מסמך 192		Paper 192
ההופעות בגליל		Appearances in Galilee
192:0.1 (2045.1) עד לזמן שבו עזבו השליחים את ירושלים אל הגליל, מנהיגי היהודים נרגעו באופן משמעותי. מכיוון שישוע הופיע אך ורק לעיני בני משפחת מאמיניו, ומכיוון שהשליחים הסתתרו ולא הטיפו בפומבי, מנהיגי היהודים הסיקו כי אחרי ככלות הכול תנועת הבשורה דוכאה. כמובן שהם הוטרדו מהשמועות ההולכות וגוברות על כך שישוע קם לתחייה, אך הם הסתמכו על השומרים אשר שוחדו שיטענו כנגד כל הדיווחים הללו, בכך שישובו ויספרו כיצד חבורת חסידיו של ישוע לקחה את הגופה.		192:0.1 (2045.1) BY THE time the apostles left Jerusalem for Galilee, the Jewish leaders had quieted down considerably. Since Jesus appeared only to his family of kingdom believers, and since the apostles were in hiding and did no public preaching, the rulers of the Jews concluded that the gospel movement was, after all, effectually crushed. They were, of course, disconcerted by the increasing spread of rumors that Jesus had risen from the dead, but they depended upon the bribed guards effectively to counteract all such reports by their reiteration of the story that a band of his followers had removed the body.
192:0.2 (2045.2) מהזמן הזה ועד שהשליחים נפוצו בשל גלי הרדיפות הגואים, פטרוס נחשב ככלל כראש סגל השליחים. ישוע מעולם לא העניק לו סמכות שכזו, ואף חבריו השליחים מעולם לא בחרו בו לעמדת האחריות הזו; הוא לקח אותה על עצמו באופן טבעי לפי שהיה המטיף הראשי שלהם. מעתה ואילך עסקו השליחים בעיקר בהטפה בציבור. ולאחר שהם שבו מן הגליל, מתיאס, שאותו הם בחרו לתפוס את מקומו של יהודה, מונה לגזבר שלהם.		192:0.2 (2045.2) From this time on, until the apostles were dispersed by the rising tide of persecution, Peter was the generally recognized head of the apostolic corps. Jesus never gave him any such authority, and his fellow apostles never formally elected him to such a position of responsibility; he naturally assumed it and held it by common consent and also because he was their chief preacher. From now on public preaching became the main business of the apostles. After their return from Galilee, Matthias, whom they chose to take the place of Judas, became their treasurer.
192:0.3 (2045.3) במהלך השבוע שבו הם שהו בירושלים, מרים אם ישוע בילתה זמן רב בחברת הנשים המאמינות אשר לנו בבית יוסף הרמתי.		192:0.3 (2045.3) During the week they tarried in Jerusalem, Mary the mother of Jesus spent much of the time with the women believers who were stopping at the home of Joseph of Arimathea.
192:0.4 (2045.4) יוחנן מרקוס הצטרף לשליחים אשר יצאו לגליל, מוקדם בבוקר יום שני הזה. הוא עקב אחריהם אל מחוץ לעיר, ורק הרבה לאחר שהם חלפו ליד בית עניא הוא העז לגשת אליהם, זאת משום שהרגיש בטוח אז שהם לא ישלחו אותו בחזרה.		192:0.4 (2045.4) Early this Monday morning when the apostles departed for Galilee, John Mark went along. He followed them out of the city, and when they had passed well beyond Bethany, he boldly came up among them, feeling confident they would not send him back.
192:0.5 (2045.5) בדרך לגליל השליחים עצרו פעמים מספר על-מנת לספר את הסיפור על אודות המאסטר אשר קם לתחייה, ועל-כן הם לא הגיעו אל בית צידה אלא מאוחר ביום רביעי בלילה. הם התעוררו כולם קרוב לצוהרי יום חמישי כדי לאכול את ארוחת הבוקר.		192:0.5 (2045.5) The apostles paused several times on the way to Galilee to tell the story of their risen Master and therefore did not arrive at Bethsaida until very late on Wednesday night. It was noontime on Thursday before they were all awake and ready to partake of breakfast.
1. ההופעה ליד האגם ^top		1. Appearance by the Lake ^top
192:1.1 (2045.6) בערך בשש בבוקר של יום שישי ה-21 באפריל, ערך המאסטר המורונטי את הופעתו השלוש-עשרה לעיני עשרת השליחים, בעת שסירתם התקרבה אל המזח שבו הם עגנו לעיתים תכופות בבית צידה.		192:1.1 (2045.6) About six o’clock Friday morning, April 21, the morontia Master made his thirteenth appearance, the first in Galilee, to the ten apostles as their boat drew near the shore close to the usual landing place at Bethsaida.
192:1.2 (2045.7) לאחר שהשליחים המתינו במשך שעות אחר הצהריים והערב המוקדמות בביתו של זבדיה, הציע פטרוס שהם ילכו לדוג. כאשר פטרוס הציע לצאת לדיג, כל השליחים החליטו להצטרף. הם עמלו כולם על הרשתות כל אותו הלילה ולא העלו בהן דבר. מכיוון שהיו להם נושאים רבים לשיחה, קרי המאורעות האחרונים בירושלים, לא כל-כך היה אכפת להם שמאמציהם לא העלו דבר. ואולם, עם עלות השחר הם החליטו לשוב אל בית צידה. כאשר התקרבו אל החוף, הם ראו מישהו עומד על החוף ליד מדורה בסמוך למזח. בתחילה הם סברו כי זהו יוחנן מרקוס, אשר בא לקבל את פניהם בשובם עם השלל, ואולם, כאשר התקרבו עוד אל החוף, הם הבינו כי הייתה טעות בידם – האדם היה גבוה מדי מכדי להיות יוחנן. איש מהם לא העלה על דעתו כי האדם על החוף היה המאסטר. הם כלל לא הבינו מדוע רצה ישוע להיפגש איתם במקומות שבהם הם נפגשו בעבר, בטבע, רחוק מן הסביבה הלחוצה של ירושלים אשר אליה נקשרו עתה הפחד, הבגידה והמוות. הוא אמר להם כי יפגוש אותם בגליל, אם אכן ילכו לשם, והוא עמד לקיים את הבטחתו.		192:1.2 (2045.7) After the apostles had spent the afternoon and early evening of Thursday in waiting at the Zebedee home, Simon Peter suggested that they go fishing. When Peter proposed the fishing trip, all of the apostles decided to go along. All night they toiled with the nets but caught no fish. They did not much mind the failure to make a catch, for they had many interesting experiences to talk over, things which had so recently happened to them at Jerusalem. But when daylight came, they decided to return to Bethsaida. As they neared the shore, they saw someone on the beach, near the boat landing, standing by a fire. At first they thought it was John Mark, who had come down to welcome them back with their catch, but as they drew nearer the shore, they saw they were mistaken—the man was too tall for John. It had occurred to none of them that the person on the shore was the Master. They did not altogether understand why Jesus wanted to meet with them amidst the scenes of their earlier associations and out in the open in contact with nature, far away from the shut-in environment of Jerusalem with its tragic associations of fear, betrayal, and death. He had told them that, if they would go into Galilee, he would meet them there, and he was about to fulfill that promise.
