מסמך 155		Paper 155
מנוסה דרך צפון הגליל		Fleeing Through Northern Galilee
155:0.1 (1725.1) זמן קצר לאחר שישוע והעשרים-וארבעה עגנו בכורסי ביום ראשון עתיר המאורעות הזה, הם יצאו מעט צפונה ובילו את הלילה בפארק יפהפה השוכן מדרום לבית צידה-יוליאס. הם הכירו היטב את מקום החנייה הזה משום שהם בילו בו בעבר. לפני שהם פרשו לשנת הלילה, קיבץ המאסטר את חסידיו סביבו ודן עמם במסע המתוכנן דרך הבשן וצפון הגליל אל החוף הפיניקי.		155:0.1 (1725.1) SOON after landing near Kheresa on this eventful Sunday, Jesus and the twenty-four went a little way to the north, where they spent the night in a beautiful park south of Bethsaida-Julias. They were familiar with this camping place, having stopped there in days gone by. Before retiring for the night, the Master called his followers around him and discussed with them the plans for their projected tour through Batanea and northern Galilee to the Phoenician coast.
1. למה רָגשו גויים? ^top		1. Why Do the Heathen Rage? ^top
155:1.1 (1725.2) אמר ישוע: ״זִכרו כולכם את אשר אמר סוֹפר תהילים על הזמנים האלה, ׳לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וְלְאוּמִים יֶהְגּוּ רִיק? יִתִיָצְבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְהוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ לֶאמוֹר, ננתץ אסורי-רחמים ונבתק חבלי האהבה.׳		155:1.1 (1725.2) Said Jesus: “You should all recall how the Psalmist spoke of these times, saying, ‘Why do the heathen rage and the peoples plot in vain? The kings of the earth set themselves, and the rulers of the people take counsel together, against the Lord and against his anointed, saying, Let us break the bonds of mercy asunder and let us cast away the cords of love.’
155:1.2 (1725.3) ״ביום הזה מתגשמת הנבואה הזו לפני עיניכם. אבל לפי שסופר תהילים טעה באשר לעבודתו של בן האדם על-פני הארץ, לא תראו בהתגשמות יתר נבואתו. מלכותי מבוססת על אהבה, מטיפה לרחמים ומכוּננת תוך שירות נטול אנוכיות. לא ישב אבי בשמים וישחק למוֹ. לא ידבר אלימו באפו. אמת בהבטחה כי לבנו נתונים הגויים (והלכה למעשה, אחיו הבּוּרים אשר טרם למדו). ואני אקבל את הגויים בזרועות פתוחות, ברחמים ובאהבה. ועל-אף הכתוב, למצער, כי הבן ׳יְרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל וכִּכְלִי יוֹצֵר יְנַפְּצֵם׳, תהא כל האהבה הזו מנת חלקם של הגויים. סופר תהילים האיץ בכם ׳לעבוד את יהוה ביראה׳ – ואילו אני מזמין אתכם לרכוש באמונה את מקומכם כבנים לאלוהים; הוא מצווה עליכם לשמוח ברעדה; אני מזמין אתכם לשמוח בבטחה. הוא אומר ׳נַשְּׁקוּ בַר, פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ.׳ אך אתם אשר חייתם עמי, יודעים היטב שלא דרך כעס וזעם תתבסס מלכות האלוהים בלב האדם. ואף-על-פי-כן, אכן זכה סופר תהילים להצצה של אור האמת בשעה שאמר באחרית דבריו: ׳אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ.׳״		155:1.2 (1725.3) “Today you see this fulfilled before your eyes. But you shall not see the remainder of the Psalmist’s prophecy fulfilled, for he entertained erroneous ideas about the Son of Man and his mission on earth. My kingdom is founded on love, proclaimed in mercy, and established by unselfish service. My Father does not sit in heaven laughing in derision at the heathen. He is not wrathful in his great displeasure. True is the promise that the Son shall have these so-called heathen (in reality his ignorant and untaught brethren) for an inheritance. And I will receive these gentiles with open arms of mercy and affection. All this loving-kindness shall be shown the so-called heathen, notwithstanding the unfortunate declaration of the record which intimates that the triumphant Son ‘shall break them with a rod of iron and dash them to pieces like a potter’s vessel.’ The Psalmist exhorted you to ‘serve the Lord with fear’—I bid you enter into the exalted privileges of divine sonship by faith; he commands you to rejoice with trembling; I bid you rejoice with assurance. He says, ‘Kiss the Son, lest he be angry, and you perish when his wrath is kindled.’ But you who have lived with me well know that anger and wrath are not a part of the establishment of the kingdom of heaven in the hearts of men. But the Psalmist did glimpse the true light when, in finishing this exhortation, he said: ‘Blessed are they who put their trust in this Son.’”
155:1.3 (1725.4) ישוע המשיך ללמד את העשרים-וארבעה, ואמר: ״הגויים אשר מתרגשים עלינו צודקים במידת-מה. בגלל שהחזון שלהם קטן וצר, הם מסוגלים למקד את האנרגיות שלהם בהתלהבות. הם יכולים פחות-או-יותר לראות את המטרה בעין; ולפיכך הם מתאמצים ופועלים מתוך אומץ ויעילות. אתם, אשר הכרזתם על כניסתכם אל מלכות השמים, מתחבטים יותר מדי ועמומים יותר מדי באופן שבו אתם מלמדים. הגויים חותרים הישר אל המטרה; ואילו אתם לוקים יותר מדי בכמיהה כרונית. אם תבקשו להיכנס אל המלכות, למה שלא תסתערו עליה ברוח, ממש כשם שהגויים צרים על עיר אשר אותה הם מבקשים לכבוש? מי אשר השירות שלו כולל בעיקר חרטה על העבר, יללות על ההווה ותקווה חסרת-תוחלת באשר לעתיד, כמעט שאינו ראוי למלכות. למה רגשו גויים? לפי שאינם יודעים את האמת. ומדוע קמלים אתם בכמיהה חסרת התוחלת? לפי שאינכם מצייתים לאמת. חדלו מן הכמיהה המיותרת, וצאו לעשות באומץ את אשר נדרש לעשותו בכדי לכונן את המלכות.		155:1.3 (1725.4) Jesus continued to teach the twenty-four, saying: “The heathen are not without excuse when they rage at us. Because their outlook is small and narrow, they are able to concentrate their energies enthusiastically. Their goal is near and more or less visible; wherefore do they strive with valiant and effective execution. You who have professed entrance into the kingdom of heaven are altogether too vacillating and indefinite in your teaching conduct. The heathen strike directly for their objectives; you are guilty of too much chronic yearning. If you desire to enter the kingdom, why do you not take it by spiritual assault even as the heathen take a city they lay siege to? You are hardly worthy of the kingdom when your service consists so largely in an attitude of regretting the past, whining over the present, and vainly hoping for the future. Why do the heathen rage? Because they know not the truth. Why do you languish in futile yearning? Because you obey not the truth. Cease your useless yearning and go forth bravely doing that which concerns the establishment of the kingdom.
155:1.4 (1726.1) ״בכל אשר אתם עושים, אל תהיו חד-צדדיים ואל תהיו מומחים גדולים. הפרושים אשר מבקשים להשמידנו אכן סבורים כי הם פועלים בשירות האל. המסורת צמצמה אותם כל-כך, עד כדי שהם התעוורו מן הדעות הקדומות והתקשחו מן הפחדים. חישבו למשל על היוונים, אשר להם מדע נטול דת, בעוד שליהודים דת נטולת מדע. וכאשר אדם מובל בשגגה לקבל אמת מפוררת וצרה, תקוותם היחידה לגאולה היא להפוך להיות מתוֹאמים-בָּאמת – מוּמרים.		155:1.4 (1726.1) “In all that you do, become not one-sided and overspecialized. The Pharisees who seek our destruction verily think they are doing God’s service. They have become so narrowed by tradition that they are blinded by prejudice and hardened by fear. Consider the Greeks, who have a science without religion, while the Jews have a religion without science. And when men become thus misled into accepting a narrow and confused disintegration of truth, their only hope of salvation is to become truth-co-ordinated—converted.
