מסמך 185		Paper 185
המשפט בפני פילטוס		The Trial Before Pilate
185:0.1 (1987.1) מעט לאחר השעה שש בבוקר ביום שישי הזה, ה-7 באפריל שנת 30 לספירה, הובא ישוע לפני פילטוס, הפרוקורטור הרומי אשר משל ביהודה, שומרון ואדום, ואשר נמצא תחת פיקוחו המידי של הלגאטוס של סוריה. המאסטר הובא לפני המושל הרומי בידי שומרי המקדש כשהוא כבול, וכאשר מתלווים אליו כחמישים ממאשימיו, לרבות חברי בית הדין של הסנהדרין (בעיקר הצדוקים), יהודה איש-קריות, הכוהן הגדול כיפא, וכן השליח יוחנן. חנן לא הופיע בפני פילטוס.		185:0.1 (1987.1) SHORTLY after six o’clock on this Friday morning, April 7, a.d. 30, Jesus was brought before Pilate, the Roman procurator who governed Judea, Samaria, and Idumea under the immediate supervision of the legatus of Syria. The Master was taken into the presence of the Roman governor by the temple guards, bound, and was accompanied by about fifty of his accusers, including the Sanhedrist court (principally Sadduceans), Judas Iscariot, and the high priest, Caiaphas, and by the Apostle John. Annas did not appear before Pilate.
185:0.2 (1987.2) פילטוס כבר היה ער ומוכן לקבל את פני המבקרים בבוקר הזה, שכן ערב קודם לכן הוא יוּדע, מפי אלו אשר ביקשו את רשותו להשתמש בחיילים הרומיים בכדי לעצור את בן האדם, שישוע יובא לפניו למשפט בשעות הבוקר המוקדמות. נקבע כי המשפט ייערך אל מול הפרטוריום, תוספת למצודת אנטוניה שבה קבעו פילטוס ואשתו את המטה שלהם בשעה ששהו בירושלים.		185:0.2 (1987.2) Pilate was up and ready to receive this group of early morning callers, having been informed by those who had secured his consent, the previous evening, to employ the Roman soldiers in arresting the Son of Man, that Jesus would be early brought before him. This trial was arranged to take place in front of the praetorium, an addition to the fortress of Antonia, where Pilate and his wife made their headquarters when stopping in Jerusalem.
185:0.3 (1987.3) אף כי את מרבית חקירתו של ישוע ערך פילטוס בתוך כותלי הפְּרֵֶטוֹרְיוּם, החלק הציבורי של המשפט נערך מחוץ למבנה, על המדרגות המובילות מעלה אל הכניסה הראשית. הייתה זו מחווה כלפי היהודים, אשר סירבו להיכנס בערב הפסח למבנה של גויים שבו עלול היה להימצא חמץ. אם הם היו נוהגים כך, לא רק שהם היו הופכים לטמאים ומנועים מלקחת חלק בסעודת ההודיה של שעת אחר-צהריים, אלא גם שהם היו נדרשים לעבור טקסי טהרה לאחר שקיעת החמה בטרם יוכלו להשתתף בסעודת הפסח.		185:0.3 (1987.3) Though Pilate conducted much of Jesus’ examination within the praetorium halls, the public trial was held outside on the steps leading up to the main entrance. This was a concession to the Jews, who refused to enter any gentile building where leaven might be used on this day of preparation for the Passover. Such conduct would not only render them ceremonially unclean and thereby debar them from partaking of the afternoon feast of thanksgiving but would also necessitate their subjection to purification ceremonies after sundown, before they would be eligible to partake of the Passover supper.
185:0.4 (1987.4) אף-על-פי שמצפונם של היהודים הללו לא הטרידם כלל בעת שהם זממו לגזור את דינו של ישוע למוות, הם הקפידו מאוד בכל ענייני הטהרה והמסורת הטקסית כהלכתה. והיהודים הללו לא היו היחידים אשר לא הצליחו להכיר בחובותיהם הגבוהות והקדושות, חובות מטבע אלוהי, בשעה שהם הקפידו להקדיש תשומת לב רבה לזוטות חסרות חשיבות לרווחתו של האדם הן בזמן והן בנצח.		185:0.4 (1987.4) Although these Jews were not at all bothered in conscience as they intrigued to effect the judicial murder of Jesus, they were nonetheless scrupulous regarding all these matters of ceremonial cleanness and traditional regularity. And these Jews have not been the only ones to fail in the recognition of high and holy obligations of a divine nature while giving meticulous attention to things of trifling importance to human welfare in both time and eternity.
1. פונטיוס פילטוס ^top		1. Pontius Pilate ^top
185:1.1 (1987.5) אילולא פונטיוס פילטוס היה מושל טוב באופן סביר בפרובינקיות המשניות, טיבריוס לא היה משאירו בתפקיד הפרוקורטור של יהודה במשך עשר שנים. אף-על-פי שהוא היה מנהלן טוב למדי, מהבחינה המוסרית הוא היה פחדן. הוא לא היה אדם גדול מספיק בכדי להבין את טיב התפקיד אשר קיבל כמושל היהודים. הוא לא הצליח לתפוש את העובדה שליהודים הללו הייתה דת אמיתית, אמונה אשר בעבורה הם היו מוכנים למות, וכי מיליונים מהם, אשר היו פזורים ברחבי האימפריה נשאו את עיניהם אל ירושלים, מרכז אמונתם, והחשיבו את הסנהדרין כבית הדין העליון של העולם.		185:1.1 (1987.5) If Pontius Pilate had not been a reasonably good governor of the minor provinces, Tiberius would hardly have suffered him to remain as procurator of Judea for ten years. Although he was a fairly good administrator, he was a moral coward. He was not a big enough man to comprehend the nature of his task as governor of the Jews. He failed to grasp the fact that these Hebrews had a real religion, a faith for which they were willing to die, and that millions upon millions of them, scattered here and there throughout the empire, looked to Jerusalem as the shrine of their faith and held the Sanhedrin in respect as the highest tribunal on earth.
185:1.2 (1988.1) פילטוס לא אהב את היהודים, ואת השנאה העמוקה הזו הוא הפגין כבר במוקדם. מכל הפרובינקיות הרומיות, יהודה הייתה הפרובינקיה הקשה ביותר למשילות. פילטוס מעולם לא הבין באמת את הבעיות הכרוכות בניהול היהודים, ועל-כן כבר בראשית תפקידו כמושל עשה סדרת טעויות פטאליות-כמעט, קרובות להתאבדות כמעט. והטעויות האלה הקנו ליהודים יתרון משמעותי עליו. כאשר הם ביקשו להשפיע על החלטותיו, כל שהיו צריכים לעשות הוא לאיים בהתקוממות ופילטוס היה מתקפל לעומתם במהרה. חוסר עמוד השדרה המוסרי הזה, ההססנות של הפרוקורטור, נבעו בעיקר מפאת הזיכרון שזכר כמה מן העימותים אשר היו לו עם היהודים, אשר בכולם הם גברו עליו. היהודים ידעו שפילטוס פחד מהם, ושהוא פחד לאבד את מקומו מול טיבריוס, והם ניצלו את הידע הזה פעמים רבות לטובתם ולרעתו של המושל.		185:1.2 (1988.1) Pilate did not love the Jews, and this deep-seated hatred early began to manifest itself. Of all the Roman provinces, none was more difficult to govern than Judea. Pilate never really understood the problems involved in the management of the Jews and, therefore, very early in his experience as governor, made a series of almost fatal and well-nigh suicidal blunders. And it was these blunders that gave the Jews such power over him. When they wanted to influence his decisions, all they had to do was to threaten an uprising, and Pilate would speedily capitulate. And this apparent vacillation, or lack of moral courage, of the procurator was chiefly due to the memory of a number of controversies he had had with the Jews and because in each instance they had worsted him. The Jews knew that Pilate was afraid of them, that he feared for his position before Tiberius, and they employed this knowledge to the great disadvantage of the governor on numerous occasions.