192:1.3 (2046.1) כאשר הם הטילו עוגן והתכוונו לעלות על הסירה הקטנה אשר תובילם אל החוף, קרא אליהם האדם שעל החוף, ״חבר'ה, תפסתם משהו?״ וכאשר הם ענו לו, ״לא,״ דיבר אליהם שוב. ״השליכו את הרשת בצדה הימני של הסירה, ותמצאו דגים.״ הם לא ידעו כי היה זה ישוע אשר הנחה אותם, וכאיש אחד הם השליכו את הרשת כפי שהונחו, ומיד היא נמלאה דגה ובכמות רבה כזו שהם התקשו להעלות אותה אל הסירה. יוחנן זבדיה היה מהיר תפישה, וכאשר נוכח לראות את הרשת המלאה, הוא הבין כי היה זה המאסטר אשר דיבר אליהם. וכשעלתה המחשבה הזו במוחו, הוא לחש אותה לפטרוס, ״זהו המאסטר.״ פטרוס תמיד נטה לפעולה ללא מחשבה ולמסירות נמהרת; לפיכך, כאשר יוחנן לחש זאת באוזנו, הוא קם מיד והשליך את עצמו אל המים על-מנת למהר ולהגיע אל המאסטר. אחַיו הגיעו מעט אחריו, כשהם חותרים אל החוף בסירה הקטנה וגוררים את רשת הדגים אחריהם.		192:1.3 (2046.1) As they dropped anchor and prepared to enter the small boat for going ashore, the man on the beach called to them, “Lads, have you caught anything?” And when they answered, “No,” he spoke again. “Cast the net on the right side of the boat, and you will find fish.” While they did not know it was Jesus who had directed them, with one accord they cast in the net as they had been instructed, and immediately it was filled, so much so that they were hardly able to draw it up. Now, John Zebedee was quick of perception, and when he saw the heavy-laden net, he perceived that it was the Master who had spoken to them. When this thought came into his mind, he leaned over and whispered to Peter, “It is the Master.” Peter was ever a man of thoughtless action and impetuous devotion; so when John whispered this in his ear, he quickly arose and cast himself into the water that he might the sooner reach the Master’s side. His brethren came up close behind him, having come ashore in the small boat, hauling the net of fishes after them.
192:1.4 (2046.2) בשעה הזאת יוחנן מרקוס כבר קם, וכאשר הוא ראה את השליחים המגיעים אל החוף עם הרשת העמוסה, הוא רץ למטה אל החוף לקבל את פניהם; וכאשר הוא ראה אחד-עשר גברים במקום עשרה, הוא ניחש כי הבלתי-מוכר היה ישוע אשר קם לתחייה, ובעוד שהעשרה עומדים שם בדממה, רץ הנער אל עבר המאסטר, כרע על ברכיו לרגליו ואמר, ״אדוני ורבי.״ אז דיבר ישוע, אך לא בטון שבו דיבר אליהם בירושלים כאשר החל את דבריו במילים ״שלום עליכם,״ אלא בטון דיבור רגיל. הוא פנה אל יוחנן מרקוס ואמר: ״יפה, יוחנן, אני שמח לראות אותך שוב בגליל הנינוח, שבו נוכל לשוחח באווירה טובה. הישאר עמנו יוחנן לארוחת הבוקר."		192:1.4 (2046.2) By this time John Mark was up and, seeing the apostles coming ashore with the heavy-laden net, ran down the beach to greet them; and when he saw eleven men instead of ten, he surmised that the unrecognized one was the risen Jesus, and as the astonished ten stood by in silence, the youth rushed up to the Master and, kneeling at his feet, said, “My Lord and my Master.” And then Jesus spoke, not as he had in Jerusalem, when he greeted them with “Peace be upon you,” but in commonplace tones he addressed John Mark: “Well, John, I am glad to see you again and in carefree Galilee, where we can have a good visit. Stay with us, John, and have breakfast.”
192:1.5 (2046.3) בזמן שישוע שוחח עם הצעיר, העשרה כל-כך נדהמו והופתעו עד שהם שכחו להעלות את רשת הדגה אל החוף. או-אז דיבר ישוע: ״הביאו את הדגים שלכם והכינו איזו ארוחת בוקר. האש כבר מוכנה ויש לנו הרבה לחם.״		192:1.5 (2046.3) As Jesus talked with the young man, the ten were so astonished and surprised that they neglected to haul the net of fish in upon the beach. Now spoke Jesus: “Bring in your fish and prepare some for breakfast. Already we have the fire and much bread.”
192:1.6 (2046.4) בשעה שיוחנן כיבד את המאסטר, פטרוס נכנס לרגע להלם למראה הגחלים הלוחשות על החוף; המראה הזכיר לו עד מאוד את האש אשר בערה בחצות הליל בחצר ביתו של חנן, במקום שבו התכחש למאסטר, ואולם הוא ניער את עצמו, כרע ברך לרגלי המאסטר וקרא, ״אדוני ורבי!״		192:1.6 (2046.4) While John Mark had paid homage to the Master, Peter had for a moment been shocked at the sight of the coals of fire glowing there on the beach; the scene reminded him so vividly of the midnight fire of charcoal in the courtyard of Annas, where he had disowned the Master, but he shook himself and, kneeling at the Master’s feet, exclaimed, “My Lord and my Master!”
