מסמך 193		Paper 193
ההופעות האחרונות וההרקעה		Final Appearances and Ascension
193:0.1 (2052.1) הופעתו המורונטית השש-עשרה של ישוע התרחשה ביום שישי, ה-5 במאי, בחצר ביתו של ניקודמוס, בסמוך לשעה תשע בערב. בערב הזה עשו המאמינים הירושלמיים את הניסיון הראשון שלהם להתאסף יחדיו מאז התחייה. אז נאספו שם אחד-עשר השליחים, סגל הנשים וחברותיהן, וכחמישים מתלמידיו הבכירים האחרים של המאסטר, לרבות כמה יוונים. חבורת המאמינים הזו שוחחה באופן בלתי-רשמי במשך למעלה מחצי שעה, כאשר לפתע הופיע המאסטר המורונטי לעיני כולם ומיד החל ללמד אותם. אמר ישוע:		193:0.1 (2052.1) THE sixteenth morontia manifestation of Jesus occurred on Friday, May 5, in the courtyard of Nicodemus, about nine o’clock at night. On this evening the Jerusalem believers had made their first attempt to get together since the resurrection. Assembled here at this time were the eleven apostles, the women’s corps and their associates, and about fifty other leading disciples of the Master, including a number of the Greeks. This company of believers had been visiting informally for more than half an hour when, suddenly, the morontia Master appeared in full view and immediately began to instruct them. Said Jesus:
193:0.2 (2052.2) ״שלום עליכם. זוהי קבוצת המאמינים המייצגת ביותר – שליחים ותלמידים, גברים ונשים – אשר לעיניה הופעתי מאז שנגאלתי מן הגוף. הנני קורא לכם כעת להעיד כי אמרתי לכם מבעוד מועד כי שהותי אתכם חייבת להסתיים; אמרתי לכם כי בקרוב אני חייב לשוב אל האב. ואז אמרתי לכם בפשטות כי הכוהנים הגדולים ושליטי היהודים יסגירו אותי בכדי להמיתני, וכי אני אקום מן הקבר. מדוע, אפוא, הרשיתם לעצמכם לדאוג כאשר כל אלה התרחשו? ומדוע כה הופתעתם כאשר קמתי מן הקבר ביום השלישי? לא האמנתם לי משום ששמעתם את דבריי אך לא הבנתם את משמעותם.		193:0.2 (2052.2) “Peace be upon you. This is the most representative group of believers—apostles and disciples, both men and women—to which I have appeared since the time of my deliverance from the flesh. I now call you to witness that I told you beforehand that my sojourn among you must come to an end; I told you that presently I must return to the Father. And then I plainly told you how the chief priests and the rulers of the Jews would deliver me up to be put to death, and that I would rise from the grave. Why, then, did you allow yourselves to become so disconcerted by all this when it came to pass? and why were you so surprised when I rose from the tomb on the third day? You failed to believe me because you heard my words without comprehending the meaning thereof.
193:0.3 (2052.3) ״וכעת, הטו אוזניכם אל דבריי, פן תשגו שוב ותאזינו לתורתי רק בראשכם, ולבבכם לא יבין את משמעותהּ. למן תחילת שהותי אתכם כאחד האדם, לימדתי אתכם כי תכליתי היחידה היא לגלות את האב אשר בשמיים לילדיו אשר בארץ. חייתי את משימת המתת לשם גילוי האל בכדי שתוכלו אתם להתנסות בנתיבת ידיעת האל. גיליתי את האל אשר הוא אביכם שבשמיים. עובדה היא כי אלוהים אוהב אתכם, בניו. אם תקבלו באמונה את דבריי, תהפוך עובדה זו לאמת חיה ונצחית בלבבותיכם. אם תחיו באמונה, כי אז תהפכו ליודעי-אל אלוהיים, ותיוולדו מחדש ברוח כילדי האור והחיים, אותם חיי הנצח אשר במהלכם תרקיעו אל יקום היקומים ותזכו להתנסוֹת במציאת אלוהים האב בפרדיס.		193:0.3 (2052.3) “And now you should give ear to my words lest you again make the mistake of hearing my teaching with the mind while in your hearts you fail to comprehend the meaning. From the beginning of my sojourn as one of you, I taught you that my one purpose was to reveal my Father in heaven to his children on earth. I have lived the God-revealing bestowal that you might experience the God-knowing career. I have revealed God as your Father in heaven; I have revealed you as the sons of God on earth. It is a fact that God loves you, his sons. By faith in my word this fact becomes an eternal and living truth in your hearts. When, by living faith, you become divinely God-conscious, you are then born of the spirit as children of light and life, even the eternal life wherewith you shall ascend the universe of universes and attain the experience of finding God the Father on Paradise.
193:0.4 (2052.4) ״הנני מתרה בכם לזכור תמיד כי משימתכם בקרב בני האדם היא להטיף לבשורת המלכות – מציאוּת אבהותו של האל, והאמת על היות האדם בנו. הטיפו לכל החדשות הטובות, ולא רק לחלק מבשורת הגאולה. המסר שלכם איננו משתנה מפאת ההתנסות בתחייה שלי. היות האדם בן, באמונה, עדיין הינה אמת הגאולה של בשורת המלכות. עליכם לצאת ולהטיף לאהבת האל ולשירות האדם. ויותר מכול נזקק העולם לדעת כי: האדם הוא בן האלוהים, ודרך האמונה יוכל להכיר ולחוות מדי יום ביומו את האמת המרוֹממת הזו. משימת המתת שלי תוכל לסייע לכל בני האדם להכיר בעובדה שהם בני האלוהים, אך ידע שכזה לבדו לא יספיק אם הם לא יתפשו אישית, קרי באמונה, את האמת הגואלת כי הם בניו הרוחניים החיים של האב הנצחי. בשורת המלכות קשורה לאהבת האב ולשירות של ילדיו אשר בארץ.		193:0.4 (2052.4) “I admonish you ever to remember that your mission among men is to proclaim the gospel of the kingdom—the reality of the fatherhood of God and the truth of the sonship of man. Proclaim the whole truth of the good news, not just a part of the saving gospel. Your message is not changed by my resurrection experience. Sonship with God, by faith, is still the saving truth of the gospel of the kingdom. You are to go forth preaching the love of God and the service of man. That which the world needs most to know is: Men are the sons of God, and through faith they can actually realize, and daily experience, this ennobling truth. My bestowal should help all men to know that they are the children of God, but such knowledge will not suffice if they fail personally to faith-grasp the saving truth that they are the living spirit sons of the eternal Father. The gospel of the kingdom is concerned with the love of the Father and the service of his children on earth.