155:1.5 (1726.2) ״הרשו לי להכריז בהטעמה על האמת הנצחית הזו: אם הודות להיותכם מתואמים-באמת, תלמדו להוות בחייכם דוגמה לצדיקוּת התמימה והיפהפייה הזו, יבקשו אחיכם אחריכם כדי להשיג את אשר השגתם. השיעור שבו מבקשי-אמת יימשכו אליכם מייצג את השיעור שבו ניחנתם אתם באמת, את מידת צדיקותכם. השיעור שבו אתם נדרשים להביא את המסר אל האנשים, מעיד במידת-מה על שיעור כישלונכם לחיות חיים של מלאוּת ושל צדיקוּת, חיים מתואמים-בָּאמת.״		155:1.5 (1726.2) “Let me emphatically state this eternal truth: If you, by truth co-ordination, learn to exemplify in your lives this beautiful wholeness of righteousness, your fellow men will then seek after you that they may gain what you have so acquired. The measure wherewith truth seekers are drawn to you represents the measure of your truth endowment, your righteousness. The extent to which you have to go with your message to the people is, in a way, the measure of your failure to live the whole or righteous life, the truth-co-ordinated life.”
155:1.6 (1726.3) והמאסטר לימד את שליחיו ואת האוונגליסטים דברים רבים נוספים בטרם הם נפרדו ממנו בברכת לילה טוב והניחו את ראשיהם על הכר.		155:1.6 (1726.3) And many other things the Master taught his apostles and the evangelists before they bade him good night and sought rest upon their pillows.
2. האוונגליסטים בכורזים ^top		2. The Evangelists in Chorazin ^top
155:2.1 (1726.4) בבוקר יום שני, ה-23 במאי, הנחה ישוע את פטרוס ללכת אל כורזים עם שנים-עשר האוונגליסטים, בעוד שהוא והאחד-עשר יצאו אל עבר קיסריה-פיליפי דרך הירדן עד לדרך שחיברה בין דמשק לכפר נחום, משם צפון-מזרחה להצטלבות שבינה לבין הדרך לקיסריה-פיליפי ומשם עד לתוככי העיר עצמה, שבה הם שהו ולימדו במשך שבועיים. הם הגיעו בשעות אחר הצהריים של יום שלישי, ה-24 במאי.		155:2.1 (1726.4) On Monday morning, May 23, Jesus directed Peter to go over to Chorazin with the twelve evangelists while he, with the eleven, departed for Caesarea-Philippi, going by way of the Jordan to the Damascus-Capernaum road, thence northeast to the junction with the road to Caesarea-Philippi, and then on into that city, where they tarried and taught for two weeks. They arrived during the afternoon of Tuesday, May 24.
155:2.2 (1726.5) פטרוס והאוונגליסטים שהו בכורזים במשך שבועיים, שם הם הטיפו לבשורת המלכות באוזני חבורה קטנה אך כנה של מאמינים. ואולם, הם לא הצליחו להמיר מאמינים חדשים רבים. מכל ערי הגליל, כורזים הייתה זו אשר הניבה את הדל שביבולי הנשמות עבור המלכות. בהתאם להוראותיו של פטרוס, דיברו האוונגליסטים פחות בענייני ריפוי – הנושאים הפיזיים – והתמקדו ביתר שאת בהטפה ובהוראת האמיתות הרוחניות של מלכות השמים. השבועיים הללו בכורזים, אשר היו הקשים ביותר והפחות מוצלחים בקריירה שלהם עד כה, אכן היוו עבור שנים-עשר האוונגליסטים טבילת אש של קושי. והואיל ונמנע מהם העונג שבצירוף נשמות חדשות למלכות, נפנה כל אחד מהם ביתר כנות לבחון את נשמתו שלו ואת התקדמותו בנתיבי הרוח של החיים החדשים.		155:2.2 (1726.5) Peter and the evangelists sojourned in Chorazin for two weeks, preaching the gospel of the kingdom to a small but earnest company of believers. But they were not able to win many new converts. No city of all Galilee yielded so few souls for the kingdom as Chorazin. In accordance with Peter’s instructions the twelve evangelists had less to say about healing—things physical—while they preached and taught with increased vigor the spiritual truths of the heavenly kingdom. These two weeks at Chorazin constituted a veritable baptism of adversity for the twelve evangelists in that it was the most difficult and unproductive period in their careers up to this time. Being thus deprived of the satisfaction of winning souls for the kingdom, each of them the more earnestly and honestly took stock of his own soul and its progress in the spiritual paths of the new life.
155:2.3 (1726.6) ביום שלישי, ה-7 ביוני, כאשר נדמה היה שלא נמצאו עוד כאלו המעוניינים להצטרף למלכות, קיבץ פטרוס את עמיתיו ויחדיו הם יצאו אל עבר קיסריה-פיליפי על-מנת לחבור לישוע ולשליחים. הם הגיעו בסביבות צהרי יום רביעי ובילו את כל הערב בסיפור התנסויותיהם בקרב הבלתי-מאמינים של כורזים. במהלך דיוני אותו ערב, ישוע שב והזכיר את המשל על הזורע ולימד אותם דברים רבים באשר למשמעותם של כישלונות, לכאורה, במאמצים אשר אנשים עושים בחיים.		155:2.3 (1726.6) When it appeared that no more people were minded to seek entrance into the kingdom, Peter, on Tuesday, June 7, called his associates together and departed for Caesarea-Philippi to join Jesus and the apostles. They arrived about noontime on Wednesday and spent the entire evening in rehearsing their experiences among the unbelievers of Chorazin. During the discussions of this evening Jesus made further reference to the parable of the sower and taught them much about the meaning of the apparent failure of life undertakings.
3. בקיסריה-פיליפי ^top		3. At Caesarea-Philippi ^top
155:3.1 (1727.1) ואף-על-פי שישוע לא פעל בפומבי במשך שהותם בת השבועיים בקרבת קיסריה-פיליפי, השליחים ערכו פגישות ערב שקטות רבות בעיר, ורבים מן המאמינים הגיעו אל המחנה על-מנת לשוחח עם המאסטר. רק מעטים נוספו לשורות המאמינים כתוצאה מן הביקור הזה. ישוע שוחח עם השליחים בכל יום, והם הבחינו בבירור בתחילתו של שלב חדש במלאכת ההטפה למלכות השמים. הם החלו להבין ״כִּי מַלְכוּת הַשָּמַיִם אֵינֶנָּה אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כִּי אִם הִתְמָמְשׁוּת השִׂמְחָה בְּהיות האדם בן אלוה.״		155:3.1 (1727.1) Although Jesus did no public work during this two weeks’ sojourn near Caesarea-Philippi, the apostles held numerous quiet evening meetings in the city, and many of the believers came out to the camp to talk with the Master. Very few were added to the group of believers as a result of this visit. Jesus talked with the apostles each day, and they more clearly discerned that a new phase of the work of preaching the kingdom of heaven was now beginning. They were commencing to comprehend that the “kingdom of heaven is not meat and drink but the realization of the spiritual joy of the acceptance of divine sonship.”
155:3.2 (1727.2) השהות בקיסריה-פיליפי אכן היוותה ניסיון אמיתי עבור אחד-עשר השליחים; אלה היו שבועיים קשים עבורם. הם היו קרובים לדיכאון והתגעגעו למנת המרץ אשר פטרוס הנלהב נהג להעניק להם מפעם לפעם. באותם ימים, האמונה בישוע והמשך הדבקוּת בו הייתה אכן הרפתקה אמיתית וכבירה. ואף כי רק מעטים הומרו במהלך השבועיים הללו, הם למדו דברים מועילים רבים מהמפגשים היומיים שלהם עם המאסטר.		155:3.2 (1727.2) The sojourn at Caesarea-Philippi was a real test to the eleven apostles; it was a difficult two weeks for them to live through. They were well-nigh depressed, and they missed the periodic stimulation of Peter’s enthusiastic personality. In these times it was truly a great and testing adventure to believe in Jesus and go forth to follow after him. Though they made few converts during these two weeks, they did learn much that was highly profitable from their daily conferences with the Master.
