galilee, where upward of five hundred believers saw him at one time, this group in Philadelphia embraced the largest number of mortals who saw him on any single occasion.
191:4.6 (2042.3) מוקדם למחרת בבוקר, אפילו בשעה שהשליחים שהו עדיין בירושלים והמתינו להתאוששות הרגשית של תומאס, יצאו המאמינים הללו מפילדלפיה לבשר כי ישוע מנצרת קם לתחייה מן המתים.		191:4.6 (2042.3) Early the next morning, even while the apostles tarried in Jerusalem awaiting the emotional recovery of Thomas, these believers at Philadelphia went forth proclaiming that Jesus of Nazareth had risen from the dead.
191:4.7 (2042.4) את יום המחרת, יום רביעי, בילה ישוע ברצף בחברת עמיתיו המורונטיים, ובמהלך שעות אחר הצהריים הוא קיבל לביקור נציגים מכל העולמות העליונים של כלל המערכות המקומיות שבהן יש ספרות מיושבות בקונסטלציה של נורלטיאדק. וכולם שמחו להכיר את בוראם כחבר מן המניין בסדר ההוויות התבוניות שלהם ביקום.		191:4.7 (2042.4) The next day, Wednesday, Jesus spent without interruption in the society of his morontia associates, and during the midafternoon hours he received visiting morontia delegates from the mansion worlds of every local system of inhabited spheres throughout the constellation of Norlatiadek. And they all rejoiced to know their Creator as one of their own order of universe intelligence.
5. ההופעה השנייה לעיני השליחים ^top		5. Second Appearance to the Apostles ^top
191:5.1 (2042.5) תומאס בילה בגפו שבוע של בדידות בגבעות הסמוכות להר הזיתים. במהלך התקופה הזו הוא ראה אך ורק את שוכני ביתו של שמעון ואת יוחנן מרקוס. היה זה בסביבות השעה תשע ביום שבת, ה-15 באפריל, ששני השליחים מצאו אותו ולקחו אותו בחזרה אל המפגש בבית מרקוס. למחרת הקשיב תומאס לסיפורים על אודות הופעותיו השונות של המאסטר, אך הוא סירב בעקשנות להאמין וטען שפטרוס הלהיב אותם, וכך שכנע אותם לחשוב שהם ראו את המאסטר. נתנאל ניסה לטעון כלפיו באופן הגיוני, אך ללא-הועיל. לספקנות הרגילה שלו נלוותה עתה עקשנות רגשית, ומצב רוחו זה, יחד עם עוגמת הנפש מפאת שברח מהם, חברוּ על-מנת ליצור מצב של בידוד, אשר אפילו תומאס עצמו לא הצליח להבינו עד תום. הוא התרחק מחבריו, ואפילו כעת, כאשר שוב הוא נמצא בקרבם, הוא נטה שלא-במודע לדבוק בגישה של חוסר-הסכמה. הוא לא מיהר להיכנע; הוא לא אהב לוותר. ואף כי לא התכוון לכך, הוא אכן נהנה מתשומת הלב שאותה קיבל; שלא במודע, הוא הפיק הנאה ממאמצי חבריו לשכנעו להסכים עמם. הוא התגעגע אליהם במשך שבוע שלם, וכעת הפיק עונג רב מתשומת הלב המתמדת שקיבל מהם.		191:5.1 (2042.5) Thomas spent a lonesome week alone with himself in the hills around about Olivet. During this time he saw only those at Simon’s house and John Mark. It was about nine o’clock on Saturday, April 15, when the two apostles found him and took him back with them to their rendezvous at the Mark home. The next day Thomas listened to the telling of the stories of the Master’s various appearances, but he steadfastly refused to believe. He maintained that Peter had enthused them into thinking they had seen the Master. Nathaniel reasoned with him, but it did no good. There was an emotional stubbornness associated with his customary doubtfulness, and this state of mind, coupled with his chagrin at having run away from them, conspired to create a situation of isolation which even Thomas himself did not fully understand. He had withdrawn from his fellows, he had gone his own way, and now, even when he was back among them, he unconsciously tended to assume an attitude of disagreement. He was slow to surrender; he disliked to give in. Without intending it, he really enjoyed the attention paid him; he derived unconscious satisfaction from the efforts of all his fellows to convince and convert him. He had missed them for a full week, and he obtained considerable pleasure from their persistent attentions.