193:0.5 (2053.1) ״כאן, ביניכם, אתם חולקים בידיעה כי קמתי לתחייה מן המתים, אך אין הדבר מוזר. בידי הכוח להקריב את חיי ולקחתם שוב; האב נותן כוח שכזה לבניו בני פרדיס. דווקא ראוי כי תתרגשו בלבכם מן הידיעה שמעט לאחר שיצאתי אני מקברו של יוסף, החלו המתים של העידן בהרקעת הנצח. אני חייתי את חיַי בגוף בשר ודם בכדי להראות לכם כי באמצעות שירות אוהב תוכלו לגלות את האל לאחֵיכם, ממש כשם שאני, באופן שאהבתי ושרתי אתכם, גיליתי את האל לכם. חייתי ביניכם כבן האדם בכדי שאתם, ובני-אדם אחרים, יוכלו לדעת כי הם אכן הנם בני האלוהים. לפיכך, צאו אל העולם והטיפו לבשורת מלכות השמיים הזו לכל בני האדם. אהבו את בני האדם כפי שאהבתי אתכם אני; שרתו את אחיכם בני התמותה כפי ששרתי אתכם אני. קיבלתם בחופשיות, תנו בחופשיות. חכו כאן בירושלים רק עד אשר אלך אל האב, ועד אשר אשלח אליכם את רוח האמת. היא תוביל אתכם אל האמת המורחבת, ואני אלך עמכם אל קצוות עולם. תמיד הנני נמצא עמכם, ואת שלומי אניח לכם.״		193:0.5 (2053.1) “Among yourselves, here, you share the knowledge that I have risen from the dead, but that is not strange. I have the power to lay down my life and to take it up again; the Father gives such power to his Paradise Sons. You should the rather be stirred in your hearts by the knowledge that the dead of an age entered upon the eternal ascent soon after I left Joseph’s new tomb. I lived my life in the flesh to show how you can, through loving service, become God-revealing to your fellow men even as, by loving you and serving you, I have become God-revealing to you. I have lived among you as the Son of Man that you, and all other men, might know that you are all indeed the sons of God. Therefore, go you now into all the world preaching this gospel of the kingdom of heaven to all men. Love all men as I have loved you; serve your fellow mortals as I have served you. Freely you have received, freely give. Only tarry here in Jerusalem while I go to the Father, and until I send you the Spirit of Truth. He shall lead you into the enlarged truth, and I will go with you into all the world. I am with you always, and my peace I leave with you.”
193:0.6 (2053.2) מיד עם סיום דבריו, המאסטר נעלם מעיניהם. המאמינים התפזרו רק בסמוך לעלות השחר; כל הלילה הם נשארו יחדיו והמשיכו לשוחח במרץ על אודות אשר ציווה המאסטר וכל אשר אירע להם. יעקב זבדיה, ושליחים אחרים, סיפרו להם על אודות התנסויותיהם עם המאסטר המורונטי בגליל וציינו כיצד הופיע לעיניהם שלוש פעמים.		193:0.6 (2053.2) When the Master had spoken to them, he vanished from their sight. It was near daybreak before these believers dispersed; all night they remained together, earnestly discussing the Master’s admonitions and contemplating all that had befallen them. James Zebedee and others of the apostles also told them of their experiences with the morontia Master in Galilee and recited how he had three times appeared to them.
1. ההופעה בשִיחָר ^top		1. The Appearance at Sychar ^top
193:1.1 (2053.3) בסמוך לשעה ארבע אחר הצהריים של יום שבת, ה-13 במאי, הופיע המאסטר בקרבת באר יעקב, בשיחר, לעיני נָלְדַה וכשבעים-וחמישה מאמינים שומרונים. המאמינים נהגו להיפגש כאן, בסמוך למקום שבו שוחח ישוע עם נלדה על אודות מי החיים. ביום הזה, ממש כאשר הם סיימו לשוחח על הדיווחים על אודות התחייה, הופיע לפתע ישוע לעיניהם ואמר:		193:1.1 (2053.3) About four o’clock on Sabbath afternoon, May 13, the Master appeared to Nalda and about seventy-five Samaritan believers near Jacob’s well, at Sychar. The believers were in the habit of meeting at this place, near where Jesus had spoken to Nalda concerning the water of life. On this day, just as they had finished their discussions of the reported resurrection, Jesus suddenly appeared before them, saying:
193:1.2 (2053.4) ״שלום עליכם. אתם תשמחו לדעת כי אני הנני התחייה והחיים, אך כל אלה לא יעזרו לכם כלל, אלא אם קודם לכן תיוולדו מן הרוח הנצחית, ובאמונה תרכשו את חיי הנצח. אם תהיו בני האמונה של אבי, כי אז לעולם לא תמותו; לעולם לא תכחדו. בשורת המלכות לימדה אתכם כי כל בני האדם בני האלוהים הם. ואת החדשות הטובות באשר לאהבת האב השמימי לילדיו אשר בארץ יש להפיץ ברחבי העולם. הגיע הזמן שבו תסגדו לאלוהים לא על גריזים ולא בירושלים, אלא באשר אתם, כאשר הנכם, ברוח ובאמת. אמונתכם היא המצילה את נשמותיכם. הגאולה הינה מתת האל לכל אלה אשר יאמינו כי הם הנם בניו. אך אל תלכו שולל; אף כי הגאולה הינה מתת האל הניתנת בחופשיות לכל המקבלים אותה באמונה, לאחריה מגיעה ההתנסות של פירות הרוח אשר חיי רוח אלה, אשר בגוף, מניבים. קבלת הדוקטרינה על אבהותו של האל מעידה על כך שקיבלתם באופן חופשי את האמת על אחוות האדם. ואם אדם הנו אחיכם, הוא אפילו יותר משכנכם, שאותו תובע האל שתאהבו כמוכם. את אחיכם, בשר מבשרכם, לא תאהבו רק כבן משפחה, אלא גם תשרתו אותו כפי שתשרתו את עצמכם. וכך, אתם תאהבו ותשרתו את אחיכם, לפי שאני אהבתי ושירתי אתכם כך, באשר אתם הנכם אחיי. רוחי תלך לפניכם, ואני תמיד אהיה עמכם.