155:3.3 (1727.3) השליחים למדו כי היהודים נתקעו ומתו מבחינה רוחנית משום שגיבשו את האמת לכדי מערכת אמונות; וכי כאשר מנסחים את האמת בדמות קו אדום של התחסדות-עצמית והחרגה, במקום שזו תשמש כתמרור דרך של הנחיה ושל קדמה רוחנית, אזי מאבדת תורה שכזו את עוצמתה היצירתית ואת יכולתה להעניק חיים ולבסוף היא הופכת רק לתורה משומרת ומאובנת.		155:3.3 (1727.3) The apostles learned that the Jews were spiritually stagnant and dying because they had crystallized truth into a creed; that when truth becomes formulated as a boundary line of self-righteous exclusiveness instead of serving as signposts of spiritual guidance and progress, such teachings lose their creative and life-giving power and ultimately become merely preservative and fossilizing.
155:3.4 (1727.4) הם המשיכו ולמדו מישוע כיצד להתבונן באישיויות האנושיות במונחים של מה שאפשרי עבורן בזמן ובנצח. הם למדו כי הדרך הטובה ביותר להוביל נשמות רבות אל אהבת האל הבלתי-נראה, הינה ללמד אותן ראשית לאהוב את אחיהן הנראים. ובהקשר הזה, משמעות חדשה נוספה להכרזת המאסטר באשר לשירות נטול אנוכיות לזולת: ״מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם לְאֶחָד מֵאַחַי הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה, לִי עֲשִׂיתֶם.״		155:3.4 (1727.4) Increasingly they learned from Jesus to look upon human personalities in terms of their possibilities in time and in eternity. They learned that many souls can best be led to love the unseen God by being first taught to love their brethren whom they can see. And it was in this connection that new meaning became attached to the Master’s pronouncement concerning unselfish service for one’s fellows: “Inasmuch as you did it to one of the least of my brethren, you did it to me.”
155:3.5 (1727.5) אחד מן השיעורים הגדולים אשר נלמדו במסגרת השהות בקיסריה נגע למקורותיהן של מסורות דתיות, ולסכנה החמורה הקיימת בשעה שמתירים לתחושות של קדושה להיקשר לדברים של חול, לרעיונות פשוטים או למאורעות היום-יום. באחד מן המפגשים, הם למדו כי דת אמת הינה נאמנותו בלב שלם של האדם לאמונותיו הגבוהות והאמיתיות ביותר.		155:3.5 (1727.5) One of the great lessons of this sojourn at Caesarea had to do with the origin of religious traditions, with the grave danger of allowing a sense of sacredness to become attached to nonsacred things, common ideas, or everyday events. From one conference they emerged with the teaching that true religion was man’s heartfelt loyalty to his highest and truest convictions.
155:3.6 (1727.6) ישוע הזהיר את מאמיניו כי אם כמיהתם הדתית היא חומרית בלבד, כי אז ככל שהם ידעו יותר על אודות עולם הטבע, כך יקטן בהדרגה המקום עבור מקורם העל-טבעי לכאורה של כל הדברים, והדבר הזה יגרום להם לאבד, בסופו של דבר, את אמונתם באל. עוד הוא לימד כי אם הדת שלהם היא רוחנית, לעולם לא תוכל הקִדמה במדעי הטבע להפריע לאמונתם במציאויות הנצח ובערכים אלוהיים.		155:3.6 (1727.6) Jesus warned his believers that, if their religious longings were only material, increasing knowledge of nature would, by progressive displacement of the supposed supernatural origin of things, ultimately deprive them of their faith in God. But that, if their religion were spiritual, never could the progress of physical science disturb their faith in eternal realities and divine values.
155:3.7 (1727.7) הם למדו כי כאשר הדת מוּנעת אך ורק ממניעים רוחניים, היא הופכת את כלל החיים לראויים יותר, ממלאת אותם בתכליות גבוהות, מכבדת אותם בערכים טרנסצנדנטליים, מחייה אותם במניעים נעלים, וכל זאת בזמן שהיא מעניקה לנשמת האדם תקווה נשגבה ומקיימת. דת אמיתית מיועדת להקל על קשיי הקיום; היא משחררת את האמונה ואת האומץ הנדרשים לחיי היום-יום ולשירות זולתני. האמונה מעודדת חִיוּת רוחנית ואת פירות הצדק.		155:3.7 (1727.7) They learned that, when religion is wholly spiritual in motive, it makes all life more worth while, filling it with high purposes, dignifying it with transcendent values, inspiring it with superb motives, all the while comforting the human soul with a sublime and sustaining hope. True religion is designed to lessen the strain of existence; it releases faith and courage for daily living and unselfish serving. Faith promotes spiritual vitality and righteous fruitfulness.
155:3.8 (1727.8) שוב ושוב לימד ישוע את שליחיו כי שום ציוויליזציה לא תוכל לשרוד לאורך זמן את אובדן המיטב שבדת. ומעולם הוא לא התעייף מלציין באוזני השנים-עשר את הסכנה הגדולה שבקבלת סמלים וטקסים דתיים במקומה של ההתנסות הדתית. את כל חייו על-פני האדמה הוא הקדיש למשימת הפשרת מסורות הדת הקפואות והפיכתן לחירויות הנזילות של היות האדם בן מואר.		155:3.8 (1727.8) Jesus repeatedly taught his apostles that no civilization could long survive the loss of the best in its religion. And he never grew weary of pointing out to the twelve the great danger of accepting religious symbols and ceremonies in the place of religious experience. His whole earth life was consistently devoted to the mission of thawing out the frozen forms of religion into the liquid liberties of enlightened sonship.
4. בדרך לפיניקי ^top		4. On the Way to Phoenicia ^top
155:4.1 (1728.1) בבוקר יום חמישי, ה-9 ביוני, לאחר שקיבלו משליחיו של דוד אשר הגיעו מבית צידה ידיעות על אודות התקדמות המלכות, יצאה קבוצת עשרים-וחמישה מורי האמת הללו מקיסריה-פיליפי והחלה את דרכה לעבר החוף הפיניקי. הם הקיפו את אזור הביצות, דרך לוּז ועד להצטלבות עם הדרך ממגדל להר הלבנון, ומשם להצטלבות עם הדרך המובילה לצידון, שאליה הם הגיעו בשעות אחר הצהריים של יום שישי.		155:4.1 (1728.1) On Thursday morning, June 9, after receiving word regarding the progress of the kingdom brought by the messengers of David from Bethsaida, this group of twenty-five teachers of truth left Caesarea-Philippi to begin their journey to the Phoenician coast. They passed around the marsh country, by way of Luz, to the point of junction with the Magdala-Mount Lebanon trail road, thence to the crossing with the road leading to Sidon, arriving there Friday afternoon.