185:1.3 (1988.2) העוינות של היהודים את פילטוס היוותה תוצאה של כמה מקרים מצערים. ראשית, הוא לא הצליח להבין ברצינות את ההתנגדות העמוקה שלהם לפסלים ותמונות כסמלי פולחן. ועל-כן, הוא התיר לחיילים להיכנס לירושלים בלא שהסירו את דיוקן הקיסר מדגליהם, כפי שנהגו לעשות החיילים הרומיים אשר שירתו תחת קודמו בתפקיד. משלחת גדולה של יהודים חיכתה לפילטוס במשך חמישה ימים והתחננה בפניו שיסיר את הדיוקנאות האלה מדגלי החיילים. הוא דחה את הבקשה הזו על הסף ואיים להמית אותם מיד. פילטוס, בעצמו סקפטי, לא הבין כי אנשים אשר מוּנעים מרגשות דתיים עזים לא יהססו למות עבור אמונותיהם; וכך הוא מצא את עצמו מול יהודים אשר קראו עליו תיגר מול ארמונו, הצמידו את פניהם אל הקרקע, ומסרו לו בכך כי הם מוכנים למות. אז הבין פילטוס כי הוא איים בלא כוונה לבצע. הוא נכנע, הורה להסיר את הדיוקנאות מדגלי החיילים בירושלים, ומצא את עצמו מאותו יום ואילך כשהוא כפוף במידה רבה לגחמות מנהיגי היהודים, אשר גילו בצורה זו את חולשתו, את העובדה שהוא אומנם מאיים אבל פוחד לקיים.		185:1.3 (1988.2) Pilate’s disfavor with the Jews came about as a result of a number of unfortunate encounters. First, he failed to take seriously their deep-seated prejudice against all images as symbols of idol worship. Therefore he permitted his soldiers to enter Jerusalem without removing the images of Caesar from their banners, as had been the practice of the Roman soldiers under his predecessor. A large deputation of Jews waited upon Pilate for five days, imploring him to have these images removed from the military standards. He flatly refused to grant their petition and threatened them with instant death. Pilate, himself being a skeptic, did not understand that men of strong religious feelings will not hesitate to die for their religious convictions; and therefore was he dismayed when these Jews drew themselves up defiantly before his palace, bowed their faces to the ground, and sent word that they were ready to die. Pilate then realized that he had made a threat which he was unwilling to carry out. He surrendered, ordered the images removed from the standards of his soldiers in Jerusalem, and found himself from that day on to a large extent subject to the whims of the Jewish leaders, who had in this way discovered his weakness in making threats which he feared to execute.
185:1.4 (1988.3) לאחר מכן, פילטוס היה נחוש להשיב לעצמו את יוקרתו האבודה וציווה לתלות על קירות ארמונו של הורדוס בירושלים את מגני הקיסר, מגנים אשר שימשו על-פי רוב לפולחן הקיסר. כאשר היהודים מחו על כך, הוא התעקש. וכשסירב להאזין לתלונותיהם, הם ערערו מיד לרומא והקיסר ציווה מיד להסיר את המגנים הפוגעניים. וכך מצא את עצמו פילטוס במעמד נחות עוד יותר מאשר היה בו קודם.		185:1.4 (1988.3) Pilate subsequently determined to regain this lost prestige and accordingly had the shields of the emperor, such as were commonly used in Caesar worship, put up on the walls of Herod’s palace in Jerusalem. When the Jews protested, he was adamant. When he refused to listen to their protests, they promptly appealed to Rome, and the emperor as promptly ordered the offending shields removed. And then was Pilate held in even lower esteem than before.
185:1.5 (1988.4) דבר נוסף אשר השניא אותו מאוד על היהודים היה העובדה שהוא העז לקחת כסף מקופת המקדש על-מנת לשלם על בנייתו של אקוודוקט חדש, אשר הגדיל את אספקת המים למיליוני המבקרים אשר הגיעו לירושלים בחגים. היהודים גרסו כי אך ורק הסנהדרין יכולה להשתמש בכספי המקדש, והם לא פסקו מעולם מלהוקיע את פילטוס על החלטתו המתיימרת. החלטתו זו הובילה ללא פחות מתריסר התקוממויות ולשפיכות דמים רבה. ההתפרצות החמורה האחרונה מתוך ההתפרצויות החמורות האלה פרצה כתוצאה מן הטבח של חבורה גדולה של תושבי הגליל, ממש בשעה שהם סגדו על המזבח.		185:1.5 (1988.4) Another thing which brought him into great disfavor with the Jews was that he dared to take money from the temple treasury to pay for the construction of a new aqueduct to provide increased water supply for the millions of visitors to Jerusalem at the times of the great religious feasts. The Jews held that only the Sanhedrin could disburse the temple funds, and they never ceased to inveigh against Pilate for this presumptuous ruling. No less than a score of riots and much bloodshed resulted from this decision. The last of these serious outbreaks had to do with the slaughter of a large company of Galileans even as they worshiped at the altar.
185:1.6 (1988.5) חשוב לציין שעל-אף שהשליט הרומי ההססן הזה הקריב את ישוע בשל פחדו מן היהודים, ועל-מנת לשמר את מעמדו האישי, הוא סולק לבסוף מתפקידו כתוצאה מן הטבח אשר טבח ללא צורך בשומרונים בהקשר של משיח שקר אשר סחף אחריו חיילים ועלה על הר גריזים, בטענה כי שם קבורים תשמישי המקדש; ומהומות קשות פרצו כאשר הוא לא גילה את מקום מחבואם של כלי המקדש הקדושים, כמובטח. כתוצאה מן המקרה הזה, הורה הלגאטוס של סוריה לפילטוס לשוב לרומא. מכיוון שטיבריוס מת כאשר פילטוס היה בדרכו אל רומא, הוא לא מונה מחדש כפרוקורטור של יהודה. מעולם הוא לא הצליח להתאושש מאות הקלון המצער של ההסכמה שלו לצלוב את ישוע. מכיוון שהקיסר החדש לא הכיר בערכו, הוא פרש לפרובינקיה של לּוֹזַאן, שם התאבד מאוחר יותר.		185:1.6 (1988.5) It is significant that, while this vacillating Roman ruler sacrificed Jesus to his fear of the Jews and to safeguard his personal position, he finally was deposed as a result of the needless slaughter of Samaritans in connection with the pretensions of a false Messiah who led troops to Mount Gerizim, where he claimed the temple vessels were buried; and fierce riots broke out when he failed to reveal the hiding place of the sacred vessels, as he had promised. As a result of this episode, the legatus of Syria ordered Pilate to Rome. Tiberius died while Pilate was on the way to Rome, and he was not reappointed as procurator of Judea. He never fully recovered from the regretful condemnation of having consented to the crucifixion of Jesus. Finding no favor in the eyes of the new emperor, he retired to the province of Lausanne, where he subsequently committed suicide.
185:1.7 (1989.1) קלאודיה פּרוֹקוּלַה, אשתו של פונטיוס פילטוס, שמעה רבות על אודות ישוע מן העוזרת האישית שלה, אישה פיניקית אשר האמינה בבשורת המלכות. לאחר מותו של פילטוס, קלאודיה נודעה כדמות משמעותית בתנועה אשר הפיצה את הבשורות הטובות.		185:1.7 (1989.1) Claudia Procula, Pilate’s wife, had heard much of Jesus through the word of her maid-in-waiting, who was a Phoenician believer in the gospel of the kingdom. After the death of Pilate, Claudia became prominently identified with the spread of the good news.
185:1.8 (1989.2) וכל הדברים הללו מסבירים במידה רבה את מה שהתרחש באותו יום שישי טראגי. קל להבין כיצד התיימרו היהודים להכתיב לפילטוס את אשר הם רצו – להעיר אותו בשש בבוקר בכדי שישפוט את ישוע – וגם מדוע הם לא היססו לאיים עליו כי הם יאשימו אותו בבגידה באוזני הקיסר, אם יעז לסרב להמית את ישוע.		185:1.8 (1989.2) And all this explains much that transpired on this tragic Friday forenoon. It is easy to understand why the Jews presumed to dictate to Pilate—to get him up at six o’clock to try Jesus—and also why they did not hesitate to threaten to charge him with treason before the emperor if he dared to refuse their demands for Jesus’ death.
185:1.9 (1989.3) מושל רומי ראוי לשמו לא היה נקלע לחוסר יתרון מול שליטי היהודים, ולעולם לא היה מתיר לקנאים הדתיים צמאי הדם הללו להמית אדם אשר הוא עצמו הכריז עליו כעל חף מכל מפשע באשר להאשמותיהם הכוזבות. רומא טעתה טעות כבירה כאשר שלחה את פילטוס, מושל מדרגה שנייה, למשול בפלשתינה. הייתה זו שגיאה גסה בניהול ענייני העולם. מוטב היה לו טיבריוס היה שולח ליהודים את מושל הפרובינקיה הטוב ביותר באימפריה.		185:1.9 (1989.3) A worthy Roman governor who had not become disadvantageously involved with the rulers of the Jews would never have permitted these bloodthirsty religious fanatics to bring about the death of a man whom he himself had declared to be innocent of their false charges and without fault. Rome made a great blunder, a far-reaching error in earthly affairs, when she sent the second-rate Pilate to govern Palestine. Tiberius had better have sent to the Jews the best provincial administrator in the empire.
2. ישוע מופיע לפני פילטוס ^top		2. Jesus Appears Before Pilate ^top
185:2.1 (1989.4) לאחר שישוע ומאשימיו התאספו לפני אולם המשפט של פילטוס, יצא המושל הרומי החוצה ופנה אל החבורה אשר נאספה לפניו בשאלה, ״במה אתם מאשימים אדם זה?״ הצדוקים וחברי המועצה אשר נטלו על עצמם לסלק את ישוע היו נחושים להתייצב בפני פילטוס ולבקש את אישורו לגזר דין המוות אשר חרצו על ישוע, זאת בלא להציג אשמה ברורה כלשהי. לפיכך, הדובר מטעם בית הדין של הסנהדרין ענה לפילטוס ואמר: ״אם אדם זה לא היה פושע, הן אז לא היינו מוסרים אותו לידיך.״		185:2.1 (1989.4) When Jesus and his accusers had gathered in front of Pilate’s judgment hall, the Roman governor came out and, addressing the company assembled, asked, “What accusation do you bring against this fellow?” The Sadducees and councilors who had taken it upon themselves to put Jesus out of the way had determined to go before Pilate and ask for confirmation of the death sentence pronounced upon Jesus, without volunteering any definite charge. Therefore did the spokesman for the Sanhedrist court answer Pilate: “If this man were not an evildoer, we should not have delivered him up to you.”