״		193:1.2 (2053.4) “Peace be upon you. You rejoice to know that I am the resurrection and the life, but this will avail you nothing unless you are first born of the eternal spirit, thereby coming to possess, by faith, the gift of eternal life. If you are the faith sons of my Father, you shall never die; you shall not perish. The gospel of the kingdom has taught you that all men are the sons of God. And this good news concerning the love of the heavenly Father for his children on earth must be carried to all the world. The time has come when you worship God neither on Gerizim nor at Jerusalem, but where you are, as you are, in spirit and in truth. It is your faith that saves your souls. Salvation is the gift of God to all who believe they are his sons. But be not deceived; while salvation is the free gift of God and is bestowed upon all who accept it by faith, there follows the experience of bearing the fruits of this spirit life as it is lived in the flesh. The acceptance of the doctrine of the fatherhood of God implies that you also freely accept the associated truth of the brotherhood of man. And if man is your brother, he is even more than your neighbor, whom the Father requires you to love as yourself. Your brother, being of your own family, you will not only love with a family affection, but you will also serve as you would serve yourself. And you will thus love and serve your brother because you, being my brethren, have been thus loved and served by me. Go, then, into all the world telling this good news to all creatures of every race, tribe, and nation. My spirit shall go before you, and I will be with you always.”
193:1.3 (2054.1) השומרונים הללו נדהמו עד מאוד מהופעתו של המאסטר, והם מיהרו אל העיירות ואל הכפרים הסמוכים בכדי להפיץ את החדשות כי הם ראו את ישוע וכי הוא דיבר אליהם. וזו הייתה הופעתו השבע-עשרה של המאסטר.		193:1.3 (2054.1) These Samaritans were greatly astonished at this appearance of the Master, and they hastened off to the near-by towns and villages, where they published abroad the news that they had seen Jesus, and that he had talked to them. And this was the seventeenth morontia appearance of the Master.
2. ההופעה בפיניקיה ^top		2. The Phoenician Appearance ^top
193:2.1 (2054.2) הופעתו השמונה-עשרה של המאסטר הייתה בצור, ביום שלישי, ה-16 במאי, מעט לפני השעה תשע בערב. שוב הוא הופיע בסמוך לסיומה של פגישת מאמינים, וכאשר הם עמדו להתפזר, אמר:		193:2.1 (2054.2) The Master’s eighteenth morontia appearance was at Tyre, on Tuesday, May 16, at a little before nine o’clock in the evening. Again he appeared at the close of a meeting of believers, as they were about to disperse, saying:
193:2.2 (2054.3) ״שלום עליכם. אתם שמחים לדעת כי בן האדם קם לתחייה מן המתים, משום שכך תדעו שגם אתם וגם אחיכם תשרדו את המוות האנושי. ואולם, ההישרדות הזו תלויה בכך שקודם לכן נולדתם מן הרוח, הרוח המבקשת את האמת ומוצאת את האל. לחם החיים ומימיהם ניתנים אך ורק לרעבים לאמת ולצמאים לצדיקות – לאלוהים. עובדת התחייה מן המתים איננה בשורת המלכות. האמיתוֹת הגדולות האלה, עובדות היקום האלה, קשורות כולן לבשורה, לפי שהן הנן חלק מן התוצאה של האמונה בחדשות הטובות, והן הנן חלק מן ההתנסות המאוחרת יותר של אלה אשר הופכים, באמונה, במעשים ובאמת לבני העַד של האל הנצחי. אבי שלח אותי אל העולם הזה בכדי להטיף לאנושות כולה לגאולה הזו, גאולת היותכם בנים. וכך, שולח אני אתכם לכל עבר להטיף לגאולה הזו, של היותכם בנים. הגאולה הינה המתת החופשית של האל, אך אלה אשר נולדים מן הרוח מתחילים מיד להפגין את פירות הרוח בשירות אוהב לאחיהם. ואלה פירות הרוח האלוהית אשר אותם מניבים חייהם של בני-תמותה יודעי-אל אשר נולדו מן הרוח: שירות אוהב, מסירות נטולת אנוכיות, נאמנות של אומץ, הוגנות של כֵּנות, יושר מואר, תקווה אשר איננה כבה, אמון של שיתוף, סעד של חמלה, טוּב אשר תמיד ניתן לסמוך עליו, סובלנות של סליחה, ושלווה מתמדת. אם מי אשר מכריז על עצמו כמאמין, איננו מפגין את פירות רוח האלוה האלה בחייו, כי אז מת הוא; רוח האמת אינה שוכנת בו; הוא כענף גפן חי חסר-תועלת, אשר בקרוב יסולק. אבי תובע כי ילדי האמונה יניבו פירות רוח רבים. ועל-כן, אם לא תהיו נאמנים, הוא יחפור מסביב לשורשיכם ויכרות את הענפים אשר אינם מניבים. בשעה שאתם מתקדמים אל עבר מלכות האל, עליכם להמשיך ולהרבות בפירות הרוח. תוכלו לבוא בשערי המלכות כילדים, אך האב תובע מכם להתבגר, בחסד, ולהגיע למעמד של רוח בוגרת לגמרי. וכאשר תצאו אל העולם לספר לכל האומות על החדשות הטובות של הבשורה הזו, אלך אני לפניכם, ורוח האמת שלי תשכון בלבבותיכם. את שלומי אניח לכם.״		193:2.2 (2054.3) “Peace be upon you. You rejoice to know that the Son of Man has risen from the dead because you thereby know that you and your brethren shall also survive mortal death. But such survival is dependent on your having been previously born of the spirit of truth-seeking and God-finding. The bread of life and the water thereof are given only to those who hunger for truth and thirst for righteousness—for God. The fact that the dead rise is not the gospel of the kingdom. These great truths and these universe facts are all related to this gospel in that they are a part of the result of believing the good news and are embraced in the subsequent experience of those who, by faith, become, in deed and in truth, the everlasting sons of the eternal God. My Father sent me into the world to proclaim this salvation of sonship to all men. And so send I you abroad to preach this salvation of sonship. Salvation is the free gift of God, but those who are born of the spirit will immediately begin to show forth the fruits of the spirit in loving service to their fellow creatures. And the fruits of the divine spirit which are yielded in the lives of spirit-born and God-knowing mortals are: loving service, unselfish devotion, courageous loyalty, sincere fairness, enlightened honesty, undying hope, confiding