191:5.2 (2042.6) הם אכלו את ארוחת הערב שלהם מעט לאחר השעה שש בערב. פטרוס ישב מצדו האחד של תומאס ונתנאל ישב מצדו האחר, והשליח הספקן אמר: ״לא אאמין עד אשר אראה את המאסטר במו-עיניי, ואניח את אצבעי במקום של המסמרות.״ ובעוד שהם ישובים לארוחת הערב, כאשר הדלתות נעולות, הופיע לפתע המאסטר המורונטי ליד החלק המקושת של השולחן, עמד ישירות אל מול תומאס, ואמר:		191:5.2 (2042.6) They were having their evening meal a little after six o’clock, with Peter sitting on one side of Thomas and Nathaniel on the other, when the doubting apostle said: “I will not believe unless I see the Master with my own eyes and put my finger in the mark of the nails.” As they thus sat at supper, and while the doors were securely shut and barred, the morontia Master suddenly appeared inside the curvature of the table and, standing directly in front of Thomas, said:
191:5.3 (2043.1) ״שלום עליכם. במשך שבוע חיכיתי כדי שאוכל להופיע לפניכם כאשר כולכם נוכחים כדי לשמוע פעם אחת נוספת את התפקיד אשר הוטל עליכם – ללכת אל קצוות עולם ולהטיף לבשורת המלכות הזו. אומר לכם שוב: כפי ששלח אותי האב אל העולם הזה, כך שולח אני אתכם. כפי שגיליתי אני את האב, כך תגלו אתם את האהבה האלוהית, ולא במילים לבדן, אלא במעשיכם מדי יום ביומו. הנני שולח אתכם שלא על-מנת לאהוב את נשמות בני האדם, כי אם כדי לאהוב את בני האדם. אל לכם להטיף רק לשמחת השמיים. משום שאתם כבר חיים, הודות לאמונה, את חיי הנצח אשר קיבלתם במתנה מן האל. הדגימו בהתנסות היום-יום שלכם את מציאויות הרוח של החיים האלוהיים. בשעה שתהיו חדורי-אמונה, בשעה שתבוא עליכם ממעל העוצמה בדמות רוח האמת, אל תסתירו את אורכם מאחורי דלתות נעולות; הציגו את אהבת האל ואת חסדו לאנושות כולה. הפחד גורם לכם כעת לנוס מהתנסות בלתי-נעימה, אך לאחר שתיטבלו ברוח האמת, אתם תלכו באומץ ובשמחה לקראת ההתנסויות החדשות הכרוכות בהטפה לחדשות הטובות של חיי הנצח במלכות האלוהים. ייתכן שתישארו כאן ובגליל לתקופה קצרה כדי להתאושש מהלם המעבר מהביטחון הכוזב של סמכות המסורת, אל הסדר החדש שבו הסמכות נובעת מן העובדות, מן האמת ומן האמונה במציאויות העליונות של ההתנסות בחיים. משימתכם בעולם מתבססת על העובדה שאני חייתי ביניכם חיים של גילוי האלוהים; על האמת שלפיה אתם, וכך כל בני האדם האחרים, הנכם בני האלוהים; והיא תהיה סך החיים אשר אתם תחיו בקרב בני האדם – ההתנסות הממשית של אהבת האדם והשירות לאדם, ממש כשם שאני אהבתי אתכם ושירתי אתכם. הניחו לאמונה לגלות את האור שלכם לעולם; הניחו להתגלות האמת לפקוח את עיני אלה אשר המסורת עיוורה אותם; הניחו לשירות האוהב שלכם להיטיב ולחסל את השיפוטיות הנובעת מן הבּוֹרוּת. התקרבו קרוב-קרוב אל אחיכם, הפגינו אהדה והבנה, התמסרו אליהם ללא-אנוכיות והובילו אותם אל הידע הגואל על אודות אהבת האב. היהודים היללו את הטוּב; היוונים רוממו את היופי; ההינדים מטיפים למסירות; הסגפנים במרחקים מלמדים הערצה; הרומאים תובעים נאמנות; ואילו אני דורש מתלמידיי חיים, אף את חיי השירות האוהב לאחיכם בבשר ובדם.״		191:5.3 (2043.1) “Peace be upon you. For a full week have I tarried that I might appear again when you were all present to hear once more the commission to go into all the world and preach this gospel of the kingdom. Again I tell you: As the Father sent me into the world, so send I you. As I have revealed the Father, so shall you reveal the divine love, not merely with words, but in your daily living. I send you forth, not to love the souls of men, but rather to love men. You are not merely