185:2.2 (1989.5) כאשר פילטוס הבחין בכך שהם היססו לבטא את האשמותיהם כלפי ישוע, אף שהוא ידע כי הם דנו באשמתו כל אותו הלילה, ענה להם כך: ״מכיוון שלא החלטתם על אישום ברור, למה שלא תיקחו את האדם הזה ותשפטו אותו בהתאם לחוקיכם?״		185:2.2 (1989.5) When Pilate observed that they were reluctant to state their charges against Jesus, although he knew they had been all night engaged in deliberations regarding his guilt, he answered them: “Since you have not agreed on any definite charges, why do you not take this man and pass judgment on him in accordance with your own laws?”
185:2.3 (1989.6) ענה פקיד הסנהדרין לפילטוס: ״על-פי החוק שלנו אסור להמית אדם, ואילו האדם הזה מתסיס את העם שלנו וראוי למוות בשל הדברים אשר אמר ואשר עשה. על כן באנו לפניך בכדי שתאשר את גזר הדין הזה.״		185:2.3 (1989.6) Then spoke the clerk of the Sanhedrin court to Pilate: “It is not lawful for us to put any man to death, and this disturber of our nation is worthy to die for the things which he has said and done. Therefore have we come before you for confirmation of this decree.”
185:2.4 (1989.7) העובדה שחברי הסנהדרין התייצבו בפני המושל הרומי בניסיון להתחמק, מעידה הן על הכוונות הרעות ועל הטינה אשר רחשו כלפי ישוע, והן על חוסר הכבוד, חוסר-ההוגנות והיעדר היושרה ביחסם אל פילטוס. איזה עלבון מעליבים נתיני הפרובינקיה את המושל שלהם כאשר הם מבקשים ממנו לגזור עונש מוות על אדם אשר הם לא העניקו לו משפט הוגן, ואפילו לא גיבשו האשמות מובחנות כלפיו!		185:2.4 (1989.7) To come before the Roman governor with this attempt at evasion discloses both the ill-will and the ill-humor of the Sanhedrists toward Jesus as well as their lack of respect for the fairness, honor, and dignity of Pilate. What effrontery for these subject citizens to appear before their provincial governor asking for a decree of execution against a man before affording him a fair trial and without even preferring definite criminal charges against him!
185:2.5 (1990.1) פילטוס ידע משהו על עבודתו של ישוע בקרב היהודים, והוא ניחש כי ההאשמות כלפיו תהיינה עשויות להתייחס להפרת חוקי הדת של היהודים; לפיכך, הוא ביקש לשלוח את התיק בחזרה אל בית הדין שלהם. ושוב, פילטוס נהנה לראותם מתוודים בפומבי כי לא היה בכוחם לגזור גזר דין מוות, אפילו על בן העם שלהם עצמם אשר הם שנאוהו שנאה מרה.		185:2.5 (1990.1) Pilate knew something of Jesus’ work among the Jews, and he surmised that the charges which might be brought against him had to do with infringements of the Jewish ecclesiastical laws; therefore he sought to refer the case back to their own tribunal. Again, Pilate took delight in making them publicly confess that they were powerless to pronounce and execute the death sentence upon even one of their own race whom they had come to despise with a bitter and envious hatred.
185:2.6 (1990.2) היה זה כמה שעות קודם לכן – מעט לפני חצות ולאחר שפילטוס אישר להשתמש בחיילים הרומיים על-מנת להביא למעצרו של ישוע – שפילטוס למד עוד על אודות ישוע ותורתו מפי קלאודיה, אשתו, אשר הייתה גיורת חלקית ליהדות שהפכה לאחר מכן למאמינה גמורה בבשורת ישוע.		185:2.6 (1990.2) It was a few hours previously, shortly before midnight and after he had granted permission to use Roman soldiers in effecting the secret arrest of Jesus, that Pilate had heard further concerning Jesus and his teaching from his wife, Claudia, who was a partial convert to Judaism, and who later on became a full-fledged believer in Jesus’ gospel.
185:2.7 (1990.3) פילטוס העדיף לדחות את הישיבה הזאת, אך הוא ראה שמנהיגי היהודים היו נחושים להביא את המקרה לדיון. הוא ידע שהיום הזה לא רק שהיה בוקרו של ערב הפסח, אלא גם יום שישי, יום ההכנה לשבת המנוחה והפולחן של היהודים.		185:2.7 (1990.3) Pilate would have liked to postpone this hearing, but he saw the Jewish leaders were determined to proceed with the case. He knew that this was not only the forenoon of preparation for the Passover, but that this day, being Friday, was also the preparation day for the Jewish Sabbath of rest and worship.
185:2.8 (1990.4) פילטוס היה מאוד רגיש לאופן הבלתי-מכבד שבו התייחסו אליו היהודים הללו, והוא לא הסכים להיענות לתביעותיהם לגזור על ישוע דין מוות ללא משפט. לכן, לאחר שהמתין במשך מספר רגעים על-מנת שיציגו את האשמותיהם כלפי האסיר, הוא פנה אליהם ואמר: ״לא אגזור על האדם הזה דין מוות ללא משפט; ואף לא אסכים לחקור אותו, עד אשר תציגו את האשמותיכם בכתב.״		185:2.8 (1990.4) Pilate, being keenly sensitive to the disrespectful manner of the approach of these Jews, was not willing to comply with their demands that Jesus be sentenced to death without a trial. When, therefore, he had waited a few moments for them to present their charges against the prisoner, he turned to them and said: “I will not sentence this man to death without a trial; neither will I consent to examine him until you have presented your charges against him in writing.”
185:2.9 (1990.5) לאחר שהכוהן הגדול והאחרים שמעו את דבריו של פילטוס, הם סימנו לפקיד בית הדין להושיט לפילטוס את כתב האשמה הכתוב נגד ישוע. וההאשמות האלה היו:		185:2.9 (1990.5) When the high priest and the others heard Pilate say this, they signaled to the clerk of the court, who then handed to Pilate the written charges against Jesus. And these charges were:
185:2.10 (1990.6) ״בבית הדין של הסנהדרין אנחנו מוצאים כי אדם זה הינו רשע ומסית את העם, וכי הוא אשם באלה הדברים:		185:2.10 (1990.6) “We find in the Sanhedrist tribunal that this man is an evildoer and a disturber of our nation in that he is guilty of:
185:2.11 (1990.7) ״1. הסתת העם והתססתו למרד.		185:2.11 (1990.7) “1. Perverting our nation and stirring up our people to rebellion.
185:2.12 (1990.8) 2. הטלת איסור על העם להעלות מס לקיסר.		185:2.12 (1990.8) “2. Forbidding the people to pay tribute to Caesar.
185:2.13 (1990.9) ״3. כינוי עצמו מלך היהודים ולימוד על אודות כינונהּ של מלכות חדשה.		185:2.13 (1990.9) “3. Calling himself the king of the Jews and teaching the founding of a new kingdom.”
185:2.14 (1990.10) ישוע לא נשפט על ההאשמות האלה, ואף לא הורשע כחוק בגינן. ואף כי הוא אפילו לא שמע את ההאשמות האלה כאשר נאמרו לראשונה, ציווה פילטוס להביא אותו מן הפרטוריום, שם הוא נמצא תחת משמר, והתעקש שההאשמות האלה יושמעו שוב בנוכחות ישוע.		185:2.14 (1990.10) Jesus had not been regularly tried nor legally convicted on any of these charges. He did not even hear these charges when first stated, but Pilate had him brought from the praetorium, where he was in the keeping of the guards, and he insisted that these charges be repeated in Jesus’ hearing.
185:2.15 (1990.11) כאשר שמע ישוע את ההאשמות האלה, הוא ידע היטב שבית הדין היהודי לא דן בעניינים אלה, וכך ידעו גם יוחנן זבדיה ומאשימיו, אך ישוע לא ענה כלל. אפילו כאשר פילטוס ביקש ממנו לענות למאשימיו הוא לא פצה את פיו. פילטוס נדהם כל-כך נוכח חוסר ההוגנות של ההליך כולו והתרשם כל-כך מן הסבלנות העמוקה והשקטה של ישוע, עד כי הוא החליט לקחת את האסיר פנימה אל האולם ולחקור אותו בפרטיות.		185:2.15 (1990.11) When Jesus heard these accusations, he well knew that he had not been heard on these matters before the Jewish court, and so did John Zebedee and his accusers, but he made no reply to their false charges. Even when Pilate bade him answer his accusers, he opened not his mouth. Pilate was so astonished at the unfairness of the whole proceeding and so impressed by Jesus’ silent and masterly bearing that he decided to take the prisoner inside the hall and examine him privately.