trust, merciful ministry, unfailing goodness, forgiving tolerance, and enduring peace. If professed believers bear not these fruits of the divine spirit in their lives, they are dead; the Spirit of Truth is not in them; they are useless branches on the living vine, and they soon will be taken away. My Father requires of the children of faith that they bear much spirit fruit. If, therefore, you are not fruitful, he will dig about your roots and cut away your unfruitful branches. Increasingly, must you yield the fruits of the spirit as you progress heavenward in the kingdom of God. You may enter the kingdom as a child, but the Father requires that you grow up, by grace, to the full stature of spiritual adulthood. And when you go abroad to tell all nations the good news of this gospel, I will go before you, and my Spirit of Truth shall abide in your hearts. My peace I leave with you.”
193:2.3 (2054.4) או-אז נעלם המאסטר מעיניהם. ולמחרת הם יצאו מצור אל עבר צידון, ואפילו אל אנטיוכיה ודמשק. ישוע היה עם המאמינים הללו כאשר היה בגוף, ועל-כן הם הכירו אותו במהרה כאשר התחיל ללמד אותם. אף כי חבריו לא הצליחו להכיר את הצורה המורונטית שלו אשר נגלתה לעיניהם, הם תמיד מיהרו לזהות את אישיותו בשעה שדיבר אליהם.		193:2.3 (2054.4) And then the Master disappeared from their sight. The next day there went out from Tyre those who carried this story to Sidon and even to Antioch and Damascus. Jesus had been with these believers when he was in the flesh, and they were quick to recognize him when he began to teach them. While his friends could not readily recognize his morontia form when made visible, they were never slow to identify his personality when he spoke to them.
3. ההופעה האחרונה בירושלים ^top		3. Last Appearance in Jerusalem ^top
193:3.1 (2055.1) מוקדם בבוקר של יום חמישי, ה-18 במאי, ערך ישוע את הופעתו האחרונה עלי אדמות כאישיות מורונטית. בעת שאחד-עשר השליחים עמדו לשבת לארוחת הבוקר באולם העליון בביתה של מרים מרקוס, הופיע ישוע לעיניהם, ואמר:		193:3.1 (2055.1) Early Thursday morning, May 18, Jesus made his last appearance on earth as a morontia personality. As the eleven apostles were about to sit down to breakfast in the upper chamber of Mary Mark’s home, Jesus appeared to them and said:
193:3.2 (2055.2) ״שלום עליכם. ביקשתי מכם להשתהות בירושלים עד אשר ארקיע אל האב, ואפילו עד אשר אשלח אליכם את רוח האמת, אשר בקרוב תשטוף כל בשר, ואשר תעניק לכם עוצמה מלמעלה.״ שמעון הקנאי קטע את דבריו של ישוע, ושאל: ״אז, מאסטר, האם תחדש את המלכות ונראה את תהילת האל עלי אדמות?״ ולאחר ששמע ישוע את שאלתו של שמעון, הוא ענה לו: ״שמעון, אתה עדיין נצמד לרעיונותיך הישנים באשר למשיח היהודי ולמלכות החומר. ואולם, לאחר שהרוח תרד עליך, אתה תקבל כוח רוחני ואז תצא אל קצוות עולם להטיף לבשורת המלכות הזו. כשם שהאב שלח אותי אל העולם, כך שולח אני אתכם. ואני מבקש שתאהבו איש את רעהו ושתסמכו זה על זה. יהודה איננו יותר אתכם, משום שאהבתו כבתה, ומשום שהוא מאן לסמוך עליכם, על אחיו הנאמנים. האם לא קראתם את הכתוב בתורה, כי: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. לא יחיה האדם לבדו?' וכן ככתוב: ׳אִישׁ רֵעִים, להתרועעַ?׳ האם לא שלחתי אתכם זוגות-זוגות בכדי שלא תהיו בודדים ותיפלו קורבן לצרות ולעוגמת-הנפש של הבדידות? היטב תדעו גם שכאשר הייתי בגוף לא הרשיתי לעצמי להימצא לבדי למשך פרקי זמן ארוכים. למן תחילת הקשר בינינו, תמיד היו שניים או שלושה מכם לצדי, או קרובים אלי, אפילו בשעה שהתייחדתי עם האב. על-כן, סמכו זה על זה ובטחו זה בזה. והדבר נחוץ עוד יותר, לפי שהיום אעזוב אתכם לבדכם בעולם. הגיעה השעה; אני עומד ללכת אל האב.״		193:3.2 (2055.2) “Peace be upon you. I have asked you to tarry here in Jerusalem until I ascend to the Father, even until I send you the Spirit of Truth, who shall soon be poured out upon all flesh, and who shall endow you with power from on high.” Simon Zelotes interrupted Jesus, asking, “Then, Master, will you restore the kingdom, and will we see the glory of God manifested on earth?” When Jesus had listened to Simon’s question, he answered: “Simon, you still cling to your old ideas about the Jewish Messiah and the material kingdom. But you will receive spiritual power after the spirit has descended upon you, and you will presently go into all the world preaching this gospel of the kingdom. As the Father sent me into the world, so do I send you. And I wish that you would love and trust one another. Judas is no more with you because his love grew cold, and because he refused to trust you, his loyal brethren. Have you not read in the Scripture where it is written: ‘It is not good for man to be alone. No man lives to himself’? And also where it says: ‘He who would have friends must show himself friendly’? And did I not even send you out to teach, two and two, that you might not become lonely and fall into the mischief and miseries of isolation? You also well know that, when I was in the flesh, I did not permit myself to be alone for long periods. From the very beginning of our associations I always had two or three of you constantly by my side or else very near at hand even when I communed with the Father. Trust, therefore, and confide in one another. And this is all the more needful since I am this day going to leave you alone in the world. The hour has come; I am about to go to the Father.”