192:1.7 (2046.5) פטרוס הצטרף אל חבריו כאשר אלו נשאו את הרשת אל החוף. לאחר שהניחו את השלל, הם ספרו את הדגים וגילו כי היו שם 153 דגים גדולים. ושוב נעשתה הטעות והמאורע הזה כונה נס הדגים. לא היה כאן כל נס, שכן היה זה מפגן פשוט של ידיעתו המקודמת של המאסטר. הוא ידע כי הדגים נמצאו שם, ובהתאם הורה לשליחים היכן להטיל את הרשת.		192:1.7 (2046.5) Peter then joined his comrades as they hauled in the net. When they had landed their catch, they counted the fish, and there were 153 large ones. And again was the mistake made of calling this another miraculous catch of fish. There was no miracle connected with this episode. It was merely an exercise of the Master’s preknowledge. He knew the fish were there and accordingly directed the apostles where to cast the net.
192:1.8 (2047.1) ישוע דיבר אליהם ואמר: ״בואו כעת כולכם לארוחת הבוקר. אפילו התאומים יישבו אתנו לשיחה; יוחנן מרקוס יכין את הדגים.״ יוחנן מרקוס הביא שבעה דגים בגודל מיטבי, שאותם הניח המאסטר על האש, ולאחר שהיו מבושלים, הנער הגיש את המזון לעשרה. אז בַּצע ישוע את הלחם והעביר אותו ליוחנן, אשר בתורו הגיש אותו לשליחים הרעבים. ולאחר שכולם קיבלו את מזונם, הורה ישוע ליוחנן לשבת בעוד שהוא עצמו הגיש לנער את הדגים ואת הלחם. בזמן שהם אכלו, ישוע שוחח עמם והם העלו זיכרונות מהחוויות הרבות אשר חוו בגליל ובאגם הזה ממש.		192:1.8 (2047.1) Jesus spoke to them, saying: “Come now, all of you, to breakfast. Even the twins should sit down while I visit with you; John Mark will dress the fish.” John Mark brought seven good-sized fish, which the Master put on the fire, and when they were cooked, the lad served them to the ten. Then Jesus broke the bread and handed it to John, who in turn served it to the hungry apostles. When they had all been served, Jesus bade John Mark sit down while he himself served the fish and the bread to the lad. And as they ate, Jesus visited with them and recounted their many experiences in Galilee and by this very lake.
192:1.9 (2047.2) הייתה זו הפעם השלישית שבה הופיע ישוע לעיני השליחים כקבוצה. כאשר ישוע פנה אליהם בראשונה ושאל אותם אם הם תפסו דגים, הם לא חשדו כי היה זה הוא, לפי שדייגי הגליל אשר התקרבו אל החוף פגשו בדרך-כלל את סוחרי הדגים של טריכאה, אשר חיכו על-מנת לרכוש את השלל הטרי של הדגים עבור מפעלי הייבוש.		192:1.9 (2047.2) This was the third time Jesus had manifested himself to the apostles as a group. When Jesus first addressed them, asking if they had any fish, they did not suspect who he was because it was a common experience for these fishermen on the Sea of Galilee, when they came ashore, to be thus accosted by the fish merchants of Tarichea, who were usually on hand to buy the fresh catches for the drying establishments.
192:1.10 (2047.3) ישוע שוחח עם עשרת השליחים ועם יוחנן מרקוס במשך יותר משעה, ואז צעד במעלה ובמורד החוף ושוחח עמם זוגות-זוגות – אך לא עם אותם זוגות אשר הוא שלח לראשונה ללמד יחדיו. כל אחד-עשר השליחים ירדו מירושלים יחד, אך שמעון הקנאי הלך ונמלא דכדוך יותר ויותר עם התקרבם אל הגליל, וכאשר הם הגיעו אל בית צידה הוא נטש את אחַיו ושב אל ביתו.		192:1.10 (2047.3) Jesus visited with the ten apostles and John Mark for more than an hour, and then he walked up and down the beach, talking with them two and two—but not the same couples he had at first sent out together to teach. All eleven of the apostles had come down from Jerusalem together, but Simon Zelotes grew more and more despondent as they drew near Galilee, so that, when they reached Bethsaida, he forsook his brethren and returned to his home.
192:1.11 (2047.4) לפני שישוע נפרד מהם בבוקר הזה, הוא הנחה אותם ששני שליחים יתנדבו ללכת אל שמעון הקנאי ולהחזירו עוד באותו היום. וכך עשו פטרוס ואנדראס.		192:1.11 (2047.4) Before taking leave of them this morning, Jesus directed that two of the apostles should volunteer to go to Simon Zelotes and bring him back that very day. And Peter and Andrew did so.
2. שיחות עם צמדי השליחים ^top		2. Visiting with the Apostles Two and Two ^top
192:2.1 (2047.5) לאחר שהם סיימו לאכול את ארוחת הבוקר, ובעוד שהאחרים ישבו בסמוך למדורה, סימן ישוע לפטרוס וליוחנן להצטרף אליו לצעדה על החוף. בזמן שצעדו יחדיו, שאל ישוע את יוחנן, ״יוחנן, אתה אוהב אותי?״ וכאשר יוחנן ענה, ״כן מאסטר, בכל לבי,״ אמר המאסטר: ״אם כן, יוחנן, ותר על חוסר הסובלנות שלך ולָמד לאהוב את בני האדם כפי שאהבתי אותך אני. הקדש את חייך בכדי להוכיח כי האהבה הינה הדבר הכביר ביותר בעולם. אהבת האל היא אשר מניעה את האדם לבקש גאולה. האהבה קודמת לכל הטוּב הרוחני, היא-היא המהות של מה שהינו אמיתי ויפה.״		192:2.1 (2047.5) When they had finished breakfast, and while the others sat by the fire, Jesus beckoned to Peter and to John that they should come with him for a stroll on the beach. As they walked along, Jesus said to John, “John, do you love me?” And when John answered, “Yes, Master, with all my heart,” the Master said: “Then, John, give up your intolerance and learn to love men as I have loved you. Devote your life to proving that love is the greatest thing in the world. It is the love of God that impels men to seek salvation. Love is the ancestor of all spiritual goodness, the essence of the true and the beautiful.”