185:2.16 (1990.12) דעתו של פילטוס הייתה שרויה בבלבול, לבו הכיל פחד מישוע, ורוחו נפעמה עד מאוד מן המחזה של ישוע עומד שם ברוב הדר אל מול מאשימיו צמאי הדם, ומתבונן בהם, אך לא בבוז שקט, אלא בהבעת רחמים אמיתיים ובחיבה מהולה בצער.		185:2.16 (1990.12) Pilate was confused in mind, fearful of the Jews in his heart, and mightily stirred in his spirit by the spectacle of Jesus’ standing there in majesty before his bloodthirsty accusers and gazing down on them, not in silent contempt, but with an expression of genuine pity and sorrowful affection.
3. החקירה הפרטית של פילטוס ^top		3. The Private Examination by Pilate ^top
185:3.1 (1991.1) פילטוס לקח את ישוע ואת יוחנן זבדיה לחדר פרטי והשאיר את השומרים בחוץ, באולם. הוא ביקש מן האסיר לשבת, ישב לצדו ושאל אותו מספר שאלות. פילטוס פתח את השיחה בכך שהבטיח לישוע שהוא עצמו לא האמין באשמה הראשונה אשר הועלתה כנגדו: שהוא מסית את העם ומתסיס למרד. ואז שאל, ״האם אי-פעם הנחית לא להעלות מס לקיסר?״ ישוע הצביע על יוחנן ואמר, ״שאל אותו, או את כל אחד אחר ששמע אותי מלמד.״ אז שאל פילטוס את יוחנן באשר למס, ויוחנן העיד ודיבר על תורת המאסטר והסביר שישוע ושליחיו שילמו מסים הן לקיסר והן למקדש. לאחר שפילטוס תחקר את יוחנן, הוא אמר, ״אל תספר לאיש שדיברתי איתך.״ ויוחנן מעולם לא גילה זאת.		185:3.1 (1991.1) Pilate took Jesus and John Zebedee into a private chamber, leaving the guards outside in the hall, and requesting the prisoner to sit down, he sat down by his side and asked several questions. Pilate began his talk with Jesus by assuring him that he did not believe the first count against him: that he was a perverter of the nation and an inciter to rebellion. Then he asked, “Did you ever teach that tribute should be refused Caesar?” Jesus, pointing to John, said, “Ask him or any other man who has heard my teaching.” Then Pilate questioned John about this matter of tribute, and John testified concerning his Master’s teaching and explained that Jesus and his apostles paid taxes both to Caesar and to the temple. When Pilate had questioned John, he said, “See that you tell no man that I talked with you.” And John never did reveal this matter.
185:3.2 (1991.2) פילטוס נפנה אז אל ישוע, המשיך בחקירתו ואמר, ״וכעת באשר להאשמה השלישית נגדך, האם אתה הנך מלך היהודים?״ מכיוון שהיה טון של תהייה כנה בקולו של פילטוס, ישוע חייך אל הפרוקורטור ואמר: ״פילטוס, האם אתה שואל זאת עבור עצמך, או שמא תשאל בשם האחרים האלה, מאשימיי?״ ענה לו המושל בטון ממורמר משהו: ״האם אני יהודי? בני העם שלך והכוהנים הראשיים הסגירו אותך וביקשו ממני לגזור עליך דין מוות. אני עצמי מטיל ספק בתקפות ההאשמות ואני מנסה לברר בעצמי מה עשית. תאמר לי, האם אמרת שאתה מלך היהודים? האם ביקשת לכונן מלכות חדשה?״		185:3.2 (1991.2) Pilate then turned around to question Jesus further, saying: “And now about the third accusation against you, are you the king of the Jews?” Since there was a tone of possibly sincere inquiry in Pilate’s voice, Jesus smiled on the procurator and said: “Pilate, do you ask this for yourself, or do you take this question from these others, my accusers?” Whereupon, in a tone of partial indignation, the governor answered: “Am I a Jew? Your own people and the chief priests delivered you up and asked me to sentence you to death. I question the validity of their charges and am only trying to find out for myself what you have done. Tell me, have you said that you are the king of the Jews, and have you sought to found a new kingdom?”
185:3.3 (1991.3) אמר אז ישוע לפילטוס: ״אינך רואה שמלכותי איננה מן העולם הזה? אילו הייתה מלכותי מן העולם הזה, וודאי היו תלמידיי נלחמים בכדי שלא אוסגר לידי היהודים. נוכחותי כאן לפניך, כבול בכבלים האלה, די בה כדי להעיד בפני כל אדם כי מלכותי הינה מלכות רוח, היא אחוות בני האדם אשר הפכו לבני האלוהים באמונה ובאהבה. וגאולה זו היא גאולה לגויים וליהודים כאחד.״		185:3.3 (1991.3) Then said Jesus to Pilate: “Do you not perceive that my kingdom is not of this world? If my kingdom were of this world, surely would my disciples fight that I should not be delivered into the hands of the Jews. My presence here before you in these bonds is sufficient to show all men that my kingdom is a spiritual dominion, even the brotherhood of men who, through faith and by love, have become the sons of God. And this salvation is for the gentile as well as for the Jew.”
185:3.4 (1991.4) ״אז אתה מלך, אחרי ככלות הכול?״ אמר פילטוס. וישוע ענה לו: ״כן, אני כזה מלך, ומלכותי היא משפחת בני האמונה של אבי שבשמים. זאת הסיבה שעבורה נולדתי בעולם הזה, בכדי להציג את אבי לכל בני האדם ובכדי להעיד על אמיתות האלוהים. ואפילו כעת, הנני מכריז באוזניך כי כל אשר הוא מן האמת ישמע את קולי.״		185:3.4 (1991.4) “Then you are a king after all?” said Pilate. And Jesus answered: “Yes, I am such a king, and my kingdom is the family of the faith sons of my Father who is in heaven. For this purpose was I born into this world, even that I should show my Father to all men and bear witness to the truth of God. And even now do I declare to you that every one who loves the truth hears my voice.”
185:3.5 (1991.5) אמר אז פילטוס, חצי בלעג וחצי בכנות, ״אמת, מהי אמת – מי יודע?״		185:3.5 (1991.5) Then said Pilate, half in ridicule and half in sincerity, “Truth, what is truth—who knows?”
185:3.6 (1991.6) פילטוס לא הצליח לתפוש את דבריו של ישוע, ואף לא יכול היה להבין את טיבה של מלכותו הרוחנית, ואולם כעת הוא היה בטוח שהאסיר לא עשה דבר הראוי לגזר דין מוות. מבט אחד מקרוב בישוע במפגש פנים אל פנים הספיק בכדי לשכנע אפילו את פילטוס שהאדם הזה, עדין ועייף אך מלכותי וישר, לא היה מהפכן מסוכן אשר ביקש לעלות על כס מלכות ישראל. פילטוס חשב שהוא הבין במידת-מה מדוע ישוע קרא לעצמו מלך, שכן הוא הכיר את התורה הסטואית אשר גרסה כי ״החכם הוא מלך.״ פילטוס היה משוכנע לחלוטין כי ישוע איננו מתסיס מסוכן, אלא לא הרבה יותר מאיש חזון בלתי-מזיק, קנאי תמים.		185:3.6 (1991.6) Pilate was not able to fathom Jesus’ words, nor was he able to understand the nature of his spiritual kingdom, but he was now certain that the prisoner had done nothing worthy of death. One look at Jesus, face to face, was enough to convince even Pilate that this gentle and weary, but majestic and upright, man was no wild and dangerous revolutionary who aspired to establish himself on the temporal throne of Israel. Pilate thought he understood something of what Jesus meant when he called himself a king, for he was familiar with the teachings of the Stoics, who declared that “the wise man is king.” Pilate was thoroughly convinced that, instead of being a dangerous seditionmonger, Jesus was nothing more or less than a harmless visionary, an innocent fanatic.
185:3.7 (1991.7) לאחר שתחקר את המאסטר, חזר פילטוס אל הכוהנים הראשיים ואל מאשימיו של ישוע ואמר: ״חקרתי את האדם הזה ולא מצאתי בו כל אשמה. אינני סבור שהוא אשם בהאשמות שהעליתם כלפיו; אני סבור שצריך לשחרר אותו.״ וכאשר שמעו זאת היהודים הם נמלאו כעס עצום, עד כדי כך שהחלו לצעוק בפראות כי ישוע הוא בן מוות; ואחד מחברי הסנהדרין העז לגשת אל פילטוס ואמר: ״האדם הזה מתסיס את העם, החל בגליל, ולאחר מכן ביהודה כולה. הוא פורע חוק ופושע. אתה תתחרט על כך הרבה זמן אם תשחרר את הרשע הזה.״		185:3.7 (1991.7) After questioning the Master, Pilate went back to the chief priests and the accusers of Jesus and said: “I have examined this man, and I find no fault in him. I do not think he is guilty of the charges you have made against him; I think he ought to be set free.” And when the Jews heard this, they were moved with great anger, so much so that they wildly shouted that Jesus should die; and one of the Sanhedrists boldly stepped up by the side of Pilate, saying: “This man stirs up the people, beginning in Galilee and continuing throughout all Judea. He is a mischief-maker and an evildoer. You will long regret it if you let this wicked man go free.”