193:3.3 (2055.3) ולאחר שסיים ישוע לומר את דבריו, הוא סימן להם לבוא איתו והוביל אותם אל הר הזיתים, שם נפרד מהם לשלום כהכנה לקראת עזיבתו את אורנטיה. הייתה זו צעידה מהורהרת אל הר הזיתים. איש מהם לא הוציא הגה מפיו למן הרגע שבו הם עזבו את האולם העליון ועד אשר ישוע עצר איתם על הר הזיתים.		193:3.3 (2055.3) When he had spoken, he beckoned for them to come with him, and he led them out on the Mount of Olives, where he bade them farewell preparatory to departing from Urantia. This was a solemn journey to Olivet. Not a word was spoken by any of them from the time they left the upper chamber until Jesus paused with them on the Mount of Olives.
4. הסיבות לנפילתו של יהודה ^top		4. Causes of Judas’s Downfall ^top
193:4.1 (2055.4) בחלק הראשון של מסר הפרידה של המאסטר לשליחיו, הוא רמז לאובדן של יהודה, וסימן את גורלו הטראגי של עמיתם לעבודה הבוגד כתמרור אזהרה כבד-משקל כנגד סכנות ההתבודדות מחברת הזולת. מאמינים בעידן הזה, ובעידני העתיד, עשויים להסתייע בסקירת הגורמים לנפילתו של יהודה, לאור הערותיו של המאסטר ולאור כלל התובנות אשר נצברו במאות השנים מאז.		193:4.1 (2055.4) It was in the first part of the Master’s farewell message to his apostles that he alluded to the loss of Judas and held up the tragic fate of their traitorous fellow worker as a solemn warning against the dangers of social and fraternal isolation. It may be helpful to believers, in this and in future ages, briefly to review the causes of Judas’s downfall in the light of the Master’s remarks and in view of the accumulated enlightenment of succeeding centuries.
193:4.2 (2055.5) כאשר אנחנו מתבוננים לאחור בטרגדיה הזו, אנחנו סבורים שיהודה שגה בראש ובראשונה בשל העובדה שהוא היה אישיות מבודדת במובחן, אישיות סגורה אשר נמנעה מקשרים חברתיים רגילים. הוא התמיד לסרב לבטוח בחבריו השליחים, או להתרועע עמם בחופשיות. אך היותו אישיות מבודדת לא הייתה כשלעצמה גורמת ליהודה כל-כך הרבה צרות, אילו היה מצליח לגדול באהבה אשר רחש ולצמוח בחסד הרוחני. בנוסף, כמו בכדי להחמיר את המצב, הוא התמיד לטור טינה וטיפח בתוכו אויבים פסיכולוגיים כגון הנקמה, והתשוקה הכללית ״להתנקם״ במישהו על כל האכזבות אשר הוא נחל.		193:4.2 (2055.5) As we look back upon this tragedy, we conceive that Judas went wrong, primarily, because he was very markedly an isolated personality, a personality shut in and away from ordinary social contacts. He persistently refused to confide in, or freely fraternize with, his fellow apostles. But his being an isolated type of personality would not, in and of itself, have wrought such mischief for Judas had it not been that he also failed to increase in love and grow in spiritual grace. And then, as if to make a bad matter worse, he persistently harbored grudges and fostered such psychologic enemies as revenge and the generalized craving to “get even” with somebody for all his disappointments.
193:4.3 (2056.1) הצירוף האומלל הזה של הייחודיות שלו ושל נטיותיו המנטאליות, גרם לחיסולו של אדם אשר כוונותיו היו טובות, ואשר לא הצליח להכריע את הרוע הזה באמצעות אהבה, אמונה ואמון. אם נתבונן במקרים של תומאס ושל נתנאל, נוכל לקבל הוכחה לכך שיהודה לא היה חייב לסטות מדרך הישר, שכן שניהם לקו באותה קללה של חשדנות ונטיות יחידניות מפותחות יתר-על-המידה. אפילו לאנדראס ולמתי היו לא מעט נטיות רבות מהסוג הזה; ואולם, בחלוף הזמן, כלל האנשים הללו למדו לאהוב את ישוע ואת חבריהם השליחים יותר, לא פחות. והם צמחו בחסדם ובידיעת האמת. הם למדו לסמוך יותר ויותר על אחיהם ולאיטם למדו לשתף את חבריהם. יהודה התמיד בסירובו לשתף את אחיו. כאשר ההצטברות של הקונפליקטים הרגשיים שלו אילצה אותו להתבטא בכדי למצוא פורקן, לעולם הוא ביקש וקיבל את עצתם הבלתי-חכמה של קרובי משפחה בלתי-רוחניים, או של מכרים אשר פגש, כאלה אשר לא היה להם אכפת מהתקדמות מציאויות הרוח של מלכות השמים, או שאפילו היו עוינים את אותה מלכות, אשר הוא היה אחד משנים-עשר השגרירים אשר קודשו לה בארץ.		193:4.3 (2056.1) This unfortunate combination of individual peculiarities and mental tendencies conspired to destroy a well-intentioned man who failed to subdue these evils by love, faith, and trust. That Judas need not have gone wrong is well proved by the cases of Thomas and Nathaniel, both of whom were cursed with this same sort of suspicion and overdevelopment of the individualistic tendency. Even Andrew and Matthew had many leanings in this direction; but all these men grew to love Jesus and their fellow apostles more, and not less, as time passed. They grew in grace and in a knowledge of the truth. They became increasingly more trustful of their brethren and slowly developed the ability to confide in their fellows. Judas persistently refused to confide in his brethren. When he was impelled, by the accumulation of his emotional conflicts, to seek relief in self-expression, he invariably sought the advice and received the unwise consolation of his unspiritual relatives or those chance acquaintances who were either indifferent, or actually hostile, to the welfare and progress of the spiritual realities of the heavenly kingdom, of which he was one of the twelve consecrated ambassadors on earth.