155:4.2 (1728.2) בעת שהם עצרו לארוחת הצהריים בצל מדף סלע בסמוך ללוז, נתן ישוע את אחת מן ההרצאות היותר יוצאות-דופן אשר השליחים שמעו בכל השנים אשר חיו לצדו. זמן קצר לאחר שהם התיישבו לבצוע לחם, שאל שמעון פטרוס את ישוע: ״מאסטר, לפי שהאב שבשמים יודע כל הוא, ולפי שרוחו הינה המשענת שלנו בכינונהּ של מלכות השמים על-פני האדמה, מדוע אנחנו נסים מפני איומי אויבינו? מדוע נסרב להתעמת עם אויבי האמת?״ אך בטרם החל ישוע להשיב על שאלתו, התפרץ תומאס ושאל: ״מאסטר, מאוד הייתי רוצה לדעת מה שגוי בדת של אויבינו מירושלים. מהו ההבדל האמיתי בין הדת שלהם לבין זו שלנו? מדוע אנחנו כל-כך חלוקים באמונות שלנו, כאשר אנחנו מצהירים כי אנחנו מבקשים לשרת את אותו האל?״ וכאשר סיים תומאס לומר את דבריו, אמר ישוע: ״אף כי לא אתעלם משאלתו של פטרוס, ואף כי יודע אני עד כמה קל להבין שלא כהלכה את הסיבות שבעטיין החלטתי להימנע לעת הזאת מעימות גלוי עם מנהיגי היהודים, הנני סבור כי יועיל לכם יותר אם אבחר לענות על שאלתו של תומאס. וכן אעשה בשעה שתסיימו את ארוחת הצהריים.״		155:4.2 (1728.2) While pausing for lunch under the shadow of an overhanging ledge of rock, near Luz, Jesus delivered one of the most remarkable addresses which his apostles ever listened to throughout all their years of association with him. No sooner had they seated themselves to break bread than Simon Peter asked Jesus: “Master, since the Father in heaven knows all things, and since his spirit is our support in the establishment of the kingdom of heaven on earth, why is it that we flee from the threats of our enemies? Why do we refuse to confront the foes of truth?” But before Jesus had begun to answer Peter’s question, Thomas broke in, asking: “Master, I should really like to know just what is wrong with the religion of our enemies at Jerusalem. What is the real difference between their religion and ours? Why is it we are at such diversity of belief when we all profess to serve the same God?” And when Thomas had finished, Jesus said: “While I would not ignore Peter’s question, knowing full well how easy it would be to misunderstand my reasons for avoiding an open clash with the rulers of the Jews at just this time, still it will prove more helpful to all of you if I choose rather to answer Thomas’s question. And that I will proceed to do when you have finished your lunch.”
5. הדרשה על הדת האמיתית ^top		5. The Discourse on True Religion ^top
155:5.1 (1728.3) וכך ניתן לסכם, במונחים של היום, את האמיתות הבאות אשר נכללו בדרשה הזכורה-לטוב הזו על הדת:		155:5.1 (1728.3) This memorable discourse on religion, summarized and restated in modern phraseology, gave expression to the following truths:
155:5.2 (1728.4) למרות שלדתות העולם מקור כפול – מקור טבעי ומקור של התגלות – בכל רגע נתון ובקרב כל עם נתון ניתן למצוא שלוש צורות מובחנות של מסירות דתית. ואלו הם שלושת המופעים של הדחף הדתי:		155:5.2 (1728.4) While the religions of the world have a double origin—natural and revelatory—at any one time and among any one people there are to be found three distinct forms of religious devotion. And these three manifestations of the religious urge are:
155:5.3 (1728.5) 1. דת פרימיטיבית. הדחף האינסטינקטיבי והטבעי-למחצה לפחד מאנרגיות מסתוריות ולסגוד לכוחות נעלים. זוהי דת שהיא בעיקרה פיזית בטבעה, דת של פחד.		155:5.3 (1728.5) 1. Primitive religion. The seminatural and instinctive urge to fear mysterious energies and worship superior forces, chiefly a religion of the physical nature, the religion of fear.
155:5.4 (1728.6) 2. דת הציוויליזציה. המושגים הדתיים המתקדמים ומנהגיהם של הגזעים המתורבתים – הדת של הדעת – התיאולוגיה האינטלקטואלית של סמכות המסורת הדתית המבוססת.		155:5.4 (1728.6) 2. The religion of civilization. The advancing religious concepts and practices of the civilizing races—the religion of the mind—the intellectual theology of the authority of established religious tradition.
155:5.5 (1728.7) 3. דת אמת – דת ההתגלות. ההתגלות של ערכים על-טבעיים, ההשגה החלקית של מציאויות נצחיות, הצצה אל הטוּב ואל היופי של אופיו האינסופי של האב שבשמים – דת הרוח אשר באה לידי ביטוי בהתנסות האנושית.		155:5.5 (1728.7) 3. True religion—the religion of revelation. The revelation of supernatural values, a partial insight into eternal realities, a glimpse of the goodness and beauty of the infinite character of the Father in heaven—the religion of the spirit as demonstrated in human experience.
155:5.6 (1729.1) המאסטר סירב להמעיט בערכה של דת החושים הפיזיים, הדת של פחדים מבוססי אמונות טפלות של האדם בטבע, אך הוא הצר על העובדה שרבות מצורות הסגידה הפרימיטיביות האלה עדיין השתמרו במנהגי הדת של הגזעים האינטליגנטיים יותר של האנושות. ישוע הבהיר כי ההבדל הגדול שבין דת הדעת לבין דת הרוח הוא שאת הראשונה מקיימת הסמכות ההלכתית, ואילו השנייה מבוססת לחלוטין על התנסות אנושית.		155:5.6 (1729.1) The religion of the physical senses and the superstitious fears of natural man, the Master refused to belittle, though he deplored the fact that so much of this primitive form of worship should persist in the religious forms of the more intelligent races of mankind. Jesus made it clear that the great difference between the religion of the mind and the religion of the spirit is that, while the former is upheld by ecclesiastical authority, the latter is wholly based on human experience.
155:5.7 (1729.2) ואז נפנה המאסטר להמשך הבהרת האמיתות הבאות ולימודן:		155:5.7 (1729.2) And then the Master, in his hour of teaching, went on to make clear these truths:
155:5.8 (1729.3) עד אשר יהפכו הגזעים לאינטליגנטיים ביותר ומתורבתים הרבה יותר, עדיין ישתמרו רבים מן הטקסים הילדותיים, מבוססי האמונות הטפלות, אשר כה מאפיינים את מנהגי הדת האבולוציוניים של העמים הפרימיטיביים והמעוכבים. עד אשר המין האנושי יתקדם לרמה שבה מציאויות ההתנסות הרוחנית תוכרנה באופן נרחב יותר, גברים ונשים רבים ימשיכו להעדיף באופן אישי את אותן דתות סמכותיות אשר דורשות אך ורק הסכמה אינטלקטואלית, בניגוד לדת הרוח, אשר דורשת השתתפות פעילה של הדעת ושל הנשמה בהרפתקת האמונה של ההתמודדות עם מציאויות הדת התובעניות של ההתנסות האנושית המתקדמת.		155:5.8 (1729.3) Until the races become highly intelligent and more fully civilized, there will persist many of those childlike and superstitious ceremonies which are so characteristic of the evolutionary religious practices of primitive and backward peoples. Until the human race progresses to the level of a higher and more general recognition of the realities of spiritual experience, large numbers of men and women will continue to show a personal preference for those religions of authority which require only intellectual assent, in contrast to the religion of the spirit, which entails active participation of mind and soul in the faith adventure of grappling with the rigorous realities of progressive human experience.
155:5.9 (1729.4) הדרך הקלה למלא את דחף הכמיהה הרוחנית של האדם הינה לקבל את מסורותיה של הדת הסמכותית. דתות הסמכות המבוססות, היציבות והמגובשות מספקות מקלט מוכן לנשמתו המוטרדת והסתורה של האדם, מקלט שאליו תוכל לסור כל אימת שתותקף בפחד ובאי-וודאות. הדבר היחידי שאותו מבקשת דת שכזו ממאמיניה, המחיר שאותו הם יידרשו לשלם על-מנת ליהנות מן הסיפוקים ומן הביטחונות, הינו הסכמה פאסיבית ואינטלקטואלית טהורה.		155:5.9 (1729.4) The acceptance of the traditional religions of authority presents the easy way out for man’s urge to seek satisfaction for the longings of his spiritual nature. The settled, crystallized, and established religions of authority afford a ready refuge to which the distracted and distraught soul of man may flee when harassed by fear and tormented by uncertainty. Such a religion requires of its devotees, as the price to be paid for its satisfactions and assurances, only a passive and purely intellectual assent.