185:3.8 (1992.1) פילטוס לא ידע מה לעשות עם ישוע; ולפיכך, כאשר הוא שמע מהם שישוע החל את עבודתו בגליל, הוא חשב שיצליח להשתחרר מן האחריות לגורל המשפט, או לפחות להרוויח מעט זמן על-מנת לחשוב, בכך שישלח את ישוע להופיע בפני הורדוס, אשר שהה באותה עת בעיר לצורך הפסח. פילטוס אף חשב שהמחווה הזו תעזור להפיג מעט מן המרירות אשר שררה מזה זמן בינו לבין הורדוס, בשל מספר רב של תקריות הנוגעות לעניינים של סמכות.		185:3.8 (1992.1) Pilate was hard pressed to know what to do with Jesus; therefore, when he heard them say that he began his work in Galilee, he thought to avoid the responsibility of deciding the case, at least to gain time for thought, by sending Jesus to appear before Herod, who was then in the city attending the Passover. Pilate also thought that this gesture would help to antidote some of the bitter feeling which had existed for some time between himself and Herod, due to numerous misunderstandings over matters of jurisdiction.
185:3.9 (1992.2) פילטוס קרא לשומרים ואמר: ״האיש הזה מן הגליל הוא. קחו אותו אל הורדוס, ולאחר שיחקור אותו, חיזרו ודווחו לי מה שהוא מצא.״ והם לקחו את ישוע אל הורדוס.		185:3.9 (1992.2) Pilate, calling the guards, said: “This man is a Galilean. Take him forthwith to Herod, and when he has examined him, report his findings to me.” And they took Jesus to Herod.
4. ישוע לפני הורדוס ^top		4. Jesus Before Herod ^top
185:4.1 (1992.3) כאשר הורדוס אנטיפס שהה בירושלים, הוא התגורר בארמון הישן של המכבים, ארמונו של הורדוס הגדול, ולשם, אל ביתו של המלך לשעבר, שומרי המקדש הביאו כעת את ישוע, כאשר מאשימיו וקהל הולך וגדל הולך אחריהם. הורדוס שמע זה מכבר על אודות ישוע, והיה מאוד סקרן לגביו. וכאשר בן האדם עמד מולו, בבוקרו של יום השישי הזה, האדומי המרושע לא זכר ולו לרגע את הנער אשר הופיע בפניו בשנים עברו בציפורי וביקש ממנו להחליט באופן הוגן באשר לחוב שהוא חב לאביו אשר נהרג בזמן שעבד באחד ממבני הציבור. למיטב ידיעתו של הורדוס, הוא מעולם לא ראה את ישוע, אף כי הוטרד ממנו מאוד בשעה שמרכז פעולתו היה בגליל. כעת, משהוחזק בידי פילטוס ואנשי יהודה, הורדוס רצה לראותו משום שהרגיש בטוח בכך שהוא לא יחולל לו יותר צרות בעתיד. הורדוס שמע הרבה על הניסים שחולל ישוע, וקיווה מאוד לראותו עושה מעשה פלאים כזה או אחר.		185:4.1 (1992.3) When Herod Antipas stopped in Jerusalem, he dwelt in the old Maccabean palace of Herod the Great, and it was to this home of the former king that Jesus was now taken by the temple guards, and he was followed by his accusers and an increasing multitude. Herod had long heard of Jesus, and he was very curious about him. When the Son of Man stood before him, on this Friday morning, the wicked Idumean never for one moment recalled the lad of former years who had appeared before him in Sepphoris pleading for a just decision regarding the money due his father, who had been accidentally killed while at work on one of the public buildings. As far as Herod knew, he had never seen Jesus, although he had worried a great deal about him when his work had been centered in Galilee. Now that he was in custody of Pilate and the Judeans, Herod was desirous of seeing him, feeling secure against any trouble from him in the future. Herod had heard much about the miracles wrought by Jesus, and he really hoped to see him do some wonder.
185:4.2 (1992.4) כאשר הביאו את ישוע בפני הורדוס, הופתע הטֶטְרָרְך מהופעתו ההדורה של ישוע ומשלוותו המופגנת. במשך כחמש-עשרה דקות חקר הורדוס את ישוע בשאלות, ואולם המאסטר לא ענה. הורדוס הקניט אותו ואתגר אותו לבצע נס, ואולם ישוע לא ענה לשאלותיו הרבות ולא השיב להקנטות.		185:4.2 (1992.4) When they brought Jesus before Herod, the tetrarch was startled by his stately appearance and the calm composure of his countenance. For some fifteen minutes Herod asked Jesus questions, but the Master would not answer. Herod taunted and dared him to perform a miracle, but Jesus would not reply to his many inquiries or respond to his taunts.
185:4.3 (1992.5) או-אז נפנה הורדוס אל הכוהנים הראשיים ואל הצדוקים, שמע את האשמותיהם ביתר פירוט ממה שהקשיב להם פילטוס והאזין לפשעיו לכאורה של בן האדם. ולבסוף, כאשר השתכנע שישוע לא ידבר אליו, וגם לא יחולל עבורו נס, המשיך הורדוס ללעוג לו במשך זמן-מה, הלביש אותו באדרת ישנה וסגולה ושלח אותו בחזרה אל פילטוס. הורדוס ידע שאין לו כל סמכות חוקית באשר לישוע בארץ יהודה. אף כי הוא שמח שסוף-סוף הוא עתיד להיפטר מישוע בגליל, הוא היה אסיר תודה על כך שפילטוס הוא אשר נשא באחריות להמתתו. הורדוס מעולם לא התאושש מן הפחד אשר נפל עליו כקללה מאז שרצח את יוחנן המטביל. פעמים הוא אף פחד כי ישוע היה יוחנן אשר קם לתחייה מן המתים. וכעת, נמוג הפחד הזה משראה שישוע היה אדם מאוד שונה מן הנביא הקולני והרושף אשר העז לחשוף ולהוקיע את חייו הפרטיים.		185:4.3 (1992.5) Then Herod turned to the chief priests and the Sadducees and, giving ear to their accusations, heard all and more than Pilate had listened to regarding the alleged evil doings of the Son of Man. Finally, being convinced that Jesus would neither talk nor perform a wonder for him, Herod, after making fun of him for a time, arrayed him in an old purple royal robe and sent him back to Pilate. Herod knew he had no jurisdiction over Jesus in Judea. Though he was glad to believe that he was finally to be rid of Jesus in Galilee, he was thankful that it was Pilate who had the responsibility of putting him to death. Herod never had fully recovered from the fear that cursed him as a result of killing John the Baptist. Herod had at certain times even feared that Jesus was John risen from the dead. Now he was relieved of that fear since he observed that Jesus was a very different sort of person from the outspoken and fiery prophet who dared to expose and denounce his private life.
5. ישוע שב אל פילטוס ^top		5. Jesus Returns to Pilate ^top
185:5.1 (1993.1) כאשר הביאו השומרים את ישוע בחזרה אל פילטוס, הוא יצא אל המדרגות שבחזית הפרטוריום, שם מוקם כיסא הדיין שלו, קרא אליו את הכוהנים הראשיים ואת חברי הסנהדרין ואמר להם: ״הבאתם לפני את האדם הזה והאשמתם אותו כי הוא מתסיס את העם, אוסר עליהם לשלם מסים וטוען שהוא מלך היהודים. חקרתי אותו ולא מצאתי אותו אשם בכל אלה. לאמיתו של דבר, לא מצאתי בו כל אשמה. אז שלחתי אותו אל הורדוס, וכנראה שהטטררך הגיע לאותה מסקנה, שהרי הוא שלח אותו בחזרה אלינו. ברור לגמרי שהאדם הזה לא עשה דבר אשר ראוי לגזר דין מוות. אם אתם סבורים כי נדרש להכניס בו משמעת, אני מוכן לגעור בו לפני שאשחרר אותו.״		185:5.1 (1993.1) When the guards had brought Jesus back to Pilate, he went out on the front steps of the praetorium, where his judgment seat had been placed, and calling together the chief priests and Sanhedrists, said to them: “You brought this man before me with charges that he perverts the people, forbids the payment of taxes, and claims to be king of the Jews. I have examined him and fail to find him guilty of these charges. In fact, I find no fault in him. Then I sent him to Herod, and the tetrarch must have reached the same conclusion since he has sent him back to us. Certainly, nothing worthy of death has been done by this man. If you still think he needs to be disciplined, I am willing to chastise him before I release him.”