to proclaim the joys of heaven but also to exhibit in your daily experience these spirit realities of the divine life since you already have eternal life, as the gift of God, through faith. When you have faith, when power from on high, the Spirit of Truth, has come upon you, you will not hide your light here behind closed doors; you will make known the love and the mercy of God to all mankind. Through fear you now flee from the facts of a disagreeable experience, but when you shall have been baptized with the Spirit of Truth, you will bravely and joyously go forth to meet the new experiences of proclaiming the good news of eternal life in the kingdom of God. You may tarry here and in Galilee for a short season while you recover from the shock of the transition from the false security of the authority of traditionalism to the new order of the authority of facts, truth, and faith in the supreme realities of living experience. Your mission to the world is founded on the fact that I lived a God-revealing life among you; on the truth that you and all other men are the sons of God; and it shall consist in the life which you will live among men—the actual and living experience of loving men and serving them, even as I have loved and served you. Let faith reveal your light to the world; let the revelation of truth open the eyes blinded by tradition; let your loving service effectually destroy the prejudice engendered by ignorance. By so drawing close to your fellow men in understanding sympathy and with unselfish devotion, you will lead them into a saving knowledge of the Father’s love. The Jews have extolled goodness; the Greeks have exalted beauty; the Hindus preach devotion; the faraway ascetics teach reverence; the Romans demand loyalty; but I require of my disciples life, even a life of loving service for your brothers in the flesh.”
191:5.4 (2043.2) ולאחר דבריו אלה של המאסטר, הוא השפיל את מבטו אל פניו של תומאס ואמר: ״ואתה, תומאס, אשר אמר שלא יאמין, אלא אם כן יראה אותי ויניח את אצבעו על מקום המסמרות בידיי, כעת ראית אותי ושמעת את דבריי; ואף כי לא תראה סימני מסמרות בידי, שכן קמתי לתחייה בגוף שגם אתה תקבל כמותו כאשר תצא מן העולם הזה, מה תאמר לאחֵיך? אתה תכיר בָּאמת, שכן בלבך כבר התחלת להאמין, אפילו שטענת בעקשנות שלא. תומאס, ספקותיך תמיד מתבטאים בעקשנות הגדולה ביותר, רגע לפני שהם מתמוטטים. תומאס, אני קורא לך לא להיות חסר-אמונה, אלא להאמין – ואני יודע כי תאמין, וכי תאמין בלב שלם.״		191:5.4 (2043.2) When the Master had so spoken, he looked down into the face of Thomas and said: “And you, Thomas, who said you would not believe unless you could see me and put your finger in the nail marks of my hands, have now beheld me and heard my words; and though you see no nail marks on my hands, since I am raised in the form that you also shall have when you depart from this world, what will you say to your brethren? You will acknowledge the truth, for already in your heart you had begun to believe even when you so stoutly asserted your unbelief. Your doubts, Thomas, always most stubbornly assert themselves just as they are about to crumble. Thomas, I bid you be not faithless but believing—and I know you will believe, even with a whole heart.”