155:5.10 (1729.5) ובמשך זמן רב עוד יחיו על-פני האדמה אותם יחידים מלאי חשש, פחד והיסוס אשר יעדיפו למצוא נחמה דתית בחיק הדתות הסמכותיוֹת, אף-על-פי שבכך הם יתפשרו על ריבונותה של האישיות, יפחיתו מכבודו של העצמי, ויוותרו לגמרי על זכותם להשתתף בהתנסות האנושית המרגשת ומעוררת ההשראה מכולן: המסע האישי של חיפוש האמת, התרגשות העמידה מול סכנות התגלית האינטלקטואלית, הנחישות לגלות את מציאויות ההתנסות הדתית האישית, הסיפוק העילאי שבתחושת ניצחון האמונה הרוחנית על הספק האינטלקטואלי, שהוא נחלת האדם הנוטל חלק בכנות בהרפתקה העילאית של הקיום האנושי – האדם אשר מבקש את האל, בעצמו וכעצמו, ומוצא אותו.		155:5.10 (1729.5) And for a long time there will live on earth those timid, fearful, and hesitant individuals who will prefer thus to secure their religious consolations, even though, in so casting their lot with the religions of authority, they compromise the sovereignty of personality, debase the dignity of self-respect, and utterly surrender the right to participate in that most thrilling and inspiring of all possible human experiences: the personal quest for truth, the exhilaration of facing the perils of intellectual discovery, the determination to explore the realities of personal religious experience, the supreme satisfaction of experiencing the personal triumph of the actual realization of the victory of spiritual faith over intellectual doubt as it is honestly won in the supreme adventure of all human existence—man seeking God, for himself and as himself, and finding him.
155:5.11 (1729.6) דת הרוח פירושה מאמץ, מאבק, עימות, אמונה, נחישות, אהבה, נאמנות והתקדמות. דת הדעת – התיאולוגיה של הסמכות – איננה דורשת מן המאמינים אשר הצטרפו לשורותיה אלא מעט מכל המאמץ הזה, אם בכלל. המסורת הינה מקלט בטוח ודרך קלה עבור אותן נשמות מפוחדות ובלתי-מחויבוֹת אשר מתחמקות ממאבקי הרוח ומאי הוודאות המנטאלית אשר כרוכים במסעות האמונה של הרפתקאות נועזות על פני אוקיינוס האמת אשר טרם נתגלתה, בחיפוש אחר חופיהן הרחוקים של מציאויות הרוח, שאותם יש ותגלה דעתו המתקדמת של האדם ושבהם תתנסה נשמתו האנושית המתפתחת.		155:5.11 (1729.6) The religion of the spirit means effort, struggle, conflict, faith, determination, love, loyalty, and progress. The religion of the mind—the theology of authority—requires little or none of these exertions from its formal believers. Tradition is a safe refuge and an easy path for those fearful and halfhearted souls who instinctively shun the spirit struggles and mental uncertainties associated with those faith voyages of daring adventure out upon the high seas of unexplored truth in search for the farther shores of spiritual realities as they may be discovered by the progressive human mind and experienced by the evolving human soul.
155:5.12 (1729.7) המשיך ישוע ואמר: ״מנהיגי הדת בירושלים גיבשו דוקטרינות שונות מטעם מורי המסורת שלהם ומטעם נביאי העבר לכדי מערכת מבוססת של אמונות אינטלקטואליות, היא דת של סמכות. דתות מעין אלה פונות בעיקר אל הדעת. וכעת, אנו עתידים להיכנס לעימות קטלני עם דת זו, לפי שבקרוב נתחיל להטיף בעוז לדת חדשה – דת אשר איננה דת במובן העכשווי של המילה, דת אשר פונה בעיקר אל רוחו האלוהית של אבי השוכנת בדעת האדם; דת אשר שואבת את סמכותה מן הפירות אשר קבלתה מניבה, פירות אשר בוודאי יופיעו בהתנסותם האישית של כל אלו אשר יאמינו באמת ובתמים באמיתות של התייחדות הרוח הגבוהה-יותר הזו.״		155:5.12 (1729.7) And Jesus went on to say: “At Jerusalem the religious leaders have formulated the various doctrines of their traditional teachers and the prophets of other days into an established system of intellectual beliefs, a religion of authority. The appeal of all such religions is largely to the mind. And now are we about to enter upon a deadly conflict with such a religion since we will so shortly begin the bold proclamation of a new religion—a religion which is not a religion in the present-day meaning of that word, a religion that makes its chief appeal to the divine spirit of my Father which resides in the mind of man; a religion which shall derive its authority from the fruits of its acceptance that will so certainly appear in the personal experience of all who really and truly become believers in the truths of this higher spiritual communion.”
155:5.13 (1730.1) ישוע הצביע על כל אחד מן העשרים-וארבעה וקרא לכל אחד בשמו, ואמר: ״וכעת, מי מכם יעדיף ללכת בדרך הקלה ולדבוק במוסכמותיה של הדת המבוססת והמאובנת אשר עליה מגוננים הפרושים בירושלים, ולא לעמוד בקשיים וברדיפות אשר יהיו מנת חלקם של אלה המטיפים לדרך גאולה טובה יותר לאדם, ובה-בעת להרגיש את הסיפוק של הגילוי בעצמכם את יפי המציאויות של התנסות חיה ואישית באמיתות הנצח וההדר העילאי של מלכות השמים? האם אתם רכים, מפחדים ומבקשים לכם חיים קלים? האם תפחדו להפקיד את עתידכם בידיו של אל האמת, אשר אתם הנכם בניו? האם לא תסמכו על האב, אשר אתם הנכם ילדיו? האם תשובו אל הנתיב הקל של הוודאות ושל היציבות האינטלקטואלית של הדת הסמכותית המסורתית, או שמא תשנסו מותניים ותצעדו עמי קדימה אל אותו עתיד סוער ולא-וודאי שבו נטיף את אמיתות הדת החדשות של הרוח, של מלכות השמים בלב האדם?״		155:5.13 (1730.1) Pointing out each of the twenty-four and calling them by name, Jesus said: “And now, which one of you would prefer to take this easy path of conformity to an established and fossilized religion, as defended by the Pharisees at Jerusalem, rather than to suffer the difficulties and persecutions attendant upon the mission of proclaiming a better way of salvation to men while you realize the satisfaction of discovering for yourselves the beauties of the realities of a living and personal experience in the eternal truths and supreme grandeurs of the kingdom of heaven? Are you fearful, soft, and ease-seeking? Are you afraid to trust your future in the hands of the God of truth, whose sons you are? Are you distrustful of the Father, whose children you are? Will you go back to the easy path of the certainty and intellectual settledness of the religion of traditional authority, or will you gird yourselves to go forward with me into that uncertain and troublous future of proclaiming the new truths of the religion of the spirit, the kingdom of heaven in the hearts of men?”
155:5.14 (1730.2) כל עשרים-וארבעה המאזינים שלו קמו על רגליהם והתכוונו לסמל בכך את תשובתם האחודה והנאמנה לבקשה הרגשית הזו, אחת מן הבקשות הרגשיות היחידות אשר ביקש מהם ישוע אי-פעם, אך הוא הרים את ידו, עצר אותם ואמר: ״לכו כעת, איש-איש לדרכו, כל אדם לבדו עם האב, ומצאו כל אחד את התשובה הלא-רגשית לשאלתי. ולאחר שתמצאו את ההתכוונות האמיתית והכנה של נשמתכם, דברו עליה בחופשיות ובאומץ עם אבי ועם אביכם, אשר חיי האהבה האינסופיים שלו הינם לאמיתו של דבר הרוח של הדת אשר עליה נטיף.״		155:5.14 (1730.2) All twenty-four of his hearers rose to their feet, intending to signify their united and loyal response to this, one of the few emotional appeals which Jesus ever made to them, but he raised his hand and stopped them, saying: “Go now apart by yourselves, each man alone with the Father, and there find the unemotional answer to my question, and having found such a true and sincere attitude of soul, speak that answer freely and boldly to my Father and your Father, whose infinite life of love is the very spirit of the religion we proclaim.”