185:5.2 (1993.2) ממש בזמן שהיהודים החלו לצעוק ולהתלונן כנגד שחרורו של ישוע, הגיע המון גדול אל הפרטוריום על-מנת לבקש מפילטוס לשחרר אסיר לכבוד חג הפסח. מזה זמן-מה נהגו מושלי רומא לאפשר לתושבים לבחור אסיר, או פושע מורשע, ולבקש מחילה עבורו בחג הפסח. וכעת, הגיע ההמון הזה למולו בכדי לבקש את שחרורו של אסיר. ומכיוון שישוע התחבב על ההמונים רק לאחרונה, עלה במוחו של פילטוס הרעיון שהוא יוכל לשחרר את עצמו מן המצוקה שבה היה שרוי בכך שיציע לקבוצה שתבחר לשחרר את ישוע במחוות רצון טוב לפסח, שהרי הוא היה כעת אסיר במשפט.		185:5.2 (1993.2) Just as the Jews were about to engage in shouting their protests against the release of Jesus, a vast crowd came marching up to the praetorium for the purpose of asking Pilate for the release of a prisoner in honor of the Passover feast. For some time it had been the custom of the Roman governors to allow the populace to choose some imprisoned or condemned man for pardon at the time of the Passover. And now that this crowd had come before him to ask for the release of a prisoner, and since Jesus had so recently been in great favor with the multitudes, it occurred to Pilate that he might possibly extricate himself from his predicament by proposing to this group that, since Jesus was now a prisoner before his judgment seat, he release to them this man of Galilee as the token of Passover good will.
185:5.3 (1993.3) כאשר עלה ההמון על מדרגות הבניין, שמע פילטוס כי הם קוראים בשמו של אחד, בַּרַבַּס. ברבס היה מתסיס פוליטי, שודד ורוצח, בנו של כוהן אשר נעצר לאחרונה בשעה ששדד ורצח על דרך יריחו. האיש הזה נידון למוות, וגזר הדין היה מתוכנן להתבצע מיד לאחר תום חגיגות הפסח.		185:5.3 (1993.3) As the crowd surged up on the steps of the building, Pilate heard them calling out the name of one Barabbas. Barabbas was a noted political agitator and murderous robber, the son of a priest, who had recently been apprehended in the act of robbery and murder on the Jericho road. This man was under sentence to die as soon as the Passover festivities were over.
185:5.4 (1993.4) פילטוס עמד והסביר להמון כי ישוע הובא לפניו בידי הכוהנים הגדולים אשר ביקשו להמיתו בשל האשמות מסוימות, וכי הוא עצמו לא חשב שהאדם ראוי לדין מוות. אמר פילטוס: ״את מי אתם מעדיפים שאשחרר, את הרוצח הזה, ברבס, או את ישוע הגלילי?״ מיד עם תום דבריו של פילטוס, החלו הכוהנים הראשיים וחברי הסנהדרין לצעוק בקולי קולות, ״ברבס, ברבס!״ וכשהקהל ראה שכוהניו הגדולים נחושים להמית את ישוע, הם מיהרו להצטרף ולתבוע את חייו וצעקו לשחרורו של ברבס.		185:5.4 (1993.4) Pilate stood up and explained to the crowd that Jesus had been brought to him by the chief priests, who sought to have him put to death on certain charges, and that he did not think the man was worthy of death. Said Pilate: “Which, therefore, would you prefer that I release to you, this Barabbas, the murderer, or this Jesus of Galilee?” And when Pilate had thus spoken, the chief priests and the Sanhedrin councilors all shouted at the top of their voices, “Barabbas, Barabbas!” And when the people saw that the chief priests were minded to have Jesus put to death, they quickly joined in the clamor for his life while they loudly shouted for the release of Barabbas.
185:5.5 (1993.5) מספר ימים לפני כן, אותו המון נדהם מישוע, אך האספסוף לא נשא את עיניו אל מי שטען כי הוא בן האל, ומצא את עצמו כעת מוחזק בידי הכוהנים הגדולים והשליטים ועומד למשפט על חייו בפני פילטוס. ישוע יכול היה להיחשב כגיבור בעיני העם כאשר הניס את חלפני הכספים ואת הסוחרים אל מחוץ למקדש, אך לא כאשר היה אסיר אשר אינו-מתנגד, המוחזק בידי אויביו ועומד למשפט על חייו.		185:5.5 (1993.5) A few days before this the multitude had stood in awe of Jesus, but the mob did not look up to one who, having claimed to be the Son of God, now found himself in the custody of the chief priests and the rulers and on trial before Pilate for his life. Jesus could be a hero in the eyes of the populace when he was driving the money-changers and the traders out of the temple, but not when he was a nonresisting prisoner in the hands of his enemies and on trial for his life.
185:5.6 (1993.6) פילטוס כעס למראה הכוהנים הגדולים אשר צועקים בזכות מחילה עבור רוצח ידוע ותובעים את דמו של ישוע. הוא ראה את רשעותם ואת שנאתם והבחין בדעות הקדומות ובקנאה. על כן, אמר להם: ״איך תוכלו לבחור בחייו של רוצח ולא באלה של האדם הזה, אשר פשעו הגדול ביותר הוא שהוא מכנה את עצמו באופן ציורי 'מלך היהודים'?״ ואולם, זו לא הייתה אמירה חכמה מצד פילטוס. היהודים היו עַם גאה אשר היה נתון כעת תחת עולה של רומא, הם קיוו למשיח אשר יגאל אותם מן השעבוד לגויים במפגן כוח גדול וברוב הדר. יותר מכפי שפילטוס יכול היה לשער, הם רגזו על הרמיזה כי אפשר להתייחס כאל ״מלך היהודים״ אל המורה העניו הזה, אשר לימד דברים מוזרים והיה עצור כעת ומואשם בפשעים אשר דינם מוות. הם החשיבו את ההערה הזו כעלבון כלפי כל מה שהיה קדוש ומכובד בעיניהם כאומה, ולפיכך צעקו ככל יכולתם על-מנת לשחרר את ברבס ולהמית את ישוע.		185:5.6 (1993.6) Pilate was angered at the sight of the chief priests clamoring for the pardon of a notorious murderer while they shouted for the blood of Jesus. He saw their malice and hatred and perceived their prejudice and envy. Therefore he said to them: “How could you choose the life of a murderer in preference to this man’s whose worst crime is that he figuratively calls himself the king of the Jews?” But this was not a wise statement for Pilate to make. The Jews were a proud people, now subject to the Roman political yoke but hoping for the coming of a Messiah who would deliver them from gentile bondage with a great show of power and glory. They resented, more than Pilate could know, the intimation that this meek-mannered teacher of strange doctrines, now under arrest and charged with crimes worthy of death, should be referred to as “the king of the Jews.” They looked upon such a remark as an insult to everything which they held sacred and honorable in their national existence, and therefore did they all let loose their mighty shouts for Barabbas’s release and Jesus’ death.
185:5.7 (1994.1) פילטוס ידע שישוע היה חף מפשע באשר להאשמות אשר הוטחו בו, ואילו היה שופט צדק אמיץ היה מזכה אותו ומשחרר אותו. אך הוא חשש לעמוד כנגד היהודים הכעוסים הללו, ובעוד שהוא מהסס, הגיע שליח ובידו מסר חתום מאשתו קלאודיה.		185:5.7 (1994.1) Pilate knew Jesus was innocent of the charges brought against him, and had he been a just and courageous judge, he would have acquitted him and turned him loose. But he was afraid to defy these angry Jews, and while he hesitated to do his duty, a messenger came up and presented him with a sealed message from his wife, Claudia.
185:5.8 (1994.2) פילטוס סימן לנאספים מולו כי הוא מבקש לקרוא את המסר אשר קיבל זה עתה לפני שימשיך לטפל בעניין. לאחר שפתח את המכתב מאשתו, קרא כך: ״אני מתפללת כי אין לך כל קשר לאדם ההגון והחף-מפשע אשר נקרא ישוע. הלילה חלמתי עליו חלום אשר גרם לי סבל רב.״ לא רק שהמסר הזה מקלאודיה הטריד מאוד את פילטוס וגרם לדחייה נוספת במתן גזר הדין, אלא גם למרבה הצער אפשר לשליטי היהודים מספיק זמן על-מנת להסתובב בתוך הקהל ולדחוק באנשים לקרוא לשחרורו של ברבס ולתבוע את צליבתו של ישוע.		185:5.8 (1994.2) Pilate indicated to those assembled before him that he wished to read the communication which he had just received before he proceeded further with the matter before him. When Pilate opened this letter from his wife, he read: “I pray you have nothing to do with this innocent and just man whom they call Jesus. I have suffered many things in a dream this night because of him.” This note from Claudia not only greatly upset Pilate and thereby delayed the adjudication of this matter, but it unfortunately also provided considerable time in which the Jewish rulers freely circulated among the crowd and urged the people to call for the release of Barabbas and to clamor for the crucifixion of Jesus.
185:5.9 (1994.3) לבסוף, פנה פילטוס שוב לפתרון הבעיה אשר ניצבה בפניו ושאל את הקהל, אשר הורכב ממנהיגי היהודים ומן ההמון אשר בא לבקש מחילה, ״מה אעשה בזה המכונה 'מלך היהודים'?״ והם כולם צעקו כאיש אחד, ״צלוב אותו! צלוב אותו!״ העובדה שכל הקהל המעורב תבע זאת כאיש אחד הבהילה והפחידה את פילטוס, אשר היה שופט בלתי-הגון ומפוחד.		185:5.9 (1994.3) Finally, Pilate addressed himself once more to the solution of the problem which confronted him, by asking the mixed assembly of Jewish rulers and the pardon-seeking crowd, “What shall I do with him who is called the king of the Jews?” And they all shouted with one accord, “Crucify him! Crucify him!” The unanimity of this demand from the mixed multitude startled and alarmed Pilate, the unjust and fear-ridden judge.