192:2.2 (2047.6) אז נפנה ישוע אל פטרוס ושאל: ״פטרוס, האם אתה אוהב אותי?״ ענה פטרוס, ״אדוני, יודע אתה כי אני אוהב אותך בכל נשמתי.״ אמר אז ישוע: ״אם אתה אוהב אותי, פטרוס, אז האכל את צֹאני. אל תשכח לסעוד את החלשים, את העניים ואת הצעירים. הטֶף לבשורה ללא-מורא וללא משוא-פנים; ולעולם זכור כי אלוהים אינו נושא פני איש. שרֶת את אחֵיך כפי ששירתי אותך אני; סלח לאחֵיך כפי שסלחתי לך אני. הנח להתנסוּת ללמד אותך את ערכה של בוננות ואת כוחה של הגות תבונית.״		192:2.2 (2047.6) Jesus then turned toward Peter and asked, “Peter, do you love me?” Peter answered, “Lord, you know I love you with all my soul.” Then said Jesus: “If you love me, Peter, feed my lambs. Do not neglect to minister to the weak, the poor, and the young. Preach the gospel without fear or favor; remember always that God is no respecter of persons. Serve your fellow men even as I have served you; forgive your fellow mortals even as I have forgiven you. Let experience teach you the value of meditation and the power of intelligent reflection.”
192:2.3 (2047.7) ולאחר שהם צעדו עוד כברת דרך, המאסטר שב ונפנה אל פטרוס ושאל, ״פטרוס, אתה באמת אוהב אותי?״ אמר אז שמעון, ״כן, אדוני, יודע אתה שאני אוהב אותך.״ ושוב אמר ישוע: ״אז טפל היטב בצֹאני. היֶה להן רועה טוב ואמיתי. אל תבגוד באמון אשר הן תולות בך. אל תופתע מידו של האויב. לעולם עמוד על המשמר – התבונן והתפלל.״		192:2.3 (2047.7) After they had walked along a little farther, the Master turned to Peter and asked, “Peter, do you really love me?” And then said Simon, “Yes, Lord, you know that I love you.” And again said Jesus: “Then take good care of my sheep. Be a good and a true shepherd to the flock. Betray not their confidence in you. Be not taken by surprise at the enemy’s hand. Be on guard at all times—watch and pray.”
192:2.4 (2047.8) לאחר שהם המשיכו צעדים אחדים נוספים, פנה ישוע אל פטרוס, ובפעם השלישי שאל, ״פטרוס, אתה אוהב אותי באמת ובתמים?״ פטרוס מעט נפגע ממה שנדמה לו כחוסר-אמון אשר מייחס לו המאסטר, ואמר ברגש רב, ״אדוני, יודע אתה את כל הדברים, ולפיכך יודע אתה כי אני אוהב אותך באמת ובתמים.״ אמר אז ישוע: ״אם כן, האכל את צֹאני. אל תיטוש את העדר. שָמֶש דוגמה ומקור השראה לאחיך הרועים. אהוב את צאן מרעיתך כשם שאהבתי אותך אני, והקדש את עצמך לרווחתם, כשם שהקדשתי אני את חיי לרווחתך. ולךְ אחרי עד הסוף.״		192:2.4 (2047.8) When they had gone a few steps farther, Jesus turned to Peter and, for the third time, asked, “Peter, do you truly love me?” And then Peter, being slightly grieved at the Master’s seeming distrust of him, said with considerable feeling, “Lord, you know all things, and therefore do you know that I really and truly love you.” Then said Jesus: “Feed my sheep. Do not forsake the flock. Be an example and an inspiration to all your fellow shepherds. Love the flock as I have loved you and devote yourself to their welfare even as I have devoted my life to your welfare. And follow after me even to the end.”
192:2.5 (2048.1) פטרוס התייחס אל המשפט האחרון פשוטו כמשמעו – קרי כי הוא צריך להמשיך וללכת אחריו – הוא נפנה אל ישוע, הצביע על יוחנן ושאל, ״אם אני הולך אחריך, מה צריך האדם הזה לעשות?״ כאשר הבחין ישוע כי פטרוס לא הבין את דבריו, הוא אמר: ״פטרוס, אל תדאג למה שאחֵיך צריכים לעשות. אם ארצה שיוחנן יישאר לאחר לכתך, אפילו עד אשר אשוב, מה זה קשור אליך? רק ודא כי אתה הולך אחרי.״		192:2.5 (2048.1) Peter took this last statement literally—that he should continue to follow after him—and turning to Jesus, he pointed to John, asking, “If I follow on after you, what shall this man do?” And then, perceiving that Peter had misunderstood his words, Jesus said: “Peter, be not concerned about what your brethren shall do. If I will that John should tarry after you are gone, even until I come back, what is that to you? Only make sure that you follow me.”
192:2.6 (2048.2) ההערה הזו התפשטה בקרב אחוות העמיתים והתקבלה כהכרזה מטעמו של ישוע על-כך שיוחנן לא ימות לפני שובו של המאסטר, כפי שרבים קיוו וייחלו לכך, בכדי לכונן את המלכות בעוצמה ובהדר. הפירוש הזה לדברי ישוע תרם רבות לחזרתו של שמעון הקנאי לשירות, ולכך שהוא המשיך לעבוד.		192:2.6 (2048.2) This remark spread among the brethren and was received as a statement by Jesus to the effect that John would not die before the Master returned, as many thought and hoped, to establish the kingdom in power and glory. It was this interpretation of what Jesus said that had much to do with getting Simon Zelotes back into service, and keeping him at work.