193:4.4 (2056.2) יהודה נכשל במאבק בקרבות אשר בארץ, בשל גורמי נטיות האישיוּת וחולשות האופי הבאות:		193:4.4 (2056.2) Judas met defeat in his battles of the earth struggle because of the following factors of personal tendencies and character weakness:
193:4.5 (2056.3) 1. הוא היה אדם מסוג מבודד. הוא היה אדם אינדיבידואליסט לעילא, אשר בחר להפוך לאדם ״סגור״ ובלתי-חברתי בעליל.		193:4.5 (2056.3) 1. He was an isolated type of human being. He was highly individualistic and chose to grow into a confirmed “shut-in” and unsociable sort of person.
193:4.6 (2056.4) 2. כילד, החיים היו קלים מדי עבורו. הוא הרגיש מרמור עז כנגד ההתנגדות. הוא תמיד ציפה לנצח; הוא לא ידע להפסיד בכבוד.		193:4.6 (2056.4) 2. As a child, life had been made too easy for him. He bitterly resented thwarting. He always expected to win; he was a very poor loser.
193:4.7 (2056.5) 3. הוא מעולם לא רכש את הכלים הפילוסופיים המאפשרים להתמודד עם האכזבה. במקום לקבל את האכזבות כחלק נורמלי ושגרתי של הקיום האנושי, הוא בחר תמיד להאשים מישהו מסוים, או את חבריו כקבוצה, על כל הקשיים והאכזבות אשר הוא חווה ונחל.		193:4.7 (2056.5) 3. He never acquired a philosophic technique for meeting disappointment. Instead of accepting disappointments as a regular and commonplace feature of human existence, he unfailingly resorted to the practice of blaming someone in particular, or his associates as a group, for all his personal difficulties and disappointments.
193:4.8 (2056.6) 4. הוא נטה לנטור טינה; והוא תמיד השתעשע ברעיונות של נקמה.		193:4.8 (2056.6) 4. He was given to holding grudges; he was always entertaining the idea of revenge.
193:4.9 (2056.7) 5. הוא לא אהב להתמודד עם עובדות בכנות; הוא התמודד עם מצבי החיים בחוסר-כנות.		193:4.9 (2056.7) 5. He did not like to face facts frankly; he was dishonest in his attitude toward life situations.
193:4.10 (2056.8) 6. הוא לא אהב לשוחח על בעיותיו האישיות עם חבריו הקרובים; הוא סירב לשוחח על קשייו עם חברי אמת ועם אלה אשר אהבו אותו באמת. בכל השנים שבהן הוא היה בקשר עם המאסטר, הוא מעולם לא בא אליו עם בעיה לגמרי אישית שלו.		193:4.10 (2056.8) 6. He disliked to discuss his personal problems with his immediate associates; he refused to talk over his difficulties with his real friends and those who truly loved him. In all the years of their association he never once went to the Master with a purely personal problem.
193:4.11 (2056.9) 7. הוא מעולם לא למד כי אחרי ככלות הכול, הגמול האמיתי לחיים נאצלים הינו בדמות פרסים רוחניים, אשר אינם ניתנים תמיד לאחר תקופת חיים קצרה אחת בגוף.		193:4.11 (2056.9) 7. He never learned that the real rewards for noble living are, after all, spiritual prizes, which are not always distributed during this one short life in the flesh.
193:4.12 (2056.10) כתוצאה מהתבודדותו המתמדת כאישיות, צרותיו הלכו ורבו, צערו הלך וגדל, חרדותיו התעצמו, והייאוש אשר הוא חש העמיק עד אשר כמעט ואי-אפשר היה לשאתו.		193:4.12 (2056.10) As a result of his persistent isolation of personality, his griefs multiplied, his sorrows increased, his anxieties augmented, and his despair deepened almost beyond endurance.
193:4.13 (2057.1) בעוד שהשליח הזה, המרוכז בעצמו, האינדיבידואליסט לעילא, לקה בבעיות נפשיות, רגשיות ורוחניות רבות, קשייו העיקריים היו אלו: אישיותו הייתה מבודדת. דעתו הייתה חשדנית ונקמנית. הטמפרמנט שלו היה זועף ונקמן. מבחינה רגשית, הוא היה נטול אהבה ולא-סלחן. מבחינה חברתית, הוא לא שיתף ונשמר לעצמו כמעט לחלוטין. מבחינה רוחנית, הוא הפך יהיר ושאפתן באופן אנוכי. בחייו הוא התעלם מאלה אשר אהבו אותו, ואילו במותו – היה חסר חברים.		193:4.13 (2057.1) While this self-centered and ultraindividualistic apostle had many psychic, emotional, and spiritual troubles, his main difficulties were: In personality, he was isolated. In mind, he was suspicious and vengeful. In temperament, he was surly and vindictive. Emotionally, he was loveless and unforgiving. Socially, he was unconfiding and almost wholly self-contained. In spirit, he became arrogant and selfishly ambitious. In life, he ignored those who loved him, and in death, he was friendless.