155:5.15 (1730.3) האוונגליסטים והשליחים הלכו איש-איש לדרכו למשך זמן קצר. מצב רוחם היה מרומם, הדעת שלהם הייתה מלאת השראה ונפשותיהם התרגשו עד מאוד לשמע דבריו של ישוע. אך כאשר קיבץ אותם אנדראסֿ, אמר להם המאסטר רק את זאת: ״הבה ונמשיך בדרכנו. אנחנו הולכים לפיניקי למשך תקופה, ועל כולכם להתפלל לאב ולבקש ממנו להתמיר את רגשות הגוף והדעת לכדי אותה נאמנות מנטאלית גבוהה יותר ואותן התנסויות רוח מספקות יותר.״		155:5.15 (1730.3) The evangelists and apostles went apart by themselves for a short time. Their spirits were uplifted, their minds were inspired, and their emotions mightily stirred by what Jesus had said. But when Andrew called them together, the Master said only: “Let us resume our journey. We go into Phoenicia to tarry for a season, and all of you should pray the Father to transform your emotions of mind and body into the higher loyalties of mind and the more satisfying experiences of the spirit.”
155:5.16 (1730.4) ובעת שהעשרים-וארבעה המשיכו לצעוד במורד הדרך, הם היו שקטים. אך אז הם החלו לשוחח זה עם זה, ועד לשעה שלוש אחר הצהריים הם לא יכלו עוד להמשיך בדרכם; הם עצרו מלכת, ופטרוס ניגש אל ישוע ואמר: ״מאסטר, דברת אלינו מילות חיים ואמת. אנא דבר אלינו עוד; אנו מתחננים בפניך שתמשיך ותדבר אתנו על הנושאים הללו.״		155:5.16 (1730.4) As they journeyed on down the road, the twenty-four were silent, but presently they began to talk one with another, and by three o’clock that afternoon they could not go farther; they came to a halt, and Peter, going up to Jesus, said: “Master, you have spoken to us the words of life and truth. We would hear more; we beseech you to speak to us further concerning these matters.”
6. הדרשה השנייה על הדת ^top		6. The Second Discourse on Religion ^top
155:6.1 (1730.5) וכך, בעת שהם עצרו בצל בצד הגבעה, המשיך ישוע ללמדם על אודות דת הרוח. וזוהי מהות הדברים אשר אמר:		155:6.1 (1730.5) And so, while they paused in the shade of the hillside, Jesus continued to teach them regarding the religion of the spirit, in substance saying:
155:6.2 (1730.6) אתם הגעתם מעִם אותם אנשים אשר בחרו להסתפק בדת של דעת, אלו אשר כמהים לביטחון ומעדיף את השמרנות. אתם בחרתם להחליף את הוודאות הסמכותית בביטחונות הרוח של האמונה ההרפתקנית והמתקדמת. העזתם למחות כנגד השעבוד האכזר של הדת הממוסדת ולדחות את סמכותן של המסורות הכתובות, אשר נחשבות כעת לדבר האלוהים. אכן, אבינו דיבר מפי משה, אליהו, ישעיהו, עמוס והושע, אך הוא לא פסק מלשלוח דברי אמת אל העולם גם כאשר נביאי-קדם אלו פסקו מלדבר. אבי אינו נושא פני שום גזע, ודברי האמת אשר ניתנים לדור אחד אינם חסרים גם מן הדור אחר. אל תשגו ותחשיבו לאלוהי את מה שהינו אנושי לחלוטין, ואל תיכשלו מלהבחין בדברי האמת אשר אינם מגיעים מפי נביאים מסורתיים, אשר להם כביכול נתונה ההשראה.		155:6.2 (1730.6) You have come out from among those of your fellows who choose to remain satisfied with a religion of mind, who crave security and prefer conformity. You have elected to exchange your feelings of authoritative certainty for the assurances of the spirit of adventurous and progressive faith. You have dared to protest against the grueling bondage of institutional religion and to reject the authority of the traditions of record which are now regarded as the word of God. Our Father did indeed speak through Moses, Elijah, Isaiah, Amos, and Hosea, but he did not cease to minister words of truth to the world when these prophets of old made an end of their utterances. My Father is no respecter of races or generations in that the word of truth is vouchsafed one age and withheld from another. Commit not the folly of calling that divine which is wholly human, and fail not to discern the words of truth which come not through the traditional oracles of supposed inspiration.
155:6.3 (1731.1) קראתי לכם כדי שתיוולדו מחדש, שתיוולדו מן הרוח. קראתי לכם לצאת מחשיכת הסמכות ומנרפּוּת המסורת אל אור ההתעלות של ההכרה באפשרות לגלות בעצמכם את התגלית הגדולה ביותר אשר תוכל נשמה אנושית לגלות – ההתנסות העילאית של מציאת האל בעצמכם, בתוככם, וכשלכם; ולעשות את כל זאת כהתנסות אישית בפועל. וכך תוכלו לקום מן המוות אל החיים, לצאת מסמכות המסורת אל ההתנסות בידיעת האל; וכך תצאו מחושך לאור, מאמונת הגזע אשר ירשתם לאמונה אישית אשר הושגה הודות להתנסות ממשית; וכך, תתקדמו מתיאולוגיית הדעת אשר קיבלתם מאבות אבותיכם לדת רוח אמיתית אשר תיבנה בנשמתכם כמתת של נצח.		155:6.3 (1731.1) I have called upon you to be born again, to be born of the spirit. I have called you out of the darkness of authority and the lethargy of tradition into the transcendent light of the realization of the possibility of making for yourselves the greatest discovery possible for the human soul to make—the supernal experience of finding God for yourself, in yourself, and of yourself, and of doing all this as a fact in your own personal experience. And so may you pass from death to life, from the authority of tradition to the experience of knowing God; thus will you pass from darkness to light, from a racial faith inherited to a personal faith achieved by actual experience; and thereby will you progress from a theology of mind handed down by your ancestors to a true religion of spirit which shall be built up in your souls as an eternal endowment.
155:6.4 (1731.2) הדת שלכם תשתנה, ותהפוך מאמונה שכלית פשוטה בסמכות המסורתית להתנסות ממשית באותה אמונה חיה, אשר מסוגלת לתפוש את מציאותו של האל ואת כל הקשור לרוחו האלוהית של האב. דת הדעת כובלת אתכם ללא תקווה אל העבר; דת הרוח מציעה התגלות הולכת וגדלה, ולעולם מזמינה אתכם להמשיך ולעלות להישגים גבוהים וקדושים יותר של אידיאלים רוחניים ושל מציאויות נצחיות.		155:6.4 (1731.2) Your religion shall change from the mere intellectual belief in traditional authority to the actual experience of that living faith which is able to grasp the reality of God and all that relates to the divine spirit of the Father. The religion of the mind ties you hopelessly to the past; the religion of the spirit consists in progressive revelation and ever beckons you on toward higher and holier achievements in spiritual ideals and eternal realities.
155:6.5 (1731.3) ואף כי דת הסמכות עשויה להעניק לכם תחושת ביטחון ויציבות בהווה, עבור סיפוק חולף מעין זה תידרשו לשלם במחיר אובדן החירות הרוחנית והדתית שלכם. אבי אינו דורש במחיר הכניסה אל מלכות השמים כי תכריחו את עצמכם להאמין בדברים אשר מבחינה רוחנית הינם דוחים, בלתי-קדושים ושקריים. לא תדרשו לוותר על חוש החמלה, על הצדק ועל האמת שלכם בכניעה למערכת מיושנת של מנהגים וטקסי דת. לעולם תתיר לכם דת הרוח ללכת אחר האמת אל כל מקום אשר אליו תנחה אתכם הרוח. ומי יכול לשפוט – אולי תעניק רוח זו לבני הדור הנוכחי דבר-מה אשר הדורות הקודמים סירבו להאזין לו?		155:6.5 (1731.3) While the religion of authority may impart a present feeling of settled security, you pay for such a transient satisfaction the price of the loss of your spiritual freedom and religious liberty. My Father does not require of you as the price of entering the kingdom of heaven that you should force yourself to subscribe to a belief in things which are spiritually repugnant, unholy, and untruthful. It is not required of you that your own sense of mercy, justice, and truth should be outraged by submission to an outworn system of religious forms and ceremonies. The religion of the spirit leaves you forever free to follow the truth wherever the leadings of the spirit may take you. And who can judge—perhaps this spirit may have something to impart to this generation which other generations have refused to hear?