192:2.7 (2048.3) וכאשר הם שבו אל האחרים, ישוע יצא להליכה עם אנדראס ועם יעקב. ולאחר שהם הלכו לאורך מרחק קצר, אמר ישוע לאנדראס, ״אנדראס, האם אתה סומך עלי?״ וכאשר שמע ראש קבוצת השליחים לשעבר את שאלתו של ישוע, הוא נעמד ואמר, ״כן, מאסטר, בוודאי שאני סומך עליך, ואתה יודע שאכן כך הדבר.״ אז אמר ישוע: ״אנדראס, אם אתה סומך עלי, סמוך יותר על אחיך – ואפילו על פטרוס. בעבר סמכתי עליך כי תנהיג את אחֵיך. וכעת עליך לסמוך על אחרים, כאשר אני אעזוב אתכם ללכת אל האב. כאשר יתחילו אחיך להתפזר בעולם בשל הרדיפות המרות, היַה יועץ מתחשב וחכם ליעקב, אחי ובן משפחתי, כאשר יפילו עליו עול כבד יותר משהניסיון אשר צבר יאפשר לו לשאת. וגם אז, המשך וסמוך, שכן לא אאכזב אותך. וכאשר תסיים את אשר בארץ, אתה תבוא אלי.״		192:2.7 (2048.3) When they returned to the others, Jesus went for a walk and talk with Andrew and James. When they had gone a short distance, Jesus said to Andrew, “Andrew, do you trust me?” And when the former chief of the apostles heard Jesus ask such a question, he stood still and answered, “Yes, Master, of a certainty I trust you, and you know that I do.” Then said Jesus: “Andrew, if you trust me, trust your brethren more—even Peter. I once trusted you with the leadership of your brethren. Now must you trust others as I leave you to go to the Father. When your brethren begin to scatter abroad because of bitter persecutions, be a considerate and wise counselor to James my brother in the flesh when they put heavy burdens upon him which he is not qualified by experience to bear. And then go on trusting, for I will not fail you. When you are through on earth, you shall come to me.”
192:2.8 (2048.4) אז נפנה ישוע אל יעקב, ושאל, ״יעקב, האם אתה סומך עלי?״ וכמובן שיעקב ענה, ״כן, מאסטר, אני סומך עליך בכל לבי.״ אז אמר ישוע: ״יעקב, אם תסמוך עלי יותר, תהיה פחות חסר-סבלנות כלפי אחיך. אם תסמוך עלי, יקל עליך להיות נדיב כלפי אחוות המאמינים. למד לשקול את ההשלכות של דבריך ושל מעשיך. וזכור כי אתה קוצר את אשר תזרע. התפלל לשלוות הרוח ותרגל סבלנות. החסדים הללו, יחד עם האמונה החיה, יתמכו בך כאשר תגיע השעה לשתות את כוס ההקרבה. אך אל תפחד לעולם; גם אתה תבוא אלי לאחר שתסיים את אשר בארץ.		192:2.8 (2048.4) Then Jesus turned to James, asking, “James, do you trust me?” And of course James replied, “Yes, Master, I trust you with all my heart.” Then said Jesus: “James, if you trust me more, you will be less impatient with your brethren. If you will trust me, it will help you to be kind to the brotherhood of believers. Learn to weigh the consequences of your sayings and your doings. Remember that the reaping is in accordance with the sowing. Pray for tranquillity of spirit and cultivate patience. These graces, with living faith, shall sustain you when the hour comes to drink the cup of sacrifice. But never be dismayed; when you are through on earth, you shall also come to be with me.”
192:2.9 (2048.5) לאחר מכן שוחח ישוע עם תומאס ועם נתנאל. לתומאס הוא אמר, ״תומאס, האם אתה משרת אותי?״ ענה לו תומאס, ״כן, אדוני, אני משרת אותך עכשיו ותמיד.״ אז אמר ישוע: ״אם תרצה לשרת אותי, שרת את אחיך לגוף כפי ששירתי אותך אני. ואל תתעייף מן המעשים הטובים, התמד בהם כאחד אשר הוסמך על-ידֵי האל לשירות האהבה. ולאחר שתסיים את השירות אשר בארץ, אתה תשרת עמי בתפארה. תומאס, אתה חייב להפסיק להטיל ספק; אתה חייב לגדול באמונתך ובידיעת האמת. האמן באלוהים כילד, אך הפסק לנהוג באופן כה ילדותי. אזור אומץ; היה חזק באמונה ועז במלכות האלוהים.		192:2.9 (2048.5) Jesus next talked with Thomas and Nathaniel. Said he to Thomas, “Thomas, do you serve me?” Thomas replied, “Yes, Lord, I serve you now and always.” Then said Jesus: “If you would serve me, serve my brethren in the flesh even as I have served you. And be not weary in this well-doing but persevere as one who has been ordained by God for this service of love. When you have finished your service with me on earth, you shall serve with me in glory. Thomas, you must cease doubting; you must grow in faith and the knowledge of truth. Believe in God like a child but cease to act so childishly. Have courage; be strong in faith and mighty in the kingdom of God.”
192:2.10 (2049.1) אז אמר המאסטר לנתנאל, ״נתנאל, האם אתה משרת אותי?״ והשליח ענה, ״כן, מאסטר, ובחיבה-ללא סייג.״ אמר אז ישוע: ״אם, אפוא, תשרת אותי בלב שלם, וודא כי אתה מקדיש את עצמך לרווחת אֵחי עלי אדמות בחיבה וללא-לאות. שלֶב בין החברות לבין עצתך, והוסף את האהבה לפילוסופיה שלך. שרת את אחיך בני האדם כפי ששירתי אותך אני. היה נאמן לבני האדם כשם ששמרתי עליך אני. והיה פחות ביקורתי; אם תצפה לפחות מאנשים מסוימים, כך תפחת אכזבתך. וכאשר תסתיים עבודתך כאן, אתה תשרת איתי במרומים.״		192:2.10 (2049.1) Then said the Master to Nathaniel, “Nathaniel, do you serve me?” And the apostle answered, “Yes, Master, and with an undivided affection.” Then said Jesus: “If, therefore, you serve me with a whole heart, make sure that you are devoted to the welfare of my brethren on earth with tireless affection. Admix friendship with your counsel and add love to your philosophy. Serve your fellow men even as I have served you. Be faithful to men as I have watched over you. Be less critical; expect less of some men and thereby lessen the extent of your disappointment. And when the work down here is over, you shall serve with me on high.”