185:5.10 (1994.4) ואז אמר פילטוס שוב: ״למה לצלוב את האדם הזה? מה פשעו? מי יבוא ויעיד כנגדו?״ אך כאשר הם שמעו את פילטוס מגן על ישוע, הם צעקו בקול חזק עוד יותר, ״צלוב אותו! צלוב אותו!״		185:5.10 (1994.4) Then once more Pilate said: “Why would you crucify this man? What evil has he done? Who will come forward to testify against him?” But when they heard Pilate speak in defense of Jesus, they only cried out all the more, “Crucify him! Crucify him!”
185:5.11 (1994.5) שוב פנה אליהם פילטוס באשר לאסיר אשר ישוחרר לפסח, ואמר: ״שוב אני שואל אתכם, איזה מבין האסירים תבקשו שאשחרר לפסח?" ושוב צעק ההמון, "תן לנו את ברבס!״		185:5.11 (1994.5) Then again Pilate appealed to them regarding the release of the Passover prisoner, saying: “Once more I ask you, which of these prisoners shall I release to you at this, your Passover time?” And again the crowd shouted, “Give us Barabbas!”
185:5.12 (1994.6) אז אמר פילטוס: ״אם אשחרר את הרוצח, מה אעשה עם ישוע?״ ושוב צעק ההמון כאיש אחד, ״צלוב אותו! צלוב אותו!״		185:5.12 (1994.6) Then said Pilate: “If I release the murderer, Barabbas, what shall I do with Jesus?” And once more the multitude shouted in unison, “Crucify him! Crucify him!”
185:5.13 (1994.7) תביעתו הנחושה של ההמון, אשר פעל כעת בהוראתם הישירה של הכוהנים הגדולים ושל חברי מועצת הסנהדרין, הטילה אימה על פילטוס; אף-על-פי-כן, הוא ניסה פעם אחת נוספת להפיס את דעת הקהל ולהציל את ישוע.		185:5.13 (1994.7) Pilate was terrorized by the insistent clamor of the mob, acting under the direct leadership of the chief priests and the councilors of the Sanhedrin; nevertheless, he decided upon at least one more attempt to appease the crowd and save Jesus.
6. פנייתו האחרונה של פילטוס ^top		6. Pilate’s Last Appeal ^top
185:6.1 (1994.8) אך ורק אויביו של ישוע נטלו חלק בכל המאורעות אשר התרחשו בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי, אל מול פילטוס. חבריו הרבים, או שעדיין לא ידעו על המעצר בלילה ועל המשפט בבוקר, או שהתחבאו כדי להימנע מלהיעצר ולהישפט למוות בשל אמונתם בתורתו של ישוע. ההמון אשר תבע כעת את מות המאסטר כלל אך ורק את אויביו המושבעים, וכן אנשים שלא ממש חשבו ושהיה קל להסיתם.		185:6.1 (1994.8) In all that is transpiring early this Friday morning before Pilate, only the enemies of Jesus are participating. His many friends either do not yet know of his night arrest and early morning trial or are in hiding lest they also be apprehended and adjudged worthy of death because they believe Jesus’ teachings. In the multitude which now clamors for the Master’s death are to be found only his sworn enemies and the easily led and unthinking populace.
185:6.2 (1995.1) פילטוס ניסה פעם אחת אחרונה לפנות אל רחמיהם. הוא פחד לעמוד אל מול תביעת ההמון אשר הוסת ותבע את דמו של ישוע, והוא הורה לשומרים ולחיילים הרומיים לקחת את ישוע ולהלקות אותו. זו כשלעצמה הייתה הוראה בלתי-הוגנת ובלתי-חוקית, שכן החוק הרומי קבע שיש להלקות אך ורק את מי שכבר נידון למות בצליבה. לצורך העונש לקחו השומרים את ישוע אל החצר הפתוחה של הפרטוריום. אויביו לא ראו את ההלקאה, אך פילטוס נכח בה, ולפני שסיימו להתעלל בו, הוא הנחה את המלקים לעצור ולהביא את ישוע בפניו. הם הלבישו אותו בגלימה הסגולה ושזרו כתר קוצים שאותו הניחו על ראשו. רק אז קשרו את ישוע לעמוד ההלקאה והלקו אותו בשוטים אשר נשזרו בהם קשרים. הם נתנו בידו ענף כתחליף לשרביט, כרעו ברך מולו ולעגו לו, ״הצדיעו למלך היהודים!״ הם ירקו עליו והיכו בפניו בידיהם. ואחד מהם, לפני שהשיבו אותו אל פילטוס, לקח את הענף מידו והיכה אותו בראשו.		185:6.2 (1995.1) Pilate would make one last appeal to their pity. Being afraid to defy the clamor of this misled mob who cried for the blood of Jesus, he ordered the Jewish guards and the Roman soldiers to take Jesus and scourge him. This was in itself an unjust and illegal procedure since the Roman law provided that only those condemned to die by crucifixion should be thus subjected to scourging. The guards took Jesus into the open courtyard of the praetorium for this ordeal. Though his enemies did not witness this scourging, Pilate did, and before they had finished this wicked abuse, he directed the scourgers to desist and indicated that Jesus should be brought to him. Before the scourgers laid their knotted whips upon Jesus as he was bound to the whipping post, they again put upon him the purple robe, and plaiting a crown of thorns, they placed it upon his brow. And when they had put a reed in his hand as a mock scepter, they knelt before him and mocked him, saying, “Hail, king of the Jews!” And they spit upon him and struck him in the face with their hands. And one of them, before they returned him to Pilate, took the reed from his hand and struck him upon the head.
185:6.3 (1995.2) או-אז הוביל פילטוס את האסיר המדמם והמולקה, הציג אותו בפני הקהל המעורב ואמר: ״ראו את האדם הזה! שוב אני מכריז בפניכם שאיני מוצא בו כל פשע, ולאחר שהלקיתי אותו, אני משחרר אותו.״		185:6.3 (1995.2) Then Pilate led forth this bleeding and lacerated prisoner and, presenting him before the mixed multitude, said: “Behold the man! Again I declare to you that I find no crime in him, and having scourged him, I would release him.”
185:6.4 (1995.3) שם עמד ישוע מנצרת, לבוש גלימת מלכות סגולה וישנה וכתר קוצים עוטר את ראשו העדין. פניו היו מוכתמות בדם וגופו כפוף מסבל ומצער. ואולם, דבר לא יוכל לגעת בלבבות הקהים של מי שנפלו קורבן לשנאה יוקדת, ומי שהשתעבדו לדעות הקדומות של הדת. המחזה הזה שלח גל זעזוע במחוזותיו של יקום עצום ממדים, אך הוא כלל לא נגע בלבבות של מי שהיה נחוש להביא לחיסולו של ישוע.		185:6.4 (1995.3) There stood Jesus of Nazareth, clothed in an old purple royal robe with a crown of thorns piercing his kindly brow. His face was bloodstained and his form bowed down with suffering and grief. But nothing can appeal to the unfeeling hearts of those who are victims of intense emotional hatred and slaves to religious prejudice. This sight sent a mighty shudder through the realms of a vast universe, but it did not touch the hearts of those who had set their minds to effect the destruction of Jesus.
185:6.5 (1995.4) לאחר שהם התאוששו מן ההלם הראשון למראה מצוקתו של המאסטר, הם רק המשיכו והאריכו בצעקות רמות עוד יותר, ״צלוב אותו! צלוב אותו!״		185:6.5 (1995.4) When they had recovered from the first shock of seeing the Master’s plight, they only shouted the louder and the longer, “Crucify him! Crucify him! Crucify him!”
185:6.6 (1995.5) פילטוס הבין כי היה זה מעשה חסר-תוחלת לפנות אל הרחמים אשר הם היו אמורים להרגיש. הוא צעד קדימה ואמר: ״אני מבין שאתם נחושים לראות במותו של האיש הזה, אך מה הוא עשה כדי להיות ראוי למוות? מי יכריז על פשעו?״		185:6.6 (1995.5) And now did Pilate comprehend that it was futile to appeal to their supposed feelings of pity. He stepped forward and said: “I perceive that you are determined this man shall die, but what has he done to deserve death? Who will declare his crime?”