193:4.14 (2057.2) אלה, אם כן, הם הגורמים המנטאליים והשפעות הרוע אשר יחדיו מהווים הסבר לכך שאדם בעל כוונות טובות, אשר לפנים האמין בכנות בישוע נטש את חבריו, התכחש למטרה קדושה, עזב את המשימה הקדושה אשר קיבל ובגד במאסטר האלוהי שלו, אפילו לאחר כמה שנים של קשר קרוב עם אישיותו המתמירה.		193:4.14 (2057.2) These, then, are the factors of mind and influences of evil which, taken altogether, explain why a well-meaning and otherwise onetime sincere believer in Jesus, even after several years of intimate association with his transforming personality, forsook his fellows, repudiated a sacred cause, renounced his holy calling, and betrayed his divine Master.
5. הרקעתו של המאסטר ^top		5. The Master’s Ascension ^top
193:5.1 (2057.3) השעה הייתה כמעט שבע-וחצי בבוקר של יום חמישי, ה-18 במאי, כאשר ישוע הגיע אל מורדותיו המערביים של הר הזיתים מלווה באחד-עשר השליחים הדוממים והמבולבלים קמעה. מהמקום הזה, בערך שני-שלישים במעלה ההר, הם יכלו לצפות אל עבר ירושלים ומטה אל גת שמנים. ישוע התכונן כעת לשאת את דברי הפרידה האחרונים שלו אל השליחים בטרם יעזוב את אורנטיה. בעודו עומד שם לפניהם, ובלא שהם הונחו לעשות כן, הם כרעו ברך במעגל סביבו, והמאסטר אמר:		193:5.1 (2057.3) It was almost half past seven o’clock this Thursday morning, May 18, when Jesus arrived on the western slope of Mount Olivet with his eleven silent and somewhat bewildered apostles. From this location, about two thirds the way up the mountain, they could look out over Jerusalem and down upon Gethsemane. Jesus now prepared to say his last farewell to the apostles before he took leave of Urantia. As he stood there before them, without being directed they knelt about him in a circle, and the Master said:
193:5.2 (2057.4) ״ביקשתי מכם להשתהות בירושלים עד אשר תקבלו את הכוח מלמעלה. אני עומד כעת לעזוב אתכם; אני עומד להרקיע אל אבי, ובקרוב, בקרוב מאוד, נשלח אל העולם הזה אשר בו חייתי את רוח האמת; וכאשר זו תבוא, התחילו להטיף מחדש לבשורת המלכות, ראשית בירושלים, ואז בקצוות תבל הרחוקים ביותר. אהבו את בני האדם כפי שאהבתי אתכם אני, ושרתו את אחיכם בני התמותה כפי ששירתי אתכם אני. יהיו פירות הרוח של חייכם מניעים נשמות להאמין באמת כי האדם בן האלוהים הוא, וכי כל בני האדם אחים הם. זכרו את כל אשר לימדתי אתכם ואת החיים אשר חייתי ביניכם. אהבתי תאפיל עליכם, רוחי תשכון בתוככם, ושלומי ישרה עליכם. שלום ולהתראות.״		193:5.2 (2057.4) “I bade you tarry in Jerusalem until you were endowed with power from on high. I am now about to take leave of you; I am about to ascend to my Father, and soon, very soon, will we send into this world of my sojourn the Spirit of Truth; and when he has come, you shall begin the new proclamation of the gospel of the kingdom, first in Jerusalem and then to the uttermost parts of the world. Love men with the love wherewith I have loved you and serve your fellow mortals even as I have served you. By the spirit fruits of your lives impel souls to believe the truth that man is a son of God, and that all men are brethren. Remember all I have taught you and the life I have lived among you. My love overshadows you, my spirit will dwell with you, and my peace shall abide upon you. Farewell.”
193:5.3 (2057.5) ולאחר שאמר המאסטר המורונטי את דבריו אלה, הוא נעלם מעיניהם. המאורע הזה, המכונה הרקעתו של ישוע, לא היה שונה מכל הפעמים האחרות שבהן הוא נעלם מעיני בני התמותה במהלך ארבעים הימים של נתיבתו המורונטית באורנטיה.		193:5.3 (2057.5) When the morontia Master had thus spoken, he vanished from their sight. This so-called ascension of Jesus was in no way different from his other disappearances from mortal vision during the forty days of his morontia career on Urantia.
193:5.4 (2057.6) המאסטר הלך לעדנטיה דרך ירושם, שם בהשגחתו של בן פרדיס, שחררו הגבוהים ביותר את ישוע מנצרת מן המצב המורונטי, ודרך ערוצי ההרקעה הרוחניים, החזירו אותו למעמד של בן פרדיס ושל ריבונות עילאית בסאלווינגטון.		193:5.4 (2057.6) The Master went to Edentia by way of Jerusem, where the Most Highs, under the observation of the Paradise Son, released Jesus of Nazareth from the morontia state and, through the spirit channels of ascension, returned him to the status of Paradise sonship and supreme sovereignty on Salvington.
193:5.5 (2057.7) היה זה בסמוך לשעה שבע ארבעים-וחמש בבוקר הזה, שישוע המורונטי נעלם מעיני אחד-עשר השליחים והחל את הרקעתו אל ימין האב, שם הוא קיבל אישור רשמי לכך שהשלים את ריבונותו על היקום של נבאדון.		193:5.5 (2057.7) It was about seven forty-five this morning when the morontia Jesus disappeared from the observation of his eleven apostles to begin the ascent to the right hand of his Father, there to receive formal confirmation of his completed sovereignty of the universe of Nebadon.