192:2.11 (2049.2) לאחר מכן שוחח המאסטר עם מתי ועם פיליפוס. לפיליפוס הוא אמר: ״פיליפוס, האם אתה מציית לי?״ ענה פיליפוס, ״כן, אדוני, אני אציית לך אפילו במחיר חיי.״ אמר אז ישוע: ״אם תציית לי, לךְ-לךָ אל ארצות הגויים והטף לבשורה הזו. הנביאים אמרו לכם כי מוטב לציית מאשר להקריב. באמונה הפכת להיות בן-מלכות יודע-אל. אך ורק לחוק אחד נדרש אתה לציית – הציווי לצאת ולהטיף לבשורת המלכות. הפסק לפחד מבני-אדם; אל תחשוש להטיף את החדשות הטובות של חיי הנצח לאחֵיך הקמלים בחשיכה והרעבים לאור האמת. אל תתעסק עוד, פיליפוס, בכספים ובסחורות. כעת אתה חופשי להטיף לחדשות הטובות, ממש כיתר אחיך. ואני אלך לפניך ואהיה עמך, עד לסוף ממש.״		192:2.11 (2049.2) After this the Master talked with Matthew and Philip. To Philip he said, “Philip, do you obey me?” Philip answered, “Yes, Lord, I will obey you even with my life.” Then said Jesus: “If you would obey me, go then into the lands of the gentiles and proclaim this gospel. The prophets have told you that to obey is better than to sacrifice. By faith have you become a God-knowing kingdom son. There is but one law to obey—that is the command to go forth proclaiming the gospel of the kingdom. Cease to fear men; be unafraid to preach the good news of eternal life to your fellows who languish in darkness and hunger for the light of truth. No more, Philip, shall you busy yourself with money and goods. You now are free to preach the glad tidings just as are your brethren. And I will go before you and be with you even to the end.”
192:2.12 (2049.3) ואז דיבר המאסטר אל מתי, ושאל, ״מתי, האם לבך מורה לך לציית לי?" ענה מתי, ״כן, אדוני, אני מסור עד תום לעשות את רצונך.״ אמר אז המאסטר: ״מתי, אם תציית לי, צא ולָמד את כל העמים על בשורת המלכות הזו. לא עוד תעבוד בשירות החומרי של אחֵיך; מעתה ואילך, גם אתה תטיף לחדשות הטובות של הגאולה הרוחנית. מעתה ואילך התמקד לגמרי בציות למשימה אשר קיבלת, להטיף לבשורה הזו על מלכות האב. וכפי שעשיתי אני את רצון האב עלֵי אדמות, כך תמלא גם אתה את משימתך האלוהית. זכור, הן יהודים והן גויים הם אחיך. אל תחשוש מאיש בשעה שתטיף לאמיתות הגואלות של בשורת מלכות השמים. ולהיכן שאלך אני, תבוא בקרוב גם אתה."		192:2.12 (2049.3) And then, speaking to Matthew, the Master asked, “Matthew, do you have it in your heart to obey me?” Matthew answered, “Yes, Lord, I am fully dedicated to doing your will.” Then said the Master: “Matthew, if you would obey me, go forth to teach all peoples this gospel of the kingdom. No longer will you serve your brethren the material things of life; henceforth you are also to proclaim the good news of spiritual salvation. From now on have an eye single only to obeying your commission to preach this gospel of the Father’s kingdom. As I have done the Father’s will on earth, so shall you fulfill the divine commission. Remember, both Jew and gentile are your brethren. Fear no man when you proclaim the saving truths of the gospel of the kingdom of heaven. And where I go, you shall presently come.”
192:2.13 (2049.4) אז הוא צעד עם התאומים לבית חלפי, יעקב ויהודה, פנה אל שניהם ושאל, ״יעקב ויהודה, האם אתם מאמינים בי?״ וכאשר שניהם ענו, ״כן, מאסטר, אנחנו מאמינים,״ אמר: ״בקרוב אעזוב אתכם. אתם רואים כי כבר עזבתי אתכם בגוף. אני נמצא כאן לזמן קצר בלבד בצורה הזאת, בטרם אלך אל אבי. אתם מאמינים בי – אתם הנכם שליחיי, ותמיד תהיו. המשיכו להאמין ולזכור את הקשר שלכם אתי, כשלא אהיה עוד, ואולי גם כאשר תשובו לעסוק במלאכה אשר עשיתם לפני שבאתם לחיות איתי. לעולם אל תתירו לעבודה אשר אתם עושים כלפי חוץ להשפיע על נאמנותכם. האמינו באלוהים עד סוף ימיכם על-פני האדמה. ולעולם אל תשכחו כי כאשר אתם הנכם בני האמונה של האל, כל מלאכה ראויה על הארץ קדושה היא. שום-דבר אשר בן האלוהים עושה איננו פשוט. לפיכך, עשו את עבודתכם מכאן ואילך עבור האל. וכאשר תסיימו בעולם הזה, יש לי עולמות אחרים וטובים יותר שבהם תעבדו כך בשבילי. ובכל העבודה הזו, בעולם הזה ובעולמות האחרים, אעבוד אני אתכם, ורוחי תשכון בכם."		192:2.13 (2049.4) Then he walked and talked with the Alpheus twins, James and Judas, and speaking to both of them, he asked, “James and Judas, do you believe in me?” And when they both answered, “Yes, Master, we do believe,” he said: “I will soon leave you. You see that I have already left you in the flesh. I tarry only a short time in this form before I go to my Father. You believe in me—you are my apostles, and you always will be. Go on believing and remembering your association with me, when I am gone, and after you have, perchance, returned to the work you used to do before you came to live with me. Never allow a change in your outward work to influence your allegiance. Have faith in God to the end of your days on earth. Never forget that, when you are a faith son of God, all upright work of the realm is sacred. Nothing which a son of God does can be common. Do your work, therefore, from this time on, as for God. And when you are through on this world, I have other and better worlds where you shall likewise work for me. And in all of this work, on this world and on other worlds, I will work with you, and my spirit shall dwell within you.”