185:6.7 (1995.6) אז צעד קדימה הכוהן הגדול בעצמו, ניגש אל פילטוס והכריז בכעס: ״יש לנו חוק קדוש, ובהתאם לחוק הזה האיש הזה בן מוות הוא, לפי שהוא קרא לעצמו בן האל.״ מששמע זאת פילטוס, הוא נמלא פחד רב עוד יותר, ולא רק מפני היהודים, אלא גם משום שנזכר בפתק שקיבל מאשתו ובסיפורי המיתולוגיה היוונית על האלים היורדים אל הארץ. הוא נרעד כעת מן המחשבה שאולי ישוע אכן הינו אישיות אלוהית. הוא סימן לקהל להשתתק ולקח את ישוע בידו פנימה אל תוך הבניין בכדי להמשיך ולחקור אותו. פילטוס היה כעת מבולבל מפאת הפחד, נבוך בשל האמונה הטפלה, וכן הציקה לו גישתו העיקשת של האספסוף.		185:6.7 (1995.6) Then the high priest himself stepped forward and, going up to Pilate, angrily declared: “We have a sacred law, and by that law this man ought to die because he made himself out to be the Son of God.” When Pilate heard this, he was all the more afraid, not only of the Jews, but recalling his wife’s note and the Greek mythology of the gods coming down on earth, he now trembled at the thought of Jesus possibly being a divine personage. He waved to the crowd to hold its peace while he took Jesus by the arm and again led him inside the building that he might further examine him. Pilate was now confused by fear, bewildered by superstition, and harassed by the stubborn attitude of the mob.
7. החקירה האחרונה של פילטוס ^top		7. Pilate’s Last Interview ^top
185:7.1 (1995.7) פילטוס רעד מהתרגשות ומפחד, ישב לצד ישוע ושאל: ״מאיפה באת? מי אתה באמת? מה הוא הדבר שהם אומרים, שאתה בן האל?״		185:7.1 (1995.7) As Pilate, trembling with fearful emotion, sat down by the side of Jesus, he inquired: “Where do you come from? Really, who are you? What is this they say, that you are the Son of God?”
185:7.2 (1996.1) ואולם ישוע התקשה לענות על השאלות האלה, אשר נשאלו מפי שופט פחדן, חלש והססן, אשר נהג בו בחוסר-הגינות שכזה כאשר ציווה להלקותו אפילו לאחר שהכריז עליו כעל חף מכל פשע, ולפני שגזר עליו דין מוות. ישוע הסתכל הישר בעיניו של פילטוס ולא ענה דבר. אמר אז פילטוס: ״אתה מסרב לדבר איתי? אתה לא מבין שעדיין יש לי הכוח לשחרר אותך או לצלוב אותך?״ אז ענה לו ישוע: ״לא יכול להיות לך שום כוח באשר אליי, אלא הכוח אשר הותר מלמעלה. לא תוכל להפעיל כל סמכות באשר לבן האדם, אלא אם התיר זאת האב שבשמיים. אך אתה לא אשם כל-כך, שכן אתה לא מכיר את הבשורה. זה אשר בגד בי וזה אשר מסר אותי אליך, הם נושאים בחטא גדול יותר.״		185:7.2 (1996.1) But Jesus could hardly answer such questions when asked by a man-fearing, weak, and vacillating judge who was so unjust as to subject him to flogging even when he had declared him innocent of all crime, and before he had been duly sentenced to die. Jesus looked Pilate straight in the face, but he did not answer him. Then said Pilate: “Do you refuse to speak to me? Do you not realize that I still have power to release you or to crucify you?” Then said Jesus: “You could have no power over me except it were permitted from above. You could exercise no authority over the Son of Man unless the Father in heaven allowed it. But you are not so guilty since you are ignorant of the gospel. He who betrayed me and he who delivered me to you, they have the greater sin.”
185:7.3 (1996.2) פילטוס נמלא אימה מן השיחה האחרונה הזו עם ישוע. הפחדן חסר חוט השדרה המוסרי הזה, האדם בעל חוש הצדק הרופף, כרע כעת תחת המשקל הכפול של הפחד הנובע מן האמונות הטפלות והפחד האיום אשר פחד ממנהיגי היהודים.		185:7.3 (1996.2) This last talk with Jesus thoroughly frightened Pilate. This moral coward and judicial weakling now labored under the double weight of the superstitious fear of Jesus and mortal dread of the Jewish leaders.
185:7.4 (1996.3) שוב הופיע פילטוס בפני ההמון, ואמר: ״בטוחני שהאדם הזה עבר רק על חוקי הדת. קחו אותו ושפטו אותו לפני חוקיכם. למה מצפים אתם שאסכים למותו רק משום שהפר את המסורת שלכם?״		185:7.4 (1996.3) Again Pilate appeared before the crowd, saying: “I am certain this man is only a religious offender. You should take him and judge him by your law. Why should you expect that I would consent to his death because he has clashed with your traditions?”
185:7.5 (1996.4) פילטוס עמד לשחרר את ישוע, כאשר הכוהן הגדול, כיפא, ניגש אל השופט הרומי הפחדן, נופף באצבע נקמנית לפני פניו של פילטוס, ואמר בכעס, כך שכל ההמון שמע: ״אם תשחרר את האדם הזה, אתה לא בצד של הקיסר, ואני אוודא שהקיסר יידע את הכול.״ האיום הפומבי הזה היה יותר מדי עבור פילטוס. הפחד שלו מפני גורלו שלו עצמו האפיל כעת על כל השיקולים האחרים, והמושל הפחדן הורה להביא את ישוע לפני כס המשפט. עת עמד המאסטר לפניהם, הוא הצביע עליו בלעג ואמר, ״הנה מלככם.״ היהודים השיבו, ״תיפטר ממנו. צלוב אותו!״ אז אמר פילטוס, באירוניה ובציניות, ״האם לצלוב את מלככם?״ ענו לו היהודים, ״כן, צלוב אותו! אין לנו מלך מלבד הקיסר.״ ואז הבין פילטוס שכלו כל התקוות להציל את ישוע, שכן הוא עצמו לא העז לעמוד אל מול היהודים.		185:7.5 (1996.4) Pilate was just about ready to release Jesus when Caiaphas, the high priest, approached the cowardly Roman judge and, shaking an avenging finger in Pilate’s face, said with angry words which the entire multitude could hear: “If you release this man, you are not Caesar’s friend, and I will see that the emperor knows all.” This public threat was too much for Pilate. Fear for his personal fortunes now eclipsed all other considerations, and the cowardly governor ordered Jesus brought out before the judgment seat. As the Master stood there before them, he pointed to him and tauntingly said, “Behold your king.” And the Jews answered, “Away with him. Crucify him!” And then Pilate said, with much irony and sarcasm, “Shall I crucify your king?” And the Jews answered, “Yes, crucify him! We have no king but Caesar.” And then did Pilate realize that there was no hope of saving Jesus since he was unwilling to defy the Jews.
8. כניעתו הטראגית של פילטוס ^top		8. Pilate’s Tragic Surrender ^top
185:8.1 (1996.5) הנה עומד בן האל אשר התגשם כבן האדם. הוא נעצר ללא כתב אישום; הואשם ללא ראיות; נשפט ללא עדים; הוענש ללא גזר דין; וכעת, עמד להיגזר דינו למוות בידי שופט בלתי-הגון אשר התוודה זה מכבר כי לא מצא בו כל אשמה. אם פילטוס כינה את ישוע ״מלך היהודים״ בבקשו לפנות אל רגשותיהם הלאומניים של היהודים, הרי שהוא נכשל בכך כישלון חרוץ. היהודים לא ציפו למלך שכזה. הכרזתם של הכוהנים הגדולים ושל הצדוקים, ״אין לנו מלך מלבד הקיסר,״ גרמה להלם אפילו לאנשים הפשוטים, אך כעת היה זה מאוחר מדי כדי להציל את ישוע, אפילו לו היה האספסוף מעז לתמוך במאסטר.		185:8.1 (1996.5) Here stood the Son of God incarnate as the Son of Man. He was arrested without indictment; accused without evidence; adjudged without witnesses; punished without a verdict; and now was soon to be condemned to die by an unjust judge who confessed that he could find no fault in him. If Pilate had thought to appeal to their patriotism by referring to Jesus as the “king of the Jews,” he utterly failed. The Jews were not expecting any such a king. The declaration of the chief priests and the Sadducees, “We have no king but Caesar,” was a shock even to the unthinking populace, but it was too late now to save Jesus even had the mob dared to espouse the Master’s cause.
185:8.2 (1996.6) פילטוס פחד מהתקוממות או מתסיסה. הוא לא העז להסתכן בהפרעה מעין זו בחג הפסח בירושלים. רק לאחרונה גער בו הקיסר, והוא לא רצה להסתכן בגערה נוספת. האספסוף הריע כאשר פילטוס ציווה על שחרורו של ברבס. או-אז הוא ציווה שיביאו לפניו קערה ומים, ושם, אל מול הקהל, רחץ את ידיו ואמר: ״אני חף מכל אשמה באשר לדמו של האדם הזה. אתם נחושים להמיתו, אך אני לא מצאתי בו כל אשמה. עשו זאת. החיילים ייקחו אותו.״ אז הריע ההמון והשיב, ״דמו יהיה עלינו ועל ילדינו.״		185:8.2 (1996.6) Pilate was afraid of a tumult or a riot. He dared not risk having such a disturbance during Passover time in Jerusalem. He had recently received a reprimand from Caesar, and he would not risk another. The mob cheered when he ordered the release of Barabbas. Then he ordered a basin and some water, and there before the multitude he washed his hands, saying: “I am innocent of the blood of this man. You are determined that he shall die, but I have found no guilt in him. See you to it. The soldiers will lead him forth.” And then the mob cheered and replied, “His blood be on us and on our children.”