155:6.6 (1731.4) יבוֹשו ויכלמו מורי הדת הכוזבים אשר גוררים נשמות מורעבות בחזרה אל העבר הרחוק והעמום, ושם הם מותירים אותן! וכך, חסרי המזל הללו נידונים לפחד מכל תגלית חדשה, וכן להתבלבל מכל התגלות של אמת חדשה. הנביא אשר אמר, ״יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם, כִּי בְךָ בָּטוּח,״ לא אמר זאת אך ורק מתוך אמונה שכלית בתיאולוגיה של סמכות. אדם יודע-אמת זה מצא את האל; זה לא היה רק דיבור על אודות האל.		155:6.6 (1731.4) Shame on those false religious teachers who would drag hungry souls back into the dim and distant past and there leave them! And so are these unfortunate persons doomed to become frightened by every new discovery, while they are discomfited by every new revelation of truth. The prophet who said, “He will be kept in perfect peace whose mind is stayed on God,” was not a mere intellectual believer in authoritative theology. This truth-knowing human had discovered God; he was not merely talking about God.
155:6.7 (1731.5) ואני אאיץ בכם לוותר על הנוהג לצטט את נביאי העבר ולהלל את גיבורי ישראל, ובמקום זאת לשאוף להפוך לנביאיו החיים של העליון, לגיבורי הרוח של המלכות הקרבה. אכן, ראוי לעיתים להלל את מנהיגי העבר יודעי האל, אך מדוע זה תנהגו כך אגב הקרבת ההתנסות העילאית של הקיום האנושי: את מציאת האל בכוחות עצמכם, ואת ידיעתו בנשמתכם שלכם?		155:6.7 (1731.5) I admonish you to give up the practice of always quoting the prophets of old and praising the heroes of Israel, and instead aspire to become living prophets of the Most High and spiritual heroes of the coming kingdom. To honor the God-knowing leaders of the past may indeed be worth while, but why, in so doing, should you sacrifice the supreme experience of human existence: finding God for yourselves and knowing him in your own souls?
155:6.8 (1732.1) לכל גזע אנושי נקודת מבט שכלית משלו על הקיום האנושי; לפיכך חייבת דת הדעת לדבוק בנקודות המבט הגזעיות השונות האלה. וכך, דתות של סמכות לעולם לא תוכלנה להתאחד. ניתן יהיה להגיע לאחדות של האנושות, לאחוות בני התמותה, אך ורק באמצעות מתת-העל של דת הרוח. ואף כי מוחותיהם של בני הגזעים השונים עשויים להיבדל זה מזה, בתוך כלל האנושות שוכנת אותה רוח אלוהית ונצחית. ניתן יהא להגשים את תקוות האחווה האנושית אך ורק כאשר דת הרוח הנאצלת, המאחדת – דת ההתנסות הרוחנית האישית – תמלֵא את דתות הדעת השונות של הסמכות ותאפיל עליהן.		155:6.8 (1732.1) Every race of mankind has its own mental outlook upon human existence; therefore must the religion of the mind ever run true to these various racial viewpoints. Never can the religions of authority come to unification. Human unity and mortal brotherhood can be achieved only by and through the superendowment of the religion of the spirit. Racial minds may differ, but all mankind is indwelt by the same divine and eternal spirit. The hope of human brotherhood can only be realized when, and as, the divergent mind religions of authority become impregnated with, and overshadowed by, the unifying and ennobling religion of the spirit—the religion of personal spiritual experience.
155:6.9 (1732.2) דתות הסמכוּת תוכלנה אך ורק להפריד בין בני האדם ולהציב אותם לעימות מצפוני אלה מול אלה; דת הרוח תגרום בהדרגה לבני האדם להתקרב אלה אל אלה ולפתח בקרבם הבנה אוהדת לזולת. דתות הסמכות דורשות אחידות באמונה, כזו שלא ניתן להגשים בעולם במצבו הנוכחי. דת הרוח מבקשת אך ורק אחדות בהתנסות – אחידות בייעוד – והיא מפנה את מלוא המקום למגוון של אמונות. דת הרוח מבקשת אך ורק אחידות בתוֹבנה, ולא אחידות בנקודות ההשקפה ובתחזיות. דת הרוח איננה דורשת אחידות בנקודות ההשקפה השכליות, רק אחידוּת ברגשות הרוחניים. דתות הסמכות מתגבשות לכדי מערכות אמונה נטולות-חיים; דת הרוח צומחת לכדי שמחה וחירות אשר הולכות ומתעצמות מתוך מעשים נאצלים של שירות אוהב ושל סעד רחום.		155:6.9 (1732.2) The religions of authority can only divide men and set them in conscientious array against each other; the religion of the spirit will progressively draw men together and cause them to become understandingly sympathetic with one another. The religions of authority require of men uniformity in belief, but this is impossible of realization in the present state of the world. The religion of the spirit requires only unity of experience—uniformity of destiny—making full allowance for diversity of belief. The religion of the spirit requires only uniformity of insight, not uniformity of viewpoint and outlook. The religion of the spirit does not demand uniformity of intellectual views, only unity of spirit feeling. The religions of authority crystallize into lifeless creeds; the religion of the spirit grows into the increasing joy and liberty of ennobling deeds of loving service and merciful ministration.
155:6.10 (1732.3) אך הישמרו לכם לבל תבוזו לילדי אברהם אשר נקלעו לימים רעים, ימים של עקרות מסורתית. אבות אבותינו הקדישו את עצמם לחיפוש נחוש ומלא-תשוקה אחר האל, ומצאו אותו כפי שלא מצא אותו שום גזע שלם לפניו למן ימיו של אדם, אשר ידע הרבה מן הדברים הללו בהיותו עצמו בן האל. אבי הבחין במאבקו הממושך של עם ישראל, מאז ימיו של משה, למצוא את האל ולדעת אותו. במשך דורות רבים עמלו היהודים, הגירו זעה, גחנו, זעקו וסבלו את צער העם הבלתי-מובן אשר עמים אחרים בזו לו, וכל זאת על-מנת להתקרב עוד צעד קטן נוסף אל עבר תגלית האמת על אודות האל. ולמרות כל המגרעות וכל הכישלונות של עם ישראל, אבותינו, ממשה ועד לימי הושע, התקדמו בהתמדה בגילוי לעולם כולו של תמונה בהירה ואמיתית יותר ויותר של האל הנצחי. וכך נסללה הדרך לעבר התגלית הגדולה יותר של האב, אשר אותה נקראתם אתם לחלוק.		155:6.10 (1732.3) But watch, lest any of you look with disdain upon the children of Abraham because they have fallen on these evil days of traditional barrenness. Our forefathers gave themselves up to the persistent and passionate search for God, and they found him as no other whole race of men have ever known him since the times of Adam, who knew much of this as he was himself a Son of God. My Father has not failed to mark the long and untiring struggle of Israel, ever since the days of Moses, to find God and to know God. For weary generations the Jews have not ceased to toil, sweat, groan, travail, and endure the sufferings and experience the sorrows of a misunderstood and despised people, all in order that they might come a little nearer the discovery of the truth about God. And, notwithstanding all the failures and falterings of Israel, our fathers progressively, from Moses to the times of Amos and Hosea, did reveal increasingly to the whole world an ever clearer and more truthful picture of the eternal God. And so was the way prepared for the still greater revelation of the Father which you have been called to share.