192:2.14 (2049.5) השעה הייתה כמעט עשר כאשר ישוע שב מפגישתו עם התאומים לבית חלפי, ובעת שהוא עזב את השליחים, אמר: ״להתראות עד אשר אפגוש את כולכם מחר בצהריים על ההר אשר עליו הוסמכתם.״ ולאחר הדברים האלה, הוא נעלם מעיניהם.		192:2.14 (2049.5) It was almost ten o’clock when Jesus returned from his visit with the Alpheus twins, and as he left the apostles, he said: “Farewell, until I meet you all on the mount of your ordination tomorrow at noontime.” When he had thus spoken, he vanished from their sight.
3. על ההר שעליו הם הוסמכו ^top		3. On the Mount of Ordination ^top
192:3.1 (2050.1) בצהרי יום שבת, ה-22 באפריל, התאספו אחד-עשר השליחים בנקודת המפגש, כפי שנקבע, על הגבעה הסמוכה לכפר נחום, וישוע הופיע ביניהם. הפגישה הזו התרחשה על אותה גבעה שבה ייחד אותם המאסטר כשליחיו וכשגרירי מלכות האב עלי אדמות. וזו הייתה הופעתו המורונטית הארבע-עשרה של המאסטר.		192:3.1 (2050.1) At noon on Saturday, April 22, the eleven apostles assembled by appointment on the hill near Capernaum, and Jesus appeared among them. This meeting occurred on the very mount where the Master had set them apart as his apostles and as ambassadors of the Father’s kingdom on earth. And this was the Master’s fourteenth morontia manifestation.
192:3.2 (2050.2) כעת אחד-עשר השליחים כרעו ברך במעגל מסביב למאסטר ושמעו אותו חוזר על ציווי ההסמכה, ממש כאשר אירע הדבר בשעה שהם ייוחדו לראשונה לעבודת המלכות המיוחדת. וכל זה היה כזיכרון של הפעם הקודמת שבה הם הוקדשו לשירות האב, למעט תפילתו של המאסטר. כאשר נשא כעת המאסטר – ישוע המורונטי – את תפילתו, המילים והטון היו מלכותיים ובעלי-עוצמה כפי שהשליחים לא שמעו מעודם. כעת דיבר המאסטר עם שליטי היקומים כאחד אשר כל העוצמה והסמכות ביקומו שלו נתונה בידו. ואחד-עשר הגברים הללו מעולם לא שכחו את החוויה של ההקדשה המורונטית מחדש לַשבועה אשר נשבעו בעבר כשגרירים. המאסטר בילה אך ורק שעה אחת על ההר הזה עם שגריריו, ולאחר שנפרד מהם בחיבה, הוא נעלם מעיניהם.		192:3.2 (2050.2) At this time the eleven apostles knelt in a circle about the Master and heard him repeat the charges and saw him re-enact the ordination scene even as when they were first set apart for the special work of the kingdom. And all of this was to them as a memory of their former consecration to the Father’s service, except the Master’s prayer. When the Master—the morontia Jesus—now prayed, it was in tones of majesty and with words of power such as the apostles had never before heard. Their Master now spoke with the rulers of the universes as one who, in his own universe, had had all power and authority committed to his hand. And these eleven men never forgot this experience of the morontia rededication to the former pledges of ambassadorship. The Master spent just one hour on this mount with his ambassadors, and when he had taken an affectionate farewell of them, he vanished from their sight.
192:3.3 (2050.3) איש לא ראה את ישוע במשך שבוע שלם. השליחים לא ידעו מה לעשות, ולא ידעו אם המאסטר הלך אל האב. במצב הזה של חוסר-וודאות, הם נשארו בבית צידה. הם פחדו לצאת לדוג, שמא הוא יבוא לבקרם והם לא יהיו שם לקבלו. במשך כל השבוע הזה עסק ישוע בענייניו עם היצורים המורונטיים אשר בארץ, ועם ענייני המעבַר המורונטי אשר הוא חווה בעולם הזה.		192:3.3 (2050.3) And no one saw Jesus for a full week. The apostles really had no idea what to do, not knowing whether the Master had gone to the Father. In this state of uncertainty they tarried at Bethsaida. They were afraid to go fishing lest he come to visit them and they miss seeing him. During this entire week Jesus was occupied with the morontia creatures on earth and with the affairs of the morontia transition which he was experiencing on this world.
4. האסיפה על חוף האגם ^top		4. The Lakeside Gathering ^top
192:4.1 (2050.4) ברחבי הגליל נפוצו החדשות על אודות הופעותיו של ישוע, ומספר המאמינים אשר הגיע אל בית זבדיה בכדי לחקור על תחייתו של המאסטר ועל-מנת לגלות את האמת על הופעותיו, הלך וגדל מדי יום. בתחילת השבוע הודיע פטרוס כי אסיפה פומבית תיערך על החוף בשבת הקרובה, בשעה שלוש אחר הצהריים.		192:4.1 (2050.4) Word of the appearances of Jesus was spreading throughout Galilee, and every day increasing numbers of believers arrived at the Zebedee home to inquire about the Master’s resurrection and to find out the truth about these reputed appearances. Peter, early in the week, sent out word that a public meeting would be held by the seaside the next Sabbath at three o’clock in the afternoon.
192:4.2 (2050.5) וכך, בשבת, ה-29 באפריל, בשעה שלוש, נאספו בבית צידה למעלה מחמש-מאות מאמינים מאזור כפר נחום על-מנת לשמוע את פטרוס מטיף את דרשתו הפומבית הראשונה מאז התחייה. השליח היה במיטבו, ולאחר שסיים את דרשתו המעניינת, אך מעטים מבין מאזיניו פקפקו בכך שהמאסטר אכן קם לתחייה מן המתים.		192:4.2 (2050.5) Accordingly, on Saturday, April 29, at three o’clock, more than five hundred believers from the environs of Capernaum assembled at Bethsaida to hear Peter preach his first public sermon since the resurrection. The apostle was at his best, and after he had finished his appealing discourse, few of his hearers doubted that the Master had risen from the dead.