6. פטרוס מכנס פגישה ^top		6. Peter Calls a Meeting ^top
193:6.1 (2057.8) תחת הנחיותיו של פטרוס, הלכו יוחנן מרקוס ואחרים לקרוא לראשי התלמידים להתכנס יחדיו בביתה של מרים מרקוס. עד לשעה עשר-ושלושים, התכנסו מאה-ועשרים מתלמידיו המובילים של ישוע בירושלים על-מנת לשמוע את הדיווח על דברי הפרידה של המאסטר ובכדי ללמוד על הרקעתו. בקרב החבורה הזו נמצאה גם מרים, אמו של ישוע. היא חזרה לירושלים עם יוחנן זבדיה כאשר השליחים שבו אליה ממסעם האחרון בגליל. מעט לאחר פנטקוסט היא שבה אל ביתה של שלומית בבית צידה. יעקב אחי ישוע נכח אף הוא בפגישה הזו, הפגישה הראשונה של תלמידי המאסטר אשר כונסה לאחר שסיים את נתיבתו בפלנטה.		193:6.1 (2057.8) Acting upon the instruction of Peter, John Mark and others went forth to call the leading disciples together at the home of Mary Mark. By ten thirty, one hundred and twenty of the foremost disciples of Jesus living in Jerusalem had forgathered to hear the report of the farewell message of the Master and to learn of his ascension. Among this company was Mary the mother of Jesus. She had returned to Jerusalem with John Zebedee when the apostles came back from their recent sojourn in Galilee. Soon after Pentecost she returned to the home of Salome at Bethsaida. James the brother of Jesus was also present at this meeting, the first conference of the Master’s disciples to be called after the termination of his planetary career.
193:6.2 (2058.1) שמעון פטרוס מינה את עצמו לדבר בשם אחיו השליחים, ומסר דיווח מרטיט על אודות פגישתם האחרונה של האחד-עשר עם המאסטר, זאת תוך כדי שהוא מתאר ברגש את דברי הפרידה ואת היעלמותו של המאסטר מעיניהם. הייתה זו פגישה אשר מעולם לא התקיימה כמותה קודם לכן בעולם הזה. החלק הזה של הפגישה ארך פחות משעה. פטרוס הסביר אז כי הם החליטו לבחור במישהו שיתפוס את מקומו של יהודה איש-קריות, וכי הם ייצאו להפסקה על-מנת שהשליחים יוכלו להחליט בין שני המועמדים לתפקיד, מָתיאַס ויוּסטוּס.		193:6.2 (2058.1) Simon Peter took it upon himself to speak for his fellow apostles and made a thrilling report of the last meeting of the eleven with their Master and most touchingly portrayed the Master’s final farewell and his ascension disappearance. It was a meeting the like of which had never before occurred on this world. This part of the meeting lasted not quite one hour. Peter then explained that they had decided to choose a successor to Judas Iscariot, and that a recess would be granted to enable the apostles to decide between the two men who had been suggested for this position, Matthias and Justus.
193:6.3 (2058.2) אחד-עשר השליחים ירדו אז למטה, ושם החליטו לבחור באחד משני הגברים אשר יתפוס את מקומו של יהודה. הפור נפל על מתיאס, אשר הוכרז כשליח החדש. הוא מונה רשמית לתפקידו כשליח ומונה כגזבר. אך מתיאס השתתף רק מעט בפעילויות השליחים אשר הגיעו לאחר מכן.		193:6.3 (2058.2) The eleven apostles then went downstairs, where they agreed to cast lots in order to determine which of these men should become an apostle to serve in Judas’s place. The lot fell on Matthias, and he was declared to be the new apostle. He was duly inducted into his office and then appointed treasurer. But Matthias had little part in the subsequent activities of the apostles.
193:6.4 (2058.3) זמן קצר לאחר פנטקוסט שבוּ התאומים אל ביתם שבגליל. שמעון הקנאי פרש למשך זמן-מה, בטרם המשיך להטיף לבשורה. תומאס דאג במשך תקופה קצרה יותר, ואז חידש את הוראתו. נתנאל חלק יותר ויותר על דעתו של פטרוס, באשר ההטפה על אודות ישוע תפסה את מקום בשורת המלכות הקודמת. חילוקי הדעות האלה הפכו כה קשים במהלך החודש העוקב, במידה שהביאו לפרישתו של נתנאל, אשר הלך לפילדלפיה לבקר את אבנר ואת אלעזר; ולאחר שהוא נשאר שם במשך יותר משנה, המשיך הלאה אל הארצות שמעבר למסופוטמיה, שם הטיף לבשורה כפי שהבין אותה.		193:6.4 (2058.3) Soon after Pentecost the twins returned to their homes in Galilee. Simon Zelotes was in retirement for some time before he went forth preaching the gospel. Thomas worried for a shorter period and then resumed his teaching. Nathaniel differed increasingly with Peter regarding preaching about Jesus in the place of proclaiming the former gospel of the kingdom. This disagreement became so acute by the middle of the following month that Nathaniel withdrew, going to Philadelphia to visit Abner and Lazarus; and after tarrying there for more than a year, he went on into the lands beyond Mesopotamia preaching the gospel as he understood it.
193:6.5 (2058.4) כך נותרו רק שישה מקרב שנים-עשר השליחים המקוריים בזירת הפעולה המוקדמת של ההטפה לבשורה בירושלים: פטרוס, אנדראס, יעקב, יוחנן, פיליפוס ומתי.		193:6.5 (2058.4) This left but six of the original twelve apostles to become actors on the stage of the early proclamation of the gospel in Jerusalem: Peter, Andrew, James, John, Philip, and Matthew.
193:6.6 (2058.5) ממש בסמוך לחצות היום שבוּ השליחים אל אחיהם אשר באולם העליון והכריזו על כך שמתיאס נבחר כשליח החדש. או-אז קרא פטרוס לכל המאמינים להתפלל, להתפלל על-מנת שהם יהיו מוכנים לקבל את מתת הרוח אשר המאסטר הבטיח לשלוח.		193:6.6 (2058.5) Just about noon the apostles returned to their brethren in the upper chamber and announced that Matthias had been chosen as the new apostle. And then Peter called all of the believers to engage in prayer, prayer that they might be prepared to receive the gift of the spirit which the Master had promised to send.