155:6.11 (1732.4) לעולם אל תשכחו כי קיימת אך רק הרפתקה אחת אשר הינה מספקת ומרגשת יותר מאשר הניסיון לגלות את רצונו של האל החי, והיא ההתנסות העילאית של הניסיון הכן לעשות את הרצון האלוהי הזה. ואל נא תשכחו כי את רצון האל ניתן לקיים באמצעות כל מלאכה ארצית. יש שליחויות אשר אינן-קדושות. שליחויות אחרות הינן שליחויות של חול. וכל הדברים הינם קדושים בחייהם של אלו המונחים בידי הרוח; הכפופים לאמת, אותם תאציל האהבה, בם תשלוט החמלה ותרסן ההוגנות – הצדק. הרוח אשר אבי ואנוכי משלחים אל העולם איננה רק רוח האמת, אלא גם הרוח של אידיאל היופי.		155:6.11 (1732.4) Never forget there is only one adventure which is more satisfying and thrilling than the attempt to discover the will of the living God, and that is the supreme experience of honestly trying to do that divine will. And fail not to remember that the will of God can be done in any earthly occupation. Some callings are not holy and others secular. All things are sacred in the lives of those who are spirit led; that is, subordinated to truth, ennobled by love, dominated by mercy, and restrained by fairness—justice. The spirit which my Father and I shall send into the world is not only the Spirit of Truth but also the spirit of idealistic beauty.
155:6.12 (1732.5) עליכם להפסיק לחפש את דבר האל רק על-גבי דפיה הנושנים של התיאולוגיה הסמכותית. מכאן ואילך, אלו אשר ייוולדו מרוח האל יכירו בדבר האל בלא תלות במקור שממנו הגיע. אין לזלזל באמת אלוהית אך משום שהיא ניתנת בערוץ אשר נדמה כאנושי. רבים מאחיכם מקבלים בדעתם את התיאוריה על אודות האל, בעוד שהם אינם מצליחים להכיר רוחנית בנוכחותו של האל. וזוהי בדיוק הסיבה לכך שלימדתי אתכם תכופות כי הדרך הטובה ביותר להכיר במלכות השמים היא באמצעות גישתו הרוחנית של הילד הכן. לא את חוסר בשלותו השכלי של הילד שיבחתי, אלא את פשטותו הרוחנית של הילד הקט, אשר קל לו להאמין ואשר הוא סומך באופן מלא כל-כך. פחות חשוב שתדעו את עובדת האל, מאשר שתוכלו להרגיש יותר ויותר בנוכחותו.		155:6.12 (1732.5) You must cease to seek for the word of God only on the pages of the olden records of theologic authority. Those who are born of the spirit of God shall henceforth discern the word of God regardless of whence it appears to take origin. Divine truth must not be discounted because the channel of its bestowal is apparently human. Many of your brethren have minds which accept the theory of God while they spiritually fail to realize the presence of God. And that is just the reason why I have so often taught you that the kingdom of heaven can best be realized by acquiring the spiritual attitude of a sincere child. It is not the mental immaturity of the child that I commend to you but rather the spiritual simplicity of such an easy-believing and fully-trusting little one. It is not so important that you should know about the fact of God as that you should increasingly grow in the ability to feel the presence of God.
155:6.13 (1733.1) כאשר תתחילו למצוא את האל בנשמתכם, או אז תתחילו לגלותו גם בנשמות כל בני האדם, ובסופו של דבר גם בכלל היצורים ובכלל הבריאוֹת אשר ביקום עצום הממדים. אך מה הסיכוי של האב להתגלות כאל הנאמנות העילאית והאידיאלים האלוהיים בנשמות אותם בני-אדם אשר מקדישים אך מעט מזמנם, אם בכלל, למחשבה ולהגות במציאויות נצח מעין אלה? אף כי הדעת איננה כס הטבע הרוחני, אכן היא הינה השער המוביל אליו.		155:6.13 (1733.1) When you once begin to find God in your soul, presently you will begin to discover him in other men’s souls and eventually in all the creatures and creations of a mighty universe. But what chance does the Father have to appear as a God of supreme loyalties and divine ideals in the souls of men who give little or no time to the thoughtful contemplation of such eternal realities? While the mind is not the seat of the spiritual nature, it is indeed the gateway thereto.
155:6.14 (1733.2) אך אל תשגו בניסיון להוכיח לבני-אדם אחרים כי מצאתם את האל; לא תוכלו להמציא במודע הוכחה תקפה מעין זו, אף כי קיימות שתי דרכים חיוביות ורבות-עוצמה להדגים את העובדה כי אתם יודעי-אל, ואלה הן:		155:6.14 (1733.2) But do not make the mistake of trying to prove to other men that you have found God; you cannot consciously produce such valid proof, albeit there are two positive and powerful demonstrations of the fact that you are God-knowing, and they are:
155:6.15 (1733.3) 1. פירות רוח האל מופיעים בחיי היום-יום השגרתיים שלכם.		155:6.15 (1733.3) 1. The fruits of the spirit of God showing forth in your daily routine life.
155:6.16 (1733.4) 2. העובדה שכל תוכנית חייכם מוכיחה כי סיכנתם בגלוי את כל מה שאתם ואת כל אשר לכם בהרפתקת ההישרדות לאחר המוות, בחיפוש אחר התקווה למצוא את אל הנצח, אשר ממנו טעמתם טעימה מוקדמת בזמן.		155:6.16 (1733.4) 2. The fact that your entire life plan furnishes positive proof that you have unreservedly risked everything you are and have on the adventure of survival after death in the pursuit of the hope of finding the God of eternity, whose presence you have foretasted in time.
155:6.17 (1733.5) וכעת, אל נא תשגו, כי אבי אכן יענה תמיד אף להבהוב האמונה החלוש ביותר. הוא מתייחס לרגשותיו הפיזיים ולרגשות האמונה הטפלה של האדם הפרימיטיבי. האב קשוב תמיד לכבד ולעודד אפילו את הקלושים שבניסיונות להגיע אליו, כמו אלה של אותן נשמות כנות אך מפוחדות אשר אמונתן היא כה חלשה, ומסתכמת באך מעט יותר משמרנות שכלית ובהסכמה פאסיבית עם הסמכות הדתית. אך אתם, אשר נקראתם לצאת מן החשיכה אל האור, מצופה מכם להאמין בלב שלם; ראוי לה לאמונתכם לשלוט בהתנהגות המשולבת של הגוף, הדעת והרוח.		155:6.17 (1733.5) Now, mistake not, my Father will ever respond to the faintest flicker of faith. He takes note of the physical and superstitious emotions of the primitive man. And with those honest but fearful souls whose faith is so weak that it amounts to little more than an intellectual conformity to a passive attitude of assent to religions of authority, the Father is ever alert to honor and foster even all such feeble attempts to reach out for him. But you who have been called out of darkness into the light are expected to believe with a whole heart; your faith shall dominate the combined attitudes of body, mind, and spirit.
155:6.18 (1733.6) אתם הנכם שליחַי, ועבורכם הדת לא תהפוך למקלט תיאולוגי אשר אליו תנוסו מפחד ההתמודדות עם הקשיים של מציאות ההתקדמות הרוחנית וההרפתקה האידיאליסטית; כי אם, הדת תהפוך עבורכם לעובדת ההתנסות האמיתית אשר תעיד כי האל מצא אתכם והפך אתכם לאידיאליים, לנאצלים, ולרוחניים, וכי יצאתם להרפתקת הנצח של מציאת אותו אל אשר כך מצא אתכם והפך אתכם לבניו.		155:6.18 (1733.6) You are my apostles, and to you religion shall not become a theologic shelter to which you may flee in fear of facing the rugged realities of spiritual progress and idealistic adventure; but rather shall your religion become the fact of real experience which testifies that God has found you, idealized, ennobled, and spiritualized you, and that you have enlisted in the eternal adventure of finding the God who has thus found and sonshipped you.
155:6.19 (1733.7) וכאשר סיים ישוע לשאת את דבריו, הוא סימן לאנדראס, הצביע לעבר המערב, לעבר פיניקי, ואמר: ״בואו נצא לדרך.״		155:6.19 (1733.7) And when Jesus had finished speaking, he beckoned to Andrew and, pointing to the west toward Phoenicia, said: “Let us be on our way.”