191:5.5 (2043.3) לשמע הדברים האלה, נפל תומאס על ברכיו לפני המאסטר המורונטי וקרא, ״אני מאמין! מורי ורבי!״ אז אמר ישוע לתומאס: ״האמנת, תומאס, כי ראית אותי ושמעת אותי. ברוכים יהיו אלה בעידנים לבוא, אשר יאמינו אף כי לא ראו בעין הגוף או שמעו באוזניהם.״		191:5.5 (2043.3) When Thomas heard these words, he fell on his knees before the morontia Master and exclaimed, “I believe! My Lord and my Master!” Then said Jesus to Thomas: “You have believed, Thomas, because you have really seen and heard me. Blessed are those in the ages to come who will believe even though they have not seen with the eye of flesh nor heard with the mortal ear.”
191:5.6 (2043.4) וכעת, בעת שצורתו של המאסטר נעה אל עבר ראש השולחן, הוא פנה אל כולם ואמר: ״וכעת, לכו אל הגליל, ושם אופיע לפניכם.״ ולאחר הדברים האלה נעלם מעיניהם.		191:5.6 (2043.4) And then, as the Master’s form moved over near the head of the table, he addressed them all, saying: “And now go all of you to Galilee, where I will presently appear to you.” After he said this, he vanished from their sight.
191:5.7 (2044.1) אחד-עשר השליחים היו כעת משוכנעים לגמרי שישוע קם לתחייה, והם יצאו אל הגליל למחרת בבוקר, לפני עלות השחר.		191:5.7 (2044.1) The eleven apostles were now fully convinced that Jesus had risen from the dead, and very early the next morning, before the break of day, they started out for Galilee.
6. ההופעה באלכסנדריה ^top		6. The Alexandrian Appearance ^top
191:6.1 (2044.2) בזמן שאחד-עשר השליחים עשו את דרכם לגליל והיו קרובים לסיום המסע, בערב יום שלישי, ה-18 באפריל, בשעה שמונה-וחצי לערך, הופיע ישוע לעיני רוֹדָן וכשמונים מאמינים אחרים, באלכסנדריה. הייתה זו הופעתו השתים-עשרה של המאסטר בדמותו המורונטית. ישוע הופיע לעיני היוונים והיהודים הללו בסיום הדיווח של השליח של דוד על אודות הצליבה. השליח הזה, החמישי במספר בשרשרת השליחים אשר נשלחו מירושלים אל אלכסנדריה, הגיע אליה בשעות אחר הצהריים המאוחרות של אותו יום. לאחר שמסר את המסר לרודן, הוחלט לכנס את המאמינים בכדי שהם יקבלו את המסר הטראגי מפי השליח עצמו. בערך בשעה שמונה, הופיע השליח, נתן מבוּסִירִיס, בפני החבורה וסיפר להם בפרוטרוט את אשר סיפר לו הרץ הקודם. נתן סיים את סיפורו במילים: ״אך דוד, אשר שלח לנו את המסר הזה, מדווח כי המאסטר הצהיר כי הוא יקום מחדש.״ וממש כאשר דיבר נתן, הופיע המאסטר המורונטי לעיני כל. ולאחר שנתן ישב, אמר ישוע:		191:6.1 (2044.2) While the eleven apostles were on the way to Galilee, drawing near their journey’s end, on Tuesday evening, April 18, at about half past eight o’clock, Jesus appeared to Rodan and some eighty other believers, in Alexandria. This was the Master’s twelfth appearance in morontia form. Jesus appeared before these Greeks and Jews at the conclusion of the report of David’s messenger regarding the crucifixion. This messenger, being the fifth in the Jerusalem-Alexandria relay of runners, had arrived in Alexandria late that afternoon, and when he had delivered his message to Rodan, it was decided to call the believers together to receive this tragic word from the messenger himself. At about eight o’clock, the messenger, Nathan of Busiris, came before this group and told them in detail all that had been told him by the preceding runner. Nathan ended his touching recital with these words: “But David, who sends us this word, reports that the Master, in foretelling his death, declared that he would rise again.” Even as Nathan spoke, the morontia Master appeared there in full view of all. And when Nathan sat down, Jesus said:
191:6.2 (2044.3) ״שלום עליכם. הדבר ששלח אותי האב לכונן בעולם הזה איננו שייך לגזע, אף לא לאומה או לקבוצה ייחודית של מורים או מטיפים. בשורת המלכות הזו שייכת ליהודים ולגויים כאחד, לעשירים ולעניים כאחד, לחופשיים ולמשועבדים כאחד, לזכרים ולנקבות כאחד, ואפילו לילדים הקטנים. ועליכם לבשר את בשורת האהבה והאמת הזו באמצעות החיים אשר תחיו בגוף בשר ודם. עליכם לאהוב זה את זה בחיבה חדשה ומעוררת תדהמה, ממש כפי שאהבתי אתכם אני. עליכם לשרת את האנושות במסירות חדשה ומדהימה, ממש כשם ששירתי אתכם אני. וכאשר יראו בני האדם כמה אתם אוהבים אותם, וכאשר הם ייראו באיזו תשוקה אתם משרתים אותם, הם יבינו כי הנכם אחים-לאמונה במלכות השמים, והם ילכו אחר רוח האמת אשר תתבטא בחייכם, והם ימצאו גאולת-עד.		191:6.2 (2044.3) “Peace be upon you. That which my Father sent me into the world to establish belongs not to a race, a nation, nor to a special group of teachers or preachers. This gospel of the kingdom belongs to both Jew and gentile, to rich and poor, to free and bond, to male and female, even to the little children. And you are all to proclaim this gospel of love and truth by the lives which you live in the flesh. You shall love one another with a new and startling affection, even as I have loved you. You will serve mankind with a new and amazing devotion, even as I have served you. And when men see you so love them, and when they behold how fervently you serve them, they will perceive that you have become faith-fellows of the kingdom of heaven, and they will follow after the Spirit of Truth which they see in your lives, to the finding of eternal salvation.
191:6.3 (2044.4) ״כשם שהאב שלח אותי אל העולם הזה, כך שולח אני אתכם כעת. כולכם נקראים לבשר את החדשות הטובות ליושבים בחשיכה. בשורת המלכות הזו שייכת לכל המאמינים בהּ; והיא לא תהיה נחלתם של הכמרים בלבד. בקרוב תבוא עליכם רוח האמת, והיא תוביל אתכם אל כל האמת. לכו, אפוא, אל קצוות עולם והטיפו לבשורה הזו, וזכרו כי אני תמיד עמכם, עד קץ כל הימים.״		191:6.3 (2044.4) “As the Father sent me into this world, even so now send I you. You are all called to carry the good news to those who sit in darkness. This gospel of the kingdom belongs to all who believe it; it shall not be committed to the custody of mere priests. Soon will the Spirit of Truth come upon you, and he shall lead you into all truth. Go you, therefore, into all the world preaching this gospel, and lo, I am with you always, even to the end of the ages.”
191:6.4 (2044.5) ולאחר דבריו אלה של המאסטר, הוא נעלם מעיניהם. וכל אותו הלילה המאמינים נשארו יחד, סיפרו על חוויותיהם כמאמיני המלכות והקשיבו לדבריהם הרבים של רודן ושל עמיתיו. וכולם האמינו כי ישוע קם לתחייה. ושערו בנפשכם כמה הופתע השליח של דוד, אשר הגיע יומיים לאחר מכן, כאשר השיבו למסר שלו ואמרו: ״כן, אנחנו יודעים, כי ראינו אותו. הוא הופיע לעינינו שלשום.״		191:6.4 (2044.5) When the Master had so spoken, he vanished from their sight. All that night these believers remained there together recounting their experiences as kingdom believers and listening to the many words of Rodan and his associates. And they all believed that Jesus had risen from the dead. Imagine the surprise of David’s herald of the resurrection, who arrived the second day after this, when they replied to his announcement, saying: “Yes, we know, for we have seen him. He appeared to us day before yesterday.”