192:4.3 (2050.6) פטרוס סיים את דרשתו במילים: ״אנחנו שבים וטענים כי ישוע מנצרת לא מת; אנחנו מכריזים כי הוא קם מן הקבר; אנחנו מכריזים כי ראינו אותו ושוחחנו אתו.״ ממש עם סיום הכרזת האמונה הזו, הופיע המאסטר בצורתו המורונטית לצדו ולעיני כל האנשים הללו, ודיבר אליהם בקולו המוכר ואמר, ״שלום עליכם, ואת שלומי אניח לכם.״ לאחר שהופיע ודיבר אליהם כך, הוא נעלם מעיניהם. הייתה זו הופעתו המורונטית החמש-עשרה של ישוע אשר קם לתחיה.		192:4.3 (2050.6) Peter ended his sermon, saying: “We affirm that Jesus of Nazareth is not dead; we declare that he has risen from the tomb; we proclaim that we have seen him and talked with him.” Just as he finished making this declaration of faith, there by his side, in full view of all these people, the Master appeared in morontia form and, speaking to them in familiar accents, said, “Peace be upon you, and my peace I leave with you.” When he had thus appeared and had so spoken to them, he vanished from their sight. This was the fifteenth morontia manifestation of the risen Jesus.
192:4.4 (2051.1) בשל דברים מסוימים אשר אמר המאסטר לאחד-עשר בעת שהם נפגשו על ההר שבו הוסמכו, השליחים קיבלו את הרושם שהמאסטר עתיד להופיע בפומבי בקרוב לעיני קבוצת מאמינים מן הגליל, ולאחר שיעשה כן עליהם לשוב לירושלים. לפיכך, מוקדם למחרת, יום ראשון ה-30 באפריל, יצאו האחד-עשר מבית צידה אל ירושלים. בדרכם במורד הירדן הם לימדו והטיפו באופן נרחב, ועל-כן הגיעו אל בית משפחת מרקוס בירושלים רק ביום רביעי, ה-3 במאי.		192:4.4 (2051.1) Because of certain things said to the eleven while they were in conference with the Master on the mount of ordination, the apostles received the impression that their Master would presently make a public appearance before a group of the Galilean believers, and that, after he had done so, they were to return to Jerusalem. Accordingly, early the next day, Sunday, April 30, the eleven left Bethsaida for Jerusalem. They did considerable teaching and preaching on the way down the Jordan, so that they did not arrive at the home of the Marks in Jerusalem until late on Wednesday, May 3.
192:4.5 (2051.2) עבור יוחנן מרקוס, השיבה הזו הביתה הייתה עצובה. רק כמה שעות קודם לכן, אביו, אליהו מרקוס, נפטר בפתאומיות משטף דם במוחו. אף כי המחשבה על אודות הוודאות של התחייה מן המוות ניחמה רבות את השליחים ביגונם, הם התאבלו באמת ובתמים על מות חברם הטוב, אשר תמך בהם בנחישות בזמנים של קשיים גדולים ובשעות של אכזבות גדולות. יוחנן מרקוס עשה כל אשר לאל ידו בכדי לנחם את אמו, והוא דיבר בשמהּ כאשר הזמינם להמשיך ולעשות את ביתו לביתם. האחד-עשר מיקמו את המטה שלהם באולם העליון, עד לאחר יום הפנטקוסט.		192:4.5 (2051.2) This was a sad home-coming for John Mark. Just a few hours before he reached home, his father, Elijah Mark, suddenly died from a hemorrhage in the brain. Although the thought of the certainty of the resurrection of the dead did much to comfort the apostles in their grief, at the same time they truly mourned the loss of their good friend, who had been their stanch supporter even in the times of great trouble and disappointment. John Mark did all he could to comfort his mother and, speaking for her, invited the apostles to continue to make their home at her house. And the eleven made this upper chamber their headquarters until after the day of Pentecost.
192:4.6 (2051.3) השליחים נכנסו לירושלים במכוון לאחר רדת הליל, זאת במטרה להימנע מלהיראות על-ידי השלטונות היהודיים. הם אף לא הופיעו בפומבי בלוויה של אליהו מרקוס. במשך כל יום המחרת הם נותרו לבדם בשקט באולם העליון ורב המאורעות.		192:4.6 (2051.3) The apostles had purposely entered Jerusalem after nightfall that they might not be seen by the Jewish authorities. Neither did they publicly appear in connection with the funeral of Elijah Mark. All the next day they remained in quiet seclusion in this eventful upper chamber.
192:4.7 (2051.4) ביום חמישי בלילה ערכו השליחים פגישה נהדרת באולם העליון הזה, שבו נשבעו כולם, פרט לתומאס, שמעון הקנאי והתאומים לבית חלפי, לצאת ולהטיף לבשורה החדשה הזו על אודות האדון אשר קם לתחייה. הנה כבר החלו השלבים הראשונים בשינוי בשורת המלכות – היותנו בנים לאל ואחוות האדם – לכדי הטפה על תחייתו של ישוע. נתנאל התנגד לשינוי הזה במסר שלהם לציבור, אך הוא לא הצליח לעמוד מול הרהיטות של פטרוס ומול התלהבות התלמידים, ובמיוחד זו של הנשים המאמינות.		192:4.7 (2051.4) On Thursday night the apostles had a wonderful meeting in this upper chamber and all pledged themselves to go forth in the public preaching of the new gospel of the risen Lord except Thomas, Simon Zelotes, and the Alpheus twins. Already had begun the first steps of changing the gospel of the kingdom—sonship with God and brotherhood with man—into the proclamation of the resurrection of Jesus. Nathaniel opposed this shift in the burden of their public message, but he could not withstand Peter’s eloquence, neither could he overcome the enthusiasm of the disciples, especially the women believers.
192:4.8 (2051.5) וכך, תחת מנהיגותו הנמרצת של פטרוס, ואפילו לפני שעלה המאסטר אל האב, החלו נציגיו – אשר התכוונו לטוב – בתהליך השינוי העדין, המדורג והמובחן של הדת של ישוע לכדי דת חדשה ושונה על אודות ישוע.		192:4.8 (2051.5) And so, under the vigorous leadership of Peter and ere the Master ascended to the Father, his well-meaning representatives began that subtle process of gradually and certainly changing the religion of Jesus into a new and modified form of religion about Jesus.